היום וצריכות עירוי

את לא חריגה.. פשוט כל אחת והגוף לה עפ המתנות שהיא קיבלה

ושנית את לא היחידה שסובלת מבחילות כל היום. לצערי מכירה את זה מקרוב..

זה באמת מאוד מאוד קשה, ממליצה לך לנסות לקחת בונג'סטה (פעמיים ביום), יכול להקל.

אני דווקא סבבה בבוקר, הבחילות מתחזקות רק לקראת צהריים והערב זה השיא 🤢

הוא כמספר הנשים ההרות... אין באמת למה להשוות.

אצלי בכל ההריונות הבחילות הכי קשות היו בערב ובתחילת הלילה

השאלה שלך

והעובדה שהרבה נשים מופתעות מעוצמת תסמיני ההריון השונים

מראה על חוסר שקיפות עמוק וייפוי המציאות שקיים בנושא

ספציפית בחילות לאורך כל היום/ כל ההריון זה דבר נפוץ

תראי כמה מספרות פה שהן רוצות הריון למרות קשיים כאלו ואחרים

ההכחשה הכי עמוקה היא לא סביבתית היא פנימית

זה שאני רוצה הריון למרות ההריון האחרון זה נס ופלא

הגעתי למשקל 38 קילו..

מהקאות.

לא חושבת שזה 'חוסר שקיפות' מכוון

בחברות ספציפיות

זה עניין חברתי שמשפיע על האישה פנימה

אישה חילונית יכולה להגיד שההריון שלה היה זוועה והיא לא רוצה להרות שוב

אישה דתית לרוב לא תעלה את הרעיון הזה במחשבתה ובוודאי שלא תגיד אותו בקול

כמובן שיש כאלה כמו שתיארת, אבל יש נשים חילוניות שסובלות מאד מאד מהריונות, ועדיין בוחרות להכנס לזה שוב כי הילד הנוסף שווה להן את המחיר.

ובטח שיש דתיות שאומרות שקשה להן מדי ולכן לא רוצות עוד. יש לי כמה חברות ממעגלים שונים וקהילות שונות שאמרו את זה.

גם אם יש איזשהי נורמה בקהילה לאנשים עדיין יש רצונות משלהם.. 

אבל עדיין יש מגבלה חברתית מובהקת

אין כמעט נשים דתיות שיגידו את זה אחרי ילד אחד (אלא יגידו שהן בהפסקה בגלל זה)

וגם לא אחרי 2-3

זה אפילו לא היה בגלל הריון קשה. הביאו ילד, ראו שלא זורם להם כל הנושא והחליטו להפסיק שם.

אצל חלק באמת בגלל הריונות קשים.

אבל זו לא הנקודה בעיניי. אני חושבת שברור שיש השפעה חברתית על עיצוב הרצון שלנו והערכים/סדרי העדיפויות שלנו, אבל זה לא בהכרח אומר שזה בגלל שמייפים מולנו קשיים או לא משקפים את המציאות, אלא הרבה פעמים אישה מודעת ועוברת גם בעצמה דברים ואומרת וואלה שווה לי.

לא סתם אנשים בוחרים לחיות בחברה מסוימת, בדגש על תתי מגזרים כי ברור שלעבור חברה ממש זה לא פשוט, אבל בתוך כל מגזר בישראל היום יש תתי מגזרים יותר פתוחים/סגורים/ליברלים/שמרנים וכו. ואנשים בוחרים באיזה סוג קהילה הם רוצים לחיות כי זה אורח החיים ש*הם* מעוניינים בו, וכן חלק מזה זה מספר ילדים שרוצים, וזה נובע מסדרי עדיפויות משותפים לקהילה, אבל לא בגלל חוסר מודעות או לחץ חברתי, אלא כי באופן טבעי אנשים דומים מתקבצים יחד

תת מגזר זה לא תמיד פשוט

רוב הנשים שנמצאות במגזרים עם אידאולוגיה של ילודה לא עוברות לתת מגזר עם אידיאולוגיה אחרת

רוב מוחלט של האנשים נשארים במגזר הספציפי בו הם נולדו

במיוחד במגזרים השמרנים

כשיש סיטואציה שרוב האנשים עושים אותו דבר

קשה לקרוא לזה בחירה

אלא יותר הכתבה חברתית 

אני רואה אנשים ונשים במגזרים שמרניים חרדיים, גם ליטאים גם חסידים. אני לא אומרת עכשיו שיעזבו את העולם החרדי  וזה לא ענין של מגזר עם אידיאולוגיה שונה אבל בקלות בקלות בקלות אנשים הופכים ליותר מודרנים יותר פתוחים וזה מתבטא בהרבה מאד דברים וגם בילודה.

ואני מדברת על משפחות סופר שמרניות ויש ילד שניים מודרנים, בין אם שאר המשפחה אוהבת את זה או לא.

אז יש את האחים עם ה16-17 ילדים, ויש את אלה עם משמעותית פחות. נכון זה לא שהם יביאו ילד אחד או שניים אבל בשבילם 4 זה ממש ממש מעט ובטח לא עונה על ההכתבות החברתיות של המשפחות או החברה השמרנית יותר שבה הם גדלו

נכון - הריון ולידה

יש להן מספר מינימום שהן צריכות לעבור כדי לקבל לגיטימציה על הבחירה שלהן (או לא לקבל אבל לפחות לא לצאת משוגעות)

זה לא קשור ללגיטימציה חיצונית, זה קשור לרצון פנימי.

אישה שחיה בתרבות מסוימת, בעצמה היא רוצה איקס ילדים. ברור שאם הן היו חיות בגרמניה היום אז אולי הן היו לא מרגישות צורך בילדים בכלל. אבל זה לא בגלל הסביבה אלא בגלל הרצון הפנימי שלהן שהוא מושפע כמובן מהסביבה, אבל לא באופן של לחץ חברתי או של תחושה שלא תתקבלי אלא של רצון פנימי. האם במקרה שהן היו יושבות על ספת הפסיכולוג במשך שנים ומחטטות בנבכי נפשן הן עדיין היו עם אותן רצונות? לא יודעת, אבל זה נכון גם לנשים בחסידויות סגורות שמרניות וגם לנשים מודרניות לא יהודיות במערב אירופה. יש השפעה של הסביבה על הרצונות של האדם, ברור אבל לא במובן של לחץ חברתי דווקא אלא במובן נורמטיבי ובריא.

ואני חושבת שזה גם ענין דורי.

אם את בת 40 אז אולי באמת את רואה סביבך נשים בגילך שהביאו "מינימום" מסיבה חברתית. באופן כללי כמה שתלכי יותר אחורה בדורות תראי יותר אנשים שעשו דברים כי כה צריך ובחרו בחירות אישיות לפי החברה.

הדור הצעיר יותר ובנות בנות 20 היום, בכל המגזרים, נמצא במרחק גדול מאד מההורים שלו במובן הזה, בכלל המגזרים, ובטח מדורות מוקדמים יותר

על בשרי את הקונפליקט שיצר הלחץ החברתי על הרצון הפנימי

אז אני יודעת שמה שכתבת בפסקה הראשונה

לא נכון

נכון שיש שינוי

זה לא אומר שנשים עושות היום מה שהן רוצות

אלא שמרחב הפעולה שלהם קצת התרחב

זו חוויה קשה מאד ומצער לשמוע שחווית את זה.

אני רק מנסה להציע שזו אולי חויה אישית שלך שלא משקפת את החוויה של רוב הנשים בציבור.

אני האמת חוויתי את ההיפך ממך בקיצון, אבל גם עליי אני חושבת שזה אנקדוטלי. בסופו של דבר רוב הנשים נמצאות איפשהו באמצע, גם מבחינת כמה הן רוצות או לא רוצות להביא ילד וגם מבחינת כמה החברה משפיעה ואיך.

קראתי עכשיו תגובות שלך למטה, ואני לא יודעת אם הבנתי אותך נכון אבל נשמע שזה לא ש-ממש לא רצית ילדים והבאת בגלל לחץ, אלא יותר לא חשבת על זה.

אז החוויה שלי היא לא הפוכה כי בעיניי את יותר באמצע הסקאלה מאשר בקיצון שלה.

אני חושבת שזה קצת כמו "לבחור כל בוקר מחדש בבן הזוג" אני לא עושה את זה כי זה לא שם וזה לא החיים שאני רוצה. אני רוצה יציבות ושגרה ואני רוצה את בן הזוג שלי לאיקס זמן קדימה בלי לבחון כל בוקר מחדש את רמת הרצון שלי בו  זה בעיניי לא בריא בכלל. גם ילדים - רצון יכול להיות "סבבה לי" ויכול להיות "אני כמהה", אבל לא חושבת שכל אחת שהביאה כי סבבה לה וכי בא לה שלילדים יהיו אחים או כי נראה לי ש4 זה מעט מדי, זה אומר שהיא לא רצתה. אולי לא כמהה, אבל כן רצתה, השיקולים שלה פשוט שונים משלך.

מבקשת סליחה אם זה יותר מדי, אבל נשמע שהתיאור שלך והחוויה שלך מאיך שהתנהלת זה יותר נובע מחרטה וניתוח לאחור של מה שעברת, ולא שבאטתו זמן חווית משהו קשה אלא שהיום לא היית חוזרת על אותן החלטות. וזה בסדר, אנשים משתנים.. 

העזתי לחשוב ולעשות מה שאני חושבת ולא מה שכולן לידי עשו

זה כל האישו

מה אחרות חושבות

(ואף אחד לא יכול לדעת מה הרוב חושבים)

אבל יכולה לדעת מה הן עושות

רוב הנשים יולדות כפי המקובל בחברה שלהן

וזה מה שכתבתי למעלה

כשיש סיטואציה שרוב האנשים עושים אותו דבר

קשה לקרוא לזה בחירה

אלא יותר הכתבה חברתית

מרגישות שייכות לחברה שלהן והזדהות עם הערכים וסדרי העדיפויות של החברה שהן חיות בה, ולכן יש חפיפה בין הבחירה שלהן לבין הנורמה החברתית.

והמיעוט שלא מזדהה, לא מתנהל לפי מה שמקובל. והמיעוט שבמיעוט לא מזדהה אבל מרגיש לחץ וכן מתנהל לפי מה שנראה לו שמצופה ממנו.

גם זו אפשרות

על ה-נקודה הבעייתית במגזריות/שייכות לקהילה ביחס לילודה

זה שזאת החוויה שלך האישית וככה גדלת וזה מה שהניע אותך עד שלב מסויים ולא היית מרוצה- סבבה

אבל למה לקרוא לזה בעיה כללית או להתייחס לזה כמשהו שלילי?

ולמה להחליט שכל מי שמונע מהסביבה הוא לא חושב על עצמו, על טובתו, על הילדים הקיימים..?

אפשר להיות גם וגם.

אנחנו גם מדברים בשפה שמתאימה לסביבה

מתלבשים באופן המתאים להם

העסקים ששלנו מותאמים לסביבה

הכל בסדר. 

כשהבחירה תלויה בעיקר בסביבה היא עלולה להיות שגויה

ואת המחיר האדם הפרטי משלם

והזדהות לערכים מסוימים, אז מה הבעיה שהם יכתיבו לי?

זה בערך כמו להגיד שזה ממש ממש גרוע לאכול בריא כי הרצון הפנימי של אדם הוא לאכול רק טעים ואוכל בריא זה הכתבה של הממסד הרפואי ואם מישהו חושב שהוא רוצה את זה זה כי השפיעו עליו לחשוב את זה.

בפועל יכול להיות שאנשים הם מורכבים ו*רוצים* לעשות משהו שהם רואים כמשהו טוב וחשוב ובגלל זה הם בוחרים ללכת אחרי ה"הכתבה" שלו, ולא להיפך

לפעמים אוכלים לא בריא

למה?

כי הם יכולים לעשות מה שהם רוצים בכל רגע נתון למרות ההזדהות

אבל ילד זה לכל החיים

אז צריך לרצות אותו באמת ולא רק להזדהות עם האידאל

שכל בנאדם שהביא ילדים אי פעם עשה את זה רק מתוך הכתבה חברתית כי כל הנראה יהיה רגע בחיים שבו הוא יתחרט ולא ירצה אותם?

סורי, אני חושבת שאת מפספסת את המציאות.

אם זו החוויה שלך זה מצער מאד לשמוע, כי זו נשמעת חויה מאד קשה כהורה, לגדל ילדים בתחושה הזאת.

אבל המציאות היא שרוב האנשים (נכון, לא כולם), גם כשקשה להם עם הילדים לא מצטערים שהביאו אותם, וגם כשהם מחליטים לא להביא עוד ילדים הם עדיין לא מצטערים שהביאו את הקודמים.

זה לא ענין של להזדהות עם אידיאל. אנשים, רובם, מביאים את הילדים שלהם כי הם רוצים. בין אם זה רצון מחוסר מחשבה, בין אם זו כמיהה משתוקקת ובין אם זה משהו באמצע.

את צודקת, ילד זה באמת לא שוקולד, ואי אפשר להתחרט אחרי, ולכן אני מאמינה שרוב האנשים אשכרה בוחרים בלהביא את הילדים שלהם מתוך רצון אמיתי ולא דודא רגעית

אני לא נותנת לאנשים אחרים להחליט בשבילי על דברים משמעותיים בחיים

מי שזה סבבה בשבילו אז סבבה

או כולן אומרות שהן עושות את זה מבחירה ואחריות ולא בגלל החברה.

אז את מחליטה מבחוץ שהן עושות את זה בגלל לחץ חברתי? איך את יודעת? זה נשמע ממש פטרוני ומתנשא

אוף סליחה אני מרגישה שאני לוקחת את אישית

ודוקא אני לא יולדת כפי המקובל בחברה שלי..

אבל גם לגבי כיסוי ראש נניח את חושבת שאם כולן מכסות את ראשן זה בגלל לחץ סביבתי וקשה לקרא לזה בחירה?

את לא חושבת שאנשים משייכים את עצמם לחברה שדוברת את אותה שפת ערכים כמוהם ולכן הן והחברות שלהן רואות אידאל במשפחה הברוכה?

כיסוי ראש המצווה כמעט הכי קשה.

אלף פעם בא לי להחליף לחלקי, לצאת בלי. לנסוע לנופש לכמה ימים ולהסתובב בלי כסרש. זה ממ שממ שממש קשה לי!!!

וכן, אני שמחה שהחברה שלי עוזרת לי בזה שהיא מאמינה באידאל הזה. אם הייתי בסביבה שזה לא היה מקובל היה לי קשה פי מליון, או שהייתי באמת מורידה.

מה שאני באה לומר זה שסביר שאנשים שי שלהם אידאל, כן כן, ערך, לא רק רצון או תשוקה, להביא ילדים, שמחים שהם נמצאים בחברה שבה זה מקובל.

ולא צריך להתנצל לשכנות לחברות לגיסות לחמות ששוב אני בהריון.

בין זה לבין הסתרה, הכחשה, ייפוי הצציאות- אין ולו כלום.

להפך, בחברה שיש בה הרבה ילודה אי אפשר להסתיר את הקשיים, וכולן מודעות מגיל מאד צעיר לתופעות הלוואי של בחילות הקאות עייפות ורידים ועוד.

עושות מה שאחרים עושים.

והחלטת בשביל רוב הנשים שסביבך שבוודאות זה חלק גדול במניע שלהן בהבאת ילדים.

את עלית על הבעיה שלך והצלחת לפתור

זה לא אומר שכולם ככה.

ובתור אחת שנמצא שם וחיה אותו

אני יכולה להגיד לך שאולי מה שאת אומרת זה נכון ללפני 20 שנה

היום הנשים מודעות לעצמן ולכוחות שלהן

לרצונות שלהן

רוצות התפתחות אישית ולא רק בית וילדים (זה לא רק, כן?)

הם מונעות ויולדות את מספר הילדים שהן רוצות

בתקופות של קושי יותר גדול זוגי/חינוכית לוקחות הפסקה יותר ארוכה

מצהירות שלא יילדו אחרי גיל 40 כי לא מתאים להן להגיע לחתונה של הילד עם בטן הריונות

ועוד ועוד

זה שיש כאלו שיולדות בלי אבחנה וחשיבה

זה קיים בכל מגזר

בדיוק ראיתי ברשתות החברתיות אמא נוצרית בחו''ל שהתחתנה בגיל 29 ועכשיו בגיל 40 יש לה 13 ילדים

זה יכול להיות בכל מקום ובלי קשר למגזר מסויים

לפעמים זה מקובעות ותפיסת דברים בצורה מעוותת

ולפעמים זה כי באמת זה הרצון הפנימי של הזוג והם סוברים גם שיש להם את היכולת לזה.

לא גדול אבל כן שינוי איטי עם השנים

שינוי מבורך מאד

ועדיין יש מספר מינימום שצריך לעמוד בו

מאז בריאת העולם אנשים כמהים לילדים ורצון להמשכיות

ויש אנשים שהרבה ילדים עושה להם את זה

מרגישים עשירים ומלאי סיפוק

וכן, 

להביא רק ילד אחד לעולם מרצון זה דבר לא מקובל וגם לא נכון מהרבה בחינות (גם לא מדברת על מצבים שהמציאות מכריחה לקבל כזאת החלטה כמו זוגיות מאתגרת מאוד וכד')

כאלו שעושים את זה ימצאו 1000 סיבות למה זה לא נכון

אבל אין ספק שלא כך

החברות השונות

אם זה רק כמיהה ורצון

לא קשור לנורמות.

יש זרמים למשל שמאמינים שכל נשמה מקרבת את הגאולה

אז אם הוא מאמין שבידו לקרב את הגאולה, הוא יעשה את זה, במסגרת היכולות שלו.

נכון שיש כאלו שעיוורים לגבי היכולות שלהם והולכים בכח, אבל לה לא כולם ולא הרוב.

זה כבר תפיסות מעוותות או לא מאוזנות.

תפיסה שצריך להביא ילדים לפי הכוחות

ולא לפי הרצון

לכן יש הבדל מספרי בין החברות השונות

בין חברה בה יש אידיאולוגיה לגבי ילודה ובין חברה שאין בה

לא מאמינה שלמישהו יכול להיות כח להביא ילד אבל לא רצון

הכח מוליד רצון

אם אין לו רצון ממילא גם לא יהיה כח

(לא תמיד כח הכוונה לכח פיזי)

אני למשל

היה לי כוח (פיזי/ נפשי) אבל לא רציתי

עמוקות לפני שהיו לי ילדים

אבל לא דברנו על הבאת ילד אלא על מספר

ובכן יש לי היום את הכוח להביא עוד ילד אבל אין לי שום רצון כזה

וגם בין הילדים היו שנים כאלה

במושג הזה של שנקרא 'רצון'

לקדש אותו עד כדי כך ולקחת את זה כמה צעדים קדימה

לבטל את כל מה שיש מסביב ורק להתייחס לרצון במובן הפשוט של המילה

אם היינו צריכים ויכולים ללכת לפי הרצונות שלנו בלבד

אז לא היה תורה ומצוות ח''ו.

כן, יש לאדם לפעמים רצונות שלא יכול לממש

וגם להיפך

תגידי זה כזה כיף לצום ביום כיפור?

זה העינוי הכי גדול בעיני

ולא חסרות עוד דוגמאות בתורה

נשואים אסורים

מאכלות אסורים.. אולי זה ממש טעים לאכול בשר בחלב

וכן הלאה

אנשים מביאים ילדים לא רק בגלל הרצון

אנשים שחושבים שיש בעיה בלקדש את המושג רצון

שזו האידיאולוגיה שלהם

זה מה שמניע את הילודה

ולא רצון להמשכיות

הקידוש שאת מדברת זה למשל אומר,

לא לפעול כדי לחדש רצון,

אסור להקריב את הרצון שלך בשביל אנשים שמאוד קרובים אליך (כמו בעל, הורים וילדים)

לא לעשות שינויים סביבתיים שישפיעו על הרצון שלך

במקום הראשון נמצא רק הרצון שלך

ולפיו מונע כל הסביבה שלך

זאת תפיסה מאוד בעייתית ואני נזהרת מלהוסיף עוד מילים

חשוב לי לכתוב את זה בשביל אחרות שקוראות פה

שלא ירגישו רע עם עצמן

ואיזה מיושנות הן

וזה לא היה הנושא של התת שרשור הזה

אלא רק המניע של הילודה

לא רואה בעיה בזה שרצון יהיה מושפע מעוד דברים חוץ רצון להמשכיות.

אז יש כאלו שהרצון אצלם מושפע גם מאידיאולוגיה, מה רע בזה?

ברור שצריך גם כוח, ויכולת, ומסוגלות.

אבל לא רק.

בסוף, ילדים זה מה שמקיים את העולם. ככה העולם ממשיך להתקיים

וברור שביהדות יש ערך להבאת ילדים ולקיום העולם בדרך זו.

כמה? זה כבר נתון לפרשנות

וזה גם תלוי בכל זוג

אבל אני לא רואה שום דבר רע ברצון הזה

להיפך, ב"ה שיש עוד אנשים שרוצים לקיים את העולם ושעושים זאת דרך הבאת ילדים.

ועוד משהו - זה שזוג יבחר במשהו שמאתגר או קשה, לא אומר שזו בחירה שהיא טעות.

אני יכולה לבחור בדרך הקשה יותר, כי אני רוצה בה או מאמינה בה.

ואני קצת חוששת שאת תקחי את דבריי ותצבעי אותם בצבע אחד

אז מבהירה מראש - ברור שזה לא יכול להיות בצורה טוטאלית, וברור שזה לא יכול לבוא על חשבון הילדים ולהגיע למצב של הזנחה.

אבל יש הרבה הרבה טווח בין "אני עושה רק מה שאני רוצה וטוב לי" לבין "אני בכלל לא מקשיבה לעצמי ולא שמה לב למה שכבר באחריותי ואני נספחת אחרי החברה"

לא הכל זה או זה

וזה בסדר

אפשר גם לתת קצת קרדיט לאנשים שהם יודעים לחשוב

האם זה אומר שיש חברות שבהם ההשפעה חזקה מידי? כן. זה כנראה גם קיים. אבל זה לא רק זה.

והבחירה להביא ילדים ממניע אידיאולוגי, היא לגיטימית לחלוטין

הבחירות של אנשים לא מושפעות אך ורק ממה הם רוצים במובן הפשוט של מה יעשה להם טוב, ולפעמים טוב שכך.

זה בסדר שאנשים מתחשבים גם בדברים נוספים מלבד רצון

הבעיה באידיאולוגיה שהיא לפעמים מדי חזקה

שהיא מוחקת את ההגיון ואת הרצון

לכן כל מה שנוגע בו אידאולוגיה עלול לההפך למשהו בעייתי 

אני מדברת על נושא הרצון

באופן כללי החיים שלנו לא הכל לפי הרצון או אי רצון שלנו, יש כללים..

אבל התכוונתי שלגדל ילד לפי הכללים בלי שום רצון זה בעייתי מאוד. לכן יש כאן מורכבות יותר גדולה מאשר ברוב המצוות, למצוא את האיזון בין "ציות לכללים" להקשבה פנימה. והערכים והלחץ החברתי עלולים לגרום למישהי לא להיות מספיק קשובה לעצמה, וללדת יותר ממה שמסוגלת בצורה שיכולה גם לפגוע בעצמה ובילדים- ואם זה קרה אז אפילו בעייתי לומר את זה בקול.

אני לא חושבת שהפיתרון הוא להפסיק לעודד ילודה. אבל יש כאן מורכבות אמיתית.

דיברתי באופן כללי על נושא ה'רצון'. אני מרגישה שבזמננו יש מאוד התייחסות לעניין הזה של רצון/ באלי או לא

נכון שאי אפשר להכריח מישהו לעשות משהו בניגוד לרצונו

אבל בעיני ביום יום אנחנו לא יכולים להתנהל רק לפי הרצונות שלנו

ואם אנחנו מדברים על זה ביחס לילודה

אז במצבים מסןיימים גם פה צריך להתגמש.

מה תגידי על זוג שכבר נשוי

שאחד רוצה רק ילד אחד

והשני מבחינתו אין מציאות כזאת של ילד יחיד?

ברור שאחד יצטרך להתגמש לקראת השני

או גירושין

לא רואה פיתרון אחר

אפשר לדון לגבי מורכבויות ספציפיות.אבל באופן כללי, אני חושבת שכדי לגדל ילד חשוב שיהיו רצון וכוחות. 

חוץ מהרצון

אגב אני באמת לא חושבת שצריך רצון ברמת התשוקה בשביל להרות שוב.

מה שמעצבן בטיעון שלך (סליחה) זה שאת טוענת שבחברות מסוימות מייפים את קשיי ההריון הילודה והגידול

כי זה אל מקובל לדבר על הקושי אלא רק על היופי

וואלה זה לא נכון.

מעבר לזה חד משמעית להיות בסביבה של משפחות ברוכות וצפופות זה חודר לתודעה של כל אחת

אני לא חושבת שאי פעם הבאתי ילד *בגלל* הסביבה אבל בפועל, כשהגדול שלי היה בן שלוש וחצי וגיסתי שילדה בזמנו יחד איתי ילדה פעם שניה מהלידה (ילד שלישי ואני עוד בגידול הראשון)

זה צבט לי את הלב, לא אכחד. למרות שמנעתי אז מרצוני.

יכול להיות שהרצון נובע מ'מה נתפס לי כנורמלי'

יכול להיות. אז מה? מה רע בכך?

כאשה חרדת אגיד שיש המון שיח

על בחילות בהריון

על הקאות

על היפרמזיס

וקשיים נוספים.

יותר מזה אחותי צחקה פעם שאשה חרדית לא מספרת לחברות שלה שהיא בהריון אלא ש'היא ב"ה לא מרגישה טוב' 

זה ידוע לכל!

יש לי אחיות היפרמזיסיות ברמה קשה! שאי תמיד בשוק איך הן נכנסות שוב להריון

אני עוד בטראומה מהפעם הקודמת..

אבל הן רוצות עוד.

הן לא שכחו.

אבל הן זוכרות גם מה התוצאה..

הבאתי דוגמא למעלה מה לא קיים בשיח

זה קורה - הריון ולידה

ולרוב משתדלת לא לענות כי לא מוצאת טעם

אבל פה מאוד צרם לי שכתבת שינוי מבורך.

פחות ילדים זה יותר מבורך? 

אולי בעינייך...

בעיני הרבה אנשים ילדים זה ברכה!

ולא כסיסמא, באמת כל ילד מביא איתו ברכה מחדש אור ושמחה לבית.

כשמישהי בוחרת להביא הרבה ילדים

זאת בחירה שלה והחלטה שלה.

אין היום כמעט נשים שלא מודעות לאפשרות של מניעת הריון

ויש נשים שעל אף ההריונות הקשים והלא פשוטים בוחרות לעבור שוב את המסע הזה

בדרך לילד נוסף ונשמה מיוחדת נוספת בעולם!

בעיני זה מבורך!!

יכולה להגיד שבעצמי עברתי הריון ראשון קשוח מאוד מאוד

ובהריון הבטחתי לעצמי שזהו, ילד אחד ולא יותר

אחרי שהוא נולד האור והשמחה שבאו לחיים שלנו הרגישו לי שווים את החודשים הקשים שעברתי.

ומבחירה אישית ומרצון מלא נכנסתי שוב להריון (שב"ה דווקא היה ממש קל)

אי אפשר להתווכח על ההשפעה הסביבתית שיש לנו.

ברור שאנחנו מושפעים בכל בחינה שהיא מהסביבה

זה עדיין לא אומר שאין לנו בחירה, כן אפילו בילד הראשון והשני....

מבחירה מודעת יותר

המשפחות גדולות, ההפרשים לפעמים צפופים

הם מודעות לאמצעים למנוע אבל בוחרות אחרת כי ככה טוב להן

זאת פשוט בחירה של הזוג ללכת בקו הזה

יש עכשיו סדרה בלדי מורי על רווקות מאוחרת שרוצות הריון.

הכמיהה לילודה , לילדים, להריון, היא בטבע האישה ואין לה קשר לייפוי המציאות על ידי הסביבה.

אשה יולדת מביאה קרבן חטאת כי בזמן הלידה נשבעת לא ללדת שוב, ויודעים שהיא תפר את נדרה..

זה טבע העולם.

אני מסכימה שיש השפעה חברתית לא קטנה על כמות הילדים, רואים את זה מאד מובהק ועדיין לא חושבת שזה בגלל שיש ייפוי המציאות ובטח לא טיוח או הסתרה או הכחשה.

זה בגלל שיש חברות שבהן ערך לש עוד ילד, הוא גדול ויקר יותר. זה ערך שגדלים עליו, לא "לחץ חברתי". וכשיש את הערך הזה הנכונות ל האישה בפני עצמה להביא עוד ילדים גדלה.

ברור שאני כמי שגדלה במשפחה ברוכה, וגם בעלי, וחווינו את זה שתינו כמהשו חיובי, בבסיס זה המודל המפחתי שלנו ושאנחנו רואים סביבנו.

זה לא גורם לבחילה לא להיות מורגשת. זה לא מעלים את הקושי. זה כן שם אותו במקום אחר.

בדיוק כמו שברור לי שאמהות ל8 פוגעת בקרירה שלי, אצלי בכל אופן, וזה לא שיקול בעיני.

זה לא כי החברה סביבי מייפה את המציאות ואומרת בטח את סופר וומן את יכולה הכל. אבל כן אני והחברה בה אני בוחרת לחיות מעריכות אמהות ומשפחות ברוכות במקום הרבה יותר גבוה בסולם הערכים שלנו מאשר אשה חילונית לדוגמא.

ועדיין יש לי בעבודה יותר מחברה חילונית אחת שחוו הריון זוועה והרות שוב ואומרות לא יודעת למה אני עושה את זה לעצמי עוד לא התאוששתי אבל הטבע חזק מהן...

אני מכירה מקרוב מאד מישהי שיש לה היפראמזיס קשה מאד בהריון, הגיעה למצב שחודש אחרי הלידה היא עוד רואה שחור כשנעמדת.

אחרי הלידה השלישית אמא שלה הכריחה אותה ללכת לרב שצעק עליה שחובתה למנוע וונשמרתם זה הכי חשוב. והיא מונעת. ועצובה.

תראי כמה כאן משתפות שהן עם מניעה ועדיין חולמות על הריון...

גם אם בפועל אף אחת לא לוחצת על השניה, עצם זה שאני רואה שסביבי יש נשים המון עם ילדים צפופים, גורם לי לאיזושהי צביתה לגבי זה שאני מרגישה שאני מסוגלת לפחות. וזה בוודאות בגלל לחץ חיצוני, לא בגלל שהייתי רוצה יותר צפופים. וזאת עבודה בשבילי לקבל את עצמי כמו שאני עם הכוחות שלי, החוזקות והחולשות שלי, ולשמוח ולהשקיע במה שאני עושה, ופחות להתעסק בהשוואות. אבל ברור לי שאותו לחץ חברתי מופעל על עוד נשים ומשפיע, בכל מיני דרכים, כמו בכל תחום אחר בחיים.

ואני חושבת שאת צודקת שאין הסתרה או טיוח מכוון. אבל מצד שני, מטבע הדברים לרוב מחצינים את החלקים היותר פוטוגניים בחיים, והקשיים והבלגן וההצפות פחות גלויים לעין חיצונית.

וגם הרבה פעמים לא מבינים כמה משהו מסויים קשה עד שלא חווים אותו, אפילו אם שומעים מבחוץ. 

בשני הכיוונים

בציבורים מסויימים ללדת יותר ובציבורים אחרים ללדת פחות.

ההבדל הוא במהות ההשפעה

בחברה הדתית (הרלוונטית) יש מינימום של 4-6

בעוד בחברה החילונית יש מקסימום של 3

בעיניי השפעה של מינימום בעייתית הרבה יותר מהשפעה של מקסימום 

באמת יש כאן מורכבות.

לכל אחד יכול להתאים מספר אחר של ילדים, והחברה יוצרת נורמה שאנשים מרגישים צורך להתיישר איתה. ולכיוון אחד יש יותר סיכוי לפגיעה בשמחה, בנחת, וברווחה הנפשית של המשפחה- שזה בעיניך גובר, ואני יכולה להבין את זה. אבל לכיוון השני יש פגיעה בערך הילודה, שזה גם בעייתי מאוד בעיני.

יש בעיה קשה של ילודה

(וזה אגב מראה שהטבע כבר לא מושך אנשים להתרבות)

בישראל אין את הבעיה הזו

אז בעיניי

כל עוד אין פה בעיה מהותית

בהסתכלות של עלות תועלת עדיף חברה שלא מעודדת ילודה מאשר זו שמעודדת (כי הרי בנושא בוער כזה

לא יהיה משהו נטרלי

תמיד החברה תתערב)

שערכים של אינדינדואליזם

ותפיסות חדשניות

שחקו את ערך הילודה והטבע

מוסד המשפחה נמחק לחלוטין כמעט

אנשים לא באמת חושבים שסביר לחיות אלורך זמן עם בן זוג קבוע

גם אני לא הייתי מביאה ילדים ככה, זה קשה מדי

זה אל אומר ש'הטבע כבר לא מושך אנשים להתרבות' זה אומר שהכל כוות עוות עד היסוד

לא כתבת פה משהו אינטימי או שגורם לאאוטינג.

החברה מאוד לא מעודדת.

חופשת לידה היא רק 3 וחצי חודשים. להאריך זה בלי משכורת.

נשים עובדות יתקשו ללכת לעבודה עם בחילות ושאר תסמיני הריון וימשיכו לעשות זאת מחוסר ברירה כי צריך משכורת...

יוקר המחיה מקשה על משפחות ברוכות ילדים.

חינוך איכותי עולה הרבה, כנ"ל צהרונים, קייטנות, חוגים.

מוצרי תינוקות בארץ מאוד יקרים.

ארוחות ליולדות ראינו כאן בפורום כמה קשה בהרבה מקומות לארגן.

הסבתות בעצמן עובדות ולא פנויות לתמוך בצורה מלאה בבנות שלהן כשהן יולדות.

ועוד ועוד.

ממש לא קל להיות כאן בארץ בהריון ואחרי לידה.

אז מה בדיוק מעודד כאן ילודה גבוהה?! שאת רואה שלשכנה שלך יש 8 ילדים ואת חושבת שאת גם צריכה/חייבת? סגרי את החלון ואל תסתכלי החוצה ותעשי מה שטוב לך.

מי שיולדת הרבה זה כי היא רוצה בזה, או שהמניעה אולי לא מנעה לה למרות שלקחה. או שאסור לה מניעה מסיבה בריאותית.

אם גם לשכנה שלה וגם לכל החברות שלה בבניין יש בדיוק אותו מספר ילדים או לפחות מעל 6 אולי כי היא בחרה לגור במקום שתואם את תפיסת עולמה ושאיפתה.

וללדת בגלל אידיאלים או הלכה או איך שתרצי לקרוא לזה, בהנחה שזה תואם לכוחות הפיזים והנפשיים של האישה ומשפחתה, אני לא רואה בזה חיסרון. מי שרןצה לחיות בעולם נטול ערכים ומשמעות ולשים רק את עצמו, רצונותיו וצרכיו במרכז ללא שום הסתכלות ערכית, אמונית, משמעותית משום סוג- מוזמן לחיות כך. אבל שיכבד את מי שבחר לחיות עם ערכים. לחיות תחת רצון ה' לא אומר שאין לי דעה או מחשבה משלי. ולא אומר שאני עושה מעצמי סמרטוט או כפופה לרצונות החברה (מי קובע מי זאת החברה?!). יש המון המון נשים ש*בחרו* במשפחה גדולה ושמחות בזה. ולא כי מישהו כפה אותן לכך.

מי שמרגישה כפייה מהחברה, שתעשה ש"ב עם עצמה למה היא מרגישה כך. (והערה אחת או שתיים מחברה בספסל בגינה או דודה באיזה מפגש משפחתי זה לא החברה. תמיד יהיו אנשים חסרי טקט)

יש המון משפחות עם פוטנציאל לגדל יותר מ3 ילדים, (חלק גם הרבה יותר מ3 ילדים), שיגדלו בשמחה, יהיו אנשים טובים שיוסיפו המון אור, יפתחו ויקדמו את העולם, ויהפכו אותו למקום טוב יותר.

לומר שעדיף שלכולם יהיו פחות ילדים, כדי שלא יהיו משפחות שיולדות יותר מדי ילדים בצורה שלא מתאימה להם, זה גם בעייתי בעיניי.

לא רואה שהִתרבות מביאה אור בפני עצמה

אחרת מדינת ישראל היתה צריכה להיות מקור של אור וטוב

היא לא ממש כזו

כן רואים שההתרבות מחזקת את הכלכלה

אבל המחירים בדרך לא בהכרח שווים עלות תועלת וכנראה לא לזה התכוונת בפוטנציאל לעולם טוב יותר

תסתכלי מה קורה באירופה (לא מדברת על מהגרים) ששם אין תרבות מעודדת ילודה- אין ילדים.

אולי באותו רגע לאינדיבידואל זה נוח אבל בטווח רחוק של עלות מול תועלת (לא חושבת שנכון להסתכל ככה על הבאת ילדים לעולם אבל זה דיון אחר) זה רעיון גרוע מאוד. הבעיה שהגיעו אליה באירופה לא קרתה ביום אחד ואם במדינת ישראל יתחילו להתנהל ככה מאוד מהר נגיע למצב שלהם.

בכלל במדינת ישראל רוב רובן של הנשים יולדות לאחר שהן הגיעו לגיל בוגר של קבלת החלטות, זריקת האחריות על החברה בטענה שבגלל עידוד הילודה נשים יולדות יותר מהיכולת שלהן היא ילדותית.

נשים יולדות מבחירה מוחלטת, אני בהריון ראשון והייתי מודעת לחלוטין להשלכות, וקשה לי וברור לי שיהיו לי עוד ילדים לא בגלל לחץ חברתי.

אם הייתי מנהלת את חיי לפי לחץ חברתי לא הייתי לומדת את מה שאני לומדת ולא הייתי עושה עוד הרבה דברים אחרים.

יותר מזה, תדברי עם נשים חילוניות על 3+ ילדים גם שם היחס הוא לא בדיוק מחבק ואוהב לבחירה במשפחה גדולה ואולי אפשר לומר ששם גם כן נשים קובעות את מספר הילדים לפי החברה למרות שהן רוצות יותר, למה שם את לא יוצאת מנק' הנחה שמס' הילדים נובע מלחץ חברתי? אולי כך גם באירופה?

בתור מישהי עם הרבה ילדים , גם ביחס לחברה הדתית, בטח בחברה החילונית, אני שומעת לא פעם אמירות מאנשים בעיקר נשים אבל לא רק כמה הם מקנאים בי על הבחירה שלי ללדת עוד ועוד, על זה שהיו רוצים עוד ילדים מעבר לשניים או שלושה שיש להם אבל זה לא מקובל, וכמה זה מצער שצריך להיכנס לסד החברתי של מה מקובל. אז ללחץ חברתי יש השפעה שלילית בכל מיני כיוונים, לאו דווקא בכיוון שאליו עד מכוונת.

ואגב לכיוון השני, יש לי חברה עם היפראמזיס קשה מאוד, ברמת אישפוז בבי"ח לאורך כל ההריון והזנה לווריד, יש לה יותר ילדים מהממוצע בחברה, והיא בחרה כל פעם מחדש למרות המשמעות של הבחירה שלה, כי ילדים והולדה זה מעבר לרק רצון ונורמות

אחרי הריון או לידה ראשונה הצהירו שהיה מזעזע

לי ב"ה היה טוב למען האמת

נכון הן לא אמרו 'לא רוצה עוד ילדים' הן אמרו 'עכשו אני בהפסקה עד להודעה חדשה'

אני לא מכירה כמעט חילוניות עם ילד אחד

בטח לא 'בגלל הריון קשה'

מה מפריע לך בעצם?

מרגישה שמשהו מאד מציק לך פה.

מישהו הסתיר ממך את האמת על הריון לפני שהרית?

אני לא מכירה אישה שלא מתלוננת (אפשר גם לקרוא לזה מדווחות על קשיים במקום תלונות) על ההריונות שלה,

ולא משנה כמה קל ההריון 

גם תמצא על מה להתלונן או לספר על קשיים שיש במהלכו.

וגם נשים שעוברות הריונות זוועתיים מכל הבחינות,

בוחרות בחירה מודעת ללכת לזה שוב ושוב ושוב

כי מבחינתן המטרה מקדשת את האמצעים.

המידע נגיש וזמין

לא ראיתי מקור מידע אחד על הריון שמסתיר את נושא הבחילות.. התסמין המובהק ביותר.

את הבחילות

אבל קשה להבין מהמידע שקיים או מרוב הנשים שכבר היו בהריון

שזה יכול ללוות 24/7 9 חודשים

כפי המשפט הידוע

הריון זה לא מחלה

למרות שזה גרוע מרוב המחלות

שאינן נמשכות 9 חודשים

מידע שנפוץ? וכמה נשים עולות במשקל בהריון זה מידע שברור לך מרוב הנשים?

אף אחת לא מסתובבת עם שלט או רמקול להכריז כמה זמן לקחו לה הבחילות. דברי עם חברות על הריונית. שתפי מה אצלך. אולי גם הן ירצו לשתף ותשמעי מה קורה בסביבה שלך. אם תשאלי רופאים הם כנראה ידעו להגיד לך שהטווח הוא בלי בכלל בחילות ועד בחילות משבוע 4 ועד הלידה ואף אחריה.

ואם יגידו לך (מדפט שכמובן לא נכון) שיש רק נשים נדירות שאצלן הבחילות נמשכות כל ההריון, אבל את תגלי שאת מהנדירות האלה זה יעזור לך? ככמות הנשים שחוו הריונות כך כמות התופעות. ומה שאישה עוברת בהריון אחד ממש לא בהכרח שיהיה לה גם בהריון הבא. 

הכי גלוי שיש

כל ילדה יודעת שיש נשים עם בעיות פוריות

והמשקל הוא מאד גלוי לעין

למולם בחילות והקאות  בהריון זה די סמוי מין העין 

את לא יודעת אם ממוצע הכניסה להריון הוא חודשיים או שנה או שנה וחצי.

ומשקל ממש לא רואים. רואים בטן. את לא יודעת אם אישה עלתה 15 או 25 קילו או רק 7. יש נשים גבוהות שבקושי רואים עליהן שהן בהריון. את יודעת להגיד כמה הן עולות?

ומה לגבי ורידים? בקיצור אין סוף לדברים. ומי שרוצה לדעת היום כל המידע זמין ונגיש בשפע ברשתות. אף אחד לא מסתיר כלום. ואף אחת לא יכולה לדעת לא על עצמה ולא על אחרות איך יעבור ההריון ואיך היא תרגיש.

מה שכן אפשר לשלוח את הנשים במשפחתך, כי לפעמים יש קשר גנטי. 

כמה זמן בדיוק לוקח להיכנס להריון או כמה מישהי עלתה

להבין שכניסה להריון פירושה אפשרות משמעותית למחלה 9 חודשים

זה חשוב לדעת

מראש

להבין שלרצות הריון זה יכול להיות חודשים של אכזבה ותסכול. וזה ממש לא כל ילדה יודעת.

לדעת שהריון זה שינוי ביציבות ובמשקל וביכולת התנועה גם בלי בחילות.

בקיצור אני מנסה לומר שיש עוד הרבה דברים שלא יודעים או כן יודעים. זה חלק מהחיים. לפני שהתחתנת ידעת לפרטי פרטים מה ההשלכות? ואחרי שאת יולדת את יודעת מה ההשלכות? יש נשים שלוקח להן יותר משנה להרגיש שהן כבר לא אחרי לידה. וסובלת מהרבה דברים כולל דכאון שיכול להיות לא פחות קשה מבחילות. 

במיוחד בנושאים שמוסתרים מהעין

במיוחד בנושאים שיש אינטרס להשאיר אותם עמומים 

למי לעזאזל יש אינטרס להסתיר את המידע הזה??

מישהו מרוויח מההסתרה? (אני משערת שאת לא מתכוונת לאינטרס כלכלי של האגיס או מטרנה 😉)

החברה במדינת ישראל מעודדת ילודה

למשל אל הורות זה לא נפוץ כמו במדינות מערביות אחרות

ספציפית מגזרים מסוימים מאד מעודדים ילודה

אז השיח והמידע סביב זה מוטה וחסר

גם במגזר הכללי ובמיוחד במגזרים הדתיים הרלוונטיים

בדיוק ראיתי בטיקטוק מישהי (חילונית) בהריון ראשון מתלוננת למה 'משפיעניות' הריוניות מדברות בעיקר על הפאן ולא מדברות על הסמרטוטיות שמרגישים ועוד תופעות

קלאסי ממש

לא לטיב השואב שוטף שקנו

והקרמים שהן מורחות

וכמה הזוגיות שלהם מהממת

וגם למצב ההריונות שלהן

מי שמושפעת ממשפיענית 

גם תבזבז את כל הכסף שלה על השטויות שהן משווקות

דווקא ממש מחזקת את המחשבה שלי שאין כאן הסתרה מגמתית, אלא בכללי בחיים אנשים נוטים להראות את עצמם יפים, שמחים ומצליחים. ופחות מראים חיצונית רגעים של כאב, חולשה, סבל, בחילות- הקאות וכו'.

לא בדקתי אבל אני חושבת שגם בחברה מערבית בחו"ל רוב הנשים לא חושבות שההיריון עלול להיות 9 חו' של בחילות 24/7. 

שעוברות הריון סבבה לגמרי

יש קשיים פה ושם אבל לא סוף העולם בכלל (ואני מדברת מנסיון אישי) כך שאני חושבת שזה מאוד הגיוני שאישה תיכנס לזה בפעם הראשונה ותיקח הימור באיך היא תעבור את ההריון.

לא חייבים לשקף את כל הסיבוכים והקשיים לפני ההריון כדי שאישה לא תרגיש שנכנסה להרפתקה לא ידועה..

ככה זה בחיים

חווים ולומדים

אבל יש חלק ייחודי לחברות שמעודדות ילודה 

היא בהריון וחווה זאת,יש לה אפשרות להפעיל שיקול דעת ולהחליט לגבי הפעם הבאה

וגם, יש דברים שעד שלא חווים אותם - לא יודעים אותם. כי זה שונה מאישה לאישה

כשאני הריתי לפני יותר מ8 שנים למשל, סימפ' לא היה מוכר וזה לא שיודעים למי יהיה ולמי לא. גם כשעשיתי חיפוש באינטרנט לגבי תופעות הריון לאנשים עם בעיות ספציפיות אורטופדיות כמו שיש לי, וגם כששאלתי נשים בחיים האמיתיים לא היה כתוב ונאמר לי מה מה אני אחווה. כי הן זו לא אני וזה משתנה מאחת לאחרת

הריון לא מגיע עם ספר הפעלה והוראות לכל התרחישים האפשריים והאמת שטוב שכך. גם לאותה אישה יכולה להיות חווית הריון ולידה שונה לגמרי מפעם אחת לאחרת. זה לא קשור לחברה.

אי אפשר להאשים את החברה בזה שלא שופכים החוצה מידע אישי על חוויות בהריון ואז להגיד "הריתי כך וכך פעמים והיה לי קשה,איך לא אמרו לי ש.. והחברה אשמה כי יש סביבי נשים עם 8 ילדים ונראה שלהן הכל סבבה ולי קשה אז הן אשמות ויש השתקה"

לו הייתה תופעה כזו של נשים שמאשימות את החברה בהחלטות שלהן, זה היה נראה לי מוזר מחילה. הרית פעם ופעמיים,ראית שקשה, מה החלטת להמשיך? ועוד להאשים את החברה? קחי אחריות על חייך. התבונני פנימה. היי קשובה לעצמך.

זו לא נוסחה מתמטית - תהרי, יהיה לך בחילות תשעה חודשים/ תסבלי מורידים 3 חודשים שהסתירו מאיתנו. כל אחת מקבלת חבילה אחרת לרוב ללא הכנה מראש ומי שכן חוותה כנראה מוכנה לחוות זאת שוב ואם לא אז שתחשוב על הפעם הבאה

אי אפשר לחיות באילוז' שיהיה לך הריון כמו של השכנה. מאמינה שאירי פעם פעמיים כבר קולטים שזה משו אחר,ואנחנו גם חשופים למידע רב על הריון ולידה סביבנו. זה נטו אחריות אישית בעיניי

דברתי על מידע ושיח

גם אחרי שאישה יודעת וחווה היא עדיין תתקל בשיח שמייפה את המציאות

והערכים של הבן אדם משפיעים על איך הוא מפרש את המציאות ואיך הוא מציג אותה.

מציאות עשויה מעובדות

נכון שאפשר לפרש ואף לסלף

אבל בסוף יש עובדות

עובדתית כמות הבחילות גדולה מאיך שמציגים אותה

אחרת השרשור הזה כנראה לא היה נפתח

אישה ספציפית- אולי לא רוצה לשתף, אולי זה נראה לה קטן ביחס לילד שקיבלה, אולי לא זה היה זמן קצוב ועבר ולא מדברת על זה יותר .

ויש גם הרבה נשים שבקושי חוות בחילות או בכלל לא.

נראה לי שרוב הנשים לא מחפשות מידע על היריון לפני ההיריון ובהתאם נחשפות רק למי שסביבן שלא תמיד חוות קושי, ולא  תמיד מציגות אותו.

בין אם זה אישה פרטית ובין אם זה מידע ציבורי

מציג את ההריון כמשהו יותר קל ממה שהוא

מכל הבחינות

נכון שיש נשים עם הריון יותר קל

אבל כמעט כולם חוות תסמינים

חלק גדול חוות תסמינים משמעותיים

השיח לא תואם למציאות

ככה בכל אופן אני מרגישה ושמעתי לא מעט נשים שגם חושבות ככה

וזה עולה פה מדי פעם וגם במקומות אחרים 

אני לא הרגשתי ככה, הורים שלי דווקא סיפרו לי כמה ההיריונות של אמא שלי היו קשים. ויצא לי להתארח אצל חברה היריונית עם בחילות והקאות ולראות מה זה, אז ידעתי מראש. אבל הגיוני שהרבה לא ככה.

ומי שאין לה בחילות בכלל, כמוני ב"ה בהריון הזה, פשוט לא תפתח שרשור...

משערת שהנתונים שגופים רשמיים מציגים (כמו לדוג' כתבות הסבר של קופות חולים וכדו') יותר מורכבים מסטטיסטיקה - עובדות, אשפוזים, שאלונים לנשים וכו', ויותר אמינים מאשר חוויה אישית כדי לקבוע דברים כאלו

אבל לא מתעניינת באישה שיש לה בחילות והקאות והיא לא בקשה עזרה רפואית

ככה שהסטטיסטיקה שלהם חסרה

שמענינים את הרפואה

וגם הם לפי מה שרצו לחקור

נתונים שמוצגים ע"י גורמים רפואיים לא בהכרח אומרים משהו נכון/ מדויק לגבי האדם הפרטי

קראת מאמרים בנושא וראית שמציינים שבדקו רק תופעות לוואי שמובילות לטיפול רפואי? את עובדת בתחום המחקר הרפואי שאת יודעת איך הוא מתנהל?

לא בהכרח את טועה אבל יש לי תחושה שזה לא ממש מבוסס (מהיכרות עם התחום)

מצד שני, כמו שאת רואה, רוב הנשים לא נותנות לזה משקל משמעותי בשיתוף ולדעתי זה לא מתוך הסתרה מכוונת, או ייפוי המציאות, אלא רק בגלל שבדיעבד זה לא היה משו שזכרו והיה משמעותי או טראומתי

אני התמודדתי עם בחילות וחולשה בשליש הראשון אבל לא מעבר

בטוחה שיש עוד הרבה כמוני.

אני לא אייפה את המציאות, אבל אם תקחי כל אישה סטנדרטית,לרוב אם היא תשמע את המשפט - תכיני את עצמך לזה שיהיה לך בחילות כל ההריון או ברובו ותרגישי נורא כי כך אני הרגשתי, זה יעצבן אותה

ויכול להיות שבאמת הרגשתי סוף העולם באותה תקופה, והיה קשה, אבל אני לא זוכרת את זה בעוצמה כזו אלא כמשהו שהיה וחלף. חלק מהעניין וזהו. כמו עוד הרבה דברים בחיים. אז זה לא ייפוי, זה טבעו של עולם, שב"ה דברים קשים או לא נעימים לא נמשכים איתנו לנצח לרוב

הרבה נשים ששיתפתי אותם בקשיים של הריון/ גידול ילדים

הרימו גבה

(מי שישמע מה חוויתי ומה שיתפתי

דברים קלאסיים)

מעטות הבינו/ הזדהו

עד שלמדתי לשתף רק נשים שמסוגלות להכיל דיבור שונה מהרגיל

המשותף לנשים שהיו מסוגלות להכיל היה

יכולת לחשוב ולעשות שונה מכולן 

ספציפית

בקרב הסביבה שלי זה ידוע שגידול ילדים והריונות זה דבר ממש לא פשוט לכולן, והשיח פתוח וזה שיא המנורמל

אני לא מרגישה חריגה כשאני משתפת שההריונות שלי היו קשים לי מאוד או שהעול היומיומי שלי קשוח, אפילו שביחס לסביבה שלי יש לי הכי קצת ילדים וסביר להניח שהכי הרבה עזרה

כן יכולה לומר שיש נשים שלמרות הקושי בחרו בזה שוב, בידיעה שיהיה להן קשה כי הסתכלות על הקושי היא שהוא זמני וזו הקרבה ששווה לעשות

היו לי הריונות עם בחילות ממש קשות בהתחלה, קושי גדול לתפקד יחד עם ילדים קטנטנים בבית

אבל אני צריכה היום להתאמץ להיזכר בזה

לא נשארתי עם טראומה וזיכרונות רעים. היום אני בחוויית האימהות ושמחה על כל ילד שנולד לי.

אז אם אישה תשאל אותי

אני אספר לה את האמת

אתאמץ להיזכר בפרטים ואשתף אותה איך היה

וגם אספר לה שהיום כבר כמעט שכחתי את זה ומבחינתי זה משהו שחלף וזהו.

ה ברא את הטבע של האישה שהיא שוכחת במידה מסויימת מה עברה. ברור שיש חוויות מטלטלות שלא נשכחות אבל הסטנדרטי, בחילות והקאות וחולשה ועייפות שזה מספיק קשה. חולף ועובר.

אחרת אין שום הסבר למה נשים מכניסות את עצמן לזה שוב ושוב ושוב אין סיכוי שהן (או לפחות רובן) עושות את זה רק כי מקובל או כי ככה השכנה.

השכנה לא תקיא במקומה ולא תצטרך לעבור את הלידה..

לא יודעת אם זה בכל המגזרים ככה, אבל אני מרגישה שסביבי

אף אחד לא טרח להגיד לי גם כמה מורכב זה יכול להיות.

כמה קשה זה יכול להיות על הזוגיות.

ואגב גם לגבי גידול ילדים.

אני לקחתי על עצמי לספר לכל אישה שרק התחתנה גם את הצדדים הפחות יפים.

אבל אני גם חושבת שזה קשור לזה שהתחתנתי מוקדם וראשונה

לא היה לי חברות שילדו לפני, חברות שלי כבר הגיעו הרבה יותר מוכנות. 

מישהו מסתיר את המידע הזה???

שאלת פעם מישהי שעברה הריון עם היפרמזיס והיא אמרה לך היה לי הריון מדהים!! הרגשתי מצויין???

אולי פעם לא הנגישו את המידע

היום הכל כתוב וידוע ומסופר.

בתורה כבר כתוב בצער תלדי בנים

ידוע טוב מאוד שהריון זה דבר שמלווה בצער גדול 

בחברה שמאוד מעודדת חתונה בגיל צעיר.

והתחתנתי גם מאוד מוקדם

נאמר לנו שאפשר למנוע עד 3 חודשים.

היינו בקשר רציף עם רבנים

ואף אחד! לא טרח להגיד לנו שזה יהיה אולי הדבר הכי קשה בחיים שלנו.

וכמובן שאמרו לנו כמה ילדים זה מדהים.

לדעתי זה לגמרי חוסר אחראיות ,היינו ילדים.

יש לי כמה גיסות וגם אף אחת מהן לא אמרה כלום.

ויש לי גיסה שמקיאה כל ההריון. זה לא שזה אחראיות שלה

אבל באמת זה שיח שלדעתי פחות נפוץ. בעיקר עם כאלה שעוד לא חוו את זה. 

אני בחברה שבה לא מקובל למנוע אחרי חתונה

אף אחד לא אמר לי- י שמצב.

ידעתי את זה מצוין.

ראיתי סביבי אחיות חברות גיסות את אמא שלי...

בעלי היה פחות מודע כי כבחור ישיבה פחות נחשף לזה.

אני לא רצה לספר לכל חברותיי על הקשיים הזוגיים או על מריבה שיש פה ושם, לא כי אני לא שקופה איתן או רוצה לעודד אותן להתחתן אלא פשוט כי זה עניין שלי ושל בעלי, ואננ אשתף אם ארגיש צורך לשתף

אני לא משתפת כל חברה או מישהי בסביבתי אם קל לנו או קשה לנו כלכלית כי זה עניין שלנו, והיא תצטרך להבין לבד איך היא מסתדרת כלכלית.

אותו הדבר על הריון, לידה וגידול ילדים. אני לא מסתירה מאף אחת מידע. אני פשוט משתפת במה שבא לי לשתף.

הרבה פעמים בא לי לשתף בחוכמות של הילדים, בדברים הטובים שאיתם, ולפעמים בא לי לשתף על הקושי. אגב, לרוב השיתוף על הקושי יהיה על כאלה שכבר בשלב שלי וחוות אותו כמוני פשוט כי ככה מרגיש יותר נעים

זה לא מגיע מאיזה רצון לייפות את המציאות כדי לעודד חתונות/ ילודה או משהו כזה

על שיקולים של האדם הפרטי

אלא על הנורמות כחברה

מה מקובל לומר ומה לא

בשיח של אנשי חינוך/ ציבור

או לחילופין ברשתות חברתיות 

של על מה לדבר

אבל יכול להיות שזה תלוי חברה.

אגב גפ ברשתות שמעתי לא מעט אושיות שמדברות על בחילות, על הורדת הילוך בחןדשים הראשוניפ להריון בגלל הקושי, על לידה ומה שקורה אחריה.

אני לא חווה כמוך את הדברים.

וכשניסיתי להכין גיסות לזה שיכול להיות מורכב אחרי לידה הן קצת התעצבנו עליי, "בעזרת ה' יהיה טוב למה סתם להיכנס לדאגות"

ואני מסכימה עם מה שאת אומרת על ההלם.

אבל זה הלם שונה לגמרי שאפילו לא ידעת שיש מצב שזה יקשה על הזוגיות/שיהיה לך דיכאון אחרי לידה. 

מכירה כמה נשים שמאוד משקיעות בהעלאת מודעות.

יש נשים שחוות את הבחילות בפחות עוצמות 

אני אישית בהריון החמישי שלי כמעט ולא היו לי בחילות

לעומת זאת הריונות קודמים

בחילות נוראיות כל שעות היממה

זה לא דבר חריג.

וגם זה שזה עובר בשליש השני לא עובד אצלי...

תודה לה'

עם אבא

מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע 

מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.

אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.

בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.

השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...

אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.

הבת שלי בת השלוש הייתה איתי בקריאת המגילה היום, לא הפריעה בכלל... נהנתה להרעיש וביתר הזמן ישבה בשקט, לקחתי אותה גם שנה שעברה למגילה, גם שם ישבה בשקט.

חוץ ממנה בקריאה שהשתתפתי היו עוד לפחות שתי בנות בנות גילה ואפילו פחות שישבו בשקט.

נכון שיש ילדים מרעישים אבל לא כולם וכל אמא מכירה את הילדים שלה ותדע אם מתאים או לא 

לק"י
 

אמהות שמביאות ילדים צריכות לקחת בחשבון, שיש מצב שיצטרכו לצאת באמצע, אם הילד יתחיל להפריע.

ולא תמיד זה קורה.

כי ילדים בגיל הזה (וגם גדולים יותר), גם השקטים שבהם, אם הם צריכים משהו דחוף (שירותים למשל) לא תמיד ידעו לבקש בשקט. ובקריאת מגילה זה קריטי, גם רעשים קטנים שחוזרים על עצמם.

אני מוותרת על זה (והבן שלי גם לא כזה שקט, אז אני לא אקח סיכון בכל מקרה).

והאמת - יש גם ילדים מתעתעים, שלפעמים כך ולפעמים כך... בעלי נאלץ כמה פעמים לקחת את הילדונת שלנו איתו לתפילה, והיו פעמים שהיא ישבה בלי להוציא הגה, והיו פעמים שהיא לא הפסיקה לדבר... (ובמקרה כזה הוא יצא איתה החוצה)

נראה לי שבהכללה רוב הילדים בגיל הזה לא יכולים לשבת בשקט גמור חצי שעה שלמה.

בעיני זו ציפייה לא מחויבת בטח לא בקריאת מגילה שיש בה את הזמן שמרעישים ברעשן אבל גם אם ילד אומר מילה או שתיים זה לא אסון באופן בו אני תופסת את חינוך הילדים לתפילה ולשהות בבית הכנסת.

כמובן שאם ילד מתקשה לשבת, בוכה, צועק אז לא מתאים אבל ילד רגוע יחסית לא רואה סיבה שלא יבוא

כי צריך לא לפספס כמעט אף מילה מהקריאה.

כן, גם הרעשים בהמן הם לא בסדר... אבל מכיוון שהקורא מכוונן עליהם, בדרך כלל הוא חוזר אחר כך על הפסוק האחרון.

הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו

השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.

בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.

בעלי או הבן הגדול יקרא.

לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.

(יש לי בן 5 ומעלה)

הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.

בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.

אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים. 

את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.

תחפשי קישורים.

אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!

לפי הפסיקה שאנחנו קבלנו למשל, לא יוצאים ידי חובה כך.

וכשמעלים כזה אופציה בפורום כדאי לסייג שלא לפי כל השיטות....

תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית

ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.

או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה

בכל רחוב להיום בערב,

הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.

מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה. 

בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).

אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.

אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.

עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט

או בבתים .

הגדולים שצמו הלכו בזמן התפילה לחניון- שם ארגנו מניין.

את הקטנות שדווקא השנה אמרתי להן מראש שהגיע הזמן שילכו כי כבר יודעות לקרוא ב"ה, החלטתי לא לקחת.

בהרגשה שלי השנה זה לא הזמן.... כמובן הסברתי להן מדוע, חכמות מספיק בשביל להבין, חרדות מספיק בשביל להעדיף להישאר בקונכיה שלהן.....

אז הלכתי לשמוע אצל שכנים אחרי שהגדולים חזרו ושברו את הצום.

בעלי קורא לי בבית

והשנה אני מודה על זה במיוחד

שוטה או תינוקת?🤣🤣🤣

הכנתי לי תעסוקה לליל פורים שלא אשתעמם

לא קניתי מארזים למשלוחי מנות.

סוף סוף התחלתי להיפטר מכמויות החד''פ שיש לי כבר בבית.

דבר ראשון קנינו את הממתקים בשביל משלוחי המנות של הילדים.

לולא זה - מה הם היו אוכלים בימים טרופים אלה, שאין חשק וזמן לעמוד במטבח??

(לא משנה שהם מתעקשים בכל זאת לשלוח משלוחים, ולכן נאלצנו לעשות עוד גיחות של קניות... ולא משנה שבעצם הבכורה שלי לא ויתרה על הרעיונות המקוריים שלה למשלוחים, ולכן עומדת הרבה זמן במטבח... בקיצור, זה רק תירוץ שלי🤭🙈)

ותודה לאל שעבר בסדר  . 

אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.

סתם גרועה בצומות...

הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל

תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך

אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור

יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)

אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉

כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
 

דיברתי עם רב והתיר לי

עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.

כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן

עוד שעתיים וחצי נגמר

כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד

בכלל לא ידעתי שאסור.

אני מעולפת במיטה

אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה

או קריאה או אוכל ושתיה🤦‍♀️

במיטה עכשיו

והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת

הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.

גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....

אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂

אז אולי קשור.

בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת

אבל חייבת קפה עוגיה משהו

לעניין זה...

לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).

בכל מקרה אני יושבת לאכול נורמלי רק עכשיו

נשנשתי קצת קפה עוגיות

השנה הראשונה שהייתי צריכה ללכת לקריאת מגילה אחרי הצום הייתה בשנה של פורים משולש.  הייתה לי נחיתה רכה.

אבל עד היום לא התרגלתי לזה (כבר הרבה שנים לא צמה בגלל הריון ולידה. לא יודעת מה יהיה כשאתחיל לצום).

מתנחמת רק בעובדה שאחרי םורים יש לנו יום לארגן את הכל בנחת. ולהינות עם ההורים בסעודה שלהם (יחד עם הפקקים של ירושלים...)

שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.

אז אני אוכל לפני הקריאה.

אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...

מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב

עובר בסדר.

השבוע הכי כיפי בתור מורה ואין אותו..

וככ כואב לי על הילדים שזו שמחת החג שלהם, והתאמצתי מאוד וחגגנו גם אתמול והיום. אבל עדיין יום תחפושות כנראה שלא יהיה אם מדובר במערכה ארוכה.

ובעיקר אנחנו חיים ממגפה למלחמה למלחמה.. זוכרת יום פורים בקפסולות בגנים וכזה מבאס שאין לנו רגע דל.

כן ימים היסטוריים אני מתחברת לזה ושמחה בזה ובו זמנית מבואסת. מותר לנו. 

יצאתי משנת אבל על אבי ז"ל (בשנה שעברה לא חגגתי בכלל כמובן), ציפיתי השנה לחגיגות חודשים מראש, התעדכנתי עם אנשים, חיפשתי אירועים 

התארגנו על כרטיסים למסיבת פורים שווה לזוגות,

הייתה לי תחפושת משפחתית בהנחה שנצא אנחנו עם הילדים 

{בינינו-אני בנאדם יצירתי, תנו לי לחשוב על קונספט לתחפושת אישית, זוגית, משפחתית וזה גם מה שעשיתי} קניתי תחפושת לכולנו והשקעתי בזה מחשבה ועשייה,

בנוסף, לא רציתי את כל פסטיבל משלוחי המנות אז הכנתי מלפני כמה ימים את כל המשלוחים כדי לא להשתגע (בדיעבד-ממש טוב שכך, לא הייתי מסוגלת לעשות את זה מאז שיצאנו למערכה}.

בינתיים- אני מפתחת דיכאון מעוד יום בבית, בממ"ד לפרקים (למרות שיש שיפור), לא הצלחתי לעשות כלום בעבודה , אין לי ריכוז לבדוק מבחנים. הכל יצא כ"כ הפוך. ובנוסף אחד הילדים קדח מחום וכל הערב דאגתי לו.

ציפיתי לימי הפוגה בבית הספר, כבר ממש עמוס וקשה והיום הכיפי בבי"ס שבו מתחפשים הוא קליל ואחר וסופסוף לא לימודי וכל המורות נהנות ונחות.....

והערב- איזה מן ערב פורים זה שאפילו להתקהל למגילה זו נחשבת הצלחה, וכל הערב בלי מוזיקה, מה זה אירוע פורים בזום?

תחזירו לנו את פורים בבקשה! לילדים אבל במיוחד לנו המבוגרים!

אני רצינית-יחזירו לנו את שמחת החג? בעיני זו הוצאה הכי מוכרת.

בסוף ברור לי שימים היסטוריים וכו' אבל עם כל הכבוד לרלוונטיות של המגילה אני רוצה לרקוד, להתפרק, לראות מצעדים של תחפושות ובאמת להנות ולבלות!!!!!!!!!

זה הדבר הכי אהוב עליי בחג הזה, לא הסעודה, לא שגעון המשלוחים, זה העובדה שיש לנו חג אחדדדדדדד בלי דקדוקים והכנות זיסיפיות או הלכות וכבדות, סופסוף אנחנו יכולים להגיע למקום גבוה באהבת השם מתוך שכרון חושים, מתוך קסם, מתוך שמחה אמיתית, קלילות, הומור וחיוכים.

לשבת בבית בליל פורים זה כמו לא לצאת בערב יום העצמאות. מרגישה ממורמרת.

אמא שלי הגיעה אלינו וגם היא וגם בעלי לא מתבאסים כמוני, הם אנשים פחות רגשיים ויותר ריאלים ובוגרים ומרגישה ילדה שיושבת ככה ומתבאסת עם עצמי.

לק"י

זה באמת מבעס.

מקווה שיהיה לנו שמח ועליז מחר, גם אם זה קצת שונה מהרגיל🙏🏽

גם מרדכי היהודי התארגן למלחמה ולא לתחפושות.

שנים לא הבנתי איך בנ"י שלושה ימים אחרי שיצאו ממצרים התחילו כבר עם התלונות שלהם,

זה לא ימים היסטוריים וזה, זה ימים היסטוריים!

לרקוד אפשר גם בבית או עם השכנים.

במקום מצעדים של תחפושות תראי מצעדים איך הרשע בטהרן עולה בסערה השמימה, להבות בגובה של שני בניינים.

להנות זו בחירה. אבל גם אם לא נהנים, יש הבדל בין לא להנות לבין להתמרמר.

להתמרמר זה סוג של כפירה בעיני..

עיקר וטפל.

לגבי אם יחזירו לנו את שמחת החג- עושים לנו עדכון גרסה של החג. פורים משודרג.

לגבי סיום שנת האבל, זה נושא אחר. כי היה לך עוגן והוא בוטל, זה בהחלט מטלטל ואף מדגיש את החוסר.

כדאי להפריד בין הדברים כדי להצליח להתמודד עם התחושות השונות, במיוחד שבמצב חירום הכל מועצם. 

צריך לפקוח עיניים ולהסתכל למציאות בעיני יהודי מאמין

יש פה פרק נוסף בתולדות עם ישראל

פרק שדורות חלמו עליו

ניסים גלויים בהצלחת הלחימה ושמירה על חיילינו

ניסיים גלויים ביירוט רוב הטילים (וההוכחה היא אלה שכן פגעו וגרמו נזק)

אשרינו שזוכים לחיות בימים אלו

ושנזכה לראות בבניין המקדש מהרה

למי הפניה? ממי את מצפה? אף אחד לא התחייב לנו לפורים רגיל, ובכללי אין אף אחד שחתם לנו חוזה שהכל יהיה כמו שציפינו. לא בפורים ולא בחיים...

זה זמן לעבוד על בחירה על מה להתמקד, לבחור מה נרצה שכן יהיה השנה.

לפתוח את הראש ולשים לב שלמרות השינוי במה שציפינו לו (ומסכימה לגמרי שקשה לשנות את התכניות ואת מה שציפינו לו, במיוחד עם כל המאמץ של התחפושות והציפיות והמשלוחי מנות...), ברוך השם אין פה טרגדיה או צרה שהרסה לנו את החג, אלא שמחה גדולה וגאולה ועוצמת, שבדיוק בדיוק זה פורים. 

ממש מובן הצורך שיראו אתכם והביחד

יכולה לשתף שאני באה ממשפחה גדולה ואף פעם לא התארחנו

מנקה המבט של ההורים שלי היום וגם של עוד אנשים בוגרים עם ילדים נשואים-  גם לא קל לארח משפחות שלמות בחגים

כלכלית, נפשית, מקום ובלאגן בבית וכו'

אני מבינה שאצלך זה שונה כי התחושה היא שכולם באים ורק את מחוץ למעגל, אבל מצד שני גם - כמה הנאה יכולה להיות מללכת למקום שבו את מרגישה פחות רצויה?

בתחושה שלי, היום כאמא בעצמי (למשפחה קטנה) וגם אז כילדה במשפחה גרעינית יחסית גדולה - זה עניין של הסתכלות

יכול להיות ממש כיף ומספק כשזה רק אתם אבל את לא פנויה נפשית לזה

ולכן, מעבר לכל אירוח או התעסקות כזו או אחרת אני מפצירה בך לחזק את עצמך. את עוברת תקופה ארוכה לא קלה, נראה שאת חייבת לעצמך טיפול וחיזוק שיעזור לך להתמודד

אני מטופלת כבר כמה שנים

תודה על הכיוון לנקודת מבט שונה

המשפחה שלך מזכירה את שלי מהבית

פשוט מבאס להרגיש לא רצויים בזמן שיש מלא משפחה שהם כן רצויים

מן הסתם בזמני משבר או זמנים יותר רגישים,

צפים הדברים היותר עמוקים שבשגרה אנחנו מצליחים להתחמק מהם.

זו יכולה להיות הזדמנות להחליט בהמשך לטפל בנקודה הזו.

בכל אופן, כרגע זה בעיקר לשרוד את הימים הקרובים.

לגבי לשכור דירה קרוב אליהם, זה כיוון מעניין,

אבל חייב להיות תואם מציאות ונראה שאתם לא שם.

שאתם מצפים לדברים שלא יקרו. ואז האכזבה תהיה קשה שבעתיים.

והרבה ילדים על הראש בזמנים ממילא מתוחים זה מכביד. אי אפשר לצפות לזה, אבל אפשר להתגמש ולשלוח ילדים/ מבוגרים בהרכבים שלא יכבידו.

למה תמיד אנחנו המכבידים מבינה ?

אשמח גם לכיוון פעולה

גם ממש בא לי לארח השנה וזה דקה תשעים כך שממש חושבת יגיע במצב הזה

ולא מצליחה להגיד לבנות שלה לא. אז היא לא יכולה להוסיף על עצמה עוד עומס.

שנית , אם נכדים אחרים גרים קרוב , יש דינמיקה אחרת . סבתא נהיית סוג של אמא שניה , יותר מתערבת , יותר מחליטה , עם נכדים רחוקים זה לא שייך . 

מה ההבדל בין ילדים של בת לילדים של בן?

זו אפליה

ההורים של בעלי הם כמו עוד זוג הורים

כמו כי לא באמת אבל הילדים שלי חופשי אצלם והדינמיקה שונה לחלוטין מאשר אצל ההורים שלי שגרים רחוק

לצערי כן? אבל זו עובדה אצלנו

הבת שלי פורחת אצל חמותי

אוהבים אותה שם אפילו יותר מהנכדים האחרים חחח

מנסה לחשוב -

האם יש קהילה,תנסו למצוא לכם חברים שתעשו יחד סעודת פורים.

האם אופציה לעבור קרוב יותר להורייך?

להזמין אחים, גיסים, לעשות יחד- זה משמח מאוד אפילו שזה הרבה עבודה... גם לארוז תיקים זה מלא עבודה.

חיבוק גדול! 

אותך (לב, חיבוק)
אנחנו גם במצב דומה, כבר כתבתי כאן כמה פעמים...בסגנון שלך, שאיך הם לא מתגעגעים לנכדים? (הילדים שלי)
אם היה לי פתרון כנראה לא הייתי במצב הזה, אבל לפעמים אין פתרון. זה פשוט אופי, ככה המשפחה של בעלך, איך הם לא יכולים לחשוב עלייך אחרי לידה? עם ילדים קטנים (אני משערת) שרק רוצה מעט משפחה ומנוחה לנפש לך ולילדייך.
בינתיים הדבר החיובי היחיד אצלנו בכל הסיפור הוא שאני בונה את עצמי ולומדת להיות רגישה לאחר, ויודעת שבע"ה אהייה סבתא מהממת לנכדיי , ילדיי כלותיי וחתניי בע"ה, אודות למצב עכשיו שאני לומדת מצויין כיצד נכון להתנהג, מה לומר ומה לעשות למען המשפחה המורחבת העתידית שתהייה לי בע"ה.

תודה על התגובה!

חיממת את ליבי 💜

שזה לא ההתנהגות שלהם כלפיכם

אלא הדינמיקה של בעלך מולם?

הוא משתדל לא להכביד

אז הם התרגלו שהוא מסתדר לבד

יש מצב?

שהילדים האחרים פשוט נשענים עליהם ולא נותנים אופציה אחרת