יֶלֶד שֶׁלִּי /רבקי לרנר
יֶלֶד שֶׁלִּי, אוֹ אוּלַי הָיִית יַלְדָּה?
אֵין לִי תְּשׁוּבָה. לְעוֹלָם לֹא אֵדַע.
נָשַׁמְנוּ אֶת אוֹתָן הַנְּשִׁימוֹת בְּדִיּוּק,
כְּ 15- שָׁבוּעוֹת, בְּקֵרוּב אוֹ בְּרִחוּק.
וְהָיִינוּ צְמוּדִים, חָוִינוּ אֶת אוֹתָן חֲוָיוֹת,
וְחָלַמְנוּ יַחַד לִהְיוֹת וְלִחְיוֹת,
וַעֲבוּר שֶׁתִּחְיֶה, הִקְרַבְתִּי אֲנִי אֶת חַיַּי,
וּמִנאֹד קִיא וְדֶמַע, נִבְרֵאתָ בְּוַדַּאי.
וְהַבַּיִת עָבַר לְמַצָּב שֶׁל חֵרוּם,
וּמִמֶּנּוּ נוֹצַרְתָּ: קְרוּם אַחַר קְרוּם.
וַאֲנִי שּׁוֹכֶבֶת מְעוּכָה בַּמִּטָּה,
וִילָדִים מסְתּוֹבְבִים, בְּלִבִּי נֶחְרְתָה לָהּ שְׂרִיטָה.
אֲבָל הָיְתָה תִּקְוָה וּכְמִיהָה, וַחֲלוֹם שֶׁהֶחֱזִיק,
שֶׁאוֹתְךָ אֶזְכֶּה-לְחַבֵּק, לְגַפֵּף, לְהֵינִיק,
וְאֶת הַקֹּשִׁי הֶעָצוּם, עָטַף לוֹ חֲלוֹם
וּכְמִיהָה לָרֶגַע, בּוֹ נֹאמַר אַחַת לַשֵּׁנִי - שָׁלוֹם.
וְאַתָּה תִבְכֶּה בִּזְרוֹעוֹתַי, וְאַבָּא יִשְׂמַח וְיִרְגַּשׁ,
וְנִנְשֹׁם יַחְדָּיו אֶת הָעוֹלָם, שֶׁעֲבוּרְךָ הוּא חָדָשׁ.
אֲבָל מִכָּל אֵלּוּ נוֹתַר רַק כְּאֵב וְיָגוֹן,
כִּי נָדַמְתָּ בְּקִרְבִּי, וְנוֹתַר קֶרַע, אֲבַדּוֹן.
וְלֹא נִהְיֶה יוֹתֵר צְמוּדִים, וְיַחַד לֹא נִחְיֶה,
כִּי אֲנִי אָמְנָם כָּאן, אֲבָל אַתָּה בֶּעָפָר מְכֻסֶּה.
וַאֲנִי רַק אִמָּא שֶׁרוֹצָה לְחַבֵּק, לְהָגֵן,
לְהַחֲזִיק אוֹתְךָ חָזָק, לִשְׁמֹר, לְגוֹנֵן.
וְלֹא אֶזְכֶּה לָזֹאת, כִּי הָלַכְתָּ לִבְלִי שׁוּב,
יֶלֶד יָקָר שֶׁלִּי, בְּנִי הָאָהוּב.
אָז נָכוֹן, אַתָּה רָחוֹק, וְאֵינִי יוֹדַעַת הֵיכָן,
אֲבָל רוֹצָה רַק לִלְחֹשׁ, שֶׁהַכֹּל כְּבָר הָיָה מוּכָן:
הָאַהֲבָה, הַחִבּוּק, הַלִּטּוּף כְּשֶׁתָּבוֹא,
הַנְּשִׁיקָה, רַק שֶׁלְּךָ, שֶׁהָיְתָה בְּמַחֲבוֹא,
וּמֵאַחַר וְנֶעֱלַמְתָּ לִפְנֵי שֶׁזָּכִינוּ לִבְכּוֹת אוֹ לִצְחוֹק,
אֲנִי שׁוֹלַחַת לְךָ אֶת כָּל אַהֲבָתִי, גַּם אִם מֵרָחוֹק.
רוֹצָה לְסַפֵּר לְךָ בְּשֶׁקֶט, בְּאָזְנְךָ לִלְחֹשׁ:
שֶׁיְּלָדַי, אַחֶיךָ, בִּכּוּ אֶת לֶכְתְּךָ בְּלִי בּוֹשׁ.
מְמָאֲנִים לְהַאֲמִין שֶׁנֶּעֶלַמְתָּ וְלֹא תָּשׁוּב
אֲחִיהֶם הַיָּקָר, אֲחִיהֶם הֶחָשׁוּב.
וְהָיִיתָ קָטָן, וְהָיִיתָ לְבַד,
וְכָל שֶׁחָלַמְתִּי הוּא, לָתֵת לְךָ יָד,
כְּשֶׁאוֹתְךָ מִקִּרְבִּי שָׁאֲבוּ וְלָקְחוּ
וְלַנֶּצַח נִבְלַעְתָּ, וְהַדְּמָעוֹת סָרְרוּ.
אֲבָל הָאַהֲבָה בְּלִבִּי, לֹא הָלְכָה. לֹא נֶעֶלְמָה.
הִיא כָּאן. הִיא שֶׁלְּךָ, בַּפִּנָּה הַחַמָּה.
וּמִכָּל לִבִּי מְאַחֶלֶת, שֶׁעַל מִשְׁכָּבְךָ תָּנוּחַ בְּשָׁלוֹם,
וְאוּלַי עוֹד נִתְרָאֶה, אוּלַי יָבוֹא אֵיזֶה יוֹם?
בֵּינְתַיִם אֲנִי כָּאן, עֲדַיִן בּוֹכָה,
רוֹצָה אוֹתְךָ אִתָּנוּ, חֵלֶק מֵהַמִּשְׁפָּחָה.
לְהִתְרָאוֹת יֶלֶד שֶׁלִּי, אוֹ אוּלַי הָיִייַת יַלְדָּה?
אֵין לִי תְּשׁוּבָה וּלְעוֹלָם לֹא אֵדַע.
