אל עולם בני התמותה
אברת כנפיו מחופות
שפתיו כתלתלים צחורות
וכולו אומר חמודות
מלאך לבן למד-
ש"מה שרואים מכאן
לא רואים משם"
שכאן זה אחרת
וכלום לא אותו דבר
אז מלאך לבן-
למד לשתוק
לשמור את השדים
עמוק עמוק בבטן
לא לחשוף, לא להראות חולשה
להסתיר את הדמעות
לבכות רק במיטה
אז מלאך לבן-
אולי חי, אבל מת מבפנים
הוא אוכל
צרחות, שתיקות, דמעות
והוא שותק
כשבא לו לצרוח עד שזה יכאב
והם לא מבינים-
לא הם לא מבינים.
אז הם שלחו אותו
למליון רופאים מדופלמים
ואין אחד שיקשיב
גם ללב שהאדים
לעיינים שראו
אינספור שקרים
על קשר שתיקה
של מילים במעוף צללים
על אורות זוהרים בחושך
על שמים אדומים כדם
על חשיכה שזוהרת כמו אור.
אז מלאך לבן-
הפך שחור
הוא למד להסתיר
את הכנפיים היפות
בתוך ארון
נעל את ליבו
גסס לאיטו
גסס לבדו
מלאך לבן-
למד בדרך הקשה
תתאים את עצמך לעולם
תרביץ או תברח
פה זה לא מקום לחלשים
פה אין מקום לרגשות או רחמים
תנשך תדקור תצרח תנבור
ברפש שארית חייך
חייך חיום עקום
גם שהלב שבור
תאסוף את רסיסי הצללים
שפעם קראת להם חיים
ותשתוק-
תמיד תשתוק.

