הריק הזה

גדול

ממני

ואתם שזוכרים רק פנים,
אל תשכחו את הידיים המושטות
ואת הרגלים הרצות בקלות
ואת המילים

זכרו שגם היציאה לקרבות הנוראים
עוברת תמיד דרך גנים וחלונות
וילדים משחקים וכלב נובח

זכרו והזכירו לפרי שנשר
את העלים ואת הענף,
הזכירו לקוצים הקשים
שהיו רכים באביב,
ואל תשכחו שגם האגרוף
היה פעם יד פתוחה ואצבעות

מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מיליםים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים

ובאיזשהו שלב הכל מאבד משמעות

אתם.

אתם, אל תיתנו לילדים לקרוא ספרי "דנידין" ו"חסמב"ה". כי יום אחד יכול להיות אוקטובר 1973, וילדים יילכדו במוצב המזח או בתל פארס, ויאמינו שהעזרה קרובה. הם יאמינו בזה כי "דנידין", כי " חסמב"ה". כי "חסמב" ה חסמב"ה חסמב"ה".

מנחם קרא "דנידין", את זה אני יודע. הוא קרא את כל הספרים. כולם קראו. ויום אחד - אין לי מושג איך נהרג, לא סיפרו - מצא את עצמו במלחמה והמתין לעזרה שתבוא. כל הילדים המתינו. ילדים שפתאום, בשעה שתיים אחר הצהריים ביום הכיפורים, מצאו את עצמם מוקפים נפילות פגזים וצעקות ובכי ברשתות הקשר.

(בשבילה גיבורים עפים)

('יופי נסתר', וויל סמית' וקירה נייטלי)

- את הולכת לבכות שוב?
- אתה לא אוהב כשאני עצובה?
- את לא תמיד עצובה?
- לא. לא, אני יכולה להיות דברים אחרים. אני יכולה להיות שמחה. אני יכולה להיות בלתי צפויה. וסקסית וחמה ומסתורית ו... ובית. אנייכולה להיות בית, הווארד. אתה זוכר? אתה זוכר אותי?
- תקשיבי, כל הבולשיט של "מרקם החיים", תשמרי את זה למישהו אחר.
- זה לא בולשיט. אני יודעת שאתה לא מאמין לי, אבל אתה חייב לסמוך עליי.
- לסמוך עלייך? לסמוך עלייך?!
- כן.
- אני סמכתי עלייך! ובגדת בי! ראיתי אותך בכל יום בעיניה, ושמעתי אותך בקולה כשהיא צחקה. והרגשתי אותך בתוכי כשהיא קראה לי "אבא". ואת בגדת בי! שברת לי את הלב.
- לא. התכוונתי להכל. אני האפלה והאור, אני השמש והסופה. כן, אתה צודק. הייתי שם בצחוק שלה. אבל אני גם כאן עכשיו בכאב שלך. אני הסיבה להכל. אני ה"למה" היחיד. אל תנסה לחיות בלעדיי, הוווארד. בבקשה אל תנסה.

וּבִקְצֵה הַגַּעְגּוּעַ
נִשְׁאֲרָה בִּי עוֹד כְּוִויָּה
כִּי הָיִיתִי גּוּר פָּצוּעַ,
וְהָיִיתִי לְבִיאָה

אלוהים מת כשהייתי בת 11.

ומילים, מילים, כאילו שאפשר בכלל לכמת את הקוסמוס המרחבי, המעגלי, המצומק הזה.

איש:

ויחד

נולדנו

בצד האחר,

בלי

מילים, בלי

צבעים, ולמדנו

לחיות

את תשליל

החיים

(נופל מחוץ לזמן)

כבר יותר מידי זמן שלא הצלחתי לשמוע את הנש(י)מה שלי

ואת את רוצה לפרוח- תברחי

כי הכל נובל אצלי

ואם את רוצה לשמוח- תברחי

כי כלום לא מצחיק אותי

ויש לה הסכם עם עצמה

תמיד כשנשברת

עולה לקחת

אוויר

מָתַי הַיְּלָדִים
נִהְיוּ
כּוֹאֲבִים אֶת מוֹתָם הָאֵינְסוֹפִי
הָאֵינְ-
סוֹפִי
הַמֻּתָּשׁ
כְּבוּלִים אֶל עַצְמָם בִּתְהוֹמוֹת
יֵאוּשׁ

תַּגִּידִי-
יִהְיוּ לָךְ חַיִּים
אֲחֵרִים
עַל פָּנַי?

כְּבָר שָׁנִים שֶׁהַכַּפְתּוֹר

שֶׁל הַדְּמָעוֹת שֶׁלְּךָ

שָׁבוּר

(לחיי המוזרים)

(דויד פרישמן)

ואולם פלא הוא: בִּדְבַר האביב הסתפקתי תמיד באותות האלה ולא בקשה נפשי לְחַקֵּר גם את דבר הֱיוֹתוֹ וכיצד נעשה, ורק בדבַר הסתָו פשפשתי ופשפשתי. האם היא אותה הַסִּבָּה, שגם בדבַר הַלֵּדָה אין אני מַרבּה לְחַקֵּר ככה ורק את המות אני מְחַקֵּר?...

לצעוק שאני מפחדת לא יעזור, והרי אם יש עזרה כנראה שיש גם בעיה

אני פה

תספרי לי

אני רוצה לשמוע

תסתכלי עליי;

אני לא אומרת סתם

אני רק רוצה שיהיה לך טוב

בבקשה, תתני לי לעזור לך

בואי נחלוק את המסע

את לא צריכה לסחוב הכל לבד

זה כבד, זה קשה

תפני לי מקום לידך

אני רק רוצה לעזור לך להחזיק קצת

אהובה

אם רק תגידי

אם רק תסכימי

הלב שלי יוצא אלייך

אל תהיי לבד

תבכי אהובה

תבכי

תוציאי הכל

תוציאי

תוציאי

תיכף הכל יהיה קל יותר 

הבחילה

הדמעה

הריח שפתאום מכה

המגע

החיבוק

הכמיהה

בואי

תיכף

קחי עוד נשימה 

מותר לך להיות מבולבלת

תשתהי בתוך זה

רק

אל תטבעי

It's okay to be scared

It means you're about to do something very very brave.

God I hate that I need to talk to him

I know I have to and I know I want to on some level

But it's gonna be fucking hard.

I wrote what I want to say but it's short and it doesn't well prepared

I said I'll do it on Wednesday

It makes me anxious

There's two things I need to talk to him about

And they are both hard to talk about

This morning it seems a little bit easier but now the anxiety is back and I don't wanna do itttttt

I need to calm down

Also why am I watching it

It's not helping right now

I wrote a poem that came very bad and it sucks

I need to get back to writing

I told her yesterday that I used to write short stories about a girl named Or

And it made me miss my old writing

I know I grew up and my writing grew up with me but I miss that passionate raw writing

God I need you

Be with me okay?

I really really need you.

רק להתפלל ולבקש.

תודה ה' ששמעת ושלחת לי מלאך, כבר השני השבוע הזה

ה' תעזור

עד מתי

מה אהובתי

מה

איך אני יכולה לעזור לך

הכמיהה

הנואשות

הציפייה

הצורך העמוק הזה

הרצון שיראו

שידעו

לא להיות לבד

שרק יבוא

שרק יראה

שרק יושיט יד ויציל

שידע

שיהיה

שירגיש

שארגיש

שיהיה

שיהיה לב

החיבוק

המגע המנחם

תבוא

רק תבוא

אל תשאיר אותי לבד

והצורך והנזקקות

הנזקקות

רק חיבוק אחד

לא יותר

חיבוק אחד

😭

עזוב חיבוק

רק תהיה פה

תשים יד

תן לשים עליך ראש

להרגיש

לשמוע את הלב פועם

להרגיש את הקצב מסתנכרן

בוא

בבקשה

תבוא 

ואני לא יודעת מה אתה יודע

ואם אתה יודע

ואיך אתה מרגיש

הלוואי שגם אצלך ככה

שגם אתה חסר וכמה

שגם לך יש בלב בור קטן

שרק מחכה להרגיש לב

בבקשה

תבוא

איפה העינים האלה

המבט 

החיוך