על זרי הדפנה הוא פחד לנוח
עכשיו רק לנוע ולדחוף.
גם קיר או אוויר,
העיקר להרגיש שהתאמץ
את הרצון להביע הוא ביקש בכל מאודו.
אבל הרצון נשאר כרצונו באוויר,
שלם, בלי קרקע לרגליים שאין לו,
ובקרקע ריק ושומם, אין עשב צומח.
באוויר הכול פורח.
הביט בקרקע, מתגעגע
ורצה בחלקו
לאדמתו שב, מניח כף רגל יחפה
עור עדין ואדמה יבשה נפגשים. זרים.
דמעה של געגוע לעדן נפרדה מעין טובה לרגבי אדמה.
רוותה האדמה, מדמעותיו חיתה,
ובכר קטן אך ירוק ועדין השיבה לו בשמחה.
נחו רגליו וחש גופו באדמה הרחומה,
ושמח ליבו בחלקו, בנחלתו
כי באדמתו היה לאדם.
ובנח ראשו על כר פורח, שבו עיניו לשמיים,
וחיכה,
שידמעו אליו. השמיים.