אז בעקבות השרשור בעניני מחזור על מעורבות הבעל בנושאmiki052

מאוד חשוב לי לשאול כמה שאלות

אבל קודם להביא רקע מאין נובעות השאלות.

 

אז ככה,

חלקן טענו כאן שהבעל אמור להיות מעורב וחלקן לא...

אין לי מושג מה אבא שלי ידע או יודע עלי, בנושא המחזור.

אני זוכרת שהייתי אצל חברה והיא צרחה בקולי קולות "אבא, תביא לי פד" וחטפתי הלם!

קינאתי בפתיחות והזרימה בנושא מול אבא שלה.

אך לא העזתי לדבר.

אצלנו בבית לא היה דיבור על זה מעולם (עם אבא שלי)

מעולם לא ביקשתי ממנו פדים, או דיברתי שכואבת לי הבטן כי יש לי מחזור.

מעולם.

הכנה למחזור לא קיבלתי.

ידעתי רק מחברות.

אחותי הגדולה שכחה פדים מלאים בריצפה וצעקתי, יואוו יש כאן מלא דם.

אימי באה ואמרה לי משהו כמו "תכף גם לך ירד דם" אניני זוכרת את המשפט המדויק.

מה שבטוח שנתקפתי חרדה ומאז בדקתי יום יום מתי יורד לי דם.

אז הכנה נורמלית לא היתה ומיותר לציין איך קיבלתי את המחזור.

 

למזלי, אני אדם מאוד פתוח, מאוד ולכן הכל ידעתי מחברות.

אך השאלה היא

איך באמת זה עובד?

מה מספרים לילדה?

מה תפקיד הבעל בנושא?

יש הדרכות לנושאים כאלה?

 

חושבת על זה הרבה ומדברת על זה עם בעלי, איך ,מה ומי.

למרות שביתי היקרה בת 4+

 

אשמח לתשובות

דברים שונים לגמרי - מעורבותו כבעל עם אישתו לבין מעורבות כאבאקרן-הפוך
לשאלה הכללית - איך מכינים את הבת לקראת ההתפתחות הגופנית, יש כאן מידי כמה שבועות שרשורים מחכימים.

למשל:
באיזה גיל לדעתכן - הריון ולידה

לאבא אין תפריד בשיחה זו.
זו שיחה אמא עם בתה בלבד.
תודה על הקישור!miki052


אחפש גם קודמים ואצרף.קרן-הפוך
הגזמתמיואשת******
אפשר לומר שהאבא לא חייב להיות בשיחה הזו. ושזו יכולה להיות שיחה רק אמא (כך זה אצלינו) אבל בפירוש למי שרוצה יש מקום גם לאבא בשיחה הזו.
לא נראה לי שיש משפחות בהן שני ההורים יושבים עם המתבבגרתקרן-הפוך
בת ה 8, 9 או 10 לשיחה על ההתבגרות הגופנית של הבת, לקראת קבלת הווסת.
אני לא מכירה זה לא אומר שאיןמיואשת******
ובטח לא אומר ש- לאבא אין מקום בשיחה הזאת וזה רק של אמא ובת. זה ניסוח נחרץ מדי לדעתי
מניסיון של הביישנות של הבנות בחיים לא הייתי משתפתהיכונו
אבא בשיחיה כזאת. זה מאוד מבייש אותן ומאוד לא צנוע. גם האבא מאוד נבוך ובכלל זה לא צנוע מכל כיוון שתיסתכלו
לא מכל כיוון שנסתכל מחי
תלוי מאוד מאיזה כיוון מסתכלים...

אבל חוץ מזה אין שום סיבה שהשיחה תבייש את הבת! (לא מתייחסת לנושא של האבא כרגע, נניח שרק האמא מקיימת את השיחה) אם הבת יוצאת מהשיחה בהרגשה מבויישת ונבוכה, זו הבעיה של האמא, שהיא בעצמה מתביישת ונבוכה לדבר עם הבת שלה על הנושא, וזה לא אמור להיות כך.
בת שנורא מתביישת ונבוכה, זה בדיוק מהסיבה הזו, שכל מה שאומרים על המחזור זה שהוא לא צנוע ושצריך להסתיר אותו, ואם לא אומרים את זה אז לפחות משדרים את זה בצורה שמתלחששים על הנושא בחוסר נוחות.

ושוב, זה בלי קשר לאבא. גם אני חושבת שרוב השיחות האלה מתנהלות בין האמא לבת והאבא לא כל כך קשור. אבל לא בגלל שהבת מתביישת ונבוכה, כי המטרה היא שהיא תהיה שמחה וגאה.
אגב נזכרתי שאני מכירה משפחה אחת שזה התפקיד של האבאמיואשת******
זה באמת מוזר לי. אבל ככה זה שם. לאמא כנראה מאד לא נוח השיחה הזו.
בכל מקרה אצלינו אבא יודע שיצאנו לשיחה, כשחוזרים שואל איך היה, ובשיחה עצמה אני גם מדברת קצת על מוגנות ומזכירה שחייבים לפנות לאמא ואבא בכל נושא. כך שאבא לא ממצא בשיחה אבל בהחלט יש לו תפקיד בה
בחיים לא דיברתי על הנושא הזה עם אבא..🥺חדשה כאן 1
בעיניי זה הלם מוחלט לשתף את האבא בנושא הזה .. לא מתחבר לי מה לו ולמחזור של הבת שלו .. (לא להרוג אותי) גם את
אמא שלי כמעט ולא שיתפתי קיבלתי מחזור פעם ראשונה וזהו לא היה על זה שיח יותר אף פעם בבית ועד היום שאני בת 26 .. בעלי מעורב בהחלט משתפת שקיבלתי מבקשת שיקנה לי תחבושות שיביא לי כדור עם צריך, כואב לי, 7 נקיים, מקווה, טבילה .. וזה לגיטימי בעיניי

לגבי הבת שלי .. לא יודעת מה יהיה 🤷🏻‍♀️
לא דיברתי על בעל ואישתו. בזה אין צל של שאלה.miki052


מסכימה שיש כאן שני נושאים שוניםמחי
הכנה מתאימה, ומעורבות של הבעל-האבא.
לגבי ההכנה באמת היו פה כמה שרשורים לאחרונה.
לגבי הבעל, גם אני בתור ילדה לא דיברתי על זה עם אבא שלי, וכששמעתי מחברה שהיא מבקשת מאבא שלה לקנות לה פדים ושהוא תמיד יודע כשהיא מקבלת זה היה לי מאוד מוזר, בקושי מאמא שלי העזתי לבקש פדים, וכשגדלתי קצת פשוט קניתי לבד. אבל בבית שלי אני מקווה מאוד שהבנות שלי יהיו הרבה יותר פתוחות איתי בנושא (שזה תלוי כמובן בי ואיך אני אדבר איתן ואציג להן את זה), וגם עם בעלי. אני לא אומרת שבת צריכה לספר לאבא שלה כל פעם שהיא מקבלת, זה תלוי מאוד בקשר שלהם, בנורמות במשפחה ועוד, אבל אני גם אני חושבת שזה צריך להיות כזה סוד גדול, ובטח שלא משהו להתבייש בו. ואם הבת שלי תשב עצובה ומכווצת מכאבים על הספה (והלוואי שלבנות שלי יהיו מחזורים יותר קלים ממני!) ואבא שלה ישאל אותה מה קרה ולמה היא מצוברחת, שהיא תוכל לענות בפשטות שהיא קיבלה מחזור וכואב לה, וכולם עצבנו אותה ויש לה עצבים.
זו דעתי בנושא בנתיים, בתור אמא לשני בנים
*לא* חושבת שזה צריך להיות כזה סוד גדולמחי
זה העניין שאצלנו זה היה סודmiki052

והייתי היחידה שחופרת ושואלת שאלות ,ורוב הזמן לא היו תשובות.

אז פניתי לחברות.

 

ולגבי העניין שזה 2 נושאים,

שאלתי היתה יותר לכיון הבעל - האם זה נורמלי שמעורב.

כי ממה שאני זוכרת בצעירותי שזהו נושא "מוחבא",

עד כדי שאם לא חשתי בטוב (וסבלתי יופי מהמחזור) אם אבי היה שואל לשלומי הייתי מספרת שאיני חשה בטוב.

אמא שלי אף פעם לא הסתירה ממני, ככה שלא הייתי צריכה "שיחה"כי לעולם חסדו
מיוחדת על זה.
הייתי ילדה שכל הזמן יש לה שאלות ואמא שלי ידעה לענות עליהן בחכמה.
כשקיבלתי מחזור היא ממש ממש שמחה, אצלנו במשפחה זה עניין מרגש.
היא שאלה אותי אם אפשר לספר לסבתא וזה היה רגע מרגש.
ברור לי שהיא סיפרה מיד לאבא שלי ולמרות שאף פעם לא דיברנו ממש על זה - הרגשתי בנוח לספר לו שכואבת לי הבטן וכו'.
האמת שאני לא מבינה איך אמא יכולה לא לספר לאבא על מאורע כל כך מרגש ומיוחד.

כואב לי מאודדדד כשאני מקבלת מחזור, ככה שבלי שאני ארצה כל הבית ידע שקיבלתי כי הייתי ממש בוכה מכאבים...

בגדול, חינכו אותי שזה רגע שצריך לשמוח בו (עם כל הכאב ) וממש לא להתבייש או להסתיר כי אישה היא דבר מדהים וכך גם כל הנושאים סביבה כמו מחזור, התפתחות, מקווה וכו'.
מהמם. חמודה אמא שלך ששידרה לך שזהחדשה ישנה
משמח ומרגש.
מאוד מזדהה איתךמקווה מאוד
עם הסיפור והקנאה בחברה שאבא שלה שותף
והרצון שבעלי יהיה שותף בעה בבוא העת...
ואני לא יודעת איך עושים את זה..
אוקי אז הננימיואשת******
כרגע בקצרה
שיחה אני עושה איתן בגיל המתאים לדעתי זה איזור 11 או שרואים שמתחילים סימנים
יוצאים לשוקו ועוגה, אני מציירת רחם מסבירה על ביצית, זרע, הריון, דם וכו. אשמח לפרט ביום רגוע יותר.
לגבי האבא- אבא שלי שמח לשמוע שקיבלתי מחזור בגדול לא דיברתי איתו על זה אם לא היה תורך אבל אם היה יכלתי לומר
יש לי כמה חברות שאבא שלהן האחראי הבלעדי לקנות הפדים (גם אצלינו זה כך היום)

בבית שלנו- כשהילדה קיבלה וסת ראשונה עשינו מזה עסק גדול, שמחה, מזל טוב, אבא ואמא מתרגשים, בעה הגוף שלך פועל כמו שה התכוון ותוכלי ללדת ילדים, מכינים איזה ארוחת ערב חגיגית.
ב״ה זכיתי, ואני אומרת בלשון זכות כי אני מרגישה ממש לא קשורה לזה זה הכל בעלי- שיש להם קשר מדהים איתו. הן לא באות לספר לי או לא כשהן מקבלות אבל בכיף יגידו אני לא מרגישה טוב כי קיבלתי מחזור. ואני חושבת שזה פשוט מבורך ומיוחד. למה ילדה צריכה להסתיר מאבא שלה למה היא לא מרגישה טוב? למה ווסת צריכה להרגיש כמו משהו מלוכלך ולא בסדר ושמסתירים אותו מהאדם שהכי אוהב אותך בעולם!?
נכון שזה משהו נשי. אז לא נפרט לאבא מה וכמה ואיך, אבל את עצם העובדה שעכשיו יש מחזור ולכן לא מרגישים טוב או נשארים בבית או... להסתיר מאבא? ממש חבל בעיני.
זאת הגישה שלנו ואני מאד מחוברת אליה ומודה לבעלי שהוא כזה אבא מיוחד
אם הייתי מסתירה ממנו את הווסת הראשונה וואי וואי. לא יודעת מה הוא היה עושה לי 😆
מהממת!!! הלוואי עליי היה לגדול ככהמקווה מאוד
ובע"ה לגדל ככה...
בכלל אני ממש מסכימה עם הגישה שלך מהשרשור ההוא
מצטרפת^^^מטילדה

אצלנו בקושי עם אמא דיברנו על זה

מזל שאנחנו הרבה אחיות אז היה לנו אחת את השניה..

עם הקטנה כבר הכל הרבה יותר פתוח - אבל תכלס בזכות אחיות שלי...

 

בינתיים יש לנו רק  בנים אבל אני כל הזמן חושבת על איך לעשות את זה בצורה בריאה ונכונה...

מחכימה ממך מאד (מקווה לזכור את זה כשיגיע הזמןחושף שיניים)

תודה רבה! שמחה שהועלתי למישהי מיואשת******
אז עונה מהצד השני..באר מרים
(מיואשת יקרה, אוהבת אותך מאוד ונשמע שמערכת היחסים של בעלך עם הבנות מדהימה, ובכל זאת..)

ברור שאדבר עם הבנות שלי לפני.. כבר מתחילה לתכנן..

וברור שנדאג שבעלי יהיה מעודכן..

אבל כחלק מהחינוך שלנו לצניעות, לא נראה לי ששייך שהוא ידע בדיוק מי מקבלת מתי..

כמו שלא נראה לי שהוא חייב לדעת מתי היא תתחיל ללבוש חזיה..

וגם אם יהיה צורך שיקנה פדים הוא לא חייב לדעת עבור מי.. (ומסכימה שאם ידע, זה לא סוף העולם..)

בתור אמא לבנים מתבגרים, זה אולי קצת שונה.. אבל אין לי מושג בדיוק מתי צמחו להם שיירות במקומות הצנועים ומה קורה איתם מבחינת קרי לילה..
בעלי משוחח איתם על הדברים האלה בגיל המתאים, ואני לא מרגישה צורך לחפור..
זה לא ממש מקביל לווסת, אבל קצת..

בכל זאת, העולם של גברים ונשים קצת שונה ולכן מזל שיש הורים משני המינים..
ומה הוא חושב על זה?מיואשת******
אני חושבת שלקחו את הצניעות למקומות שלא הכונה אליהם. אבל זה כל משפחה והחלטתה.
לגבי וסת ראשונה וודאי שזה לא קשור לצניעות
ובנים מתעסקים בווסת של נשים מבחינת לימוד תורה פי אלף מאשר הנשים עצמן.
אבל שוב זה כל משפחה והחלטה
רק מענין אותי אם דיברת איתו ומה הוא חושב

ואגב, מה זאת אומרת מי מקבלת ומתי. הן לא באות ומעדכנות היום קיבלתי. אם זה לא כואב יכול להיות שהוא בכלל לא ידע שמישהי קיבלה החודש. אבל בהחלט אם לא מרגישים טוב זה כבר לא ענין של לדעת מי קיבלה מתי אלא זה ענין שצריך להסתיר מאבא למה לא מרגישים טוב ואי אפשר לומר בפשטות כואבת לי הבטן כי אני במחזור.

יש גם עוד מקומית, למשל מתכננים נופש משפחתי עם בריכה. צריך לחשוב על התאריכים, לפעמים זה מתפשל ויום אחד הן לא יכולות להיכנס לבריכה.
בחופש הגדול יש טיולים כמשפחה שלא מתאים לעשות עם בת במחזור. יש פה משפחה , אם צריך להסתיר מאבא דברים שמשפיעים על ההתנהלות המשפחתית או ההרגשה הפיזית של הילדה לענ״ש זה בעייתי ומוביל למקומות לא טובים בקשר
עוד כמה דוגמאות שעולות על דעתימיואשת******
חופש ובריכה כבר אמרנו
אבל סתם, סעודת שבת, ילדה שנעלמת באמצע הסעודה מלא זמן לשירותים ואבא שמתעצבן ותצועק מה זה פה אמצע הסעודה תחזרי מיד לשולחן. למשל.
ילדה שחוזרת הביתה ובוכה באופן מופרז ומוגזם מאד מאד על הערה די שולית שאבא העיר לה. אבא נפגע וגם כועס.

אלו דברים שקרו אצלינו, לא ממציאה. מחזור הוא משהו שמשפיע על חיים של אשה גם לפני שהיא התחתנה ואם היא צריכה להסתיר אותו בתוך הבית שהיא גדלה בן ואין לה לגיטימציה לומר שהיא במחזור לבן אדם שאמור להיות הכי קרוב אליה בעולם, זה יוצר מצבים בעייתיים ולא פשוטים.
לא מבינה מצב שבו ילדה יכולה לומר שיש לה כאב ראש והיא צריכה אקמול אבל לא שיש לה כאבי בטן בגלל המחזור.
צניעות זה אם אין סיבה, אז אין. לא סתם לבוא ולספר מה ומתי וכמה דימום.
אבל במצב שזה משפיע פיזית זה לא הענין של לשתף כמו הענין של להסתיר . ילדה שצריכה כמה ימים בחודש להסתיר מאבא שלה למה היא מרגישה לא טוב... לא בריא לדעתי.
יש לי אחת שכמעט כל פעם מקיאה. נראה לי דיברתי על זה פעם פה. מה נעשה? באמת היא תסתיר? וגם אם היא לא אומרת הוא כבר יודע שמקיאה =מחזור.
אחת באמת לא כואב לה כמעט ולכן לא כל חודש אנחנו יודעים שהיה לה או לא. גם אני לא .

אני מעלה את הנקודות האלו כי נראה שאת חושבת על זה לעומק אז נקודות למחשבה... 🙂
את מעבירה קורסים?שלומצ'
איך את עושה את זה??
הכל כל כך בהיגיון פשוט ובריא.
גם אני רוצה ככה.
וואו. הממ. תודה רבה!מיואשת******
זה הרבה מחשבה. באמת הרבה
ומלא טעויות מן הסתם
משתדלים
והמון המון המון סייעתא דשמיא
(ובעלי מיוחד בזכות עצמו אני לא עשיתי כלום בנושא. )
אבל הי, שיחה על יחסים ממש לא עשיתי ואני נבוכה ומתוסכלת רצח. אז יש לאן לשאוף...
תודה על המחמאות! 💕
ברןר שזו גם דעתו של בעלי..באר מרים
ושוב:

אמנם אין לי נסיון עם בנות מתבגרות אלא עם בנים..

אבל יש הבדל בין "לא לשתף" לבין "להסתיר"
ברור שבעלי יודע מה זה מחזור ומניחה שבמידת הצורך אפשר תמיד לרמוז לו או שיבין לבד, או שאוכל לשתף אותו בינינו בחדר כשצריך. אבל עדין אני לא חושבת שנכון שיהיה שיח פתוח בינו ובין הבנות בנושא הזה..

גם לי אישית, ואני ממש לא באה ממשפחה דוסית, היה שיח מאוד פתוח עם אמא שלי ואחותי בנושא, ואבא שלי אף פעם לא היה מעורב.
באותה מידה כשהייתי בסניף מעורב, בין הבנות היה שיח פתוח בנושא, ובחיים לא חלמנו לשתף את הבנים. לדעתי זה פשוט נושא של בנות שבנים לא קשורים אליו חוץ מהבעל..

כמו למשל (ועם זה אני מתמודדת כבר היום בגיל 11) שאם הבת שלי לא מקפידה של צניעות ויושבת בצורה שרואים לה, או לובשת בגד פתוח/צמוד/שקוף וכו.. ברור לנו שרק אני אדבר איתה על זה ובעלי לא. מקסימום להסב את תשומת ליבי שאטפל בזה.

אבל שוב, מניחה שכל משפחה והגישה שלה..
אז אני כן באה ממשפחה דוסית...מחי
ואמנם לא דיברתי עם אבא שלי על מחזור, אבל אם אמא שלי לקחה יום אחד את כל הבנות לקנות חזיות הוא ידע מזה. אחרי הכל הוא משלם על זה...
על בגדים הוא באמת לא העיר לנו, אבל כן היינו יכולות לשאול זה צנוע לעשות כך וכך? והוא היה מביע את דעתו, לא רק אמא שלי.
כן.. שתי חזיות לשתי בנות = 800₪מיואשת******
כדאי מאד שאני אסביר איך הם נעלמו ביום אחד ואפילו אין משהו שאפשר להראות לו
ושכחתי את הדבר העיקרי שרציתי להגידמחי
שזה ממש לא דומה לשתף את אבא במחזור או בנים בסניף... לא הבנתי את ההשוואה. כי שניהם בנים? אבא זה אבא, וגם הלכתית מותר לו בעניינים של קירבה
בדיוק. ממש לא הבנתי מה קשורה ההשוואהמיואשת******
מסכימה עם שתי הגישותאר
גם של באר מרים וגם של מיואשת.
אם אני זוכרת נכון, מיואשת יש לך רק בנות?

לדעתי זה שונה כשיש בהית בנים גדולים, אולי מול אבא זה בסדר ורצוי לדבר על זה אבל מול האחים אם הם גם בגיל ההתבגרות זה קצת שונה.

אישית אמא שלי הכינה אותי למחזור ואף פעם לא התבידתי ממנה.
מול אבא שלי לא דיברתי על זה אבל כן פעם בא במיוחד לאולפנה כדי להביא לי כי שכחתי פדים וקיבלתי פתאום.

כרגע אני עם בנים גדולים יותר ובת בת שש אז נראה מה יהיה.

מניחה שבעלי ידע כשהיא מקבלת ואשמח דתהיה פתיחות, רק לא יודעת איך זה אמור להתנהל מול האחים הגדולים....
נכון. אבא ואחים זה שונה מאדמיואשת******
אבל אני לא חושבת שאם היו אחים בבית הן היו יותר מסתירות מאבא. זה לא קשור
באותה מידה הן לא מדברות על זה עם אחותן הקטנה ומבחינתה מחזור זה סידור של ראש השנה 😆 כך שאפשר מצוין לשתף את אבא ולשמור על צניעות מול שאר המשפחה
מה את מגדירה שיח פתוח?מיואשת******
בעיני שיח פתוח זה לומר - וואו יש לי היום דימום כבד כל שניה אני הולכת להחליף פד.
נכון. ממש לא מתאים לומר לאבא כזה דבר.
לומר לאבא ששואל למה את במיטה- כואבת לי הבטן יש לי מחזור, בעיני זה לא שיח פתוח זה שיח ״לא מסתיר״. הווי אומר נורמלי.
כמו שאמרתי, אם איי סיבה לדבר על זה גם אצלי זה לא שהם פוצחות בשיח עם אבא שלהן על הנושא. ואם מישהי בוכה מאיזה שעות שהוא אמר בצורה הזויה ואני רואה שהוא לא מבין או מתעצבן אני עושה לו עיניים בצד והוא קולט. לא אמרתי שאנחנו צווחים בבית כל היום על ווסת. הקטנה שלי ביסודי ואין לה מושג מה זה אז את מבינה ששומרים על צניעות ומינימליות בצורה הדיבור בבית
אבל אם נגמר הפדים והוא יצא לקניות אפשר לבקש
ואם לא מרגישים טוב אפשר לומר למה
ואם לא הולכים לטיול השנתי כי הוא כולו במים אפשר לומר למה ולהתבאס יחד .
זה לא מתפתח לכדי שיח על הנושא, זה פשוט דיבור נורמלי- בעיני- בין אבא ובת. ולא לדבר ככה זה לדעתי כבר הסתרה, לחשוב על תירוצים ולומר חלקי אמיתות לאבא שלך.
אגב, מענין שפתחתי את השאלה הזו בפורום מתבגרות (הסגור) ושם בינתיים כל מי שענתה לי ענתה כמוני. מענין אם זה קשור ללפני ואחרי - כלומר אם מי שמתנסה בזה מבחינה מעשית דעתה משתנה. לא יודעת.
אגב שתייםמיואשת******
בהחלט הוא יכול לומר לאחת הבנות שלדעתו הבגד צמוד מדי.
ולא יודעת אם זה נכון אבל שמתי לב במשפחתי וסביבתי הקרובה שבתים שיש בהם הרבה בנים ואז בנות יותר היסטריים בכל הקטע של צניעות ומעורבות של האבא קטנה משמעותית מול הבת בקטע פתוח. ובתים שיד בהם קודם בנות ואחר כך בנים האבא הרבה יותר קרוב ויום יומי עם הבנות גם בנושאים כאלו. אולי זה סתם אצלינו אבל זה מענין מאד
אבא שלי כן היה מעיר לנו לשבת בצניעותmiki052

בקטע שנניח היינו יושבות עם רגליים בצורה לא הכי "מחמיאה", או על חצאית קצרה מידי.

 

אבל כשזה הגיע למחזור או פדים או כאבי בטן לא היה שם שיח. לא מבינה למה.

 

אני חושבת שהם היו ועדיין מאוד מאוד סגורים ומשם הכל נובע (יותר אמא שלי)

סגורים ברמה מטורפת.

 

 

 

מסכימה איתך.מתואמת

אני חושבת שזה גם חלק מהעניין להרגיל את הבת שענייני וסת הם אישיים - כי זה מה שיהיה כשתתחתן. כשנשואים לא מפרסמים מתי האישה קיבלה - זה דבר אישי של בני-הזוג, הרי.

אז לכן את שיחת ההכנה להתפתחות הנשית אמא עושה בשקט - ובהתלהבות רבה! - עם הבת. מסבירה לה מצד אחד כמה זה יפה ומרגש ומשמח, ומצד שני כמה זה אישי ופרטי. ובעצם - אין סתירה בין הצדדים.

אז זה לא אומר שצריך להסתיר בכוח מאבא את הפרטים האלו, אבל הוא לא צריך להיות שותף מלא. הוא יכול לדעת שהאם כבר קיימה את השיחה עם הבת, יכול לדעת באופן כללי שהיא כבר קיבלה בפעם הראשונה, יכול אפילו לקנות לה פדים אם הוא אחראי הקניות בבית. ואם נגיד היא עצבנית וכאובה בגלל הווסת - אפשר לרמוז לו את הסיבה בצורה שרק הוא (ולא הבנים המתבגרים בבית) יבין.

כנ"ל לגבי ההתפתחות הגברית של הבנים - אני לגמרי חושבת שאבא הוא זה שצריך להסביר להם על כך, כי הוא יבין אותם הכי טוב, ויוכל להסביר להם את זה בצורה הכי טובה.

ואי בתור אחת שחברות שלה ידעו בדיוק מתי היא במחזורטארקו
ואיך וכמה ולמה

זה לא קשור בכלל בכלל לאחרי החתונה. בכלום.

ולהסתיר רק כי אחרי החתונה זה יהיה מוסתר זו טעות בעיני.
גם אצלנו הייתה אופנה כזומתואמת

שכולם יודעות על כולן מתי הן במחזור.

בעיניי זה לא בריא. לדעתי צריך להתרגל שזה משהו אישי. (אישי, לאו דווקא מוסתר)

אבל לא באה להתווכח...

אני לא חושבת שזה עניין של אופנהטארקו
זה פשוט נוח וטוב לשתף חברות, וזה דבר כל כך סיוט ומעצבן שטוב שיש אנשים בשנים הראשונות שאפשר לפרוק והן יבינו אותך...

אבל כנראה שנישאר חלוקות כי התפיסת עולם שלנו שונה
לשתף חברות קרובות - זה משהו אחדמתואמת

לצעוק בקול רם לרחבי הכיתה "אני בדודה!" (הכינוי שהמציאו אצלנו למחזור...) - זה משהו אחר...

זו דעתי

התכוונתי יותר לראשון.טארקו
אז זה דווקא בסדר, גם בעיניי...מתואמת


אצלי כשגדלתי לא היתה פתיחותאמא6
לא עם האמא וודאי שלא עם האבא (אמא שלי דברה איתי פעם אחת על הנושא וזהו). הלואי שאזכה להיות בקשר יותר קרוב ופתוח עם הבת שלי...
ובהקשר הזה אני נזכרת שפעם נסעתי לחברה לשבת (כשהייתי כבר באוניברסיטה) וכשהגעתי אליה חלק מההכירות עם הבית, היא הראתה לי בשיא הטבעיות איפה יש פדים ואיפה אפשר לזרוק, כדי שאדע אם אצטרך. כל כך נהניתי מהפתיחות והטבעיות שבה התייחסה לנושא, שראו שנבע מאוירה פתוחה וזורמת בנושא בבית
אצלנו אבא לא היה מעורב אבל זה לא הפריענועה נועה
כי אמא התייחסה לזה בצורה מצויינת. הגיוני שהוא ידע (טוב, אצלי לא היתה ברירה באמת קשה לי להעריך מה היה עם אחיות שלי) אבל עדיין לא שיתפתי אותו והוא מעולם לא קנה לי פדים, ועדיין לא נהיה לי אישיו סביב הנושא. לדעתי הקושי שלך נובע קודם כל מזה שלא היו שום הדרכה ויחס נורמליים מהבית, גם לא מצד אמא או האחיות. את מחברת פה בין שני החסכים וזה לא נכון. בהחלט יכול להיות שאם אמא שלך היתה כתובת בשביל זה הסיטואציה הזאת עם אבא של חברה שלך לא היתה מעוררת בך קנאה.

בקטע של הבעל אני אישית שחררתי. יש לנו תפיסות קצת שונות בנושא וניסיתי לדבר איתו על זה, אצלנו לפחות הוא לא מבין מה הקטע לחפור על זה מגיל אפס של הילדה וזה סתם מתסכל אותו. אני אפילו לא בטוחה שזה חינוך מהבית כמו זה שהוא לא גדל עם אחיות שלו ממש, הוא כבר היה בפנימייה כשהגדולה מבין הבנות הגיעה לתחילת גיל ההתבגרות... אז אמרתי לו מה שכבר אמרתי ומבחינתי זה עניין שלו. כמו שאני מכירה אותו - אני מאמינה שכשהגיל הרלוונטי יתקרב והוא יבין שההתנהלות שלו בנושא תשפיע על הקשר שלהם לכאן או לכאן, הוא יעבוד למצוא את הדרך שלו וגם יהיה יותר פתוח לשמוע. היום (היא בת 4.5) יש להם קשר מאוד מיוחד וברור לי שאם הוא יבין שסגירות בנושא הזה תקלקל את הקשר הזה הוא יעבוד על עצמו. מהצד השני, בכלל לא ברור לי, כמו שאמרה באר מרים, שצריך שהוא יהיה מעורב במאה אחוז ורק ככה יהיה קשר טוב. צריך איזון בריא. אני מאוד אוהבת את אבא שלי וזה שלא סיפרתי לו כשהיו לי כאבי מחזור לא השפיע על זה. אני כן חושבת שזה דור אחר ושחשוב שהיא תדע לפחות שהוא נינוח בעניין ולא לחוץ רק מלשמוע או לדבר על זה.
אמא שלי דיברה איתנו על זהים...

אף פעם לא עם אבא שלי, נראה לי לגמרי לא שייך שיהיה מעורב בזה

אז שאלתי את בעלי מה הוא חושבמחי
והוא אמר שלדעתו זה מאוד שונה לפני החתונה ואחרי.
אחרי החתונה המחזור קשור לנידה, שבעה נקיים, מקווה, אישות, וזה בין האשה לבעלה ואף אחד לא צריך לדעת מזה. בתור אבא הוא ממש לא אמור לדעת שהבת הנשואה שלו קיבלה מחזור.
לפני החתונה, אין לזה משמעות הלכתית פרקטית, ואין בזה שום ממד אישי של בין אשה לבעלה שצריך להסתיר. יש בזה רק בלגן הורמונלי, מצבי רוח, כאבים, ונערה שסובלת, מי יותר ומי פחות. לדעתו אם זה יכול להועיל שהוא בתור אבא ידע, אז אין סיבה להסתיר. גם אין סיבה סתם לדבר על זה בלי משמעות, אבל אם זה יכול להועיל, ומיואשת נתנה דוגמאות מצויינות לזמנים שחשוב שהאבא ידע, אז בהחלט כן.
ואני מאוד שמחה שבעלי לא נבוך מהנושא ואמר את דעתו לגמרי בטבעיות, חשבתי שאצטרך לשכנע אותו
אהבתי את החלוקה בין אישה נשואה לילדה שעדיין בביתמק"ר
גם אם הילדה עדיין בבית והיא כבר מבוגרת זה נראה לי פחות נושא שיחה, אבל בתור ילדה לא רואה בעיה, אם צריך.

אישית, כל האחיות יש לנו מחזורים קלים ברוך השם, אין סיבה מיוחדת לשים לב שמשהו שונה (חוץ ממצב רוח), לא זוכרת שנתקלתי הסיבה לשתף את אבא שלי שאני במחזור, חוץ מפעם אחת עכשיו שזכורה לי שיצאנו מהבית ספר לפארק מים והייתי במחזור ולא הלכתי והייתי מבואסת ואז אבא שלי גם התעניין למה לא הלכתי אז אמרתי...
והיי, אבא שלי היה ממונה הקניות בבית, אז תמיד אמרנו לו אם צריך לקנות פדים וזה היה ממש בטבעיות
גם אני כמוךאמ פי 5

לא קבלתי הכנה למחזור ולא הייתי עם חברה שיסבירו לי או שסתם נדבר על זה

לא אשכח את איך שבשבת כאבה לי תופת הבטן ואז ביום ראשון הבנתי למה...מטורלל

ואז הסבירו פחות או יותר. אבא שלי ידע שקבלתי אבל רק בפעם הראשונה מהטעם שהוא שמח שהגוף מתפתח כמו שצריך (קבלתי בגיל מאוח יחסית)

שאר הפעמים דאגתי להסתיר. הרגשה שלי לא קשור להלכה

הבת שלי כרגע קטנה (3 חודשים) אבל כשתגדל בעזת השם ברור שאהיה יותר פתוחה ואדבר איתה על זה

אצלי היה ממש טראומהmiki052

בחצי שנה הראשונה לא הלכתי ב-3 ימים הראשונים של תחילת המחזור לבית ספר.

ולא היה מי שיתמוך

רק אחרי שאימי אמרה לי שיצחקו עלי וכולם יבינו שזה מחזור אז "התנרמלתי" כביכול.

אבל בלי שנתנו לי מקום להביע/ לדבר על זה. או שידברו איתי על זה .

ב"ה שלאחר תקופה הכל עבר בזכות הרבה דיבור עם חברות.

 

 

וואו. חיבוק גדול. נשמע ממש קשה!מיואשת******
כן לא היה קל... אך זה היה לפני שנים רבות..miki052

ולכן שואלת ומבררת.

חשוב לי שהבנות שלי תקבלנה את זה בצורה אוהבת ורגועה.

אם תרצי אשמח לפרט בהמשך על השיחה שאני עושה מיואשת******
בהחלט אשמח! miki052


אני חושבת שאעשה איתה ועם אחיותיה שעוד לא נולדו שיח פתוחאמ פי 5

התחלתי ליישם על האחות הקטנה שלי לפני כמה זמן וכל פעם היא אומרת לי איזה כיף שאפשר לשאול אותך את הכל...

(היא כבר לא כלכך קטנה היום כן...)

זה מקסים בעיניי!miki052


מבינה אותך ממש.אמ פי 5

לא הייתה לי את האופציה להיות בבית

אבל דווקא בתיכון עשו מזה ממש סחבק. לא אשכח את זה איך שאחת הבנות אמרה שהיא צריכה ללכת לשרותים והמורה לא הסכימה. אז אותה אחת אמרה נו המורה אבל אני ב...(לא זוכרת את המילה המדוייקת אבל לא היה מקום לטעות)

היא יצאה כמובן ואני חושבת שהמורה התפדחה במקומה 

אני חושבת שתפקיד האבאאושר כפול
להיות שם ולתמוך אם צריך, אבל לא ליזום דיבור ואם יש אמא שנמצאת שם ופתוחה והנערה מרגישה בנוח מולה, אין סיבה לפתוח מול האבא. אני לא חושבת שזה צריך להגיע לרמה שנערה מתביישת מאבא שלה או לא יכולה להגיד לו שכואב לה כי היא במחזור- זה נראה לי קיצוני, אחרי הכל זה אבא.
אצלי ספציפית פעם ממש סבלתי מכאבים במיטה ואבא שלי נכנס וראה אותי ממש בוכה מכאבים, הוא הלך לבית מרקחת וקנה כמה כדורים שהרוקח אמר לו שטובים במחזור- זה עשה לי ממש טוב לדעת שהוא איתי גם בנושא הזה וכואב לו שכואב לי. אבל אבא שלי הוא יחסית פתוח וחוזר בתשובה.

אני חושבת שהכי חשוב שיהיה לבנות מקום להרגיש בנוח לשאול שאלות ולקבל תמיכה ועצות בנושאים שכאלו והדמות הכי מתאימה מראש היא אמא שחוותה את הדברים על בשרה.
אני רק שאלה- לא לימדו אתכן בביה''ס על מחזור??חדשה ישנה
זה חלק מהנוהל שמלמדים בכיתה ה', לא?
לא, לא דיברו על זה מילהmiki052


אם מותר לי לשאול, מאיזה מגזר ביה''ס שלמדת בוחדשה ישנה
אני פשוט בהלם.

לקבל מחזור בלי הכנה קודם, טראומתי למדי!! הצילו... מזל שהיו לך חברות 🙊
אני חושבת שזה היה בית הספר הספציפי שבו למדתיmiki052

לאו דווקא קשור למגזר כל שהוא

כי אחרי מספר שנים כששוחחנו על כך בתיכון, הרבה מחברותיי סיפרו שכן היתה להם הכנה.

 

וזה באמת היה טראומה.

לכן שואלת...רוצה שהבנות שלי יקבלו את זה בצורה הטובה ביותר.

זה מקסים בעיני אבא מעורבהריונית ותיקה
ובנות שלא מתבישות ממנו ומרגישות פתיחות , מודה שאצלי בבית זה לא היה כך.
נראה לי שיש עוד זמן עד שבתך תיהיה בת 9-10 ואז אם היא תרצה אז גם האבא יהיה שותף ואם לא אז רק את .
חושבת שלא צריך הדרכה מקצועית אבל יש המון ספרים חמודים מאד מאד בנושא שיכולים לתת כיוון איך לדבר ומה להסביר ואחר כך גם להשאיר את הספר לילדה .
זה נפלא שאת חושבת על זה וחשוב שהמידע יגיע מוקדם לפני שמדברים על זה עם חברות , כך את נוטעת ביטחון בילדה .
אצלי אבא שלי עושה קניותטארקו
אז מגיל כלום ידעתי שאם אני רוצה פדים, טמפונים וכו- אני צריכה להראות לו את החבילה של הסוג הספציפי שאני משתמשת ולהגיד לו לקנות לי.

זה היה לי הכי רגיל ונורמלי.
אצלנו אבא שלי היה עושה מידי פעם קניותmiki052

 (בד"כאמא שלי עושה) וכשהיה צריך פדים אימי רשמה לו סמס. מטורלל

 

אני באה מהבית הכי סגור בעולםתפוחים ותמרים
בלי אבא (הורים גרושים), רק אמא ושתי בנות.
אמא שלי אדם *מאד* סגור בעניינים האלה.
אישית סבלתי מזה.
מקווה ליצור שיח חופשי ופתוח עם הבנות שלי, גם לגבי המחזור, גם בעניינים שקשורים למיניות, גם בנושאי דימוי גוף.
זאת השאיפה שלי גםאמ פי 5


טוב אז אצלי לא הייתה שיחה על זה בבית לצעריהמקורית

חברות דיברו על זה בכלליות והתביישתי לשאול ממש מה זה כי היה ברור שדיברו איתן על זה בבית ואיתי לא אז התביישתי שידעו שאני לא יודעת ותמיד הנהנתי כאילו אני מבינה במה מדובר

קיבלתי בהפתעה באזור גיל 10 ולקחתי את זה קשה כי לא הבנתי מה קרה ולמה דווקא אני וזכורה לי טראומה מזה

באותו רגע קיבלתי הסבר על היגיינה ואיך עושים ומשתמשים וכו אבל הרגשתי ממש לבד עם זה 

מאז ועד היום לא מדברים על זה יותר 

אני כן ממליצה לדבר על זה ולא להתבייש, בעיקר לתת הרגשה שהשיח הוא פתוח ביניכןו שאין מה להתביש ושאת הכתובת לכל דבר ועניין

כן לתת לזה מקום משמח כמו שמיואשת אמרה, מאוד אהבתי את הגישה של ארוחה או פינוק לרגל העניין.

ולגבי הבעל - הוא צריך לדעת שזה קורה כי זה באמת ב"ה דבר טוב סך הכל אבל לדעתי פה נגמרת המעורבות שלו, וזה בגלל הצניעות של הנושא. מסכימה שאם כואבת הבטן וכו וכו גם הוא צריך לדעת ולא להסתיר כאילו אוי ואבוי וזה דבר שאסור לדבר עליו אבל הוא לא צריך להיות מעורב בזה לדעתי. כמו שבענין התבגרות של בנים אמא צריכה להיות פחות מעורבת כי זה יותר העניין של אבא לדבר איתם. 

איזה שרשור מעניין!ושוב אתכם
קוראת הכל למרות שיש לי בן קטן ועוד בן בדרך
מותר גם לרווקות להגיב?מפצלשת לפריקה

חושבת שיש לי מה להוסיף לדיון,קצת מהצד השני
לאו דווקא ספציפית לפותחת אלא גם למה ש@מיואשת******  ו@באר מרים כתבו והדיון שהתפתח בעקבות זה..

 

קודם כל, אני כותבת מפצל"ש כי מכירים פה את הניק המקורי שלי גם במציאות, וזה הרגיש לי פחות מתאים.

 

אז אנחנו בבית המון (באמת המון) בנות רצופות.

ואמא שלי לא מאוד מחבבת את הסיטואציה הזו של המחזור, ככה שממש ממש הרגשתי את זה בשיחת הכנה שעשתה לי ודי חששתי לפתוח דברים כשהיו לי בעיות בנושא (ואולי גם עד היום מעדיפה לפנות לאחרים...)

 

יום אחד, ברגע של פתיחות (יש כאלה הרבה, אבל לא תמיד מתאים לפתוח כאלה נושאים) נזפתי בה שהיא לא יכולה להמשיך ככה, כי חייבת להיות פתיחות בינה לבין המיליון בנות שמתחתי (אני הגדולה ) איכשהו זה התגלגל לסיפורי הרפתקאות על טבילה צוחק

 

בקיצור, לגבי המעורבות של האבא.

אז אני חושבת שבאופן כללי לא כדאי שהבת תקבל שדר שזה מנותק לגמרי מאבא שלה (ובנים בכלל..) ושאין קשר.

 

במקרה שלנו, אבא שלי בא להגיד לי מזל טוב אחרי שקיבלתי בפעם הראשונה. 
מאוד הובכתי ולא הבנתי מה הקשר, היום אני מבינה ושמחה על שזה היה ככה.

אבא שלי הוא גם אחראי על הקניות של כל הפדים, טמפונים תחתוניות וכל המסביב, אז במשך שנים המסר הועבר דרך אמא עד שפשוט התחלנו לעדכן אותו ישירות.

 

בגלל שהענין של המחזור לא כלול רק בדימום אלא גם בתנודות במצבי רוח שיש לנו בגלל זה,

אני חושבת שממש מיוחד שיש מודעות בבית.

 

כמה פעמים יצא לנו להתבאס שאמא עצבנית או שהגיבה בצורה מסוימת ליד אבא, והוא ענה לנו בתשובה -אתם יודעות זה קורה פעם בחודש.. (זה ממש לא אומר שידענו באיזה שלב היא במחזור החודשי, רק התקבל אצלנו טיפה יותר בהבנה).

 

לא יודעת לגבי צניעות בעניין הזה, אבל שכל מי שמסתובב ליד מישהי מסוימת חוטף קלחת של עצבים מבין ישר מה קרה, גם הבנים.זה יוצר הרבה יותר נינוחות בעניין.

 

אני חושבת שזה הופך את הגישה בבית לבריאה, וההתיחסות לכל הדבר הזה ליותר טבעית.

 

חושבת שזה מטפטף טיפה לתת מודע של הילדה שזה קשור מאוד גם לבנים, למרות שזה לא נראה לה ככה.

וכשתהיה יותר גדולה כל הדברים יתישבו יותר בטבעיות.

 

אני נהנתי לכתוב, מקווה שזה עזר למישהי חצי חיוך 

ואם כבר אני מגיבה, אז תדעו שאני מאוד אוהבת לקרוא אתכן ולהתעדכן בסיפורים המרתקים שלכם ומעריצה פה כמה בסתר.

ובכלל, להיות אמא, זה פשוט הערצה.

 

 

תארת יפה מה קורה בבית של בנות ...קרן-הפוך
זו כן הסיטואציה בבית ובמשפחה של @מיואשת******

מאידך במשפחה שיש בת אחת, ולה שלושה בנים, העניינים הנשיים לרוב נשארים מול אמא בלבד.
נכון, לגמרי אחרת.מפצלשת לפריקה

ואם כבר אני מגיבה כאן, אז תשמעו עוד כמה סיטואציות מעניינות -

 

הבן הכי גדול אצלנו,אמר לפני שהתחתן שהיה בטוח שאי אפשר כבר להפתיע אותו בכלום.

 

פעם הייתי בקניות עם אבא, והיה מבצע על פדים כמו שקונים אצלנו, אז הוא קנה 12 (!!) חבילות.
כל כך נבוכתי להסתובב לידו שכל העגלה מלאה בסגול של פדים.

ועוד המוכר היה חסיד חרדי, ואבא שלי מניח את חבילה אחת על הדלפק ואומר לו יש עוד 11 כאלה בעגלה.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

 

 

🤣🤣🤣🤣בריאות ונחת
זה אכן קורה הרבה אבל זה לא אומר שזה נכון שיקרהמיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך כ"ב בשבט תש"פ 00:23
וכדאי לכל אחת לחשוב מה היא רוצה שיקרה ולא תמיד מה שקורה באופן טבעי זה מה שרוצים שיקרה (אם כן זה נפלא כמובן )
תודה על נקודת המבט שלך. נהניתי לקרוא!מיואשת******
אצלנו הקשר היהאני זה א
קצת סגור אבל לא קשור דוקא לענייני הווסת.
לא קיבלתי הכנה ממש לםני אבל כן ידעתי מחברות קצת דברים מה הולך לקרות ומאוד התביישתי לספר שקיבלתי. לא הייתי רוצה שככה הבת שלי תחווה את העניין. אני בכורה ועם אחיות שלי היתה קצת יותר פתיחות אז לדעתי זה יותר עניין של חוסר ניסיון וגם כמו שפתחתי ישב על קשר סגור באופן כללי. אבא שלי תמיד היה איראי על הקניות אז כן היינו מבקשות מה שצריכות לםעמים דרך אמא ולפעמים ישירות ממנו. תכלס היה ארון מיוחד להכל ואמא שלי מעצמה דאגה למלא אז נדיר שהיינו צריכות ממש לבקש..
מאוד התחברתי חמה שמיואשת כתבה על העניין של לא להסתיר אבל אני עוד לא יודעת איך יהיההבפועל הב שלי עוד לא בגיל.. ואני גם אשמח לשמוע על שיחת ההכנה שעושים לפני כי ני כבר כמעט שם לא רוצה להיתפס לא מוכנה.. תודה
מבטיחה להאריך מחר מיואשת******
אני רק אגיד שלא חייב כל דבר להכניס את הבעל כי זה הטרנדהיכונו
.לערב בעל במחזור של נערה שגם ככה מתביישת זה מביש במיוחד שהוא איש צנוע ואיש תורה . זה מאוד לא צנוע ולא נעים.
טרנד? הוא אבא שלהמיואשת******
איש צנוע ואיש תורה ואבא שלה. את יכולה לא להסכים כמובן אבל לומר לגברים שרוצים להיות מעורבים בחיי הבנות שלהם שהם לא צנועים או לא אנשי תורה או שהם ואנחנו רודפות אחרי טרנדים זה ממש (צינזרתי את עצמי) לא לענין
זאת דעתי.חוץ מלדעת שהן קיבלו מחזור בפעם הראשונההיכונו
מה יש לו להיות מעורב בדבר אינטימי כל כך? בכל מקרה זו דעתי . ושוב אני אומרת שזה לא צנוע בכלל.
אני חושבת שיש פה שני דברים שוניםחדשה ישנה
אחד, לערב סתם את אבא כי הוא אבא.

ושניה, לערב את אבא כי הילדה לא מרגישה טוב. כשיש עניין רפואי, אני חושבת שזה נראה אחרת.

סליחה על ההשוואה , כמו שאני סבלתי מעצירויות נוראיות והיה לי פיסורה, אחרי לידה ראשונה, גם אבא שלי היה מעורב. וכן , אמרתי שכואב והכל... אבל סתם ככה לשתף על מקומות אינטימיים לא משתפת.

אצל מיואשת, הילדה מקיאה, שוכבת במיטה, זה לא משהו נורמאלי. ברור שלא מסתירים את זה מאבא. אבל סתם ככה מחזור, אין סיבה לשתף, בעיני.
זה משהו אחר. במצב כמו אצלה ברור שלהסביר למה היאהיכונו
סובלת. אבל סתם במחזור רגיל לא שייך לשתף כל פעם מחמת הצניעות

אני לא חושבת שמישהי פה כתבה לשתף סתם ככה כל פעםטארקו
גם את אמא לא צריך לשתף אם אין סיבה מיוחדת..
אבל ברגע שיש סיבה לשתף את אבא אז שיהיה ערוץ פתוח איתו
אז תקראי שוב את השרשור. בגדול זה מה שנכתב פהמיואשת******
את יכולה לומר את דעתך בצורה מכובדתמיואשת******
בלי לומר לאנשים שהם בטרנד. אולי את בטרנד צניעות מוגברת?
יכול להיותהיכונו
ותודה לבורא עולםהיכונואחרונה
דילמת ליל הסדר המשפחה והבעלשירה_11

חח זה הכותרת שמצאתי


כבר שנתיים שאנחנו אצל ההורים שלי בליל הסדר

והשנה ניסע למרכז (אזעקות וכו בעלי ממש חשוב לו)

ודווקא השנה יצא שההורים שלי לבד בחג, לא לבד לבד אלא עם 2 אחים שלי קטנים (10 ו16)


ואמא שלי ממש ביקשה שרק אם זה לא יעשה לי בלגן אם אוכל להגיד לבעלי שנהיה אצליהם כדי שלא יהיו לבד


לא יודעת מה נכון לעשות

מצד אחד ההורים שלי שלא רוצים להיות לבד בליל הסדר

מצד שני בעלי שכבר רוצה ליסוע להורים שלו וגם שם יש אורחים זה לא יהיה לבד כמו אצלינו


אמא שלי ממש לא לוחצת עלי והיא הכי מבינה אבל איזה קשוח זה הבחירות האלה 

תראיאפרסקה

אצלנו בצד של בעלי הוא היחיד מהאחים (הם שלושה) שאנחנו מגיעים לליל הסדר לחמותי, הגיסים אף פעם לא באים. אנחנו הולכים שנה לפה שנה לפה. אם היינו הולכים תמיד לצד עם פחות אנשים, בחיים לא היינו אצל ההורים שלי בפסח. וגם לא בר"ה וגם תכלס לא בשום חג. לדעתי זה ממש לא פייר.

לדעתי את יכולה לשאול בעדינות אבל ממש ממש לא לקחת קשה אם הוא יסרב, כי באמת זה אומר ששוב לא תהיו אצל הצד שלו.

מתנצלת אם לא הבנתי נכון את הסיטואציה

האמת שאחרי שנתייםשלומית.

אצל המשפחה שלך נראה לי יותר הוגן שתהיו אצל המשפחה שלו, לא משנה כמה אנשים יש בכל צד. לדעתי גם אמא שלך תבין את זה...

האמת שהייתי מרגישה מאוד לא בנחהמקורית

עם בקשה כזו

כי זה כאילו מטיל את האחריות על זה שהם לבד על בעלך כזה בעקיפין.. בטוחה שהיא לא התכוונה אבל במקומך הייתי אומרת לה : אמא אני לא רוצה להעמיד אותו במצב לא נעים מול ההורים שלו וכבר הודענו להם שאנחנו מגיעים

לא הייתי מבקשת מבעלי דבר כזהרוני 1234

הכי הוגן לצד שלו השנה.

והם לא לבד! נכון ששני ילדים זה לא אוירה חגיגית ומיוחדת אבל זה ממש לא כמו להיות לבד באמת.

אני רק - שני ילדים זה לגמרי אווירה חגיגיתהמקורית

ומיוחדת. זה בכלל לא עניין של כמות.

לא לכולם יש יותר מ2, כל משפחה וההרכב שלה

 

סליחה, לא התכוונתי לפגוערוני 1234

הניסוח שלי לא היה מדויק.

התכוונתי שיותר חגיגי אם יש אורחים. גם אנחנו "לבד" השנה (הורים ו3 ילדים) והילדים שלי מבואסים מזה.

לא נפגעתי, הכל בסדר המקורית

אבל אולי יש כאלה שמנסות ורוצות וכן יכולות להרגיש לא בנוח ולכן כתבתי


ואנחנו לפחות הרגשנו שאורחים זה פחות. בליל הסדר עצמו לפחות.

יצא לי לארח כמה פעמים, היה נחמד והילדים שלי באמת תמיד אוהבים אורחים אבל אנחנו מעדיפים את ההרכב שלנו 

אתם גם לא מתארחים אף פעם בליל הסדר?רוני 1234
לא. מהשנה השלישית לחתונה לאהמקורית
למחרת כן
בלי להיכנס למהות הבקשהתהילנה

אני חושבת שיש פה משהו לא תקין כאילו את צריכה לבחור בין אמא שלך לבין בעלך. אפשר להרגיש ככה וזה שלך (למרות שמומלץ לשנות) אבל עצם זה שאמא שלך משתמשת בזה, אומר שכך היא רואה את זה וזה ממש לא תקין.

בתור התחלה הייתי אומרת לה: אם יש לך משהו לומר לו, מוזמנת להגיד לו בעצמך.

דוקא האמא נשמעת מאד עדינה ומתחשבתרוני 1234

והדגישה שרק אם זה לא עושה בלגאן.

צרם לי הניסוח שלך " מוזמנת להגיד לו בעצמך". לא נראה לי שזה יתרום לשלום בית…

הבקשה של האמא באמת לא הוגנת אבל לא צריך להפוך אותה למפלצת מרושעת…

לי זה נשמע מאוד מניפולטיביתהילנה

וגם לא נכון. הזוג צריך להתייחס לעצמו כאל יחידה אחת. האמא אומרת מבין השורות: אני יודעת שאת ילדה טובה שתבוא אליי לחג כי ביקשתי. מי שמפריע זה בעלך ה.... אולי תבקשי ממנו, בבקשה, אם לא קשה לך, שגם הוא יהיה ילד טוב, לשם שינוי.

אבל אולי אני טועה. עצם העובדה שהפותחת מופעלת ומרגישה שזה "קשוח הבחירות האלו" זו נורה אדומה

אני נוטה להסכים עם זההמקורית
הסמנטיקה של הבקשה קשה גם לי
מסכימהEliana a
אולי גם סתם ניסוח לא מוצלחיעל מהדרום
^^^ לגיטימי לבקש, ולגיטימי לסרביעל מהדרום

לק"י


אם מבקשים בעדינות, ויודעים לקבל סירוב.

(במקרה הזה אולי מראש לא הייתי מבקשת, אבל אולי האמא רואה את זה אחרת).

הבעיה בניסוח של הבקשה להפוך את הבנזוג למעצורתוהה לעצמי

לייצר הפרדה של ברור לי שאת רוצה לבוא לעשות אצלנו,אממה יש לך בעל שמפריע ותוקע את העניין.

יש פער גדול מאודדד בין לומר שאם מתאים לכם נשמח שתבוא אלינו השנה כי לבד לנו, לבין לומר לה לבקש ממנו לוותר. מבקשים מזוג המקבלים תשובה מזוג, לא רלוונטי מה קורה ביניהם באמצע ומי זה שקשה לו.

אממתקומה

חושבת שזה מאוד תלוי דינמיקה בינך לבין בעלך.

יש לך אפשרות לשתף אותו באופן פתוח?

בלי שהוא ירגיש מחוייב אלא באמת תשתפי אותו בדילמה כמו ששיתפת אותנו כאן?

אם כן, זה מה שהייתי עושה.

שומע, הורים שלי השנה רק עם שני האחים שלי. אני יודעת שהיינו אצלם כבר בשנתיים האחרונות, ולכן הכי הגיוני שנהיה אצל הורים שלך, אבל זה כן ממש ישמח אותם אם נגיע.

מה אתה חושב?


לא חותמת על הניסוח, אבל משהו כזה.

יותר להתייעץ איתו ולקבל החלטה זוגית מאשר להנחית

אם את חושבת שזה לא ילך, אז לשחרר. כי באמת הוגן שתהיו איתם

תגובה קצת אחרתמולהבולה

דווקא כן הייתי מבקשת מבעלי

לדעתי להשאיר לבד,לא משנה אם הייתם גם עשר שנים שם זה מבאס ממש

ויש מיד אחרי ליל הסדר שבת חוה"מ ואז שביעי של פסח,לא חסרים זמנים להתארח ולאחר ב"ה 

בעיני ליל הסדר זה שונה מהחגים והשבתותפרח שמחאחרונה

זה ערב משפחתי שונה ואחר. בתור ילדה עשינו שנה שנה וזה היה לי מאוד משמעותי..

וזה החג היחיד שאמרתי לבעלי שבו נעשה שנה שנה כי רוצה שהילדים יחוו גם את הצד שלי וגם את הצד שלו.

והקפדתי על זה וילדתי בשנה כשהיינו אצל ההורים שלי(הייתי אצליהם אחרי הלידה)

זה לא שההורים לבד, הם עם 2 אחים

מעלה כיוון,חשבתי שאני חזקה

אולי אמא שלך לא ממש התכוונה שתעשו שינוי בתוכניות אלא יותר לשתף/ לפרוק שחסר לה שלא תהיו איתם?

אני מכירה שאצלנו לפעמים שיתוף מגיע בצורה של בקשה לא ממשית (יש כאלה שלא ממש יודעים להגיד קשה לי ש, או חסר לי ש..)

אולי לא נכון במקרה שלך, מעלה כאפשרות..

גם אצלנו השנה ככה יצאמאוהבת בילדי

שנה שעברה היינו אצל חמותי, השנה רצינו להיות בבית.

כל שנה 2 האחים שלי מתארחים אצל ההורים כך שגם אם אנחנו רוצים- אין לנו מקום.

(לא היינו אצל ההורים שלי 7 שנים בליל הסדר! ואנחנו גרים בניין לידם...)

בכל מקרה השנה 2 האחים שלי החליטו שהם לא באים וההורים שלי היו אמורים להשאר לבד.

במקביל גם אצל חמותי - גיסתי שאמורה להיות שם הולכת השנה לחמותה. בעצם יצא להם שכל הנשואים הלכו לצד השני. והם נשארו עם הקטנה לבד (בת 20).

 

אז אמרנו שנלך להורים שלי, כי הם באמת לבד.

וחשבנו שחמותי אותי תלך לחמותה, אבל בסוף גם הסבתא מתארחת...

 

בקיצור יצא לא נעים שכאילו "העדפנו" את ההורים שלי.

אבל! ההורים שלי ידעו מראש להגיד לי שהם יהיו לבד. אצל חמותי יש עוד ילדה...

 

סתם מבאס הקטע הזה. במיוחד שהשנה רצינו לעשות בבית...

ואני  חוששת שזה יהיה תקדים לכך שהאחים שלי יראו שיש מי שיהיה עם ההורים אז הם קצת מתנערים מלהתארח.

חשוב לי להגיד שגם אצל חמותי וגם אצל אמא שלי אנחנו  מאד נהנים. פשוט רצינו להיות בבית.

 

וזה שאני הולכת להורים זה בזכות השרשור שהיה כאן בפורום על הכיבוד הורים.

את אומרת שזה עם שתי הילדים שלהםEliana a
לא רואה פה שהם לבד

אפשר שתעשי אצל בעלך . שבת אפשר אצל ההורים 

מחפשת רעיונות למתכונים מפנקיםם כשל''פ לחברה יולדתגולשת קטנה

לא משנה מה, העיקר מפנק..

וללא קטניות.

תודה

שקשוקה? אפשר עם לחמניות ללא גלוטן מקמח תפואכורסא ירוקה
מרק? מתאים במזג האוויר הזה😅יעל מהדרום

לק"י


אפשר עם שקדי מרק של פסח.

שניצל, פירה וסלט

פנקייקים

חחחחשושנושיאחרונה
תחפשי את האתר של שילת דדשידפני11
היא אלופה
רעיונותנפש חיה.

 

כדורי תמרים,

 מרצפן , די פשוט להכין לבד (צריך מטחנה קטנה)

שקשוקה, 

לטקעס, 

חביתת ירק

פשטידה/קיש

לביבות

אורז וקציצות

שניצלים

צ'יפס

ירקות חתוכים

רעיונות ממש טובים, רק לשים לב שאורז זה קטניותכורסא ירוקה
נכון! אורז רק לקטניות (וכן שמן קנולה ג"כ מוגדר כך)נפש חיה.
קנולה זה לפתית. יש כאלה שלא אוכלים קטניותיעל מהדרום

לק"י


אבל כן לפתית.

קנולה זה לפתית אבל הרבה חברות כותבות קטניות אזכורסא ירוקה
יכול להיות שהם לא מקפידים על ההפרדה ביצור. 
אפשר להסתכל בכושרות,מוריה
הם כותבים מה מומלץ לאוכלי לפתית.
וזה כבר עניין של פסיקה לפי מה הולכיםטארקו

אנחנו בודקים גם ברכיבים ומקפידים שלא יהיה ממשות של קטניות ממש

אבל גם טונה למשל קניתי השנה בשמן זית אבל הכשרות היא לאוכלי קטניות, ברכיבים אין קטניות בכלל ולכן אנחנו כן אוכלים את זה


זה לא כמו חמץ ממש.

זה נראה לי מה שנקרא תערובת קטניותיעל מהדרום

לק"י


או שמא "חשש" תערובת😅

זה לא תערובת קטניות אלא חשש תערובת קטניות...טארקו
זה מה שכתבתי בפנים😅😅יעל מהדרום

לק"י

 

דאגתי מראש לדייק את עצמי....

תודה שכתבת!!

נכון! אורז רק לקטניות ... שכחתינפש חיה.
רוקוט קרומלי וסלט טובמקרמה

ניוקינעם פטריות ושמנת

לחמניות שקדים וסלטים מבושלים

בטטות מוקרמות

אפשר להכין ניוקי לפסח? איך את מכינה?נפש חיה.
יש מלא ברשת. לדוגמקרמה

3 תפוחי אדמה לשים בתנור מכוסה כשעה וחצי לא מקולף. לקרר ולקלף

בפומפיה לגרר את תפוח"א

חלמון ביצה

להוסיף מלח

1/2 כוס ח.פ קמח תפוח"א לערבב לבצק יש להקפיד לא לערבב יותר מידי

מעניין. ואיזה מילוי בפנים? איך עושים?נפש חיה.
אפשר בשרמקרמה

אפשר בטטטה


ובתכלס- טפשר בלי מילוי

ולהכין רוטב עשיר

יפה, תודה רבה!נפש חיה.
לא אמורים למלאיעל מהדרום
היא אוכלת קמח תפו''א?ראשונית

אם כן אז אפשר בלינצ'סים ממולאים בכל מיני דברים (פירה, ירקות, בשרי, חלבי מלוח, חלבי מתוק)


תפו''א מוקרמים


אבל הייתי ממליצה לך לשאול אותה מה היא אוכלת ולא אוכלת כי לכל משפחה יש את המנהגים שלה (ואני מכירה משפחות שאוכלות בפסח רק מה שהכינו בבית שלהן)


מכירות את זהאפרסקה

שאתן קוראות פה בפורום משהו שמישהי התעצבנה על בעלה, וחושבות שזה תכלס לא כזה נורא/ אפשר לפתור בקלות/ קצת מגוחך?

אז אני פשוט רותחת ויודעת שתכלס זה כ"כ מגוחך. וגם צריכה לקבל עוד מעט אז בכלל.

אבל קשה לשחרר, במיוחד לפני שבת. בא לי לשבור את הכלים ואני מתעצנת כשאני יודעת שעוד מעט אני ארגע כי זה באמת שטויות. בא לי להתרגז ולהקרבן 😅😅

מזדהה ממש מרגישה ככה בול🫣על הנס

וגם עומדת לקבל😬

תודה על ההזדהותאפרסקה
וואי להשתגע מההורמונים האלה 🥴
תרגישי חופשי♥️המקורית
😅 זה אחלה מקום לפרוקיעל מהדרום

לק"י


בעיקר אם לא מכירים אותך פה.

אז אפשר להשתפך חופשי כמעט....

נכוןאפרסקה

אבל בעצמי זה מרגיש לי כ"כ אידיוטי

זהו אבל נראה לי התגברתי חחחח שתיתי קפה זה עזר

ברור לךרקאני

שזה בגלל שאת אמורה לקבל חחחח

אצלי זה קבוע ככה בימים שלפני המחזור

אבל תרגישי חופשי לפרוק פה

מותר להתלונן על הכל

חיבוק ❤️❤️לפניו ברננה!אחרונה
פניני ילדים - סוף סוף יש לי גם 🥰shiran30005

חוזרים מקניות בן ה 3 מצהיר אני לא עייף אבל היא (אחותו הקטנה יותר)  עייפית 😂

הוא הבין שלא מסתדר לו במילה משהו אז ניסה להגיד בכמה צורות עייפה בצורה טובה ולא הלך לו אז אמר שוב ושוב היא עייפית ואני לא עייף

איזה מתוק!פייגא
איזה מתוק הוא!מתואמת
זה מראה שיש לו הבנה שפתית - וזה כבר משמח...
כן, מנסה ללמד אותו זכר-נקבהshiran30005

ב"ה אחרי הכפתורים שעשינו נראה שיש שיפור קטן, שימשיך כך...

מה גם שכנראה טוב לו בבית ואין מעון אז רואים את זה בהכל

איזה כיף!יעל מהדרום
וואו, ב"ה!מתואמתאחרונה
וכן, יש ילדים (רגישים) שטוב להם יותר בבית מאשר במסגרת...
אצלינויעל מהדרום

לק"י
 

בן ה-3.5 מסביר לי שהתינוק לא עייף: "הוא לא פתח את הפה" (כלומר לא פיהק) 😅

גם לי ישחנוקה

הייתי די עצבנית היום

בן השנתיים שאל אותי

'אמא מה עובר עליך'

ועניתי לו בזעף 'משהו'

אחר כך הוא הלך איזה עשר דקות ואמר 

משהו עובר עלינו, משהו עובר עלינו (וואי וואי איזה משהו.. באמת כבר בקצה)

 

ועוד אחד

סיפרנו בבית הרבה לאחרונה את הסיפור 'מוישי רוצה להיות גדול' למי שמכירה

בן השנתיים הנ"ל מזדהה מאדדדד עם גיבור הסיפור

הבאתי לו שקית בייגלה אז הוא מצהיר

'אני אוכל הכל, ואבקש עוד, ואז אני אהיה גדול גדול'

 

ויש לו עוד באותו כיוון

הוא חולם על אופניים

מה נעשה שזה לא כל כך מתאים לגילו...

ביקש מאחותו את האופניים שלה והוא מדדה איתם בגינה (מחזיק בכידון והולך לידן)

וכשאני מתקרבת כי זה נראה מעורר רחמים, האופניים יותר גדולות ממנו

הוא אומר 'אני מסתדר, אני מסתדר'

 

 

 

😅 חמודיעל מהדרום

לק"י


הבן שלי בן 3.5 וביקש ממני לבוא איתי לסופר ולמאפיה היום, וסירבתי ואמרתי לו מה הסיבה.

הוא: "זאת לא סיבה".


או יום אחד הוא משך לאחותו בשיערות.

ולשאלתי- למה הוא עשה את זה?

הוא אמר, שהיא אמרה שפרעה קטן, ו"זה מה שקורה".

אוחחח ❤ואז את תראי
אני פשוט לא יכולה יותראנונימית בהו"ל

זה יותר מדי זמן

לא יכולה לראות אותו או לשמוע אותו יותר.

כל היום ביקורת.

מה קראתי. מה שמעתי. מה אני לובשת. מה אני אוכלת.

די די דייייייייי

מתחרטת בכלל שהכרתי אותו.

אם לא היו ילדים בסיפור מזמן הייתי בורחת.


סופגת ומנסה להתרכז בטוב למרות שקשה לי ממש.

😥

איזה קשההמקורית

הוא עובד? טוב לו?

לפעמים אנשים מוציאים מרמור עצמי בביקורת ומשליכים על הזולת


מציעה לך לשקף. להגיד שזה לא נעים לך. לבקש שיפסיק

עובדאנונימית בהו"ל

מורה.

אז הוא בבית כבר חודש.

זה דברים שיושבים על העבר שלו.

הוא עם או סי די. שיושב על הזוגיות

כל היום עסוק בזוגיות ואיך אני נראית בעיני הסביבה. כי בעצם אני משליכה על איך שרואים אותו.

זה מתיש ברמות.


והוא מתנצל. אבל כבר לא מצליחה לקבל את הסליחות האלה.

מרגיש כמו אחטא ואשוב

אני כבר עייפה ממש

אה וואו. והוא מטופל?המקורית

מצטרפת לשאלה האם הוא בטיפול?יערת דבש

ונשמע שאתם חייבים טיפול זוגי בנוסף

זה מצב לא תקין! ואת באמת לא צריכה לספוג את זה!

חיבוק!

כןאנונימית בהו"ל

הוא מטופל

עבר מלא מטפלים בתקופת נישואנו

היינו בטיפול זוגי. ותמיד זה נגמר- אנחנו לא צריכים אותך. אין בהתנהלות שלך שום בעיה.

הוא הבעיה וצריך לפתור את העניין מולו

הוא מטופל תרופתית?נעמי28

וממשיך במעקב טיפולי?

זה נשמע חמור

וקשה לספוג את זה.

לקח בעבראנונימית בהו"ל

הפסיק

ועכשיו שנינו חוששים שיתחיל שוב כי התופעות קשות ברמה ששובת במיטה

ואין לי כוחות לתפעל פה הכל

כמה סוגים הוא ניסה כבר?המקורית

לפעמים לוקח זמן עד שנוצרים את המינון והסוג המתאים

אני חושבת שכדאי לנסות להתייעץ שוב

הוא במעקב פסיכיאטרי רציף?מתיכון ועד מעון

לוקח זמן עד שמוצאים את התרופה הנכונה עם המינון הנכון .

זה בהחלט קשה התאמת הטיפול התרופתי אבל גם האופציה שאת נמצאת בה עכשיו היא לא להיט

לא רציף.אנונימית בהו"ל
אצל מטפל בשיטת גוף נפש עכשיו
מחילה שאני קצת נחרצתמתיכון ועד מעון

אבל הפרעה נפשית מצריכה מעקב רפואי רציף, וטיפול מומלץ אצל פסיכולוג קליני

נשמע שהוא לא במיטבו אבל יש מה לעשות 

מסכימההמקורית

ואם אין שיפור, לא רואה סיבה לא לעמוד על זה שיטפל בעצמו אם זה בסוף זה פוגע בך באופן יומיומי

חיבוק♥️

ומוסיפה עוד משהומתיכון ועד מעון
מוכח מחקרית שלהפרעות חרדה הטיפול מיטבי הוא טיפול מסוג קוגניטיבי התנהגותי (CBT לסוגיו השונים) בשילוב טיפולים תרופתיים, חבל לא לטפל הכי טוב שאפשר, זה באמת גורם סבל גדול 
הוא יודע הכלאנונימית בהו"לאחרונה

והוא טופל גם בצורה הזו

לא עוזר.

מאוד נעלבתי מבעלי, אשמח לתובנות האם אני סתם כועסתאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 18:43

היינו בממד, ישבתי קרוב אליו והוא אמר לי שיש לי ריח לא נעים.


 

עכשיו, זה דברים שאנחנו יכולים לומר זה לזה, קורה, אבל אני למשל משתדלת לומר לו את זה אם נניח אנחנו בבית ועולים לישון והוא מתלבט אם להתקלח. או שאומרת לו שצריך לכבס את המכנסיים אז שישים בכביסה. זאת אומרת בזמן שיש לו מה לעשות עם זה.


 

עם כל הטרפת של כל הזמן האחרון בקושי יצא לנו להיות קרובים, היום הייתה כבר אזעקה והיינו יחד בממד, הילדים העסיקו את עצמם, רציתי להראות לו משהו אז ישבתי לידו ואז הוא אמר לי. עכשיו מה אני אמורה לעשות עם זה הרי אנחנו בממד... אני לא אצא להתקלח עכשיו.

וכשנצא, לא יודעת אנחנו באמצע ארגונים ןנקיונות, מן הסתם בגלל זה גם יש לי ריח לא משהו, אז שאלך להתקלח ולהחליף בגדים ולהמשיך לנקות? כאילו עד שמצאנו שניה סתם לשבת יחד זה מה שהיה הכי דחוף לומר?


 

לא יודעת נעלבתי ממש והוא לא מבין למה, אמר שזה משהו שאנחנו אומרים לפעמים אחד לשני. אולי הוא צודק ואני סתם על הקצה אבל ממש נעלבתי

גם אני הייתי נעלבת..🩷nik

דברים יכולים להישמע כך או אחרת, תלוי מתי ואיך אומרים.

וברור שבסיטואציה שנתת הערות כאלה הן עוד יותר רגישות.

מותר להיעלב, והייתי אומרת לו שאמנם זה משהו שנמצא בשיח שלכם, אבל זה לא היה המקום והזמן להגיד.

גברים הם כמו ילדים לפעמיםמולהבולה

חייבים להגיד משהו עכשיו ומיד בלי טאקט

מבינה אותך שנעלבת, גם אני הייתי נעלבת

אבל נשמע שאתם פתוחים אחד עם השניה ומרשים לעצמכם לומר אחד לשניה הכל.

לדעתי זה מבורך🙏

חיבוק♥️המקורית
אם זה משו שאתם רגילים, הוא בטח לא הבין את זה שאת על הקצה
יכול להיות ממש ששניכם צודקיםרקלתשוהנ

ושמה שמתאים לכם בשגרה יציבה יחסית, עם זמני קירבה רגילים יחסית, פשוט פגע בך בזמן שקשה לייצר קירבה, ושאת על הקצה של המאמצים האפשריים שלך.

אויש זה באמת מעליבשוקולד פרה.

ואישה יכולה להגיד את זה לגבר כי הוא יותר מזיע וזה נחשב גברי,

אבל אישה מזיעה זה נחשב לא נשי..


נראה לי שהייתי נמנעת מדיבור ישיר כזה לאיזו תקופה. או לפחות לעדן את זה

משהו בסגנון:

אני יכולה להגיד לך משהו שלא יהיה לך כל כך נעים לשמוע?

הרבה פעמים אתה מריח ממש טוב, אבל עכשיו קצת פחות...


קיצור, יותר עקיפין פחות ישירות

יפה לכם שאתם יכולים בשגרה להגיד דברים כאלומקרמה

אני הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי גם לא בשגרה...

ודוקא בגלל שאתם בטוב עם שיח כזה בשגרה

קחי את זה לאירוע נסיבתי...

כולנו על הקצה

ממש על הקצה

הכל הרבה יותר רגיש

וכולנו עושים מעל ומעבר

וכל אמירה שיש בה איזשהי שמץ של ביקורת

יכולה להקריס- כי אנחנו כל כך מנסות


מה שלי עוזר בתקופה הזאת זה לשחרר את הנסיון הזה לתפוס את כל הכדורים בגאגלינג הנטורך הזה


כן. אני מסריחה בימים אלו

הבית בלאגן

ההספקים בעבודה  ממש לא גבוהים


וכן... אני בסדר עם זה

בנוניות זה המצוין החדש!

הייתי נעלבת עד עמקי נשמתיאוזן הפיל

אבל אני קלה להעלב, בלי קשר.

ואני מאד רגישה לריחות,אז כנראה שהייתי מחליםה בגדים, מצחצחת שיניים, שוטפת ומחדשת דאודורנט

וממשיכה להעליב מבפנים.


ומצד שני, הרבה פעמים מפריע לי ריחות מצד בעלי ואין לי מושג איך ומה לומר, כי אצלנו זה לא בשיח, אז מעניין אותי איך זה עובד אצלכם

את אומרת לו "אתה מסריח לך להתקלח?", ואם זה באמת במקום ובזמן שאין אופציה לעשות עם זה משהו, מבליגים?

אני אומרתהמקורית

מבחינתו אין מציאות שיש לי ריח לא נעים 😅 ואני באמת בעצמי מאוד רגישה לריחות ואם אני מרגישה שאני לא מריחה טוב או מזיעה אני בכלל לא מתקרבת אליו או נותנת לו להתקרב אליי


יוצא לי להגיד לו אם יש לו ריח של זיעה או ריח לא נעים אבל הוא מקבל ושמח בזה כי הוא גם נח מאוד ב"ה וגם הוא עובד עם אנשים אז זה חשוב לו

תשובה קצת שונהכורסא ירוקה

מסייגת שכמובן זה תלוי בנימה שזה נאמר, אבל יכול להיות שהוא סתם העיר לתשומת ליבך שאחכ תטפלי בזה. לא התכוון להעליב פשוט באותו רגע הרגיש אז אמר, גם מן הסתם הוא מבין שזה מהנקיונות, אבל רצה שתהיי מודעת כדי שאם נגיד תצאי אחכ אז תדעי להתקלח לפני.

אם אומרים את זה ברגיל אז באמת אפשר להבין למה הוא לא ראה את ההבדל

תלוי מאוד בסיטואציהרקאני

בעלי יכול להגיד לי וואי את צריכה מקלחת

ובאותה שניה להמשיך לחבק אותי ולהיות איתי

כנ"ל הפוך

אני יכולה להגיד לו אתה דביקי מזיעה

ובכל זאת להישאר צמודה אליו....

כי זה לא מפריע לנו בדרך כלל

רק יותר כיף כשנקיים

 

אבל אם כשהוא אמר את זה הוא התכוון תתרחקי ממני אז זה כבר פחות נעים ומעליב

האמת שהייתי ממש נפגעת... חיבוק ❤️באתי מפעםאחרונה
מישהי מבינה בתוצאות ויטמין בי 12. ופריטין?,שגרה ברוכה

אז ביו היתר לבדיקות דם של תחילת הריון ביקשתי מהרופאת משפחה להוסיך לי בדיקות עבור הנשירת שיער.


אז הבי12. יצא בתוך הנורמה 216(קרוב לגבול התחתון)


פריטין יצא לי 22(כנל גבול תחתון. אמור להיות מ10 עד 291)

האם הם יכולים להשפיע על נשירה? 

לי בבי 12 דומה לא בזמן הריוןמוריה

הרופא משפחה אמר לקחת תוסף.

לא יודעת לגבי נשירההשם שלי

הבי 12 נמוך. גם אם הוא בתוך הטווח, אבל בחלק התחתון שלו, זה לא מספיק.

כדאי לקחת כדורים.

זה נמוך... את לא מרגישה חולשה?מתואמת
בכללי חולשה אבל השלכתי גם על ההיריון,שגרה ברוכה
אז כנראה שזה נובע גם מהחוסרים...מתואמת
ושאלה נוספת,שגרה ברוכה

עשיתי את הבדיקות של הריון כמובן שהרופאה הביא ואין בתשובות גלוקוז. מה שבודקים בצום. (הייתי בצום)

יכוליות שהאח לא סימן את זה גם במחשב? איך יכוליות

.. בהפניה יש בדקתי.

אין לי כח ללכת שןב בשביל זה. גם כך דחיתי ודחיתי את הבדיקות האלה. בגלל הצום והקימה המוקדמת בכל המצב הזה

מתי עשית את הבדיקות?מוריה
יכול להיות שבגלל המלחמהמוריה
יש שיבושים גם במעבדות. וזה לוקח יותר זמן.
אכן הגיע עכשיו ברוך ה,שגרה ברוכה
תוצאות בדיקות מתעדכנות כל הזמןכי כל פה
בדכ יש טווח ימים שעד אליהם הם צריכים להחזיר תשובות מלאות.. הייתי מחכה..
בי 12 נמוך מאודלפניו ברננה!
משום מה זה טווח הנורמה אבל המון אנשים מגלים תסמינים של חוסר הרבה לפני הגהול התחתון
האם יכול להשפיע גם על נשירת שיער?,שגרה ברוכה
לא ידעתי אז בדקתי לך בג'מיני והוא כתב שבהחלט ייתכןלפניו ברננה!
קשר
לי היה פריטין 7 אבל המוגלובין 13 ולא הרגשתי חולשהפרח חדש

עד היום שנתיים אחרי לידה הפריטין שלי ממש נמוך אבל ההמוגלובין שלי גבוה מאוד, 16

הרופאה אמרה לי שפריטין נמוך עושה חולשה

בפועל לא הרגשתי ולא מרגישה את זה.

המוגלובין יצא לי 12,שגרה ברוכה

ויטמין די 50

הפריטין 22

והבי12 216


מנסה להבין אם אלה יכולים לגרום לנשירה החזקה שיש לי

בכל אופן, צריכה לקחת כנראה תוספים. לוקחת רק חומצה פולית 

.כן את צריכה תוספיםמולהבולהאחרונה

לי היה פריטין 20

בי12 180

הייתה לי חולשה מטורפת, דפיקות לב מהירות,עייפות

אבל לא נשירה

קיבלתי זריקות בי12

אבל המוגלובין היה 10 אז גם עירוי ברזל

ל

מחשבות בעקבות המלחמהאנונימית בהו"ל

המשפחה של בעלי גרה בחו"ל בעיר עם קהילה יהודית לא גדולה, ואחרי החתונה הייתה לנו מחשבה בעבר לגור שם, אבל העדפנו בארץ.

אבל המלחמות פה לא נגמרות וכל הזמן חירום ובלאגנים ויוקר מחייה מטורף ושם יכולה להיות לנו רווחה כלכלית.

 

זה לא יקרה, אני ממש לא רוצה להתרחק מהמשפחה שלי, אבל בתקופה האחרונה מכרסמת לי בלב תחושה שאולי לחצתי מידי על בעלי להישאר פה והיה עדיף לגור במקום שלו יותר עם ילדות נורמאלית לילדים ועבודות מסודרות ובלי היוקר מחייה הזה.

וזה לא אידיאולוגיית א"י להישאר בארץ כי ההורים של בעלי גרים שם בתור שליחות וקירב יהודים.

 

סתם פריקה 

חשבתם לנסוע אולי לכמה שנים?כורסא ירוקה

להתאוורר מהמלחמות,לתת לילדים קצת מנוחה מכל זה ולאפשר להם להיבנות בלי חרדות, ואז תמיד אפשר לחזור.

את לא רוצה להתרחק בגלל משהו ספציפי? ההורים שלך יוכלו לראות את הילדים אונליין? אם זה נגיד באירופה ולא באוסטרליה אז גם להפגש פעם פעמיים בשנה פיזית זה לא כזה מופרך

במקומות אחרים יש בעיות אחרותמקקה

כמו פחד מחטיפת ילדים

מוציאים הון על הבריאות


לדעתי הדשא של השני סתם נראה ירוק יותר

יש מקומות בחו"ל עם איכות חיים מצויינתפרח חדש

פי כמה מפה בארץ

ולא להשוות בפחדים שחיים פה לעומת שם..

ואני יודעת על מה אני מדברת בתור עולה מחו"ל


 

אני חושבת שאם אפשר לעבור ולא להחליט עכשיו אפ זה יהיה זמני או קבוע אז שווה.

לא פשוטה המציאות כאן מהרבה מאוד בחינות 

 

אישית אני בוחרת במודע לחיות פה למרות הכל 

אבל יכולה להבין מאוד את אלו שיוצאים לחול 

קצת קשה לימקקה

עם הקלות שבה את ככה בהינף מקלדת מעודדת אנשים לרדת מהארץ

לא שאומרת שזה לא הגיוני במצבים מסויימים

אישית חושבת שאיכות החיים שלנו פה מצויינת ולא כל הנוצץ זהב הוא

דווקא לפעמים הנוצץ כן זהבנעמי28
אפשר להישאר בארץ מסיבות אידאולוגיות,  אבל לא צריך לשקר לעצמנו שזה בגלל שבחו"ל גרוע בהרבה.
לגמרי.פרח חדש

אני ויתרתי על הרבה דברים נוצצים בשביל לחיות פה בארץ ישראל

אני שמחה ושלימה עם הבחירות שלי

אבל לא לכל אחד זה מתאים.


זה שנולדת למציאות הזאת ואת לא מכירה מציאות אחרת זה לגמרי עושה את ההבדל

יתכןמקקה
זה נכוןoo

שחו"ל יכול להיות טוב


אבל גם בארץ יכול להיות טוב

תלוי איך מתנהלים

(אצלנו טוב גם במלחמות)

ואני לא גרה פה בגלל אידאולוגיה אלא בגלל שזה הבית שלי ואף אחד לא יפחיד או יזיז אותי (עד כה)

לא רק המלחמה הנוכחיתנעמי28

היא הבעיה.
 

יוקר המחיה ביחס לרמת חיים, חינוך (אחת הבעיות הקשות), פוליטיקה קשה שגם אם את לא רואה אותה, היא פוגעת לך בכיס, לשלוח את הילדים בגיל 18 להחזיק נשק במקום לבלות כמו ילדים, שרק תתפללי שלא ישלמו בגוף או בנפש (למרות שעצם זה שהם מחזיקים בנשק בגילם פוגע בנפש).
 

ואני לא אומרת את זה כדי לעודד הגירה או כדי ללכלך על הארץ, ברור שהכל שווה בשביל הארץ,

אבל עם כזאת סתגלנות לבעיות ועצימת עיניים בטענה ש"שם גרוע יותר" , לא יקרו שום שינויים.


 

 

אבל קחי לדוגמא את ארה"באפרסקה
נכון, לא חייב להתגייס שם. אבל יוקר המחיה שם עלה מאוד בשנים האחרונות. ואמנם הבתים שם רחבי ידיים ויותר זולים מפה, יש להם דברים אחרים כמו הלוואות סטודנטים כדי ללמוד תואר שמגיע למאות אלפי דולרים, חופשת לידה שלא קיימת ומצופה מאישה לחזור לעבודה יומיים אחרי לידה אלא אם כן יש לה מספיק ימי מחלה, אין להם בריאות ציבורית ככה שכל ביקור אצל הרופא יכול לעלות מאות דולרים, אין להם חוק חינוך חינם מגיל 3 ככה שאמא צריכה להישאר עם הילד בבית עד כיתה א או לשלם על מסגרת פרטית אלף דולר לחודש גם בגיל טרום טרום וטרום חובה

להמשיך?

דבר ראשוןנעמי28

זה רק בארה"ב ומדובר על חינוך פרטי ולא ציבורי,

והעולם גדול, באירופה זה לא ככה למשל, לא הרפואה ולא החינוך.

אמנם טיפה יותר יקר מהארץ אבל התנאים משמעותית טובים יותר (למשל גג 20 ילדים בכיתה)


דבר שני , צריך לראות יחס של

הכנסות - הוצאות - איכות חיים.

גם ההכנסות בסדרי גודל שונים.

אני מסכימה איתך שבאירופהאפרסקה

יש תנאי רווחה יותר טובים מארה"ב. אגב מה שאמרת על בית ספר פרטי מול ציבורי בארה"ב, גם ציבורי אצלם מתחיל מגיל 5 ככה שלפני זה כולם צריכים לשלם פרטי או להישאר עם הילד בבית.

ולגבי אירופה, יש שם עכשיו כמות אדירה של מוסלמים ואנטישמיות גואה, שככה שלא בטוח "שווה" שם יותר למרות הרווחה הטובה

יש 20 ילדים בכיתה כי אין להם ילדיםחושבת בקופסא

חופשת לידה במדינות מסוימות באירופה היא 3 שנים כי אין נשים שיולדות. מספיק.

כבר כתבתי שהבעיה בחינוך הציבורי היא התבוללות. (וזה בלי להזכיר בעיות מודרניות יותר כמו האפשרות לבית ספר ציבורי לתת לילד הורמוני המין השני ללא ידיעת ההורים אם הוא "מזדהה" כמין השני. תקראי את הספר נזק בלתי הפיך של אביגיל שייר)

שוב, למרות הכל ישראל עדיין בטופ 10 במדד האושר העולמי, הרבה יותר ממדינות עם מערכות בריאות וחינוך שהם לכאורה יותר מתקדמות משלנו.

ממש לאנעמי28

פשוט לא נכון.

אני מכירה אישית כמה בתי ספר בארצות שונות עם 3/4/5 כיתות בכל שכבה כשכל אחת גג 20 תלמידים.

ושכר הלימוד סביר, טיפה יותר מהארץ אבל לא עשרות אלפים כמו בארה"ב.

חינוך ציבורי או פרטי?חושבת בקופסא

מה ההיסטוריה של מעמד המורה והחינוך באופן כללי במדינות האלו?

לכל מדינה יש בעיות והיסטוריה ספציפית ושיצרה את הבעיות האלו וכן פתרונות ספציפיים.

להגיד "בחו"ל החינוך יותר טוב" מתעלם מהמון גורמים שגרמו לתנאים שלהם ובכך גם לפתרונות שיכולים לעבוד אצלינו.

אין מדינה מושלמת, אם הם לא מתמודדים עם הבעיות שלנו יש להם בעיות אחרות.

בצרפת למשל המצב של החינוך המיוחד גרוע בהרבה מאצלנומתואמת
יש לי בן דוד אוטיסט בצרפת, אמא שלו באה לארץ כדי ללמוד איך דברים מתנהלים פה ולנסות לממש את זה אצלם... (באופן פרטי, מן הסתם)
הלינוך המיוחד בארץ מפותח מאודממשיכה לחלוםאחרונה

בתחום הזה באמת אנחנו מתקדמים יותר מאקצות אחרות

אבל החינוך הרגיל לאו דווקא

דווקא בשביל חינוך יהודי ישראל היא המדינה הכי טובהחושבת בקופסא

בחו"ל זה אומר לשלם עשרות אלפי דולרים בשנה על בית ספר פרטי, או ללכת לבית ספר ציבורי ולסכן אווירה שהיא לא רק חילונית אלא מלאה בגויים נחמדים להתחתן איתם.

את יודעת למה כל האמריקאים עשירים? כי רק מי שיש לו כסף נשאר יהודי.

חברה שלי שעלתה לארץ אמרה שהגן שהיא הלכה אליו באמריקה עלה להורים שלה 40 אלף דולר בשנה. כנראה שבית ספר עולה יותר. (אני לא מכירה את המספרים המדויקים.)

 

גם האנטישמיות בחו"ל עולה ועולה ויש הרבה מאוד מקומות שמסוכן ללכת בהם עם כיפה בלשון המעטה.

את יודעת שלבתי כנסת בחו"ל יש מאבטח חמוש? וכבר היו הרבה מקרים שהם היו צריכים לפעול. מי שמע על דבר כזה אצלינו במדינת היהודים.

כל בעיות הביטחון שרואים אצלנו במוקדם באו במאוחר מגיעות לאירופה ואמריקה בגלל ההגירה ההמונית של ערבים מוסלמים שמצביעים בסקרים שהם רוצים להפוך את המדינות האלו למוסלמיות ולהחיל בהם את חוקי השריעה. ובאזורים שאין ערבים את מסתכנת בפרו פלסטינים שמאלנים ובנוצרים אנטישמים ימנים ששניהם לא מתים עלינו במיוחד. 

 

ונכון בני 18 לא צריכים להחזיק נשק, הם צריכים ללמוד קודם כמה שנים בישיבה.

וברצינות, בני 18 הם לא כאלו ילדים קטנים. במדינות אחרות צעירים בגילאים האלו מבזבזים את הזמן במסיבות הוללות בקולג', הצבא מאוד מבגר אנשים, מה שבמיוחד מבגר זה להחזיק נשק כדי להציל את העם שלך. המסגור עושה את כל ההבדל.

למרות כל הבעיות ואפילו במלחמה הנוכחית, ישראל נמצאת במד האושר בטופ 10 המדינות המאושרות בעולם.

יש הרבה דברים בעייתיים במדינה, אבל לברוח ולחשוב שבמקומות אחרים אין את הבעיות שלנו גם כן לא עוזר.

שוב זה רק בארה"בנעמי28

חו"ל זה לא רק ארצות הברית.

וישיבות גם בארץ עולות לא מעט.


 

ועם כל האנטישמיות בחו"ל, אחוז היהודים שמתו בארץ בעשורים האחרונים גבוהה לא השוואה ביחס לאנטישמיות.

ואין פחד להסתובב ברחובות, גם עם כיפה, זה פחד שהתקשורת מייצרת.


 

אני לא אומרת לעזוב, ממש לא, אבל אפשר לפחות להיות מודעים למחיר שמשלמים עבור המדינה .

ולא מסכימה עם תרבות ה"הכל הכי טוב וכל העולם גרוע"

 

גם לא להתלונן תמיד, אבל בסוף הנפש משלמת על עצימת העיניים הזאת, במיוחד כשיש מה לשפר, למשל בתחום החינוך.

 

התקשורת מייצרת הפגנות ענק של פרופלסטינים בקמפוסים?חושבת בקופסא

יש מספיק עולים חדשים שאפשר לשאול אותם ממקור ראשון על האם אפשר להסתובב בכל מקום בחו"ל עם כיפה. זה בהחלט קורה גם באירופה.

יותר יהודים מתו בארץ כי מדינת ישראל היא הריכוז הגדול ביותר של יהודים. (אחרי ארצות הברית, שרובם מתבוללים, וגם כן לא נהנים מיחס מצויין במיוחד)

והשאלה היותר מעניינת היא כמה יהודים היו מתים אילולי הייתה מדינה (עיינו ערך מה שקרה ליהודים לפני הקמת המדינה)

 

אני לא מדברת על ישיבות אלא על על מסגרות חינוך יהודי לילדים. בחו"ל גם באירופה, הן עולות הון תועפות.

אני לא מסכימה עם תרבות ה"תראו איזה דפוק במדינה הזאת". שזה משפט שהרבה אנשים אוהבים לומר. אפשר לדבר על בעיות ולפתור אותן בלי לדמיין שיש איזו מדינה נפלאה שבה אין אף בעיה וכל מה שאנחנו צריכים לשפר כבר נפתר. מדינות שבאמת אין להן בעית אלימות חריפה כמו יפן הן מדינות הומוגניות שלא מכניסות מהגרים וסובלות מתרבות עבודה קשוחה ובדידות שמביאה אנשים להתאבד, וגם כן חוסר ילודה. המדינה האידאלית שאין לה אף בעיה לא קיימת, והיא בהחלט לא נמצאת באירופה או באמריקה. וכיהודים, המדינה שהכי טובה לנו היא בהחלט מדינת ישראל.

אני גרהנעמי28

באירופה

וגרתי בארץ ואחזור לארץ.

 

ושלחתי את הילדים לכמה מוסדות

לימודים שונים, אז אני יכולה לענות לך יותר טוב מגוגל או מהצאט.
 

אני לא משלמת הון תועפות, הילדים שלי יכולים להתסובב עם כיפה ואני עם שרשרת של מגן דוד גלויה, ולא רק בעיר שלי, הייתי בערים וארצות שונות באירופה.
 

יש הפגנות, אבל גם יש הפגנות בארץ בקפלן, האם זה אומר שכל המדינה שמאלנית? ממש לא, זה אומר שהתקשורת נותנת להם הרבה מקום וזהו.
 

וגם אם תשווי מוות של יהודים בעשורים האחרונים באחוזים, בארץ עדין גבוהה בהרבה, כך שאין קשר לצפיפות.
 

אני לא חושבת שיש מקום טוב יותר מהארץ, זה חד משמעית המקום הכי טוב ליהודים.

אבל לא מהסיבה *שהתנאים* יותר טובים יותר, אלא כי זאת הארץ שלנו בכל מחיר.


 

כל הטענות שלי כאן הן לתגובות שמנסות ליפות את כל הקושי בארץ,  אפשר להגיד שלמרות הכל אנחנו בוחרים בארץ, אבל לא לטאטא בעיות מתחת לשטיח, הארץ לא טובה על חו"ל בכל הפרמטרים.


 

ואני מכירה לא מעט משפחות צעירות יהודיות שלא עושות עלייה בגלל התנאים האלה -חינוך ויוקר המחיה בעיקר.

אם את יכולה לענות את את יכולה להגידחושבת בקופסא

בתי הספר המדוברים הם בתי ספר יהודים פרטים או בתי ספר ציבוריים כללים?

בתי הספר האלו ממוקמים באזור עם אוכלוסיה גדולה כמו עיר של מיליונים או באזור פרברי?

יש עוד הרבה שאלות שאפשר לשאול אבל אין צורך לעשות לך אאוטינג. המטרה היא רק להגיד שיש הרבה פרמטרים משתנים שמשפיעים על נתון כמו מספר ילדים בכיתה.

ואת המידע שלי לא בססתי מגוגל ובהחלט לא מהצ'אט, אלא משיחה עם חברות שהן עולות שגרו בחו"ל. כתבתי את זה.

 

ברור שיש קשר לצפיפות, אי אפשר השוות לארץ כמות יהודים נרצחים בעיירה קטנה שגם ככה אין בה הרבה יהודים. אבל מה שיותר מעניין זה כמה יהודים מתו כשלא הייתה מדינה יהודית, אני אכתוב את זה בצורה מפורשת: השואה.

לא טענתי שישראל טובה יותר מכל הארצות בכל הפרמטרים, אלא שבכל מדינה קיימות בעיות, ואין מדינה שבה כל הבעיות של ישראל נפתרו בלי מחירים אחרים שצריך לשלם.

ובהחלט יש הרבה תנאים שבהם אנחנו עוקפים הרבה מדינות אחרות, ומה שצריך אצלנו שיפור לא יקרה אם פשוט נגיד "בחו"ל זה יותר טוב".

הם נחשבים חצי פרטיםנעמי28

כלומר ברמת ממ"ד (אם לא יותר) כניסה רק ליהודים, תפילות, תלבושת יהודית, אווירה יהודית, מורים יהודים, צביון יהודי לכל דבר, הם חצי פרטים בכך שלומדים גם מקצועות חול ונגשים לבגרויות כמו כולם, ולכן לא משלמים מחירים הזויים

 

ואני חושבת להיפך, לא נשפר שום דבר אם נגיד "שבחו"ל יותר גרוע" 

אמoo

לא יקר לי פה

אני יודעת שאומרים שיקר ואולי גם יש נתונים שתומכים

אבל אני מרוויחה מספיק כדי לחיות בנוח (ואני לא עשירה בכלל)


מתרחקת מפוליטיקה (נראה לי בכל מקום יש)


לא רואה בעיה לשלוח לצבא בגיל 18

זה לא הורס את האפשרות לבלות בחיים ולחיות חיים מאושרים


האושר והשלווה נמצאים פנימה ולא תלויים בדברים חיצוניים

(אלא אם יש תנאים קיצוניים

פה בארץ התנאים סבירים עד טובים)

דווקא חינוך יהודי עולה הרבה בהרבה מקומות בחו"לקופצת רגע
וואי זה מעניין איך זה עניין של פרספקטיבה אישיתקמה ש.

בס"ד


אני חושבת שהחינוך פה מעולה. באמת!!!

ובלי קשר לאיכות ההוראה, העובדה שהם מתחנכים בין יהודים, כולל ברמת ההשכלה הגבוהה לרוב, זה כבר פלוס ענק בעיניי.


הייתי שמחה מאד שתהיה גאולה כבר (באמת!) ושלא נצטרך נשקים וחיילים אבל בעיניי לשרת זאת זכות והיא הופכת את הנוער שלנו לאחראי ובוגר הרבה יותר ממה שקורה בחו"ל, שם בגילאים האלה בעיקר לומדים ומבלים בלי הרבה תחומי אחריות.


ויוקר המחייה הוא בעוד הרבה מקומות.


זה כל-כך מעניין איך שתינו רואות את אותה המציאות בצורה כל-כך שונה 🙂❤️

ממש לא זה מה שאמרתיפרח חדש

קודם כל אני אומרת את האמת. יש בחול מקומות מצויינים.

ואמרתי ללכת לחול לתקופה כי המצב לא קל עכשיו.

כמו לצאת לחופשה ארוכה של שנה שנתיים.

אין בזה שום בעיה עקרונית. אף אחד לא חייב להישאר בישראל.

אני בוחרת להישאר כי אני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות אבל לא להגיד שמי שבוחר לרדת עושה דבר לא נכון

 

ולגבי לא כל הנוצץ זהב הוא

זה לא לגמרי נכון

אבל אני חושבת שרק חוצנימים יכולים להבין מה שאני אומרת 

באמת יש מקומות מאוד טובים בחול. שהחיסרון הכמעט יחיד שלהם זה שזה לא בארץ ישראל. קהילה רוחניות פרנסה איכות חיים מזג אויר רוגע ידידודית ליהודים וכו

 

חושבת שגם הרבה ישראלים יכולים להביןכורסא ירוקה

אני ישראלית לגמרי וממש חושבת ככה, גם אם לא יודעת להצביע על הקהילה "המושלמת" שבה מתקיים כל מה שציינת..

אני חושבת שפשוט בציבור הדתי לאומי ששם ערך דתי על מגורים בארץ מאד קשה לאנשים להכיל את זה, וגם אצל הרבה מסורתיים. אבל זה קיים.

אישית אני הייתי עוברת אם היתה לי האפשרות, ואני מאד מאד חריגה בנוף שלי. אבל לחברים שלנו חילוניים זה נורמלי לגמרי והרבה מהם רוצים או כבר עברו.


איך אפשר לומר בפשטות שאין בזה בעיה עקרונית?ריבוזום
ואף אחד לא חייב להישאר בארץ? זו מצווה לגור בארץ ישראל, ויש איסור על יציאה מהארץ. אחרי זה אפשר לדון במצבים ובמקרים, וייתכן שגם להגיע להכרעה שמותר לעבור במקרים ספציפיים, אבל זה רחוק משום בעיה עקרונית.
אני לא פוסקת הלכה אבל כמו הרבה דבריםפרח חדש

יש בזה הרבה דעות וגישות

אני יודעת שיש פה ציבור גדול שגדל בגישה כזאת שאין לצאת מהארץ לכן אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה לעומק ואני מאוד מעריכה את זה!

אבל בגדול - אם יש סיבה וצורך אין בעיה

(דוגמא לצורך, עובד אצלינו בחברה שאף פעם לא יצא מהארץ כעיקרון, קיבל היתר לצאת לנסיעה לחול להתאווררות אחרי מילואים ארוכים וקשים) 

יש כל מיני גישות בזהכורסא ירוקה
בדיוק. היה לי כואב לקרוא.נעמה301

גם אם יש כל מיני דעות ומותר לצאת במצבים שונים, זה לא הופך את זה ל"שום בעיה עקרונית".

לגור בארץ זו מצווה גדולה ויקרה מאוד מאוד ואשרי מי שמוותר על הנוחות והיתרונות שבחו"ל ומתאמץ על ארץ ישראל.

(כמובן שיש מצבים בהם צריך או מותר לצאת).

להפךמקרמה

הבחירה לגור בארץ ישראל היא למרות שזה ממש לא פשוט


לנסות לצייר את זה במשקפיים וררודות זה קצת כמו שמנסים להגיד על אוכל לא כשר שהוא לא טעים


ולפותחת

בעיני את מערבבת פה שני נושאים שונים

יש את הסיבה לעזוב את הארץ כי קשה פה

ויש לעזוב את הארץ לצורף שליחות


תנסי לחדד לעצמך מה מוביל אותך יוצר וזה נראה לי יעזור לך לקבל החלטה


(אם לא ברור- אני ממש לא שופטת!! שיהיה החלטות טובות)

בחו"ל יש מקומות מצויינים אבל זודיאט ספרייט

המדינה היחידה בעולם שכשאת חיה בה את מקיימת מצווה. מצוות יישוב הארץ.

מבינה אותך🫂.מהצד השני: אני נולדתי וגדלתי בחו"לדף ועט

ילדות נוחה בעיר יפיפיה.

אבל היינו מסתירים כיפה ומגן דוד.

בתור ילדים היינו מעבירים בראש את השמות של השכנים והחברים הלא יהודים שלנו וחושבים "במקרה של תרחיש כמו השואה, מי מהם יעזור לנו להסתתר ומי מהם ילשין עלינו?".

רוב המשפחה שלנו יהודים שהתבוללו והתחתנו נישואי תערובת.

כשפרצה האינטיפדה השנייה פתאום כל האנטישמיות יצאה החוצה. היינו מתעוררים כל בוקר עם חדשות על עוד בית כנסת שהוצת ועוד יהודים שהותקפו ברחוב. לצערי עברו 20 שנה והמצב לא השתפר. חברה שלי שעדיין שם סיפרה לי שכשאנחנו עושים תרגילים על ירידה למקלטים בבתי הספר שלנו בישראל, הם עושים תרגילים של להסתתר מתחת לשלוחנות בכיתה ולהיות בשקט למקרה ש"גנבים" יגיעו..........

ההורים שלי שיש להם היכרות קרובה עם ארה"ב כל הזמן סיפרו לנו שלעומת אירופה (איפה שגדלתי) בארה"ב יש קבלה אמיתית של היהודים, ושם אפשר ללכת לעבודה עם כיפה או כובע חרדי בלי בעיה. והנה אנחנו רואים בשנים האחרונות שגם זה מתהפך...


מהסתכלות שלי, פה לפחות זה שווה. אנחנו מקדמים תהליכים אדירים. אנחנו נוסעים ברכבת ההסיטוריה, אנחנו חלק מהחזרה לארצנו. אנחנו מגשימים חלום בן אלפי שנים. זה נותן כל-כך הרבה משמעות. אנחנו חיים את החיים היהודיים בצורה חופשיה, לא צריך להצניע שום דבר. חיים באופן גדול ומלא, לא עם מיליון הסתרות. ופה כשבאים ושוחטים אותנו לצערינו, יש פה צבא שנלחם. אנחנו לא נתונים לחסדים של אומה אחרת שיום אחד מוכנה להגן עלינו ולמחרת עלולה להתהפך עלינו.

לרגע לא התחרטתי על הבחירה לעלות לארץ. גם אם לא קל, פה זה הבית, השורשים, המשפחה (עם ישראל) והמשך הסיפור שהולך ונכתב.


חיבוק על התחושות. באמת לא פשוט הכל.

מקסים וכל כך מדוייקממתקית
ריגשת! ❤️ וגם מסכימה איתךיערת דבש
ממה ששמעתי על החיים בחו"ל
לא הבנתי את מה שכתבת בסוףואז את תראי

לא משנה מה ההורים שלו עושים שם, ברור שלגור בארץ ישראל מעל זה...

אני חושבת שאת מדברת נטו מתוך הקושי המובןהמקורית

אבל לא נראה לי שאת רוצה את זה באמת


באופן אישי יכולה לומר שבעלי רצה בשנה הראשונה שנייה לנישואין לעשות רילוקיישן ושמתי ווטו רציני. אם הייתי זורמת סביר להניח שהיינו בחול


אני חושבת באופן אישי שאם נניח את העניין ההלכתי בצד (והוא שיקול גם עבורי, היום גם עבור בעלי) - ארץ ישראל זה בית

אז הקהילות היהודיות שם מאוד מגובשות אבל אם נסתכל רגע מהצד - אנחנו העם היחיד שחוזר לארצו מהגולה כשיש מלחמה דווקא

להיות פה,להרגיש חלק, להתגייס למילואים

יש בזה משו חזק שמעיד על המקום הזה בלב של האנשים

ולדעתי זה חלק ממה שמייחד אותנו.

בנוסף, לעבור לארץ אחרת בלי להיות במרחק נסיעה סביר מההורים וסגירות שמיים וכו' - בעיניי זה בלתי

אני לא הייתי מוכנה לוותר על זה למרות שבאמת לא קל פה אבל מצד שני, מבינה את מי שכן


וגם, תארי לך שיתברר שקשה לחיות ליד המשפחה שלו..? חלילה כן? אבל מבאס ממש😅

החלטות טובות בכל אופן,♥️

אולי יעניין אותך