לקרוא אותך עכשיו,
ופשוט הייתי חייבת להגיב.
אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל, מבטיחה לך שאין לי מושג אפילו איך להתחיל לענות לך.
בכל זאת אנסה,
כי זה בוער בי, מאוד.
א. אני אתחיל דווקא במה שכתבת בשרשור הזה לגבי אנורקסיה ש(אני מצטטת): "נגיד יש מישהי אנורקסי שלא אוכל. ובא לשאול למה בעצם לאכול , ויגיד לי הרב את התשובה הנכונה והאמיתית לפי שרך התורה- כדי להתקיים ושיהיה לו כח לקיים מצוות.
אז הוא יאכל יום או יומיים. וזהו. וגם אם יצליח קצת יותר עדיין יהיה אנורקסי רק בשליטה.
גדי להוציא מישהו מאנורקסיה צריך לגרום לו להרגיש רעב, להרגיש הנאה מהאוכל."
ורוצה לענות לך,
בתור אנורקסית לשעבר,
שכבר 16 שנים זה מאחורי לגמרי לגמרי תודה לה' הטוב,
ובתור מישהי ששקלה אז 25 ק"ג, בסף מוות ודאי לכל הדעות -
החוויה שלי הייתה בדיוק, אבל בדיוק *הפוך* ממה שכתבת!
הדבר העיקרי, העצום, הענק שבאמת *הוציא* אותי מתהום הנשייה הזו - הייתה התורה, הכוח להתקיים בשביל להיות אדם טוב, יהודי טוב, לחיות את החיים ואת העוצמות שלהם ואת התורה בכללותה.
בלי זה - לא רוצה לדעת איפה הייתי עכשיו. בעצם, לא הייתי עכשיו...
זה לא גרם לי "לאכול יום או יומיים" - אלא זה גרם לי לעשות את התהליך הכי משמעותי,
הכי עמוק,
הכי מקיף
ולצאת מזה בלב, בנפש, בראש, בגוף, בהכל. פשוט נס.
מה ש*לא* (!!!) גרם לי לצאת מזה - זה לגרום לי להרגיש רעבה או הנאה מהאוכל, ממש ממש לא.
להיפך, כל פעם שניסו באשפוז לפנות לכיוון הזה - זה פשוט לא עבד. לא עבד.
יכולים לנסות עד מחרתיים את זה - כל עוד אין את הרצון הפנימי הזה - כלום לא יעבוד, תמיד האנורקסי ידע איך להסתיר, איך לעבוד על כולם, זה פשוט ממש לא שם. לפחות לא מהחוויה שלי.
ב. כתבת לי בהודעתך זו "ולא, גברת נגמרו לי השמות, הוא לא איש שרק לא יודע להתנסח... הוא איש קיצוני".
אז לגבי זה:
1. ממש לא נעים לקרוא איך שאת "מתייחסת" אליי, גם אם זה "רק" בכתיבה. באמת מרגישה מאוד לא נעים ולא מכבד עם השיח הזה.
2. אני עדיין חושבת שפותח השרשור לא התנסח בצורה שכולם הצליחו להבין למה הוא מתכוון.
ואני לא חושבת שהוא קיצוני
ואני לא חושבת שהוא נכה רגשית
ואני לא חושבת שהוא מטורף.
ואת יודעת מה?
לקרוא את כל הדברים האלו עליו, צובט לי *אישית* ועושה לי רע בלב. ממש כך.
גם בשבילו וגם בשבילי.
ג. כל ההודעה הזו שלך בעיניי ממש לא במקום.
את ממש מנתחת על גבי הפורום, שחור על גבי לבן, בפרהסיא, בן אדם שלם
ממש "מפשיטה" אותך במילותייך קבל עם ופורום.
מציינת במה הוא לא טוב, כמה הוא גרוע,
כמה הוא מטורף,
מנתחת כל התנהגות שלו וכל קצה קוצו של התכתבות עם כולם.
גם כשהו חוזר ואומר לך שלא כך הדברים - את ממשיכה לכתוב שהם כן.
גם כשכותב לך שהתייעת עם אנשים *מהחיים האמיתיים*, ש*מכירים אותו, את הסיפור שלו ועם ניסיון* - ביטלת זאת בהנף מקלדת בטוענה שאולי הם בכלל לא מקצועיים, אולי לא יודעים מהחיים שלהם בכלל, שאומרים אמירות מופרכות, שזה עצוב וכו' וכו'
תראי על כמה אנשים את מחליטה שהם מדברים שטויות,
שאין להם ניסיון,
שהם מזבלים בשכל,
שהם פשוט עצובים
ועל סמך מה?
שורה בפורום?
כמה מילים?
איך אפשר לבטל כך כ"כ הרבה אנשים בהינף יד? אני באמת לא מבינה אותך. מנסה, ולא מצליחה.
מה שאני רואה כאן כרגע זו ממש הלבנת פנים של פותח השרשור
ממש שפיכעת דמו בראש חוצות
ולכן היה חשוב לי לכתוב את זה,
כי אני לא יכולה לעמוד מנגד
גם אם אישית כרגע אני בחוסר כוחות וזמן.
ד. אני ממש לא מסכימה איתך לגבי "הניתוח" הזה שלו על סמך השרשור הזה.
זה לא נכון כלל שהוא לא התייחס ולא ענה לדיון עם מי שכתב לו בחריפות נגדו - להיפך.
ובכלל, כל מה שכתבת - אני ממש לא מסכימה עם זה.
ה. לגבי מה שכתבת ש*אני* עשיתי לפותח השרשור ולאשתו עוול נוראי - באמת אין לי מילים על זה...
ולא "העירו לה הרבה על זה", אלא רק אישה יקרה אחת, שאגב, כתבה לי בהכי נימוס, בהכי כבוד, והכי קיבלתי זאת ואף עניתי לה על זה - והסברתי לה את כוונתי ואת מילותיי.
ולא, אני ממש לא חושבת שעשיתי להם עוול נוראי.
אני חושבת שמילותייך כאן, הן אלו שעושות עוול נוראי,
אני חושבת שמילים מחזקות, שראייה של *האדם עצמו*, ולא מה ש*אני* חושב או מפרש אותו היא הנכונה,
אני חושבת שראייה של מה ש*האדם עצמו* אומר ומגיב היא הנכונה, ולא לנסות "חלהלביש" לו מלבושים וכוונות לא לו,
ולא לסמן את החץ סביב המטרה ולהחליט מראש שהוא כך וכך ואז על זה לבנות תילי תילים של דברים ואמירות, גם אם הן פוגעניות מאוד.
הוא ענה
וחזר וענה
וכתב
במפורש
ואת כאילו מתעלמת ממה שהוא כותב, ועדיין ממשיכה באותו הקו, לפי מה שציירת לך בראש או בלב, בלי קשר לאדם עצמו.
למה לא להאמין לו?
למה לייחס לו דברים לא לו?
הוא כותב שהוא נפגע מכמה הודעות של נשים כאן וממש התבאס על החיים שלו מהתגובות - ואת כותבת שאין לו לב ואין לו רגש.
הוא כותב שהוא נותן את הנשמה בשביל אשתו - ואת כותבת שלא אכפת לו ממנה ושהוא נכה רגשית ושילך דחוף לטפל בעצמו
הוא כותב שהתייעת עם רב שהוא יועת זוגי - ואת כותבת שזה פשוט עצוב ושהוא לא מקצועי
הוא כותב למי שתוקף אותו ועונה לו ומנהל איתו דיון - את כותבת שהוא לא מנהל דיון איתו
הוא כותב לכל אחד כאן עם טונות, טונות! של רגישות - ואת כותבת שאין לו רגש!
הוא גבר רגיש, כן, גבר רגיש! ואת כותבת שהוא בכלל לא רגיש ומזל שיש גברים אחרים לא כמוהו שרגישים...
הוא עובד על עצמו ועונה בכבוד לכולם, שוב - סופר רגיש, סופר מכבד, סופר מודע לעצמו - ואת כותבת שהוא כמו עיוור צבעים, כמו תתרן, קיצוני, חסר רגש, מטורף, הזוי, בעל יכולת לא להרגיש שזו אומללות, ועוד שלל "מחמאות"
איי!
זה כואב!
זה פשוט כ-ו-א-ב
אי אפשר לקרוא את כל זה בלי שהלב מתכווץ
וזה אפילו לא עליי, אלא על אדם שאני לא מכירה.
לא מבינה לא מבינה איך ולמה ומה זה נותן לכתוב את כל זה
את יודעת מה?
גם אם אלך עם קו החשיבה שלך, ונניח שאסכים איתך על הכל (רק לצורך הדיון, אנחנו לא מסכימות כלל ועיקר בנושא זה)
מה לדעתך תורמת תגובה כזו?
מה זה יתן לו?
סטירה לפרצוף?
קריאת התעוררות?
*זה* מה שיעזור לו?
*זה* מה שיגרום לו לרצות להשתנות?
העלבות?
השפלות?
לשמוע עד כמה הוא הזוי ומטורף ואומלל?
זה באמת נותן מוטיבציה לבןאדם לשינוי?
אם את מאמינה שכן - אין לי מה להוסיף.
אני מאמינה שלהיפך.
שדבר כזה רק מוריד.
רק מייאש. עוד יותר.
רק גורם ליאוש לאכול כל חלקה טובה שכבר נשארה,
וכל מאמץ וכל הצלחה להשחיר כי "מה זה כבר משנה אם אני כזה ח** של בנאדם?!"
אני מאמינה בדרך אחרת.
להרים את האדם. לחזק אותו. להראות לו את החוזקות והעוצמות הפנימיות שלו.
את ההצלחות שלו.
בדומה למה שעושה דווקא הפסיכולוגיה החיובית - לוקחת הצלחות ומנסה לנתח את *ההצלחות* ואותן לשחזר.
ולא רק לנבור ולנבור בעבר עד שמרקיבים מרוב ייאוש.
אני מאמינה בו,
אני רואה בו בהחלט המון טוב,
לא בכאילו, לא בצחוק, אלא באמת.
אני חושבת שהוא מנסה, וממשיך ומנסה בכל דרך אפשרית
גם עם עצמו
גם אם לא מצליח עם רב, בפורום, סקסולוגית חברים,
והוא נשוי רק פחות משנה!!!
כמה עוד גברים מוציאים את הנשמה שלהם בשביל האושר של הזוגיות ושל האישה שלהם בזמן כה קצר?!
אני נפגשת יום יום בעבודתי עם גברים שהפוכים ממנו ואין להם רבע ממה שיש לו (!) כמובן שיש גם הרבה שכן, אבל אלו הם אלה שצריך לפרגן להם, כי זה לא מובן מאליו! זה לא!
הרצון שלו
ההשקעה שלו
הכוונה שלו
המאמץ שלו
העשיית שלו
הכנות שלו
המודעות שלו
זה לא בא ברגל כל אלו
ושוב -
הוא הגיע לפורום כדי לפרוק קושחי
ואת לא שמעת את כל 90 האחוזים שטוב לו עם אשתו,
את רגעי הכיף,
את הנתינה הרבה שלו אליה ושלה אליו,
את מה שכן יש להם ביחד בטוב.
רק את הרע והקשה - וגם זה, רק כדי להתייעץ, כדי ללמוד, כדי לשפר.
אז אם אתה קורא אותי עד כאן פותח השרשור היקר, אני מחזקת שוב את ידיך,
מאחלת לך הצלחה שלמה, ובטוחה שתצליח!
ועם הכלים הנכונים והרצון והמוכנות שיש לך - אתם תעלו על דרך המלך לחיים מאושרים בפן הזוגי, הנפשי, הפיזי, המיני, הרגשי וכל הבחינות כולן!
