אהלן, פעם ראשונה שכותב כאן, הרב שלי במילואים ואני מרגיש חייב לפרוק/להתייעץ.
יצאנו שלוש פעמים, היה באמת אחלה, אווירה נעימה, שיחות זורמות, בין הפגישות דיברנו כמעט כל ערב למעלה משעה, ואתמול בפגישה הרביעית משהו שם חזר אחורה לגמרי.
תראו הפגישות לפני זה לא היו מושלמות, כן היו רגעים של שקט, אבל דיי מהר חזרה הזרימה, החיוכים והצחוקים.
בפגישה הרביעית נפגשנו בבית קפה, ואני לא יודע עדיין להחליט עם עצמי מה קרה שם. אני מוצף בשאלות..היה טוב? היא הרגישה בנוח? דיברתי יותר מידי? דיברנו על נושאים משעממים? גרמתי לה למבוכה? אולי בגלל שדיברנו יותר מידי בפעמים הקודמות כבר לא נשאר לנו על מה לדבר?
הכל מרגיש לי מעורפל. יכול מאוד להיות שמהצד שלה הכל בסדר, הקטע שהיא לא אומרת את זה. היא לא יוזמת שיחות/הודעות בכלל, ועד עכשיו קיבלתי את זה כי אולי זה לגיטימי מבחינת ביישנות או שהגבר צריך ליזום, אבל מה זה צריך להיות כזה חד-צדדי?
עכשיו אני מתלבט במלא דברים, להעלות את זה לשיחה איתה? או אולי סתם אני בדמיונות ולהמשיך כאילו הכל בסדר? זה קורה שפתאום אחרי כמה פגישות טובות יש הרגשה של מבוכה של דייט ראשון? להמשיך ליזום הודעות ושיחות מהצד שלי בלבד?
זה רק חלק קטן מהפרטים, לא רציתי לחפור יותר מידי, אבל צריך לא אכפת לי לפרט יותר, זה חשוב לי.
תודה רבה לכם!



שתמיד עלתה לו בחילה מהשירים האלה ותמיד שמע בעיקר לועזי ולא ירד לפשוטי העם 
