קבעתי לי את שיעור הנהיגה הראשון שלי ליום חמישי, ובגלל שאני ישנה באולפנה ביום רביעי, הייתי צריכה לקחת איתי את הטופס הירוק, התאוריה ואת הכסף כבר ביום רביעי בבוקר.
ביום שלישי, 00:20, התארגנתי לישון, והחלטתי לשים את הטופס הירוק ליד הטלפון שלי, כדי שבבוקר אני לא אצטרך להתעכב יותר מדי. את הטופס הירוק והתאוריה עשיתי כבר בחופש, ומאז הטופס והדף של התאוריה, שהיה מהודק אליו היו בארון בכוורת שלי. ניגשתי לארון כדי לקחת אותם, אבל הטופס לא היה שם. לא נילחצתי, כי ידעתי שאולי זה בתיקיה שבה יש כל מיני דפים חשובים שלי - גם שם זה לא היה. עכשיו כבר כן נלחצתי.
התחלתי לחפש את זה בכל החדר, כשאחותי ישנה שם ואני נזהרת לא להרעיש, כדי שלא תתעורר (האור היה דלוק – זה לא מפריע לה), ואני בעצמי כבר חצי ישנה...
כבר נהיה ממש מאוחר, ואני לא מוצאת! זה היה כל כך לא מצחיק, הייתי מבוהלת, לא ידעתי מה לעשות, כבר אחת לפנות בוקר, יש לי מחר מבחן באנגלית ואין לי מה לעשות אם אני לא מוצאת... אני חייבת אותם!
התיישבתי על הכיסא בחדר, מול המכתבה שלי והתחלתי להגיד תהילים ולבכות (בשקט, כדי שאחותי לא תתעורר), ואז אמרתי: אם אני מצליחה למצוא את הטופס, אני משתדלת להקפיד יותר ולהיות מרוכזת יותר בתפילה! נעמדתי, ומולי, על המדף, צמוד לסידור שלי - עמדו הטופס הירוק והתאוריה.
אמיתי לגמרי.