יש לי שתי בעיות תפילה שכשפעם ב...אני מצליחה עם הראשונה אני נתקעת בשנייה.
הראשונה-שמתי לב שכשאני מתפללת ומישו מסתכל עלי אני לא מרגישה נוח לבהות ולמלמל ת'תפילה אז אני מסתכלת בסידור ובגלל שמעצבן 'לעשות את עצמך' שאת מתפללת בכוונה אני מתחילה באמת להתכוון ולחשוב על משמעות המילים.
עכשיו,הבעיה היא,כשלא מסתכלים עלי,אני מנסה לחשוב ש"נו,זה אותו הדבר.כמו שכשבנאדם מסתכל עלי אז אני מתכוונת אני צריכה לחשוב על זה שה' תמיד מסתכל עלי ואני בוהה לפניו ולא חושבת על מה שאני ממלמלת אליו...".
ואז אני "נזכרת" שאם לפני מלך הייתי עומדת בחיל וברעדה אז איך אני עומדת לפני ה',לפני מלך מלכי המלכים???
אבל גם זה לא עוזר,כי,תגידו לי אתם.אם מישו היה בא לפני מלך כל יום,קל וחומר לבנים-שלוש פעמים ביום,זה לא היה מפסיק כבר לרגש אותו(ולהבדיל,בשביל הדוגמא-בנישואין,בהתחלה מתרגשים עד השמיים ואחר כך,די,נכנסים לשגרה...),
הוא לא היה כבר משתעמם בלדבר אליו תמיד בכבוד ואת אותן המילים????!!!!!!!!!!
אוקי,אז כמובן שבדרך כלל אני לא מצליחה להתרכז,אבל כשאני כן מצליחה מופיעה הבעיה השנייה...
והיא-אני חושבת על המשמעות של המילים,מבינה מה המילים אומרות,על מה אני מתפללת,ובכל זאת...אני לא ממש מתחברת אליהן.
מבינה כן אבל מתחברת לא.
אני מבינה היטב שאני עומדת לפני ה',מדברת איתו,משבחת,מבקשת ומודה,אבל זה לא קשור לי למה שאני אומרת,אני לא מצליחה להתחבר למילים החד-גוניות האלו-תסלח לי,תגאל את עמך,שם אותי עם הצדיקים,תודה על החיים,ברכנו בשלום וכו'.
זאת אומרת,גם אני חושבת שזה נכון,שחייבים להתפלל על זה,שזה לא מובן מאליו,שזו זכות אדירה לדבר עם בורא עולם אדיר,גדול ונשגב,ובכול זאת...
כבר קראתי על זה די הרבה,אני יכולה אפילו לענות לעצמי תשובות על מה שכתבתי,תשובות כל-כך נכונות,כל-כך אמיתיות,אבל הן לא נכנסות לי לרגש אלא רק לשכל.
אני יודעת ש"מתוך שלא לשמה בא לשמה" אבל העובדה היא שאני כבר שנים במצב הזה,מבינה ומסכיחמה עם הכל אבל לא מצליחה לחוות את זה,הייתי אומרת רק בזמנים קשים אבל אני לא רוצה לפתוח פה לשטן,שיבואו עלי קשיים...
מקווה שהובנתי ותודה על ההקשבה.
