אני לא מתכוון להצביע למפלגות שרחוקות מדעותיי כרחוק מזרח ממערב (מרצ למשל). אבל כן, להצביע לחרדים או לליכוד בהחלט זה אופציה. אולי הם לא הכי קרובים לדעותיי, אבל כהוראת-שעה, אני מוכן לסתום את האף ולהצביע להם, רק כדי שבימינה יבינו את תחושת הסחי והמיאוס.
שום מחאה לא טובה כמו הקלפי. ואם אני לא זורק קולות לפח לגמרי- יש הרבה הגיון במה שהוא אומר.

דווקא ממי שקרוב אלי, אני מצפה להתנהלות אחרת.

לא בדקתי מי הכי מגעיל בפוליטיקה, וכמו שאמרתי - זה גם לא מעניין אותי.
ההתנהלות האחרונה של הרביעייה שם דחתה אותי מכל הבחינות. והתירוץ "ככה זה פוליטיקה" לא מתקבל אצלי. להיפך. אני חושב שמלבד הבעיה האתית - הם עושים לעצמם גם נזק אלקטורלי. אני סברתי כיאיר שרקי בטורים האחרונים שלו. שריצה בשני ראשים חכמה יותר גם מבחינה אלקטורלית ופוליטית, וכמו שכתבו כמה כתבים פוליטיים כמו חגי הוברמן, כך שאני לא דעת יחיד.

אגב, גם הרב שלי העביר עליהם (וגם על הרבנים שתמכו במהלך) ביקורת, כך שאני גם לא דעת יחיד מהבחינה האתית/התורנית.

(אגב, דווקא החיבור הזה בהחלט נבע מהתערבות של הרבנים בפוליטיקה - ואכן אתה דווקא מחזק את דבריי.. זה דבר ממש לא חכם).

בקיצור, המעשה שלהם היה גרוע מכל הבחינות. לכן, יש צד אמיתי להצביע למפלגות קרובות.

כן. עונש. זה לא מגוחך. כמו שאמרתי- דווקא בגלל שאני אוהב את הציונות הדתית ואני רוצה שהיא תקבל ייצוג ראוי, אני מעניש אותם. "חושך שבטו שונא וגו'". הנאיביות שלהם גורמת להם לעשות שטויות, ואולי העונש שיקבלו יגרום למשהו שם לזוז.

ברור שגם אותם אני מעניש.
אז אני לא אקבל את הייצוג המדויק שלי? לא נורא. אני מוכן לספוג את זה, ובלבד שהחברה' שם יתחילו להתפקס על עצמם.
אני מתלבט אם עדיף שירדו מתחת לאחוז החסימה וזה יגרום להם להקים משהו חדש לגמרי. או שיש בזה סיכון ועדיף שיקבלו רק 4 מנדטים (לא שזה באמת תלוי בי... כמובן)

א. השאלה היא לא אם תקבל את הייצוג המדויק שלך.

קודם כל, קח בחשבון שכל מפעלי הציונות הדתית

בנויים על הכספים של הבית היהודי והאיחוד הלאומי;

גרעינים תורניים, ישיבות הסדר, ישיבות גבוהות,

עמותות שירות לאומי, מקד"צ, ישבות תיכונית ואולפנות וכו' וכו' -

כולם בנויים על הכספים והתקציבים שמפלגת הציונות הדתית משיגה.

אם היא נמחקת - כולם קורסים, פשוטו כמשמעו.

זה לא "סיכון". זו מחיקה טוטלית של כל מוסדות הציונות הדתית.

ב. אם היא לא עוברת את אחוז החסימה, לגוש השמאל יש רוב.

בלי ספקות. בלי שאלות. רוב לשמאל. מוזמן לחשב את המנדטים.

ז.א. שניצן הורוביץ שר חינוך, עמיר פרץ שר ביטחון, תמר זנדברג שרת תרבות,

איציק שמולי שר משפטים ותמשיך לבד...

אתה מוזמן לחשוב בעצמך על כל ההשלכות

להמשך התנהלותה של המדינה בשנים הבאות.

ג. תרחיש ממשלת אחדות (עם או בלי נתניהו) - סביר מאוד.

גם ממשלת כחול לבן-עבודה מרצ-ליברמן בתמיכת הערבים מבחוץ אפשרית.

אם מפלגת הציונות הדתית תהיה חלשה,

היא תהיה באופוזיציה על כל המשתמע;

אין לך ייצוג בממשלה. לא שרים. לא חברי קבינט.

תחשוב לבד על ההשלכות.

עכשיו תחליט אם אתה רוצה להעניש את עצמך.

אני מרגיש שאני סוף סוף מבין על מה @ספק מדבר כל הזמן...
יושבת לה שם קבוצה. אומרת: אתה תלוי בנו. אין לך שום קול אחר. אם לא תצביע לנו הכל יקרוס. לכן אנחנו יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו. לעשות את כל הטעויות הפוליטיות והאתיות. 
אז זהו, שזה לא הולך ככה. מהסיבה הזו בדיוק מפלגות הציונות הדתית כבר לא מוצאות חן בעיני רבים מהמצביעים. אבל עדיין- למרות ששום מפלגה שם לא עוברת את אחוז החסימה- הם לא לומדים.

שלא תבין אותי לא נכון. אני רוצה אותם גדולים באמת. ולאורך קדנציות ארוכות וטובות. אבל לדעתי, בשביל שזה באמת- יקרה - צריך משבר. (כידוע שעץ צומח רק מגרעין הנרקב בארץ וכל המשלים כעי"ז). משבר, עם כל המשתמע מכך. עם כל ההשלכות האיומות שכתבת. לפעמים שום דבר לא עוזר אלא רק זה.
אני מסכים עם @סודית. הציונות הדתית לא תימחק אפילו אם יקבלו 4 מנדטים וישבו באופוזיציה (או אולי אפילו לא יעברו את אחוז החסימה... אבל צ"ע). עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, והפחד הזה וחוסר האמונה בעצמנו שבגללו אנחנו עושים את כל הטעויות הפוליטיות האפשריות- משגע ומטריף אותי.

אני חושב על המשפט "חלל עליו שבת אחת בשביל שישמור שבתות הרבה". פעם אחת אני מחלל את הקודש, לא מצביע להם בקלפי. רק עבור מטלה נעלה יותר - שישׂכילוּ ושילמדו ויגדלו להיות המגדלור של המדינה.

א. דעתי האישית כבר בבחירות תשע"ג היתה שמוטב שיהיו שתי מפלגות שיתחרו על קולנו ורק נרוויח מכך.

כל אחת תנסה לתת יותר ותדע שכשהיא מפשלת אנחנו עלולים לתת את קולנו למפלגה השניה.

גם כיום דעתי היא שיש להוריד את אחוז החסימה ולאפשר ליותר מפלגות להתחרות על הקולות שלנו.

אבל כל זה ממש לא משנה כרגע.

ב. הם לא אומרים "נעשה את כל הטעויות".

בצלאל עשה ככל יכולתו בשני הסבבים למנוע את התהליכים הללו והזהיר שהציבור ימאס בנציגיו.

(דוגמה בקישור לקמן).

כך למשל, מיד עם היציאה לסבב ב', קרא לאשרר את הסכמי איחוד הימין מהר ככל האפשר.

איתמר מרח את הזמן בספינים מטופשים ובסוף נישאר עם הצעה מבזה ורץ לבד.

בהחלט אפשר לעשות זאת גם בלי משבר.

היינו קרובים מאוד למיזוג ופריימריז,

אלמלא איתמר חילץ את הרב רפי מהמקום אליו בצלאל ניסה להוביל אותו.

ג. אם נסכם את המצב בציונות הדתית,

בעיניי, בצלאל נהג בבגרות ואחריות, הוכיח שהוא ראוי להנהיג.

איתמר וחבריו עשו כל נזק אפשרי,

ואילו הרב רפי, כמו שכבר כתבתי כאן,

חתם על תעודת הפטירה הפוליטית שלו בהסכם עם עוצמה.

ההתנהלות שלו היתה בנוסח: "מצידי שהספינה תטבע, ובלבד שאני אהיה רב החובל שלה".

אתה לא תשכנע אותו באי ההצבעה שלך...

אם בצלאל יהיה חזק דיו לאחר הבחירות (למשל: אם יהיו לו 2 נציגים ולרב רפי אחד, כפי שצפוי),

הוא יוכל להביא להבראה של הציונות הדתית לה אתה מצפה.

זה לא יקרה בגלל שתנסה לדפוק אותם.

על בנט ושות' איני רואה צורך לדון כאן.

הם באמת לא רואים עצמם חלק ולא רוצים להיות חלק מהייצוג של הציונות הדתית.

גם מעולם לא רצו.

ד. אתה ועוד רבים כמותך עושים זאת שוב ושוב.

אלפים הצביעו ג' בסבב ב' ורבבות הצביעו ליכוד.

אתה לא מעניש אותך ולא "מחלל" כלום כדי שישכילו.

זה לא עובד ככה. יש דרכים אחרות לעשות זאת.

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/405557

בגלל אירועי השבוע האחרון, ואחרי קריאת הפוסט הזה (- https://www.inn.co.il/News/News.aspx/426017)

לכאורה אסתום את האף ובכל זאת אצביע ימינה. זוהי עת גורלית מדי בשביל להצביע למפלגות אחרות.
(אם זה משמח גם אותך.. @הסטורי)

מבחינתי זה תקף גם למפלגות החרדיות

(מוזמנת לעיין בתגובתי האחרונה כאן).

ביקשתי רק לטלטל ולזעזע את נציגינו שבכנסת, שיחשבו קצת למה הם לא רלוונטים לרוב הציבור ואפילו לא להרבה דתיים שמצביעים כחול לבן, למרות שהם תלויים בתקציבים למוסדות הציונות הדתית.

אני לא מעניש אנשים אחרים. את מענישה את האנשים שמצביעים למרץ בכך שאת לא מצביעה למרץ? זה לא עונש, זה דמוקרטיה.

אין חשש מהקמת מדינת טרור בלב הארץ. אין פרטנר ב"ה וגם לא יהיה.
עמ"י הולך ומתקדם לגאולה וכל ההפחדות האלו לא משפיעות עלי. יש לנו בשורה גדולה וחבל שאנחנו לא מוציאים אותה לפועל.

הם רק קיימים כדי לדפוק את הימין ובמקרה את בן גביר?

(לא המדברת)

זה פשוט להפעיל לחץ חיצוני כדי שהמלחמה תיפסק. BIDEN HELP US סטייל. ועכשיו כשיש ממשל אחר באמריקה הם מנסים להפעיל לחץ מכיוון ארופאי, כל עוד היבשת הזו קיימת ולא נחרבה על ידי החברים שלהם.

ערב הסעודית חתמה על ברית הגנה עם שתי אויבות ישראל מובהקות. שתפנה אליהם בבקשת עזרה.

יכולים לנשום לרווחה...

והברית הזו לא תעבוד תכל'ס...

ע"מ לייצר ביטחון אזורי?

כדי שנדע במה מדובר.

ניסינו להתקדם עם הלבנונים, וכלום לא יצא מזה.

אולי בעוד 50 שנים יקום אצלם מנהיג אמיץ שישנה את המשוואה.

בס"ד

הוא כמובן לא יקבל את תיק הביטחון (גם אחרי הפיצול הוא נותר עם מנדט אחד או שניים ביום טוב), אך עם זאת אני לא חושב שעד שהוא הצליח להתקרב שוב לכנסת, הוא יחסל את זה פעם נוספת בגלל התנהלות לא חכמה ושל אגו (מה שהכשיל אותו בעבר). לכן השאלה האמיתית היא כמה הוא הבין מה הכשיל אותו והוא בא לעבוד שונה הפעם, או שהוא נשאר ראש בקיר ואז באמת תסתיים הקריירה הפוליטית שלה.

אפשר לנהל מו"מ. זה קרה בעבר בממשלות 61. כך למשל אברהם נגוסה דאג לכך שיעלו עוד כמה פלאשמורות תמורת כל מיני הצבעות.

ועדיין. פייגלין עצמאי.

אני מקווה לפחות. אז הוא יסחט קצת את התקציב כמו כל חבר כנסת (למרות שזה נגד המצע שלו). זה התקווה.

השאלה היחידה היא אם הוא התבגר (פוליטית), אני בהחלט חושש שלא...

בס"ד

אני רוצה להאמין שעצם האיחוד, כבר מסמל נקודה של התבגרות. נמתין 40 יום כדי לגלות מה הלאה.

כמו שלא משליכים קליפת בננה ברחוב, כך לא דורשים שר בטחון עם מנדט וחצי, וראש ממשלה עם ששה מנדטים.

קוראים לזה גם: תקינות פוליטית. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

ונתניהו לא יצא יותר טוב מאחרים...

הפתרון הפשוט והדמוקרטי, הוא ביטול אחוז החסימה - מה שיגרום שלמפלגה הגדולה יהיה יותר אפשרויות ולא כל מפלגה תחזיק את השלטאר.

בעבר הלא רחוק, שותפה קואליציונית לא היתה מעיזה אפילו לחשוב על אחד משלושת התיקים המרכזיים: בטחון, חוץ, ואוצר, והיום כל ממזר מלך, ומפלגה עם ששה מנדטים מעמידה ראש ממשלה מטעמה, וכל ח"כ בודד יכול שיהיה לשון מאזניים, ועוד בטרם נבחר דורש לעצמו את תיק הבטחון.

לו היו לנו שתי מפלגות גדולות עם 50 מנדטים כל אחת- ניחא, אבל במציאות שלנו שהמפלגות הגדולות עם 25 מנדטים כל אחת, וצריכות לנהל משא ומתן עם שבע מועמדות, וכולן מתחרות על אותם תיקים, זה מצב לא נורמלי.

והנה אתה ברוב חכמתך מציע לבטל את אחוז החסימה, ולחשוף את המועמד להרכיב ממשלה מול מציאות ריאלית של ניהול משא ומתן עם 30!!! סיעות.

יש גבול לכל תעלול.

התיקון הנדרש הוא להעלות את אחוז החסימה ל- 5, ובהמשך ל- 10 אחוז. בתרחיש כזה יהיו לנו לכל היותר 12 מפלגות בכנסת, וגם זה די והותר.

וכן יש לחייב כל רשימה מתמודדת שלא נבחרה לכנסת היוצאת להפקיד סך 10 מיליון ש"ח במזומן שיחולטו לטובת המדינה אם היא לא תעבור את אחוז החסימה.

במציאות של היום, מצביע נכנס לקלפי, ורואה לנגד עיניו מגש עם 45 פתקים, ולא מוצא את ידיו ואת רגליו, ומצביע למפלגה שהאג'נדה שלה קוטבית לעולמו הפנימי. זה חייב להפסק.

וממילא היו יותר מפלגות קטנות, ולמועמד לראשות הממשלה היה יותר מרחב תמרון.

אחוז החסימה יוצר מציאות שבה יש פחות מפלגות, אבל הן בינוניות והממשלה תלויה בכל אחת מהן.

או שאני רוה"מ או שאין לכם ממשלה.

בגלל אחוז החסימה הבינוני, יש "רק" 5 שותפות קואליציוניות, ואתה מציע להוריד את הסף, כדי... כדי שיהיו יותר מתחרים על אותם תיקים?

בסיבוב הקודם לא נכנסו מר"צ ובל"ד, מה שהוסיף לגוש הימין 4 מנדטים מן ההפקר, וביטל את הצורך בסיבוב בחירות נוסף.

הפעם הם למדו לקח, והגבילו את עצמם בהתנדבות.

ועשו עוד דבר, הם השליכו את הרעה החולה הזו למפתנו של הימין, והימין הרים מהרצפה כמוצא שלל רב.

אני כן מבין שאתה דואג לעתידו הפוליטי של סמוטריץ'. אדרבא- שיתפקד לליכוד עם נושאי כליו, ויגיע לאחד המקומות הגבוהים ברשימה. נכון לעכשו, נתניהו סומך עליו יותר מאי פעם.

העניין הוא עקרוני שיורד למציאותי. כשאחוז החסימה יותר נמוך יהיו יותר מפלגות - יותר מדויק כשהיו יותר מפלגות* הכנסות מילאו ימיהן.

ככל שהעלו את אחוז החסימה, הממשלות פחות יציבות והכנסות פחות ממלאות את ימיהן.

עם התאוריות שלך יש שתי בעיות - המציאות וחוסר הדמוקרטיה...

והיום פחות משליש.

ככל שאחוז החסימה יגדל, לקטנות לא יהיה סיכוי ממשי להכנס לכנסת, וממילא ינהרו המצביעים אל הגדולות, שיחזרו להיות בנות 47-48 מנדטים.

או אז די בשותפה קואליציונית אחת כדי להרכיב ממשלת 61, ובשתי שותפות כדי להסיר כל חשש להתהוות לשון מאזניים.

המציאות שאתה מתאר היתה, כשאחוז החסימה היה נמוך. בניגוד גמור לתאוריה שלך - ככל שהאחוז עלה, המפלגות הגדולות קטנו והכח של הבינוניות עלה והפך לכזה שבלעדיהן אין ממשלה.

לא עובר את אחוז החסימה. סמוטריץ נתן לו מתנה. ופייגלין בשלו. חוגר כמפתח. מתנהג כאילו הוא בעל הבית. אף פעם לא טועה ולא מתנצל.

מה השתנה?

אנשים שרוצים ממשלה בראשות נתניהו, אבל רוצים את הסגנון והוולגריות של בן גביר. הוא איבד לליכוד את אלמוג כהן, שהוא בדיוק הפרופיל של המצביעים הללו ו'קיבל' את טלי גוטליב, שבדיוק מושכת סגנון כזה.

לא חושב שהוא בטוח בשום דבר, הוא פשוט רוצה קולות.

מן הסתם הכל נבדק היטב בסקרי עומק.

ובן גביר מבין שכדי להצליח הוא חייב להיות גדול

אם הוא יהיה קטן הוא יקבל תיקים שוליים שדרכם לא יוכל "להשפיע"

אבל לא יותר

גודל הגוש קובע, אבל לא פחות מזה מאזן האימה של ראש הגוש מול השותפות בפוטנציה. אם השותפה הראשית, הליכוד, לא תהיה גדולה בפער משמעותי מול כלל השותפות המשניות, היא תוחזק בגרון כל שני וחמישי, והקואליציה תקרוס בתוך זמן קצר.

ואכן צריך את בן גביר עובר, ומוטב שלא יהיה לשון מאזניים, ואם יאיים בפרישה יאמרו לו: אל תפל דבר מכל אשר דיברת.

שהמטרה היא גם לעשות הייפ גדול ולהוציא את אדישי מעוזי הימין להצביע.

כלומר ככה הם לא יסמכו על זה שלביבי יהיה 61 בכל מקרה (לדעתם) ויצאו להצביע ויצביעו בן גביר.

אם ביבי רוצה לשבת עם אייזנקוט זה בכל מקרה לא יזיק לו יותר מדי שבן גביר יהיה חזק יותר, אז אין לו מה להפסיד.

ולבן גביר ברור שיש רק מה להרוויח.

הוא מכוון את כל הקמפיין שלו לראש של מצביעי הליכוד, ולא מפתיע שהליכוד מחזיר מלחמה.

ואם המתמטיקה לא תאכזב- בן גביר ישאר מחוץ לממשלה, ללא קשר מי ירכיב אותה.

אלה הם כללי המשחק.

הפוך

בס"ד

קיבלתי עכשיו לענות על סקר, לדעתי מניסוח השאלות הוא יצא מטעם הליכוד, ואכן אחת השאלות בסקר עסקה בשאלה של צירוף בן גביר לממשלה הבאה וכן בשאלת ממשלת האחדות עם אייזנקוט. אני חושב שאם הדברים לא היו על הפרק, כפי שטוענים הליכוד (ובניגוד לתדרוכים הרבים בנושא) כלל לא היה צריך לשאול על זה, אבל נראה שבליכוד כן בוחנים מה נכון להם בקרב אזרחי ישראל.

מיותר לציין שאני לא מאמין להכחשות של נתניהו בנושא. הוא רואה בסקרים שהליכוד נמצא בעדיפות שנייה אצל מביעי עוצמה יהודית (זה היה ניכר גם בפינת הניתוח סקרים שפורסמה פה בערוץ 7 לפני שבועיים-שלושה) ולכן הוא החליט ללכת לו על הראש. זה התחיל מקמפיין האנטי אחדות שכל בר דעת הבין שהחיבור הזה יעשה יותר נזק מתועלת, וממשיך עכשיו בתדרוכים שלו.

נתניהו רוצה לסיים את מערכת הבחירות עם 50 מנדטים, ולתת לשותפות שלו להזיע על 3 משרדים לענייני כלום, אבל זה לא ריאלי. הסקרים הכי מפנקים, של פילבר, מנבאים לו 30 מנדטים, וזה אומר שבכל מקרה הוא יהיה מיעוט בכל קואליציה, אם אכן יקים אותה.

כולנו זוכרים את המשא ומתן הקואליציוני הקודם, ואיך "השותפות הטבעיות" מרטו את נוצותיו, וביתר שאת זוכר הוא עצמו.

הלקח שהוא הפיק, והמתבקש, זה ממשלה לאומית רחבה, ולא ממשלת סחטנים צרה, ולשם הוא חותר.

במרחק 40 ימים מהבחירות, פייגלין מאיים שבלי תיק הבטחון הוא בחוץ. סמוטריץ' בטוח שתיק הבטחון תפור על פי מידותיו. בן גביר רוצה את משרד המשפטים עבור גוטליב, וגם רוטמן רוצה אותו. וינטר אם יעבור את אחוז החסימה, ידרוש גם הוא את תיק הבטחון, וגם גיוס מלא לפי מתווה ליברמן, שהחרדים יתנגדו לו, ובמילים אחרות זה או וינטר בפנים, וחרדים בחוץ, או להיפך.

ככל שהמפלגות הקטנות יהיו גדולות יותר, סל הדרישות שלהן יגדל באופן לא פרופורציונאלי, ולכן נתניהו מתלבט אם ללכת להם על הראש. אוי לי מיצרי, ואוי לי מיוצרי.

גם אם יקרה נס בגודל ים סוף, ואיזנקוט יסכים לשבת עם נתניהו, הסך המשולב של שניהם הוא כ- 50 מנדטים, ועדיין חסרים 11 לפחות, ואין מאיפה להביא אותם. כי בנט, גולן, וליברמן לא ישבו עם נתניהו.

במצב אידיאלי כל השותפות בפוטנציה צריכות להתכנס ולחלק את עור הדוב בטרם ניצוד, אבל זה לא יקרה, כי חרב איש ברעהו.

סוף דבר, כולם ביחד וכל אחד לחוד קוראים לשמור על גוש הימין, אבל אף אחד לא יודע לספר לנו איך עושים זה.

משחק סכום אפס.

בס"ד

אפילו שיריונים הוא לא הצליח להביא. יוסוף חדאד ונטלי שם טוב הלכו לוינטר, דדי שמחי הלך לגלעד ארדן (הייתה תקופה שהוא חיזר אחרי צביקה מור שהלך לסמוטריץ'). מה בסוף הוא הביא? את ברדוגו?

גם מבחינת קמפיין, חוץ מלהתריע שאייזנקוט יקים ממשלה עם רע"מ, וללכת על הראש של וינטר ובן גביר - אין שום דבר אחר.

לא סתם בחלק מהסקרים הליכוד צונח על חשבון התחזקות של הגוש (שאגב, מתחזק גם בגודלו ככל שהליכוד יורד).

כשנתניהו פנה ליוסוף חדאד ולשם טוב נודע לו שהם סגורים עם וינטר.

דדי שמחי לקח לעצמו יועץ איסטרטגי קפלניסט בשם אלדד יניב, שכוון אותו לדרך אחרת, וגם הפיל אותו.

כל זה אירע בחודשים האחרונים ולכל היותר בחצי שנה האחרונה. הלקחים שנתניהו הפיק היו עם הרכבת הממשלה היוצאת כפי שצויין קודם, כלומר, מוקדם יותר.

לעניין הסקרים, לפי פילבר סוקרים אחרים עושים מניפולציות ומרימים מלאכותית את וינטר כדי לגמד את הליכוד. בסופו של יום אין יותר מ- 120 מנדטים. אין לי כלים לבדוק את ההערכות של פילבר.

בס"ד

כל אלה העדיפו ללכת למפלגות שלא בטוח עוברות את אחוז החסימה, מאשר לקבל שריון מובטח במפלגת השלטון. כל ניסיונות השכנוע של נתניהו לא הצליחו (למעט טליק גויאלי, שלפי פרסומים הייתה במגעים גם עם בן גביר) אז כן, זה מעיד אך ורק על נתניהו.

נראה לי שגם באיטליה אצל מוסוליני וספרד אצל פרנקו מצב היהודים היה עדיף מהמצב במדינות שנכבשו על ידי הנאצים.

השוואה קיצונית אם כי מעוררת מחשבה.

לא אוהב את ההשוואה כי הקמת ממשלה שאני לא אוהב היא לא מתקרבת בשום צורה לשואה

לא השוויתי לשואה, אלא למדינות שלא עשו שואה, אבל התעלמו מהתמונה הגדולה ואפילו שיתפו פעולה.

אבל ככלל. היו גרועים ואכזרים מהנאצים

כך שמעתי ממקור ראשון שניצל מהתופת בכיבוש היפני

אבל כן על היחס ליהודים - קישור לדמות של אחד מגדולי חסידי אומות העולם שעשה עבודת הצלה שפשוט לא תיאמן:

צ'יאונה סוגיהארה – ויקיפדיה

בויקיפדיה המידע מאד קונקרטי, יש גם פרק בפודקאסט של יובל מלחי עליו עם פרטים וסיפורים מרגשים.