לדעתי: לטובתך ולטובת בעלך וילדיכם ותכלס כל החיים שלך - קחי את עצמך למפגש עם בעלת מקצוע שתעזור לך לטפל בזה.
עשי לך רבה והסתלקי מן הספק. אם לא תנטרלי את המוקש הזה זה עניין של הזמן עד שיתפוצץ..

מישהו הולך לרופא עם צינון וחתיכת ברזל עם חלודה תקועה לו בבטן. 
והרופא אומר לו, עזוב אותך הברזל המדמם בוא נטפל קודם בצינון.

יש שלוש אפשרויות סבירות שאני יכול להעלות:
או שלא כתבת את אותו הסיפור שסיפרת לה במפגש.
או שיש לה איזו תוכנית מתוחכמת לעבוד על זה מבלי שאת יודעת.
או שהיא עושה צחוק מעבודה ולא ראויה לקבל קהל.

כדאי לה ללכת לטיפול.

לא כל כך מבינה, איך אפשר לאהוב מישהו שאהב אחרת על פניה?

ואם הוא אומלל בנישואים שלו, אז זאת סיבה לפרק את שלה ולתת לו הזדמנות נוספת? לדעתי לא.

ואם הוא מאושר מה זה יוסיף לה. ממילא היא מאשימה את עצמה ש"הפסידה אותו" בגלל טעויות שעשתה.

לטיפול. ואצל לא דוסית. אצל מישהי שאפשר לפתוח בפניה את הכל.

אלא משווה את הרגשות שהיו לה כלפיו, לרגשות שאין לה כלפי בעלה.

וכואב לה שאין כאלו רגשות בחיים האמיתיים שלה.

אם נכון שקבלה ממערכת היחסים הזאת כזאת כוויה ש7 שנים לא יכולה לפתח רגשות אז זאת לא הייתה אהבה.

מלב שבור מחלימים. זה היה משהו אחר. 

עשו לך רע במובן כלשהו ?

ואז הלכת לחפש משהו יותר שקט בלי התאהבות דרמטית?

לי עולים מחשבות מלפני 20 שנה, ככה המוח שלנו. 

לצערנו עדיין לא המציאו את הכפתור לכבות את הזכרונות 

הייתי ממליץ לך להיפרד מהבחור באופן מבוקר ע"י טיפול בדמיון מודרך או NLP או פסיכודרמה. 

אין שום סיבה שתסבלי אפילו רגע אחד יותר

(לי אישית הועילו מאוד טיפולי פסיכודרמה). 

הייתם שניכם יום לפני החתונה והוא חתך?? 

למה הוא לא הניח לה ברגעים האלו?

בתקופה הזאת?

תמהני אם גם אהוב ליבה של הפותחת שייך לזן הזה.

כי להם יש כישרון להקסים ולערבב את הלב.

אבל אולי הוא בחור טוב. מי יודע.

בכל מקרה, לסגור את הסיפור אצל פסיכולוגית- חבל על כל יום שעובר בדמע.

הייתי בטוח שזה עובר אחרי שבע שנים.......

אחרי שנה כבר

אני כולי מיואש

טוב, אפתח על זה שרשור לבד

ולך אני רק יכול להגיד מילה אחת, מזדהה....

הלב שבור, הנשמה מחפשת

המח שרוט, והרגשות מבלבלים

מי ירפא לנו???

אפשר לעשות את הסגירה הזו בתהליך טיפולי, ולא מול האדם עצמו.

אני חושבת שלא יהיה נכון ליצור שום קשר שהוא עם אותו בחור, 

שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה, אלא רק רע, והרבה רע.

מציעה לך להתחזק באמונה בקב"ה, להתחזק בידיעה שהקב"ה מזווג זיווגים,

ולא סתם את נשואה לבעלך

ואותו בחור נשוי לאשתו

ויש לכל אחד מכם בית שלם, משפחה שלמה, ילדים,

מה' אישה לאיש (מדהים שכתבתי את אותם הדברים כמה וכמה פעמים באותו פורום רק ביום אחד. רק תראי כמה אנשים מתמודדים עם הדברים האלו... זה פשוט ניסיון והתמודדות שכ"כ פושים בדור שלנו במיוחד שזה מדהים...)

כל אחד מבנייך

וכל אחת מבנותייך

וכמובן בעלך

וכמובן הנשמה הטהורה שלך -

רוצים לומר לך:

"אמא!

אשתי!

אני!

בבקשה תראי אותנו

בבקשה תחשבי עלינו

אנחנו באנו מתוצרת אהבה שלך ושל אבא

אנחנו באנו כי רצית אותנו, כי אהבת אותנו,

בבקשה אל תתני לרגשות חולפים ומחשבות זרות להרוס לנו את החיים!

וגם לא לך עצמך!

כמו שהרגש בא כך הוא הולך.

הכל ארעי בחיים.

גם ההצלחות וגם הכשלונות.

גם את הרגש שאת עכשיו מרגישה - אפשר לעבד והוא יחלוף.

את התנהלת הכי טוב שידעת עם הכלים שהיו לך אז.

אי אפשר לשפוט בחירות שלנו של העבר.

נפרדתם - אז נפרדתם.

נישאת לבעלך - אז בחרת בו ואתם נשואים וזהו.

אי אפשר לבזבז חיים שלמים בשאלות ותהיות ומחשבות

זה פוגע בך בראש ובראשונה!

יש לך כל כך הרבה שנים טובות ומאושרות עוד לפנייך!

עוד כ"כ הרבה טוב ואושר לחוות עם יקירייך!

לא חבל לבזבז את כל זה על תהיות ורגשות של מה היה אילו ואם ואם ואם...

איך אומרים?

ואם לסבתא היו גלגלים...

אי אפשר לשים את כל העולם שלנו וכל העולם הבא שלנו על כף המאזניים רק בשביל האם.

ואם כבר את עושה את זה לעצמך ואוכלת את עצמך בשאלות עלך אם

אז תהיי הוגנת כלפי עצמך -

תשאלי ואם באמת היינו מתחתנים

אז מה אז?!

הוא היה מושלם?! לא!!!!

למה? כי הוא בן אדם!

כי יש לו יתרונות וגם חסרונות!

אין לך מושג, אבל באמת טיפת מושג איך הוא היה אחרי לילה לבן שהבן שלכם צרח לו באוזן

אין לך מושג איך הוא היה אחרי 10 שנים שהיה מתרגל אלייך והיה לוקח אותך כמובן מאליו

אין לך מושג איך הוא היה בתור אבא

אין לך מושג איך הוא היה מתנהג בכעס ועצבים וצרחות אם מישהו היה מפםטראותו מהעבודה

או ההורים שלו/האחים/חברים/משהו עם עצמו/עבודה/ילדים/זוגיות/כל דבר אחר היה קורה לו.

זה לא חוכמה לזכור אדם ולשים אותו רק במסגרת של הכל טוב ויפה...

בטח שהכל יהיה טוב ויפה!

אין בית!

אין משכנתא!

אין אחריות!

אין ילדים!

אין עול פרנסה!

אין מובן מאליו!

אין אישה שמרגשת והוא מחמיא לה בלי סוף - כי היא איתו 24/7 והוא איתה 24/7 וקמים יחד, וחולים, ועייפים, ומוזנחים, וכועסים, וצועקים ו.. ו.. ו...

אז מה כן יש לך?

את בעלך שלך!

את החצי השני שלך!

האמיתי! לא המדומיין!

את עצמך!

את הנשמה הטהורה שהקב"|ה נותן בך בכל יום ויום!

את כל אחד ואחת מילדייך האוצרות האלה!

שימי את הזרקור על מה ש*כן* יש לך

תגדילי אותו במוחך ובלבך!

תעצימי אותו

ואת הרע ואת החששות תגמדי, תשחירי

תשחירי ממש במכוון את אותו בחור, את כל החסרונות שהיו ויש ויהיו לו

דמייני אותו במצבים הכי הכי רעים שלו

דמייני את ילדייך אומרים לך את מה שכתבתי למעלה,

אבל לא רק בשכל - גם ברגש

ממש תראי אותם

כמה הם חלילה שבורים ומרוסקים אם אמא הולכת מאבא ומהם ולא נאמנה להם

וכמה הם שמחים וצוחקים ומאושרים אם אמא בוחרת בהם. בוחרת

זו לגמרי לגמרי בחירה!

בלב שלם!

דמייני את ילדיו ואשתו של אותו בחור כנ"ל

כל אחד ואחת מהנוגעים בדבר הם עולם ומלואו

וכל אחד ואחת עלולים להיפגע ולהתרסק לחתיכות פשוטו כמשמעו!

את צריכה יקרה *לבחור* בטוב! *לבחור* בחיים!

*לבחור* באמת!

בידייך לגמרי הכוח לשנותאת מציאות חייך חלמציאות שמחה, מאושרת, שלמה ואוהבת.

במה את בוחרת?

מה שבטוח חייבת טיפול דחוף!

אבל זה בעיקר התסכול מחיי הנישואין. 

הדשא של השכן וכו.... 

קודם כל אני מזדהה,

זה רגשות שלא נותנים מנוחה

שמטריפים את המח,

שעושים הרבה בלאגן בראש

אני רוצה רק לשתף אותך בתובנות שהגעתי אליהם, ואולי זה יעזור גם לך

אצל כל זוג בשלב כזה או אחר בדרך כלל מהר מאוד אחרי החתונה

הפרפרים נעלמים, הרגשות החזקים האלו מתפוגגים

ונכנסים לחיים האמיתיים

גם אם היית מתחתנת עם "אהוב ליבך לשעבר" היה קורה את אותו תהליך

נכון שקשה לך לדמיין שזה קורה,

את לא יכולה אפילו לחשוב על ריב איתו, על שנאה, על עצבים, על חוסר חשק, על חוסר תשוקה, על שיגרה משעממת

"השתגעת? אם הייתי איתו, בחיים לא היינו גומרים לדבר ולצחוק ביחד, הוא האדם הכי מעניין שהכרתי, היינו כל היום מטיילים ביחד, ומתחבקים בלי סוף...  האהבה רק הייתה הולכת וגוברת מיום ליום, הייתי רק רוצה להיות איתו, לא הייתי צריכה שום דבר בעולם..."

נכון ככה את מרגישה?

כנראה עוד הרבה יותר מזה...

(כתבתי ממש בעדינות...)

אבל זהו, שלא.

תשאלי את כל הזוגות הכי רומנטיים בעולם

שהתחתנו מתוך תשוקה אין סופית

מה קרה אחרי שנה שנתיים שהם חיו ביחד....

זה קורה, וזה חייב לקרות, זה חוק הטבע.

התשוקה (הזאת) תמיד נעלמת.

רגשות הההתאהבות תמיד מתפוגגים.

ואז נכנסים לחיים האמיתיים

לשיגרה.

לפשוט.

לרגיל.

לחיים שלפעמים משעממים.

ומה קורה בחיים האמיתיים?

בהם יש שני אופציות:

לרדת או לעלות

זה אף פעם לא באמצע.

1. לעלות-

זה אומר להשקיע בזוגיות, לרצות באמת לבנות אהבה, קן חם,

שותפות נאמנה ביחד עם הבן זוג

זה אומר להבין שזה השותף שלי לכל החיים,

איתו אני רוצה לחיות את חיי כאן בעולם,

לגדל איתו את הילדים החמודים שלנו, 

ואז נדרשת השקעה:

הרבה ויתור על אגו, הרבה נתינה, הקשבה, כבוד, 

ולא תמיד יש עצבים,

אבל אם מבינים שזה ההשקעה הכי משתלמת בעולם, אז עושים את זה.

ועם כל הלב.

אני הבנתי דבר אחד, אני חי עם אשתי היקרה והאהובה.

אני רוצה שיהיה לה טוב באמת.

היא הנשמה שקיבלתי במתנה לחלוק איתה את חיי.

(ואם את מאמינה על 40 יום קודם יצירת הולד, אז בכלל יהיה לך הרבה יותר קל פשוט להפנים שזה באמת חצי הנשמה שלך...

אבל גם אם את לא מאמינה בזה. עדיין.

המציאות היא שיש לך בן זוג. את חייה איתו.

את לא רוצה להתגרש. את רוצה לחיות חיים טובים עם בעלך.

ואת מבינה שהדמיון כאילו אם היית מתחתנת עם מישהו אחר. החיים שלך היו  תותים. זה רק דמיונות

וגם אם באמת ההוא הרבה יותר מתאים לך, וזה פיספוס שלא התחתנת איתו.

אבל אוקי.

יש הרבה פיספוסים בחיים

כל החיים נצטער ונאכל את הלב על הפיפסופים, או שנתקדם הלאה ונחיה את מה שיש לנו ביד בצורה הכי טובה שיש?

אם את באמת חושבת שזה ריאלי להתגרש, ויהיה לך יותר טוב אחר כך, סבבה, תבדקי טוב טוב אם את יודעת מה שאת עושה ולכי על זה

אבל את לא שם, נכון?

את כן רוצה לחיות עם בעלך.

רק שאת רוצה להרגיש שלימות במקום שבו את נמצאת, נכון?)

ולכן בה אני הולך להשקיע

לה אני הולך לתת את כל אהבתי.

ואם תשקיעי בו בצורה הנכונה

את תראי שאהבה פורחת ומלבלבת מיום ליום.

זה באמת ככה. זה קורה.

ואוו יש לי עוד הרבה מה לכתוב

אבל כבר כמעט שבת

מקווה שעזרתי לך קצת

ואני המון המון מזדהה.

זה באמת לא קל.

יש כאן אחת בפורום שיש לה המון תובנות ודרכים שיכולות באמת לעזור לך

אם תרצי.

לפי הכתיבה שלה כאן בפורום היא פשוט אלופה

@נגמרו לי השמות

זה נדמה לך!!! רק בגלל שלא התחתנתם.  תאמיני לי שלפני החתונה זה אשכרא באמת כמו שהרב יגאל כהן אומר

להיות מדומיינים.

תראי יכול להיות שיש לכם בכלל בעיות אחרות והמבין יבין, זה את יודעת , אל תשליכי את זה על האקס. ברגע שתטפלי בבעיות שלך, אני מאמינה שזה יעבור..

אני מאמינה שזה סוג של בריחה נפשית מחיי הנישואין הלא מטופלים ואם לא זה האקס את תמצאי מישהו אחר.

מבטיחה לך מניסיון..

למרות שזה קצת מאוחר. תראי אני עברתי 2 שברונות לב, למרות שזה קשרים ממש לא רצינים. אחד היה לפני 16 שנה,אחד שחיזר אחריי ועד היום אשתו רואה אותי ועדיין מאוימת ממני, ואחד עם רוע לב בתחפושת של בחור ביישן,שנהג לחזר אחריי גם אבל שהיה צריך לפעול באמת , קיבל רגליים קרות והתהפך לגמרי. הוא רווק אני גרושה +2, לידע כללי.

תראי אני יודעת שזה כואב ומאוד, אבל הטעות של שתינו אם יורשה לי לומר שעשינו להם אידאליזציה. הם כאילו היו בחורים מהחלומות ונשבר לנו הלב ובלה בלה בלה....

האמת הכואבת אבל המעוררת היא שפשוט הם לא אהבו אותנו מספיק. נקודה.

לאחושבת שלגבר עם ביצים בוא נהיה בוטים, היה בעיה להלחם מול ההורים, מול סטיגמות חברתיות ועוד...

לא יודעת מה הסיבה שלו שנפרדתם, ולהגיד לך שהוא נשוי ורצה לחזור אליך זה פשוט מגעיל כלפי אשתו, לא משנה מה ע

קראתי לא מזמן מאמר על שברון לב שצריך לקום ממנו מהר ולא להמשך עם זה כי לפעמים זה עושה טראומה לנפש. 

תסתכלי על זה שבעלך טוב איתך מפרנס ודואג לך. אני אומרת לך פעם גם אני הייתי בכל הקטעי רומנטיקה וכל הזכרונות ההם.

אבל אני אומרת לך הדבר הכי סקסי מושך בגבר זה שהוא אשכרא לצידך, יום יום עם כל הקשיים מזה צומחת אהבה אמיתית.

אם זה מנחם אותך אני מכירה זוג שהתחתן לא מזמן אחרי פרידה קטנה באמצע, היא לא חשבה שהוא יחזור אליה, אבל מה את חושבת כלפי חוץ זה מוצי קוצי, אבל אני יודעת שמקרוב גם אחרי החזרה הוא יש בעיות הוא מתלהב מנשים אחרות וזורק לה את זה בלי ממש טקט, היא יצאה עם בחורים אחרים תוך כדי שהיא יצאה איתו בפעם ה-1..

כאילו אל תראי את האקס שלך בוורוד בכלל לא. הוא עשה את הבחירה שלו,, היה לו בחורה מדהימה כמוך והוא בחר שלא אז שחררי. אני יודעת שזה קשה. אבל תגידי לעצמך יום יום שהוא לא אהב מספיק להשאר ולא היית רוצה גבר כזה תאמיני לי. ותאהבי את עצמך קצת יותר.

אחחח נמחק לי

בקיצור את ממש גיבורה אני גאה בך

היה לך שכל לחתוך בזמן. תאמיני לי את לא היית רוצה לצפות בזוגות נשואים, באירועים, בקניות בסופר לפני חג, ועוד ועוד

וכל הזמן להמתין מתי הוד רוממותו יואיל להתעלות על עצמו ולהתחתן איתך.

זה גברים שמדברים המון בולשיט, אוהב אבל לא יודע אם להתחייב או לא. תדעי לך

אם היית מתחתנת איתו לא היה לך טוב, אולי גם הייתם מתגרשים. יש המון אתגרים בנישואים

וצריך גבר שיודע מה הוא רוצה מעצמו ולתת לך מה שאת צריכה.

תסתכלי על זה כך , תמחקי את ההוא מהראש ותשקיעי בבעלך,( וגם בעניניים האינטימיים זה  יוסיף המון)

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.