היום וצריכות עירוי

את לא חריגה.. פשוט כל אחת והגוף לה עפ המתנות שהיא קיבלה

ושנית את לא היחידה שסובלת מבחילות כל היום. לצערי מכירה את זה מקרוב..

זה באמת מאוד מאוד קשה, ממליצה לך לנסות לקחת בונג'סטה (פעמיים ביום), יכול להקל.

אני דווקא סבבה בבוקר, הבחילות מתחזקות רק לקראת צהריים והערב זה השיא 🤢

הוא כמספר הנשים ההרות... אין באמת למה להשוות.

אצלי בכל ההריונות הבחילות הכי קשות היו בערב ובתחילת הלילה

השאלה שלך

והעובדה שהרבה נשים מופתעות מעוצמת תסמיני ההריון השונים

מראה על חוסר שקיפות עמוק וייפוי המציאות שקיים בנושא

ספציפית בחילות לאורך כל היום/ כל ההריון זה דבר נפוץ

תראי כמה מספרות פה שהן רוצות הריון למרות קשיים כאלו ואחרים

ההכחשה הכי עמוקה היא לא סביבתית היא פנימית

זה שאני רוצה הריון למרות ההריון האחרון זה נס ופלא

הגעתי למשקל 38 קילו..

מהקאות.

לא חושבת שזה 'חוסר שקיפות' מכוון

בחברות ספציפיות

זה עניין חברתי שמשפיע על האישה פנימה

אישה חילונית יכולה להגיד שההריון שלה היה זוועה והיא לא רוצה להרות שוב

אישה דתית לרוב לא תעלה את הרעיון הזה במחשבתה ובוודאי שלא תגיד אותו בקול

כמובן שיש כאלה כמו שתיארת, אבל יש נשים חילוניות שסובלות מאד מאד מהריונות, ועדיין בוחרות להכנס לזה שוב כי הילד הנוסף שווה להן את המחיר.

ובטח שיש דתיות שאומרות שקשה להן מדי ולכן לא רוצות עוד. יש לי כמה חברות ממעגלים שונים וקהילות שונות שאמרו את זה.

גם אם יש איזשהי נורמה בקהילה לאנשים עדיין יש רצונות משלהם.. 

אבל עדיין יש מגבלה חברתית מובהקת

אין כמעט נשים דתיות שיגידו את זה אחרי ילד אחד (אלא יגידו שהן בהפסקה בגלל זה)

וגם לא אחרי 2-3

זה אפילו לא היה בגלל הריון קשה. הביאו ילד, ראו שלא זורם להם כל הנושא והחליטו להפסיק שם.

אצל חלק באמת בגלל הריונות קשים.

אבל זו לא הנקודה בעיניי. אני חושבת שברור שיש השפעה חברתית על עיצוב הרצון שלנו והערכים/סדרי העדיפויות שלנו, אבל זה לא בהכרח אומר שזה בגלל שמייפים מולנו קשיים או לא משקפים את המציאות, אלא הרבה פעמים אישה מודעת ועוברת גם בעצמה דברים ואומרת וואלה שווה לי.

לא סתם אנשים בוחרים לחיות בחברה מסוימת, בדגש על תתי מגזרים כי ברור שלעבור חברה ממש זה לא פשוט, אבל בתוך כל מגזר בישראל היום יש תתי מגזרים יותר פתוחים/סגורים/ליברלים/שמרנים וכו. ואנשים בוחרים באיזה סוג קהילה הם רוצים לחיות כי זה אורח החיים ש*הם* מעוניינים בו, וכן חלק מזה זה מספר ילדים שרוצים, וזה נובע מסדרי עדיפויות משותפים לקהילה, אבל לא בגלל חוסר מודעות או לחץ חברתי, אלא כי באופן טבעי אנשים דומים מתקבצים יחד

תת מגזר זה לא תמיד פשוט

רוב הנשים שנמצאות במגזרים עם אידאולוגיה של ילודה לא עוברות לתת מגזר עם אידיאולוגיה אחרת

רוב מוחלט של האנשים נשארים במגזר הספציפי בו הם נולדו

במיוחד במגזרים השמרנים

כשיש סיטואציה שרוב האנשים עושים אותו דבר

קשה לקרוא לזה בחירה

אלא יותר הכתבה חברתית 

אני רואה אנשים ונשים במגזרים שמרניים חרדיים, גם ליטאים גם חסידים. אני לא אומרת עכשיו שיעזבו את העולם החרדי  וזה לא ענין של מגזר עם אידיאולוגיה שונה אבל בקלות בקלות בקלות אנשים הופכים ליותר מודרנים יותר פתוחים וזה מתבטא בהרבה מאד דברים וגם בילודה.

ואני מדברת על משפחות סופר שמרניות ויש ילד שניים מודרנים, בין אם שאר המשפחה אוהבת את זה או לא.

אז יש את האחים עם ה16-17 ילדים, ויש את אלה עם משמעותית פחות. נכון זה לא שהם יביאו ילד אחד או שניים אבל בשבילם 4 זה ממש ממש מעט ובטח לא עונה על ההכתבות החברתיות של המשפחות או החברה השמרנית יותר שבה הם גדלו

נכון - הריון ולידה

יש להן מספר מינימום שהן צריכות לעבור כדי לקבל לגיטימציה על הבחירה שלהן (או לא לקבל אבל לפחות לא לצאת משוגעות)

זה לא קשור ללגיטימציה חיצונית, זה קשור לרצון פנימי.

אישה שחיה בתרבות מסוימת, בעצמה היא רוצה איקס ילדים. ברור שאם הן היו חיות בגרמניה היום אז אולי הן היו לא מרגישות צורך בילדים בכלל. אבל זה לא בגלל הסביבה אלא בגלל הרצון הפנימי שלהן שהוא מושפע כמובן מהסביבה, אבל לא באופן של לחץ חברתי או של תחושה שלא תתקבלי אלא של רצון פנימי. האם במקרה שהן היו יושבות על ספת הפסיכולוג במשך שנים ומחטטות בנבכי נפשן הן עדיין היו עם אותן רצונות? לא יודעת, אבל זה נכון גם לנשים בחסידויות סגורות שמרניות וגם לנשים מודרניות לא יהודיות במערב אירופה. יש השפעה של הסביבה על הרצונות של האדם, ברור אבל לא במובן של לחץ חברתי דווקא אלא במובן נורמטיבי ובריא.

ואני חושבת שזה גם ענין דורי.

אם את בת 40 אז אולי באמת את רואה סביבך נשים בגילך שהביאו "מינימום" מסיבה חברתית. באופן כללי כמה שתלכי יותר אחורה בדורות תראי יותר אנשים שעשו דברים כי כה צריך ובחרו בחירות אישיות לפי החברה.

הדור הצעיר יותר ובנות בנות 20 היום, בכל המגזרים, נמצא במרחק גדול מאד מההורים שלו במובן הזה, בכלל המגזרים, ובטח מדורות מוקדמים יותר

על בשרי את הקונפליקט שיצר הלחץ החברתי על הרצון הפנימי

אז אני יודעת שמה שכתבת בפסקה הראשונה

לא נכון

נכון שיש שינוי

זה לא אומר שנשים עושות היום מה שהן רוצות

אלא שמרחב הפעולה שלהם קצת התרחב

זו חוויה קשה מאד ומצער לשמוע שחווית את זה.

אני רק מנסה להציע שזו אולי חויה אישית שלך שלא משקפת את החוויה של רוב הנשים בציבור.

אני האמת חוויתי את ההיפך ממך בקיצון, אבל גם עליי אני חושבת שזה אנקדוטלי. בסופו של דבר רוב הנשים נמצאות איפשהו באמצע, גם מבחינת כמה הן רוצות או לא רוצות להביא ילד וגם מבחינת כמה החברה משפיעה ואיך.

קראתי עכשיו תגובות שלך למטה, ואני לא יודעת אם הבנתי אותך נכון אבל נשמע שזה לא ש-ממש לא רצית ילדים והבאת בגלל לחץ, אלא יותר לא חשבת על זה.

אז החוויה שלי היא לא הפוכה כי בעיניי את יותר באמצע הסקאלה מאשר בקיצון שלה.

אני חושבת שזה קצת כמו "לבחור כל בוקר מחדש בבן הזוג" אני לא עושה את זה כי זה לא שם וזה לא החיים שאני רוצה. אני רוצה יציבות ושגרה ואני רוצה את בן הזוג שלי לאיקס זמן קדימה בלי לבחון כל בוקר מחדש את רמת הרצון שלי בו  זה בעיניי לא בריא בכלל. גם ילדים - רצון יכול להיות "סבבה לי" ויכול להיות "אני כמהה", אבל לא חושבת שכל אחת שהביאה כי סבבה לה וכי בא לה שלילדים יהיו אחים או כי נראה לי ש4 זה מעט מדי, זה אומר שהיא לא רצתה. אולי לא כמהה, אבל כן רצתה, השיקולים שלה פשוט שונים משלך.

מבקשת סליחה אם זה יותר מדי, אבל נשמע שהתיאור שלך והחוויה שלך מאיך שהתנהלת זה יותר נובע מחרטה וניתוח לאחור של מה שעברת, ולא שבאטתו זמן חווית משהו קשה אלא שהיום לא היית חוזרת על אותן החלטות. וזה בסדר, אנשים משתנים.. 

העזתי לחשוב ולעשות מה שאני חושבת ולא מה שכולן לידי עשו

זה כל האישו

מה אחרות חושבות

(ואף אחד לא יכול לדעת מה הרוב חושבים)

אבל יכולה לדעת מה הן עושות

רוב הנשים יולדות כפי המקובל בחברה שלהן

וזה מה שכתבתי למעלה

כשיש סיטואציה שרוב האנשים עושים אותו דבר

קשה לקרוא לזה בחירה

אלא יותר הכתבה חברתית

מרגישות שייכות לחברה שלהן והזדהות עם הערכים וסדרי העדיפויות של החברה שהן חיות בה, ולכן יש חפיפה בין הבחירה שלהן לבין הנורמה החברתית.

והמיעוט שלא מזדהה, לא מתנהל לפי מה שמקובל. והמיעוט שבמיעוט לא מזדהה אבל מרגיש לחץ וכן מתנהל לפי מה שנראה לו שמצופה ממנו.

גם זו אפשרות

על ה-נקודה הבעייתית במגזריות/שייכות לקהילה ביחס לילודה

זה שזאת החוויה שלך האישית וככה גדלת וזה מה שהניע אותך עד שלב מסויים ולא היית מרוצה- סבבה

אבל למה לקרוא לזה בעיה כללית או להתייחס לזה כמשהו שלילי?

ולמה להחליט שכל מי שמונע מהסביבה הוא לא חושב על עצמו, על טובתו, על הילדים הקיימים..?

אפשר להיות גם וגם.

אנחנו גם מדברים בשפה שמתאימה לסביבה

מתלבשים באופן המתאים להם

העסקים ששלנו מותאמים לסביבה

הכל בסדר. 

כשהבחירה תלויה בעיקר בסביבה היא עלולה להיות שגויה

ואת המחיר האדם הפרטי משלם

והזדהות לערכים מסוימים, אז מה הבעיה שהם יכתיבו לי?

זה בערך כמו להגיד שזה ממש ממש גרוע לאכול בריא כי הרצון הפנימי של אדם הוא לאכול רק טעים ואוכל בריא זה הכתבה של הממסד הרפואי ואם מישהו חושב שהוא רוצה את זה זה כי השפיעו עליו לחשוב את זה.

בפועל יכול להיות שאנשים הם מורכבים ו*רוצים* לעשות משהו שהם רואים כמשהו טוב וחשוב ובגלל זה הם בוחרים ללכת אחרי ה"הכתבה" שלו, ולא להיפך

לפעמים אוכלים לא בריא

למה?

כי הם יכולים לעשות מה שהם רוצים בכל רגע נתון למרות ההזדהות

אבל ילד זה לכל החיים

אז צריך לרצות אותו באמת ולא רק להזדהות עם האידאל

שכל בנאדם שהביא ילדים אי פעם עשה את זה רק מתוך הכתבה חברתית כי כל הנראה יהיה רגע בחיים שבו הוא יתחרט ולא ירצה אותם?

סורי, אני חושבת שאת מפספסת את המציאות.

אם זו החוויה שלך זה מצער מאד לשמוע, כי זו נשמעת חויה מאד קשה כהורה, לגדל ילדים בתחושה הזאת.

אבל המציאות היא שרוב האנשים (נכון, לא כולם), גם כשקשה להם עם הילדים לא מצטערים שהביאו אותם, וגם כשהם מחליטים לא להביא עוד ילדים הם עדיין לא מצטערים שהביאו את הקודמים.

זה לא ענין של להזדהות עם אידיאל. אנשים, רובם, מביאים את הילדים שלהם כי הם רוצים. בין אם זה רצון מחוסר מחשבה, בין אם זו כמיהה משתוקקת ובין אם זה משהו באמצע.

את צודקת, ילד זה באמת לא שוקולד, ואי אפשר להתחרט אחרי, ולכן אני מאמינה שרוב האנשים אשכרה בוחרים בלהביא את הילדים שלהם מתוך רצון אמיתי ולא דודא רגעית

אני לא נותנת לאנשים אחרים להחליט בשבילי על דברים משמעותיים בחיים

מי שזה סבבה בשבילו אז סבבה

או כולן אומרות שהן עושות את זה מבחירה ואחריות ולא בגלל החברה.

אז את מחליטה מבחוץ שהן עושות את זה בגלל לחץ חברתי? איך את יודעת? זה נשמע ממש פטרוני ומתנשא

אוף סליחה אני מרגישה שאני לוקחת את אישית

ודוקא אני לא יולדת כפי המקובל בחברה שלי..

אבל גם לגבי כיסוי ראש נניח את חושבת שאם כולן מכסות את ראשן זה בגלל לחץ סביבתי וקשה לקרא לזה בחירה?

את לא חושבת שאנשים משייכים את עצמם לחברה שדוברת את אותה שפת ערכים כמוהם ולכן הן והחברות שלהן רואות אידאל במשפחה הברוכה?

כיסוי ראש המצווה כמעט הכי קשה.

אלף פעם בא לי להחליף לחלקי, לצאת בלי. לנסוע לנופש לכמה ימים ולהסתובב בלי כסרש. זה ממ שממ שממש קשה לי!!!

וכן, אני שמחה שהחברה שלי עוזרת לי בזה שהיא מאמינה באידאל הזה. אם הייתי בסביבה שזה לא היה מקובל היה לי קשה פי מליון, או שהייתי באמת מורידה.

מה שאני באה לומר זה שסביר שאנשים שי שלהם אידאל, כן כן, ערך, לא רק רצון או תשוקה, להביא ילדים, שמחים שהם נמצאים בחברה שבה זה מקובל.

ולא צריך להתנצל לשכנות לחברות לגיסות לחמות ששוב אני בהריון.

בין זה לבין הסתרה, הכחשה, ייפוי הצציאות- אין ולו כלום.

להפך, בחברה שיש בה הרבה ילודה אי אפשר להסתיר את הקשיים, וכולן מודעות מגיל מאד צעיר לתופעות הלוואי של בחילות הקאות עייפות ורידים ועוד.

עושות מה שאחרים עושים.

והחלטת בשביל רוב הנשים שסביבך שבוודאות זה חלק גדול במניע שלהן בהבאת ילדים.

את עלית על הבעיה שלך והצלחת לפתור

זה לא אומר שכולם ככה.

ובתור אחת שנמצא שם וחיה אותו

אני יכולה להגיד לך שאולי מה שאת אומרת זה נכון ללפני 20 שנה

היום הנשים מודעות לעצמן ולכוחות שלהן

לרצונות שלהן

רוצות התפתחות אישית ולא רק בית וילדים (זה לא רק, כן?)

הם מונעות ויולדות את מספר הילדים שהן רוצות

בתקופות של קושי יותר גדול זוגי/חינוכית לוקחות הפסקה יותר ארוכה

מצהירות שלא יילדו אחרי גיל 40 כי לא מתאים להן להגיע לחתונה של הילד עם בטן הריונות

ועוד ועוד

זה שיש כאלו שיולדות בלי אבחנה וחשיבה

זה קיים בכל מגזר

בדיוק ראיתי ברשתות החברתיות אמא נוצרית בחו''ל שהתחתנה בגיל 29 ועכשיו בגיל 40 יש לה 13 ילדים

זה יכול להיות בכל מקום ובלי קשר למגזר מסויים

לפעמים זה מקובעות ותפיסת דברים בצורה מעוותת

ולפעמים זה כי באמת זה הרצון הפנימי של הזוג והם סוברים גם שיש להם את היכולת לזה.

לא גדול אבל כן שינוי איטי עם השנים

שינוי מבורך מאד

ועדיין יש מספר מינימום שצריך לעמוד בו

מאז בריאת העולם אנשים כמהים לילדים ורצון להמשכיות

ויש אנשים שהרבה ילדים עושה להם את זה

מרגישים עשירים ומלאי סיפוק

וכן, 

להביא רק ילד אחד לעולם מרצון זה דבר לא מקובל וגם לא נכון מהרבה בחינות (גם לא מדברת על מצבים שהמציאות מכריחה לקבל כזאת החלטה כמו זוגיות מאתגרת מאוד וכד')

כאלו שעושים את זה ימצאו 1000 סיבות למה זה לא נכון

אבל אין ספק שלא כך

החברות השונות

אם זה רק כמיהה ורצון

לא קשור לנורמות.

יש זרמים למשל שמאמינים שכל נשמה מקרבת את הגאולה

אז אם הוא מאמין שבידו לקרב את הגאולה, הוא יעשה את זה, במסגרת היכולות שלו.

נכון שיש כאלו שעיוורים לגבי היכולות שלהם והולכים בכח, אבל לה לא כולם ולא הרוב.

זה כבר תפיסות מעוותות או לא מאוזנות.

תפיסה שצריך להביא ילדים לפי הכוחות

ולא לפי הרצון

לכן יש הבדל מספרי בין החברות השונות

בין חברה בה יש אידיאולוגיה לגבי ילודה ובין חברה שאין בה

לא מאמינה שלמישהו יכול להיות כח להביא ילד אבל לא רצון

הכח מוליד רצון

אם אין לו רצון ממילא גם לא יהיה כח

(לא תמיד כח הכוונה לכח פיזי)

אני למשל

היה לי כוח (פיזי/ נפשי) אבל לא רציתי

עמוקות לפני שהיו לי ילדים

אבל לא דברנו על הבאת ילד אלא על מספר

ובכן יש לי היום את הכוח להביא עוד ילד אבל אין לי שום רצון כזה

וגם בין הילדים היו שנים כאלה

במושג הזה של שנקרא 'רצון'

לקדש אותו עד כדי כך ולקחת את זה כמה צעדים קדימה

לבטל את כל מה שיש מסביב ורק להתייחס לרצון במובן הפשוט של המילה

אם היינו צריכים ויכולים ללכת לפי הרצונות שלנו בלבד

אז לא היה תורה ומצוות ח''ו.

כן, יש לאדם לפעמים רצונות שלא יכול לממש

וגם להיפך

תגידי זה כזה כיף לצום ביום כיפור?

זה העינוי הכי גדול בעיני

ולא חסרות עוד דוגמאות בתורה

נשואים אסורים

מאכלות אסורים.. אולי זה ממש טעים לאכול בשר בחלב

וכן הלאה

אנשים מביאים ילדים לא רק בגלל הרצון

אנשים שחושבים שיש בעיה בלקדש את המושג רצון

שזו האידיאולוגיה שלהם

זה מה שמניע את הילודה

ולא רצון להמשכיות

הקידוש שאת מדברת זה למשל אומר,

לא לפעול כדי לחדש רצון,

אסור להקריב את הרצון שלך בשביל אנשים שמאוד קרובים אליך (כמו בעל, הורים וילדים)

לא לעשות שינויים סביבתיים שישפיעו על הרצון שלך

במקום הראשון נמצא רק הרצון שלך

ולפיו מונע כל הסביבה שלך

זאת תפיסה מאוד בעייתית ואני נזהרת מלהוסיף עוד מילים

חשוב לי לכתוב את זה בשביל אחרות שקוראות פה

שלא ירגישו רע עם עצמן

ואיזה מיושנות הן

וזה לא היה הנושא של התת שרשור הזה

אלא רק המניע של הילודה

לא רואה בעיה בזה שרצון יהיה מושפע מעוד דברים חוץ רצון להמשכיות.

אז יש כאלו שהרצון אצלם מושפע גם מאידיאולוגיה, מה רע בזה?

ברור שצריך גם כוח, ויכולת, ומסוגלות.

אבל לא רק.

בסוף, ילדים זה מה שמקיים את העולם. ככה העולם ממשיך להתקיים

וברור שביהדות יש ערך להבאת ילדים ולקיום העולם בדרך זו.

כמה? זה כבר נתון לפרשנות

וזה גם תלוי בכל זוג

אבל אני לא רואה שום דבר רע ברצון הזה

להיפך, ב"ה שיש עוד אנשים שרוצים לקיים את העולם ושעושים זאת דרך הבאת ילדים.

ועוד משהו - זה שזוג יבחר במשהו שמאתגר או קשה, לא אומר שזו בחירה שהיא טעות.

אני יכולה לבחור בדרך הקשה יותר, כי אני רוצה בה או מאמינה בה.

ואני קצת חוששת שאת תקחי את דבריי ותצבעי אותם בצבע אחד

אז מבהירה מראש - ברור שזה לא יכול להיות בצורה טוטאלית, וברור שזה לא יכול לבוא על חשבון הילדים ולהגיע למצב של הזנחה.

אבל יש הרבה הרבה טווח בין "אני עושה רק מה שאני רוצה וטוב לי" לבין "אני בכלל לא מקשיבה לעצמי ולא שמה לב למה שכבר באחריותי ואני נספחת אחרי החברה"

לא הכל זה או זה

וזה בסדר

אפשר גם לתת קצת קרדיט לאנשים שהם יודעים לחשוב

האם זה אומר שיש חברות שבהם ההשפעה חזקה מידי? כן. זה כנראה גם קיים. אבל זה לא רק זה.

והבחירה להביא ילדים ממניע אידיאולוגי, היא לגיטימית לחלוטין

הבחירות של אנשים לא מושפעות אך ורק ממה הם רוצים במובן הפשוט של מה יעשה להם טוב, ולפעמים טוב שכך.

זה בסדר שאנשים מתחשבים גם בדברים נוספים מלבד רצון

הבעיה באידיאולוגיה שהיא לפעמים מדי חזקה

שהיא מוחקת את ההגיון ואת הרצון

לכן כל מה שנוגע בו אידאולוגיה עלול לההפך למשהו בעייתי 

אני מדברת על נושא הרצון

באופן כללי החיים שלנו לא הכל לפי הרצון או אי רצון שלנו, יש כללים..

אבל התכוונתי שלגדל ילד לפי הכללים בלי שום רצון זה בעייתי מאוד. לכן יש כאן מורכבות יותר גדולה מאשר ברוב המצוות, למצוא את האיזון בין "ציות לכללים" להקשבה פנימה. והערכים והלחץ החברתי עלולים לגרום למישהי לא להיות מספיק קשובה לעצמה, וללדת יותר ממה שמסוגלת בצורה שיכולה גם לפגוע בעצמה ובילדים- ואם זה קרה אז אפילו בעייתי לומר את זה בקול.

אני לא חושבת שהפיתרון הוא להפסיק לעודד ילודה. אבל יש כאן מורכבות אמיתית.

דיברתי באופן כללי על נושא ה'רצון'. אני מרגישה שבזמננו יש מאוד התייחסות לעניין הזה של רצון/ באלי או לא

נכון שאי אפשר להכריח מישהו לעשות משהו בניגוד לרצונו

אבל בעיני ביום יום אנחנו לא יכולים להתנהל רק לפי הרצונות שלנו

ואם אנחנו מדברים על זה ביחס לילודה

אז במצבים מסןיימים גם פה צריך להתגמש.

מה תגידי על זוג שכבר נשוי

שאחד רוצה רק ילד אחד

והשני מבחינתו אין מציאות כזאת של ילד יחיד?

ברור שאחד יצטרך להתגמש לקראת השני

או גירושין

לא רואה פיתרון אחר

אפשר לדון לגבי מורכבויות ספציפיות.אבל באופן כללי, אני חושבת שכדי לגדל ילד חשוב שיהיו רצון וכוחות. 

חוץ מהרצון

אגב אני באמת לא חושבת שצריך רצון ברמת התשוקה בשביל להרות שוב.

מה שמעצבן בטיעון שלך (סליחה) זה שאת טוענת שבחברות מסוימות מייפים את קשיי ההריון הילודה והגידול

כי זה אל מקובל לדבר על הקושי אלא רק על היופי

וואלה זה לא נכון.

מעבר לזה חד משמעית להיות בסביבה של משפחות ברוכות וצפופות זה חודר לתודעה של כל אחת

אני לא חושבת שאי פעם הבאתי ילד *בגלל* הסביבה אבל בפועל, כשהגדול שלי היה בן שלוש וחצי וגיסתי שילדה בזמנו יחד איתי ילדה פעם שניה מהלידה (ילד שלישי ואני עוד בגידול הראשון)

זה צבט לי את הלב, לא אכחד. למרות שמנעתי אז מרצוני.

יכול להיות שהרצון נובע מ'מה נתפס לי כנורמלי'

יכול להיות. אז מה? מה רע בכך?

כאשה חרדת אגיד שיש המון שיח

על בחילות בהריון

על הקאות

על היפרמזיס

וקשיים נוספים.

יותר מזה אחותי צחקה פעם שאשה חרדית לא מספרת לחברות שלה שהיא בהריון אלא ש'היא ב"ה לא מרגישה טוב' 

זה ידוע לכל!

יש לי אחיות היפרמזיסיות ברמה קשה! שאי תמיד בשוק איך הן נכנסות שוב להריון

אני עוד בטראומה מהפעם הקודמת..

אבל הן רוצות עוד.

הן לא שכחו.

אבל הן זוכרות גם מה התוצאה..

הבאתי דוגמא למעלה מה לא קיים בשיח

זה קורה - הריון ולידה

ולרוב משתדלת לא לענות כי לא מוצאת טעם

אבל פה מאוד צרם לי שכתבת שינוי מבורך.

פחות ילדים זה יותר מבורך? 

אולי בעינייך...

בעיני הרבה אנשים ילדים זה ברכה!

ולא כסיסמא, באמת כל ילד מביא איתו ברכה מחדש אור ושמחה לבית.

כשמישהי בוחרת להביא הרבה ילדים

זאת בחירה שלה והחלטה שלה.

אין היום כמעט נשים שלא מודעות לאפשרות של מניעת הריון

ויש נשים שעל אף ההריונות הקשים והלא פשוטים בוחרות לעבור שוב את המסע הזה

בדרך לילד נוסף ונשמה מיוחדת נוספת בעולם!

בעיני זה מבורך!!

יכולה להגיד שבעצמי עברתי הריון ראשון קשוח מאוד מאוד

ובהריון הבטחתי לעצמי שזהו, ילד אחד ולא יותר

אחרי שהוא נולד האור והשמחה שבאו לחיים שלנו הרגישו לי שווים את החודשים הקשים שעברתי.

ומבחירה אישית ומרצון מלא נכנסתי שוב להריון (שב"ה דווקא היה ממש קל)

אי אפשר להתווכח על ההשפעה הסביבתית שיש לנו.

ברור שאנחנו מושפעים בכל בחינה שהיא מהסביבה

זה עדיין לא אומר שאין לנו בחירה, כן אפילו בילד הראשון והשני....

מבחירה מודעת יותר

המשפחות גדולות, ההפרשים לפעמים צפופים

הם מודעות לאמצעים למנוע אבל בוחרות אחרת כי ככה טוב להן

זאת פשוט בחירה של הזוג ללכת בקו הזה

יש עכשיו סדרה בלדי מורי על רווקות מאוחרת שרוצות הריון.

הכמיהה לילודה , לילדים, להריון, היא בטבע האישה ואין לה קשר לייפוי המציאות על ידי הסביבה.

אשה יולדת מביאה קרבן חטאת כי בזמן הלידה נשבעת לא ללדת שוב, ויודעים שהיא תפר את נדרה..

זה טבע העולם.

אני מסכימה שיש השפעה חברתית לא קטנה על כמות הילדים, רואים את זה מאד מובהק ועדיין לא חושבת שזה בגלל שיש ייפוי המציאות ובטח לא טיוח או הסתרה או הכחשה.

זה בגלל שיש חברות שבהן ערך לש עוד ילד, הוא גדול ויקר יותר. זה ערך שגדלים עליו, לא "לחץ חברתי". וכשיש את הערך הזה הנכונות ל האישה בפני עצמה להביא עוד ילדים גדלה.

ברור שאני כמי שגדלה במשפחה ברוכה, וגם בעלי, וחווינו את זה שתינו כמהשו חיובי, בבסיס זה המודל המפחתי שלנו ושאנחנו רואים סביבנו.

זה לא גורם לבחילה לא להיות מורגשת. זה לא מעלים את הקושי. זה כן שם אותו במקום אחר.

בדיוק כמו שברור לי שאמהות ל8 פוגעת בקרירה שלי, אצלי בכל אופן, וזה לא שיקול בעיני.

זה לא כי החברה סביבי מייפה את המציאות ואומרת בטח את סופר וומן את יכולה הכל. אבל כן אני והחברה בה אני בוחרת לחיות מעריכות אמהות ומשפחות ברוכות במקום הרבה יותר גבוה בסולם הערכים שלנו מאשר אשה חילונית לדוגמא.

ועדיין יש לי בעבודה יותר מחברה חילונית אחת שחוו הריון זוועה והרות שוב ואומרות לא יודעת למה אני עושה את זה לעצמי עוד לא התאוששתי אבל הטבע חזק מהן...

אני מכירה מקרוב מאד מישהי שיש לה היפראמזיס קשה מאד בהריון, הגיעה למצב שחודש אחרי הלידה היא עוד רואה שחור כשנעמדת.

אחרי הלידה השלישית אמא שלה הכריחה אותה ללכת לרב שצעק עליה שחובתה למנוע וונשמרתם זה הכי חשוב. והיא מונעת. ועצובה.

תראי כמה כאן משתפות שהן עם מניעה ועדיין חולמות על הריון...

גם אם בפועל אף אחת לא לוחצת על השניה, עצם זה שאני רואה שסביבי יש נשים המון עם ילדים צפופים, גורם לי לאיזושהי צביתה לגבי זה שאני מרגישה שאני מסוגלת לפחות. וזה בוודאות בגלל לחץ חיצוני, לא בגלל שהייתי רוצה יותר צפופים. וזאת עבודה בשבילי לקבל את עצמי כמו שאני עם הכוחות שלי, החוזקות והחולשות שלי, ולשמוח ולהשקיע במה שאני עושה, ופחות להתעסק בהשוואות. אבל ברור לי שאותו לחץ חברתי מופעל על עוד נשים ומשפיע, בכל מיני דרכים, כמו בכל תחום אחר בחיים.

ואני חושבת שאת צודקת שאין הסתרה או טיוח מכוון. אבל מצד שני, מטבע הדברים לרוב מחצינים את החלקים היותר פוטוגניים בחיים, והקשיים והבלגן וההצפות פחות גלויים לעין חיצונית.

וגם הרבה פעמים לא מבינים כמה משהו מסויים קשה עד שלא חווים אותו, אפילו אם שומעים מבחוץ. 

בשני הכיוונים

בציבורים מסויימים ללדת יותר ובציבורים אחרים ללדת פחות.

ההבדל הוא במהות ההשפעה

בחברה הדתית (הרלוונטית) יש מינימום של 4-6

בעוד בחברה החילונית יש מקסימום של 3

בעיניי השפעה של מינימום בעייתית הרבה יותר מהשפעה של מקסימום 

באמת יש כאן מורכבות.

לכל אחד יכול להתאים מספר אחר של ילדים, והחברה יוצרת נורמה שאנשים מרגישים צורך להתיישר איתה. ולכיוון אחד יש יותר סיכוי לפגיעה בשמחה, בנחת, וברווחה הנפשית של המשפחה- שזה בעיניך גובר, ואני יכולה להבין את זה. אבל לכיוון השני יש פגיעה בערך הילודה, שזה גם בעייתי מאוד בעיני.

יש בעיה קשה של ילודה

(וזה אגב מראה שהטבע כבר לא מושך אנשים להתרבות)

בישראל אין את הבעיה הזו

אז בעיניי

כל עוד אין פה בעיה מהותית

בהסתכלות של עלות תועלת עדיף חברה שלא מעודדת ילודה מאשר זו שמעודדת (כי הרי בנושא בוער כזה

לא יהיה משהו נטרלי

תמיד החברה תתערב)

שערכים של אינדינדואליזם

ותפיסות חדשניות

שחקו את ערך הילודה והטבע

מוסד המשפחה נמחק לחלוטין כמעט

אנשים לא באמת חושבים שסביר לחיות אלורך זמן עם בן זוג קבוע

גם אני לא הייתי מביאה ילדים ככה, זה קשה מדי

זה אל אומר ש'הטבע כבר לא מושך אנשים להתרבות' זה אומר שהכל כוות עוות עד היסוד

לא כתבת פה משהו אינטימי או שגורם לאאוטינג.

החברה מאוד לא מעודדת.

חופשת לידה היא רק 3 וחצי חודשים. להאריך זה בלי משכורת.

נשים עובדות יתקשו ללכת לעבודה עם בחילות ושאר תסמיני הריון וימשיכו לעשות זאת מחוסר ברירה כי צריך משכורת...

יוקר המחיה מקשה על משפחות ברוכות ילדים.

חינוך איכותי עולה הרבה, כנ"ל צהרונים, קייטנות, חוגים.

מוצרי תינוקות בארץ מאוד יקרים.

ארוחות ליולדות ראינו כאן בפורום כמה קשה בהרבה מקומות לארגן.

הסבתות בעצמן עובדות ולא פנויות לתמוך בצורה מלאה בבנות שלהן כשהן יולדות.

ועוד ועוד.

ממש לא קל להיות כאן בארץ בהריון ואחרי לידה.

אז מה בדיוק מעודד כאן ילודה גבוהה?! שאת רואה שלשכנה שלך יש 8 ילדים ואת חושבת שאת גם צריכה/חייבת? סגרי את החלון ואל תסתכלי החוצה ותעשי מה שטוב לך.

מי שיולדת הרבה זה כי היא רוצה בזה, או שהמניעה אולי לא מנעה לה למרות שלקחה. או שאסור לה מניעה מסיבה בריאותית.

אם גם לשכנה שלה וגם לכל החברות שלה בבניין יש בדיוק אותו מספר ילדים או לפחות מעל 6 אולי כי היא בחרה לגור במקום שתואם את תפיסת עולמה ושאיפתה.

וללדת בגלל אידיאלים או הלכה או איך שתרצי לקרוא לזה, בהנחה שזה תואם לכוחות הפיזים והנפשיים של האישה ומשפחתה, אני לא רואה בזה חיסרון. מי שרןצה לחיות בעולם נטול ערכים ומשמעות ולשים רק את עצמו, רצונותיו וצרכיו במרכז ללא שום הסתכלות ערכית, אמונית, משמעותית משום סוג- מוזמן לחיות כך. אבל שיכבד את מי שבחר לחיות עם ערכים. לחיות תחת רצון ה' לא אומר שאין לי דעה או מחשבה משלי. ולא אומר שאני עושה מעצמי סמרטוט או כפופה לרצונות החברה (מי קובע מי זאת החברה?!). יש המון המון נשים ש*בחרו* במשפחה גדולה ושמחות בזה. ולא כי מישהו כפה אותן לכך.

מי שמרגישה כפייה מהחברה, שתעשה ש"ב עם עצמה למה היא מרגישה כך. (והערה אחת או שתיים מחברה בספסל בגינה או דודה באיזה מפגש משפחתי זה לא החברה. תמיד יהיו אנשים חסרי טקט)

יש המון משפחות עם פוטנציאל לגדל יותר מ3 ילדים, (חלק גם הרבה יותר מ3 ילדים), שיגדלו בשמחה, יהיו אנשים טובים שיוסיפו המון אור, יפתחו ויקדמו את העולם, ויהפכו אותו למקום טוב יותר.

לומר שעדיף שלכולם יהיו פחות ילדים, כדי שלא יהיו משפחות שיולדות יותר מדי ילדים בצורה שלא מתאימה להם, זה גם בעייתי בעיניי.

לא רואה שהִתרבות מביאה אור בפני עצמה

אחרת מדינת ישראל היתה צריכה להיות מקור של אור וטוב

היא לא ממש כזו

כן רואים שההתרבות מחזקת את הכלכלה

אבל המחירים בדרך לא בהכרח שווים עלות תועלת וכנראה לא לזה התכוונת בפוטנציאל לעולם טוב יותר

תסתכלי מה קורה באירופה (לא מדברת על מהגרים) ששם אין תרבות מעודדת ילודה- אין ילדים.

אולי באותו רגע לאינדיבידואל זה נוח אבל בטווח רחוק של עלות מול תועלת (לא חושבת שנכון להסתכל ככה על הבאת ילדים לעולם אבל זה דיון אחר) זה רעיון גרוע מאוד. הבעיה שהגיעו אליה באירופה לא קרתה ביום אחד ואם במדינת ישראל יתחילו להתנהל ככה מאוד מהר נגיע למצב שלהם.

בכלל במדינת ישראל רוב רובן של הנשים יולדות לאחר שהן הגיעו לגיל בוגר של קבלת החלטות, זריקת האחריות על החברה בטענה שבגלל עידוד הילודה נשים יולדות יותר מהיכולת שלהן היא ילדותית.

נשים יולדות מבחירה מוחלטת, אני בהריון ראשון והייתי מודעת לחלוטין להשלכות, וקשה לי וברור לי שיהיו לי עוד ילדים לא בגלל לחץ חברתי.

אם הייתי מנהלת את חיי לפי לחץ חברתי לא הייתי לומדת את מה שאני לומדת ולא הייתי עושה עוד הרבה דברים אחרים.

יותר מזה, תדברי עם נשים חילוניות על 3+ ילדים גם שם היחס הוא לא בדיוק מחבק ואוהב לבחירה במשפחה גדולה ואולי אפשר לומר ששם גם כן נשים קובעות את מספר הילדים לפי החברה למרות שהן רוצות יותר, למה שם את לא יוצאת מנק' הנחה שמס' הילדים נובע מלחץ חברתי? אולי כך גם באירופה?

בתור מישהי עם הרבה ילדים , גם ביחס לחברה הדתית, בטח בחברה החילונית, אני שומעת לא פעם אמירות מאנשים בעיקר נשים אבל לא רק כמה הם מקנאים בי על הבחירה שלי ללדת עוד ועוד, על זה שהיו רוצים עוד ילדים מעבר לשניים או שלושה שיש להם אבל זה לא מקובל, וכמה זה מצער שצריך להיכנס לסד החברתי של מה מקובל. אז ללחץ חברתי יש השפעה שלילית בכל מיני כיוונים, לאו דווקא בכיוון שאליו עד מכוונת.

ואגב לכיוון השני, יש לי חברה עם היפראמזיס קשה מאוד, ברמת אישפוז בבי"ח לאורך כל ההריון והזנה לווריד, יש לה יותר ילדים מהממוצע בחברה, והיא בחרה כל פעם מחדש למרות המשמעות של הבחירה שלה, כי ילדים והולדה זה מעבר לרק רצון ונורמות

אחרי הריון או לידה ראשונה הצהירו שהיה מזעזע

לי ב"ה היה טוב למען האמת

נכון הן לא אמרו 'לא רוצה עוד ילדים' הן אמרו 'עכשו אני בהפסקה עד להודעה חדשה'

אני לא מכירה כמעט חילוניות עם ילד אחד

בטח לא 'בגלל הריון קשה'

מה מפריע לך בעצם?

מרגישה שמשהו מאד מציק לך פה.

מישהו הסתיר ממך את האמת על הריון לפני שהרית?

אני לא מכירה אישה שלא מתלוננת (אפשר גם לקרוא לזה מדווחות על קשיים במקום תלונות) על ההריונות שלה,

ולא משנה כמה קל ההריון 

גם תמצא על מה להתלונן או לספר על קשיים שיש במהלכו.

וגם נשים שעוברות הריונות זוועתיים מכל הבחינות,

בוחרות בחירה מודעת ללכת לזה שוב ושוב ושוב

כי מבחינתן המטרה מקדשת את האמצעים.

המידע נגיש וזמין

לא ראיתי מקור מידע אחד על הריון שמסתיר את נושא הבחילות.. התסמין המובהק ביותר.

את הבחילות

אבל קשה להבין מהמידע שקיים או מרוב הנשים שכבר היו בהריון

שזה יכול ללוות 24/7 9 חודשים

כפי המשפט הידוע

הריון זה לא מחלה

למרות שזה גרוע מרוב המחלות

שאינן נמשכות 9 חודשים

מידע שנפוץ? וכמה נשים עולות במשקל בהריון זה מידע שברור לך מרוב הנשים?

אף אחת לא מסתובבת עם שלט או רמקול להכריז כמה זמן לקחו לה הבחילות. דברי עם חברות על הריונית. שתפי מה אצלך. אולי גם הן ירצו לשתף ותשמעי מה קורה בסביבה שלך. אם תשאלי רופאים הם כנראה ידעו להגיד לך שהטווח הוא בלי בכלל בחילות ועד בחילות משבוע 4 ועד הלידה ואף אחריה.

ואם יגידו לך (מדפט שכמובן לא נכון) שיש רק נשים נדירות שאצלן הבחילות נמשכות כל ההריון, אבל את תגלי שאת מהנדירות האלה זה יעזור לך? ככמות הנשים שחוו הריונות כך כמות התופעות. ומה שאישה עוברת בהריון אחד ממש לא בהכרח שיהיה לה גם בהריון הבא. 

הכי גלוי שיש

כל ילדה יודעת שיש נשים עם בעיות פוריות

והמשקל הוא מאד גלוי לעין

למולם בחילות והקאות  בהריון זה די סמוי מין העין 

את לא יודעת אם ממוצע הכניסה להריון הוא חודשיים או שנה או שנה וחצי.

ומשקל ממש לא רואים. רואים בטן. את לא יודעת אם אישה עלתה 15 או 25 קילו או רק 7. יש נשים גבוהות שבקושי רואים עליהן שהן בהריון. את יודעת להגיד כמה הן עולות?

ומה לגבי ורידים? בקיצור אין סוף לדברים. ומי שרוצה לדעת היום כל המידע זמין ונגיש בשפע ברשתות. אף אחד לא מסתיר כלום. ואף אחת לא יכולה לדעת לא על עצמה ולא על אחרות איך יעבור ההריון ואיך היא תרגיש.

מה שכן אפשר לשלוח את הנשים במשפחתך, כי לפעמים יש קשר גנטי. 

כמה זמן בדיוק לוקח להיכנס להריון או כמה מישהי עלתה

להבין שכניסה להריון פירושה אפשרות משמעותית למחלה 9 חודשים

זה חשוב לדעת

מראש

להבין שלרצות הריון זה יכול להיות חודשים של אכזבה ותסכול. וזה ממש לא כל ילדה יודעת.

לדעת שהריון זה שינוי ביציבות ובמשקל וביכולת התנועה גם בלי בחילות.

בקיצור אני מנסה לומר שיש עוד הרבה דברים שלא יודעים או כן יודעים. זה חלק מהחיים. לפני שהתחתנת ידעת לפרטי פרטים מה ההשלכות? ואחרי שאת יולדת את יודעת מה ההשלכות? יש נשים שלוקח להן יותר משנה להרגיש שהן כבר לא אחרי לידה. וסובלת מהרבה דברים כולל דכאון שיכול להיות לא פחות קשה מבחילות. 

במיוחד בנושאים שמוסתרים מהעין

במיוחד בנושאים שיש אינטרס להשאיר אותם עמומים 

למי לעזאזל יש אינטרס להסתיר את המידע הזה??

מישהו מרוויח מההסתרה? (אני משערת שאת לא מתכוונת לאינטרס כלכלי של האגיס או מטרנה 😉)

החברה במדינת ישראל מעודדת ילודה

למשל אל הורות זה לא נפוץ כמו במדינות מערביות אחרות

ספציפית מגזרים מסוימים מאד מעודדים ילודה

אז השיח והמידע סביב זה מוטה וחסר

גם במגזר הכללי ובמיוחד במגזרים הדתיים הרלוונטיים

בדיוק ראיתי בטיקטוק מישהי (חילונית) בהריון ראשון מתלוננת למה 'משפיעניות' הריוניות מדברות בעיקר על הפאן ולא מדברות על הסמרטוטיות שמרגישים ועוד תופעות

קלאסי ממש

לא לטיב השואב שוטף שקנו

והקרמים שהן מורחות

וכמה הזוגיות שלהם מהממת

וגם למצב ההריונות שלהן

מי שמושפעת ממשפיענית 

גם תבזבז את כל הכסף שלה על השטויות שהן משווקות

דווקא ממש מחזקת את המחשבה שלי שאין כאן הסתרה מגמתית, אלא בכללי בחיים אנשים נוטים להראות את עצמם יפים, שמחים ומצליחים. ופחות מראים חיצונית רגעים של כאב, חולשה, סבל, בחילות- הקאות וכו'.

לא בדקתי אבל אני חושבת שגם בחברה מערבית בחו"ל רוב הנשים לא חושבות שההיריון עלול להיות 9 חו' של בחילות 24/7. 

שעוברות הריון סבבה לגמרי

יש קשיים פה ושם אבל לא סוף העולם בכלל (ואני מדברת מנסיון אישי) כך שאני חושבת שזה מאוד הגיוני שאישה תיכנס לזה בפעם הראשונה ותיקח הימור באיך היא תעבור את ההריון.

לא חייבים לשקף את כל הסיבוכים והקשיים לפני ההריון כדי שאישה לא תרגיש שנכנסה להרפתקה לא ידועה..

ככה זה בחיים

חווים ולומדים

אבל יש חלק ייחודי לחברות שמעודדות ילודה 

היא בהריון וחווה זאת,יש לה אפשרות להפעיל שיקול דעת ולהחליט לגבי הפעם הבאה

וגם, יש דברים שעד שלא חווים אותם - לא יודעים אותם. כי זה שונה מאישה לאישה

כשאני הריתי לפני יותר מ8 שנים למשל, סימפ' לא היה מוכר וזה לא שיודעים למי יהיה ולמי לא. גם כשעשיתי חיפוש באינטרנט לגבי תופעות הריון לאנשים עם בעיות ספציפיות אורטופדיות כמו שיש לי, וגם כששאלתי נשים בחיים האמיתיים לא היה כתוב ונאמר לי מה מה אני אחווה. כי הן זו לא אני וזה משתנה מאחת לאחרת

הריון לא מגיע עם ספר הפעלה והוראות לכל התרחישים האפשריים והאמת שטוב שכך. גם לאותה אישה יכולה להיות חווית הריון ולידה שונה לגמרי מפעם אחת לאחרת. זה לא קשור לחברה.

אי אפשר להאשים את החברה בזה שלא שופכים החוצה מידע אישי על חוויות בהריון ואז להגיד "הריתי כך וכך פעמים והיה לי קשה,איך לא אמרו לי ש.. והחברה אשמה כי יש סביבי נשים עם 8 ילדים ונראה שלהן הכל סבבה ולי קשה אז הן אשמות ויש השתקה"

לו הייתה תופעה כזו של נשים שמאשימות את החברה בהחלטות שלהן, זה היה נראה לי מוזר מחילה. הרית פעם ופעמיים,ראית שקשה, מה החלטת להמשיך? ועוד להאשים את החברה? קחי אחריות על חייך. התבונני פנימה. היי קשובה לעצמך.

זו לא נוסחה מתמטית - תהרי, יהיה לך בחילות תשעה חודשים/ תסבלי מורידים 3 חודשים שהסתירו מאיתנו. כל אחת מקבלת חבילה אחרת לרוב ללא הכנה מראש ומי שכן חוותה כנראה מוכנה לחוות זאת שוב ואם לא אז שתחשוב על הפעם הבאה

אי אפשר לחיות באילוז' שיהיה לך הריון כמו של השכנה. מאמינה שאירי פעם פעמיים כבר קולטים שזה משו אחר,ואנחנו גם חשופים למידע רב על הריון ולידה סביבנו. זה נטו אחריות אישית בעיניי

דברתי על מידע ושיח

גם אחרי שאישה יודעת וחווה היא עדיין תתקל בשיח שמייפה את המציאות

והערכים של הבן אדם משפיעים על איך הוא מפרש את המציאות ואיך הוא מציג אותה.

מציאות עשויה מעובדות

נכון שאפשר לפרש ואף לסלף

אבל בסוף יש עובדות

עובדתית כמות הבחילות גדולה מאיך שמציגים אותה

אחרת השרשור הזה כנראה לא היה נפתח

אישה ספציפית- אולי לא רוצה לשתף, אולי זה נראה לה קטן ביחס לילד שקיבלה, אולי לא זה היה זמן קצוב ועבר ולא מדברת על זה יותר .

ויש גם הרבה נשים שבקושי חוות בחילות או בכלל לא.

נראה לי שרוב הנשים לא מחפשות מידע על היריון לפני ההיריון ובהתאם נחשפות רק למי שסביבן שלא תמיד חוות קושי, ולא  תמיד מציגות אותו.

בין אם זה אישה פרטית ובין אם זה מידע ציבורי

מציג את ההריון כמשהו יותר קל ממה שהוא

מכל הבחינות

נכון שיש נשים עם הריון יותר קל

אבל כמעט כולם חוות תסמינים

חלק גדול חוות תסמינים משמעותיים

השיח לא תואם למציאות

ככה בכל אופן אני מרגישה ושמעתי לא מעט נשים שגם חושבות ככה

וזה עולה פה מדי פעם וגם במקומות אחרים 

אני לא הרגשתי ככה, הורים שלי דווקא סיפרו לי כמה ההיריונות של אמא שלי היו קשים. ויצא לי להתארח אצל חברה היריונית עם בחילות והקאות ולראות מה זה, אז ידעתי מראש. אבל הגיוני שהרבה לא ככה.

ומי שאין לה בחילות בכלל, כמוני ב"ה בהריון הזה, פשוט לא תפתח שרשור...

משערת שהנתונים שגופים רשמיים מציגים (כמו לדוג' כתבות הסבר של קופות חולים וכדו') יותר מורכבים מסטטיסטיקה - עובדות, אשפוזים, שאלונים לנשים וכו', ויותר אמינים מאשר חוויה אישית כדי לקבוע דברים כאלו

אבל לא מתעניינת באישה שיש לה בחילות והקאות והיא לא בקשה עזרה רפואית

ככה שהסטטיסטיקה שלהם חסרה

שמענינים את הרפואה

וגם הם לפי מה שרצו לחקור

נתונים שמוצגים ע"י גורמים רפואיים לא בהכרח אומרים משהו נכון/ מדויק לגבי האדם הפרטי

קראת מאמרים בנושא וראית שמציינים שבדקו רק תופעות לוואי שמובילות לטיפול רפואי? את עובדת בתחום המחקר הרפואי שאת יודעת איך הוא מתנהל?

לא בהכרח את טועה אבל יש לי תחושה שזה לא ממש מבוסס (מהיכרות עם התחום)

מצד שני, כמו שאת רואה, רוב הנשים לא נותנות לזה משקל משמעותי בשיתוף ולדעתי זה לא מתוך הסתרה מכוונת, או ייפוי המציאות, אלא רק בגלל שבדיעבד זה לא היה משו שזכרו והיה משמעותי או טראומתי

אני התמודדתי עם בחילות וחולשה בשליש הראשון אבל לא מעבר

בטוחה שיש עוד הרבה כמוני.

אני לא אייפה את המציאות, אבל אם תקחי כל אישה סטנדרטית,לרוב אם היא תשמע את המשפט - תכיני את עצמך לזה שיהיה לך בחילות כל ההריון או ברובו ותרגישי נורא כי כך אני הרגשתי, זה יעצבן אותה

ויכול להיות שבאמת הרגשתי סוף העולם באותה תקופה, והיה קשה, אבל אני לא זוכרת את זה בעוצמה כזו אלא כמשהו שהיה וחלף. חלק מהעניין וזהו. כמו עוד הרבה דברים בחיים. אז זה לא ייפוי, זה טבעו של עולם, שב"ה דברים קשים או לא נעימים לא נמשכים איתנו לנצח לרוב

הרבה נשים ששיתפתי אותם בקשיים של הריון/ גידול ילדים

הרימו גבה

(מי שישמע מה חוויתי ומה שיתפתי

דברים קלאסיים)

מעטות הבינו/ הזדהו

עד שלמדתי לשתף רק נשים שמסוגלות להכיל דיבור שונה מהרגיל

המשותף לנשים שהיו מסוגלות להכיל היה

יכולת לחשוב ולעשות שונה מכולן 

ספציפית

בקרב הסביבה שלי זה ידוע שגידול ילדים והריונות זה דבר ממש לא פשוט לכולן, והשיח פתוח וזה שיא המנורמל

אני לא מרגישה חריגה כשאני משתפת שההריונות שלי היו קשים לי מאוד או שהעול היומיומי שלי קשוח, אפילו שביחס לסביבה שלי יש לי הכי קצת ילדים וסביר להניח שהכי הרבה עזרה

כן יכולה לומר שיש נשים שלמרות הקושי בחרו בזה שוב, בידיעה שיהיה להן קשה כי הסתכלות על הקושי היא שהוא זמני וזו הקרבה ששווה לעשות

היו לי הריונות עם בחילות ממש קשות בהתחלה, קושי גדול לתפקד יחד עם ילדים קטנטנים בבית

אבל אני צריכה היום להתאמץ להיזכר בזה

לא נשארתי עם טראומה וזיכרונות רעים. היום אני בחוויית האימהות ושמחה על כל ילד שנולד לי.

אז אם אישה תשאל אותי

אני אספר לה את האמת

אתאמץ להיזכר בפרטים ואשתף אותה איך היה

וגם אספר לה שהיום כבר כמעט שכחתי את זה ומבחינתי זה משהו שחלף וזהו.

ה ברא את הטבע של האישה שהיא שוכחת במידה מסויימת מה עברה. ברור שיש חוויות מטלטלות שלא נשכחות אבל הסטנדרטי, בחילות והקאות וחולשה ועייפות שזה מספיק קשה. חולף ועובר.

אחרת אין שום הסבר למה נשים מכניסות את עצמן לזה שוב ושוב ושוב אין סיכוי שהן (או לפחות רובן) עושות את זה רק כי מקובל או כי ככה השכנה.

השכנה לא תקיא במקומה ולא תצטרך לעבור את הלידה..

לא יודעת אם זה בכל המגזרים ככה, אבל אני מרגישה שסביבי

אף אחד לא טרח להגיד לי גם כמה מורכב זה יכול להיות.

כמה קשה זה יכול להיות על הזוגיות.

ואגב גם לגבי גידול ילדים.

אני לקחתי על עצמי לספר לכל אישה שרק התחתנה גם את הצדדים הפחות יפים.

אבל אני גם חושבת שזה קשור לזה שהתחתנתי מוקדם וראשונה

לא היה לי חברות שילדו לפני, חברות שלי כבר הגיעו הרבה יותר מוכנות. 

מישהו מסתיר את המידע הזה???

שאלת פעם מישהי שעברה הריון עם היפרמזיס והיא אמרה לך היה לי הריון מדהים!! הרגשתי מצויין???

אולי פעם לא הנגישו את המידע

היום הכל כתוב וידוע ומסופר.

בתורה כבר כתוב בצער תלדי בנים

ידוע טוב מאוד שהריון זה דבר שמלווה בצער גדול 

בחברה שמאוד מעודדת חתונה בגיל צעיר.

והתחתנתי גם מאוד מוקדם

נאמר לנו שאפשר למנוע עד 3 חודשים.

היינו בקשר רציף עם רבנים

ואף אחד! לא טרח להגיד לנו שזה יהיה אולי הדבר הכי קשה בחיים שלנו.

וכמובן שאמרו לנו כמה ילדים זה מדהים.

לדעתי זה לגמרי חוסר אחראיות ,היינו ילדים.

יש לי כמה גיסות וגם אף אחת מהן לא אמרה כלום.

ויש לי גיסה שמקיאה כל ההריון. זה לא שזה אחראיות שלה

אבל באמת זה שיח שלדעתי פחות נפוץ. בעיקר עם כאלה שעוד לא חוו את זה. 

אני בחברה שבה לא מקובל למנוע אחרי חתונה

אף אחד לא אמר לי- י שמצב.

ידעתי את זה מצוין.

ראיתי סביבי אחיות חברות גיסות את אמא שלי...

בעלי היה פחות מודע כי כבחור ישיבה פחות נחשף לזה.

אני לא רצה לספר לכל חברותיי על הקשיים הזוגיים או על מריבה שיש פה ושם, לא כי אני לא שקופה איתן או רוצה לעודד אותן להתחתן אלא פשוט כי זה עניין שלי ושל בעלי, ואננ אשתף אם ארגיש צורך לשתף

אני לא משתפת כל חברה או מישהי בסביבתי אם קל לנו או קשה לנו כלכלית כי זה עניין שלנו, והיא תצטרך להבין לבד איך היא מסתדרת כלכלית.

אותו הדבר על הריון, לידה וגידול ילדים. אני לא מסתירה מאף אחת מידע. אני פשוט משתפת במה שבא לי לשתף.

הרבה פעמים בא לי לשתף בחוכמות של הילדים, בדברים הטובים שאיתם, ולפעמים בא לי לשתף על הקושי. אגב, לרוב השיתוף על הקושי יהיה על כאלה שכבר בשלב שלי וחוות אותו כמוני פשוט כי ככה מרגיש יותר נעים

זה לא מגיע מאיזה רצון לייפות את המציאות כדי לעודד חתונות/ ילודה או משהו כזה

על שיקולים של האדם הפרטי

אלא על הנורמות כחברה

מה מקובל לומר ומה לא

בשיח של אנשי חינוך/ ציבור

או לחילופין ברשתות חברתיות 

של על מה לדבר

אבל יכול להיות שזה תלוי חברה.

אגב גפ ברשתות שמעתי לא מעט אושיות שמדברות על בחילות, על הורדת הילוך בחןדשים הראשוניפ להריון בגלל הקושי, על לידה ומה שקורה אחריה.

אני לא חווה כמוך את הדברים.

וכשניסיתי להכין גיסות לזה שיכול להיות מורכב אחרי לידה הן קצת התעצבנו עליי, "בעזרת ה' יהיה טוב למה סתם להיכנס לדאגות"

ואני מסכימה עם מה שאת אומרת על ההלם.

אבל זה הלם שונה לגמרי שאפילו לא ידעת שיש מצב שזה יקשה על הזוגיות/שיהיה לך דיכאון אחרי לידה. 

מכירה כמה נשים שמאוד משקיעות בהעלאת מודעות.

יש נשים שחוות את הבחילות בפחות עוצמות 

אני אישית בהריון החמישי שלי כמעט ולא היו לי בחילות

לעומת זאת הריונות קודמים

בחילות נוראיות כל שעות היממה

זה לא דבר חריג.

וגם זה שזה עובר בשליש השני לא עובד אצלי...

תודה לה'

תצוגה של כלי תחבורה, בעיקר משאיות מקום המדינה עד היום. אפשר גם להיכנס לתוך רוב כלי התחבורה.

הפארק המפורסם שנמצא בלב ירושלים ;)

הצבאים מסתובבים בחופשיות, ואפשר לראות אותם. אפשר לקבל גם משקפות בכניסה.

הכניסה היא ללא תשלום, אך אין שם כמעט חניה.

חיסרון- חם!!

יש לפעמים פעילויות יצירה או הצגות, גם חינמיות. אפשר להתעדכן באתר שלהם...

ליד ממילא

מרטיב לגמרי, צריך בגדי החלפה

נדלקות כל שעה או שעתיים...

פארק עם המון דשא, אגם ברווזים, מגלשות גבוהות ומתקנים, והכי שווה- מזרקות מים!

המזרקות פתוחות כל יום מ8-21.

בתוך הפארק יש גם את גן החי (בתשלום של 30₪ לאדם, מגיל שנתיים)

כדאי להביא מגבות ובגדי ים

שטח ענקי עם דשא, אגם, מתקנים ומגרשים. נמצא מול בילינסון והקניון הגדול אז הגעה ממש נוחה

מעבר לזה שזה שטח דשא ענק יש שם גם מתקני גן שעשועים ענקיים ואומגה קטנה. לא מזמן, אולי עדיין, היתה שם גם תערוכת פסלי חיות מיוחדים בגן הטרופי. בכללי יש שם המון אזורים

יש שם מתקנים שווים, מזרקות, וגם קצת חיות שאפשר לצפות בהם

פארק גדול, הרבה שבילים שאפשר לרכב על אופניים, יש שירותים ציבוריים בשטח, אגם מלאכותי עם ברווזים, יש מזרקות שפועלות בשעות מסויימות (אפשר להתעדכן באתר של עיריית מודיעין על השעות) עבר לאחרונה שיפוץ, יש חניה וגם מרחק קצר מתחנת הרכבת.

יוצאת ממרכזית המפרץ

כניסה חינם למים קפואים. כדאי להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום טוב.

פארק מושקע, כל מיני סגנונות של מתקנים.

יש גם פינת חי בשטח הפארק, אני חושבת שהתחילו לגבות תשלום על פינת החי אבל לא בטוחה.

הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...

אם אני לא אמצא פתרון אחר.

https://babybasic.co.il/product/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_campaign=pmax_old_degel&utm_term=&gad_source=1&gad_campaignid=16462244856&gbraid=0AAAAADevRwEUBm4myr7Av2HNI0Z_GLY_b&gclid=CjwKCAjwyabTBhBFEiwAM3mNUEIq1GZ9MF8BT714CvMqPs70PxthxEeXAgXl9CkU3340dydXbnxSthoCRLwQAvD_BwE

זה ממש יקר.

לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.

סט של 4 גופיות ללא שרוולים סרוגות לבנות, מתאימות כגופייה, לחוץ, לבוש יומיומי, טיולים, גילאי 6 חודשים עד 3 שנים, מתאים לאביב/קיץ, נוחות קלה, לבוש יומיומי, עונת טיולים משפחתיים, שמחה קטנה ויקרה, בגדי חופשה, חופשה, פריטי חובה לתינוק, חופשה רגועה, תחושה נעימה, אופנתיות יומיומיות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות

בעיניי

מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)

כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.

המינוס שצריך לכבס כל יום

אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה

גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...

מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..

לק"י

למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.

אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈

מחזיק מעמד כמה שנים.

אבל עד לפני כמה חודשים, כשלא היה לנו מייבש, היה בשימוש יומיומי.

אצלנו בשימוש יומיומי + לגרור לרחבה בחוץ ולהחזיר

באושר עד יש מתקן לגובה, מומלץ ממש בחום

מעולה.

דווקא בשימוש יומיומי זה נשאר פתוח ולא נהרס

מתלה כביסה פלסטיק אופיר – אשגר אקספרס

דומה לזה. הפסים עבים יחסית. בלי מקום לאטבים

לא מכירה את המוצר ואת האתר אז לא יכולה להמליץ

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.

ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש

וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

איזה גזרה חשבת?

כאילו שאין לה שום חיתוך

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

או חצאית גזרה גבוהה וחולצה בתוך החצאית

בגדול, כל חיתוך שמונח על הבטן (ולא מעליה),

וגם קצת ניסוי וטעיה של גזרות של חולצות.

חצאיות גיזרה ישרה

חצאית פליסה (קפלים) וחולצה מבד אלגנט בפנים או בחוץ (תלוי בגובה וברוחב)

חולצה בפנים וחגורה

שמלות קומות

שמלות עם תפרים שחותכים את הטופ באזורים הקריטיים או שמלות שהעיצוב עם כאלה רצועות בד מכווץ (מתקשה להגדיר) שתפורים על הטופ. סגנון שיש היום להודולה וגם יש דגמים דומים שאפשר להזמין משיין.

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ תחרה או סרוג עם חורים גדולים שנחתך על הבטן

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ מקושקש שנחתך על הבטן

טופ גיזרה רחבה עם חצאית ישרה

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

יש הרבה אפשרויות, הבאתי גם כמה דוגמאות.. בהצלחה

בסוף זה תלוי גזרה ומבנה גוף

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

אולי אנחנו לא מדברות על אותה דונה?

כי אני אפילו לא מצליחה לדמיין איך זה נוח לעומת עגלה. כשאני הולכת למקום עם מדרגות, אני משאירה את הדונה ברכב, מעדיפה להוציא עגלה לפתוח לקפל מאשר להסתבך עם הדונה במדרגות.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷