לדעתי: לטובתך ולטובת בעלך וילדיכם ותכלס כל החיים שלך - קחי את עצמך למפגש עם בעלת מקצוע שתעזור לך לטפל בזה.
עשי לך רבה והסתלקי מן הספק. אם לא תנטרלי את המוקש הזה זה עניין של הזמן עד שיתפוצץ..

מישהו הולך לרופא עם צינון וחתיכת ברזל עם חלודה תקועה לו בבטן. 
והרופא אומר לו, עזוב אותך הברזל המדמם בוא נטפל קודם בצינון.

יש שלוש אפשרויות סבירות שאני יכול להעלות:
או שלא כתבת את אותו הסיפור שסיפרת לה במפגש.
או שיש לה איזו תוכנית מתוחכמת לעבוד על זה מבלי שאת יודעת.
או שהיא עושה צחוק מעבודה ולא ראויה לקבל קהל.

דבריו הם דברי טעם את לטובתך ולטובתו תתרחקי ממנו כמה שיותר רחוק!

אם את באמת אוהבת אותו תתרחקי ממנו

קשה קשה אבל שווה

כדאי לה ללכת לטיפול.

לא כל כך מבינה, איך אפשר לאהוב מישהו שאהב אחרת על פניה?

ואם הוא אומלל בנישואים שלו, אז זאת סיבה לפרק את שלה ולתת לו הזדמנות נוספת? לדעתי לא.

ואם הוא מאושר מה זה יוסיף לה. ממילא היא מאשימה את עצמה ש"הפסידה אותו" בגלל טעויות שעשתה.

לטיפול. ואצל לא דוסית. אצל מישהי שאפשר לפתוח בפניה את הכל.

אלא משווה את הרגשות שהיו לה כלפיו, לרגשות שאין לה כלפי בעלה.

וכואב לה שאין כאלו רגשות בחיים האמיתיים שלה.

אם נכון שקבלה ממערכת היחסים הזאת כזאת כוויה ש7 שנים לא יכולה לפתח רגשות אז זאת לא הייתה אהבה.

מלב שבור מחלימים. זה היה משהו אחר. 

עשו לך רע במובן כלשהו ?

ואז הלכת לחפש משהו יותר שקט בלי התאהבות דרמטית?

אם היתה לכם אהבה שנגמרה ולא משנה מאיזה סיבה

מסתבר שזה היה ממשיך להציק לכם כל החיים הרי לא סתם נפרדתם

זה לא שאת חולמת על מישהו שלא היה לך קשרים איתו ואת מדמיינת שאם היית איתו היה לך טוב

אל תשכחי שהתנסית עם האקס שלך וזה לא הלך!

לי עולים מחשבות מלפני 20 שנה, ככה המוח שלנו. 

לצערנו עדיין לא המציאו את הכפתור לכבות את הזכרונות 

הייתי ממליץ לך להיפרד מהבחור באופן מבוקר ע"י טיפול בדמיון מודרך או NLP או פסיכודרמה. 

אין שום סיבה שתסבלי אפילו רגע אחד יותר

(לי אישית הועילו מאוד טיפולי פסיכודרמה). 

הייתם שניכם יום לפני החתונה והוא חתך?? 

למה הוא לא הניח לה ברגעים האלו?

בתקופה הזאת?

תמהני אם גם אהוב ליבה של הפותחת שייך לזן הזה.

כי להם יש כישרון להקסים ולערבב את הלב.

אבל אולי הוא בחור טוב. מי יודע.

בכל מקרה, לסגור את הסיפור אצל פסיכולוגית- חבל על כל יום שעובר בדמע.

הייתי בטוח שזה עובר אחרי שבע שנים.......

אחרי שנה כבר

אני כולי מיואש

טוב, אפתח על זה שרשור לבד

ולך אני רק יכול להגיד מילה אחת, מזדהה....

הלב שבור, הנשמה מחפשת

המח שרוט, והרגשות מבלבלים

מי ירפא לנו???

אפשר לעשות את הסגירה הזו בתהליך טיפולי, ולא מול האדם עצמו.

אני חושבת שלא יהיה נכון ליצור שום קשר שהוא עם אותו בחור, 

שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה, אלא רק רע, והרבה רע.

מציעה לך להתחזק באמונה בקב"ה, להתחזק בידיעה שהקב"ה מזווג זיווגים,

ולא סתם את נשואה לבעלך

ואותו בחור נשוי לאשתו

ויש לכל אחד מכם בית שלם, משפחה שלמה, ילדים,

מה' אישה לאיש (מדהים שכתבתי את אותם הדברים כמה וכמה פעמים באותו פורום רק ביום אחד. רק תראי כמה אנשים מתמודדים עם הדברים האלו... זה פשוט ניסיון והתמודדות שכ"כ פושים בדור שלנו במיוחד שזה מדהים...)

כל אחד מבנייך

וכל אחת מבנותייך

וכמובן בעלך

וכמובן הנשמה הטהורה שלך -

רוצים לומר לך:

"אמא!

אשתי!

אני!

בבקשה תראי אותנו

בבקשה תחשבי עלינו

אנחנו באנו מתוצרת אהבה שלך ושל אבא

אנחנו באנו כי רצית אותנו, כי אהבת אותנו,

בבקשה אל תתני לרגשות חולפים ומחשבות זרות להרוס לנו את החיים!

וגם לא לך עצמך!

כמו שהרגש בא כך הוא הולך.

הכל ארעי בחיים.

גם ההצלחות וגם הכשלונות.

גם את הרגש שאת עכשיו מרגישה - אפשר לעבד והוא יחלוף.

את התנהלת הכי טוב שידעת עם הכלים שהיו לך אז.

אי אפשר לשפוט בחירות שלנו של העבר.

נפרדתם - אז נפרדתם.

נישאת לבעלך - אז בחרת בו ואתם נשואים וזהו.

אי אפשר לבזבז חיים שלמים בשאלות ותהיות ומחשבות

זה פוגע בך בראש ובראשונה!

יש לך כל כך הרבה שנים טובות ומאושרות עוד לפנייך!

עוד כ"כ הרבה טוב ואושר לחוות עם יקירייך!

לא חבל לבזבז את כל זה על תהיות ורגשות של מה היה אילו ואם ואם ואם...

איך אומרים?

ואם לסבתא היו גלגלים...

אי אפשר לשים את כל העולם שלנו וכל העולם הבא שלנו על כף המאזניים רק בשביל האם.

ואם כבר את עושה את זה לעצמך ואוכלת את עצמך בשאלות עלך אם

אז תהיי הוגנת כלפי עצמך -

תשאלי ואם באמת היינו מתחתנים

אז מה אז?!

הוא היה מושלם?! לא!!!!

למה? כי הוא בן אדם!

כי יש לו יתרונות וגם חסרונות!

אין לך מושג, אבל באמת טיפת מושג איך הוא היה אחרי לילה לבן שהבן שלכם צרח לו באוזן

אין לך מושג איך הוא היה אחרי 10 שנים שהיה מתרגל אלייך והיה לוקח אותך כמובן מאליו

אין לך מושג איך הוא היה בתור אבא

אין לך מושג איך הוא היה מתנהג בכעס ועצבים וצרחות אם מישהו היה מפםטראותו מהעבודה

או ההורים שלו/האחים/חברים/משהו עם עצמו/עבודה/ילדים/זוגיות/כל דבר אחר היה קורה לו.

זה לא חוכמה לזכור אדם ולשים אותו רק במסגרת של הכל טוב ויפה...

בטח שהכל יהיה טוב ויפה!

אין בית!

אין משכנתא!

אין אחריות!

אין ילדים!

אין עול פרנסה!

אין מובן מאליו!

אין אישה שמרגשת והוא מחמיא לה בלי סוף - כי היא איתו 24/7 והוא איתה 24/7 וקמים יחד, וחולים, ועייפים, ומוזנחים, וכועסים, וצועקים ו.. ו.. ו...

אז מה כן יש לך?

את בעלך שלך!

את החצי השני שלך!

האמיתי! לא המדומיין!

את עצמך!

את הנשמה הטהורה שהקב"|ה נותן בך בכל יום ויום!

את כל אחד ואחת מילדייך האוצרות האלה!

שימי את הזרקור על מה ש*כן* יש לך

תגדילי אותו במוחך ובלבך!

תעצימי אותו

ואת הרע ואת החששות תגמדי, תשחירי

תשחירי ממש במכוון את אותו בחור, את כל החסרונות שהיו ויש ויהיו לו

דמייני אותו במצבים הכי הכי רעים שלו

דמייני את ילדייך אומרים לך את מה שכתבתי למעלה,

אבל לא רק בשכל - גם ברגש

ממש תראי אותם

כמה הם חלילה שבורים ומרוסקים אם אמא הולכת מאבא ומהם ולא נאמנה להם

וכמה הם שמחים וצוחקים ומאושרים אם אמא בוחרת בהם. בוחרת

זו לגמרי לגמרי בחירה!

בלב שלם!

דמייני את ילדיו ואשתו של אותו בחור כנ"ל

כל אחד ואחת מהנוגעים בדבר הם עולם ומלואו

וכל אחד ואחת עלולים להיפגע ולהתרסק לחתיכות פשוטו כמשמעו!

את צריכה יקרה *לבחור* בטוב! *לבחור* בחיים!

*לבחור* באמת!

בידייך לגמרי הכוח לשנותאת מציאות חייך חלמציאות שמחה, מאושרת, שלמה ואוהבת.

במה את בוחרת?

מה שבטוח חייבת טיפול דחוף!

אבל זה בעיקר התסכול מחיי הנישואין. 

הדשא של השכן וכו.... 

קודם כל אני מזדהה,

זה רגשות שלא נותנים מנוחה

שמטריפים את המח,

שעושים הרבה בלאגן בראש

אני רוצה רק לשתף אותך בתובנות שהגעתי אליהם, ואולי זה יעזור גם לך

אצל כל זוג בשלב כזה או אחר בדרך כלל מהר מאוד אחרי החתונה

הפרפרים נעלמים, הרגשות החזקים האלו מתפוגגים

ונכנסים לחיים האמיתיים

גם אם היית מתחתנת עם "אהוב ליבך לשעבר" היה קורה את אותו תהליך

נכון שקשה לך לדמיין שזה קורה,

את לא יכולה אפילו לחשוב על ריב איתו, על שנאה, על עצבים, על חוסר חשק, על חוסר תשוקה, על שיגרה משעממת

"השתגעת? אם הייתי איתו, בחיים לא היינו גומרים לדבר ולצחוק ביחד, הוא האדם הכי מעניין שהכרתי, היינו כל היום מטיילים ביחד, ומתחבקים בלי סוף...  האהבה רק הייתה הולכת וגוברת מיום ליום, הייתי רק רוצה להיות איתו, לא הייתי צריכה שום דבר בעולם..."

נכון ככה את מרגישה?

כנראה עוד הרבה יותר מזה...

(כתבתי ממש בעדינות...)

אבל זהו, שלא.

תשאלי את כל הזוגות הכי רומנטיים בעולם

שהתחתנו מתוך תשוקה אין סופית

מה קרה אחרי שנה שנתיים שהם חיו ביחד....

זה קורה, וזה חייב לקרות, זה חוק הטבע.

התשוקה (הזאת) תמיד נעלמת.

רגשות הההתאהבות תמיד מתפוגגים.

ואז נכנסים לחיים האמיתיים

לשיגרה.

לפשוט.

לרגיל.

לחיים שלפעמים משעממים.

ומה קורה בחיים האמיתיים?

בהם יש שני אופציות:

לרדת או לעלות

זה אף פעם לא באמצע.

1. לעלות-

זה אומר להשקיע בזוגיות, לרצות באמת לבנות אהבה, קן חם,

שותפות נאמנה ביחד עם הבן זוג

זה אומר להבין שזה השותף שלי לכל החיים,

איתו אני רוצה לחיות את חיי כאן בעולם,

לגדל איתו את הילדים החמודים שלנו, 

ואז נדרשת השקעה:

הרבה ויתור על אגו, הרבה נתינה, הקשבה, כבוד, 

ולא תמיד יש עצבים,

אבל אם מבינים שזה ההשקעה הכי משתלמת בעולם, אז עושים את זה.

ועם כל הלב.

אני הבנתי דבר אחד, אני חי עם אשתי היקרה והאהובה.

אני רוצה שיהיה לה טוב באמת.

היא הנשמה שקיבלתי במתנה לחלוק איתה את חיי.

(ואם את מאמינה על 40 יום קודם יצירת הולד, אז בכלל יהיה לך הרבה יותר קל פשוט להפנים שזה באמת חצי הנשמה שלך...

אבל גם אם את לא מאמינה בזה. עדיין.

המציאות היא שיש לך בן זוג. את חייה איתו.

את לא רוצה להתגרש. את רוצה לחיות חיים טובים עם בעלך.

ואת מבינה שהדמיון כאילו אם היית מתחתנת עם מישהו אחר. החיים שלך היו  תותים. זה רק דמיונות

וגם אם באמת ההוא הרבה יותר מתאים לך, וזה פיספוס שלא התחתנת איתו.

אבל אוקי.

יש הרבה פיספוסים בחיים

כל החיים נצטער ונאכל את הלב על הפיפסופים, או שנתקדם הלאה ונחיה את מה שיש לנו ביד בצורה הכי טובה שיש?

אם את באמת חושבת שזה ריאלי להתגרש, ויהיה לך יותר טוב אחר כך, סבבה, תבדקי טוב טוב אם את יודעת מה שאת עושה ולכי על זה

אבל את לא שם, נכון?

את כן רוצה לחיות עם בעלך.

רק שאת רוצה להרגיש שלימות במקום שבו את נמצאת, נכון?)

ולכן בה אני הולך להשקיע

לה אני הולך לתת את כל אהבתי.

ואם תשקיעי בו בצורה הנכונה

את תראי שאהבה פורחת ומלבלבת מיום ליום.

זה באמת ככה. זה קורה.

ואוו יש לי עוד הרבה מה לכתוב

אבל כבר כמעט שבת

מקווה שעזרתי לך קצת

ואני המון המון מזדהה.

זה באמת לא קל.

יש כאן אחת בפורום שיש לה המון תובנות ודרכים שיכולות באמת לעזור לך

אם תרצי.

לפי הכתיבה שלה כאן בפורום היא פשוט אלופה

@נגמרו לי השמות

זה נדמה לך!!! רק בגלל שלא התחתנתם.  תאמיני לי שלפני החתונה זה אשכרא באמת כמו שהרב יגאל כהן אומר

להיות מדומיינים.

תראי יכול להיות שיש לכם בכלל בעיות אחרות והמבין יבין, זה את יודעת , אל תשליכי את זה על האקס. ברגע שתטפלי בבעיות שלך, אני מאמינה שזה יעבור..

אני מאמינה שזה סוג של בריחה נפשית מחיי הנישואין הלא מטופלים ואם לא זה האקס את תמצאי מישהו אחר.

מבטיחה לך מניסיון..

למרות שזה קצת מאוחר. תראי אני עברתי 2 שברונות לב, למרות שזה קשרים ממש לא רצינים. אחד היה לפני 16 שנה,אחד שחיזר אחריי ועד היום אשתו רואה אותי ועדיין מאוימת ממני, ואחד עם רוע לב בתחפושת של בחור ביישן,שנהג לחזר אחריי גם אבל שהיה צריך לפעול באמת , קיבל רגליים קרות והתהפך לגמרי. הוא רווק אני גרושה +2, לידע כללי.

תראי אני יודעת שזה כואב ומאוד, אבל הטעות של שתינו אם יורשה לי לומר שעשינו להם אידאליזציה. הם כאילו היו בחורים מהחלומות ונשבר לנו הלב ובלה בלה בלה....

האמת הכואבת אבל המעוררת היא שפשוט הם לא אהבו אותנו מספיק. נקודה.

לאחושבת שלגבר עם ביצים בוא נהיה בוטים, היה בעיה להלחם מול ההורים, מול סטיגמות חברתיות ועוד...

לא יודעת מה הסיבה שלו שנפרדתם, ולהגיד לך שהוא נשוי ורצה לחזור אליך זה פשוט מגעיל כלפי אשתו, לא משנה מה ע

קראתי לא מזמן מאמר על שברון לב שצריך לקום ממנו מהר ולא להמשך עם זה כי לפעמים זה עושה טראומה לנפש. 

תסתכלי על זה שבעלך טוב איתך מפרנס ודואג לך. אני אומרת לך פעם גם אני הייתי בכל הקטעי רומנטיקה וכל הזכרונות ההם.

אבל אני אומרת לך הדבר הכי סקסי מושך בגבר זה שהוא אשכרא לצידך, יום יום עם כל הקשיים מזה צומחת אהבה אמיתית.

אם זה מנחם אותך אני מכירה זוג שהתחתן לא מזמן אחרי פרידה קטנה באמצע, היא לא חשבה שהוא יחזור אליה, אבל מה את חושבת כלפי חוץ זה מוצי קוצי, אבל אני יודעת שמקרוב גם אחרי החזרה הוא יש בעיות הוא מתלהב מנשים אחרות וזורק לה את זה בלי ממש טקט, היא יצאה עם בחורים אחרים תוך כדי שהיא יצאה איתו בפעם ה-1..

כאילו אל תראי את האקס שלך בוורוד בכלל לא. הוא עשה את הבחירה שלו,, היה לו בחורה מדהימה כמוך והוא בחר שלא אז שחררי. אני יודעת שזה קשה. אבל תגידי לעצמך יום יום שהוא לא אהב מספיק להשאר ולא היית רוצה גבר כזה תאמיני לי. ותאהבי את עצמך קצת יותר.

אחחח נמחק לי

בקיצור את ממש גיבורה אני גאה בך

היה לך שכל לחתוך בזמן. תאמיני לי את לא היית רוצה לצפות בזוגות נשואים, באירועים, בקניות בסופר לפני חג, ועוד ועוד

וכל הזמן להמתין מתי הוד רוממותו יואיל להתעלות על עצמו ולהתחתן איתך.

זה גברים שמדברים המון בולשיט, אוהב אבל לא יודע אם להתחייב או לא. תדעי לך

אם היית מתחתנת איתו לא היה לך טוב, אולי גם הייתם מתגרשים. יש המון אתגרים בנישואים

וצריך גבר שיודע מה הוא רוצה מעצמו ולתת לך מה שאת צריכה.

תסתכלי על זה כך , תמחקי את ההוא מהראש ותשקיעי בבעלך,( וגם בעניניים האינטימיים זה  יוסיף המון)

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אני רוצה לציין למען הזהירות שהיום בצהריים קיבלתי ממשתמש זה (חוזר) פניה בשיחות אישיות.

אומנם תמימה ופשוטה בסה"כ בקשה לשוחח, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים, לא הכרנו ובכלל אינני משוחחת עם גברים, חסמתי את המשתמש.

למה משתמש (חדש?) פונה בשיחות אישיות לאישה?

לא ראיתי סיבה.

אני גם מציינת שבפרטים האישיים מצויין שהוא פרוד.

מבחינתי זו אזהרה לציבור, כיוןן שאנו מצויים להתרחק מן הכיעור וכל הדומה לו.

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

אשתדל להתייחס יותר בפרוטרוט כשאתפנה. ככלל הייתה לי חוויה כזו גם כן.

רק אשאל: זה משהו חדש או מאז שהתחתנתם? היה איזה שינוי שהשפיע לטוב או לרע על המצב שלכם?

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.