אני מרגישה שהאמונה שלי קצת בספק.
וגם ההגדרה מהי אמונה, יש לה הרבה דעות.
קשה לי להאמין לאנשים שמסבירים לי למה כדאי ושווה לעבוד את ה', כי אני יודעת שיש להם אינטרסים (לחלקם).
לפעמים מרגיש לי שאני מעדיפה פשוט לא לשאול. מצאתי דרך חיים מדהימה, של עבודת ה', של עשיה, של שחרור אבל מלא פעמים יש לי שאלות על הדרך המדהימה הזאת ואני לא נותנת לעצמי מרחב לשאול, ואומרת שיש משהו גדול ונשגב שאני לא יודעת ולא מבינה כרגע ואולי בעתיד אני אדע.
לאחרונה אני שומעת מלא קולות כאלה של חברות ומורות שמסבירים כמה שהחיים שלנו, הדתיים יותר מוסריים ונעלים משל החילונים, וזה נכון והם צודקים אבל על זה לבסס אמונה?
חוץ מזה שמרגיש לי שאני חיה את הקב"ה ממקום מאוד קטן, מאוד מצומצם. ואני יודעת שקודם צריך להיות ממוקד מטרה, לדעת שאני צריכה לעבוד את הקב"ה, ושה' ענק ועצום ושנפש רחבה זה רק אחרי בסיס של קיום הלכה.
קשה לי עם זה שאני לא נותנת לעצמי מרחב להשתנות, להתבגר, להתפתח, מייעדת לי מסלול מראש של עבודת ה' חיצונית.
לוידת, אוף הכל מבלבל ואני מפחדת לשאול שאלות, כי אז אולי לא תהיה תשובה שתספק אותי ואני יחזור על דכאונות ויחיה בלי עשיה ובלי מטרה.
(אם יש לכם משהו להאיר על עבודת ה או על אמונה או סתם להאיר אני יותר מאשמח שתגיבו)
