לפעמים יש שישיסט שחושב שהוא כבר בוגר. כל מי שלידו נראה לו עדיין בתהליכי התבגרות, אבל הוא? הוא שונה, הוא בוגר גם בלי תהליכים. פתאום דברים מגיעים עליו בבום, ואז הוא מגלה שהחיים לא כל כך פשוטים. שכל מה שהוא חשב שנכון פתאום מופרך ומטומטם לו. פתאום הוא משתנה והוא כבר לא אותו אדם, אבל הוא? הוא בוגר.
לפעמים יש נער שחושב שהוא יודע מה יעשה בחיים. פתאום השנים חולפות והוא מגלה תחומים חדשים. פתאום הוא משתגע מדברים שהיו לו פשוטים עד לפני זמן קצר.
לפעמים אדם שחושב שיש לו אמונה מוצקה בדרכו, ופתאום בבת אחת הכל מתערבב לו. הוא כבר לא יודע במה הוא מאמין, הוא מאמין בכמה דברים סותרים ואין לו כוח נפשי להחליט מה נכון.
לפעמים מישהו נמצא בדיכאון ואין לו כוח לצאת מהמיטה ואין לו כוח להישאר בה ואין לו כוח לכלום ומצידו העולם יתפוצץ (והכלים שבכיור והכביסה והטפסים לביטוח לאומי שמחכים לו חודשיים על השולחן). מוחין דקטנות. אין לו כוח לשגרה ואין לו כוח לצאת מהמיטה בשביל לגוון. מחכה שיעבור היום והוא יוכל לסמן עליו וי, ועל השבוע, ועל השנה ועל החיים.
מצידו שהחיים יהיו נוראים, העיקר לעבור אותם ואולי להינות מהם קצת אם הם לא דורשים יותר מדי לצאת מהמיטה הקודרת והשחורה. מהכרבול עם הפוך והאוזניות באוזניים, עם מוזיקה שאוכלת לו את הראש ונמאס לו מהמוזיקה ונמאס לו מהמיטה ונמאס לו לצאת מהמיטה ומחכה שהדיכאון הזה יעבור (למרות שהוא הפסיק מזמן לקוות שהוא יעבור).
עד כאן הדיכאון שלי על החיים להיום.
