לאשתי היקרה
התלבטתי שוב ושוב אם לכתוב לך את המכתב הזה, ואני עדיין מתלבט.(תגידי את כשתגמרי לקרוא).
העניין הוא שאני חייב לבקש ממך סליחה,ואם זה לא יקרה עכשיו, אני לא יודע אם זה יקרה אי פעם.
את מבינה,אני פשוט פוגע בך הרבה פעמים כבר הרבה זמן.
נכון, כנראה שלא נפגשנו ואני עדיין רוק ומן הסתם גם את,ובכל זאת הספקתי.
וכיצד? זה פשוט, הרי אם הבטתי במשהו שלא הייתי אמור לראות ולו לחלקיק שניה,אם קראתי או הרהרתי בדבר אסור ולו לרגע,הרי שחוץ מהפגיעה בעצמי, ובקשר שלי עם הקב"ה – פגעתי גם בך, בך ובקשר שבעזרת ה' יהיה לנו.
אם ראיתי, שמעתי, צפיתי או עשיתי מעשה לא צנוע אזי שבעל כורחך גררתי אותך לעניין וכמו שבגדתי בך, בלשון הקרואים חילונים.
את מבינה, הרי כשניפגש בעתיד הרחוק או הקרוב אני כבר לא אהיה כ"כ תמים, אולי לא אהיה שלם לגמרי לקראתך כפי שצריך היה להיות.
אני כ"כ מצטער על הפגיעה בך (כמו גם על הפגיעה בעצמי) ואני בוש מפנייך וע"כ קשה גם לבקש סליחה.
נכון אולי זה קצת מוזר, ואולי בדור שלנו זה לא אפשרי להיות טהור לגמרי,ושבע יפול צדיק וקם-דווקא מתוך הנפילה. אבל זה לא תירוץ! הקב"ה בודאי נותן כוחות לדור מיוחד זה דור גאולים וצריך להלחם בעז!
ואוי כמה שזה דוחה כמה שזה לא מתאים, אחרי יום שלם של עיסוק בתורת חיים באימרי אלוקים חיים לעשות כאלו מעשים בזויים,דוחים. שהרי רק אתך מותר, רק אתך זה קדוש ואישה מתקשטת בפני בעלה.
ואני שמקירות ליבי וכל כולי רוצה להשתנות להגיע לקדושה מתחנן שתביני שתסלחי לי,שתלמדי זכות עלי.
איני יודע אם אני נחשב חוטא הרבה מאחרים אם מצבי נחות יותר,אבל זה לא משנה.
ואני כולי מקווה שבחודש אלול חודש הרחמים והסליחות, תדבקי בדרכי ה' ורק תכתבי אני מבינה, כואבת אבל סולחת. ואני אתעודד לקראת הניסיון הבא שבודאי יבוא.
ואולי אולי אני חושב עכשיו תוכלי להתפלל עלי עלינו.
אוהב לנצח בעלך.
