אני כותבת באנונימי כי אני קצת מתביישת שהגענו למצב ההזוי הזה ☹️
התינוק שלי בן 9 חודשים. עד גיל 5 חודשים ישן בעריסה לידי והלילות היו פחות או יותר סבירים. בגיל 5 חודשים היה חולה והתעורר המון בלילה, אז העברנו למיטה שלנו (גם לי היה יותר נוח בלילה שהוא לידי למקרה שמתחיל לטפס לו החום).
אחרי שבוע-שבועיים כאלה, הוא החלים וחזר לעצמו ואנחנו רצינו להחזיר אותו לעריסה שלו. לא עבד. ניסינו להעביר למיטת תינוק (העריסה כבר נהייתה צפופה) ולא עבד. היה בוכה ברגע ששמים במיטה (אני אציין שהוא נרדם בערב בהנקה, גם היום).
בסביבות גיל 6 חודשים זה השתפר קצת. לפעמים היה אפשר להעביר אותו למיטה שלו אחרי שנרדם בהנקה, אבל כמעט תמיד באמצע הלילה היה מתעורר בצרחות (כשלא רעב) ולא נרגע עד שמעבירים למיטה שלנו. היו אולי לילה אחד או שניים שהתחיל וסיים במיטה שלו. אוקיי, לא אידיאלי, אבל יכולנו איכשהו לחיות עם זה.
המצב החמיר מאוד בסביבות גיל 7 חודשים. הייתי מניקה ושמה במיטה שלו והיה מתעורר מיד בצרחות. מילא זה, אבל המעט זמן שישן עליי היה מטעין אותו באנרגיות ואז הוא היה נשאר ער עד 10-11 בלילה (כשאנחנו מותשים, בעיקר אני, כי למרות שהוא ישן בינינו הוא מתעורר לינוק בדר״כ פעמיים בלילה). זה הוביל לזה שהייתי מפחדת כבר לשים אותו במיטה שלו והתחלתי לשים אותו כבר מתחילת הלילה במיטה שלנו. הנחנו שזה שלב ויעבור.
הבעיה היא שבמיטה שלנו לא בטוח לו. הוא יכול להתגלגל. אז מה עושים? אחד מאיתנו נשאר איתו בחדר. אז מ-8 בערב אחד מאיתנו מושבת. בדר״כ בעלי איתו בהתחלה (יושב לידו עם הטלפון), אני מתארגנת לשינה בינתיים ואז הולכת לישון איתו. זה אומר שאין לי זמן לכלום!!! לא לאכול, לא להכין אוכל לימים הבאים (בשבילו ובשבילנו. בעלי מכין לו אוכל אחרי שאני הולכת לישון), לא קצת לנוח ולעשות משהו בשביל עצמי, לא לקצת זמן זוגי. פשוט אין זמן לכלום. כל ערב אחד מאיתנו תקוע בחדר.
נמאס לי כבר מהמצב ההזוי הזה, וברור לי שאם לא נעשה משהו מעכשיו עד גיל שנתיים זה יהיה ככה. מילא שהוא ישן במיטה שלנו בלילה, מילא, אבל אני צריכה שבתחילת הלילה הוא ישן במיטה שלו כדי שיהיה לי קצת זמן לעצמי.
אז בשבוע שעבר החלטתי שדי וניסיתי שוב אחרי ההנקה לשים במיטה שלו. ושוב אותו סיפור כמו מלפני חודשיים (התעוררות וצרחות ואז הוא ער עד 10 בלילה), רק יותר גרוע: הוא עומד עכשיו, אז המיטה נמוכה יותר ולכן קשה יותר לשים אותו במיטה מבלי שיתעורר, וחוץ מזה הוא כאמור עומד אז כשמתעורר נעמד וצורח ואין מצב להחזיר אותו לישון.
במהלך היום זה אפילו יותר גרוע כי הוא עם אמא שלי וישן בידיים שלה (באישורנו, אחרת הוא בכלל לא ישן).
אני לא מסוגלת לתת לו לבכות, אז כל השיטות שינה לא כל כך עוזרות לי.
פשוט לא יודעת מה לעשות כבר. אני מסתכלת קדימה ורואה איך החיים שלי יראו בשנה וחצי הקרובות ובא לי לבכות. מוגזם לבקש שיהיו לי שעתיים בערב לעצמי? לעצמנו?
אני ממש מיואשת כבר ☹️
התינוק שלי בן 9 חודשים. עד גיל 5 חודשים ישן בעריסה לידי והלילות היו פחות או יותר סבירים. בגיל 5 חודשים היה חולה והתעורר המון בלילה, אז העברנו למיטה שלנו (גם לי היה יותר נוח בלילה שהוא לידי למקרה שמתחיל לטפס לו החום).
אחרי שבוע-שבועיים כאלה, הוא החלים וחזר לעצמו ואנחנו רצינו להחזיר אותו לעריסה שלו. לא עבד. ניסינו להעביר למיטת תינוק (העריסה כבר נהייתה צפופה) ולא עבד. היה בוכה ברגע ששמים במיטה (אני אציין שהוא נרדם בערב בהנקה, גם היום).
בסביבות גיל 6 חודשים זה השתפר קצת. לפעמים היה אפשר להעביר אותו למיטה שלו אחרי שנרדם בהנקה, אבל כמעט תמיד באמצע הלילה היה מתעורר בצרחות (כשלא רעב) ולא נרגע עד שמעבירים למיטה שלנו. היו אולי לילה אחד או שניים שהתחיל וסיים במיטה שלו. אוקיי, לא אידיאלי, אבל יכולנו איכשהו לחיות עם זה.
המצב החמיר מאוד בסביבות גיל 7 חודשים. הייתי מניקה ושמה במיטה שלו והיה מתעורר מיד בצרחות. מילא זה, אבל המעט זמן שישן עליי היה מטעין אותו באנרגיות ואז הוא היה נשאר ער עד 10-11 בלילה (כשאנחנו מותשים, בעיקר אני, כי למרות שהוא ישן בינינו הוא מתעורר לינוק בדר״כ פעמיים בלילה). זה הוביל לזה שהייתי מפחדת כבר לשים אותו במיטה שלו והתחלתי לשים אותו כבר מתחילת הלילה במיטה שלנו. הנחנו שזה שלב ויעבור.
הבעיה היא שבמיטה שלנו לא בטוח לו. הוא יכול להתגלגל. אז מה עושים? אחד מאיתנו נשאר איתו בחדר. אז מ-8 בערב אחד מאיתנו מושבת. בדר״כ בעלי איתו בהתחלה (יושב לידו עם הטלפון), אני מתארגנת לשינה בינתיים ואז הולכת לישון איתו. זה אומר שאין לי זמן לכלום!!! לא לאכול, לא להכין אוכל לימים הבאים (בשבילו ובשבילנו. בעלי מכין לו אוכל אחרי שאני הולכת לישון), לא קצת לנוח ולעשות משהו בשביל עצמי, לא לקצת זמן זוגי. פשוט אין זמן לכלום. כל ערב אחד מאיתנו תקוע בחדר.
נמאס לי כבר מהמצב ההזוי הזה, וברור לי שאם לא נעשה משהו מעכשיו עד גיל שנתיים זה יהיה ככה. מילא שהוא ישן במיטה שלנו בלילה, מילא, אבל אני צריכה שבתחילת הלילה הוא ישן במיטה שלו כדי שיהיה לי קצת זמן לעצמי.
אז בשבוע שעבר החלטתי שדי וניסיתי שוב אחרי ההנקה לשים במיטה שלו. ושוב אותו סיפור כמו מלפני חודשיים (התעוררות וצרחות ואז הוא ער עד 10 בלילה), רק יותר גרוע: הוא עומד עכשיו, אז המיטה נמוכה יותר ולכן קשה יותר לשים אותו במיטה מבלי שיתעורר, וחוץ מזה הוא כאמור עומד אז כשמתעורר נעמד וצורח ואין מצב להחזיר אותו לישון.
במהלך היום זה אפילו יותר גרוע כי הוא עם אמא שלי וישן בידיים שלה (באישורנו, אחרת הוא בכלל לא ישן).
אני לא מסוגלת לתת לו לבכות, אז כל השיטות שינה לא כל כך עוזרות לי.
פשוט לא יודעת מה לעשות כבר. אני מסתכלת קדימה ורואה איך החיים שלי יראו בשנה וחצי הקרובות ובא לי לבכות. מוגזם לבקש שיהיו לי שעתיים בערב לעצמי? לעצמנו?
אני ממש מיואשת כבר ☹️
