עולה על אוטובוס עירוני. זוג ילדים מתוק האחת עם פאה והשני עם מגבעת, מחייכים מעל ראשה של תינוקת ורודה עם עיניים ענקיות בעגלת בובות, שעלתה אולי 7.000 , והם כל כך יפים, תמימים, עגולים כאלה, מכונסים בשילוש הזה וכאילו בועה דקה עוטפת אותם והם אפילו לא שמים לב שמסתכלים עליהם. ואני מסתכלת בתוככי נשמתי ובודקת אולי אני מקנאה, אבל אפילו את הפריווילגיה הזאת אין לי, אני כל כך שונה מהם, שזה כמו להביט בחייזרים.
ואז עלו זוג אחר. עם חמישה ילדים בערך. וכולם היו לבושים טיפ טופ. והאמא הייתה יפיפיה והאבא משדר חוזק, כולם נראו באופוריה.
ופתאום עלו עוד ועוד זוגות כאלו. והתחלתי להבין שהמציאות הרבה יותר ורודה מהפורומים ומהאינטרנט. וכמעט לכל אמא בגיל שלי יש גבר לצידה. ואז היכתה בי המציאות, ושרטה אותי עד כדי בכי.