שאלה תאורטית לגבי היריון ולידהרות א

אז ככה- נשואה ב"ה כשנתיים, בלי ילדים. בזמן האחרון אני עוברת תהליך כלשהו כדי שנוכל להיכנס להיריון. 

 

יוצא לי הרבה לחשוב על כל התהליך של ההיריון והלידה (האמת נכנסת גם הרבה לקרוא פה בפורום..) שזה תהליך לא קל, כל הבחילות, הבדיקות, רופאים, מצבי רוח משתנים וכ'ו.

אני תוהה לעצמי- אם היה באופן תיאורטי אפשרות שפשוט נקבל תינוק כבר 'מוכן', בלי לעבור את כל התהליך הזה זה לא היה יותר קל?      אני מניחה שההיריון והלידה עצמה קושר את האמא לתינוק (לצורך העניין אולי אישה שיש לה תינוק מפונדקאות ייקח לה קצת יותר זמן להיקשר לתינוק כי היא לא 'סחבה' אותו ולא ילדה) אבל עדיין תיאורטית לא הייתן מעדיפות שיהיה לכן תינוק בלי כל התהליך שלפני?

 

(עלתה לי השאלה הזאת גם כי אני מאוד חוששת מהריון, שלא לדבר על לידה.. מהבחינה של כאבים, בדיקות.. שונאת דברים כאלה.  ברור לי בסופו של דבר שאני מוכנה לעשות את זה כדי שיהיה לי תינוק בעז"ה, אבל עדיין יש חששות באופן טבעי..)

 

ברור!! לא הייתי מוותרת על הזמןאנונימית לרגע1
צריכה את זה כדי לעכל ועוד
אבל כאבים, הקאות, בחילות, כאבי גב, משקל עודף- מוותרת בכיף!
אם כבר תיאורטי - אנו הייתי מעדיפה להתרבות כמו התרנגולות...קרן-הפוך
ועוד לא מעט ייצורים בעולם החי.

הביוץ מידי חודש היה מסתיים בהטלת ביצה.
כל עוד האישה מונעת - הביצה לא מופרית.

בעקבות תהליך הפריה של אישה עם גבר, כמו היום, הביצה היתה מופרית ועובר היה מתחיל להתפתח בתוך הביצה.

ואז תשעה חודשים ההורים היו דוגרים על הביצה....
חחח תשעה חודשים לדגור במשמרות כולל לילה!!אשה שלו
את בטוחה שאת מעוניינת?
בעצם האלטרנטיבה של הקנגורו נראית טובה יותר.קרן-הפוך
ותודה לך @בתי 123 על הרעיון.

העובר שנולד הוא במימדים פצפוניים, משהו כמו גודל האגרוף של תינוק.

ואיברי ההנקה בתוך הכיס, זמינים לתינוק ללא הפסקה ...
אם כבר בעלי חיים אז כמו הקנגרו הוא נולד פצפוןבתי 123
והאם בקושי מרגישה נכנס לו לכיס יונק ומתחמם עד שגדל
איזה רעיון כי לעולם חסדו
לקפץ עם התינוק שלי בתוך הכיס!
מנסה לדמיין אותנו דוגרים על ביצה כי לעולם חסדו
ענק!
ואז תהיה סיבה מוצדקת לרבוץ כל היום ולגלוש בפורום ...קרן-הפוך
בשביל זה קיימים אינקובטורים לבע״ח...מטרי
לא צריך לדגור.
אבל זה אחלה רעיון, אהבתי!!
היום הגישה הטבעית רווחת אם ל3+
וזה גם יצדיקהתכרבלות במיטה יממה שלמה!
חחח😅מטרי
אוי, חלום שלי!! ותירוץ מושלם לשמירת הריון מיואשת******
הי בוס, לא יכולה לבוא היום לעבודה, הביצה תתקרר!
אישיתשירוש16
הייתי בשמחה מוותרת על התהליך המתיש של ההריון.

אני עברתי הריון לא פשוט בתקופה לא קלה.
העומס בעבודה/לימודים איימו על ההריון וההריון איים על התואר והקריירה שלי.
מעבר לבחילות, הקאות, שינויים הורמונליים, כבדות, כאבי גב/בטן/צרבות/היפרמאזיס/סימפליוזיס, ועוד מספר סיבוכי הריון מעניינים לקינוח שהסתיים בקיסרי חירום.

מעולם לא הייתי מוותרת על התינוק. האור של חיי.
אבל בהתחלט הייתי מוותרת על החוויה השלילית שהתלוותה לתהליך המדהים הזה.
כאילו שאני רשמתי את זה. כנלאניחדשהכאן
אני לארסיס אמונה
אוהבת להרגיש את הפלא הזה מתחולל בתוכי ממש
התנועות
לראות בא"ס
להרגיש נשית

לא הייתי מוותרת למרות הבחילות ושאר מה שכרוך בהריון והלידה..
מאוהבת קשות בילדים שליצבעי התכלת
אבל מבטיחה שאם היתה אופציה אחרת הייתי הולכת עליה בשמחה.

המחיר הפיזי והנפשי שההריון וכל מה שמסביב גובה ממני
הוא ענק.


דווקא אין לי בעיה עם תהליך ההריוןmiki052

מלבד ה-3 החודשים הראשונים. אוהבת את הבטן שגדלה (אולי בגלל שאני קטנה בהריונות...)

 

לגבי לידה.

הייתי ממש שמחה שזה כך:

עברו 9 חודשי הריון.

תחושה חזקה של צורך להתפנות.

לעלות על מיטה, ורק לפי לחיצה שלי התינוק יצא .

בלי צירים, בלי כאב, בלי דימום, בלי נידה של חודש +, בדיוק כמו הטלת ביצה של תרנגולת.

 

יש רק בעיה אחת,  שהתחושה של הצורך להתפנות צריכה להיות שונה מהתחושה של הצורך ללדת.

מנסה לחשוב על פיתרון.

אבל בנתיים זה הכיון בוכה/צוחק

 

ואם התחושה חזקהחדשה ישנה
של רצון להתפנות קוראת למשל, בעבודה?
בגן שעשועים?
תני לנו מרווח זמן, שאפשר 'להתאפק' עוד איזה שעה שעתיים עד שנהיה במקום אחר...😅
לא הייתי מוותרת בחיים על התהליךסתם אחת
וגם לא על הלידה.
שהייתה אמנם מאד כואבת, אבל גם כל כך הרבה דברים מעבר לזה.
לא הייתי מוותרת על תהליך ההריון. חד משמעית.פרח חדש
הייתי מוותרת..ישועת ה' כהרף

או לכל היותר מפחיתה את התהליך לחודש-חודשיים..

לא מוותרת על התהליךרק אמונה

 

למרות הקושי.

 

אבל אם היה אפשר לעשות הפסקה מהסחיבה או תורנות עם הבעל

זה היה מהמם.

חחח אם הייתהרסיס אמונה
אפשרות תורנות עם הבעל מבטיחה לך שאחוז הגרושין היה עולה משמעותית 🤣
את מתכוונת מצד הבעלים?רק אמונה

 

כי אני בטוחה שלנשים זה היה עוזר להרגיש שהגבר נכנס לנעלים שלהם 

וסוף סוף מבין מה זה באמת, כמו שנקרא על בשרו.

מצד הנשים שרוצות עוד ילדים והגבר לא מוכן להיות בהריון מיואשת******
כן..רסיס אמונה
עוד סיבה לריב
(באופן אישי בעלי ממש רוצה להרגיש מה זה הריון, והיה מתחלף איתי, אבל טוב שאי אפשר כי לא הייתי רוצה. נהנת מזה ב"ה)
איזה קטערק אמונה


לא הייתי מוותרת על כלוםrivki
קשה לי עם מעברים חדים, אני צריכה הרבה זמן לעכל ולהתרגל לשינויים, גם משמחים.
ב'ה בנתיים ההריונות והלידות עברו בסדר. אני אוהבת לראות ולהרגיש את התפתחות התינוק, זה קסום בעיניי.

אני גם מרגישה נשית יותר בהריון ואוהבת את זה שאנחנו מותרים כל הזמן.

ועוד משהו- מה שבא בקלות, מעריכים הרבה פחות. זה טבע האדם. אני רואה את זה כל הזמן על אנשים אחרים ובטוחה שהריון ולידה גורמים לנו להיקשר יותר לילדים שלנו.
מוותרת לגמריהמקורית
קשה לי להיות בהריון. סימפיזיוליזיס ושמירה וכאבים וקושי פיזי ונפשי. ואני משמינה מלא
אבלל.. על ההריון הראשון לא הייתי מוותרת לעולם. זו החוויה הכי מהממת ועוצמתית שיש. אבל מספיקה לי פעם אחת כזו חח
אם עכשיו הייתי יכולה לקבל תינוק לידיים שהוא שלי הלי כל זה אז בטח שכן
הייתי שמחה לוותרסורבה
לא מתגעגעת להריון בכלל על אף שבגדול הוא היה בסרר (עם אתגרי הריון נפוצים).
והערת אגב,
כתבת שההריון והלידה קושרים את האמא לתינוק. חשוב לדעת שלא תמיד זה קורה מיד. לפעמים לוקח חודשים עד שמרגישים התקשרות וזה נורמלי ותקין. שאף אחת לא תיבהל שהיא לא מאוהבת בתינוק שלה על ההתחלה..
ברור מוותרתמיואשת******
תני לי שבוע לישון על הרעיון שיהיה לי תינוק, בלי בחילות וכו. וזהו. זה מספיק זמן לעכל את זה.
היתי מוותרת על הבחילותאורי8
קודם כל, לא כל מה שאת קוראת פה יקרה לך. פה את קוראת את הצרות של כולם ביחד. לא בטוח שכל תופעות וקשיי ההריון והלידה יהיו לך.
אני היתי מוותרת על הבחילות והעייפות של תחילת הריון ( אצלי ב"ה זה רק עד סוף השליש הראשון, וזה קשה לי ממש). והיתי מקצרת קצת את הלידות שלי( כולן ארוכות)
לא היתי מותרת על ההריון, אני אוהבת את התחושה של להיות בהריון בשלב שבו אין לי כבר בחילות , ולהרגיש את התינוק זז לי בבטן, זה מעיין עולם הבא.
הלידות שלי מתישות , ארוכות, לא מצליחה בלי אפידורל, ועדיין הרגע ששמים עלי את התינוק אחרי הלידה, הוא רגע שאין בו מילים. תחושה מדהימה. אני מניחה שהקושי של ההריון והלידה מחבר לתינוק, אני מוצאת את עצמי מסתכלת עליו ואומרת ואוו כמה התאמצתי וסבלתי בשביל ללדת אותו. וגם ההורמונים של אחרי הלידה הן הורמונים שמעודדים קשר ואהבה ומקלים על ההיקשרות לתינוק.
אני אוהבת את ההריון, למרות הבחילות והעייפותיעל מהדרום
לק"י

ואוהבת את הילדים שלי.
את הלידות פחות

וכמובן שהייתי מוותרת על תופעות הלוואי והכאבים.
מה השאלה, הרי זאת קללת חוה.ירושלמית טרייה

בעיני ברור שעדיף בלי. בלי הייסורים, החולי והנזק לגוף שזה מביא איתו.

יש דברים שלעולם לא יחזרו לעצמם אחרי כן, יש שיפוצים שדורשים ניתוח (רצפת אגן, ורידים וכו', ואלה רק דברים סטנדרטיים). יש מחלות שההריון מוציא מן הכח אל הפועל.

הלוואי והיינו זוכות לברכה של ילודה קלה, כמו חוה אמנו.

ולגבי להתרגל ולהקשר - אולי צריך קצת זמן, אבל סבל שמשאיר נזקים, בוודאי אפשר לוותר..

טוב מעניין איך יהיה לי בעז"הרות אאחרונה

היה מעניין לקרוא את התגובות המגוונות..

בשעה טובה קנינו נעליים לקטןשושנושי

נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם

בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).

אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם

בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.

 

תקין לדעתכן?

 

כן, לוקח זמן להתרגלאוזן הפיל
כמה זמן עבר מאז שלמד ללכת?שלומית2
חודש בדיוק.שושנושי

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

זה יחסית מעט זמןשלומית2

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה


בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

לוקח להם זמן להתרגל לנעליים. הילדון שלי הלך 4 חוד'אמהלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

זה נשמע הגיוניאמאשוני

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

בבית אני מתכננת בלי, רוצה שיתרגל כדי שיוכל לנעולשושנושי
בחוץ... 
גם אנחנו קנינו נעליים לקטנה (הולכת כבר חודשיים)מתואמת
והיא ממש לא מסתדרת איתן... ייקח לה זמן, וזה הגיוני. גם ככה כרגע לא יוצאים כמעט מהבית...
מרגיע לשמוע שזה קורה גם אחרי חודשייםשושנושי

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

האמת שאני קניתי לה אונליין בלידר🙈 60 ש"ח...מתואמתאחרונה
אבל מתכננת לכשתסתיים המלחמה לקנותלה סנדלים ייעודיים לצעד ראשון בגלי. (מניחה שיעלה בסביבות 200 ש"ח)
נכון שאני לא משוגעת?אנונימית בהו"ל
יש בבדיקה פס נכון?

אני לא רואהאחת פשוטה
אני רואה משהו ממש ממש עדין. תנסי עוד יום יומייםשושנושי
בשורות טובות 
אני לא רואההריון ולידה
אבל אם הבדיקה ישנה יכול להיות שהפס חלש בגלל זה.

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

הבדיקה חדשה.אנונימית בהו"ל

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

פס חיובי מובהק חחחחשושנושי

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

ואני גם מתלבטתאנונימית בהו"ל
כמה זה נורא ששתיתי יין מעורבב במיץ ענבים ב4 כוסות? במצטבר יצא כמות לא קטנה.
זה שתתחרטי לא ישנה את התמונה.שושנושי

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

עוד אין שיליה בכללמקקה

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

התאמצתי ולא רואה כלוםפה משתמש/תאחרונה
איך היה ליל הסדר? גלויה

חשבתי שבטח כבר פתחו...


אז איך התחיל אצלכן החג?

איך היה ליל הסדר?


מוזמנות לכתוב

נקודות לשימור או לשיפור.


הממממגלויה

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...


החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")


עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...


מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

ולא הכרתי את הקושיה הזאת...יעל מהדרום

לק"י

 

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

שנזכה במהרה לשיר באמת!גלויה

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הכי חשוב שהילדים נהנו! הרי זו מהות ליל הסדרמתואמת
ליל הסדר היה ממש יפה ב"הבארץ אהבתי

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...


הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

תודה על ההתעניינותשושנושי
עבר עריכה על ידי שושנושי בתאריך ט"ז בניסן תשפ"ו 8:30

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

 

וואו, כל הכבוד לכם!מתואמת

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

היינו אמורים לעשות בביתשומשומונית

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

דייייי איזה מתסכל זה שינוי ברגע האחרוןשושנושי

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

היה מקסיםרוני 1234
היינו לבד בבית ונהננו מכל רגע. הילדים ממש שיתפו פעולה (קיבלו מרשמלו על כל שאלה יפה/ תשובה שענו) ולמרות שהיו להם ממש קוצים ונאלצנו לקצר מאד היה מקסים.

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

אני שותה מיץ ענבים של קדם, טעים לי ממששושנושי
מתחילת הסדר שותה בכוס שמכילה בדיוק את הכמות שצריך, טיפה לא יותר. 
השנה קנינו מיץ ענבים מזן רוזה, והוא היה עדין וטעיםמתואמת

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

אני מערבבתהשם שליאחרונה

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

היה ממש נחמדשמ"פ

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

ב"ה היה טובמתואמת

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

ילדה מתוקה שהיא דבק דבק דבק!!shiran30005

מה עושים עם מתוקה, באמת.שהיא מתוקה ממש -בת שנתיים שממש דבק ברמות הזויות?? לרוב אני בבית אז היא נצמדת אלי, בשירותים, במיטה שאני זתם רוצה קצת שקט לעצמי, במטבח, בספה בהכל...מדדה אחרי לכל פינה לא משחררת לשנייה.

מקבלת מלא מלא נשיקות וחיבוקים אז לא חסר לה צומי, אבל כבר לא מסוגלת. שבעלי בבית אז היא נדבקת גם אליו אבל עדיין אני זאת שלרוב בבית וכבר לא מסוגלת עם זה

יש דרך לשחרר אותה קצת? אין לה משחק חופשי בבית לבד עם עצמה אולי אולי 2 דקות בלחץ 😅

מנסה לא להתעצבן עליה ולפעמים שמה אותה בספה ואומרת לה , די שבי פה ותשחררי אבל אז היא בוכה ואני מרגישה לא טוב עם זה.


עצות מהמנוסות? 

הגדולים לא יוכלו לתת לה קצת להדבק אליהם?יעל מהדרום

לק"י


לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.


ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

היא לא הולכת אליהם, שהם מנסיםshiran30005
לקחת אותה היא מתחילה לבכות ולצרוח שהיא רוצה רק אמא/אבא
קשוח...יעל מהדרום
לק"י

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.


אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

אין...בן ה 3 משחק לבדו ונהנה ממשחק חופשיshiran30005

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

את יושבת גם לשחק איתה?מקקה

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

כל כך מזדההאוזן הפיל

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

תתחילי בהסברים הם מבינים המון בגיל הזהעל הנס

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מאוד מוכרDevoraאחרונה

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

אז מה מכינות לשבת?פיצקית24
שבת בלילה מתארחתשושנושי

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

לליל שבת מרק עוף עם קניידלך. יותר מזה לא נאכל בכללואילו פינו
לבוקר בשר עם ערמונים, שניצלים, פירה וירקות בתנור 
סוף סוף בביתבוקר אוראחרונה
פה פשוט ומצומצם

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך


בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי


סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס


מצות


עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית


סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור


כמה שאלות על בונגסטהתותית11

ברוך ה' אני בהריון שני

בהריון הקודם סבלתי מאד מבחילות, בלי הקאות

הפעם הבחילות כבר הופיעו (שבוע 6) ויודעת שהרבה סביבי לוקחות בונגסטה

אז כמה שאלות

האם רופא משפחה יכןל לתת מרשם?

האם יש סיבה לא לקחת?

יש תופעות לוואי?

האם יש 'עוצמה' שממנה נותנים, או שנותנים לכל מי שמבקשת? 

רופא משפחה יכול לעשות מרשם.אנונימית בהו"ל

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

תודה לך !תותית11
והיא באמת מאוד יקרה כמו שאומרים? 
כן, לי בלאומית זהב עולה 150 לקופסה (50 יח)סטודנטית אלופה

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

בקופות האחרות זה יותר יקרשושנושי

לפחות חה שהיה אצלי בהריון. יש אצלנו בעיר קבוצה של מכירות יד 2 ויש ממש 'מסחרה' בין לאומית זהב להריוניות מקופות אחרות שמוכרות אחת לשנייה.


אני ממש ממליצה לקחת, הריון ראשון זה הציל אותי.

הריון שני לא היו בחילות ב''ה 

רופא משפחה נותן מרשםהריון ולידהאחרונה

לא נתקלתי בעוצמה שלא נותנים

 

בהיפראמזיס זה לא תמיד רלוונטי

שאלה מוזרהשאלת היריון

אז היו לי כמה היריונות מכמה סוגים

חוץ רחמי הפלה והיריון תקין בה

לכל אחד מהם תסמינים שונים לגמרי,

עכשיו היריון חדש נוסף והתסמינים ממש כמו של ההריון שנפל.

דוגמא- אז וגם עכשיו אני יכולה לבכות מכל דבר, להתעצבן על כל דבר, ובכללי אני מרגישה על הקצה. ואני אוכלת מלא מלא גזר 😂

(ולפני אני לא אוכלת בכלל)

בהריון הרגיל לא היה לי אף אחד מאלה (היו דברים אחרים) ובחוץ רחמי לא היה לי כלום חוץ מתשישות ועייפות

מה אומרות? זה לא קשור נכון?

לא קשור, בשעה טובה ובידיים מלאות!אני אמא
כל הריון שונה, חהיה בסדר בעז"ה!!יעל...
לא קשור בכללכורסא ירוקה
נראה לי שכדאי למתן את הגזר, זכור לי שויטמין a לא מומלץ יותר מדי בתחילת הריון כי זה משפיע איכשהו על המערכת העצבית של העובר
לא קשור בכללהריון ולידהאחרונה
אז מה הגאולה הפרטית שקרתה לכם השנה?אנונימית בהו"ל

מחשש לאוטינג כותבת מאנונימי...

אז אני אתחיל...

אחרי שנים של חיפוש...ותקיעות בבית

מצאתי עבודה שתפורה עלי בול

אני כל כך מאושרת ומרגישה סיפוק.

תןדה לה' היה שווה לחכות כי הוא

הביא לי משהו שכל כך  מדויק לי...

ומה איתכן?

לא חייבים משהו גרנדיוזי..

איזשהי גאולה

משהו שהתהפך או השתנה לטובה,

כיתבו לנו: )

פסח כשר לכולן

איזה יופי!מש ממש שמחה בבשילך!! ומצטרפת..אוהבת את השבת

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה


 

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..


 

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית


 

 

פעם ראשונה שיש לנו מטבחון פסח וזה כל כך מקל!מחי
זה באמת מקל!מתואמת
לנו יש כבר 11 שנים, ואני לא מבינה איך הסתדרנו לפני...
מזה מטבחון פסח?שירה_11
אצלנו זה מעין המשך של המטבחמתואמתאחרונה

חתיכת שיש עם כיור וארונות (יש לנו שם כיריים חשמליות וטוסטר אובן ומיקרוגל שמאוחסנים למעלה) שמכוסה בימות השנה בדלת אקורדיון.

זה בעצם נמצא בסלון, ולמטבח שלנו יש דלת. אז בפסח סוגרים את הדלת של המטבח, ומורידים את הטוסטר אובן והמיקרוגל לשולחן מתקפל בסלון, וכך יש לנו מטבח פסח.

אנחנו עדיין מנקים את המטבח הרגיל (בעיקר את המקרר, שאותו אנחנו מוציאים לסלון ומשתמשים בו בפסח), אבל לפחות לא צריך להכשיר ולא צריך לנקות במאה אחוז...

הגעתי לבדיקת חמץ בלי לחץ ועצביםלפניו ברננה!

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.


 

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

 

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

 

ב"ה הספקתי להגיע לפינות שכוחות בבית, ויחסיתהתייעצות הריון
ממש בנחת, 'בזכות' המלחמה שגרמה לכך שאהיה כל כך הרבה בבית בחודש האחרון עם הילדים. ב"ה בעלי איתנו בליל הסדר ולא הקפיצו אותו למילואים, שזה לא ברור מאליו בכלל. ולצד הקושי המטורף בחודש האחרון, הצלחתי לראות גם את הטוב והמתיקות בלראות את הקטנים שלי גדלים ומתפתחים כשהם פה בבית ולא במסגרות.
השנה לא היתה לי שנה של גאולהפה משתמש/ת

אלא של אתגר מתמשך...


אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו


מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...


וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי


משמח לקרואשירה_11
הריון קל ולידה במועד של תינוק מתוק ב"המולהבולה
אחרי פג קיצוני בשבוע 26
החלטתי איך אני מתארגנת שיהיה בנחת ההכנותנפש חיה.
מרגש מאוד❤️ בע"ה שתמשיכי ליהנות בעבודה עוד שנים!מתואמת

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

וואו את מלכהתוהה לעצמי

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

גם אני מכירה מקרוב השלכות של אוטיזם שלא מאובחןמתואמת

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

איזה מדהימה אתשושנושי
מלאת השראה, מדהים לקרוא אותך. שואבת ממך המון כוחות. 
❤️מתואמת
(תזכרי שעברתי עוד כמה ילדים לפני שהגעתי להתמודדות עם הילדונת, וזה שונה...)
וואוו גלויה
את מהממת!
תודה❤️ בסך הכול רואה את המציאות בעיניים...מתואמת
זה לא שקל לי ביום-יום, כן? אבל היה הרבה יותר קשה בלי האבחנה ועם הרצון שהיא תתנהל כמצופה...
זה לא רק "בסך הכל"...גלויה
וואווווו ממש.
לא יודעת אם זה ממש גאולהמתיכון ועד מעון
אבל ב''ה לפני כמה ימים קיבלתי את התואר פסיכולוגית מדריכה, שזה התואר הכי בכיר בפסיכולוגיה שיש ועבדתי הרבה כדי להשיג אותו וזה משמח אותי מאוד, וגם פותח לי תפקידים חדשים אם ארצה
איזה יופי! דורש ככ הרבה השקעה. כל הכבוד לךכורסא ירוקה
שאפו! יישר כח ממש אלופה🏆 עלי והצליחי♥️המקורית
אלופה!!!! תצליחי❤️דפני11
אחרי המתנה של זמןעם ישראל חי🇮🇱

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

ילד שהיו לו אתגרים בכמה תחומים השתפר מאודשיפור
ברוך ה' לקחנו אותו לטיפול ועשינו הדרכת הורים וממש רואים ומרגישים את הפירות בכל ההתנהלות איתו בבית וגם בתפקוד במסגרת.
וואוווו. סוג ההודעות שממש מרגשות אותישושנושי

אני ממש שמחה שיש שיפור, שאתם גם רואים את התוצאות. מדהים!

מלא נחת תמיד 

שמחה פשוטה של חיים, אחרי דיכאון קל שנה שעברהאני אמא

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

הריוןאנונימית בהו"ל
וואו כמה זמן חיכינו לו

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..


ופתאום הוא הגיע

איזה יופי!גלויה

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

וואו ב''ה אני ממש שמחה בשבילךשושנושי

אני בדיוק גם התחלתי תפקיד חדש בעבודה, מרגישה יותר מסופקת - מקווה בעז''ה שיהיה לטובה.

אני שמחה בשבילך שמצאת משהו שתפור עלייך - מאתגר למצוא עבודה ועוד אחד טוב שהוא בול בשבילך זה ממש בגדר נס לדעתי.


אני מודה על זה שעם הזמן אני מרגישה קצת יותר שלמה ומקבלת את עצמי, יותר ממה שהיה בעבר. וזה עושה טוב בלב לקבל ולסלוח לעצמך בלי לכעוס עלייך כל הזמן. 

אולי יעניין אותך