אני חושבת שבכאב שלך יש כמה מרכיבים, שקורים לנשים רבות.
1- זו היתה בתך הבכורה, וכאשר חוזרים בידיים ריקות לבית ללא ילדים,הכאב עצום ואין במי לטפל. הקושי מאוד מאוד גדול.
2- זכית והרית ויש לך שני ילדים, אך הכאב על בתך בכורתך עודנו כאן, וזכותך לכאוב אותו ולתת לו מקום בנפשך. עם זאת, בגלל שיש לך שני ילדים- הסביבה (ואיתה בעלך) לא מבינה את הקושי שבאובדן ההוא וחושבת ששני הילדים מנחמים ומהווים תחליף.
זה נכון שילדים שמגיעים לאחר לידה שקטה הם שמחה עצומה, אך עדיין הם לא מהווים תחליף. ומותר לתת מקום לילדה שנולדה ולא זכתה לחיות כאן איתכם.
בעיניי, מותר לך לתת לה יום בשנה. לכאוב את לכתה, לביזכר במה שהיה, בהריון ובלידה,אולי לעשות מעשה סמלי (כמו הדלקת נר, שתילת שתיל, ציור או כל דבר אחר) לזכרה. אפשר גם לעשות את זה כמנהג משפחתי בטו בשבט.
לפנות לה מקום ביום הזה. בעיניי זה משמעותי. במיוחד אם לאורך השנה אין לה מקום, זכותה וזכותך לקבוע תאריך אחד בו את נזכרת ומתאבלת על לכתה.
מותר וראוי, בעיניי, אם את חשה צורך בכך.
בנוגע להמתנה, כואבת איתך. הלוואי ותסתיים במהרה!!
(ומשהו אישי: גם אני עברתי את הלידה שלי לפני עשר שנים, כחודש אחרייך. במרץ 2010. רק שלי היו שני ילדים לפני הלידה השקטה ההיא. ואולי זה שונה בשל כך. בכל אופן, אחרי שזה קרה המתנתי 5 שנים לפני שנולדה עוד ילדה. לבסוף היא נולדה... אולי זה יכול לתת לך תקוה?)
חיבוקים