ממליצה על הספר 'הזמנה לחתונה' של אוריאל וינברג.

הוא ממש מרחיב על העניין הזה.

מאיפה לך???

וזה יפה לראות איך אנשים לוקחים על עצמם עבודה נפשית כדי להיות ראויים לנישואין. בתור אישה , 

אני יכולה שאפשר לזרז את השידוך כאשר מבינים את הצרכים של האישה. אישה מוכנה להתפשר על הרבה דברים. 

אבל התחושה של גבר עם הקשבה לא שיפוטית וכבוד לצרכים , של רגישות לניואנסים דקים,

והתנצלות כאשר לא מדייקים, גורמת לי ולחברותי להתקשרות חזקה מאוד. גם אם דברים אחרים פחות. 

ולכן צריך לדעתי להתמקד בהתכוונות לשם. 

אי אפשר להגיע לנישואים מתוך תפיסה של האשמה כלפי הצד השני.

אני לא אוהבת שאנשים נורא לחוצים על זה, אבל אם רוצים להתחתן צריך לעשות עם זה משהו 

למה להניח שמועד החתונה המיועד שלך הוא לא השנה?

וברור שזה תלוי באדם עצמו בסוף. ברמה מסוימת. בדיוק כמו שאם תשב בבית ותחכה לפרנסה, לא תהיה לך פרנסה.

וגם לעשות הכל לא נכון ולהצליח.

אבל אם לא עושים *כלום*, הסיכוי להצליח הוא אפסי במקרה הטוב.

לחץ - אם הוא מועיל, אפשר להשתמש בו; אם הוא לא מועיל באמת עדיף להשתחרר ממנו.

אבל העובדה שיש דברים שלא תלויים בנו היא לא תירוץ למה לא לעשות מה שאנחנו יכולים. להיפך, כיון שיש דברים שלא תלויים בנו, כדאי להתאמץ יותר ממה שאנחנו חושבים שצריך

רוב ההשתדלות היא בתפילה

וגם אני לא פניתי לשדכנים בכלל , כמה שנים שאני בשידוכים

אבל ברגע שעליתי על איזה ישיבה שהבתי שכזה סגנון אני רוצה נרשמתי לשדכן של הישיבה, וזהו, שדכן אחד זה מספיק, בקגע שנרשמתי אליו קיבלתי הצעה אחרי כמה חודשים ואז פתאום אנשים אחרים הציעו לי הצעות

אבל עזוב, מי צריך הצעות?

צריך רק בן אדם אחד להתחתן איתו, ולא חייבים ערימות של הצעות בשביל זה

ויש כאלה שמכירים את עצמם ע'י תפילה

ןתפילה זה מעשה, וזה חלק מתהליך, ויש כאלה שזה התהליך שלהם

ויש כאלה שלא יודעים מה לעשות, כי העולם גדול עליהם והם רק יודעים להתפלל, וזה לא רק בכלל אז נא לא לזלזל

הוא צריך למצוא את אשתו, הוא צריך לחזר אחריה

זה המצווה שלו

בנות בכלל לא חייבות להתחתן אז בטח שלא לעשות את המקסימום 

זאת לא "מצוה" במובן הרגיל, אבל חז"ל ראו את זה כמקור שמטיל אחריות גם על נשים בענייני ישוב העולם על ידי פריה ורביה.

וחוץ מזה, גם גבר יוצא ידי חובה בבן ובת, ובכל זאת חז"ל הדריכו להרבות

וחוץ מכל זה, מאד מטריד אותי אם מישהו רוצה להתחתן רק בגלל שיש מצוה

ברור שכל דבר בעולם צריך שילוב של עשייה וברכת שמיים. אי אפשר בלי סיעתא דישמיא.

וכמו כל תחום, מציאת עבודה, ילדים, בריאות.. וכו'. יש אנשים שהשקיעו בבריאות ועדיין חולים ולהיפך.

אבל אדם מצווה על השתדלות שלו במיוחד כשמדובר במצווה חשובה כמו חתונה.

ה' ציווה את כולם להתחתן אז כמו כל מצווה שאתה מנסה ככל יכולתך לקיים

אז גם על מצוות החתונה צריך להתאמץ כדי לקיים.

זה לא אומר שזה קל, בכלל לא..

זה לא אומר שאסור לנוח ולהתמלא.. אבל יש המון מה לעשות.

להגיע להצעות טובות, להתנהל נכון בדייטים וכו'..

כמו שלא נחכה שתגיע לנו פרנסה.. אלא נחפש בעוד מקומות ודרכים.

וכמו שזוג שאין לו ילדים נעזר מאוד ברפואה ולרוב זוכה להביא ילדים.

ככה גם בחתונה. זו אמונה גדולה גדולה להמשיך ולחשוב על עוד דרך להתחתן ולא להתייאש !

זו אמונה גדולה לעשות עבודה אישית בשביל להתחתן!

כי זו אמונה גדולה בטוב ה', זו התמסרות לרצונו שנתחתן,

ככה נוכל לעבוד אותו ולגדל עוד דורות שיעבדו אותו. ובכלל נזרז את הגאולה!

בעז"ה הרבה כוחות ושמחה לתקופה הזו ושכולם יצמחו מתוך האתגר הזה!

פעם היה יותר פשוט להתחתן. ובאמת הרוב המוחלט התחתן.

היום זה דור גדול של גאולה ולכן הדור מחפש חיפוש יותר עמוק ושלם בקשר.

אז זה יותר מורכב מפעם..

אבל גם היום יש הרבה מה לעשות כדי להתחתן. 

למרות שזה מאתגר מאוד גם בדור שלנו יש מצווה להתחתן.

המזל הוא שכמו שה' יודע להיות, גם לזה הוא דאג..

והוא ברא בדור שלנו מודעות ורצון גדול לעבודה פנימית ועמוקה

וגם הרבה דרכים שעוזרות להגיע לזוגיות מיוחדת כזו

והשילוב הזה של המודעות, הרצון והכלים

יוביל בעז"ה לאט לאט ליותר חתונות 

ולזוגיות עם חיבור הרבה יותר חזק ושלם!

ובעז"ה מתפללת שכולם יזכו למצוא את בן הזוג ולבנות איתו קשר עמוק ואוהב!

כשאני רואה חברות וקרובות איכותיות שכ"כ רוצות אני כואבת איתן ממש.

אני מאמינה שה' נותן לכל אחד אתגרים ומתנות.

כמו בכל תחום..

כדי להתחתן לא צריך להיות שלם לגמרי.

עובדים ומתקדמים כל החיים..

אני כן מאמינה שאם ה' ציווה להתחתן אז אדם צריך לעשות השתדלות

כמובן שצריך אמונה שבלי ברכת שמיים אי אפשר.

אני חושבת שכמו שמי שלא מצא עבודה, ומי שחולה וכו'..

בד"כ לא ישב ויחכה שיסתדר..

ככה גם מי שלא מצא את זיווגו 

כדאי וטוב שיפעל בשביל להתחתן

ובעז"ה יראה ברכה בהשתדלות הגדולה.

ובעז"ה אני מאמינה ומתפללת שמי שישתדל בעז"ה יצליח למצוא.

בהצלחה לכולם!

אתה מוצא הסברים דתיים לתסכול שלך.

במקום לתרץ את התסכול ולנסות להסביר למה הוא הגיוני תנסה לצעוד בעבר למטרה כמה שיותר שאתה יכול.

לתרץ תירוצים "ככה נגזר עלי" לא יעזור לך בשום דבר.

קח אחריות. תהיה גבר.

חשבתי לפנות זמן כדי לכתוב את המסר הזה.

אני רואה שמישהו הספיק לכתוב אותו, אולי לא בסגנון שאני רציתי, אבל המסר חשוב.

אם מישהו לא מרוצה מהסגנון, שישב בבית עם עצמו ויחשוב על ניסוח שמתאים לו ושאומר אותו דבר.

בהצלחה

שני אפשרויות מוליד התסכול -

אפשרות אחת - יאוש. אפשרות זו מולידה בריחה מאחריות.

אפשרות שנייה - להרגע. להבין שהחיים הם לא 'תוכנית כבקשתך' (בשכל קל להבין את זה, ברגש קשה לקבל את זה). להמשיך בעוז ובגבורה.

אין אמצע בין השתיים זה או פה או פה.

יש הבדל בין להיות מחובר לעצמך ולכאוב לבין להיות מיואש ומתוסכל. זה הבדל של שמיים וארץ. ממש.

יש כנראה כאלה מאיתנו שנידונו להתחתן מאוחר, אבל אנחנו לא יודעים אם אלה אנחנו או לא.

מה שבטוח שכל אחד צריך לעשות את מקסימום המאמצים להתחתן.

בסדר לא בגיל 20, אבל בטח כבר בסביבות 24.

בתור אחת שהתחתנה מאוד מאוחר, ממליצה מאוד להשתדל מאוד מאוד בגיל צעיר

באמת. תודה ממש על זה.

אני לא יודעת בדיוק את התשובות לשאלה המרכזית ששאלת (אולי אפשר לדון בזה יותר מאשר תשובה ממש)

נשמע שהקושי הוא פשוט הלא נודע בעניין גורלי כל כך. לא יודע למה לצפות אם בכלל לצפות.

זה לסמוך על הקב"ה בתהליך הזה. שיא הקשה.

אני החלטתי בעניין שאני עושה בלי נדר מינימום השתדלות (גם לפי החשק והרצון) ויותר השתדלות רוחנית.

ולהשתדל להגיד כל יום תודה על זה שעדיין לא מצאתי... 

אבל אחד לא מבטיח לנו שהתיקון הטוב בשבילנו הוא דווקא מה שגורם לנו אושר. 

יש כאלה שכן ויש כאלה שלא.

עובדה שיש אנשים שנהיים חולה, שנולדים עם פגם כזה או אחר ועוד. שבוודאי הם לא היו רוצים בזה..

אני גם לא מאמינה במילה צרות... 

אבל להאשים את הקב"ה זה באמת לא הדרך. מה שכן זה נובע מתוך כאב וצער עמוק. אפשר להבין את זה.

יש מצבים בחיים שאתה כל כך לא מבין מה נפל עליך שאתה פשוט פונה לקב"ה ... גם אם מעט בתסכול...

בתור רווק יחסית מבוגר בעצמי...

במסכת פסחים נאמר "א"ר יוחנן שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום על רווק הדר בכרך ואינו חוטא".

זהו ניסיון קשה, אבל לחשוב איזה קידוש השם זה בדור פרוץ זה, בו החטאים נמצאים בהישג יד ממש, שרווק מבוגר נשאר נאמן לה' ולתורתו ולא חוטא.

הידיעה הזאת ממש ממתיקה לי את הקושי, היא נותנת משמעות לקושי.

אני אוהב לחשוב על עצמי בתור חייל ב"יחידת עילית" של השי"ת (כמובן, עם שאיפה לצאת מהיחידה הזאת מתישהו ).

ובוודאי ובוודאי שמצווה זו מחייבת מאמץ עילאי ותמידי לקיימה ולהחישה ככל הניתן (ומה שכלול ב"ככל הניתן" הזה הוא רב ועצום, וודאי שאין חייבים להינשא למי שאינו מתאים או אינה מתאימה רק כדי לקיימה, והדברים ידועים)

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳