קצת צרם לי כשקראתי את ההודעה הזו.
אני חושבת שהדרך הנכונה להעצים אנשים, ולא משנה הסיבה שרוצים להעצים אותם, היא דרך שימת לב לטוב שבהם והפניית הזרקור לשם, ולא בדריכה על אחרים שנמצאים לידם.
לא אלו ולא אלו זקוקים לכך. בעיניי, זה אפילו עלבון לאותם שמנסים לתת להם כח.
אין דבר כזה אדם סטנדרטי, משעמם.
אין.
כל אדם הוא פלא ועולם מלא ועשיר בתוכן, חוויות חיים וכל מה שהוא גדל וצמח להיות עם ובלי קשר לסביבת הגידול הטבעית או זו שעבר אליה.
כל אחד מאיתנו הוא פלא.
כל אחד מאיתנו עושה מהפכים בחיים, גם אם לא בסדר גודל של לחצות אוקיינוסים ולגלות יבשות. כל אחד עובר מהפכים במקומו, בדרכו ובמסלול חייו.
הלוואי והיינו לומדים להעריך אנשים באותה מהירות ובאותו אופן שאנחנו מבקרים ושופטים אותם. אני בטוחה שעם הגישה הזו היינו מבינים כמה פלאי עולם מקיפים אותנו כל יום ויום.
לגבי השורה האחרונה, אני לא מסכימה עם האמירה הזו. לחיות חיים מלאים ולצעוד במסלול מסויים שבחרתי בו זו עבודת חיים. אלו עמל ומאמץ יומיומיים, ולאף אחד אין ערובה לכך שאם הוא החליט לקבל על עצמו קבלה, הוא קנה לעצמו קניין עולם. ולא משנה אם הוא דתי מבית או חוזר בתשובה, לחיות בדרך מסויימת, זו בחירה יום יומית, כל רגע וכל שעה.
כל שנייה.
אדם שבוחר להתמיד בדרך שבה גדל, זה לא מובן מאליו, כי הוא תמיד יכול לבחור אחרת. אם הוא שם זה לא אומר שהוא פחות מעניין, פחות מיוחד ומדהים. במיוחד בדור שישנם כל כך הרבה פיתויים והתמודדויות ללכת לבדוק מה קורה במקומות אחרים, כי גבולות מתטשטשים, זה לא מובן מאליו שאדם מתמיד ועוד מעמיק במקומו הוא. הלזה יקרא סטנדרט-משעמם?
והאמת,
במובן מסויים כולנו חוזרים בתשובה.
הלוואי ונראה בכל אחד את מעלתו הוא, ולא את מעלת חברו נוכח חסרונו...
