ביות מלא/ ביות חלקי/ תינוקיה/ אפס הפרדה- מה כדאי?הריון ולידה

אני יודעת שהיו כאן המון שרשורים בעבר על הנשוא הזה אבל אני אשמח לשמוע עוד.

זאת לא לידה ראשונה שלי ובלידות קודמות כן שמתי בתינוקיה. מתלבטת לגבי הלידה הבאה בע"ה.

 

אני אשמח לשמוע במיוחד מאמהות בלידות חוזרות שבעבר שמו בתינוקיה ועכשיו בבית מלא/ חלקי או להפך.

איך היה? מה היה טוב ומה לא? ומה הן חושבות שהן יעשו בפעמים הבאות בע"ה?

 

אשמח לכל בדל מידע.

יתרון או חיסרון.

ולא לצטט לי מחקרים שנעשו על זה וכד'.

רוצה לשמוע איך היה לכן בתור אמהות אחרי לידה ואיך החויה שלכן בכל מצב שכזה.

(מי שתוכל לציין גם שם בית חולים ומתי ילדה- אשמח. לא חיבים כמובן   )

 

תודה מראש

 

בלניאדו יש מחלקה מעולה של 0 הפרדה וביותאמא חדשהה
מגיעים אלייך עם כל הבדיקות (חוץ מסוכר שהיינו צריכים לבוא אליהם, אבל בע"ה שלא תצטרכי)
האמת שבגלל שילדתי בסופ"ש לא הראו לנו נגיד איך לקלח וכו' אבל אם זה לא לידה ראשונה שלך אז לא תצטרכי..
המחלקה מאוד מתאימה לביות- אין כמעט תינוקות בתינוקיה, מותר להיכנס עם התינוק לחדר אוכל, יש שידה עם כל הציוד אצלך בחדר, המקלחת והשירותים גדולים ככה שהכנסתי אותה איתי אם הייתי צריכה.
לא ישנתי הרבה, כי או שהתינוקת שלי בכתה או שהתינוק של השכנה בכה, אבל בגלל שרציתי להניק אז כנראה שגם לא הייתי ישנה אם הייתי צריכה להניק בחדר הנקה. העדפתי שהיא ישנה איתי ומתי שאני רוצה אני מניקה אותה במיטה
כולם אומרים לי שאני יחכה ללידה הבאה ואז אני כן ירצה שישמרו עליה בתינוקיה.. אבל לא יודעת מה יהיה עד אז.
כן אפשר לשים בתינוקיה להתקלח/לישון לכמה שעות אבל לא ניסיתי, גם היו איתי בעלי או אחותי הרבה מהזמן אז זה לא חוכמה גדולה.
בהצלחה בהחלטות!
הייתי בביות מלא בעין כרםיוםטוב
אבל לידה ראשונה, ושמחה על זה כ"כ. התינוקת שלי הייתה עם ריפלוקס קשה ובכתה מהתחלה כל הזמן, ועדיין לא הייתי מוותרת, אני פשוט לא מבינה איך אפשר רגע אחרי שילדת להפרד ממנה. בכללי המחלקה של ביות מלא מהממת שם, האחיות גם שמרו לי עליה בלילה. ברור שלי שבע"ה בלידות הבאות אני גם בוחרת בביות מלא. לי היה תענוג להיות צמודה אליה (עד היום... היא בת שנה ו4)
ביות מלא זה גם לילה,לא?למה לא123


דוקא אצלי בלידה ראשונה התינוק היה בביות חלקי/ גמישיעל מהדרום
לק"י

הפלוס בברזילי שהם הביאו לי אותו להנקות בלילה לפי בקשתי, ואני רק החזרתי.
ובלידה השניה הייתי בביות מלא וגם היה טוב (בסורוקה). בלאו הכי התינוקת בכתה מלא בלילה, אז כנראה שהייתי מבלה הרבה בלהרגיע אותה, גם אם היא היתה בתינוקיה.

אז אין קשר הכרחי בין מספר הלידה לביות מלא או לא.

בפועל גם הגדול היה איתי רוב הזמן (וילדתי בניתוח. לא יודעת איך הייתי מסתדרת אם לא היתה תינוקיה והיו מביאים לי אותו כשעוד לא קמתי מהמיטה בכלל).
אצלי אחרי הניתוח לא הביאו אותובלדרית
ככה שראיתי אותו בפועל כמעט יום אחרי
וואו לי הביאו אותו אחרי 4 שעות אני חושבתיעל מהדרום
לק"י

וניסיתי גם להניק אותו.
אבל קמתי מהמיטה רק בבוקר, אז מניחה שכל הלילה הוא היה בתינוקיה (כבר לא זוכרת....עברו מאז כבר 5 שנים).
לי היה ברור שהוא יהיה איתיאהבתחינם
מיד אחרי הלידה.
לפני הלידה ביקשתי ללכת למחלקה של ביות מלא בשערי צדק ולא היה מקום אז יצא לטובה ושמו אותי במחלקה ד השוווווה!!!!
בלילה הראשון בגלל שהיה לו ירידה בדופק ביקשו שישאר בתינוקיה התעקשתי שבעלי יהיה צמוד אליו וככה היה.
בלילה השני כבר ישן איתי, במיטה, עלי, צמוד לגוף שלי .. אמלה לא נרדמתי מרוב אושר
את הבדיקות לא עשו לידי בגלל שלא הייתי במחלקה של ביות מלא, אבל הלכתי ל ה כ ל.
ולא התחילו שום דבר בלעדי. או בלי אישור שלי.
מבקשים בבית חולים לא לישון עם התינוק, זה מסוכןבלדרית
ב''ה אצלך הכל עבר בשלום אבל צריך להשתדל לא להירדם כשהתינוק עלייך. למרות שזה קשה.
גם אני בלידה האחרונה הייתי רוב היום איתה בידיים כי בעריסה היא בכתה. לא רוצה לחשוב מה היה עובר עליה בתינוקיה, בגיל הזה חשוב לתת להם הרגשה שהם לא לבד.
אבל מי שמרגישה מותשת אולי כן כדאי להיעזר בצוות כי אם נמצאים עם התינוק השינה ממש גרועה כי כל הזמן מטפלים בו או בודקים שהוא בסדר.
5 לידות ברוך השם ואת כולם שמתי בתינוקיהאמ פי 5

באתי כל 2-3 שעות להניק וגם כשקראו לי

 

אני בקושי זזה ביומיים האלה ומפחדת להשאר לבד עם התינוק

לי היה ממש טוב בביות מלא ראיתי ממשבתי 123
הבדל בין המלא לחלקי בחלקי שמים בלילה בתינוקיה וזה סיוט שמעירים וצריך לקום וללכת עד התינוקייה
החיסרות הכי משמעותי לדעתי זה שבחלק מהמקומות אם את בביות מלא את לא יכולה לשים את התינוק בתינוקייה בכלל ואז אם את רוצה לעשות מקלחת ארוכה את צריכה שיהיה לך מחווה שישגיח
מאוד תלוי איך את מרגישה אחרי לידותלמה לא123

ואם התינוק בכיין או שלא

אני לא מצליחה לישון אחרי לידות,והתינוקות שלי מאוד לא רגועים,בוכים לא מעט.קוראים לי הרבה לתינוקיה או שאני פשוט לא רגועה וכל הזמן בודקת אם הם בוכים.

לכן,בלידות האחרונות הם איתי ושנינו יותר רגועים.

מחוויותיי בשע"צ רקלתשוהנ

לידה ראשונה בתינוקיה, מצאתי את עצמי עם התינוק איתי בתנאים של ביות מלא, במזל שהיולדת שלידי הסכימה שהוא יהיה שם בלילה.

לא יכלתי לישון ולא יכלתי להירגע כשהוא היה בתינוקיה.

 

לידה שניה ביות מלא, לא ישנתי בכל מקרה אבל הייתי רגועה, והיו לי את התנאים של ביות מלא - מבחינת הציוד וכו.

 

יתרונות:

- יתרון ענק: לא מגרשים את הבעל הב9...הוא יכל להישאר עד מאד מאוחר, וזה היה מדהים כי במשך היום הוא פחות יכל להיות איתי כי הוא היה עם הבן שלנו.

- כשרציתי להתקלח או לנוח במהלך היום יכלתי לבקש לשים את התינוק בתינוקיה ושיביאו לי אותו אם יבכה.

 

חסרונות:

- זה כנראה תלוי בך אחרי הלידה. זה כמובן יותר עבודה - לקלח להחליף טיטולים וכו.

- את לא לבד בחדר, כלומר גם התינוק של השכנה שלך נמצא שם והוא יכול להפריע...

 

הערה לגבי שערי צדק:

- ממה שראיתי, התינוקיה ביולדות ב הרבה יותר המונית וענקית מהתינוקיה במחלקה ג. זה מאד משמעותי.

- לא ראיתי הבדל ביחס ובעזרה של האחיות (זה לא נקודה לשלילה או לחיוב, סתם ציון עובדה)

אני הייתי בשערי צדק בביות מלאואילו פינו
היה לי מעולה ממש ממש!
בלילה- יום אחד גירשו את בעלי ב9 בערב. ממש לא נתנו לו להישאר כי זה ביות מלא.
בלילה השני השומר היה קצת יותר גמיש ונתן לו עוד קצת להישאר. לא יודעת איך נתנו לבעלך להישאר..
מלווה אישה הם כן הסכימו...

זה לא יהיה לי רלוונטי לידות הבאות כי הוא יהיה עם הילדים בבית כנראה..
אולי השתנו הנהלים?רקלתשוהנ
בלילה הראשון גירשו אותו, בלילה השני אחת האחיות אמרה לשומר שזה ביות מלא ואפשר להישאר - נראה לי עד 11 או 12 משהו ממש מאוחר...
הלוואי.. ילדתי לפני שנה וחודשיים..ואילו פינו
ואו..אהבתחינם
לי בשערי צדק הסכימו שהסעל ישאר לישון, אפילו הביאו לי מזרון כרית ושמיכה
הביאו לואהבתחינם
הייתי בביות מלא והיה מהמם!מלאת אושר
אז זאת הייתה לידה ראשונה אז קשה להשוות, אבל ילדתי לפני 7 חודשים בשערי צדק..

היה יחס מעולה של הצוות במחלקה, הקטנציק היה איתי כל הזמן וכך גם בעלי (שישן איתי, גם בשבת וגם ביום חול)- אבל זה תלוי במי שאיתך בחדר, אני נגיד ילדתי בערב- ובלילה הראשון הייתי עם מישהי שלא הסכימה שבעלי ישאר- אז היה קשוח עם התפרים והכל לטפל לגמרי לבד בתינוק..

אני גם חושבת שזה מאוד עזר לי להקשר אליו זה שכל היום רק הייתי איתו, וגם עזר להגיע הביתה עם תחושת בטחון...

אני ממליצה גם לא להחליט מראש- כי ביות מלא אומר שכל הטיפול בתינוק עלייך, וכמעט לא ישנחם בלילה, ואם הייתה לידה קשה שדורשת התאוששות והרבה שינה ומנוחה - אז חב‏‪ל להתאבד על זה לדעתי רק כי החלטת מראש...

וגם האפס הפרדה היה לי טוב- זה שידעתי בדיוק מה קורה הייתי נוכחת בבדיקות נתן לי רוגע..
ככהבת 30
בלידה הראשונה לא הייתי בביות. לא הכרתי כ''כ את הענין. היה לי מאוד קשה להיות בלי הילדה. לא הצלחתי לישון כמו שצריך. התעוררתי בלילה והיה לי ברור שהיא בוכה בתינוקיה...אז הלכתי ובאמת היא בכתה.
בלידה השניה ילדתי במקום שלא היה בו ביות מלא, אז פשוט השארתי את התינוקת לידי, עד שבאו לקחת אותה..אפילו שקצת התעצבנו. בכל אופן- השתחררתי אחרי 36 שעות אז לא היה נורא..
מהלידה השלישית והלאה התעקשתי על ביות מלא, גם אם לא רצו לתת לי (קרה פעם אחת. שעתיים אחרי הלידה איימתי על הצוות שאם לא מאפשרים לי אני עכשיו עוזבת לבי''ח אחר..)
אני מרגישה רגועה ושמחה רק כשהתינוק/ת לידי כל הזמן.
לא קשה לי. כלומר- בכל אופן קצת קשה אחרי לידה, אבל התינוק לא מוסיף על הקושי.
שמתי לב שבביות מלא, שבו נוכחתי בכל הבדיקות, הצוות מתייחס יותר בעדינות לתינוק. מה לעשות, יש להם אותי על הראש...

הביות המלא של שערי צדק היה נהדר.
מקפיצה. מענין לי גם..מנסה לעזור


ממש תלוי איך את מרגישה, ואיך עברה הלידהאקונהמטטה
בלידה ראשונה היינו עם רעלת הריון, אז התינוק היה עם אינפוזיה בפגים, ואני הייתי במצב פיזי על הפנים גם עם עירוי...היינו מופרדים הרבה בגלל זה.

לידה שנייה הייתי בבית חולים שאין בו תינוקיה!!!!
היה לי ממש קשה לקום אחרי לידה לנקות את המים המיקוניאליים ולקלח ולחתל.. אפילו להיכנס למקלחת טובה וארוכה לא יכלתי אם בעלי לא היה.

בלידה שלישית הייתי בלניאדו והיה מעולה, בעלי היה איתה כל ההתחלה ואחכ 0 הפרדה. כשיהיה לי קצת קשה/רציתי להתקלח שמתי קצת בתינוקיה ולקחתי אח''כ.. היה מעולה.
אני חוויתי גם וגםאורי8
בעיקר בגלל שבלידות הראשונות שלי לא היתה אפשרות לא לשים בתינוקיה.
לי חד משמעית טוב באפס הפרדה.
ישנתי טוב יותר עם התינוק לידי, כשהוא היה בתינוקיה הסתובבתי כל הלילה לבקר אותו, להניק, לבדוק שהוא לא בוכה.
החסרון היחיד שאין מי שישמור עליו כשאת מתקלחת, אפשר להכניס את העריסה למקלחת או לבקש מאחת האחיות, או להתקלח כשבעלך/ אמא שלך שם.
אפילו אחרי ניתוח רציתי אפס הפרדה( עם בעלי ביממה הראשונה). כשהתינוק היה לידי כאב לי פחות, הרגשתי יולדת ולא אישה אחרי ניתוח, הרגשתי שיש משמעות לכאב הזה.
מבינה שיש נשים שטוב להן תינוקיה , לי תינוקיה היתה מטרד. וגם אחד השיקולים שלא הלכתי לבית החלמה.
אפשר בבית החלמה לבקש חדר פרטי ואז אפשר להשאר עם התינוק בחדר.61421

וזה לא חייב להיות דוקא החלק המפואר. אפשר חדר רגיל שמשאירים לך ריק.  זה פער של עד מאה- מאה חמישים ש"ח ללילה. רק לחדר אוכל לגמרי אסור להכניס.

(ככה זה בטלזסטון ובלאם ולילד בבני ברק)

היינו באפס הפרדה וזה היה מעולה בשבילנו ברוך השם.כי לעולם חסדו
בעיקר כי בעלי יכל להישאר איתנו בלילה.
במידה וזה לא אפשרי מבחינתכם/מבחינת השותפה לחדר או מבחינת בית הרפואה, אז זה יכולהיות מאוד קשה ולא פשוט בכלל.
בגדול, את שומרת על התינוק שלך כל הזמן. זה אומר שאם את הולכת להתקלח אז את לוקחת אותו איתך או משאירה אותו בחוץ (אני לא עשיתי את זה אף פעם. מפחיד אותי מאוד) או להשאיר אותו אצל האחיות בקבלה (והן עושות עוד דברים תוך כדי).

זה מאוד משתנה בכל מקום.
יש קבוצת פייסבוק מהממת בנושא של אפס הפרדה עם המון המון מידע.

אני הייתי אחרי לידה לא פשוטה וממש לא יכולתי לחשוב על זה שהיא לא תישאר לידי.
כשבאו מבקרים מדי פעם אז ניצלתי את זה להתקלח/ללכת לשירותים וכו'. גם ככה לא יכולתי לעשות מקלחות ארוכות כי הייתי מאוד חלשה, אז זה הסתדר.

מגיעים אלייך עם כל הבדיקות, גם בלילה.
רק לגבי המקלחתבת 30
במקומות עם ביות מלא נורמלי, המקלחת גדולה מספיק כדי להכניס אליה את התינוק. לפחות בשערי צדק זה ככה
נכון, אני העדפתי לא להכניס...כי לעולם חסדו
למה?בת 30
לא חששתי להשאיר אותו בחוץ?
לא השארתי בחוץ...כי לעולם חסדו
לכן כתבתי שלדעתי אם אין מלווה שיכול להיות כמה דקות עם התינוק - זה לא פשוט.
בבלינסון לא היה מקום...בלדרית
באמת בקושי התקלחתי באשפוז ואפילו לשירותים היה לי קשה ללכת. מזל שזה רק ליומיים.
באה לאזן קצת..ירושלמית טרייה
ילדתי לפני חמש שנים בשעצ, הייתי ביולדות א'.
היה ריק ורגוע.
שמו לי יותר מדי אפידורל אז לא יכולתי לרדת מהמיטה יום שלם, וגם אח"כ הייתי סמרטוט גמור.

הפשוש הייתה בתינוקיה, וכשבאתי - אחרי שהתחלתי להרגיש יותר נורמלי - תמיד היה שם רגוע ולא בכו. הן טיפלו בכזאת נעימות בתינוקות. ולי הייתה מנוחה ושלווה. הנקתי בחדר הנקה שבתוך התינוקיה וזה היה נחמד, אפשר היה לפטפט קצת עם יולדות אחרות.

בקיצור, האשפוז היה מושלם מבחינתי.

לצערי בגלל שהלידה להבנתי לא הייתה מספיק מקצועית, ובגלל שאני לא נעשיתי צעירה יותר ובריאה יותר עם השנים שעברו, אני נאלצת כנראה ללכת להדסה, וחוששת מאד מהאשפוז בביות חלקי.

הייתי חושבת שאם את לא יודעת מה יהיה לך טוב עדיף לך מקום עם תינוקיה. תמיד אפשר להשאיר את התינוק אצלך כל היום חוץ מכמה שעות בלילה, אבל אם את במקום בלי תינוקיה כבר אין לך בחירה, גם אם את פגר גמור. ולבנות על בעל או אמא שישהו איתך 24/7 נראה לי לא פייר ולפעמים פשוט לא מעשי.
אני חושבת שכל אחת מתאים לה משהו אחר..חגהבגה
בימים הראשונים אין חלב, יש רק טיפות כאלה.. והייתי חייבת להתאושש מהלידות.. תמיד ילדתי בערבים, אז לא יכולתי להיות עם הבנות ישר אחרי הלידה, עוד לא קמתי אפילו. מאוד עזר לי שבלילה היו בתינוקיה. עשיתי ככה- בלילה תינוקיה ותמ"ל, ביום הייתי והנקתי שיהיה מסודר אחרי כל הנקה של שני צדדים בערך 45 דק'-שעה, נתתי תמ"ל ואז ידעתי גם שהן יונקות ומעודדות ייצור חלב וגם שבעות. גם באמצע היום הייתי שמה קצת בתינוקיה. ובלילות, ישנה בנחת, לפני השיגעון בבית. וכך גם התרגלתי אליהן לאט לאט.. להיום השלישי מהלידה הגיע חלב ברוך ה' אז רק הנקה בלי תמ"ל... מאוד הפריע לי שבחדר שלי היו תינוקות של נשיםא חרות ולא יכולתי לישון ולנוח.
יכול להיות שלך ספציפית התאיםעדיין טרייה
לשלב תמל וזה מעולה. אבל רק רוצה להעיר שהגוף של התינוק מותאם לכך שיש רק קולסטרום בהתחלה והוא לא צריך יותר מזה וגם הנקה מלאה בימים הראשונים יכולה לספק לתינוק את כל מה שהוא צריך.
אחרי שעשיתי, מנסיון של 3 מצוקות במשקלים גדוליםחגהבגה
זה או שהיו מחוברות. כל היום ויונקות וזה עושה פצעים מטורפים ואני לא יכולה לנוח, או עושה מה שעשיתי, ו מצליחה טיפהלה להחלים
חייבת לכתוב כדי שבנות אחרות גם לא יטעוליד ה'
אין דבר כזה שאין לך מספיק חלב בימים הראשונים. התינוק צריך כמה כפיות בכל הנקה. ממש לא צריך 30 מל תמ''ל. הקיבה שלו פיצית ממש ולא יכולה להכיל את זה!
כיום מעודדים להניק כמה שיותר בימים הראשונים, וזה מעודד את ייצור החלב. שילוב של תמ''ל פוגע באיזון ולא מומלץ למי שרוצה להניק.
אם אין ברירה וקשה לאמא- זה משהו אחר, אבל שלא יחשבו כאן שלטובת התינוק- עדיף שיאכל תמ''ל. זו ממש טעות.
גם אני תמיד חשבתי ואמרתי ככהבת 30
היה לי ברור שזה כך.
אבל אחרי הלידה הרביעית התינוקת פשוט היתה רעבה!!! והחלב הראשוני לא הספיק, היא בכתה כל הזמן. ואחרי כמה שלוקים של תמ''ל נרגעה.
אגב, עם הילד החמישי החלב הגיע כבר ביום השני. מזל, כי הוא היה מאוד רעב!
נכוןלמה לא123

זה גם לא נכון לכל תינוק,יש תינוקות שבגלל החוק הזה,נשארים רעבים.

כמו שלכל אמא זה שונה כך גם כל תינוק שונה

לי לקח חודש וחצי עד להנקה מלאה..ירושלמית טרייה

מסקנה - לא כדאי להתייאש וגם לא צריך להשאיר תינוק רעב..

לצערי הייתי צריכה להשמין המון כדי שזה יצליח (וגם להיות בשלווה בבית רק עם בעלי ולא אצל ההורים).

מגיבה לכולכןליד ה'
נכון שכל מקרה לגופו. לא יודעת את הפרטים של הלידות והתינוקות שלכן. מה שכתבתי מתבסס על דעות של יועצות הנקה מוסמכות.
^^^גם אצלי זה היה שונה מלידה ללידהrivki
אחרי האחרונה לצערי נשברתי ונתתי תמ'ל. כי התינוק היה רעב ובכה בלי הפסקה. ועדיין לא היה לי כ'כ חלב ביום השני.
לעומת זאת, יש תינוקות שיום- יומיים אחרי לידה ישנים רוב הזמן.
ובלידות הקודמות היה לי חלב כבר ביום השני.
אצלי היה ככה עם הבכור, והסתבר שהיה עם לשון קשורהאם ל3+
העיקר שבתינוקיה צעקו עלי לתת לו תמ"ל כי אין לי חלב
גם אם נראה שאין חלב, כדאי לבדוק למה.
אצל השניה כבר יועצת הנקה נתנה לי עצה לסחוט או לשאוב מעט ולתת בכפיתישר לפה התינוק אם מרגישים שהוא לא יונק טוב בהתחלה
קושי טכני להניק ממש ממש נפוץ.44444
האמת שאני כמעט ולא מכירה מישהי שלא נתקלה בו.
נח להגיד שאין חלב, בפועל, בדר"כ זו בעיה טכנית.
מסכימהעדיין טרייה
הימים הראשונים הם ההשפעה הכי גדולה על ייצור החלב. אני יכולה להגיד שאצל הגדולה שלי פחות הנקתי לפי דרישה אלא יותר לפי זמנים כי הקשבתי לאמא שלי שהיו לה דעות פחות עדכניות וכל תקופת ההנקה היה הייתה במשקל גבולי והחלב שלי היה בכמות גבולית בשאיבות. לעומת זאת את הבן השני הנקתי לפי דרישה בלי סוף ביומיים הראשונים והוא היה באחוזון 97 והיה לי שפע של חלב בשאיבות הרבה יותר ממה שהיה צריך. יכול להיות שיש לזה עוד סיבות אבל אני הרגשתי שזה ממש היה קשור לכמות ההנקות בימים הראשונים (החלב הרגיל גם הגיע מהר יותר והוא התחיל לעלות במשקל כבר בבית החולים).
יכול להיות קשור ויכול להיות שלאבת 30
גם הגדולה שלי קיבלה תמ''ל בתינוקיה וההנקה שלה היתה עם שפע חלב בלי עין הרע.
דווקא אצלי זה האחרונים. שהיו מאוד גדולים ובנוסף להנקה11אמא

נתתי תמל (ושתו בין 40 ל50 מל שזה המון!!) בכמה ימים הראשונים ואז המשכתי הנקה מלאה עד גיל שנה פלוס.

(באיזשהו שלב נוספו מוצקים כמובן..) אבל לא היה עוד תמל

אין סיבה להרעיב תינוקות. יש ענין לעודד הנקה וייצור חלב11אמא


רוב הנשים סביבי משלבות.44444
זה שפיות.
אני למדתי בשני ובשלישי שלילה ראשון אני ישנה (ילדתי תמיד לילה- לפנות בוקר ככה שלילה שלם לא ישנתי) ואותם הנקתי עד קרוב לגיל שנתיים וההנקה הלכה לי הכי טוב.

את האמת לא נפגשתי עם יותר מידי נשים שלא היה להן חלב אבל כן עם הרבה שחשבו שאין להן.
הייתי גם וגםתיתי2
ההעדפה הברורה שלי היא ביות מלא. לפעמים בגלל מצב התינוק עוברים לתינוקיה.

יתרונות:
ישנה יותר טוב כשהתינוק לידי - לא דואגת לו
הלידות שלי קלות ואני מתפקדת מעולה אחריהן, ולכן זה נוח לי ומתאים לי. לא צריכה עזרה.
עוזר לי להלחם על ההנקה.

חסרונות:
התינוק של השותפה - אצלי התינוקות רגועים, לפעמים לשותפה יש תינוק צורח בלילות מהרגע הראשון.
בעלה של השותפה שנשאר בלילה.
אני ילדתי פעמייםליקה

בלידה הראשונה ילדתי בשע"צ והייתי בביות חלקי ומאד לא נהנתי מהענין בלילה רצתי כל הזמן לתינוקיה כי היא לא היתה רגועה וישבתי שם בחדר הנקה וזה לא היה פשוט בכל יצאתי מטורללת מכל הענין, היה לי גם קשה שבשעת הטיפול בתינוק ובחיסונים לא נתנו לי להיות על ידה

הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה אני יעשה ביות מלא עם אפס הפרדה אז ילדתי בהר הצופים ואין שם אפס הפרדה אבל כן ביות מלא ז"א אחרי הלידה התינוק עולה לתינוקיה עם האבא לשעה ואז מביאים לאמא עד סוף האישפוז

את החיסונים והבדיקות כן עשו שהוא היה על ידי

והיה חלומי נהנתי מכל רגע ישנתי מעולה בלילה התינוק היה רגוע וגם אני הייתי רגועה את כשחיסנו ולקחו בדיקות צהבת ו PKU הוא היה עלי ואפילו לא צייץ, בקיצור ממליצה מאד מאד!

לידה שלישיתאמא ל

היה חלוםםםםם

לא יודעת אפילו להסביר למה כ"כ. נהניתי מכל דקה

נחתי מעולה

יכולה לשתףרייסית
בתור אמא- גם אחרי ניתוח לא הסכמתי להכניס לתינוקיה לשניה, וב"ה שאמא שלי ואחותי יכלו לישון איתי והוא נשאר לידי.
בתור סטודנטית, ראיתי עד כמה האחיות עובדות קשה בתינוקיה, במיוחד בלילה כשיש פחות אחיות וכל הנשים רוצות לישון. איפה שאני התנסתי- בלילה היו רק שתי אחיות, אחת על כל התינוקות (ויכלו להיות 30 במקביל) והשניה על הקבלות החדשות, כי יולדים גם בלילה. אני יצאתי בהרגשה שהתינוקיה זה המקום האחרון שכדאי להכניס לשם תינוק. הוא לא מקבל מספיק תשומת לב, אין זמן אליו, ורק אם הוא ילמד לבכות הכי חזק הוא יקבל אוכל או טיטול נקי. והאחות כן משתדלת, היא פשוט לא מספיקה כלום.
לא בטוח שזה ככה בכל בתי החולים, לא התנסיתי עדיין. אבל אני את שלי למדתי.
מניסיוני יש הבדל ענקי בין בתי החולים בנושא הזה.44444
ילדתי ב-3 שונים.
כפי שהבנתיהריון ולידה

ילדת גם במעיני הישועה.

אפשר לדעת מתי ילדת שם ואיך היה לך שם אחרי הלידה?

האם שמת בתינוקיה או ביות ואיך היה לכם?

האם חזרת ללדת שם שוב או לא ולמה?

 

(לא צריכה מידע לגבי הלידה עצמה. רק אחריה. במחלקה)

 

יעזור לי מאוד! תודה

 

ילדתי לפני יותר מ-5 שנים אז לא יודעת כמה זה רלוונטי.....44444
לא חזרתי ללדת מסיבות טכניות- עברנו דירה לאזור אחר בארץ.
הייתי ברגיל בלי ביות והיה מצויין.
היתרון הגדול שאפשר באמת לנוח שם.
היה לי טראומה מהקודם שילדתי בבי"ח שלא גביל כמעט ביקורים והיה נוראי!!!!
במעייני הישועה יש יחסית הרבה כח אדם בתינוקיה. הרבה יותר מבאחרים שילדתי בהם.
יש שם מתנדבות מה שמגדיל את כח האדם.
האוירה הרבה יותר נעימה ויש שקט.
אני גם בלידה בזו וגם בקודמת ילדתי לפנות בוקר ככה שאחרי הלידה בעצם הייתי ערה קרוב ל-24 שעות.
התאים לי השקט.
גם לילה ראשון רציתי שיתנו בקבוק שאני אשן לילה אחד נורמאלי אחרי שאני בעצם מגיעה ללילה אחרי מעל 36 שעות ערות אולי שינה של שעה- שעתחים.
שמה לא מהיקים בחדר בלילה וזה התאים לי.
גם הצוות היה מצויין.



* מניקים44444
ילדתי ב3 בתי חולים שונים, לא ראיתי הבדל גדול בין התינוקיותrivki
ומה שהיה לפני 13 שנה ראיתי גם השנה- מעט אחיות והמון תינוקות צורחים
כנראה זה גם עניין של עיתוי.....44444
במעייני הישועה (לפני יותר מ-5 שנים) ראיתי הבדל לעומת התינוקיות האחרות.
יחסית היה הרבה יותר צוות יוסית למספר התינוקות.
אגב, הבכור שלי היה צרחן ובאמת בכה הרבה. בסוף היתה לו לשון קשורה וכשפתרנו את העניין הוא נרגע מאד.

השניים האחרים ישנו הרבה והיו רגועים ובמילא ישנו הרבה יחסית.
ובגדול הגיוני שבקום שיש הרבה תינוקות יש הרבה בכי.44444
זה תינוקות.....
אצלי הבכור שבכה הרבה- הוא בכה הרבה גם בבית.
כן אבל בתינוקיה הם מעירים אחד את השני ..בלדרית
למרות שבסוף הם מתרגלים לרעש
עונהרק טוב!
עם הגדולים הייתי במחלקה רגילה-תינוקיה.
אח"כ עם ביות חלקי
אח"כ ביות מלא
והחמישי אפס הפרדה.

יכולה להגיד על עצמי שהתפלאתי על עצמי איך לא עשיתי את זה כבר בילד הראשון, לפחות את הביות המלא.

למה זה טוב?
א. אישית אני מרגישה טוב אחרי לידות ומסוגלת לטפל בעצמי ובתינוק ללא עזרה צמודה.

ב. אני מניקה גם בלילה. מתעקשת שלא יתנו שום תוספות מעבר. אז כשהילדים לא היו איתי העירו אותי בשביל להניק. וזה ממש לא כיף לקום בלילה וללכת לתינוקיה, לשבת שם להניק כשאת חצי ישנה. לחזור למיטה ואז אחרי חצי שעה שוב קוראים לי כי הוא שוב בוכה...

ג. באפס הפרדה גילתי כמה בדיקות וטיפולים התינוק עובר אחרי הלידה, ולמה שזה לא יהיה עם אמא צמודה אליו?!

ד. את יודעת באמת מה קורה עם התינוק שלך. לומדת להכיר אותו ולהרגיש אותו. ולא משאירה אותו לבכות או לבהות בלי יחס אצל אחות עמוסה בעוד כמה תינוקות.


אם את שואלת אותי אם זה מתאים לך- תחשבי על סעיפים א ו-ב.


אפס הפרדה הייתי באסותא ואין על המחלקה הזאת. מקסימה ממש מכל הבחינות.
ביות מלאארץטרופיתיפה
הראשונים ביות מלא. בעיני זה הכי טבעי ומתוק. בלי שיפוטיות, אבל אני פשוט מתגעגעת אל התינוק שלי כל רגע שהוא לא איתי.
בשלישי היה לי ניתוח קיסרי והתינוק היה צריך השגחה בתינוקיה. באתי כל כמה זמן, כאב לי נורא, התחננתי שיביאו לי אותו לביות מלא, כי אני פשוט מתגעגעת וכואב לי כל צעד להגיע אליו.
אחרי יומיים מצבו התייצב ב'ה ב'ה ב'ה ואשרו לו להיות ולישון איתי בחדר. הרגשתי כאילו אני בגן עדן.

כלומר, מבחינתי, התינוק חייב מוכרח וצריך להיות לידי כל הזמן.
אגב, אני טיפוס ציני ומרוחק. אשת קריירה ולא מאריכה חופשת לידה, אבל התינוקות שלי ישנים איתי במיטה כמעט עד גיל שנה. אני פשוט מרגישה ששנינו זקוקים לזה. לא מסוגלת לדמיין את זה אחרת.
איך אפשר בלי אפס הפרדהפעם שנייה2
מי יכולה לנוח שהתינוק שלה שהרגע יצא מהרחם נמצא בחדר אחר? הזוי לי מצטערת.
אני ביקשתי אפס הפרדה בשתי הלידות
בלידה השנייה היינו לצערי צריכים טיפול בתינוקיה..
לא זזנו ממנה לרגע! ההורים היחידים שישנו בתוך התינוקיה ליד כל העריסות.
ואם הייתן יודעות על הבכי שם בלילה לא הייתן משאירות.
האחיות מדהימות ועושות כמיטב יכולתן..אבל הן מעט!!
למשל שהיו צריכים לטפך בבת שלי וזה לקח זמן..תינוק יכל לבכות ולבכות ולבכות!
למה? מה העוד יומיים האלה במחלקה יתנו לך ששווה בגלל זה להשאיר אותם ככה..
לא מבינה בחיי..
גם אם יש לידה קשה תמיד מישהו מהמשפחה יכול חעזורמולסייע.
מצטערת על הנחרצות אבל אני הייתי בהלם שראיתי את כמות התינוקות שמשאירים..<

ויותר מזה..מה עושה תינוק בן כמה שעות? רק ישן! ישן וקם לאכול..
מה הבעיה שיהיה לידכן?
עדיף שיקום רעב (כי רק בגלל זה קם) ועד שיתייחסו ועד שיתקשרו אלייך..ועד שתבואי..זה נצח עבורו..נצח!
עצוב מאוד בעיניי.
אל תשפטי אחרותלמה לא123

יש נשים שאין להן עזרה בכלל (תתפלאי),עוברות קיסרי,או לידה עם מיליון תפרים,או סתם גמורות מעייפות. התינוק שלהן יחסית רגוע ואין להן ברירה.

ותינוק שנולד לא תמיד רק ישן,בואי לבקר את התינוקות שלי,בוכים בלי הפסקה.

נתנו לך לישון בתינוקיה? ממש מוזר

במאיר נתנו לי וגם הביאו לי כורסה נפתחת.פעם שנייה2
ואם התינוק לא רגוע נראלך הגיוני שהוא יהיה בתינוקיה?
את חושבת שיש אחות שנמצאת רק עליו? זה לא המצב.
להפך בגלל זה עוד יותר צריך אותך. כם רגילים לחום שלנו..לצליל..לפעימות הלב.
לא לחדר ענק עם אורות ותינוקות סביבו.
מצטערת.
מוזר על הכורסא,אני הרגשתי שאחרי כמה זמןלמה לא123

בתינוקיה,הם רוצים שאלך

אני יודעת בדיוק מה הולך בתינוקיה ולכן התינוקות לידי

אבל,את אף פעם לא יכולה לדעת למה אחרות לא שמות,אל תשפטי

לא עניין אותי בכלל מה הן מרגישותפעם שנייה2
הצוות הרפואי לא פקטור מבחינתי.
אני את הבת שלי לא יעזוב בתינוקיה לבד.
והיא ישנה..באמת כל היום.
אבל שהיא קמה אני הייתי בשבילה.
השעות הראשונות בהן היא נכנסה לעולם ושום בכי לא יהיה פה..
רק אמא ואבא..ככה אני רואה את זה.
מצוין אז תעשי מה שנראה לך ואל תתני מוסר לאחרות.. ממש לא נעיםרעותוש10
אני גל דוגלת בביות והייתי באפס הפרדה באחת הלידות, היה מדהים.
לא תמיד זה מתאפשר ומי לדעתך אמור לשמור על הילדים הגדולים ?
אני לא יבקש עזרה משאר המשפחה יש כל אחד והעניינים שלו, מה שהציע לעזור לקחתי בשמחה, ואצלי זה משפחה מאוד תומכת.. מה עם מי שלא ?

ב2 לידות קיסרי דחוף לא הייתי בביות, בראשונה לא הבנתי בכלל מה קורה איתי, אבל להניק הנקתי מהרגע הראשון עד גיל שנה פלוס... בלי תמ"ל, זה היה לי קריטי
בניתוח שני 8 שעות לא ראיתי את התינוק!! הייתי אני והוא בסכנת חיים אחרי לידה מפרכת ואז ניתוח בהרדמה כללית. כשביקשתי לראות אמרו שאחד המלווים שלי יביא, את יודעת איפה הם היו ?
אחרי 30 שעות בלי שינה אמא שלי ובעלי הלכו לבית הוריי לישון קצת..
חיבוקאורוש3
גם אני את השניה לא ראיתי שבע ומשהו שעות אחרי החירום. זה עדיין כואב לי כשאני חושבת על זה. אבל עבר ונגמר והילדה מהממת ואוהבת וגדלה לה והכל טוב...
וזה העיקר !רעותוש10
האמת שרציתי לראות אותה כי פתאום נכנסתי לסרט שמשהו לא בסדר איתה ולכן לא מראים לי אותה...
כי היא הייתה במצב הזוי בלידה
ב''ה שנגמר בטוב. בהחלט מה שהכי חשובאורוש3
אני אוהבת אפס הפרדה ועדיין אי אפשר לשפוט אחרותאורי8
והתעקשתי על אפס הפרדה גם אחרי קיסרי. אבל את לא יכולה לזלזל במה שאחרות עושות.
הגדולים שלי היו בתינוקיה, כי לא היה מושג כזה - אפס הפרדה לפני 19 ו17 שנה. וב"ה ילדים טובים ורגועים. כך שנזק רגשי לכל החיים לא מקבלים מלהיות בתינוקיה .
דבר שני , עם כל הרצון הטוב שלי, אם בעלי לא היה נשאר איתי בבית החולים ב24 שעות הראשונות אחרי הניתוח, לא נראה לי שהיתי יכולה להיות במצב הזה באפס הפרדה, ולא תמיד אפשרי שיהיה מישהו, כי גם עם הילדים בבית צריך להיות מישהו, ולא לכל אחת יש הורים שיכולים לעזור.

^^^^^יעל מהדרום
לק"י

ולי דוקא התינוקיה בברזילי זכורה כרגועה.
רגע, לא הבנתיחגהבגה
ואם בבית יש לך עוד 8 ילדים, והוא בוכה , וזה שעת בלאגן ואת לא יכולה לגשת אליו?
גם מאוד עצוב....
אני אחת מאלה שמשאירה וביטלת לגמרי את התחושות שלי. לחלוטין! אחרי כל הלידות לא הצלחתי לקום מהמיטה, בחילה, סחרחורת, פשוט הייתי נופלת. הגיוני ללכת ו להיות ככה עם תינוק כשאני לא יכול. לקום לפעמים אפילו להתיישב? זה חוסר אחריות! ואם אני צריכה להתפנות ואין מי שבא לבקר אותי, להכניס את התינוק לשירותים? ממש ממש מגעיל אותי, מלא חיידקים ובכלל זה לא מקום שהתינוק שרק נולד צריך לבלות בו! אף פעם לא ראיתי תינוק שקרה לו משהו כי בכה עוד כמה דק' עד שקיבל אוכל , אבל ראיתי הרבה אימהות שנכנסות לדיכאון אחרי לידה כי איבדו את עצמן לחלוטין. אז בלי לשפוט, כל אחת מה שנוח לטוב לה. כשטוב לאמא, טוב לתינוק. זה הכלל הכי חשוב לדעתי.
ראיתי הרבה מהנשים שמסתכלות בעין עקומהלמה לא123

על נשים ששמות בתינוקיה,אבל הן שמות את התינוק בגיל 3 חודשים במעון מ7-16, עם עוד כמה תינוקות ומטפלת אחת.

 

לי זה נראה הזוי, אבל בגלל שזה מקובל,אז זה נראה בסדר

יגידו לךחגהבגה
שייך את משווה בין תינוק הן 3 חודשים לתינוק שהרגע נולד!?
היו רגעים שבאתי לתינוקיה ושנעצי אחרים בוכים וזה צבט לי בלב אבל לא יכול.י לוותר על המקלחת שלי, להתפנות.. וזה הכל לוקח זמן..לפעמים אם הייתי מגיעה והן ישנו הייתי משאירה ומבקשת שיתקשרו כשתתעורר. אבל שוב כל אחת ומה שמתאים לה... גם אני שמתי במעון, מ7-16, כי פשוט אין לח ברירה אחרת. ברות ה' מעון מקסים ומטפלות מדהימות, ואני יודעת שיש פעמים שהתינוק בוכה ואיןז פניות לטפל בו אבל אני יודעת לאן אני נכנסת..
לא רלוונטי אליפעם שנייה2
ואני לא מבינה למה להכנס עכשיו לפינה של מתי אמהות מכניסות למעון..

היא שאלה על איזה מחלקה עדיפה אחרי לידה.
מבחינתי איזה מחלקה עדיפה לילד שלי.
כי יש נשים שמצקצקות על נשים אחרותלמה לא123

כאילו הן אמהות טובות יותר כי לא שמות בתינוקיה,אבל הן שמות במעון להמון שעות,כשהוא בן 3 חודשים,מה ההבדל?

אני לא שופטת אף אמא,כ לא הייתי במצבן,וכנראה הייתי עושה כמותן

לפעמים אין ברירה

את לא רק כתבת מה נכון לך ולתינוקיעל מהדרום
לק"י

את גם כתבת למה נשים אחרות שבוחרות אחרת הן לא בסדר.
(לפחות ככה היה נשמע מדברייך).
מאחלת לך שתמיד תוכלי להמשיך לקבל את החלטתך בנחרצות הזואמא יקרה לי*

ושלא תתנסי במצבים שלא מאפשרים ביות.

שלא תדעי איזה לידות גיסתי עוברתאהבתחינם
ולא יכולה פיזית לקום מהמיטה לטפל בתינוק, ובעלה לא יכול להישאר איתה כי יש כמה וכמה ילדים בבית שצריכים דמות של הורה אחד לפחות, כי איאפשר כל לידה ששתי ההורים יעלמו והם יהיו אצל בייבסטר, מטפלת, סבא סבתא וכו...
אז כן, לא לכולן זה בא בקלות לקום אחרי הלידה
ומה לעשות? פיזית איאפשר!
אני גם שמה לידי, אבל לא כולן יכולות
לא לשפוט, לא לשפוט!!!!!!!!!
וואי וואי וואי,שגרה ברוכה
מה זו שליחת החיצים הזאת?? אפילו לא קראתי את כללל השרשור . איכשהו נעצרתי כל ההודעה שלך ופשוט נדהמתי מהנחרצות. זה שזה התאים לך יופי. לא אומר ששאר האמהות שלא עושות אפס הפרדה הן הזויות ואיך עושות את זה וזה מזעזע וכו'. ממני,אמא שאוהבת את הילדים שלה עד מאוד וביומיים שלושה הראשונים אחרי הלידה עם סחרחורות מטורפות לחץ דם ברצפה וכן הלאה.. אני מסוגלת לטפל בתינוק רק אחרי כמה שעות טובות מהלידה. ולא אסנגר את אמא שלי שתהיה שם . ובעלי עם שאר הילדים. אבל לא אכתוב בנחרצות על האופציות האחרות שעושות הנשים שזה בלתי נתפס או בלי הגיוני וכו'
גם אני עושה אפס הפרדה אבלמטילדה

מבינה מאד את מי שמשאירה בתינוקיה...

חושבת שטוב מאד שיש את שתי האפשרויות וכל אחת עושה מה שמתאים לה...

חבל לשפוט...

חוץ מזה שאני מזועזעת מהביקורת שלא במקומה, זה לא תמיד נכוןירושלמית טרייה
אני כנראה הייתי כשהיה ריק במחלקה, ופשוט לא היו בכיות בתינוקיה. היה שם נפלא.
מכל הסיפורים של כולן אני מבינה שזה תרחיש פחות מצוי, אבל זה הניסיון שלי.

ולגמרי הזוי להגיד שאת לא מבינה איך אפשר.. אבל את באמת פשוט לא מבינה, לפעמים צריך להשכיל ולשמוע מחיים של אחרים, או להשכיל מהעניינים של עצמך במקרה הפחות טוב, כדי ללמוד שלא לדון את חברך עד שתגיע למקומו..

לי למשל אין משפחה להביא שיהיו איתי, כולם מבוגרים מדי או עסוקים מדי, ואפילו למצוא בתשלום זה לא טריוויאלי. ואחרי הלידה לא יכולתי לקום יום שלם.

אני דווקא לא מבינה איך אמא חצי מעולפת מעזה לקחת אחריות על תינוק לבד..
אבל האמת היא שזה אף פעם לא לבד, זה תמיד עם מישהו מהמשפחה שנשאר, אז זה רק מראה כמה הביקורת מגוחכת. בוודאי שעדיף "תינוקיה פרטית" כזאת, אבל לא כל אחד יכול..

האמת שיש לי ביקורת על בתי החולים שעוברים כולם למודל של ביות חלקי במקרה הטוב. כי זה מחייב תמיכה אישית פרטית לכל יולדת. הם חוסכים ככה סכומים ניכרים, ומטילים על המאושפזות להסתדר לבד.
מצד שני, אם היולדות היו מתעקשות יותר על הצורך בשירות אחיות, גם אם לא ברצף אז לפחות שיהיה גיבוי נוח כדי להתקלח ולאכול, אולי המצב היה שונה. אבל כשהציבור חושב שתינוקיה זה מוסד מזעזע שעבר זמנו, אז למה להם לתקצב את זה. הם גם יכולים לחסוך וגם להיות אופנתיים.
רק לגבי הפסקה האחרונהרק טוב!
זוכרת לטובה את עין כרם עם ביות חלקי ואת אסותא עם אפס הפרדה, בשתיהן האחיות היו מתוקות ועזרו בכל מה שצריך.
בלידה האחרונה באסותא ביקשתי מהאחיות לשמור על התינוקת כדי שאוכל להתקלח והן הסכימו בשמחה.

אני חושבת שבי"ח צריכים לזכור שלא כל יולדת מסוגלת אחרי לידה לקחת אחריות מלאה על התינוק, וכן לאפשר חה את האופציה לתינוקיה.
ומצד שני למי שכן יכולה, לתת יותר נוכחות, תמיכה והסתובבות של האחיות לכל צורך שמתעורר.
היולדת באמת צריכה לדעת לבקש,לא תמיד אנחנו מעיזות לעשות את זהאם ל3+
הייתי בלידה האחרונה בביות מלא, הילד צרח המון בלילה, כבר לא יכולתי לשמוע אותו, אז יצאתי לסיבוב קטן שאולי יעזור לו להרגע... האחיות שמעו אותו וישר הגיע אחות לעזור.
הרימה אותו ושלחה אותי לשתות רגע כוס מים להרגע.
עזבה אותי רק אחרי שראתה שהוא נרגע
להיות עם הילד שלך זה אופנה?פעם שנייה2
מעניין מאוד.
ולא..לא עדיף תינוקיה פרטית גם עם אחות אחת לא הייתי משאירה.
לדעתי זה אחריות שלי כאמא להיות איתם.
כמובן שאם האמא במצב רפואי שלא מאפשר לה לטפל בו אז שלא תעשה את זה.
לא לזה התכוונתי.
כן.זה אופנהלמה לא123

אם היית יולדת לפני 20 שנה,זה לא היה עולה בדעתך

אמא שלי ילדה גם לפני 40נשימה ארוכה
ולגמרי זוכרת את הסיוט לרוץ כל רגע שהתינוק בןכהלתינוקיה,להפסיד את הארוחות ורק לחכות להגיע לנוח בבית...
ב''ה שזו האופנה היוםחילזון 123
בעבר גם חשבו שלילד ממש טוב לישון בבית ילדים בנפרד מההורים. והתברר בדיעבד שזה לא היתה גישה בריאה ככ...
מה את אומרת?למה לא123

אולי 0.05% מהאוכלחוסיה השתמשו בבית ילדים.

ב"ה שזו הגישה היום.אבל קיצוניות לא מועילה לאף אחד. גם בבית את כל היום ליד הילד? ואם את לא יכולה אז בעלך שם?או אמא שלך? נו באמת...

מבחינתי כל אישה אחרי לידה היא במצב רפואי מיוחד.

מי שיכולה,זה מבורך,אבל שאף אחת לא תרגיש אמא לא מספיק טובה כשהיא לא מסוגלת.

 

ולגבי טרנדים,לדעתי הגישה הזו התחילה מאמהות מתוסכלות שמגיל 3חודשים-במקרה הטוב,חזרו לעבודה מטורפת עם שעות מטורפות ובקושי ראו את התינוק,והרגישו אמהות הכי טובות בעולם,עם 0 הפרדה.

זה השקיט להן את המצפון.

לא שזה רע.זה מבורך ומעולה,כשהאמא מסוגלת.

ומה לגבי מעון,עוד מעט יתחיל טרנד של אמהות שנשארות עם הילד עד גיל 3 ומי שלא תוכל תהיה האמא הכי מזניחה בעולם. מה שנראה לנו היום נורמלי יראה בעתיד הזנחה. שכל אחת תקשיב לעצמה.

מצוין שאת יכולה,כל אחת מכירה את התנאים שלה

מסכימה איתך.מנסה לעזור

גם לגבי תינוקיה או ביות

וגם לגבי חזרה לעבודה בגיל כמה חודשים ולהשאיר את הילד אצל מטפלת.

 

 

מה קיצוני בלהיול צמודה לתינוק שלך?פעם שנייה2
הוא הרגע יצא לעולם..מהמקום החמים והנעים שלו..
מהריחות שהוא מכיר מקולות הלב שלך שהוא שמע..
למה שיהיה בחדר אחר ממני? בטיפול של מישהו זר?
באמת לא מבינה..
ואין שום קשר למעון או לא מעון..
לא שאני מכניסה בגיל הזה אבל שוב זה לא הדיון.
שוב, את מדברת במושגים של טרנדים וזה מאוד מנמיך את זהבאורות
ברור שיש גם עניין של נורמות, אבל יש גם עניין של מחקרים והעלאת מודעות.
המחקרים מראים שלאמא טוב יותר פיזיולוגית ונפשית להיות עם התינוק שלה אחרי הלידה, גם עבורה ובטח שעבורו. זה משמעותית טוב יותר להנקה. המודעות לזה עולה ולכן נשים בוחרות בזה על אף הקושי. פעם לא היה כל-כך הרבה ידע, נשים פשוט עשו מה שבית החולים אפשר.
ברור שכל אחת צריכה להיות קשובה לעצמה! בסוף אם היא לא מסוגלת לזוז ובוחרת שהתינוק יהיה איתה, זה פשוט לא ריאלי! אני בחרתי בזה מתוך ידיעה שיש לי אפשרות למלווה צמוד איתי. בלי זה ברור לי שזה לא היה אפשרי עבורי.
נכון,זה לא טרנדלמה לא123

מסכימה איתך,וגם אמרתי שזה מבורך,אבל השיפוטיות של זו שלפני מציק לי. ברור שזה טוב,אבל כשאמא לא מסוגלת ,זה לא יהיה טוב לא לה ולא לתינוק,והיא לא חייבת הסבר לאף אחד

כבר כתבתי שגם התינוקות שלי לידי,כי ככה בחרתי.אבל יש כאלה שקשה להן

לקיצוני התכוונתי שיש או להיות ליד או להיות אמא שלא אכפת לה,וזה ממש לא ככה. גם ככה כולנו עם יסורי מצפון,לא יתן כלום אם נוסיף על זה

עניין קטן לגבי מחקריםחגהבגה
מטרת המחקרים היא לא לטובת הציבור, שלא תטעו. מטרת המחקרים היא להרוויח כסף. לא מדברת ספציפית על הנושא אלא על מחקרים באופן כללי. רק כך יש להסתכל עליהם ולקחת את תוצאות המחקרים בעירבון מוגבל. היום יש ממצא אחד, מחר ממצא אחר. אם תעקבו תשימו לב שהדעות משתנות מקצה לקצה במהירות האור.
ולכן כל אמא תקשיב לעצמה. יכול להיות,שיש מישהי שקראה מחקר כמה ביות מלא ואפס הפרדה מדהימים והיא כל כך רוצה הכי טוב לילד שלה! אז היא תילחם בעצמה, בעייפות ותספר לעצמה שזה חשוב מאוד. ותבוא הביתה ותניק לפי דרישה, ותעשה מקלחת כל יום וגם טיול בחוץ כי זה חשוב לעור, ויוגה תינוקות ועיסויים וכל מה שצריך, ולא תיתן לילד לציית כי מסכן, רגיל לרחם, ולא תוריד מ הידיים כי הוא רגיל לריח ולפעימות הלב. לא תיתן בקבוק אף פעם בגלל מיליון סיבות. .. ואחרי כמה חודשים לא תזכור איך קוראים לה. ומישהי אחרת זה מתאים לה בול.
ולכן, כל אחת תעשה מה שהכי טוב לה, זה אוטומטית הכי טוב לתינוק. בלידה האחרונה הייתי ללא אפידורל כי לא הספקתי ולא הייתי מוכנה נפשית. זה היה סיוט הזוי שלא מהעולם הזה. הייתי מעולפת עם גז צחוק ולא הצלחתי להחזיק אותה אחרי שיצאה מהבטן. מי מדבר על הנקה , ועור לעור בכלל? רציתי רק שייקחו ממני את הכאב והסבל כמה שיותר מהר. פחדתי שלא אצא מזה. הרגשתי שלא אצליח לדבר עלהלידה הזו לעולם וברור שאין מה לדבר על עוד ילדים.
התחברתי לילדה הזו הכי מהר מכולן ואני אוהבת אותה ברמה אחרת היא יונקת מקסים ומתפתחת מצויין ברוך ה'. אבל מחקרים מראים! עור לעור! הנקה בחדר לידה! ביות!!!!!!!!
היא ישנה מעולה בתינוקיה, וקיבלתי אותה מקולחת, ריחנית ורגועה. וגם אכלתי בשקט. והתקלחתי. ונחתי. כדי שאוכל לשרוד. כן כן, לשרוד אח"כ בבית ולא לאבד את עצמי.
רק בקשר למחקריםבאורות
בתור מבצעת מחקרים בעצמי, את ממש מכלילה וטועה בהכללה שלך.
בקשר לכל השאר, שוב, צריך להיות קשובים לעצמנו ולגוף שלנו ולעשות את הטוב ביותר, במסגרת המגבלות. להיות הורה זה דבר קשה, ככה שאם נעשה את הטוב ביותר בשבילנו בלי קושי זה לבחור לא ללדת בכלל כנראה. יש גם מעבר לזה, מותר שיהיה קשה, הכל במסגרת גבולות ההגיון
ממש לא מסכימה איתך בנוגע למחקריםליד ה'
נכון שיש אינטרסים כלכליים שאולי משפיעים על מחקרים מסוימים, אבל ההכללה ממש לא נכונה.
מסכימה שצריך להיות מודעת למה נכון ועדיף לילד שלך, ואז להפעיל שיקול דעת, האם את יכולה להעניק לו את זה או לא, אבל לא לבחור לטמון את הראש בקיר ולהגיד שזה טרנד, כמו שאמרו כאן למעלה...
אף אחת לא טמנה ראש בחול ואמרה שזה רק טרנדלמה לא123

באמת קראת מה שכתבו? איזה הוצאה מהקשר....

להיפך,תקראי שוב טענתי שזה מבורך ואני עושה זאת בעצמי,היה לי חשוב שלא ישפטו נשים אחרות ויבינו שלא לכולן זה מתאים.

כל אחת עושה מה שנראה לה הכי טוב לה ולתינוק.וזה מה שחשוב.

מסכימה כל כך!!,שגרה ברוכה
מה שאני אומרת זה שלא חייב להגיב בתוקפנות....חילזון 123
להשאר עם ילד קטן בבית זה טרנד? מצחיק שאת קוראת לזה ככה

ועם תינוק בחודשים הראשונים? כן רוב הזמן אני לידו, מניקה כמה שיותר
גם אם אני בחדר אחר אני שומעת מה קורה איתו.ואם לא אני אז בעלי או אחד מהילדים הגדולים יכול להחזיק אותו
לפעמים הוא בוכה כמובן ,זה יכול לקרות ועדיין הוא נמצא בחיק המשפחה שלו ולא בין 20 תינוקות זרים
זה יותר מודעות עולה מאשר אופנהבאורות
אני גם חושבתיעל מהדרום
לגמרי....44444
אמא שלי וחמותי התפלאו לשמוע מהבנות הראשונות שלהן שילדו כמה "אחריות" נופלת על האמא שלפעמים פשוט לא יכולה לתפקד.
יש בזה המון דברים טובים לעומת העבר אבל צריכים לזכור שבעבר הרחוק שבכלל לא ילדו בבתי חולים הנורמה היתה אישה צמודה ליולדת- תינוקיה פרטית שבטוח טובה יותר.
היום זה לא המצב וצריכים למצוא את האיזון שטוב ביותר.
ובלי תינוקיה בכלל (מה שהיה פעם בסורוקה) זה זוועה. שמעתי על מישהי שילדה בלידה קשה ביותר שהסבתות והאחיות פשוט לקחו ימי חופש מהעבודה וטיפלו לה בילדה. בגלל אופי הלידה היא היתה צריכה להיות בביה"ח יותר זמן מהרגיל. זו בעיני גם קיצוניות.
לא כולן חצי מעולפות אחרי לידה...שירה515אחרונה
אני ב"ה מתפקדת טוב אחרי לידות, ואפילו שבלידה האחרונה באמת הייתי על סף עילפון (2 מנות דם פתרו את הבעיה), לא חשבתי לוותר על הנוכחות של התינוקת איתי. רוב הזמן הייתי לבד.

כשהשארתי תינוקות בתינוקיה, זה פשוט כי לא חשבתי על אפשרות אחרת... היום ברור לי שאני בוחרת אחרת. הולכת על 0 הפרדה, בעיקר כדי לקחת אחריות מלאה על התינוק שלי. כולל בחירה בחיסון ובמקלחת.

ממש יכולה להבין את מי שלא יכולה או מעדיפה לנוח.
אבל גם ממש מבינה את הזעזוע מהתינוקיה...
לא פשוט העולם שלנו!
הגזמתים...
התינוקייה היתה הצלה בשבילי
ועדין אנחנו מתגעגעים לתינוקייה בלילה
בלת'ק: את לא חייבת להחליט מראשrivki
אצלי ברירת המחדל זה ביות מלא (ילדתי בתל השומר, קפלן ואסף הרופא). אבל ידעתי שאם יהיה לי קשה מדי- תמיד אוכל להתחרט ולשים בתינוקיה.

אני מעריכה מאוד את האחיות בתינוקיה, אבל מתכווצת כל פעם שנכנסת לשם. אין לי לב לראות עשרות תינוקות צורחים עם 3 אחיות שמאכילות ומחליפות לפי שעות.
גם אין לי כוח ללכת לתינוקיה כל פעם שקוראים לי להניק.
אז מהלידה הראשונה השארתי את הקטנים איתי. האמת שככה הרבה יותר קל לי ואני רגועה יותר.

יש לי נטיה ללדת לפני שבת או חג. אז בשתי לידות בעלי 'נתקע' איתי בשבת ועזר לי. בשתי הלידות האחרות הוא לא היה קבוע במחלקה, רק ביקר. עדיין הסתדרתי מצוין. אם את רוצה להתקלח או לאכול בחדר אוכל - אפשר להחזיר לתינוקיה רק לזמן הזה.
אני מאוד אהבתי אפס הפרדה ועשיתי את זה בלי ליווי בכללרעותוש10
בעלי שעה אחרי הלידה הלך לילדה הגדולה (שלא הפסיקה לבכות ולצרוח כי השארנו אותה אצל דודים)

אבל הרגשתי טוב ועשיתי את זה בכיף- לרוב אחרי הלידה התינוק די רגוע וישן, הקושי מתחיל ביום השני, הייתי גם שבת לבד והיה מעולה. אבל שוב- הרגשתי טוב.

כשלא הרגשתי טוב אחרי ניתוח- כמעט כל היום התינוק היה איתי, אבל לא הייתי בביות. בלילה היה רישמית בתינוקיה אבל בפועל חצי לילה הייתי בחדר הנקה,
גם אז לא היה לי עזרה אבל לא עשיתי כלום חוץ מלטפל בתינוק לטפל בעצמי לאכול ולישון...

ממליצה מאוד על אפס הפרדה- בהדסה עין כרם, בעבר לא היה בשערי צדק, אבל גם על שם שמעתי דברים טובים.

זוכרת סיטואציה מאחד הלילות שהייתי עם ברזל ברצפה, אנטיביוקה בוריד ובכללי חלשה אחרי ניתוח- האחות באה לקרוא לי להנקה, בקושי התעוררתי, ראיתי אותה כפול 4 או 5 מרוב עייפות...
מלמלתי לה בחולשתי שאני לא מסוגלת לקום שיביאו לתינוקת מטרנה.
אחרי דקה לא נרדמתי חזרה, התאפסתי על עצמי וקמתי בשארית כוחותי להניק, מה פתאום שאוותר ?
רצתי (צלעתי בקושי יותר נכון) לתינוקיה ושאלתי אם כבר נתנו לה תמ"ל, כמובן שטרם הספיקו, לקחתי אותה ואת המדבקה שהסירו כבר הנקה בלבד, ביקשתי חדשה והדבקתי...
הרגשתי אמא לביאה...
יפה מאודלמה לא123

רק שתדעי שזה לא תמיד חכמה ללכת בכזה מצב

הייתי פעם בתינוקיה ,אמא עמדה ליד העריסה של התינוק והתעלפה,פשוט נפלה על הריצפה. נס שהתינוק לא היה בידיים שלה

ואו ה' ישמור...אהבתחינם
באמת מפחיד- אני באמת נמנעתי מלהחזיק את התינוקת בעמידהרעותוש10
בגלל שהייתי עם ברזל נמוך בערך 7
)במיוחד שהוא ירד במהירות שזה עושה הכי סחרחורת יותר מאשר יורד לאט לאט

אז הרמתי אותה רק כשישבתי, גם להנקה- מסיעים עם העגלה ורק כשיושבים אז מרימים...

הערה חשובה ביותר ! אצלי אחות במחלקה הזהירה אותי על כך, וגם הגעתי לחדר הנקה להדרכה קבוצתית שאמורים להשאיר את העריסה בחוץ,
נכנסתי איתה כדי לא להרים את התינוקת ואז היועצת שמעה את המצב ואמרה שתבוא להדריך אותי אישית בחדר
באמת בבי"ח אמרו לי לא להסתובב עם התינוק בידייםיעל מהדרום
לק"י

לקחת רק בעריסה.
לדעתי רק ביות מלא (והכי טוב אפס הפרדה)חילזון 123
שני הראשונים שלי היו בפגיה אז לא יצא לי להיות איתם הרבה וזה היה קשה מאד לטייל בין הפגיה למחלקה ולשאיבות
אחכ אצל אחד לקחתי ביות מלא, למרות שהייתי אחרי ניתוח. ההתחלה היתה מקסימה אבל ממש מהר הוא פיתח צהבת ושוב הייתי צריכה לטייל בין המחלקה לפגיה או לתינוקיה ולנסות להניק במהירות כדי שלא יפסיד שעות של פוטו. סיוט ממש. (+אחיות תינוקיה לא רגישות בעליל)
שניים נוספים היו בביות מלא וזה היה נהדר ממש
(חוץ מהקטע שצריך לחכות עד שאפשר יהיה לקום אחרי האםידורל ורק אז ללכת לתינוק, ועד שמשחררים אותו מהבדיקות... סתם זמן מלחיץ)
האחרון לקחתי אפס הפרדה וזה היה ככ ככ נח.
וממש מזל שלקחתי אפס הפרדה כי שוב היינו עם צהבת אז שמו לי את הפוטו ממש ליד המיטה שלי, יכולתי להניק זריז לעיתים קרובות ולהחזיר לפוטו בקלות בלי בעיות ובלי להלביש כל פעם וכו. ב''ה גם באמת הוא ינק בגלל זההרבה והצהבת ירדה ממש מהר.

האמת היא שברור שזה לא לגמרי קל והטיפול בתינוק וההנקה דורשים כמובן
אבללדעתי זה חלק מהלידה ואני לא רואה איך הייתי רגועה יותר בדרך אחרת

ילדתי בלניאדו אגב
עונהאורוש3
ילדתי בעין כרם. שני ניתוחי חירום. לקחו לתינוקיה, נתנו בהתחלה מטרנה. אף אחד לא ממש שאל אותי. תינוקיה שם זה רק בלילה. ביום היו איתי עם ליווי של בני משפחה. השלישי- ניתוח מתוכנן. כתבתי אפס הפרדה והנקה בלבד מראש. בעלי עלה איתו לטיפול כשהייתי בהתאוששות ואח''כ היה רק איתי. הכי טוב ורגוע. אבל היו איתי אנשים (משפחה ובתשלום) לאורך כל הזמן. לא לכל אחת יכולים להתגייס כך ולא כל אחת במצב שמאפשר את זה לבד. לכן עדיף לכבד כל אחת ולא לשפוט. מי שיכולה זה הכי הכי טוב לתינוקי ולאמא...
למה יש את הרושם שמישהו שופט?באורות
מעולם לא עלה בדעתי בכלל לשפוט מישהי ששמה בתינוקיה.
*עורכת*
רק עכשיו קראתי את התגובות הקודמות ואני מזועזעת מזה שבנות מגיבות בשיפוטיות כזו, אבל בחיי שלצערי אני כבר לא מופתעת.
רק מקווה שאף אחת לא תקח את זה באופן אישי ולא תרגיש רע עם עצמה לרגע
אני רק שאלהטל..
ילדתי בשע"צ, קיסרי, הייתי ביולדות א.
בעיקרון נתנו לי שהתינוקת תהיי איתי כל הזמן, ביום ובלילה,למעט בדיקות רופא, ובין 3 ל5 בלילה.
זה חריג? בדרך כלל אי אפשר שהתינוק יהיה איתי בלילה? כל השישה ימים שהייתי שם לא הנקתי בתינוקיה, וגם בלילה כשהשארתי בתינוקיה הביאו לי אותה כשרצתה לאכול.
מנסה להבין אם זה הרגיל שם או שרק חי היתה כזו חויה טובה..

)לא מדברת על הטיפול מבחינת מקלחות טיטולים ובגדים, הייתי אחרי ניתוח ולידה ראשונה ושמחתי שיש מי שלוקח את האחריות על זה במקום אמא רועדת שכמוני)
זה סוג של ביות חלקירעותוש10
כל בית חולים מגדיר אחרת מה זה חלקי מה זה מלא,
ואפס הפרדה זה אומר שאין הפרדה כלל בין התינוק לאמא- לא יודעת אם זה קיים אחרי קיסרי כי לרוב חדר התאוששות משותף לכלל חדרי הניתוח (לא דווקא יולדות)

נגיד בעבר בשערי צדק לפני עשור כשאני ילדתי שם בקיסרי לא מתוכנן, בלילה תינוקות רק בתינוקיה ובמשך היום היה שעה בבוקר שעה בצהריים שעה בערב שהיה צריך להחזיר לתינוקיה,
שנאתי את זה ובלידה הבאה הלכתי לעין כרם...

אבל זה שוק כזה כלכלי ומשתלם שהיום מציעים לך את כל האופציות שתרצי - רק תבואי ללדת אצלנו !!
זה ברכה גדולה ליולדות ויש הרבה יותר חופש בחירה- מקסים בעיני
לפי מה שאני יודעתליד ה'
באפס הפרדה אחרי קיסרי - התינוק נמצא עם המלווה שהודעת להם מראש. ויש בתי חולים שחדר ההתאוששות הוא רק ליולדות ולא לכלל המנותחים.
זה טוב ויפה שהקיסרי מתוכנןרעותוש10
בחירום- לא הגדרת מראש,
המלווים גם דואגים לך ומלווים אותך בהתאוששות,
הכל בלאגן

לגבי ההתאוששות המשותפת יכול באמת להיות, זה נפוץ ברוב בתי החולים,
שמעתי שבאיכילוב זה הולך להיות מופרד משאר הניתוחים כדי לאפשר באמת אפס הפרדה
בקיצור לכן הרוב לא מאפשרים אפס הפרדה שהתינוק ליד האם בקיסרירעותוש10
כן שאחד המלווים יכול ללות את התינוק למשל בתינוקיה אבל לא ליד האם
יש אפס הפרדה לאחרי קיסריעדיין טרייה
שהתינוק נמצא עם האם ולא רק עם מלווה אבל זה רק בקיסרי מתוכנן בחלק מבתי החולים ובימים מסויימים
לי היה אפס הפרדה אחרי קיסרי לא מתוכנןאורי8
בהתחלה לקחו את התינוק לתינוקיה, ואני הייתי בהתאוששות. ביקשתי אפס הפרדה, ומייד כשעליתי למחלקה בעלי הביא את התינוק, ומאז הוא נשאר איתי עד השחרור.
חייבת לומר שביממה הראשונה , לא היתי מסתדרת לבד אחרי הניתוח, זו היתה שבת ובעלי נשאר כל השבת. וגם היתי מאוד מנוסה בהנקה ובטיפול בתינוק, מניחה שאחרי קיסרי בלידה ראשונה , חייבים מלוה כל הזמן אם רוצים אפס הפרדה.
מעולה ! רק לפרוטוקול זה נקרא ביות מלא, לא אפס הפרדהרעותוש10
אפס הפרדה זה כשמו כן הוא ללא הפרדה בכלל היילוד צמוד לאם מרגע שנולד
זה היה אפס הפרדה מרגע שהוא הגיע אליאורי8
ושם קראו לזה אפס הפרדה, ילדתי באסותא באשדוד, ובגלל שהיתי באפס הפרדה, לא יכולתי להשאיר אפילו שניה בתינוקיה( בביות מלא , אפשר). באו לעשות את כל הבדיקות והשחרור לידי.
התינוק היה בתינוקיה רק בתפר שבין סיום הניתוח לעליה למחלקה, כי היתי בהתאוששות והיה ממש כניסת שבת ובעלי היה צריך להתארגן לשבת.
אז כל מקום קורא לזה אחרתיעל מהדרום
לק"י

בסורוקה יש ביות מלא, והתינוק איתך מאז שמביאים אותו. הבדיקות הראשונות הן לא עם האמא, אבל השאר הן בחדר של האמא.
ואין שם תינוקיה, אבל אם יש צוות פנוי אפשר להשאיר את התינוק איתם וללכת להתקלח למשל.
ואין אמבטיה לתינוק בחדר, אבל האמא מקלחת אותו.
ענין של מינוחים כל בית חולים קורא לזה אחרתרעותוש10
עקרונית:
אפס הפרדה- כשמו כן הוא, הכל ליד האם, אני הייתי ככה לפני 7 שנים בהדסה עין כרם הם די החלוצים
ביות מלא- התינוק איתך כל הזמן מלבד זמן התארגנות מסוים שהאם בהתאוששות (מלווה יכול ללות את התינוק)
כל מקום נותן או לא נותן להשאיר לכמה דקות או יותר בהשגחת אחות.
ביות חלקי- ביות של רוב הזמן חוץ ממתי שהחליטו שלא (נגיד לילה כדי לא להפריע לשינה של כולן)
אם ככה היום "ביות חלקי" זה הרגיל בתכל'ס.44444
אפס הפרדה=צמוד לאם או אב/מלווה אחרליד ה'
אני עברתי ל0 הפרדהשירה515
בלידות הראשונות הילדים שלי היו בתינוקיה, כי ככה זה היה, וזהו. לקראת הלידה החמישית כבר היו לי תובנות אחרות על האמהות שלי, וגם על האחריות שלי (גם בנושא החיסונים), והיה ברור לי שהתינוק שלי נמצא איתי, ואני מחליטה ואחראית על כל מה שקורה איתו.


אז בלידות האחרונות התינוק היה איתי. למעט זמנים קצרים שהשארתי להשגחה. היה בסדר. לפעמים קשה שהתינוק צורח ומפריע לשכנה לישון, או שהתינוק של השכנה צרחן...
זו עניין אישי לכל אחתהשב שכינתך

אני, באופן אישי, לא יכולתי להירדם כשהתינוק שלי לא היה לידי כי דאגתי כל הזמן שהתינוק אולי בוכה ולא מתייחסים אליו או שמביאים לו איזה בקבוק מטרנה  - וביקשתי הנקה בלבד.  הרגיע אותי להיות ליד התינוק בכל רגע ולדעת שהוא רגוע (או שלא - ואז שאני אטפל ולא אדם זר). 

 

ביות גם היה לי יותר קל פיזית כי בד"כ הייתי אחרי ניתוח (ילדתי ב2 לידות רגילות ו5 נתוחים) וציפו ממני לבוא לקחת ולהחזיר מהתינוקיה ופשוט לא היה לי כח ללכת כל כך הרבה אחרי הניתוח.  

 

מצד שני אני פגשתי בהרבה אמהות שהרגישו אחרת ממני.  כל אחת צריכה לעשות מה שטוב לה.

 

בהצלחה

ללא מחקרים ובלי חרטותהמקורית

לידה ראשונה ושנייה באפס הפרדה

זה היה לי ממש משמועתי כאמא ועזר לי, לא הרגשתי קושי מיוחד להפך זה עשה לי רק טוב

גם אפשר לי להיכנס לאמהות בצורה חלקה ועם קצת עזרה מהאחיות אז לא הייתי בשוק לגמרי

וגם לא רציתי משו אחר

הרגשתי שאם התינוק/ת לא יהיה לידי לא אוכל להיות רגועה

 

(אנונימית חדשה) מבחינתי רק אפס הפרדההריון ולידה
בלידה הראשונה לתינוק היה בעיה לנשום אז הוא היה בהשגחה צמודה בפגיה, ואני הייתי צריכה להיטרטר בין קומות אליו. סיוט.
והלידה עצמה גם לא הייתה משהו, עם מיילדות שלא הרגשתי שמאמינות בכוחות שלי ורק דוחפות אפידורל.

החלטתי לפני הלידה השניה שני דברים-
1. התינוק לא זז ממני.
2. אני מחליפה בית חולים למקום ידידותי ומאמין יותר.
לשמחתי הלידה השניה הייתה חוויה מתקנת ללידה הראשונה, והלכתי למחלקה של אפס הפרדה.
וכשהרופא רצה להוריד את התינוק לתינוקיה בגלל משהו, התעקשתי, חתמתי על סירוב, ונשארתי באפס הפרדה.

לידה שלישית הייתה אפילו עוד יותר מדהימה, ותיקון לכמה דברים קטנים שהיו בלידה השניה.
אפס הפרדה ממש, לא זזתי ממנו לרגע.
אחרי השחרור הוא פיתח צהבת וחזרנו לאשפוז של יממה בתינוקיה, מה שחידד לי לגמרי שעבורי התינוקיה היא לא אופציה.
ישנתי לילה שלם על כיסא צמודה אליו, ולא היה שום סיכוי בעולם שיגעו בו בלי רשות שלי.

אני יודעת שאני נשמעת אולי קצת מפלצת, אבל אחרי חווית הפגיה בלידה הראשונה אין סיכוי בעולם שיפרידו ממני תינוק.
מבינה לגמרי מה שכתבת,שגרה ברוכה
חוץ ממשו אחד. כתבת בלידה השניה שהרופא רצה להוריד כדי לבדוק משהו וחתמת סירוב. איך לוקחים אחריות על כזה דבר ? אני מבחינתי תינוק פיצי כל חשש שהוא בריאותי שיקחו ויבדקו..
עונה לךהריון ולידה
לקחתי תרופה שיכולה להשפיע על התינוק, ולכן הרופא רצה שהתינוק יהיה כל הזמן בתינוקיה (עם מד דופק).
וסירבתי (והסברתי לו למה).
אז סיכמנו שיבדקו את התינוק במהלך היום כמה פעמים.
אה אוקי,שגרה ברוכה
תודה על ההסבר!
תחשיבי אם מתאים לך לטפל בתינוק מיד אחרי לידהים...

זה בעיקר תלוי בך ובלידה שלך

^^^^ (ובהאם יש לך עזרה)יעל מהדרום
לק"י

ות'כלס, זה מסוג הדברים שקשה לדעת מראש.
לדעתי עניין העזרה הכי משמעותי.44444
אם אין עזרה בכלל לפחות לרוב מוחלט של היום לדעתי זה לא רלוונטי.
לא נכון לגבי כל אחתיעל מהדרום
לק"י

אני הסתדרתי טוב לבד רוב הזמן בלידה השניה.
וגם בלידה הראשונה שהיתה בניתוח, רוב היום התינוק היה איתי מבחירה (ובלידות בתינוקיה, והביאו לי אותו להנקות בלילות ואני החזרתי).

הבעיה היא באמת שאין לדעת מה יהיה מצב האמא אחרי הלידה.
דווקא לא תמידלמה לא123

לי אין עזרה והתינוק היה לידי רוב הזמן, כי אני לא מצליחה להירדם בבי"ח (סיוט)

והתינוקות בכיינים,אז במקום לרוץלתיינוקיה כל הזמן,מעדיפה שיהיו לידי כל הזמן, ואני מסתדרת עם זה מצוין

לדעתי להפךחילזון 123
הרבה יותר קשה להיות כשהתינוק רחוק וצריך להתרוצץ וללכת אליו ואין מי שיביא אותו אליך כל פעם
מאשר פשוט להיות לידו
הבעיה שצריך לקלח אותו ולטפל בו.44444
עם תפרים וסחרחורות זה מאד קשה.
לקלח אפשר כבר בביתחילזון 123
בסדר אם יש סחרחורות חזקות זה כבר מצב מיוחד. זה לא משהו שקורה לכל אחת.
מן הסתם זה די אינדבידואלי
אם מניקים בלעדית,לי, יותר קל שהתינוק לידי מאשר כל פעם לדאוג מה איתו וכו
נכון (לכן זה תלוי במצב האישי של אשה)יעל מהדרום
אני הסתדרתי בלי עזרה, אבל לא באחת הלידות כשהרגשתי נורארעותוש10
זה באמת ענין מאוד אישי ולא ידוע מראש...

אני באתי מגישה מאוד טבעית באידיאל, אבל לפעמים המציאות לא כך ואחרי הרדמה כללית ואיבוד דם לא היה לי רלוונטי לטפל בתינוק מיד, לא ידעתי מימיני ומשמאלי

מה שאני חושבת שמי שחי "רק" לפי האידיאלים הנשגבים צפוי לפעמים להתרסק במבחן המציאות...

באידיאל שלי דגלתי וזה היה מקסים, כשלא התאפשר התגמשתי ופעלתי לפי מה שהיה לי, ללא הצהרות וללא משפטים מטיפים כמו איך אפשר בכלל...
הערה כללית.44444
מנסיוני ב-3 לידות.
היום, ההבדל בין כל האופציות בפועל לא כ"כ גדול.
בעבר (לפני 40 שנה) היו שעות הנקה ואמהות הורשו להוציא את ילדיהם מהתינוקיה בשעות מסויימות (היום זה נחשב הזוי לחלוטין).
בפועל, אני לא רשמתי בשום ביות וילדתי ב-3 בתי חולים שונים והייתי עם התינוק מתי שאני רוצה. רק בשינה ביקשו שאחזיר אותו לתינוקיה.
רק במעייני הישועה היה כלל שאפשר להניק בלילה כמובן אבל בחדר הנקה ולא בחדר הרגיל (לפני מעל 5שנים).

אני תמיד ילדתי בלילה- לפנות בוקר.
מהלידה הראשונה למדתי שבלילה הראשון חייבים לישון נורמאלי וביקשתי שיתנו לילד בקבוק.
זו הצלה.
ואם זה משנה אני מהמניקות לטווח רחוק מאד.
בתכל'ס זה לא באמת משנה מה בוחרים לטווח רחוק מאד.
מטו של מה מתאים עכשיו.
אני אישית מעדיפה בזמן שינה שישמרו על התינוק ולנוח נורמאלי ולא כל רגע לקום מתינוק של מישהי אחרת.
זה שפיות לכל הילדים לטווח הקצר.
לטווח הארוך- בעיני, זה חסר משמעות.
גם מקלחות עדיף שמישהו אחר יעשה.
אני לא מקלחת תינוק לבד עד שבועיים אחרי לידה בגלל שאני סובלת מסחרחורות וזה פשוט מסוכן....
איך אהבתי את מה שכתבת.ירושלמית טרייה
קצת שפיות, לא לקחת הכל בקיצוניות. תודה.
מסכימה לחלוטין,שגרה ברוכה
אני שמה בתינוקיה בפועל במהלך הימים עצמם יכלו להיות איתי הרבה שעות. או של הנקה או שסתם יצא.. בלילות אני שמה שם אחרת חוזרת זומבי לילדים שבבית. אבל בפועל.. מה מגדיר אם ביות או לא או חלקי אם בפועל מתי שרציתי שם שם מתי שרציתי היה איתי
באיכילוב היה מושלם!חדשה2

אני ילדתי באיכילוב,

לא יודעת אם רלוונטי במרחק, אבל היה מקסים!
לא היו כללים ברורים, היו לי תנאים של ביות מלא (הכל בחדר) אבל גם יכולתי לשים את התינוק בתינוקיה מתי וכמה שרציתי.

באיכילוב (במחלקה הרגילה) יש חדר אישי לכל אחת אז גם לא מתעוררים מתינוקות של אחרים...

בנוסף, יש בחדר מיטה נפתחת נוספת לבן הזוג (או כל מלווה) ככה שבעלך  יכול אפילו לישון איתך...

(בלידה הראשונה שלי בעלי ישן לילה אחד ואמא שלי בשני...)

אפס הפרדהמהי אמת
היי,
4 לידות..
3 ביות מלא וה4 אפס הפרדה..
לי היה מושלםם..כמובן לא תמיד קל, אבל שווה..
בתינוקיה לא פעם התינוקות בוכים ואיח אפשרות לגשת אליהם..ואמי אומרת זאת מהניסיון שלי האישי וגם ממישהמ שבצוות התינוקיה והיא חברה של המשפחה שלי..
תינוק צריך את אמא שלו במיוחד רגע אחרי שיצא מהרחם שלה.. צריך להריח ולהרגיש את החום שלה שזה מה שמביא לו ביטחון ורוגע..
אם את מסוגלת-אל תוותרי על זה!
בהצלחה ובידיים מלאות..אמן!!
לי ביות מלא היה סיוטחניתה

וכן רציתי אותו לידי כל הזמן את התינוק הבכור שלי

 

אבל היה לי ממש ממש ממש קשה

 

לא ישנתי בלילות

 

פתאום אני מגלה שהוא שלשל על כל הבגדים מתחת לשמיכה ואני בכלל לט שמתי לה מרוב שרק רציתי לישון

 

הייתי עייפה ועצובה וחלשה וחסרת ניסיון

 

 

בגלל שזה ביות מלא הצוות לא ממש עזר לי. הייתי צריכה להתחנן לשים אותו בתינוקיה כדי להתקלח ולאכול כמו שצריך כי הוא כל הזמן היה רעב. בקושי לימדו אותי אחרי שבכיתי איך להחליף טיטול. לא ידעתי. ממש עשו לי טובה על כל עזרה כי היה להם עומס והם ראו אותי כאחראית ולא הם לפי הביטוח.

 

 

בלידה השניה עשיתי ביות חלקי והיה נהדר

 

היתה לי חויה דומה בשע"צש.י.ש

בלידה הרביעית עשיתי ביות מלא.

בגדול היה מעולה להיות ליד התינוק כל הזמן אך היה הזוי מבחינתי שרוב הזמן  לא הסכימו שאשים את התינוק בתינוקיה בזמן שרציתי לאכול. לגב מקלחת- אמרו לי להכניס אותו איתי בזמן שאני מתקלחת. בעיני זה פשוט טיפשי. וכי אני יכולה באמת לטפל בו אם אני באמצע להתקלח והוא מתחיל לבכות??  אגב התלוננתי ביום השחרור כשביקשו שאכתוב משוב אם נהניתי מהאישפוז. כתבתי שהרגשתי שלא נותנים לי את האופציה להתחזק בצורה המינימלית. לאכול בלי תינוק 15 דק' ,3 פעמים ביום  ולהתקלח 10 דק' בלי תינוק פעם ביום.... תכלס אמא טרייה חייבת לטפל  בעצמה ע"מ לתפקד, וטוב שתתחיל בהרגל הזה מהיום הראשון אחרי לידה. זה הרגל שישרת אותה טוב במשך כל שנות גידול הילדים.

הכלל בעיני הוא שרק אם האמא שמחה ומכבדת את צרכיה- תוכל לגדל את ילדיה בשמחה.

מומלץ בחוםאורית ב
בעבר 2 לידות שמתי בתינוקיה, הייתי ילדה, לא הבנתי הרבה.... בלידה האחרונה לפני 2.5 שנים החלטתי עוד בהיותי בהריון שהילד הזה לא יתנתק ממני לרגע! אני רוצה להיות כל רגע לידו וכך היה! הילד לא הופרד ממני אף לא לרגע אחד ונהניתי מכל שניה איתו! לא קל מבחינת מנוחה אבל לא בשביל זה אנחנו מביאים ילדים לעולם! אנחנו כאן כדי לדאוג להם ככל יכולתנו ובי נשבעתי שכך יהיה!!!
ילדתי 3 פעמיםבלדרית
בפעם הראשונה התינוקת הייתה בפגיה ככה שלא היה מצב לביות, אפילו חלקי, 5 שנים.
בפעם השניה הייתי אחרי קיסרי, ביקשתי כשעוד לא ידעתי שיהיה ניתוח ביות מלא, לפני שנתיים.
בלידה שלישית אפס הפרדה, לפני 3 חודשים.
יכולה להגיד שאם מדובר בלידה רגילה, אפס הפרדה מקל עליך מאוד. את בעצם לא צריכה לזוז אם לא בא לך. ביות מלא צריך לזוז מעט ובביות חלקי את מתוזזת נון סטופ לתינוקיה/פגיה.
השאלה העיקרית היא- האם את רוצה להניק מלא או לתת תמ''ל.
אחרי קיסרי- כל קימה לתינוקיה היא סיוט. עדיף ביות מלא אבל- קשה להרים את התינוק אז כדאי מאוד שיהיה איתך מישהו בחדר לעזרה. מצד שני עדיף להיות פעילים אחרי קיסרי אז ההליכה הלוך חזור לתינוקיה יכולה לתת פעילות יזומה...
אני רוצה לפרוקשושנושי

סיפרנו לגדול (3.3) לפני יומיים שסבתא מגיעה לערב לביבות,

שעתיים אחרי מתחיל להתלונן על כאבי בטן ממש מתכווץ מכאב

אחרי כמה התקפי צרחות עם תלונה על כאבים הולכים למוקד לילה

מחכים שעות עד שיואיל בטובו בכלל לשתות קצת מים כדי לעשות בדיקת שתן.

דם צילום הכל תקין.

חוזרים לבית עם המלצה לבדיקה בקופה

אני לוקחת יום חופש ונשארת בבית וכל שעה שעה וחצי שוב התקף צרחות

רצה לקופת חולים הרופא אומר שבסהכ אם אין חום שלשלוים הקאות - להמשיך לעקוב.

בבית הוא כל היום על יוטיוב ורק זה מצליח קצת להסיח את דעתו מהכאבים (למרות שעדיין מידי פעם מתכווץ מחדש).

לאורך כל הזמן הזה התלבטתי אם יש קשר לרגשי כי באופן כללי קשה לו עם יציאה מהשגרה.

וגם אני לפני אירועים מתהפכת לי הבטן מהלחץ וההתרגשות (לא אוהבת בכלל בכלל אירועים)

בקיצור סבא סבתא וכל הדודים הגיעו, היה ב"ה מדהים וטעים (לראשונה חמותי מתארחת אצלי מאז החתונה , ולא התחתנתי לפני שנתיים..)

אני ובעלי היינו ממש בטוב. הזמנו אותם מתוך מקום שלם שזה הבית וזה האוכל - זה לא שנכנסנו לאיזה טירוף סביב ההכנות.

אחרי שהם הולכים הילד אוכל לראשונה מזה יום וחצי שלא אכל כלום לא בבית ולא בגן - 2 לחמניות ועוד מלא תוספות.

5 דקות לאחר מכן אומר לי זהו כבר לא כואבת לי הבטן.

היום בבוקר מתעורר שואל על הרגע הראשון סבא וסבתא מגיעים היום? 

לא. 

אז לא כואבת לי הבטן.

 

אין לי כח לאתגרים.

מיציתי.

 

וואייי חיבוק💙ואז את תראי

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?


יוצא לכם לראות אותם הרבה?

שאלתי אותו אם רוצה שלא יגיעושושנושי

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

 

וזה קורה רק עם סבא וסבתא האלו? איזה חמודיPandi99
מעולם לא נתקלתי בתופעה כזאת, ככה שכן - רק איתם.שושנושי
הייתי כן מעוררת אותו לשיח מותאם לגיל בנושאPandi99
האם יש משהו בסבתא הזו שמאיים או מפחיד?
הסבתא הזו שהיא חמותי ברור שבעיניי היא בלתי חחחשושנושי

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

יש זמנים שהיא עם הילדים לבד?כורסא ירוקה

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.


ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

אני לא מצליחה לחשוב על סיטואציה כזאתשושנושי

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

 

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

 

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

 

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

 

 

 

זה לא פתרון לא להפגישתודה לה''

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

הוא במפגשים גם ככה איתנו כל הזמןשושנושי

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

 

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

סורי שאני אולי נשמעת תוקפניתשושנושי

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

את לא נשמעת תוקפניתתודה לה''

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

זה לא הכיווןשושנושי

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

אתם נשמעים אלופים!!!תודה לה''אחרונה
לא אמרתי לא להפגישכורסא ירוקה
אנחנו מפגישים ודואגים שלא ישארו איתה לבד, ככה שזה גם מפחית סיטואציות בעייתיות, וגם במידה ומשהו נאמר אנחנו יכולים לשים גבול במיידי. כבר יצא לי להעיר לה מול הילד כי היא העירה לו משהו שמבחינתה היה בדיחה אבל הוא לא הבין ונעלב עד עמקי נשמתו כי אם זה היה משפט מאיתנו זה היה נזיפה קשה והוא באמת לא עשה שום דבר. 
וכן יכול להיות שזה משהו שקרה מזמןכורסא ירוקה
אין מה לעשות. פשוט לתת לו את הזמן ולהתעקש שגם היא תיתן לו. וגם אם יקח עוד הרבה פעמים לתקן את הקשר ביניהם, בסוף זה יקרה
איזה חמודיאורוש3
צריך לאט ללמד אותו שיח רגשי. הוא עוד קטן,אבל מלא דוגמא אישית. אני ממש מתרגשת לחזור היום לעבודה אחרי חופש, זה קצת מפחיד אותי כי התרגלתי לחופש. אני קצת עצובה היום כי..., היום ממש שמחתי בעבודה כי... לחשוף לחשוף לחשוף. לדעת שהוא ''מועד'' להתרגשויות משינויים ולדבר את זה. אני רואה שאתה קצת לא מרגיש טוב, אתה יודע שלפעמים כואבת לי הבטן כשאני מתרגשת? זה בסדר, בא נכין תה חם. זה לא שזה קסם. זה תהליך. היו לנו כמה חתונות קרובות בטווח של כמה שנים קרובות. אחד הילדים שלי היה פשוט מעלה חום. לפני החתונה האחרונה דברנו מלא על כמה זה מרגש ומה הולך להיות, המחזנו בבית את החופה. וואלה היה שמח והרגיש מעולה... 
יש בבית מלא שיח רגשישושנושי

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

וואו, איזה ילד רגיש!מתואמת

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

קראתי על זה קצת - בדיוק מה שקורה אצלנושושנושי

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

אויש, חיבוקמתואמת

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)


בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

מהההשירה_11

וואוו

לא ציפיתי


יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור


חיבוק ענק בטח את בשוק

נשמע לי שזה ההמון, לא הסבתארקלתשוהנ

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

 

אירוע ברית במשפחה ממש קטנהאנונימית בהו"ל

יש לנו משהו כמו 15-20 מוזמנים

מצד אחד ממש הייתי רוצה לחגוג, לשמוח על הנס המדהים הזה

ומצד שני חושבת איפה לעשות וכמה להשקיע כי קייטרינג לא יעשה מספר כל כך מצומצם של מנות וגם לשכור אולם זה לא זול.


לצערי אין לנו עזרה של משפחה. אני ובעלי והקב"ה, אז צריכים לחשוב קצת מראש מה עושים ואיך.

לעשות ברית בבית זה פחות אופציה כי אחר כך נשאר לנו כל הבאלגן לסדר וגם אין לנו חצר וכאלה.


כל כך הייתי רוצה גם להביא צלם ולעשות קיר בלונים וכו אבל מרגישה שזה יהיה בזבוז...


אשמח לכל דעה או רעיון

קלאסי למסעדה. וזה גם הכי כיףירושלמית במקור
ובחדר פרטי שם תוכלו לקשט קיר כרצונכםירושלמית במקור
מה עם לסגור מקום בבית קפה או מסעדה?ואני שר

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

אנחנו עשינו במסעדה לכמות של 20 איששושנושי

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

אפשר לשאול איזו מסעדה?אנונימית בהו"ל

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

רודריגז בהר חוצבים ירושליםשושנושי

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

כמה עולה דבר כזה? סתם מעניין אותיתודה לה''
ברית שהיתה לנו בגודל כזה בערך הזמנו מהולי ביייגל כמה מגשי אירוח עלה 2000 בערך לדעתי 
יצא לנו באזור ה 4שושנושי

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

 

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

 

 

אה לא זול...תודה לה''
יותר זול מלקחת אולם קייטרינגשושנושי

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

ילדת כבר או שאת במחשבות מראש?איכה
אם עוד לא ילדת, אפשר להזמין עיצובי בלונים וכל מיני דברים כאלו משיין ואליאקספרס.


זה זול ומרשים.


ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

למשל -איכה

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

איך אני אוהבת את הדברים האלו 😍איכה

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות


אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

אפשר גם להזמין טייק אווי ממסעדה לאולםאחת כמוניאחרונה
רק לקחת בחשבון כלים, עריכה ומילצור
איפה ממליצות לקנות מתנות לילדים דרך ביימי אול?תודה לה''

מצאתי רק את טויסאראס והם יקרים פחד...


יודעת שיש את צומת ספרים...

אשמח לעוד רעיונות..

סטימצקי אם מקבליםכורסא ירוקה

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

אגב לסטימצקי וצומת יש גם משחקיםכורסא ירוקה
מהמון סוגים - בובןת, משחקי קופסה הרכבה וכו 
רעיון מעוללההתודה לה''
תודה רבה!! רוצה לקנות להם דמי חנוכה..תודה לה''
אולי yolo,ביגודחילזון 123
אגב את יכולה אולי להתקשר אליהם ולבקש להמיר את זה לשובר שלהם מסוג אחר
מה התכוונת שובר אחר? ותודה!תודה לה''
יש לביימי כמה סוגי שוברים תראי באתר שלהםחילזון 123
כאילו ביימי אול וביימי בייבי וכזה?תודה לה''אחרונה
פחות יש שם חנויות צעצועיםהשם שלי

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.


אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.


או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.


יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

ממש תודה על הפירוט!תודה לה''
ואני צריכה לקנות סידורים ולהבדיל תחבושות רב פעמיותתודה לה''

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?


סליחה שאני חופרת 🤭

הסרת משקפיים- שואלת בשביל אחותיהשם גדולל

עם משקפים מהיסודי

מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר

רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?

תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר

עשיתי לפני ההריונותאחת כמוני

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

איזה סוג עשית?השם גדולל
איך הייתה ההחלמה שלו?השם גדוללאחרונה
היא ממש חוששת לעשות אותו עם מספר ילדים בבית
אני עשיתימחכה להריון
היו לי שני ילדים שעשיתי.. היום אני עם ארבעה ולא חזר רואה מצוין ברוך השם
איזה סוג עשית?השם גדולל
מכירה מישהיניגון של הלב

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

עשיתי בתור רווקהשומשומ

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

למה לא לחשוף ילדים למסכים?אנונימית בהו"ל

אשמח ממש לתובנות..

למאמרים, להכל.

אני שמעתי שזה גורם לקשב וריכוזכבתחילה
אלימות, שיעמום מדברים אחרים/מיצוי מהר של דברים אחרים. 
ממש לא בריא למוחDoughnut
זה גירוי חזק מדי למוח וגורם לנזקים מגוונים. יש הרבה מידע ברשת אם מעניין אותך.
ציפייה לא ריאלית למענה שיתן לך כאן רשימות וקישוריםאלישבע999

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  


בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  


בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

אני רק אגיד שאני ממש רואהואילו פינו

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

בול!שושנושי

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

מצרפת קישורoo

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא


 

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת


 

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות


 

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

 

מצרפת מצגת שהכנתי באיזה קורסתודה לה''
ואפשר גם להקשיב לפודקאסט של לוקחים אחריות בספוטיפיתודה לה''
זה הנושא שהם עוסקים בו- מסכים
אני לא רוצה שיהיה לי טריגר לעימותים מולםדיאן ד.

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

 

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

אני רוצה להגידתקומה

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.


נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

מעניין ממש. תודה!תודה לה''אחרונה
הערות על המשקלאין לי הסבר

"וואי, איך את כל כך שמנה?"

"ממש רואים שהיית בהריון"

"את נהיית הר''

.

.

.

הערות צובטות, נכון?

לכל אישה שעיניה בראשה ברור שהיא לא תעיר למישהי על כך ששמנה לאחרונה, או שהיא נראית אחרי לידה.

אז למה כשזה לצד השני זה מותר?

למה זה לגיטימי בעיני מרבית הנשים להגיד לי ''איך את כל כך רזה?'', ''לא רואים שילדת!''.

.

.

.

זה לא לגיטימי, בדיוק כמו שלא לגיטימי להעיר על הצד השני.

לתת הערות על משקל, כל משקל שהוא, זה בעייתי.

זה נושא רגיש.

גם אצל מישהי ששוקלת מעט.

.

.

.

אתן לא יודעות מה ההתמודדות של אותה אחת.

אולי יש לה הפרעות אכילה? אולי היא בדיכאון?

אולי היא בטיפולים רפואיים שגורמים לכך?

.

.

.

משערת שאצל הרוב יש ''כוונה טובה'' ומבחינתן זו ''מחמאה''.

אז שתדעו- לפעמים זה לא.

לפעמים זה יושב על פצע פתוח, ולפעמים זה פצע שכבר הגליד.

אבל ''משקל'' זה עקב אכילס גם אם את שמנה וגם אם את רזה.

.

.

.

והלוואי שהצלחתי להאיר עיניים.

והלוואי שאפסיק לקבל 5 הערות כל יום בעבודה על כך שאני רזה.

כי מבחינתי

זו לא

מחמאה.


 

 

חג שמח🌟

אין פה העלבותoo

זה מטרד


אני מלאת בטחון עצמי ושמה פס על החברה בצורה די יוצאת דופן

ועדיין

כשכמה נשים בעבודה כל יום היו מדברות על המשקל/ האוכל/ המראה שלי

זה היה מטרד גדול


הן בטח התכוונו לטובה

אז מה

זה ממש מטריד לשמוע את האמירות והשאלות הללו שוב ושוב


אני חושבת שאם כל אחד היה מסוגל לפתח מחשבה שהיא קצת מעבר למה שהוא חושב

לנסות להסתכל מנקודת המבט של האחר

וגם אם לא להצליח

לפחות להבין שאפשר לראות/ לרצות/ להרגיש דברים אחרים

היה הרבה יותר טוב לכולנו 

בדיקת NIPT- כן או לא?בידיים פתוחות

מתלבטת אם לעשות..

אשמח לשמוע את דעתכן על הבדיקה הזו

שיקולים בעד- לא מעוניינת לעשות מי שפיר/ סיסי שליה אבל בכל זאת רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר

שיקולים נגד- יקר, לא אבחנתי, אני פחות אוהבת לבדוק אקסטרה כשאין צורך ספציפי, כי גם זה מכניס אותי ללחץ.. 

בעיני תוסיפי שיקול של גיל + הסטוריית הפלות אם ישירושלמית במקור

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

רוגע עם ניפט זה אינדיבידואליכורסא ירוקה

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.


בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

כותבת נקודה למחשבהאנונימית בהו"ל

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".


שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.


אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).


לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

תודה על התגובה 🙏בידיים פתוחותאחרונה
לגבי הפיסקה האחרונה, זה לגמרי אחת הסיבות שאני פחות רוצה לעשות..
הגיע הזמן לשרשור חדש ובו גם יוזמה יפה לחנוכה!זמן רנה


מתחברים בחנוכה תשפ"ו


מוזמנות להצטרף וגם לספר לנו פה איך היה.. וכמובן גם לקחת זמנים נוספים 🙂

היה טוב ב"הפצלשהריון
הייתי בנחת עם הילדים בבוקר בלי ההסחות של הטלפון עושה טוב לכולנו.  

אולי יעניין אותך