ב''ה עם ילד מתוק בן שנתיים ,בהריון חודש שביעי .. נשואה לאדם באמת מתוק , אדם טוב עם לב טוב ואני אוהבת אותו מאוד. אבלללללללללללל לצערי הרב בעלי עצלןןן ,לא אוהב להתאמץ, אוהב ריגושים,חברים וכיף, אוהב לנוח ולישון ובאופן כללי לא אוהב להאמץ..
עבר כבר מלא עבודות כי לא מצליח להתמיד וכל פעם חושב שלא הוא האשם ..
עכשיו, אני לא מוצאת את עצמי בתוך הסיפור הזה , לא יודעת איך להגיב בלי לפגוע בו ובלי לגרום לו להרגיש לא יוצלח ועצלן. מצד שני אם אני מכילה ורכה מידי שום דבר פשוט לא מתקדםםם, תסכול!!1 אנחנו בחובות לא קטנים ,אני עובדת במשכורת מינימום בערך והוא נכון לעכשיו בבית, מחפש את עבודת החלומות ובעיקר קשה לו להתנתק מהפינוק של החופש.
אני באמת חסרת אונים ,מרגישה שאני לא מצליחה להעריך אותו ולהיות גאה בו , לפעמים ממש מוצפת בתחושות קשות של אכזבה וייאוש ומעל הכל - חוסר אונים בהתנהגות שלי . מנסה להיות מכילה ואוהבת וגאה לא משנה מה ,אבל קשה קשה בפועל לראות את הבעל פשוט נמרח יום שלם , מבזבז זמן , עצלן וחסר מטרות וכוחות . מנסה לדחוף ולקדם אבל טיפה נוגעת באיזה מקום רגיש בום פיצוץ.
באמת חוסר אונים. בקשה תנו לי עצות כיצד להתנהל ,אולי אפילו דברים להגיד לעצמי ולעודד את עצמי במצב הזה .
אני אוהבת אותו, הוא אדם טוב באמת וגם לי לא חסר חסרונות ופגמים אבל המצב הנוכחי הזה מתסכל מאוד... תודה לכןןןן
