עבר עריכה על ידי והוא ישמיענו בתאריך ו' בשבט תש"פ 19:49
שברור שאנחנו הרבה מעבר לפרטים, ואני הרבה פעמים כותב פה בשביל לאזן.
אבל, וזה אבל חשוב- יש לנו הגדרה עצמית. אחרת כל אחד יגיד שהעיקר זה הנשמה- כשנלך לשורש של הכל נגלה שהנשמה הפרטית של היחיד היא רק חלק מהנשמה הכללית של עם ישראל ונבוא למחוק את הפרטים ואז גם לא נישאר עם המעלה של עם ישראל.
טוב אז נאמר, אפשר להתחתן עם כל אחת ואין משמעות פרטית- שהרי העיקר זו הנשמה ולמי אין נשמה- דהיינו חלק מהנשמה הכללית של כנסת ישראל?. אבל זה כמובן לא נכון- כל הענין של החתונה זה להפוך לאדם שלם, אני כרגע גבר אבל אני לא אדם ואשתי היא אשה כרגע ואינה אדם. אבל ביחד- אנחנו אדם, במובן הכי 'פרטי'. אז מה טוב בלהיות פרטי?
הענין זה הצביון הייחודי- כן הפרטי- שאני מבטא. אם הפרטים לא יתבטאו פה אז אנחנו בבעיה. היצירה הכללית הגדולה תהיה חסירה.
זה מה שאנחנו באים ליצור כאן- יצירה פרטית עליונה שגם הקב''ה שותף בה. ורק על גבי זה באה ההגדרה של האדם הכללי- עם ישראל- "אתם קרויים אדם ואין עכו''ם קרויים אדם". כלומר בשביל לבנות את דמות האדם השלם- את בית ישראל- חייבים את המשפחתיות הפרטית. וכל זוג מעצב את המשפחה שלו ע''פ עצמו- במובן הגלוי- ע''פ השילוב שלו ושל אשתו.
אין ספק שהחיבור בין איש לאשה הוא לא רק ע''פ הפרטים. זה יהיה מאוד שטחי להסתכל ככה. יש נשמה, יש מפגש בין הנשמות, יש 'בת פלוני לפלוני'. אבל כדי שזה יקרה אתה חייב את ההגדרה העצמית שלך.
הענין הוא שריבוי ההגדרות הפרטיות הרבה פעמים מטשטשות את האדם האמיתי ולכן הרבה פעמים זה מפריע לי כשמתעסקים יותר מדי בדברים חיצוניים- שבוא נגיד ככה- אינם חלק מעצמיות האדם.
מאידך, אם אין שום פרטיות- אין גם מקום לחתונה כמו שכתבתי מקודם. כי זה מה שאתה בא להופיע יחד עם אשתך- את הפרטיות המשותפת שלכם. אחרת זה לא יהיה קיים בכלל בעולם.
אם תתחתן עם מישהי שלא צריכה להיות אשתך- שאין ביניכם חיבור אמיתי ע''פ השכל והרגש וכל הדרגות של חלקי האדם- לא תהיה פה הופעה שלימה. לכן חשובה הפרטיות.
היחס שבין הפנים לחוץ- הוא כמו היחס שבין הנשמה לגוף, ככה שהגוף הוא גילוי של הנשמה, הופעה. גם כישרון כזה או אחר זה גילוי של המימד הפנימי.
האם ההופעה לא מעידה בכלל על הדבר עצמו? האם הבגדים לא קשורים לאדם? ברור שיש קשר- זה פשוט דבר יותר פרטי. יכול להיות שהיום אני מתלבש ככה ומחר אחרת, יכול להיות שהיום אני לא לגמרי מאוזן בנפש ומחר כן. זה לא האני העצמי. אבל זה כן משקף- שעכשיו אני כזה.
קיצור, סליחה על כל האורך ואם הדברים משעממים או לא מחדשים. גם לא כתבתי הכי מסודר...
אבל אם מישהו יסתייע בזה אז לכן כתבתי.
בכל אופן, לסיכום:
1.) האדם מורכב מחוץ ופנים. אם האדם יטשטש לגמרי את החוץ- זה עלול להוביל למצב לא בריא ומסוכן של אובדן עצמיות, זה בטח לא יוביל לחתונה. אדם שלא סגור על עצמו לא יכול להתחתן והבית שלו יהיה נטול משמעות ייחודית- פרטית.
2.) כל תפקיד האדם הוא לבטא את פרטיותו המיוחדת בעולם, והשלימות שלו היא ביצירה המשותפת הפרטית עם אשתו הקרויה 'משפחה'. בלשון הרב קוק: ''האמון המשפחתי''- היסוד של חיי החברה של האומה.
3.) יש חשש כאשר מתעסקים יותר מדי עם הפרטים- לאבד את האדם כפי שהוא באמת וזה מאוד מוריד את הגודל של האדם. האדם הוא הנשמה- שהיא הרבה מעבר לגילויים הפרטיים- שנקראים גם 'החיצוניים'.
ולכן צריך תמיד לאזן- להתמקד בנשמה של האדם. אבל הנשמה כפי שהיא בעולם הזה מחייבת הגדרה עצמית.
זהו. כתבתי על רגל אחת, מי שיכול להוסיף, לחלוק לחדד או לחזק- אדרבה
לחיים לחיים
