כשבעלי יוצא הוא שואל איך אני מסתדרת ואם רוצה לעשות משהו אחרי העבודה שואל אותי אם זה בסדר

נשמע לי שאת צריכה יותר הערכה ולהסביר לו את הצד שלך

מה קשה להבין?

תמיד הוא חוזר מאוחר

שמחת שהוא חוזר מוקדם להיות איתך

הוא "העדיף" לדבר עם חבר שלו עוד כמעט שעה מאשר לחזור אליך

שיא המבאס!!!!

למה אני כותבת "העדיף" ככה, כי ככל הנראה זה לא העדפה מודעת. זה לא שהוא אמר - וואלה אני צריך לבחור בין להיות עם חבר שלי לבין להיותעם אשתי ואני בוחר לדבר איתו פה.

זה כנראה, איזה יופי הנה חבר שלי רק נדבר דקה ואני כבר עולה ובלי לשים לב זה נהיה שעה, וחוסר מחשבה על זה שאת ממש מחכה לו.

פשוט חוסר שימת לב

אבל מהצד שלך (שלנו) זה נחווה כדחיה. כזה שאתה מעדיף אותו עלי.

מציעה לך פשוט לומר לו יפה בלי טרררם שנפגעת, שמחת לשמוע שהוא בא מוקדם, חיכית לו מאד, ואת מבינה שהיה לו כיף לדבר עם החבר אבל יצאת בתחושה שהחבר חשוב יותר ממך

את ממש נורמלית!

כל הכבוד לך שאת מנסה להבין 

כל אשה היתה מתבאסת מאד,

כשהיא מחכה לעזרה בהשכבה, והבעל מתעכב לפטפט עם חבר

צריך להסביר לבעל, במילים הכי ברורות שיש שזה מפריע לך,

במיוחד בערב, כשאת צריכה עזרה, וכל דקה חשובה לך,

זה אחד מההדבלים בין גברים לנשים, אי אפשר לצפות שהוא יהיה כמוך ויטוס הביתה, אבל כן להסביר את עצמך, שככה זה אשה וזהו, 

תעשי סקר קצר פה, כל אחת תגיד לך איזה סרטים ולחצים היא עוברת עד כשהבעל מתעכב, או הילד מאחר, ככה אנחנו.

יש בזה הרבה מן האמת

מה לעשות

צריך גם שכל,

ולדעת מה מדבר לגבר, מה מדבר לאשה

(אצלנו מאד עוזר להגיד - ככה זה נשים, אני נכנסת לסרטים כשאתה מאחר וכל זה...

כל אשה צריכה ללמוד מה מדבר לבעלה, זה חלק מהחכמה הנשים)

מסוימת כדי שמסר יעבור לבין דיכוי של נשים

להיפך, יש פה חכמה שמטרתה להעיבר מסר שיעשה לה טוב

יש שוני בין גברים לנשים. המהות של גבר ואישה שונה ומכאן נובע שגם הרבה דברים כגון רגש, יחס לדברים וכו' שונים מאחד לשנייה. לאישה למשל יש הרבה יותר הבדל במצבי רוח-גם בעקבות ההורמונים שמשתוללים לנו בגוף ומשפיעים עלינו והגברים צריכים לאכול את זה ולדעת להכיל אותנו גם כשכל דבר הכי קטן למשל גורם לנו לבכות או לכעוס.

חוץ מההבדלים המרכזים בין גבר לאישה יש גם הבדלי אופי בין כל אדם לאדם, וכל אחד צריך הרבה עבודת המידות. אי אפשר לצפות מהבעל שיהיה מושלם כשלנו בעצמנו יש עוד הרבה מה לתקן... אז אין ספק שסיטואציה שגורמת עימות בין הגבר לאישה דורשת שיח ובירור, אבל לכל זוג יהיה את הפתרון שלו וגם מן הסתם כל פעם מישהו אחר יהיה צריך לוותר ולשחרר ולהכיל את החסרונות של הצד השני. העיקר הוא שהכיוון הכללי יהיה של התקדמות ולא "זה החסרונות שלי ואני לא מתכוון/נת לעבוד עליהם ותתמודד/י"

בנוסף לגבי הדיכוי שאמרת, זה לא נכון בעליל. אמנם יש שינוי בעולם ונשים יותר יוצאות לעבוד וההבדלים המובהקים בין נשים לגברים מתחילים להיטשטש, אך עדיין גבר לא יכול ללדת... אצל האישה נוצר באופן טבעי קשר עמוק יותר ודואג יותר למשפחה... כמו ציפור שמגוננת על גוזליה... והגבר מטבעו הוא פחות רגשי... כמובן שגם פה אי אפשר להכליל ואצל כל זוג זה שונה והכי חשוב לדעתי זה לנסות להכיר כמה שיותר את בן הזוג. הרצונות שלו, השאיפות שלו, הדאגות שלו וכו'. זה ממש עוזר להבין מאיפה נובעות ההתנהגויות שלו והתגובות שלו.

מסכימה עם הרבה ממה שכתבת

אבל גם כשאשה סובלת מהורמונים וזה, אני עדיין הולכת לעבודה , ממשיכה להיות אמא לילדים שלי, משתדלת להכיל את עצמי, להשתלט להתמודד עם העצבנות וכו. ולא פשוט אומרת- אני עכשיו אשה במחזור אז היום אני לא אהיה עם הילדים שלי ואתה צריך לעשות הכל.

אז כן, צריך להכיל, צריך להבין את השוני, צריך להתגמש ולבוא זה לקראת זה. זו זוגיות

אבל לומר- הוא גבר הוא לא יכול הוא פשוט כזה, זה לא הגיוני בעיני

הוא גבר, אולי הוא אפילו פשוט כזה, שיעבוד על זה. אני אעזור לו ללמוד.

בדיוק כמו שאני מתמודדת עם החיים שלי בזמנים שאני אשה הורמונלית

אלא נקודת פתיחה להידברות ושינוי. עצבים אף פעם לא עושים טוב לאף אחד.

בהחלט פחות רגשי לא אומר "לא רגשי בכלל" וזה משתנה מגבר לגבר, ולפעמים גבר מרגיש שיש ציפייה ממנו להיות קשוח ואז הוא לא יכול לבטא את מה שהוא באמת מרגיש. אבל באופן כללי ומכליל גברים פחות רגשיים מנשים.

השינוי של הנשים לדעתי התבטא בעיקר בטכני-הן עובדות, יוצאות מהבית, אך מבחינה רגשית אנחנו פחות משתנות וגם אין אף ציפייה מאיתנו להשתנות. למשל-מאוד לגיטימי שאישה לוקחת שנה חופשת לידה. אמנם לא לכולן יש את היכולת הכלכלית לעשות את זה, אך למי שכן יש תמיד זו תהיה האישה שתפסיק לעבוד ולא הגבר כי הגבר בד"כ לא מסוגל ולא רוצה רק להיות בבית. 

ולא בטוח שכל השינויים כ"כ מבורכים כי זה יוצר הרבה פעמים מציאויות אבסורדיות שבהן חושבים שנשים הן בדיוק כמו גברים ומנסים להשוות ה-כ-ל, כמו למשל הוויכוח על נשים בשריון.

אנחנו צריכים להלך ברגישות ובבדיקה תמידית האם מה שהסביבה חושבת שנכון הוא גם בהכרח נכון לנו. בכל דבר ולכל כיוון.

ותגיד לבני ישראל - אלו הגברים

זה התורה אומרת.

אני לא רואה את זה כמהפכה, ואפילו לא משתמשת במילה פנימיזם (פשוט כי רב האנשים אפילו לא יודעים בדיוק מה זה ולוקחים את זה הרבהפעמים כמילת גנאי רצינית)

השינוי הוא תפיסתי ותרבותי והוא לוקח שניייייייים. 

כן יש יותר גברים שיוצאים מוקדם מהעבודה, ממש לא מספיק

יש יותר גברים שנשארים עם ילד חולה (אצלינו זה חצי חצי, וגם רב מי שאני מכירה בעבודה)

מה שאת מתארת זה יותר אופי שונה של סדר ונקיון, לא בטוח שקשור לגבר\אשה. אני מכירה כמה גברים איסטניסטים להחריד. ומי אמר שדווקא מי שמסודר יותר צודק יותר? גברי או נשי יותר?

ברור שיש עוד מלא דרך. 

אבל הדרך הזו היא שלנו, איך נחנך את הבנים שלנו (למה אין לי בנייייייייים?)

אמא שלי לימדה את אחים שלי לגהץ ולעשות ספונגה.

אמא של בעלי לימדה אותו שגברים לא יכולים לנקות בבית, שזה נורא ואיום.

המון גברים לפחות מבינים היום שאם אשה יוצאת לעבוד כמוהם אז גם הבית מתחלק בינהם. אפילו אם הם לא עושים את זה בפועל, הם מבינים. זה גם משהו.

ויש גם צד שני. יותר נשים שמסדרות דברים בבנק , תולותתמונות בבית, עושות טסט לרכב, ולא חושבות שהגבר שלהן לא שווה כי הוא לא יודע לשלם חשבונות או לתקוע מסמר . מבורך בעיני

וזה משתפר, אין לי ספק.

סליחה באמת. אם מישהו מאיתנו ישבור את הרגל והשני יתחשב בו כי כואב לו זה "הנחה"????

מחזור ולידה אלו מצבי קיצון הורמונלים בגוף שלנו.

מעבר לזה שאני לא מבינה בכלל על איזה הנחה את מדברת, כי החיים שלי ממשיכים כרגיל, אבל נגיד ומישהי בעלה יותר קשוב אליה בימים האלו זה לא בכלל שהוא עשה לה הנחה, אלא כי פיזית היא עוברת תהליך מאד לא נעים וזה לא מבחירה ולא בשליטתה. זה לא בדיוק בחירה שלי לקבל מחזור ולסבול מההורמונים, זה לא "הנחה"!

אני חושבת שהוא מתנהג כמו בן אדם

טבע זה דבר שאפשר לעבוד עליו

אם אני פחות סבלנית אני אעבוד על זה. אם אני בן אדם כעסן אני אעבוד על זה

אני לא יכולה לשנות מצב נפשי\הורמונלי

לגמרי לא רואה שום הקבלה בין עבודה על נתונים בסיסים שיש לבין אדם

לבין עבודת מידות כשאתה נמצא במצב דיכאוני, הורמונלי או אחר

ממש לא

וגם ממש לא מקבלת את ההנחה שכל הגברים נולדו עם X יכולת רגשית. זה פשוט לא נכון.

אבל גם לא רואה טעם להמשיך להתדיין על זה

את דעתי אמרתי, אפשר לא להסכים.

לא התשובה הכי תומכת זוגית כן, אבל הוא לא "עוזר" לך.

באותה מידה אפשר לומר שאת עוזרת לו לעבוד בזה שאת נשארת עם הילדים בבית.

זכותכם לחלק את הנטל איך שמתאים לכם כזוג, אבל הטרמינולוגיה היא לא עזרה, הילדים הם של שניכם, וגם הבית, והמשפט של את כובלת אותי לעזור לך ממש מפריע לי.

ייתכן שמנקודת מבטו את היית מסוגלת לעשות הרבה יותר, וקשה לו שאת לא "אשת החלומות שלו". אני חושבת שגבר שמבין למה העזרה שלו בבית באמת נחוצה, גם מבחינה טכנית (חוסר זמן שלך וכו') וגם מבחינה רגשית (למשל האחריות שמוטלת עלייך מכבידה עלייך רגשית והיית רוצה להרגיש שותפות בנטל)

הצעת פתרון-לחלק באופן מסודר את עבודות הבית ביניכם, שעות עם הילדים או כל דבר שגורר עימותים ביניכם. או למשלך לסכם על כמות זמן מסוימת בכל יום שבה הוא עוזר במה שצריך.

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.

מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!

ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי

אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

בהצלחה!!!!

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

ופחות תוכלי לעשות אחרי הלידה. ואם אפשר עם הבעל אז בכלל נחמד. ערב זוגי כל יום.

וגם מכינים דברים שיעזרו לך אחרי הלידה. הזמנה אינטרנטית של קניות סופר ובכלל. מאכלים שאפשר להקפיא. כביסות לתינוק וכו. 

מה שהכי עוזר, תגידי לעצמך אני יולדת ב42.

זהו, תשחררי מ- אולי זה יקרה היום? אולי עכשיו? אולי מחר?

פשוט להתכוונן ל42, רק זה מה שעזר לי לא להשתגע 

והולכים יחפים על החול

שומעים מוזיקה שמרגשת אותך

נחיםםם

מדברים עם חברה

רואים סרט מעניין

מסתכלים על תמונות מרגשות של המשפחה

ומנסים להשתגע עם חיוך....

מה עוד את מסוגלת לעשות שאת אוהבת?

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים

זה לא חייב להיות מקרה חירום

אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת