אז מה אם קר, ואם יורד גשם, ואם יש רוחות. אז מה. ואז מה אם לא ישנתי כבר איזה מיליון שעות. אז מה.
אני יורדת לים. והגלשן כבד לי, ולא אכפת לי. ואני לא רואה כלום, כלום אני לא רואה,
לפעמים ים הוא רק פלטה ענקית כזאת שעושה לי שורף בעיניים. ולפעמים הוא בית שעוטף והורג. וקופץ מהחלון.
עמדתי בגג של הבניין וצרחתי
והכל נגמרררררררר ולשעה אחת הייתי מאושרררררר
נגמר נגמממממממר
והכל חולף רק החוטים שהסתבכו בשערךךךךךךךךךךך והשירים שנכתבו רק בשבילך והזמן
הזמן לא מרפאאאאאאאאא
ונסיתי לראות את האופק, ואפילו שהייתי על הגג לא ראיתי אותו. רק שמעתי את ההד שלי. הד שלי.
ושרפו לי העיניים. שמעתי את הים קורא לי לבוא אליו ולהתנפץ עליו, ולאהוב אותו. בכלל רציתי שיהיה לי מישו שאני אוכל לבוא אליו ולהנפץ אצלו. סתם ככה. כי כואב לי
כי באלי
בא
לי
לצ
עוק
וזה מותר גם.
עאאאאעאעאעעאאעאעאעאעאאאאאאאא ואין אף אחד.
והים שוטף אותי והורס אותי והחול קר כל כך. כל כך קר החול. והרגליים טובעות בבועות שמתפזרות על החוף, בועות בועות של זיכרון ושל אשמה וחרטה וגעגועים והכעס שתמיד חנוק עולה ומתפרץ והגלשן מחליק לי ואני נשטפת למים ואני בולעת מלא מים ומשתעלת, ושורפות לי העיניים. שורפות לי העיניים.
שורפות לי העיניים.
ואני יוצאת משם.
ממני
מ
כל החיים
ואני שותה בקבוק מים קרים ואני קופאת למוות במציאות שגויה. ואני עולה מיליון מדרגות והגלשן כבד לי והמציאות האמיתית מתחילה לחזור אלי לאט לאט, פסיעה פסיעה
שורפות לי העיינים.
וכל הדרך הביתה חשבתי על הפרחים שהוא בטח שלח כי יש לי יומולדת היום, בכלל.
ואני פותחת את הדלת ונכנסת לחדר ומחכה לי על השולחן
ערימה ענקית ממש
של
כביסה וחרא אחר.
אני יורדת לים. והגלשן כבד לי, ולא אכפת לי. ואני לא רואה כלום, כלום אני לא רואה,
לפעמים ים הוא רק פלטה ענקית כזאת שעושה לי שורף בעיניים. ולפעמים הוא בית שעוטף והורג. וקופץ מהחלון.
עמדתי בגג של הבניין וצרחתי
והכל נגמרררררררר ולשעה אחת הייתי מאושרררררר
נגמר נגמממממממר
והכל חולף רק החוטים שהסתבכו בשערךךךךךךךךךךך והשירים שנכתבו רק בשבילך והזמן
הזמן לא מרפאאאאאאאאא
ונסיתי לראות את האופק, ואפילו שהייתי על הגג לא ראיתי אותו. רק שמעתי את ההד שלי. הד שלי.
ושרפו לי העיניים. שמעתי את הים קורא לי לבוא אליו ולהתנפץ עליו, ולאהוב אותו. בכלל רציתי שיהיה לי מישו שאני אוכל לבוא אליו ולהנפץ אצלו. סתם ככה. כי כואב לי
כי באלי
בא
לי
לצ
עוק
וזה מותר גם.
עאאאאעאעאעעאאעאעאעאעאאאאאאאא ואין אף אחד.
והים שוטף אותי והורס אותי והחול קר כל כך. כל כך קר החול. והרגליים טובעות בבועות שמתפזרות על החוף, בועות בועות של זיכרון ושל אשמה וחרטה וגעגועים והכעס שתמיד חנוק עולה ומתפרץ והגלשן מחליק לי ואני נשטפת למים ואני בולעת מלא מים ומשתעלת, ושורפות לי העיניים. שורפות לי העיניים.
שורפות לי העיניים.
ואני יוצאת משם.
ממני
מ
כל החיים
ואני שותה בקבוק מים קרים ואני קופאת למוות במציאות שגויה. ואני עולה מיליון מדרגות והגלשן כבד לי והמציאות האמיתית מתחילה לחזור אלי לאט לאט, פסיעה פסיעה
שורפות לי העיינים.
וכל הדרך הביתה חשבתי על הפרחים שהוא בטח שלח כי יש לי יומולדת היום, בכלל.
ואני פותחת את הדלת ונכנסת לחדר ומחכה לי על השולחן
ערימה ענקית ממש
של
כביסה וחרא אחר.