בהכי 4:40 בבוקר שלי [הספקתי המוןןן. 9 עמודים, יחסית יסודי, בתקווה]

מה שאני רוצה לפעמים,

רוצהרוצה.

לקרוא קריאת שמע עם הילד/ שלי.

וכן,

גם לספר לו סיפור

ולכסות בשמיכי

ולהרים את השמיכי.

לכסות שוב,

לקנות דובי,

לחפש לו שם. 

להעיר אותו בבוקר, עם שירחדש,

ללמד אותו לרכוס כפתורים

להחזיק ידיים, רחוקרחוק

כמה אני אוהבת אותו.

מלאנ'תלפים.

ולשיר לו שיר,

וללחוש לו מילים

בגיל הזה שהוא עדיין לא מבין,

קורבן לפטפוטים שלי.

ולרקוד לו ריקוד

ולחבק לו חיבוק

ולרקום לו סיפור.

אבלאבל.

לקרוא קריאת שמע,

ולהסביר,

בכל פעם קצת.

ללמוד פרשת שבוע,

ולאפות עוגיות,

לשיר אדון עולם

ללכת לטיול רחוקרחוק,

בסלון.

להלחם עם כריות,

להשלים

עם מסה של שוקולד.

לעשות קשקוש בלבוש

עם גואש,

ואז לשטוף את הרצפה.

לתפוס כדור שהוא מוסר בפעם הראשונה.

לטחון לו פירות,

לקנות גרבר,

להרגיש אמא לא טובה דייה.

ואמא.

לכעוס,

ואז לאהוב פי כמה [בלי לכעוס, שוין]

לקום אליו בוכה,

ולזכור איפה הייתי עכשיו.

לשמוע את הבדיחות שלו,

להסביר לו בדיחות שלי.

לחפש את אבא,

להכין לו שלט,

לקשט עוגה עם זיקוק בודד.

ושניים.

לנדנד,

להתגלש,

לרוץ.

ולצחוק,

בצחוק המיוחד שלנו.

בעבודה קשה,

אני לפעמים מתייאשת.

כי מה ואיך.

בכלל.

ומזמן לא נקש העתיד על פתחי

רוצה לקחת חלק.

אני רוקמת בעמל, 

פיסות עתיד,

הולכת ומילימטר,

ועוד.

מטרה,

ושרטוט של חלום.

וכל תך מאתגר,

אבלאבל.

אני הולכת לקראתו.

ויום יבוא?

בכלל.

וגם אם לא. [וכן! וכן!]

הדרך מאתגרת,

ויש בה קסם.

[

ההבנה הזו שקיצורי דרך לא עובדים, או לא עובדים טוב מספיק. 

שכדי להגיע לאן ושהוא, צריך לעבוד.

ולפעמים משרטטים מטרה, 

רק כדי שתהיה דרך,

וזה לא רע בכלל.

והצלחות לי.

יומלא מחר/ היום

ואפס שעות שינה.

אבדן קוהרנטיות זמני

ומעט אבסורדי שבמקום לעשות מה שאני צרכיה לעשות בשביל זה^

אני כותבת כאן.

כתיבה לפעמים,

היא הדרך להישאר בשאלה, במקום לחפש תשובה.

או לעסוק במטרה, במקום להתמקד בדרך

]

למה לא היום

מה שבטח יבוא

כבר מחר

זה כנראה אנשים שמאחלים את זה

יודעים שיבוא מחר אז מתחילים כבר מהיום

כשרוקפור שרים את זה זה עוד טוב

אפשר למשוך את שבת גם לראשון

להאריך את הסוף

שעון קיץ

מי בנוי לחזור הביתה מהעבודה כשעוד אור אמצע היום

גבר צריך לעבוד במכרות מהזריחה

לחזור מאובק הביתה בשקיעה

דמדומים

האישה מחכה לו

מכינה לו משהו לאכול

הוא נוהם משהו לא ברור

מעשן קצת

נזרק לישון לפני עוד יום שילך לפרנס את כולם בעבודה קשה

מסוכנת

מכרות היהלומים במיר

זה לא סתם מסוכן זה חור שחור שלא טסים מעליו

מי שמתקרב מציץ ונפגע

חושך סיבירי קפוא במינוס 40

עולמות האסוציאציה כאן מרתקים

הייתי מגלה את העולם הזה

עולם חדש

עולם חדש צריך להיכנס אליו בתשוקה

גילוי

לצעוד עליו יחף

לעבור בתוכו

לחקור ולחשוף הכל

לבוא למקור המים ולשתות ממנו הכל

לטעום את מה שיש להציע

זה לא ענין של יפה או טעים זה הרבה מעבר

I hate myself about it

I feel like I'm doing something forbidden

But it's not

Why am I so hard on myself about it

I hate how much I enjoy it 

I feel like shit

I want to run away to the beach

I want to sleep forever

I don't know

.Fuck

נאכל ביצים ובשר כל היום

נזיז ברזלים

נשמע מוזיקה

נישן נורמלי

האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע

עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול

צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת

פחח

את מי אתם מחפשים

במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא

מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת

מה רואים מה קוראים מה שומעים

מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט

למי אכפת

היעשה מה שהינך

אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח

חודש אייר

סוף אפריל

מזל שור שחורש ביסוד האדמה

מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר

לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול

אייר זה אור זה זיו

אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור

זה סתם בלי קשר

וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר

עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה

"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"

מי כותב ככה?

או במילים אחרות

"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"

את תהיי

אני מבטיחה לך

את תהיי ויהיה לך

יהיה לך הכל

את תהיי הכל

את כבר הכל

את עולם

עולם שלם ונסתר

אל תתני לו לרסק אותך

יש לך עוד חיים לחיות

קומי אהובה

כי בא אורך

קומי לזרוח

🤍

אמן