זה חלק מהחיים שלי.משהו כמו שעתים שלוש בשבוע,
יודעים מה?
אפילו יום.
יום בשבוע.
שביעית.שביעית מהחיים שלי.
מה הפלא שיש לזה תוצאות לוואי.
שלא משנה כמה אני מדחיקה ,מתעלמת.
מנסה לחשוב על דברים אחרים.
לא משנה שבזמן שזה קורה אני משתדלת להתנתק מהמציאות.לשכוח ממה שמסביבי.לחשוב על זמנים אחרים.רחוקים.טובים יותר.
הרבה יותר.
זה לא נתפס.
שביעית מהחיים שלי,
אני בתוך הדבר הדפוק הזה.
נמאס לי מהחארטות האלה.
ניסיון שאני יכולה לעמוד בו.
מי ממכם יודע משהו על זה בכלל. מי ממכם ניסה פעם לעבור את זה
זה נחמד לדבר.נורא נחמד.
תמשיכו לדבר,לרכל מאחורי הגב.
תגיעו לפה ונראה אתכם מחזיקים מעמד רבע ממה שאני מחזיקה.
זה לא ניסיון.
זה רוע.זה זוועה.
זה דבר שאין לאף אחד זכות לצפות ממני להאמין אחריו.וזהו.