בין לבוא לחשק לפגישה, שזה מספיק רק להרגיש במצב רוח טוב ביום-יומיים של הפגישה ולהרגישה טוב לפניה ולבוא אליה בקטע טוב.. (יכול להיות שכל השלושה שבועות תאכלי סרטים ואז ביומיים האחרונים פתאום יהיה לך איזה משהו שיביא מצב רוח שתשכחי מכל הנאחס והדייט יהיה אחלה)

לבין ההתמודדות שאת נמצאת בה עכשיו -

במצב ביניים - עולות מחשבות, מתאים, לא מתאים, קשור, לא קשור וכו'.. האם אזכה למשהו אחרי הצפיה (היחסית) ארוכה? 

בלי קשר לאיך תהיה הפגישה עצמה - המחשבות האלה לא נעימות לך כרגע.

זאת שאלה כללית - איך מתמודדים עם מחשבות שלוקחות אותנו אחורה? מחשבות שעושות לנו לא טוב, לכולנו יש כאלה..

באופן כללי אוכל לשתף עם התמודדות שאני מרגיש שאני נמצא בה ביחס לזה, ואם זה יעזור לך אז אחלה.

יש אצלי בכל עניין החיפוש לפעמים ההפך מ'רוחב דעת'.. מן 'קטנות' (מעליל) שכזאת.

אחרי כל דבר שקצת הולך, אז אני מנסה להאחז בו. "הנה יש הצעה!", כאילו לפני זה בחיים לא היו הצעות וגם אחרי זה לא יהיו הצעות טובות... אני מרגיש שזה אתגר להתמודד עם כל הפרטים הקטנים שאני נפגש איתם באופן כולל - בסדר, אני צעיר סה"כ, אין לי שום סיבה להיות לחוץ. לא משום הצעה או לא הצעה שקיימת. הצעות תמיד באות בשלב כזה או אחר אם משתדלים.

בעצם, אולי תעני בעצמך, מה לא נעים במצבי ביניים? 

איך אפשר להסתכל על הטוב ולהודות עליו ולא להיות עסוק בנאחס?

נ.ב - שכחתי את העיקר - 

יש גם הסתכלות כזאת שעוברת בתת מודע שלוקחת דברים כמובנים מאליהם, שברור יקרה מה שב'תוכניות' שלנו ואז שזה לא קורה אנחנו מתבאסים. 

במקום זה אפשר לתצאמן על כך ולהבין ולהפנים שזה לא מובן מאליו ולכן כל התקדמות היא הזדמנות ולא מעוררת פחד ממשהו שאפשר להפסיד.

שמאוד תשמחי להיפגש איתו בעתיד אם יהיה רלונטי, ושבינתיים את תנסי אופציות אחרות (במיוחד שיש הצעה נוספת על הפרק).

אני בטוח שהוא יבין ולא יקפיד עליך כלל. בטח ממש לא נעים לו שהוא מושך אותך 3 שבועות, אם הוא בכלל מודע לזה, כי יכול להיות שהוא בטוח שאת ממשיכה הלאה.

אצלי גם שבוע של עיכוב זו עילה מספקת לכך שאשלח לבחורה הודעה נחמדה ומנומסת שאני אמשיך לחפש ואם יהיה רלונטי תמיד אפשר לקבוע שוב.

בניגוד לסיטואציות אחרות כמו בעבודה או בלימודים ששם הרבה החלטות הן מתוך אילוץ וכפיה מלמעלה, כאן אף אחד לא מכריח אותך ולא יכול להכריח אותך לעשות משהו בניגוד לרצונך בתחום הזה כי זו החלטה שלך נטו, לכן אין מה להתבאס.

3 שבועות להיות במחשבות של מה יהיה בדייט הבא, לא בשבילי...

אולי אם זאת הייתה הצעת חיי, אולי.. 

אולי אם הייתה מציאת חן רצינית, אולי

אולי אם הייתה זרימה מעולה וכיף, אולי...

חוץ מזה ממש אהבתי את ההצעה של תפוח יונתן...

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים