"...דאיתא במדרש שכל המועדים יהיו בטלין וימי הפורים לא יהיו נבטלין לעולם, שנאמר "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם", אף ימי הכפורים אינם בטלין לעולם שנאמר "והיתה זאת לכם לחקת עולם".

וכבר נשאל על זה הרשב"א ז"ל, שבודאי אף קוצה של יוד מן התורה לא יבטל לעתיד, ואיך יבטלו המועדות? גם לבד זה קשה, אפילו אם יצויר שיתבטלו המועדות אף שהם מצוות עשה מן התורה איך יתכן שאז לא יבטל פורים שהוא מדברי קבלה ותקנת אנשי כנסת הגדולה? גם הרשב"א ז"ל הקשה על מה שהובאה הראיה ליום הכפורים שאל יבטל מדכתיב ביה חקת עולם, הא גם בפסח כתיב "חקת עולם תחוגוהו" וכן "ושמרתם וגו' לדורותיכם חקת עולם"?

ומפרש הרשב"א שהוא הבטחה לישראל, שאף בזמן הגזירה, שיבטלו המועדות, כעין מה שנאמר "שִׁכַּח ה' בציון מועד ושבת" - מכל מקום ימי הפורים לא יבטלו והוא הבטחה. וכן יום הכפורים "והיתה וגו'" - הבטחה שתהיה לחקת עולם שהיום יכפר אפילו לא ישמרוהו. והיינו שבודאי שבשעה שהכריחו ישראל לבטל מועד ושבת לא יניחום לקיים גם מצות יום הכפורים, רק דאתי כמאן דאמר דעצומו של יום מכפר אפילו לא התענה ולא קראו מקרא קודש, וגירסת הרשב"א במדרש "אמר רבי אף יום הכפורים כו' " דאתי רבי כדעתיה דיום הכפורים מכפר אף על שאינן שבים (אבל חקת עולם דפסח אזהרה הוא כלשון תחגוהו ושמרתם לדורותיכם ולא הבטחה ע"ש).

אבל עדיין קשה, שבפורים גם כן בשעת הגזירה, בודאי לא הניחו לקיים מצותיה בקריאת מגילה ומשתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, ומה זה ההבטחה שלא יבטלו לעולם?

אבל הענין הוא דכתיב להיות עושים את יום ארבעה עשר וגו' ואת יום חמשה עשר בו' וגו' כימים אשר נחו וגו' וכן למעלה כתיב "עושים את יום ארבעה עשר... שמחה וגו' " ואם המכוון על מצוות הנוהגות בפורים הוי ליה לכתוב עושים ביום ארבעה עשר שמחה וגו'.

אכן פירוש הכתוב דבזמן הנס כתוב "ונוח מאויביהם וגו' " ועיקר הנייחא הוא מאויב הידוע שהוא היצר הרע כמו שדרשו "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו" - זה יצר הרע, וכמו שכתוב בגמרא "שלמה קראו שונא". וזה עיקר מחיית עמלק הוא לשרש אחר הרע שבלב, "יצרא בישא קטיגורא דבר-נש דנקרא עמלק" כמו שכתוב, וזוכין להנייחא והמנוחה מהיצר הרע. והנה במחיית עמלק איתא "אמרו ישראל רבונו של עולם אין אנו יכולין בו, אמר להם הקב"ה תהיו אתם מזכירין שמו מלמטה ואני מוחק שמו מלמעלה כו' " ועל ידי ההזכרה דלמטה נעשה המחייה על ידי ה' יתברך.

וכן המנוחה מהיצר הרע כח עמלק נעשה גם כן על ידי ה' יתברך כמו שנתבאר ה' לא יעזבנו בידו דאלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו רק האדם צריך להשתדל בכל כחו. וכן בכל שנה נעשה בימים אלו מחיית עמלק למעלה על ידי שמזכירין שמו מלמטה. וישראל עושים בכל שנה הימים האלה שיהיה בהם מחיית עמלק וממש הם עושים את הימים דהיינו כח הימים כנ"ל. ואיתא בתקוני זוהר פורים אתקריאת על שם יום הכפורים דעתידין לאתענגא ביה כו', וכן אומרים בשם הרבנים הקדושים זללה"ה דפורים בחינת יום הכפורים ונקרא יום כפורים היינו כמו פורים ובאמת נרמז בתקוני זוהר כנ"ל. וכמו ביום הכפורים עיצומו של יום מכפר כן יום הפורים עיצומו של יום עושה מחיית עמלק. רק האדם צריך שיזכור שהיום יום הכפורים וכן שהיום פורים. ועל זה נאמר והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור דהיינו שהימים נעשים להיות מחיית עמלק ע"י השי"ת וכמו שאמרנו. ואמר נזכרים שאף הזכירה שמזכירין שמו מלמטה גם כן מצד השי"ת ממילא. ששולח בלב ישראל ההזכרה שיזכירו שמו מלמטה. וממילא נעשים הימים שיהיה בהם מחיית עמלק כאמור ובא ההבטחה וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וגו' שאף בשעת הגזירה שיכריחו ח"ו את ישראל לבטל מועד ושבת ובודאי לא יניחו אותם לקיים מצות הנוהגות בפורים מכל מקום ימי הפורים לא יעברו והיינו כח הימים להיות בהם מחיית עמלק מלמעלה זהו לא יתבטל גם אז. וממש כמו יום הכפורים שעיצומו של יום מכפר אף אם לא התענו בו ולא קראו מקרא קודש וכן ימי הפורים עצמם עושים המחיית עמלק למעלה. אך דצריך עכ"פ לידע שהיום הזה הוא פורים ועל זה הבטיחו הכתוב וזכרם לא יסוף מזרעם שאף אז לא ישכחו הימים ויהיו הימים נזכרים ונעשים שיהיו ימי מחיית עמלק. 

מעניין אם זה עובד

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.