חודש אדר,חודש של שמחה ברחובות... איך אתן.ם עם האירועים והחג?ציפי כהן
איפה זה פוגש אתכם.ן?

מוזמנות ומוזמנים לשתף במחשבות, רגשות, תחושות וכל מה שיעלה🙂

אפשר גם לחשוב ולשתף על איך הייתי רוצה שהחודש והחג הזה ייראו.
האם הוא יהיה טוב? האם לא?
איך הוא יכול להיות עבורי?
האם ניתן לראות אותו אחרת ממה שהיה?
האם ניתן לשנות בו משהו קטן כדי להפוך אותו לטוב עבורי? (בהנחה שיש דברים שמעיקים)

מזמינה לשיתוף מחשבות, הרגשות וגם עצות לשיפור מצב הרוח

חודש טוב וחיבוקים🌹
זה מעלה בי שני דבריםאין ייאוש בעולם
אחד דמיון מתוק של ילד/ה עם תחפושת של תות או משו מתוק, יש בדמיון הזה נגיעה של החמצה וקווץ' בלב, אבל מצליחה גם לדמיין אותו מתוק ולהתרפק עליו

והשני זה זיכרון על שהייתי בהריון בפורים שעבר, ועצבות על שעברה שנה ואני עוד לא עם בטן עגולה או ילד.
עצוב לחשוב על הבטן שהיתה בפורים,ועכשיו איננה...ציפי כהן
והדמיון הזה צובט ומתוק גם יחד... תודה על השיתוף!
הלוואי ונזכה לשמוח איתך בלידה מלאה שמחה, חיים ונחת.
אני מחכה לזה...

🌹
וואי, אין לי מושג איך יהיהנועה נועה
גילינו שארית שבוע שעבר, ואני עוד מתלבטת אם ללכת לטפל בה כמו שהרופא אמר או לחכות את הזמן שתצא לבד ולספוג את הכתמים בדרך (כנראה שגם אחרי ההפלה הקודמת היתה שארית כי לקח לבטא בערך חצי שנה להתאפס, פשוט אז לא הייתי במעקב צמוד כמו הפעם, רק עשיתי בטאות כל חודש כדי לדעת אם יש הריון חדש). אנחנו גם ככה בתקופה משוגעת, בעלי עומד להתגייס שבוע וחצי לפני פסח ויש כל כך הרבה החלטות ומחשבות על הראש ואנחנו אפילו לא ממש הגענו ללשבת ולדבר על זה בצורה מסודרת...
אבל בעיקר, כמה וכמה נשים סביבי שילדו את הקטן שלהן סביב אותה תקופה שהקטן שלי נולד כבר נמצאות בהריון מתקדם. רובן ילדו קצת לפני אבל עדיין אין סיכוי שיוולד לי באותו הפער, כי אחרי שהרחם יתנקה אנחנו צריכים עוד לבדוק קרישיות ולחכות לתשובה... ורק עכשיו התחלתי לכאוב מזה, עד השבועות האחרונים איכשהו זה לא עבר אותי והייתי אדישה לזה. אבל עכשיו אני קולטת עוד הריון ועוד אחד וזה ממש מפרק. מנסה כל הזמן לחזק את עצמי בשני הילדים המדהימים שכבר יש לי ועדיין, נשים התחתנו לפני וכבר יש להן כמעט שלושה, ואם קודם זה היה 'אני נשואה כמעט 6 שנים וכבר בהריון של הילד השלישי' עכשיו הכל רק מתרחק. בראש אני יודעת שזה הגיוני, ויש כאלה שעושים את זה מבחירה, אבל מה לעשות שאצלי זה לא מבחירה. וזה כואב.
ככה שזה אולי מזלי שלא נהיה השנה לפחות בבוקר פורים בקהילה שלנו כי יש בר מצווה במשפחה שלי בעלי, בצד שבו כולם צעירים ואין נשואים שיכאב לי לפגוש. את הלילה מקווה שנצלח בטוב (אין מצב להבריז מכמה סיבות).
אוי יקירה, חיבוק על גילוי השאריות ברחם. ועל כל המסביב...ציפי כהן
אמירה שלי:
אל תחכי עם זה. תוציאי עכשיו את השאריות. שלא תצטרכי עכשיו לחכות עוד חצי שנה שהכל יתאפס...
זה גם לא בריא לגוף שיהיו שאריות.
ובינתיים גם הנפש סובלת...
קשה.
טפלי בעצמך יקירה.

לגבי ההמתנה, וההבנה שיש כל כך הרבה לידות מסביב... וואו, זה אחד הכאבים היותר גדולים בהתמודדות הזו.
תחושת הצביטה בלב על החסר שלי, ועל כל הלידות מסביבי...
אין ספק שזה אחד הכאבים שבאמת צובטים עמוק וחזק בפנים, כשכל כך מחכים ורוצים. ונוסף על הכאב הזה גם מרגישים עליו אשמה... (מה, אני לא שמחה על מה שיש להן? למה אני עצובה...? למה כל כך קשה לי עם לידות של אחרות...?) וגם הסתרה של הסבל והצער הזה.
וחוסר יכולת לדבר עליו באופן חופשי.

הכל יחד מצטבר להרבה כאב לב.
מקווה ומאחלת לך בר מצווה נעימה, ואירועים משמחים,שיעשו לך לב שמח ויתנו לך כח.
וחוזרת וממליצה- לכי לפי הוראת הרופא והוציאי את השאריות.

חיבוקים!
מקסימה שאת, תמיד כל כך מדייקת את התחושות.נועה נועה
קצת בלגן לי בראש והלב עם הסיפור הזה, אפשר לקרוא מה שפירטתי כאן:
שארית אחרי הפלה. אני מבולבלת. - הריון ולידה
בגדול כבר החלטנו שאני אלך לפרטי כדי שיהיה בנחת מכל הבחינות, מאז קלטתי שלרופא שלי יהיה לי אסור ללכת כי הייתי אצלו הציבורי ואני לא בטוחה שיש עוד בפרטי במרחק נסיעה סביר (פחות משעה). ובכלל גם לא היה לנו פנאי מאז לדבר ולחשוב על זה, וגם לקחתי היום סתם יום חופש מהעבודה אז תהיה לי בעיה לקחת עוד (לא משתלם לי לקחת יום מחלה כי זה סתם 'מבזבז' יום מחלה בלי לקבל כלום. בקיצור... מורכב. וכמו שכתבתי כנראה שפעם קודמת היה בדיוק ככה ופשוט לא ידעתי. ובחודש אחרי שהיתה בטא אפס עגול כבר היתה בטא חיובית שהתחילה הריון תקין ב"ה. אז אני תוהה כמה לדחוק בעצמי בעניין.
חיבוק! ומצטרפת לתחושותקטנה67
כמה חברות שלי שמתחילה להופיע להן הבטן עכשיו ואני גם הייתי אמורה להיות בשלב הזה או מתקדם יותר וזה קשה ומערבב עם השמחה שמסביב
שנזכה להיות שם גם בקרוב!
וגם אני חושבת שכדאי לך לטפל בהקדם בשארית ולו לשם התחושה שהשארת את ההפלה מאחורייך ואת יכולה להתקדם הלאה
פוגש אותיmiki052

אמן ואמן ואמן על רצונותייך,תפילותייך ואמונותייך. הלוואי!!ציפי כהן
וטוב שנתת לעצמך זמן כדי לאפשר לניצוץ הרצון להגיע.

שיהיה חודש שמח וטוב, ושוב אמן על תקוותייך ואיחולייך לעצמך!

פורים שמח ומאיר.
פוגש אותי בכך שבפורים תכננתי לספר למשפחהאשה שלו
אבל כבר אין מה..
וואואין ייאוש בעולם
ממש צובט.
ראיתי אותך בפורום הריון ולידה, אבל לא ידעתי שגם את עברת את זה
כן לצערי 😔אשה שלו
ואווו, כואב!miki052

תודה מהממת גם לך⁦❤️⁩אשה שלו
אז אני מבינה שזה טרי.. חיבוקאין ייאוש בעולם
אפשר לשאול באיזה שבוע?
תודה🙏 שבוע 8+2אשה שלו
עבר עריכה על ידי אשה שלו בתאריך י"ג באדר תש"פ 02:06
וכשהייתי עכשיו במעקב קיבלתי הפנייה לאולטרסאונד עם ההערה שבוע 9+ לא זוכרת כמה ולא מעניין..
איזה 9?? רק אני המשכתי לבד
חיבוק גדול גדולאין ייאוש בעולם
יכול להיות ש9 זה לפי ווסת, ו8 לפי גודל עובר.

החלמה מהירה יקרה!
כוונתי כשהגעתי עכשיו לביקורת אחרי ההפלהאשה שלו
נתנה הפנייה עם המשך המעקב כביכול והמשיכה לספור

תודה לך!
אויששש🤦‍♀️ציפי כהן
כן, זה קורה לפעמים שמקבלים תזכורות מכל מני גורמים- באיזה שבוע את...
מתסכל,מכאיב, מכעיס...
מבאס.🤷‍♀️

חיבוקים!
⁦♥️⁩אשה שלו
חיבוק.miki052

גמאני המשכתי לבד.

בעוד שהעובר נעצר בכלל אי שם בשבוע 7 הייתי אמורה להיות בשבוע 9 פלוס.

 

האמת שהרגשתי שמשהו לא בסדר - הפסיקו הסימפטומים בערך שבוע וחצי לפני שגיליתי...וקצת חששתי.

התעוררתי באמצע הלילה - לילה לפני שהחלטתי ללכת לבדוק והיתה לי תחושה לא טובה ,שזה נגמר, לא יודעת להסביר למה חשבתי כך.

ולצערי צדקתי.

 

זה לא היה קל בכלל.

היום -חודש פלוס אחרי, קיבלתי מחזור. אני מרגישה שזה מאחוריי ב"ה.

 

מאחלת לנו שבפעם הבאה שתהיה ממש בקרוב ההריון יהיה קל תקין ובידיים מלאות!!!

 

אמןן חיבוק גם לך נשמה!!אשה שלו
אני זוכרת אותך.. ישר עלית לי בראש כשזה קרה
אאוצ' אאוצ' אאוצ'אנונימי (2)

כמה כאב.

כואבת איתך מאד.

ושולחת המון כח וחיבוקים חמים!!

 

 

 

את מזכירה לי את ההריון הראשון שלי.

כלומר את ההפלה הראשונה.

 

היינו אמורים ליסוע להורים שלו בדיוק אחרי הבדיקת דופק,

ותכננו אז לספר על ההריון.

פנים אל פנים.

בסוף,

אמנם היה דופק

אך גם דימומים.

ולא נסענו.

סיפרנו על ההריון בטלפון. 

על כך שלא הכל בסדר ולא יודעים מה יהיה.

בסוף הדימום התגבר

והדופק נחלש ונחלש ונחלש.

ונדם.

וגם על זה סיפרנו.

בטלפון.

אויש. סיפור מצער וכואב.ציפי כהן
בלט לי ההבדל בין הרצון לספר על שמחת ההריון, פנים אל פנים,
לבין הסיפור לבסוף עם הכאב שבו, רק בטלפון.

חיבוקים על הזיכרון הצובט.
גם אני תכננתי לספר פנים אל פנים ביום הולדת שליאשה שלו
במקום זה התקשרתי בבכי לספר שהסוף התחיל.. הייתי בטוחה עוד לפני הבדיקה
התעוררתי עם כאבי מחזור נוראיים ולא רציתי לקום ולראות את הדם, אבל הוא היה שם ולא הלך לשום מקום.. בעלי חזר ואמר לי לפי הפנים שלך אני מבין שמבחינתך זה נגמר.. והבדיקה אישרה את זה
פשוט הרגשתי אותו נעלם לי מבין הידיים
עכשיו מגיע פורים ואני אשאר שקטה..
אוי! מצטערת כל כך לשמוע. כמה כאב!!ציפי כהן
את מוזמנת לשתף במה שעברת, אם תרצי.
חיבוק חם ואוהב,
מקוה שיהיה לך פורים שיעשה לך טוב במובנים המתאימים לך.
ואולי בפורים יהיה אפשר לספר... משהו קצת אחר... ולקבל חיבוקים, חיזוקים והשתתפות בצערך.
הלוואי שלא תהיי לבד עם התחושות.

חיבוקים! אנחנו איתך.
תודה רבה מקסימה!!אשה שלו
לפחות מה שמקל עלי שאני אחרי ואנחנו כבר לא אסורים.. החיבוק המנחם מאוד חסר לי..
לפחות אני מודה על כך שהרחם התרוקנה לבד, אפילו שהתהליך היה ממש קשה ולא פשוט נפשית.. הרופאה ראתה שארית ממש קטנה והבטא נמוכה אבל לא התאפסה לגמרי ואמרה כרגע לא להתערב אני מקווה שבעז"ה הכל יעבור מהר ועל הצד הטוב ביותר והפורים הזה יביא בכנפיו בשורות טובות בכל התחומים.
לא נראה לי שאספר, עוד קשה לי לחלוק את זה כרגע עם אנשים שב"ה לא חוו את זה
לכי עם הלב, ספרי אם תרצי,ורק למי שנח לךציפי כהן
ובסוגריים אספר לך שאחרי שחוויתי מה שחוויתי פתאום גיליתי שנשים רבות רבות חוו הפלה... ולא ידעתי בכלל.
לפעמים פשוט לא מספרים אבל זה קיים. הרבה יותר מכפי ששיערנו.

חיבוקים וחיזוקים!
וואי, זה ממש כואב נועה נועה

חיבוק ענק. אתם תחגגו בכל זאת עם המשפחה?

כן בעז"ה.. הם לא אשמיםאשה שלו
זה לא קשור לאשמה. לפעמים לא מסוגלים.נועה נועה


נכון אבל זה עדיף מלהעביר את הפורים לבד אשה שלו
פורים זה חג מאוד מסוגל..
את בריאה שאת רואה זאת כך. תהני ממה שיש בחג עבורךציפי כהן
ממש! מצטרפת לכל מילהנועה נועה
אמן תודה אשה שלו
לא מרגישה מוכנה בכלל לחג.. לא מתחשק לי לראות את כולם בסעודהרק להודות
ולזייף חיוכים ולשדר שהכול בסדר..
אולי לא חייבים לזייף תחושות...?ציפי כהן
אולי תוכלי למצוא מישהי אחת שתוכל להיות איתך,להחליף מבטים משתתפים, להיות יחד בכאב...?
לא כדאי ולא צריך לסבול לבד, להעמיד פנים, לזייף חיוכים...
זה קשה.

אני זוכרת את עצמי בתוך כאבים גדולים, מעמידה פנים. זה ממש קשה.
לעומת זאת באירועים בהם שיתםתי את הכאב שלי זה ממש הקל עלי. (למשל הלכתי לברית משפחתית ושיתפתי את גיסתי שאני בצער ושזה קשה לי. היא הבינה, נתנה חיבוקים ויצאה איתי קצת לבכות בחוץ... זה עזר הרבה.)
באמת שיתפתי רק גיסה אחת שלי, עזר לי לדבר איתה יום אחרי שזהרק להודות
קרה ובאמת שהרגשתי שזה מקל
שמחה ששיתפת. אין צורך להסתתר וטוב להקשיב ללבציפי כהן
ולשתף רק את מי שמרגישים בנח איתו.

חיבוקים וחיזוקים, ספרי איך עבר עלייך החג❤
מבינה לליבך⁦❤️⁩אני כן עשיתי את זהנועה נועה
ההפלה הראשונה שלי היתה יום לפני חנוכה, ובשבוע שאחרי כבר הלכנו למסיבות משפחתיות. אצלי זה יצא הפוך על הפוך - דווקא בגלל ההפלה הלכנו ליותר אירועים כי לא עבדתי... אין לי טיפים יותר מידי לצערי. לנשום עמוק. ואם את לא מסוגלת לדעתי עדיף למצוא תירוץ ולהישאר רק משפחה גרעינית.
שוב אני... נכנסתי ללחץ אמיתי מהערבנועה נועה

אני לא במיטבי בכלל בימים האחרונים. היה לנו ערב נשים לקראת פורים עם בנות המדרשה פה וממש התפרקתי בשלב מסוים, מהשירים ומכל ההריוניות מסביב... יצאתי לבכות בחוץ  ולא מתאים בשום צורה שזה יקרה שוב. אני לומדת באופן קבוע עם הבנות מהמדרשה ואנחנו עושות להן כזה טיש לפני ההרקדה בישיבה, זה מעט בנות ומעט מלמדות ואין מצב שאני אבריז, אבל אני גם חייבת להחזיק את עצמי אסופה איכשהו בכל הערב הזה. לא יודעת מה לעשות.

יקירתי, נשמעת התמודדות לא פשוטה. בעיקר ההסתרה.ציפי כהן
אני תוהה לעצמי אם יש מישהי בתוך המדרשה שאת יכולה לשתף אותה במה שאת עוברת. אני מניחה שיש שם גם נשים לא הריוניות, או אולי מבוגרות מעט יותר?
או אולי חברה טובה שהיא גם אדם חכם ורגיש שיכול פשוט לשמוע ולהכיל את כאבך?
את לא צריכה להעמיד פנים שהכל בסדר.
ואת גם לא צריכה להפיל את כאבך על בנות המדרשה, את צודקת.
מצד שני... להישאר לבד עם הכאב זה יותר מדי ללב העדין שלך. ואינך צריכה להישאר עם זה כה בודדה, ולהחזיק לבד משהו כל כך כואב.
מצאי לך מישהי שתוכלי לספר לה ולחלוק איתה ביחד את הצער, כדי שתצליחי להיות שם עבור בנות במדרשה באופן מספיק מוחזק ומחוזק.

ומחשבה נוספת, מתובלת בשיתוף שלי:
לפעמים דווקא לספר על החוויה הזו היא הדבר הכי חזק שיש עבור התלמידות. זה לימוד ע נ ק לחיים. ומי אמר לך שהתלמידות לא צריכות לשמוע על התמודדויות בחיים, מכלי ראשון? אולי חלילה עוד שנה שנתיים אולי מישהי תחווה משהו דומה ותקבל ממך כח להתמודדות?
אני חושבת על ההתמודדות של אסתר המלכה, כמה כאב וכמה צער היו מנת חלקה, וכמה אנחנו יכולות להתחבר לכאב מהמקום שלנו, לספר עליו באופן אותנטי (רק מה שנכון לנו.. מתוך התבוננות ומודעות), ולהתחזק באמונה מתוך הכאב. אפשר לשתף בכאב פרטי, אפילו לבכות מעט, ועדיין לדבר על הגודל והעוצמה בתוך הכאב. שיש מקום להתחזק ולהאמין. ולהתחבר לקשיים של בנות המדרשה, כל אחת מהמקום שלה.

אספר לך שבאופן מעט מיסטי, אני מתחברת למקום שלך כי כשעברתי לידה שקטה הייתי ראש תוכנית במדרשה לבנות...
זה היה ידוע לכולן (וכולן התפללו עלי כשהייתי בבית חולים...) אז לא היה מה להסתיר או לבכות במחשכים.
כלומר, בכיתי במחשכים אבל גם שיתפתי בכאבים, וכשהעברתי שיעורים בביתי דיברתי על היכולת לשאת את הכאב, לכאוב אותו ועם זאת לדעת שיש תקוה. שיש יכולת לקום. שיש אפשרויות לצמוח מתוך זה. גם אם עכשיו חשוך.

לימים, אמרו לי בנות שזה היה לימוד משמעותי עבורן.

מזמינה אותך לחשוב למה את מתחברת ומה מתאים לך בתוך זה. בחרי לך מה שיעזור לך לא להתפרק ויתן לך כח, ועם זאת לא ישאיר אותך לבד מחזיקה חזק כדי לא להתפרק.
חיבוק חם!
וואי, כתבת מקסים (כרגיל). תודה על הזווית הזאת!נועה נועה

מבינה מה את אומרת, אבל יש צד שקשה לי לשחרר ולספר בשלב כל כך מוקדם לאנשים שפחות קרובים אלי. אני אוהבת אותן מאוד אבל לוקח לי זמן לפתח קשרי עומק אז עם בנות שאני פוגשת פעם בשבוע לשעה וחצי זה פחות קורה... לגבי הנשים שמלמדות, זו מדרשה קטנטונת, אז כל הנשים שמלמדות בה הן ארבע כולל אותי, ואיכשהו לא מתחבר לי לספר לאף אחת מהשלוש האחרות למרות שהן מקסימות ממש. אנחנו עוד לא ממש "צוות מדרשה", זו מדרשה קטנה וחדשה ואנחנו לא ממש נפגשות בינינו לבין עצמנו (כן מכירות כי אנחנו מאותה קהילה אבל אין כמעט ישיבות או דברים כאלה ואין קבוצה בהקשר הזה).

והאמת היא שגם נראה לי ממש לא במקום לספר בפורים, לא יודעת, להרוס לכולם את השמחה.

בינתיים משתדלת להעזר בתמיכות האחרות שיש לי. בעיקר חברות טובות כי בעלי בעצמו לקח את הפעם הזאת קשה יותר, שנינו די מפורקים

כמו שאני אומרת תמיד, לכי עם הלב... וכמובן אנחנו כאן איתך.ציפי כהן
ספרי איך היה, אם תרצי
❤
ב"ה היה בסדר נועה נועה
מתברר שזה היה משהו קצר, היתה אווירה נחמדה וכיפית אז לא צץ לי בכלל. אלף פעמים תודה. בקריאת נשים היה לי קצת קשה עם כל ההריונות אבל הבת שלי עשתה כזה בלגן שלא יכולתי להתרכז בזה הרבה
איזה יופי, לפעמים הפחדים שלנו מעצימים את המציאותציפי כהןאחרונה
ובעצם בסוף מתגלה שזה היה רק פחד...

בהצלחה בהמשך, הרבה בריאות❤
מחשבות קשותאנונימי (פותח)

ילדתי את הבן המת שלי השבוע

אני במחשבות נוראיות

הוא היה כזה מתוק ושלם ותינוק אמיתי שהרגשתי פתאום שעשיתי טעות ואולי לא הייתי צריכה לעשות שום דבר ופשוט לחכות.

אני יודעת שמציאותית זה לא משנה כי הוא היה מת ברחם בהמשך או יותר גרוע- נולד חי סובל ומת אחרי שבועות/חודשים.

אבל משהו בזה שאני עשיתי משהו אקטיבי ובגללו התינוק שלי מת פשוט הורג אותי מבפנים

אני חושבת עליו בלי הפסקה, הוא כבר לא איזה עובר עלום, היו לו פנים מתוקות ושקטות והחזקתי אותו ואני כועסת נורא שלא יכולתי להמשיך להחזיק

פתאום אני מבינה את כל הסיפורים הקריפיים האלו על אמהות שלא הצליחו לשחרר ועשו כל מיני דברים הזויים

אני פשוט מרגישה שהיה לי ילד. ונשבר לי הלב נשבר ואני לא יכולה להסביר את זה באמת לאף אחד

זה ממש מובןoo

המחשבות

והכעס

זה אובדן

אולי אפילו כפול

על שהוא איננו

ועל שהיית צריכה לבחור בזה

תני לעצמך את הזמן להתאבל לכעוס ולחשוב

חיבוק גדולמתיכון ועד מעון

המחשבות שלך מובנות מאוד.

ממליצה ממש ללכת לעיבוד של החוויה, יכול מאוד לעזור

כמה כאב אין מיליםאנונימי (3)

לא נתפס.. זה אבל גדול מאד

ה' ירפא את השבר הגדול הזה

איזה אובדן עצוםכל היופי

צער ענק.

לבי איתך.

כן, היה לך ילד.

ואת עשית את הבחירה הנכונה בשבילו כאמא, את מה שיכולת לעשות בשבילו - גידלת אותו אצלך בבטן וכשהבנת שהוא יסבול עשית מה שאת יכולה בשביל שלא יסבול, אפילו ש*לך* זה יצר תחושה קשה מאוד.

❤️🫂

אני לא מכירה אותך אבל עם דמעות בעיניים, בטח שנשבר לך הלב.

איבדת ילד. זה נורא.

כן חושבת שכדאי לשתף מישהו גם מחוץ לפורום בעולם האמיתי.

לבכות ביחד, לקבל חיבוק. הבדידות מקשה על זה עוד יותר.

תודה על המיליםאנונימי (פותח)

אני משתפת אבל אני מרגישה שאנשים לא מצליחים להבין את זה. את זה שזה היה ילד שלי ולא רק חלום. שזה שהוא נולד מת לא משנה את החוויה שלי שאיבדתי אותו ממש. מרגישה שאנשים יותר רואים את הכאב של אובדן ההריון. והחלום שהתנפץ אבל מתייחסים לזה כמו עובר, הכי הרבה אל מערכת היחסים שהיתה בינינו כשהוא היה עובר וההיקשרות אליו והפרידה מהחלום

אבל אני אבל עליו ממש. על הגוף הקטן שנלקח ממני. על הפנים שהבטתי בהם. על זה שרציתי להחזיק אותו עוד ועוד ועוד ולא היה אפשר

על זה שהוא ממש היה. אבל בו זמנית גם לא.

ולכן האשמה. כי הוא היה כל כך תינוק ולא עובר בדקה הזאת שהחזקתי אותו, שרק אז הבנתי שהפסקתי לו את החיים באופן יזום.

וברור שזה בשביל שלא יסבול. וברור שהיה קשה יותר אם היה נולד לתוך סבל ואת אחרי שסבל. וכנראה שאז הייתי יותר מאשימה את עצמי. אבל עדיין. אני חתמתי על מסמך ששם קץ לחייו. והייתי שם כשזה קרה. ובחרתי בזה.

וזה לא נותן לי מנוח.

תודה גם לשאר המגיבות היקרות על התגובה זה עוזר לי לפרוק את זה ולשמוע הד בצד השני.

וברור שאלך גם לטיפול ועיבוד בשלב מסויים.

אני אגיד רק לגבי תגובה של אנשיםכל היופיאחרונה

להרבה אנשים קשה להיות ליד הצער.

אז הם ינסו לברוח ממנו (נגיד להעביר נושא או להתחמק ממך), או לעבור למישור שיותר קל להם להתמודד, למשל לתת עצות או לעזור פיזית, או להקטין אותו, כמו להגיד "לפחות יש לך (זוגיות, ילדים, את בריאה" וכו') או להגיד שזה לא היה תינוק אלא רק אובדן של חלום.

וזו הדרך שלהם להתמודד.

את נשארת עם הצער הגדול שלך וזה לא פשוט.

כי חלק מהאבל ומההתמודדות איתו היא להכיר בו ולהרגיש אותו, ולא שיבטלו אותו או יקטינו אותו.

ואני מבינה את רגשות האשמה, ואני לא יודעת אם מה שאני אומרת עוזר.

אבל את עשית באמת באמת את מה שהיה נכון בשבילו.

הוא עבר את המסע הזה כאן בעולם מסיבה מסוימת, הנשמה שלו הייתה טהורה והייתה כנראה צריכה רק לחלוף פה בעולם כך.

תחשבי אחרת, אם הוא היה נולד וסובל, גם היית מרגישה רגשות אשמה. נכון?

האימהות מולידה איתה בור של רגשות אשמה... וזה טבעי ומעיד בעיקר על הלב הטוב שלך והרצון שלך להיות האמא הכי טובה בשבילו.

וזה מה שעשית, למרות שקשה לך להרגיש את זה.

שולחת לך חיבוק מרחוק.

במה קורה?אנונימי (פותח)

בנות הסיפור שלי כואב ממשש...

התחתנתי לפני שלוש שנים..

ניסינו בערך חצי שנה להיכנס להריון ולי כאב ממש הלכתי לרופא היא אמרה שיש מחיצה ברחם בנרתיק משהו גדול קיצר עברתי חמש היסטרוסקופיות להסיר אותה ונכנסתי להריון ישר אחרי הפלה שבוע שש הפלה עברתי פעמיים ציטוטק ואז חיכינו שבעה חודשים להיכנס להריון נכנסתי והפלה שבוע שמונה וזה הלך יותר קשה להוציא כי נשאר שאריות והייתי צריכה לעבור גרידה..

חיכינו חודש ובה התבשרנו על הריון..

כול הבדיקות תקינות הכל טוב עוד בדיקה שראינו דופק ועוד אחת קיצר הגענו לבדיקה שבוע עשרים נכנסו לרופאה אין דופק..

בנות עברתי לידה ןגרידה ואיפילו לראות אותה לא יכולתי כי התינוקת יצאה מעוכה כולה..

אני פחות משבוע אחרי ואני שבורה ומפורקת ...

אשכרה יש לי שלושה ילדים אבל הם לא פה..

💗💗💗שימושית

אין לי מילים לנחם, אבל אני יכולה להיות איתך בכאב האינסופי

אז תדעי שאיפהשהוא בארץ יש אישה שמרגישה אותך ומתפללת עלייך לטוב מתוק ומואר וללב מנוחם.

💗💗💗💗💗💗

אוי יקרהכל היופי

איזה כואב זה 🫂🫂

בטח שאת שבורה ומפורקת.

זה כואב כל כך ❤️

תראי אם יש מישהי במציאות שאת יכולה לשתף אותה, זה טיפה מקל כשאת לא סוחבת את זה לבד בלב.

אוי איזה כאבאנונימי (3)אחרונה

אין לי מילים כמה זה כואב

שולחת לך חיבוק ותפילה שתזכי לידיים מלאות בקרוב

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה כדי לכאוב

ותשתמשי בכל מה שאת יכולה לקבל כוח

זה באמת מרסק ושובר וכל כך לא הוגן

הפסקת הריון- עובר פגועאנונימית בהו"ל

הלב שלי גמור

אני בשבוע 20

לעובר שלי גילו במי שפיר טריזומיה 18

שזה או תמותה ברחם או כמה חודשים של סבל מחוץ לרחם ואז מוות

לא רואה שאלה בכלל בקשר להמשך הריון אבל כואב לי מאוד שאני צריכה לבצע את זה בעצמי (אומרת לעצמי שזה למנוע ממנו את הסבל וזה בשבילו הדבר הכי נכון)

הרופאה אמרה לי שהפרוצודרה היא גרידה בלי אופציה אחרת.

חושבת לבצע את הגרידה בשבוע 22 כדי לקבל חופשת לידה ולהשתקם נפשית מהאירוע המטלטל הזה.

מישהי כאן ביצעה גרידה בשלב כזה מאוחר?

הרופאה אמרה לי שאין סיכון גדול יותר בין 20 ל22 וזה פחות משנה (בכל מקרה זה לא יהיה לפני 20+4)

אשמח לכל תובנה שהיא אם יש כאן כאלו שעברו דבר דומה

אין לי עצה או משהו, אבל חיבוק ושה' ישלח לך נחמהשימושית

ואור מהר מהר

חיבוק❤️ קשה ממשנעמי28

חיבוק גדול, זה סבל כל כך גדולאנונימי (2)

לי לא נתנו רק גרידה אפילו בשבוע 17 ו18 (לצערי איבדתי שתי עובריות בשלב הזה )

הייתי חייבת לעבור גם תהליך כמו לידה עם ציטוטק וגם גרידה, הבנתי שככה זה ברוב המקומות בשבוע הזה

לא יודעת אם יתנו לך בפועל, בטח בשלב יותר מתקדם, קחי בחשבון שכנראה תצטרכי גם וגם (לחכות ל22 אולי יעזור לך לפחות לוותר על גרידה)

יש הפרש של שבוע ויומיים בין 20+4 ל22, הגיוני לחכות את זה, השאלה אם לא יהיה לך סיוט במיוחד שמתחילים לראות ❤️

אבל מסכימה איתך שעדיף חופשת לידה, לי לא היה כאמור והיה לי סיוט לחזור כל כך מהר במיוחד שהגוף והנפש היו מפורקים

כן זה מה שהעוסית בבית חולים אמרה ליאנונימית בהו"ל

אצלי כבר ממש רואים וכולם אומרים לי מזל טוב וכו' ממש כיף לי

נראה לי שאנחנו בורחים לשבוע

לא הבנתי שזה גם לידה וגם גרידה. מה זה הסיוט הזה. חשבתי או זה או זה.

מוזר שהרופאה בקופה אמרה לי משהו אחד והעוסית בית חולים משהו אחר. לא מבינה למי להקשיב.

תבררי בבית חולים, רופאים בקופה לא מביניםאנונימי (2)

ממש הדגישו לי כשביקשתי בשבוע 18 רק גרידה שבשבוע הזה יש מקומות בודדים שעושים וזה עלול להזיק, נשמע לי מוזר שבשבוע מתקדם יותר מדברים רק על גרידה

באמת ממש זוועה לעבור גם לידה וגם גרידה, אם בשבוע 22 זה רק לידה זה שיקול משמעותי

(ואל תקשיבי לאחיות אם הן אומרות לך ללחוץ!! אם אין עובר שצריך להציל לפחות תעשי את זה כמו שצריך רק בזמן ציר ולא ללחוץ סתם! הלחיצו אותי והלך לי הגוף סתם)

באמת תשקלי בשבוע הזה לצאת למשהו שיעשה לך טוב ולא תפגשי באנשים (תחשבי מה לא הרשיתי לעצמי בהריון ותרשי לעצמך עכשיו ), אבל משהו שיעשה הסחת דעת כי להיות לבד עם המחשבות האלו זה נורא ❤️

מצטערת לשמוע על החוויה שלךאנונימית בהו"ל

נשמע ממש קשוח.

תודה על התגובות והעזרה

אני עברתי גרידה בשבוע 19 )גם הפסקת הריון(אנונימי (3)

זה היה לפני 10 שנים כמעט ואז נאמר לי שרוב הבתי חולים מבצעים גרידה רק עד שבוע 18.. אני עברתי בשבוע 19.. וזה היה גבולי..

אז הכי נכון לבדוק מול הבית חולים ולא לפי מה שהרופאה בקהילה אמרה.. ויש גם עניין של לקבוע תור..

בשורות טובות ושה' ימלא את חסונכם.

(אם יתאים לך אולי לדבר עם מכון פועה, תנסי לדבר ישירות עם הרב בורשטיין , אותי זה חיזק שיש דעת תורה שהדריכה אותנו.. וגם הרב האישי שלנו כמשפחה היה מעורב וחיזק)

כותבת לך גם כאןאפונה

אני חושבת שיש יתרונות ללידה על פני גקידה ולכתחילה הייתי הולכת על לידה.

גם אם תצטרכי לעבור גרידה אחר כך (אני לא הייתי צריכה ב"ה אבל זה היה בשבוע מתקדם יותר).

מה שכן הייתי בודקת - אמרו לי שרק בשע"צ יש אפשרות לוותר על ההמתה אם הלידה מתרחשת בין שבוע 22+1 ל24+0. אצלנו זה לא היה רלוונטי כי הוועדה נקבעה ל24+0, אבל בהחלט הייתי שוקלת כי ההמתה היתה השלב הגרוע ביותר בכל התהליך.

אבל המתה זה לא תהליך של חסד לעובר?אנונימי (4)

מבינה שזריקה ללב של העובר חוסכת ממנו את הסבל.

כןאפונה

האמת שההמתה נועדה למנוע מצב שהעובר יוולד חי ואז יהיו מוכרחים לטפל בו ולהמשיך להאריך את חייו (ואת הסבל..) ככל הניתן.

אבל בין השבועות האלה הסיכוי שהוא ישרוד את הלידה ויצא חי כל כך נמוכים, שבשערי צדק לוקחים את הסיכון ומאפשרים להורים לבחור לא להמית.

אני לא יודעת אם זה רעיון טוב או לא, אבל זו חווייה מפוקפקת ביותר והאפשרות לוותר עליה מאד מפתה בעיני.

סליחה שחופרת אבל יש לי עוד שאלהאנונימי (4)

לגבי הילדים שבבית

הגדול בן חמש וחכם מאוד

מה לספר לו? הוא לא יודע בכלל על ההריון אבל זה מאוד מוזר כי אני ממש גדולה והוא לא שואל, אני מרגישה שהוא יודע באיזה שהוא רובד ופשוט מבין שהוא לא אמור לדעת אז לא שואל

לא יודעת מה לספר לו בעלי חושב שממש לא לספר לו על זה ויותר להגיד משהו מרגיע שאני הולכת לרופא כדי שיעזור לי בבטן ואני חושבת שאולי זה לא מספיק בשביל החכם והרגיש שלי. וצריך מענה יותר רציני שיבין את הימים שאחרי .

אנחנו סיפרנו, אבל אצלנו ידעו על ההריון..אנונימי (3)

אני לא חושבת שכדאי לספר אם הוא לא יודע על ההריון בכלל..

לשמור באיזה מקום על התמימות שלו...

אפשר אולי להגיד שכאב לך והלכת לרופא שיבדוק ואמר שצריך להשאר להשגחה/ לנוח... משהו מהסגנון...

אני לא סיפרתי (בגיל קטן יותר)אנונימי (2)

הילד לא היה מודע ולא רציתי להרוס לו את התמימות

מה שכן חשוב להבהיר לו בדרך כלשהי שאין לך מחלה קשה חלילה, כי יש ילדים שמפחדים שאמא שלהם עומדת למות

את יכולה לספר לואפונה

שהתחיל בגוף שלך היריון, אבל בהיריון לא התפתח לתינוק, או לתינוק בריא - כמו שלא כל פרח על העץ הופך לפרי...

אז הרופאים יעזרו לך לסיים את ההיריון.

גם אצלנו לא סיפרנו על ההיריון, והעו"סית המליצה לספר באופן הזה (להרחיק, לא לדבר על תינוק).

בדיעבד אני מצטערת שסיפרתי ככה, אבל הילדים שלי היו גדולים יותר.

חייבת להוסיף שהשתתפתי בקבוצה לנשים לאחר לידה שקטה, היו שם שתי נשים שלא סיפרו לילדים שלהן בכלל ושתיהן היו במצב ממש לא טוב.

את בטוחה שזה קשור?אנונימי (2)

כלומר לא לספר מיד

אני לא מסתירה שעברתי הפלות (זה באמת עושה לא טוב)

אבל לא סיפרתי מיד, צריך המון כוח כדי לספר לילדים קרוב לתאריך, ובד"כ אין את הכוח הזה. כשהייתי צריכה לספר לחברות כי שיתפתי על הריון זה היה לי נורא ואיום ברמות בלתי נסבלות, אז לספר לילד שצריך אמא מוחזקת נשמע לי יותר גרוע

כך שמוזר לי אם זה קשור

יש כ"כ הרבה גורמיםמתיכון ועד מעון

שיכולים לגרום לאשה להרגיש גרוע אחרי לידה שקטה, אני לא יודעת אם זה בהכרח קשור

גם אני לא יודעתאפונה

רק יכולה לספר שהיינו 7 נשים בקבוצה,

ורובנו היינו בשלבים כאלה ואחרים של התאוששות.

היו 2 נשים שממ שהיו בשפל עמוק ולאורך הזמן (כמה שבועות) לא היתה שם תנועה של החלמה... לפחות מבחוץ.

שתיהן היו חרדיות ושתיהן לא סיפרו לילדים על ההיריון. אחת מהן עברה לידה שקטה בשבוע 22, וסיפרה לילדים שעברה איזה ניתוח בבטן וצריכה לנוח. השניה בשבוע 40! יצאה ללידה בלילה עם עובר חי וילדה תינוק מת. חזרה הביתה למחרת והמשיכה כרגיל לא סיפרה לילדים כלום.

שתיהן הופתעו לשמוע משאר הקבוצה שדיברו עם הילדים וסיפרו להם. הראשונה התבשלה עפ זה קצת ואחרי כחודש וחצי החליטה לשתף את הילדים, ולפחות בעיני אחר כך חל מפנה והיא התחילה להשתפר.

השניה לא סיפרה וכשנפרדנו היא עדיין היתה כבויה מאד, תפקדה על אוטומט בבית ובעבודה, והיה ברור שהיא לא בטוב בכלל.

לצערי אני מכירה נשים נוספות שהעובר שלהן מת בסוף ההיריון/בלידה, כולל מהקבוצה ההיא. זה נורא! אבל זה לא תמיד ככה ונשים כן משתקמות. לי ברור שהחוסר יכולת להתאבל בבית מפריע להתאוששות.

לי עברה שנה וחצי ולא החלמתי באמתאנונימי (2)

אבל אין קשר לזה שלא סיפרתי, כי אולי לא סיפרתי לילד אבל אני גם לא מסתירה לרגע, התאבלתי המון בבית וגם אמרתי לו אחרי זמן משהו כללי, כשהייתי מסוגלת לדבר על זה, וכל הסביבה יודעת גם.

הסתרה זה גרוע, אבל לא חייבים להסתיר מילד בן 5 שום דבר כדי לא לספר לו, בשלב כזה שלא ממש רואים (שבוע 40 זה מוגזם)

אולי אצלן הן ממש הסתירו וזה גובה כוחות, אבל ממש יש הבדל אם הילד קטן או לא. וגם, יש הבדל בין להסתיר לבין לא לשתף, או לשתף רק בזמן שאת מסוגלת ולא חובה מיד כשאין כוח

וכמובן כן להתאבל בבית, זה ברור שקריטי

(אצלי לא התאוששתי כי זו הפלה שלישית, מתוך 4 הריונות, כלומר רק אחד שרד, וגם אחרי שבוע סוף קיוויתי שיש לי איך לעצור את ההפלות וגיליתי שזה לא עובד וכמה מסירות נפש שאני אעשה לא יעזור כי יכול להיות שהעובר לא בריא, וזה די כיבה לי את התקווה שפעם יהיה טוב וכשאין תקווה אי אפשר להתאושש)

שימושית

מתפללת בשבילך לכוחות, לנחמה ולטוב מתוק ומואר

אמן!אנונימי (2)

זו הבעיה שאני צריכה טיפולים בשביל זה, ומתה מפחד להתחיל

(וגם רצוי שאעשה דיאטה שגם זה דבר שאני לא באמת מסוגלת אחרי מה שעברתי)

וגם לא יודעת מה לעשות אם יצליח יצא חיובי, כי עד עכשיו היו לי דימומים משבוע מוקדם ממש (האחרון התחיל משבוע 5!) והרופאים לא עושים עם זה כלום, מבחינתם שיגמר בהפלה ואני לא מסוגלת לעבור עוד הפלה, הגוף והנפש כבר הרוסים מזה

חיבוק ענק יקרהאפונה

את צריכה להחלים מהרבה יותר מאשר לידה שקטה...

זה באמת ניפוץ של דרך ארוכה ואובדן נוסף בשרשרת של אובדנים, יחד עם חרדה מההמשך.

זה חתיכת דבר ובהחלט דורש עיבוד רציני בשביל לשמור על הנפש שלך❤️‍🩹

הלוואי שתמצאי שליחים טובים בדרך...

האמת שהתייאשתיאנונימי (2)

ניסיתי את כל סוגי הטיפולים הידועים לי בשנה וחצי הזאת, הרמתי ידיים אחרי שכלום לא עזר

וואו יקרהאנונימי (4)

מנסה להבין, ניסית טיפולים של הפרייה? הרופאים יודעים מה הבעיה? אצל מי את מטופלת? נשמע סיפור קשוח מאוד. אני רק מנסה להבין אם את בידיים טובות מבחינה רפואית

התכוונתי לטיפולים נפשיים,לעזור לעצמיאנונימי (2)

על טיפולי פוריות כתבתי בהודעה אחרת (וכן, מדובר על הפחות שהגיעו אחרי שנות ציפייה, לא הריונות שהגיעו בקלות)

מדובר בכמה בעיות, חלק הרופאים יודעים וחלק לא ברור, בכל אופן לא יודעים מה אפשר לעשות שלא יחזור (וגם הרופאים לא ממש משתפים פעולה עם דברים כמו מנוחה מרובה שחד משמעית קריטית אצלי)

זה באמת יכול להיותאפונה

דרך ארוכה מאד.

יש לי איזו מחשבה שאולי תוכל לתת לך כיוון

אם תרצי ויתאים לך, מתי שיתאים לך, מוזמנת באישי...

תודהאנונימי (2)

מתלבטת אם אני מסוגלת להזדהות אחרי כל מה שכתבתי כאן, אני אחשוב על זה (האמת היא שאפילו בעלי התייאש ואין לו כוח להשקיע זמן, נסיעות וכסף בשביל דברים שהוא לא מאמין שיצליחו וזו עוד בעיה)

את יכולה קצת לרמוז אפילו מה הכיוון?

הייתי מנסהאפונה

התמקדות (focusing).

צריך לראותאפונה

מה יאפשר לך או אפילו לבעלך לעשות את זה.

בייחוד אם כפי שכתבת את מאמינה שהילד יודע ולא מדבר איתך על זה...

את מצטערת שסיפרת ככהאנונימי (4)

כי זה מרחיק?

אני נוטה לספר על זה שיש לי משהו בבטן והרופא יוציא אותו ואני ארגיש טוב מעניין ההקשר בין לספר לילדים להחלמה. נראה לי שאולי הנשים שאת מתארת לא סיפרו בכלל?

כי אצלי כל החברות וכל המשפחה יודעות ורק הילדים לא.

אני חושבת שלהסביר להם איך שהעוסיות אמרו זה לא כזה מרחיק אלא דווקא שם את הכול בפרצוף תוהה אם להתמודד עם כזה כאב בגיל 5 זה נכון.

אני לא יודעת איך אהיה אחרי. ואולי זה משהו רלוונטי. אם אהיה עצובה וכבויה ליד הילדים או שאצליח שלא. כי עד עכשיו בזמן בין הבשורה ללידה אנחנו ממש משדרים לילדים שמחה ואהבה (להיפך כל היום מחבקים ומנשקים ושמחים ואומרים שהם המתנות שלנו)

אני לא שלמה עם שום דבר ומחרתיים כבר מתאשפזת.

אולי באמת נספר אחרי ולא לפני.

אני הצטערתיאפונה

כי הרגשתי בדיעבד שהיה יותר טוב אם יכולנו לדבר בחופשיות על התינוק שאיננו (הילדים גם שאלו שאלות שיצאו מתוך הנחה שיש תינוק, למרות נסיון ההרחקה, ולא יכלנו לתת להן מענה כי אז היינו מסתבכים בשקר של עצמנו).

תסתכלי מה כתבתי למתיכון ועד מעון..

את כנראה תהיי כבויה ולא מאד מוחזקת בחלק מהזמנים אחרי הלידה, ובעיני הרבה יותר פשוט כשאת בוכה והילד שואל אותך למה? לענות לו: אני עצובה בגלל התינוק... ואפשר לבכות ביחש וככה לאט לאט זה מחלחל ומתאוששים טוב יותר מאשר כשלא עוברים דרך זה.

סליחה שאני רואה רק עכשיו...מתיכון ועד מעון

עברתי הפסקת הריון בשלב דומה, אצלי זה היה הלידה ולא בגרידה...

לגבי הילד, אם הוא לא ידע על ההריון לא הייתי מספרת לו בכלל...

אני סיפרתי רק לגדולים ביותר (אצלי הגדול היה בן 18) וזה היה חוויה קשה ביותר, שהייתי מעדיפה לוותר עליה אם הייתי יכולה, אז באמת לא רואה טעם אם ילד לא יודע להכניס אותו לסרטים.

אפשר להגיד שאמא קצת חולה, זה לא נראה לי משהו חריג במיוחד...

אני נעדרתי מהבית בסך הכל ליום אחד

כשעשיתי מי שפיראפונה

כבר ידעתי שבלי קשר לתוצאות הבדיקה אנחנו הולכים להפסיק את ההיריון.

אחותי באה איתי ואחר כך הסתובבנו בקניון של עי"כ ופגשנו שם חברה שלה מפעם, אשה בת 50 פלוס.

דיברנו, והיא סיפרה שבהיריון האחרון שלה היא תגננה לספר לילדים אחרי הסקירה ואז לא זוכרת כבר אם זו היתה הפלה ספונטית או הפסקה יזומה, בכל אופן היא עברה הפלה בשבוע 18. ומאחר ולא סיפרה על ההיריון גם לא סיפרה על ההפלה ופשוט המשיכה את החיים כרגיל.

מפה לשם כשהילדים בגרו והנושא עלה, התברר לה שכל הילדים ידעו, לא בהכרח שהיתה הפלה אבל לכולם היה ברור שקרה שם משהו והיה ברור להם גם שזה סוד ואסור לדבר על זה.

אחר כך כשנחשפתי קצת לקונסטלציה משפחתית זה עוד יותר התחבר לי.

תודה על התגובהאנונימי (4)

אני חושבת באמת שכרגע לא אספר אלא אגיד משהו רפואי אבל מרגיע. אבל קודם כל היום אנסה לדבר איתו לראות מה הוא חושב ורואה ויודע. ואם בהמשך אראה שהוא בחרדה או בלבול אני אספר לו איך שהוא. אני חושבת שהוא קטן מדי מכדי לשמוע על זה. בייחוד שהעניין של ההרחקה לא חושב. שיעזור לילד רגיש וחכם כמוהו.

כשהייתי ילדהאנונימי (5)

בערך בת 8 אמא שלי עברה לידה שקטה

היא נסעה בשבת ואבא שלי חזר במוצש

וסיפר לנו שהיה תינוק והוא נפטר בבטן

נתן לנו לשאול קצת שאלות

לנו זה היה מאוד טוב

תקופה קצרה אחר כך חברה של אמא שלי פגשה אותי

ושאלה אותי אם אמא שלי ילדה כבר

אם לא היו מספרים לי הייתי ממש מתבלבלת

אבל קיבלתי את זה מאוד בהבנה

שלפעמים קורה שהתינוק נפטר בבטן

היו לי גם אחים גדולים יותר ואחות קטנה יותר

אני לא יודעת איך הם קיבלו את זה

יש לי זיכרון דומה עם חוויה שונהמתיכון ועד מעון

אמא שלי עברה לידה שקטה בחודש שמיני, הייתי בת 5 וחיכיתי מאוד לתינוק, הייתה לי רק אחות אחת שהייתה גדולה ממני.

אני זוכרת שאבא שלי הגיע בערב שהיינו במיטות ואמר שהתינוק מת, אני זוכרת שנכנסתי למיטה של אחותי ושתינו הפננו לאבא שלי את הגב התחבקנו ובכינו.

כמבוגרת אני חושבת שזה נורא מה שעשינו לאבא שלי אבל כילדה לא הייתי כנראה מסוגלת למשהו אחר

כשהייתי בערך בת 11 היה לדודה שלישימושיתאחרונה

לידה שקטה, אמא שלי סיפרה לנו, ואני חושבת שזה היה מאוד חכם- ידענו איך להתנהל עם הבני דודים שלנו וסוג של תמיכה חברתית בשביל הילדים.

אבדן הריון גרידהJoyS

היי

עברתי גרידה לאחר שהייתי בשבוע 12 והעובר נצפה באולטרסאונד בשבוע 8 ללא דופק

(נצפה עם דופק בשבוע 6…)

זה היה ההריון הראשון ומאוד התרגשנו

כמה זמן לוקח לדימום להפסיק? אני כבר 10 ימים אחרי והדימום נרגע ליום/ יומיים ואז ממשיך

היי חיבוק חזק על האבדןעל הנס

ממש ממליצה לך להתייעץ עם רב.

כי יכול להיות מאתגר להיטהר אחרי זה ויש הרבה הקלות שאפשר לקבל בתהליך הזה.

אם נרגע ליום כן הייתי ממליצה לך לעשות הפסק ואם עשית תתיעצי מה לעשות בהמשך עם רב או עם מכון פועה יש קו בערב שנשים עונות בו.

לי לקח ארבע שבועותעדי7אחרונה

וגם היה לי בונוס מדללי דם שמאט את התהליך

גרידה שבוע 20אנונימי (פותח)

אחרי גרידה בשבוע 20 שבורה מרוסקת. איך ממשיכים מכאן? כמה ימי מחלה לקחתן?

בשורות טובות לכולן

חיבוק גדול♥️♥️ואילו פינו

שה' ימלא חסרונך בקרוב, בהריון בריא בידיים מלאות

אחרי גרידה בשבוע מוקדם יותר לקחתי 3 ימים וזה ממש לא היה מספיק.. חזרתי ליום אחד, התפרקתי, ואז יצאנו לחופש של אחד החגים אז זה עזר לי שלא הייתי צריכה להגיע לעבודה.

(בעיקר נפשית.. קצת פיזית)

לפעמים זה עושה טוב לנפש לצאת, אבל צריך לדעת מה המינון וכמה...

אני רק חיבוקעדי7

איזה קשהמתיכון ועד מעוןאחרונה

עברת גרידה בשבוע כ"כ מאוחר?

הכי קשה שמבחינה חוקית אין שום הכרה ושום זכויות.

בעיני תקחי כמה שיותר, אפילו חודש, אל תחזרי לפני שתרגישי מספיק טוב פיזית וגם שתרגישי שאת מסוגלת נפשית להתמודד.

איך ממשיכים זו שאלה גדולה ממש, לפעמים כדאי לפנות לטיפול לצורך עיבוד, לפעמים שיחה עם חברה, דמות רבנית, לפעמים פשוט הזמן מרפא.

בשורות טובות, ואם צריך עוד משהו, אני פה...

שק הריון בלי עוברmiren301

היום בבדיקת האולטראסונד המיוחלת גיליתי שאין דופק ואין עובר, נצפה רק שק הריון ושק חלמון, אני אמורה להיות שבוע 8 כנראה שהיה ביוץ מאוחר אבל ב6/8 כבר היתה בטא חיובית מה שכנראה מעיד בהחלט על הריון לא תקין, הרופאה לא הסכימה להפנות למיון בשביל הפלה עד בדיקה חוזרת עוד כשבוע, מבאס שזה יוצא גם עם ראש השנה. צריכה להתכונן לחג ...מה הייתן עושות.

ציטוטקmiren301אחרונה

רציתי לעודד כאן את הנשים שמציעים להן ציטוטק ולהגיד שזאת היתה חוויה לא כזאת נוראית תוך שעות ספורות כל התוכן ברחם פשוט יצא. אז זה גם יכול לעשות את העבודה במינימום התערבות..

היי שאלה דחופהTst

עברתי יום רביעי הפלה בשאיבה

יש לי כאבים דמוי מחזור התכווצויות למטה מורגשים

דימום אין אבל יש כמו הפרשה חומה בהירה

האם מישהי חוותה האם זה תקין ?

יומים אחריי שאיבה דימום קלTst

וכאבי מחזור

האם זה בסדר ? משהי מניסיון