ההוא שמה צוחק צחוק מרושע ורק בוחש בעיסה
כמה טוב לו לראות אותי סובלת ומבולבלת על השכל עד שאין לי מושג מה טוב ומה רע... הכל מעורבב
ושוב התמונות רצות לי בראש והחרדה ממה שיקרה בסוף והפחד שאנשים ידעו מה אני באמת וכשהעולם כולו מפנה לי את הגב אז לא בא לי שהיחידים שעוד איכשהו שורדים אותי יעברו לצד השני
ושוב אני שוכבת במיטה ושומעת את הפלייליסט שלי ההוא שכולם יורדים עלי בגללו ואין מצב שאני שמה אותו בקול כי זה אף פעם לא נגמר טוב
ושוב מגיע מחר עוד שניה. ושוב אני אפס. קטן.
שכולם הרבה יותר טובים ממנו.