אני חושבת שאני בשלב של לעכל ואז לעבד ואח"כ בע"ה לחזור לצאת.
ופתאופ אני מוצאת את עצמי בוכה לסירוגין ןנזכרת בפגישות שלנו, קוראת הודעות
והתחושה שמלווה אותי כ"כ מעורבבת
גם שמחה -אין שמחה כהתרת הספיקות (היה לי קצת שבוע לא פשןט והתבהר אתמול, כשהחליט שפחות מתאים בסוף)
וגם מועקה כזו, בלב.. ובכי
ורגע.. עד כמה? איפה האיזון? איך יודעים כמה לתת לזה מקום לשלב של העיכול כדי להמשיך הלאה..?
ופתאופ כזה גם מפחיד אותי לחשוב על לספר על עצמי שוב לשדכנים וכו'
ומה אפשר לעשות כדי לא להרבות במחשבות על זה שכבר לא.. ונגמר?

