כרחל אף אני
משורר גלמוד הנני
כל אוהביי- שנאוני
כל רואי- הנידו ראש
כקין בן אדם
נע ונד בעולם
ולא מצא מנוח לכף רגלו
(אך אדם הוא! אך אדם!)
בחשיכת הליל
אף נפשי ביקשה מנוחה
מכאב הבדידות
ומכאוביי הילדות
מידי זרים דופקות
וזעקות עלמות מיוסרות
מנגיעת השאול והקדחת
משברי חיים- חומקים בלאט
יש אנשים שנפשם מתייגעת
להותיר חותמם בעולם
יש עלמות שחומן עוד לבטח
יותיר משאלות כאבן
ויש לבבות
שיד אלוהים נגעה בגבן
ויש אנשים
ששכחו כבר דעת
ליטוף ונשיקת כאבם
תודה לך הזכות הכבוד והעונג
לגלות את גדולת משוררי החן של העת האחרונה "רחל המשוררת" בספרך הנפלא עד כאב "יד אחות"
זכיתי לכאוב את כאביי-כאבייה
נוגעים ונעים ומרטיטים את ליבי הדל כאחוז תזזית.
תודה לך על כתיבה שאין למעלה הימנה.
תודה לך על חן ואצילות אינסופית ששוזרים את חייך בחייה.
תודה לך על החזרת רחל המשוררת לשיח, לשפה, לנוער ולאהבה.
מכולם בלט ללא ספק
אולי גדול שירה של רחל
המוכר בשם "מנגד"
קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.
וזאת תגובתי לו:
"קנאת סופרים-תרבה חכמה
וקנאת משוררים-עדי רוח אהימה...
ספק אם אי פעם
נעלמתי דומיה לנוכח שיר
אשר רק לעת תחילת קריאתו
מבין אתה כי מולך משהו נדיר
מתחוללות מילים מולך
נושאות את עומק דקותם
ולמולם אתה עומד
נפעם לנוכח מחרוזתם.
ורכסים ותהומות
ונהרות ואגמים
מילים שזורות
נארגות תילי תילים.
ומה אפתח
ומה אומר
עת נפשי נאלמה
ושפתי מלחשות
אומרות אמן
בדומיה
ובעת מוחי
יאטם כליל
וליבי ירעש
בליל אפליל
ונחלי דמעות כמים
כלוע אש אז יתנזו
ומבוקי חיים נעלמים
יסערו וישצפו
ואלוהים שבשמים עדי
כי לילד הזה התפללתי
ובעת נפול קמי-הורסי
אתנבל גם אני שבעתיים
ולחישות יפות רכות
יזהרו בין גלי שירך
ועיינים מוצפות
יביטו, בוהות ניכוחה
את ליבי לא אוכל אביע
בעת ליבי יבכה בחשכה
אך לשוני- עט סופר מהיר
ירעם בשבט האדרה.
Nava Macmel Atir
משורר גלמוד הנני
כל אוהביי- שנאוני
כל רואי- הנידו ראש
כקין בן אדם
נע ונד בעולם
ולא מצא מנוח לכף רגלו
(אך אדם הוא! אך אדם!)
בחשיכת הליל
אף נפשי ביקשה מנוחה
מכאב הבדידות
ומכאוביי הילדות
מידי זרים דופקות
וזעקות עלמות מיוסרות
מנגיעת השאול והקדחת
משברי חיים- חומקים בלאט
יש אנשים שנפשם מתייגעת
להותיר חותמם בעולם
יש עלמות שחומן עוד לבטח
יותיר משאלות כאבן
ויש לבבות
שיד אלוהים נגעה בגבן
ויש אנשים
ששכחו כבר דעת
ליטוף ונשיקת כאבם
תודה לך הזכות הכבוד והעונג
לגלות את גדולת משוררי החן של העת האחרונה "רחל המשוררת" בספרך הנפלא עד כאב "יד אחות"
זכיתי לכאוב את כאביי-כאבייה
נוגעים ונעים ומרטיטים את ליבי הדל כאחוז תזזית.
תודה לך על כתיבה שאין למעלה הימנה.
תודה לך על חן ואצילות אינסופית ששוזרים את חייך בחייה.
תודה לך על החזרת רחל המשוררת לשיח, לשפה, לנוער ולאהבה.
מכולם בלט ללא ספק
אולי גדול שירה של רחל
המוכר בשם "מנגד"
קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.
וזאת תגובתי לו:
"קנאת סופרים-תרבה חכמה
וקנאת משוררים-עדי רוח אהימה...
ספק אם אי פעם
נעלמתי דומיה לנוכח שיר
אשר רק לעת תחילת קריאתו
מבין אתה כי מולך משהו נדיר
מתחוללות מילים מולך
נושאות את עומק דקותם
ולמולם אתה עומד
נפעם לנוכח מחרוזתם.
ורכסים ותהומות
ונהרות ואגמים
מילים שזורות
נארגות תילי תילים.
ומה אפתח
ומה אומר
עת נפשי נאלמה
ושפתי מלחשות
אומרות אמן
בדומיה
ובעת מוחי
יאטם כליל
וליבי ירעש
בליל אפליל
ונחלי דמעות כמים
כלוע אש אז יתנזו
ומבוקי חיים נעלמים
יסערו וישצפו
ואלוהים שבשמים עדי
כי לילד הזה התפללתי
ובעת נפול קמי-הורסי
אתנבל גם אני שבעתיים
ולחישות יפות רכות
יזהרו בין גלי שירך
ועיינים מוצפות
יביטו, בוהות ניכוחה
את ליבי לא אוכל אביע
בעת ליבי יבכה בחשכה
אך לשוני- עט סופר מהיר
ירעם בשבט האדרה.
Nava Macmel Atir