ביות מלא/ ביות חלקי/ תינוקיה/ אפס הפרדה- מה כדאי?הריון ולידה

אני יודעת שהיו כאן המון שרשורים בעבר על הנשוא הזה אבל אני אשמח לשמוע עוד.

זאת לא לידה ראשונה שלי ובלידות קודמות כן שמתי בתינוקיה. מתלבטת לגבי הלידה הבאה בע"ה.

 

אני אשמח לשמוע במיוחד מאמהות בלידות חוזרות שבעבר שמו בתינוקיה ועכשיו בבית מלא/ חלקי או להפך.

איך היה? מה היה טוב ומה לא? ומה הן חושבות שהן יעשו בפעמים הבאות בע"ה?

 

אשמח לכל בדל מידע.

יתרון או חיסרון.

ולא לצטט לי מחקרים שנעשו על זה וכד'.

רוצה לשמוע איך היה לכן בתור אמהות אחרי לידה ואיך החויה שלכן בכל מצב שכזה.

(מי שתוכל לציין גם שם בית חולים ומתי ילדה- אשמח. לא חיבים כמובן   )

 

תודה מראש

 

בלניאדו יש מחלקה מעולה של 0 הפרדה וביותאמא חדשהה
מגיעים אלייך עם כל הבדיקות (חוץ מסוכר שהיינו צריכים לבוא אליהם, אבל בע"ה שלא תצטרכי)
האמת שבגלל שילדתי בסופ"ש לא הראו לנו נגיד איך לקלח וכו' אבל אם זה לא לידה ראשונה שלך אז לא תצטרכי..
המחלקה מאוד מתאימה לביות- אין כמעט תינוקות בתינוקיה, מותר להיכנס עם התינוק לחדר אוכל, יש שידה עם כל הציוד אצלך בחדר, המקלחת והשירותים גדולים ככה שהכנסתי אותה איתי אם הייתי צריכה.
לא ישנתי הרבה, כי או שהתינוקת שלי בכתה או שהתינוק של השכנה בכה, אבל בגלל שרציתי להניק אז כנראה שגם לא הייתי ישנה אם הייתי צריכה להניק בחדר הנקה. העדפתי שהיא ישנה איתי ומתי שאני רוצה אני מניקה אותה במיטה
כולם אומרים לי שאני יחכה ללידה הבאה ואז אני כן ירצה שישמרו עליה בתינוקיה.. אבל לא יודעת מה יהיה עד אז.
כן אפשר לשים בתינוקיה להתקלח/לישון לכמה שעות אבל לא ניסיתי, גם היו איתי בעלי או אחותי הרבה מהזמן אז זה לא חוכמה גדולה.
בהצלחה בהחלטות!
הייתי בביות מלא בעין כרםיוםטוב
אבל לידה ראשונה, ושמחה על זה כ"כ. התינוקת שלי הייתה עם ריפלוקס קשה ובכתה מהתחלה כל הזמן, ועדיין לא הייתי מוותרת, אני פשוט לא מבינה איך אפשר רגע אחרי שילדת להפרד ממנה. בכללי המחלקה של ביות מלא מהממת שם, האחיות גם שמרו לי עליה בלילה. ברור שלי שבע"ה בלידות הבאות אני גם בוחרת בביות מלא. לי היה תענוג להיות צמודה אליה (עד היום... היא בת שנה ו4)
ביות מלא זה גם לילה,לא?למה לא123


דוקא אצלי בלידה ראשונה התינוק היה בביות חלקי/ גמישיעל מהדרום
לק"י

הפלוס בברזילי שהם הביאו לי אותו להנקות בלילה לפי בקשתי, ואני רק החזרתי.
ובלידה השניה הייתי בביות מלא וגם היה טוב (בסורוקה). בלאו הכי התינוקת בכתה מלא בלילה, אז כנראה שהייתי מבלה הרבה בלהרגיע אותה, גם אם היא היתה בתינוקיה.

אז אין קשר הכרחי בין מספר הלידה לביות מלא או לא.

בפועל גם הגדול היה איתי רוב הזמן (וילדתי בניתוח. לא יודעת איך הייתי מסתדרת אם לא היתה תינוקיה והיו מביאים לי אותו כשעוד לא קמתי מהמיטה בכלל).
אצלי אחרי הניתוח לא הביאו אותובלדרית
ככה שראיתי אותו בפועל כמעט יום אחרי
וואו לי הביאו אותו אחרי 4 שעות אני חושבתיעל מהדרום
לק"י

וניסיתי גם להניק אותו.
אבל קמתי מהמיטה רק בבוקר, אז מניחה שכל הלילה הוא היה בתינוקיה (כבר לא זוכרת....עברו מאז כבר 5 שנים).
לי היה ברור שהוא יהיה איתיאהבתחינם
מיד אחרי הלידה.
לפני הלידה ביקשתי ללכת למחלקה של ביות מלא בשערי צדק ולא היה מקום אז יצא לטובה ושמו אותי במחלקה ד השוווווה!!!!
בלילה הראשון בגלל שהיה לו ירידה בדופק ביקשו שישאר בתינוקיה התעקשתי שבעלי יהיה צמוד אליו וככה היה.
בלילה השני כבר ישן איתי, במיטה, עלי, צמוד לגוף שלי .. אמלה לא נרדמתי מרוב אושר
את הבדיקות לא עשו לידי בגלל שלא הייתי במחלקה של ביות מלא, אבל הלכתי ל ה כ ל.
ולא התחילו שום דבר בלעדי. או בלי אישור שלי.
מבקשים בבית חולים לא לישון עם התינוק, זה מסוכןבלדרית
ב''ה אצלך הכל עבר בשלום אבל צריך להשתדל לא להירדם כשהתינוק עלייך. למרות שזה קשה.
גם אני בלידה האחרונה הייתי רוב היום איתה בידיים כי בעריסה היא בכתה. לא רוצה לחשוב מה היה עובר עליה בתינוקיה, בגיל הזה חשוב לתת להם הרגשה שהם לא לבד.
אבל מי שמרגישה מותשת אולי כן כדאי להיעזר בצוות כי אם נמצאים עם התינוק השינה ממש גרועה כי כל הזמן מטפלים בו או בודקים שהוא בסדר.
5 לידות ברוך השם ואת כולם שמתי בתינוקיהאמ פי 5

באתי כל 2-3 שעות להניק וגם כשקראו לי

 

אני בקושי זזה ביומיים האלה ומפחדת להשאר לבד עם התינוק

לי היה ממש טוב בביות מלא ראיתי ממשבתי 123
הבדל בין המלא לחלקי בחלקי שמים בלילה בתינוקיה וזה סיוט שמעירים וצריך לקום וללכת עד התינוקייה
החיסרות הכי משמעותי לדעתי זה שבחלק מהמקומות אם את בביות מלא את לא יכולה לשים את התינוק בתינוקייה בכלל ואז אם את רוצה לעשות מקלחת ארוכה את צריכה שיהיה לך מחווה שישגיח
מאוד תלוי איך את מרגישה אחרי לידותלמה לא123

ואם התינוק בכיין או שלא

אני לא מצליחה לישון אחרי לידות,והתינוקות שלי מאוד לא רגועים,בוכים לא מעט.קוראים לי הרבה לתינוקיה או שאני פשוט לא רגועה וכל הזמן בודקת אם הם בוכים.

לכן,בלידות האחרונות הם איתי ושנינו יותר רגועים.

מחוויותיי בשע"צ רקלתשוהנ

לידה ראשונה בתינוקיה, מצאתי את עצמי עם התינוק איתי בתנאים של ביות מלא, במזל שהיולדת שלידי הסכימה שהוא יהיה שם בלילה.

לא יכלתי לישון ולא יכלתי להירגע כשהוא היה בתינוקיה.

 

לידה שניה ביות מלא, לא ישנתי בכל מקרה אבל הייתי רגועה, והיו לי את התנאים של ביות מלא - מבחינת הציוד וכו.

 

יתרונות:

- יתרון ענק: לא מגרשים את הבעל הב9...הוא יכל להישאר עד מאד מאוחר, וזה היה מדהים כי במשך היום הוא פחות יכל להיות איתי כי הוא היה עם הבן שלנו.

- כשרציתי להתקלח או לנוח במהלך היום יכלתי לבקש לשים את התינוק בתינוקיה ושיביאו לי אותו אם יבכה.

 

חסרונות:

- זה כנראה תלוי בך אחרי הלידה. זה כמובן יותר עבודה - לקלח להחליף טיטולים וכו.

- את לא לבד בחדר, כלומר גם התינוק של השכנה שלך נמצא שם והוא יכול להפריע...

 

הערה לגבי שערי צדק:

- ממה שראיתי, התינוקיה ביולדות ב הרבה יותר המונית וענקית מהתינוקיה במחלקה ג. זה מאד משמעותי.

- לא ראיתי הבדל ביחס ובעזרה של האחיות (זה לא נקודה לשלילה או לחיוב, סתם ציון עובדה)

אני הייתי בשערי צדק בביות מלאואילו פינו
היה לי מעולה ממש ממש!
בלילה- יום אחד גירשו את בעלי ב9 בערב. ממש לא נתנו לו להישאר כי זה ביות מלא.
בלילה השני השומר היה קצת יותר גמיש ונתן לו עוד קצת להישאר. לא יודעת איך נתנו לבעלך להישאר..
מלווה אישה הם כן הסכימו...

זה לא יהיה לי רלוונטי לידות הבאות כי הוא יהיה עם הילדים בבית כנראה..
אולי השתנו הנהלים?רקלתשוהנ
בלילה הראשון גירשו אותו, בלילה השני אחת האחיות אמרה לשומר שזה ביות מלא ואפשר להישאר - נראה לי עד 11 או 12 משהו ממש מאוחר...
הלוואי.. ילדתי לפני שנה וחודשיים..ואילו פינו
ואו..אהבתחינם
לי בשערי צדק הסכימו שהסעל ישאר לישון, אפילו הביאו לי מזרון כרית ושמיכה
הביאו לואהבתחינם
הייתי בביות מלא והיה מהמם!מלאת אושר
אז זאת הייתה לידה ראשונה אז קשה להשוות, אבל ילדתי לפני 7 חודשים בשערי צדק..

היה יחס מעולה של הצוות במחלקה, הקטנציק היה איתי כל הזמן וכך גם בעלי (שישן איתי, גם בשבת וגם ביום חול)- אבל זה תלוי במי שאיתך בחדר, אני נגיד ילדתי בערב- ובלילה הראשון הייתי עם מישהי שלא הסכימה שבעלי ישאר- אז היה קשוח עם התפרים והכל לטפל לגמרי לבד בתינוק..

אני גם חושבת שזה מאוד עזר לי להקשר אליו זה שכל היום רק הייתי איתו, וגם עזר להגיע הביתה עם תחושת בטחון...

אני ממליצה גם לא להחליט מראש- כי ביות מלא אומר שכל הטיפול בתינוק עלייך, וכמעט לא ישנחם בלילה, ואם הייתה לידה קשה שדורשת התאוששות והרבה שינה ומנוחה - אז חב‏‪ל להתאבד על זה לדעתי רק כי החלטת מראש...

וגם האפס הפרדה היה לי טוב- זה שידעתי בדיוק מה קורה הייתי נוכחת בבדיקות נתן לי רוגע..
ככהבת 30
בלידה הראשונה לא הייתי בביות. לא הכרתי כ''כ את הענין. היה לי מאוד קשה להיות בלי הילדה. לא הצלחתי לישון כמו שצריך. התעוררתי בלילה והיה לי ברור שהיא בוכה בתינוקיה...אז הלכתי ובאמת היא בכתה.
בלידה השניה ילדתי במקום שלא היה בו ביות מלא, אז פשוט השארתי את התינוקת לידי, עד שבאו לקחת אותה..אפילו שקצת התעצבנו. בכל אופן- השתחררתי אחרי 36 שעות אז לא היה נורא..
מהלידה השלישית והלאה התעקשתי על ביות מלא, גם אם לא רצו לתת לי (קרה פעם אחת. שעתיים אחרי הלידה איימתי על הצוות שאם לא מאפשרים לי אני עכשיו עוזבת לבי''ח אחר..)
אני מרגישה רגועה ושמחה רק כשהתינוק/ת לידי כל הזמן.
לא קשה לי. כלומר- בכל אופן קצת קשה אחרי לידה, אבל התינוק לא מוסיף על הקושי.
שמתי לב שבביות מלא, שבו נוכחתי בכל הבדיקות, הצוות מתייחס יותר בעדינות לתינוק. מה לעשות, יש להם אותי על הראש...

הביות המלא של שערי צדק היה נהדר.
מקפיצה. מענין לי גם..מנסה לעזור


ממש תלוי איך את מרגישה, ואיך עברה הלידהאקונהמטטה
בלידה ראשונה היינו עם רעלת הריון, אז התינוק היה עם אינפוזיה בפגים, ואני הייתי במצב פיזי על הפנים גם עם עירוי...היינו מופרדים הרבה בגלל זה.

לידה שנייה הייתי בבית חולים שאין בו תינוקיה!!!!
היה לי ממש קשה לקום אחרי לידה לנקות את המים המיקוניאליים ולקלח ולחתל.. אפילו להיכנס למקלחת טובה וארוכה לא יכלתי אם בעלי לא היה.

בלידה שלישית הייתי בלניאדו והיה מעולה, בעלי היה איתה כל ההתחלה ואחכ 0 הפרדה. כשיהיה לי קצת קשה/רציתי להתקלח שמתי קצת בתינוקיה ולקחתי אח''כ.. היה מעולה.
אני חוויתי גם וגםאורי8
בעיקר בגלל שבלידות הראשונות שלי לא היתה אפשרות לא לשים בתינוקיה.
לי חד משמעית טוב באפס הפרדה.
ישנתי טוב יותר עם התינוק לידי, כשהוא היה בתינוקיה הסתובבתי כל הלילה לבקר אותו, להניק, לבדוק שהוא לא בוכה.
החסרון היחיד שאין מי שישמור עליו כשאת מתקלחת, אפשר להכניס את העריסה למקלחת או לבקש מאחת האחיות, או להתקלח כשבעלך/ אמא שלך שם.
אפילו אחרי ניתוח רציתי אפס הפרדה( עם בעלי ביממה הראשונה). כשהתינוק היה לידי כאב לי פחות, הרגשתי יולדת ולא אישה אחרי ניתוח, הרגשתי שיש משמעות לכאב הזה.
מבינה שיש נשים שטוב להן תינוקיה , לי תינוקיה היתה מטרד. וגם אחד השיקולים שלא הלכתי לבית החלמה.
אפשר בבית החלמה לבקש חדר פרטי ואז אפשר להשאר עם התינוק בחדר.61421

וזה לא חייב להיות דוקא החלק המפואר. אפשר חדר רגיל שמשאירים לך ריק.  זה פער של עד מאה- מאה חמישים ש"ח ללילה. רק לחדר אוכל לגמרי אסור להכניס.

(ככה זה בטלזסטון ובלאם ולילד בבני ברק)

היינו באפס הפרדה וזה היה מעולה בשבילנו ברוך השם.כי לעולם חסדו
בעיקר כי בעלי יכל להישאר איתנו בלילה.
במידה וזה לא אפשרי מבחינתכם/מבחינת השותפה לחדר או מבחינת בית הרפואה, אז זה יכולהיות מאוד קשה ולא פשוט בכלל.
בגדול, את שומרת על התינוק שלך כל הזמן. זה אומר שאם את הולכת להתקלח אז את לוקחת אותו איתך או משאירה אותו בחוץ (אני לא עשיתי את זה אף פעם. מפחיד אותי מאוד) או להשאיר אותו אצל האחיות בקבלה (והן עושות עוד דברים תוך כדי).

זה מאוד משתנה בכל מקום.
יש קבוצת פייסבוק מהממת בנושא של אפס הפרדה עם המון המון מידע.

אני הייתי אחרי לידה לא פשוטה וממש לא יכולתי לחשוב על זה שהיא לא תישאר לידי.
כשבאו מבקרים מדי פעם אז ניצלתי את זה להתקלח/ללכת לשירותים וכו'. גם ככה לא יכולתי לעשות מקלחות ארוכות כי הייתי מאוד חלשה, אז זה הסתדר.

מגיעים אלייך עם כל הבדיקות, גם בלילה.
רק לגבי המקלחתבת 30
במקומות עם ביות מלא נורמלי, המקלחת גדולה מספיק כדי להכניס אליה את התינוק. לפחות בשערי צדק זה ככה
נכון, אני העדפתי לא להכניס...כי לעולם חסדו
למה?בת 30
לא חששתי להשאיר אותו בחוץ?
לא השארתי בחוץ...כי לעולם חסדו
לכן כתבתי שלדעתי אם אין מלווה שיכול להיות כמה דקות עם התינוק - זה לא פשוט.
בבלינסון לא היה מקום...בלדרית
באמת בקושי התקלחתי באשפוז ואפילו לשירותים היה לי קשה ללכת. מזל שזה רק ליומיים.
באה לאזן קצת..ירושלמית טרייה
ילדתי לפני חמש שנים בשעצ, הייתי ביולדות א'.
היה ריק ורגוע.
שמו לי יותר מדי אפידורל אז לא יכולתי לרדת מהמיטה יום שלם, וגם אח"כ הייתי סמרטוט גמור.

הפשוש הייתה בתינוקיה, וכשבאתי - אחרי שהתחלתי להרגיש יותר נורמלי - תמיד היה שם רגוע ולא בכו. הן טיפלו בכזאת נעימות בתינוקות. ולי הייתה מנוחה ושלווה. הנקתי בחדר הנקה שבתוך התינוקיה וזה היה נחמד, אפשר היה לפטפט קצת עם יולדות אחרות.

בקיצור, האשפוז היה מושלם מבחינתי.

לצערי בגלל שהלידה להבנתי לא הייתה מספיק מקצועית, ובגלל שאני לא נעשיתי צעירה יותר ובריאה יותר עם השנים שעברו, אני נאלצת כנראה ללכת להדסה, וחוששת מאד מהאשפוז בביות חלקי.

הייתי חושבת שאם את לא יודעת מה יהיה לך טוב עדיף לך מקום עם תינוקיה. תמיד אפשר להשאיר את התינוק אצלך כל היום חוץ מכמה שעות בלילה, אבל אם את במקום בלי תינוקיה כבר אין לך בחירה, גם אם את פגר גמור. ולבנות על בעל או אמא שישהו איתך 24/7 נראה לי לא פייר ולפעמים פשוט לא מעשי.
אני חושבת שכל אחת מתאים לה משהו אחר..חגהבגה
בימים הראשונים אין חלב, יש רק טיפות כאלה.. והייתי חייבת להתאושש מהלידות.. תמיד ילדתי בערבים, אז לא יכולתי להיות עם הבנות ישר אחרי הלידה, עוד לא קמתי אפילו. מאוד עזר לי שבלילה היו בתינוקיה. עשיתי ככה- בלילה תינוקיה ותמ"ל, ביום הייתי והנקתי שיהיה מסודר אחרי כל הנקה של שני צדדים בערך 45 דק'-שעה, נתתי תמ"ל ואז ידעתי גם שהן יונקות ומעודדות ייצור חלב וגם שבעות. גם באמצע היום הייתי שמה קצת בתינוקיה. ובלילות, ישנה בנחת, לפני השיגעון בבית. וכך גם התרגלתי אליהן לאט לאט.. להיום השלישי מהלידה הגיע חלב ברוך ה' אז רק הנקה בלי תמ"ל... מאוד הפריע לי שבחדר שלי היו תינוקות של נשיםא חרות ולא יכולתי לישון ולנוח.
יכול להיות שלך ספציפית התאיםעדיין טרייה
לשלב תמל וזה מעולה. אבל רק רוצה להעיר שהגוף של התינוק מותאם לכך שיש רק קולסטרום בהתחלה והוא לא צריך יותר מזה וגם הנקה מלאה בימים הראשונים יכולה לספק לתינוק את כל מה שהוא צריך.
אחרי שעשיתי, מנסיון של 3 מצוקות במשקלים גדוליםחגהבגה
זה או שהיו מחוברות. כל היום ויונקות וזה עושה פצעים מטורפים ואני לא יכולה לנוח, או עושה מה שעשיתי, ו מצליחה טיפהלה להחלים
חייבת לכתוב כדי שבנות אחרות גם לא יטעוליד ה'
אין דבר כזה שאין לך מספיק חלב בימים הראשונים. התינוק צריך כמה כפיות בכל הנקה. ממש לא צריך 30 מל תמ''ל. הקיבה שלו פיצית ממש ולא יכולה להכיל את זה!
כיום מעודדים להניק כמה שיותר בימים הראשונים, וזה מעודד את ייצור החלב. שילוב של תמ''ל פוגע באיזון ולא מומלץ למי שרוצה להניק.
אם אין ברירה וקשה לאמא- זה משהו אחר, אבל שלא יחשבו כאן שלטובת התינוק- עדיף שיאכל תמ''ל. זו ממש טעות.
גם אני תמיד חשבתי ואמרתי ככהבת 30
היה לי ברור שזה כך.
אבל אחרי הלידה הרביעית התינוקת פשוט היתה רעבה!!! והחלב הראשוני לא הספיק, היא בכתה כל הזמן. ואחרי כמה שלוקים של תמ''ל נרגעה.
אגב, עם הילד החמישי החלב הגיע כבר ביום השני. מזל, כי הוא היה מאוד רעב!
נכוןלמה לא123

זה גם לא נכון לכל תינוק,יש תינוקות שבגלל החוק הזה,נשארים רעבים.

כמו שלכל אמא זה שונה כך גם כל תינוק שונה

לי לקח חודש וחצי עד להנקה מלאה..ירושלמית טרייה

מסקנה - לא כדאי להתייאש וגם לא צריך להשאיר תינוק רעב..

לצערי הייתי צריכה להשמין המון כדי שזה יצליח (וגם להיות בשלווה בבית רק עם בעלי ולא אצל ההורים).

מגיבה לכולכןליד ה'
נכון שכל מקרה לגופו. לא יודעת את הפרטים של הלידות והתינוקות שלכן. מה שכתבתי מתבסס על דעות של יועצות הנקה מוסמכות.
^^^גם אצלי זה היה שונה מלידה ללידהrivki
אחרי האחרונה לצערי נשברתי ונתתי תמ'ל. כי התינוק היה רעב ובכה בלי הפסקה. ועדיין לא היה לי כ'כ חלב ביום השני.
לעומת זאת, יש תינוקות שיום- יומיים אחרי לידה ישנים רוב הזמן.
ובלידות הקודמות היה לי חלב כבר ביום השני.
אצלי היה ככה עם הבכור, והסתבר שהיה עם לשון קשורהאם ל3+
העיקר שבתינוקיה צעקו עלי לתת לו תמ"ל כי אין לי חלב
גם אם נראה שאין חלב, כדאי לבדוק למה.
אצל השניה כבר יועצת הנקה נתנה לי עצה לסחוט או לשאוב מעט ולתת בכפיתישר לפה התינוק אם מרגישים שהוא לא יונק טוב בהתחלה
קושי טכני להניק ממש ממש נפוץ.44444
האמת שאני כמעט ולא מכירה מישהי שלא נתקלה בו.
נח להגיד שאין חלב, בפועל, בדר"כ זו בעיה טכנית.
מסכימהעדיין טרייה
הימים הראשונים הם ההשפעה הכי גדולה על ייצור החלב. אני יכולה להגיד שאצל הגדולה שלי פחות הנקתי לפי דרישה אלא יותר לפי זמנים כי הקשבתי לאמא שלי שהיו לה דעות פחות עדכניות וכל תקופת ההנקה היה הייתה במשקל גבולי והחלב שלי היה בכמות גבולית בשאיבות. לעומת זאת את הבן השני הנקתי לפי דרישה בלי סוף ביומיים הראשונים והוא היה באחוזון 97 והיה לי שפע של חלב בשאיבות הרבה יותר ממה שהיה צריך. יכול להיות שיש לזה עוד סיבות אבל אני הרגשתי שזה ממש היה קשור לכמות ההנקות בימים הראשונים (החלב הרגיל גם הגיע מהר יותר והוא התחיל לעלות במשקל כבר בבית החולים).
יכול להיות קשור ויכול להיות שלאבת 30
גם הגדולה שלי קיבלה תמ''ל בתינוקיה וההנקה שלה היתה עם שפע חלב בלי עין הרע.
דווקא אצלי זה האחרונים. שהיו מאוד גדולים ובנוסף להנקה11אמא

נתתי תמל (ושתו בין 40 ל50 מל שזה המון!!) בכמה ימים הראשונים ואז המשכתי הנקה מלאה עד גיל שנה פלוס.

(באיזשהו שלב נוספו מוצקים כמובן..) אבל לא היה עוד תמל

אין סיבה להרעיב תינוקות. יש ענין לעודד הנקה וייצור חלב11אמא


רוב הנשים סביבי משלבות.44444
זה שפיות.
אני למדתי בשני ובשלישי שלילה ראשון אני ישנה (ילדתי תמיד לילה- לפנות בוקר ככה שלילה שלם לא ישנתי) ואותם הנקתי עד קרוב לגיל שנתיים וההנקה הלכה לי הכי טוב.

את האמת לא נפגשתי עם יותר מידי נשים שלא היה להן חלב אבל כן עם הרבה שחשבו שאין להן.
הייתי גם וגםתיתי2
ההעדפה הברורה שלי היא ביות מלא. לפעמים בגלל מצב התינוק עוברים לתינוקיה.

יתרונות:
ישנה יותר טוב כשהתינוק לידי - לא דואגת לו
הלידות שלי קלות ואני מתפקדת מעולה אחריהן, ולכן זה נוח לי ומתאים לי. לא צריכה עזרה.
עוזר לי להלחם על ההנקה.

חסרונות:
התינוק של השותפה - אצלי התינוקות רגועים, לפעמים לשותפה יש תינוק צורח בלילות מהרגע הראשון.
בעלה של השותפה שנשאר בלילה.
אני ילדתי פעמייםליקה

בלידה הראשונה ילדתי בשע"צ והייתי בביות חלקי ומאד לא נהנתי מהענין בלילה רצתי כל הזמן לתינוקיה כי היא לא היתה רגועה וישבתי שם בחדר הנקה וזה לא היה פשוט בכל יצאתי מטורללת מכל הענין, היה לי גם קשה שבשעת הטיפול בתינוק ובחיסונים לא נתנו לי להיות על ידה

הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה אני יעשה ביות מלא עם אפס הפרדה אז ילדתי בהר הצופים ואין שם אפס הפרדה אבל כן ביות מלא ז"א אחרי הלידה התינוק עולה לתינוקיה עם האבא לשעה ואז מביאים לאמא עד סוף האישפוז

את החיסונים והבדיקות כן עשו שהוא היה על ידי

והיה חלומי נהנתי מכל רגע ישנתי מעולה בלילה התינוק היה רגוע וגם אני הייתי רגועה את כשחיסנו ולקחו בדיקות צהבת ו PKU הוא היה עלי ואפילו לא צייץ, בקיצור ממליצה מאד מאד!

לידה שלישיתאמא ל

היה חלוםםםםם

לא יודעת אפילו להסביר למה כ"כ. נהניתי מכל דקה

נחתי מעולה

יכולה לשתףרייסית
בתור אמא- גם אחרי ניתוח לא הסכמתי להכניס לתינוקיה לשניה, וב"ה שאמא שלי ואחותי יכלו לישון איתי והוא נשאר לידי.
בתור סטודנטית, ראיתי עד כמה האחיות עובדות קשה בתינוקיה, במיוחד בלילה כשיש פחות אחיות וכל הנשים רוצות לישון. איפה שאני התנסתי- בלילה היו רק שתי אחיות, אחת על כל התינוקות (ויכלו להיות 30 במקביל) והשניה על הקבלות החדשות, כי יולדים גם בלילה. אני יצאתי בהרגשה שהתינוקיה זה המקום האחרון שכדאי להכניס לשם תינוק. הוא לא מקבל מספיק תשומת לב, אין זמן אליו, ורק אם הוא ילמד לבכות הכי חזק הוא יקבל אוכל או טיטול נקי. והאחות כן משתדלת, היא פשוט לא מספיקה כלום.
לא בטוח שזה ככה בכל בתי החולים, לא התנסיתי עדיין. אבל אני את שלי למדתי.
מניסיוני יש הבדל ענקי בין בתי החולים בנושא הזה.44444
ילדתי ב-3 שונים.
כפי שהבנתיהריון ולידה

ילדת גם במעיני הישועה.

אפשר לדעת מתי ילדת שם ואיך היה לך שם אחרי הלידה?

האם שמת בתינוקיה או ביות ואיך היה לכם?

האם חזרת ללדת שם שוב או לא ולמה?

 

(לא צריכה מידע לגבי הלידה עצמה. רק אחריה. במחלקה)

 

יעזור לי מאוד! תודה

 

ילדתי לפני יותר מ-5 שנים אז לא יודעת כמה זה רלוונטי.....44444
לא חזרתי ללדת מסיבות טכניות- עברנו דירה לאזור אחר בארץ.
הייתי ברגיל בלי ביות והיה מצויין.
היתרון הגדול שאפשר באמת לנוח שם.
היה לי טראומה מהקודם שילדתי בבי"ח שלא גביל כמעט ביקורים והיה נוראי!!!!
במעייני הישועה יש יחסית הרבה כח אדם בתינוקיה. הרבה יותר מבאחרים שילדתי בהם.
יש שם מתנדבות מה שמגדיל את כח האדם.
האוירה הרבה יותר נעימה ויש שקט.
אני גם בלידה בזו וגם בקודמת ילדתי לפנות בוקר ככה שאחרי הלידה בעצם הייתי ערה קרוב ל-24 שעות.
התאים לי השקט.
גם לילה ראשון רציתי שיתנו בקבוק שאני אשן לילה אחד נורמאלי אחרי שאני בעצם מגיעה ללילה אחרי מעל 36 שעות ערות אולי שינה של שעה- שעתחים.
שמה לא מהיקים בחדר בלילה וזה התאים לי.
גם הצוות היה מצויין.



* מניקים44444
ילדתי ב3 בתי חולים שונים, לא ראיתי הבדל גדול בין התינוקיותrivki
ומה שהיה לפני 13 שנה ראיתי גם השנה- מעט אחיות והמון תינוקות צורחים
כנראה זה גם עניין של עיתוי.....44444
במעייני הישועה (לפני יותר מ-5 שנים) ראיתי הבדל לעומת התינוקיות האחרות.
יחסית היה הרבה יותר צוות יוסית למספר התינוקות.
אגב, הבכור שלי היה צרחן ובאמת בכה הרבה. בסוף היתה לו לשון קשורה וכשפתרנו את העניין הוא נרגע מאד.

השניים האחרים ישנו הרבה והיו רגועים ובמילא ישנו הרבה יחסית.
ובגדול הגיוני שבקום שיש הרבה תינוקות יש הרבה בכי.44444
זה תינוקות.....
אצלי הבכור שבכה הרבה- הוא בכה הרבה גם בבית.
כן אבל בתינוקיה הם מעירים אחד את השני ..בלדרית
למרות שבסוף הם מתרגלים לרעש
עונהרק טוב!
עם הגדולים הייתי במחלקה רגילה-תינוקיה.
אח"כ עם ביות חלקי
אח"כ ביות מלא
והחמישי אפס הפרדה.

יכולה להגיד על עצמי שהתפלאתי על עצמי איך לא עשיתי את זה כבר בילד הראשון, לפחות את הביות המלא.

למה זה טוב?
א. אישית אני מרגישה טוב אחרי לידות ומסוגלת לטפל בעצמי ובתינוק ללא עזרה צמודה.

ב. אני מניקה גם בלילה. מתעקשת שלא יתנו שום תוספות מעבר. אז כשהילדים לא היו איתי העירו אותי בשביל להניק. וזה ממש לא כיף לקום בלילה וללכת לתינוקיה, לשבת שם להניק כשאת חצי ישנה. לחזור למיטה ואז אחרי חצי שעה שוב קוראים לי כי הוא שוב בוכה...

ג. באפס הפרדה גילתי כמה בדיקות וטיפולים התינוק עובר אחרי הלידה, ולמה שזה לא יהיה עם אמא צמודה אליו?!

ד. את יודעת באמת מה קורה עם התינוק שלך. לומדת להכיר אותו ולהרגיש אותו. ולא משאירה אותו לבכות או לבהות בלי יחס אצל אחות עמוסה בעוד כמה תינוקות.


אם את שואלת אותי אם זה מתאים לך- תחשבי על סעיפים א ו-ב.


אפס הפרדה הייתי באסותא ואין על המחלקה הזאת. מקסימה ממש מכל הבחינות.
ביות מלאארץטרופיתיפה
הראשונים ביות מלא. בעיני זה הכי טבעי ומתוק. בלי שיפוטיות, אבל אני פשוט מתגעגעת אל התינוק שלי כל רגע שהוא לא איתי.
בשלישי היה לי ניתוח קיסרי והתינוק היה צריך השגחה בתינוקיה. באתי כל כמה זמן, כאב לי נורא, התחננתי שיביאו לי אותו לביות מלא, כי אני פשוט מתגעגעת וכואב לי כל צעד להגיע אליו.
אחרי יומיים מצבו התייצב ב'ה ב'ה ב'ה ואשרו לו להיות ולישון איתי בחדר. הרגשתי כאילו אני בגן עדן.

כלומר, מבחינתי, התינוק חייב מוכרח וצריך להיות לידי כל הזמן.
אגב, אני טיפוס ציני ומרוחק. אשת קריירה ולא מאריכה חופשת לידה, אבל התינוקות שלי ישנים איתי במיטה כמעט עד גיל שנה. אני פשוט מרגישה ששנינו זקוקים לזה. לא מסוגלת לדמיין את זה אחרת.
איך אפשר בלי אפס הפרדהפעם שנייה2
מי יכולה לנוח שהתינוק שלה שהרגע יצא מהרחם נמצא בחדר אחר? הזוי לי מצטערת.
אני ביקשתי אפס הפרדה בשתי הלידות
בלידה השנייה היינו לצערי צריכים טיפול בתינוקיה..
לא זזנו ממנה לרגע! ההורים היחידים שישנו בתוך התינוקיה ליד כל העריסות.
ואם הייתן יודעות על הבכי שם בלילה לא הייתן משאירות.
האחיות מדהימות ועושות כמיטב יכולתן..אבל הן מעט!!
למשל שהיו צריכים לטפך בבת שלי וזה לקח זמן..תינוק יכל לבכות ולבכות ולבכות!
למה? מה העוד יומיים האלה במחלקה יתנו לך ששווה בגלל זה להשאיר אותם ככה..
לא מבינה בחיי..
גם אם יש לידה קשה תמיד מישהו מהמשפחה יכול חעזורמולסייע.
מצטערת על הנחרצות אבל אני הייתי בהלם שראיתי את כמות התינוקות שמשאירים..<

ויותר מזה..מה עושה תינוק בן כמה שעות? רק ישן! ישן וקם לאכול..
מה הבעיה שיהיה לידכן?
עדיף שיקום רעב (כי רק בגלל זה קם) ועד שיתייחסו ועד שיתקשרו אלייך..ועד שתבואי..זה נצח עבורו..נצח!
עצוב מאוד בעיניי.
אל תשפטי אחרותלמה לא123

יש נשים שאין להן עזרה בכלל (תתפלאי),עוברות קיסרי,או לידה עם מיליון תפרים,או סתם גמורות מעייפות. התינוק שלהן יחסית רגוע ואין להן ברירה.

ותינוק שנולד לא תמיד רק ישן,בואי לבקר את התינוקות שלי,בוכים בלי הפסקה.

נתנו לך לישון בתינוקיה? ממש מוזר

במאיר נתנו לי וגם הביאו לי כורסה נפתחת.פעם שנייה2
ואם התינוק לא רגוע נראלך הגיוני שהוא יהיה בתינוקיה?
את חושבת שיש אחות שנמצאת רק עליו? זה לא המצב.
להפך בגלל זה עוד יותר צריך אותך. כם רגילים לחום שלנו..לצליל..לפעימות הלב.
לא לחדר ענק עם אורות ותינוקות סביבו.
מצטערת.
מוזר על הכורסא,אני הרגשתי שאחרי כמה זמןלמה לא123

בתינוקיה,הם רוצים שאלך

אני יודעת בדיוק מה הולך בתינוקיה ולכן התינוקות לידי

אבל,את אף פעם לא יכולה לדעת למה אחרות לא שמות,אל תשפטי

לא עניין אותי בכלל מה הן מרגישותפעם שנייה2
הצוות הרפואי לא פקטור מבחינתי.
אני את הבת שלי לא יעזוב בתינוקיה לבד.
והיא ישנה..באמת כל היום.
אבל שהיא קמה אני הייתי בשבילה.
השעות הראשונות בהן היא נכנסה לעולם ושום בכי לא יהיה פה..
רק אמא ואבא..ככה אני רואה את זה.
מצוין אז תעשי מה שנראה לך ואל תתני מוסר לאחרות.. ממש לא נעיםרעותוש10
אני גל דוגלת בביות והייתי באפס הפרדה באחת הלידות, היה מדהים.
לא תמיד זה מתאפשר ומי לדעתך אמור לשמור על הילדים הגדולים ?
אני לא יבקש עזרה משאר המשפחה יש כל אחד והעניינים שלו, מה שהציע לעזור לקחתי בשמחה, ואצלי זה משפחה מאוד תומכת.. מה עם מי שלא ?

ב2 לידות קיסרי דחוף לא הייתי בביות, בראשונה לא הבנתי בכלל מה קורה איתי, אבל להניק הנקתי מהרגע הראשון עד גיל שנה פלוס... בלי תמ"ל, זה היה לי קריטי
בניתוח שני 8 שעות לא ראיתי את התינוק!! הייתי אני והוא בסכנת חיים אחרי לידה מפרכת ואז ניתוח בהרדמה כללית. כשביקשתי לראות אמרו שאחד המלווים שלי יביא, את יודעת איפה הם היו ?
אחרי 30 שעות בלי שינה אמא שלי ובעלי הלכו לבית הוריי לישון קצת..
חיבוקאורוש3
גם אני את השניה לא ראיתי שבע ומשהו שעות אחרי החירום. זה עדיין כואב לי כשאני חושבת על זה. אבל עבר ונגמר והילדה מהממת ואוהבת וגדלה לה והכל טוב...
וזה העיקר !רעותוש10
האמת שרציתי לראות אותה כי פתאום נכנסתי לסרט שמשהו לא בסדר איתה ולכן לא מראים לי אותה...
כי היא הייתה במצב הזוי בלידה
ב''ה שנגמר בטוב. בהחלט מה שהכי חשובאורוש3
אני אוהבת אפס הפרדה ועדיין אי אפשר לשפוט אחרותאורי8
והתעקשתי על אפס הפרדה גם אחרי קיסרי. אבל את לא יכולה לזלזל במה שאחרות עושות.
הגדולים שלי היו בתינוקיה, כי לא היה מושג כזה - אפס הפרדה לפני 19 ו17 שנה. וב"ה ילדים טובים ורגועים. כך שנזק רגשי לכל החיים לא מקבלים מלהיות בתינוקיה .
דבר שני , עם כל הרצון הטוב שלי, אם בעלי לא היה נשאר איתי בבית החולים ב24 שעות הראשונות אחרי הניתוח, לא נראה לי שהיתי יכולה להיות במצב הזה באפס הפרדה, ולא תמיד אפשרי שיהיה מישהו, כי גם עם הילדים בבית צריך להיות מישהו, ולא לכל אחת יש הורים שיכולים לעזור.

^^^^^יעל מהדרום
לק"י

ולי דוקא התינוקיה בברזילי זכורה כרגועה.
רגע, לא הבנתיחגהבגה
ואם בבית יש לך עוד 8 ילדים, והוא בוכה , וזה שעת בלאגן ואת לא יכולה לגשת אליו?
גם מאוד עצוב....
אני אחת מאלה שמשאירה וביטלת לגמרי את התחושות שלי. לחלוטין! אחרי כל הלידות לא הצלחתי לקום מהמיטה, בחילה, סחרחורת, פשוט הייתי נופלת. הגיוני ללכת ו להיות ככה עם תינוק כשאני לא יכול. לקום לפעמים אפילו להתיישב? זה חוסר אחריות! ואם אני צריכה להתפנות ואין מי שבא לבקר אותי, להכניס את התינוק לשירותים? ממש ממש מגעיל אותי, מלא חיידקים ובכלל זה לא מקום שהתינוק שרק נולד צריך לבלות בו! אף פעם לא ראיתי תינוק שקרה לו משהו כי בכה עוד כמה דק' עד שקיבל אוכל , אבל ראיתי הרבה אימהות שנכנסות לדיכאון אחרי לידה כי איבדו את עצמן לחלוטין. אז בלי לשפוט, כל אחת מה שנוח לטוב לה. כשטוב לאמא, טוב לתינוק. זה הכלל הכי חשוב לדעתי.
ראיתי הרבה מהנשים שמסתכלות בעין עקומהלמה לא123

על נשים ששמות בתינוקיה,אבל הן שמות את התינוק בגיל 3 חודשים במעון מ7-16, עם עוד כמה תינוקות ומטפלת אחת.

 

לי זה נראה הזוי, אבל בגלל שזה מקובל,אז זה נראה בסדר

יגידו לךחגהבגה
שייך את משווה בין תינוק הן 3 חודשים לתינוק שהרגע נולד!?
היו רגעים שבאתי לתינוקיה ושנעצי אחרים בוכים וזה צבט לי בלב אבל לא יכול.י לוותר על המקלחת שלי, להתפנות.. וזה הכל לוקח זמן..לפעמים אם הייתי מגיעה והן ישנו הייתי משאירה ומבקשת שיתקשרו כשתתעורר. אבל שוב כל אחת ומה שמתאים לה... גם אני שמתי במעון, מ7-16, כי פשוט אין לח ברירה אחרת. ברות ה' מעון מקסים ומטפלות מדהימות, ואני יודעת שיש פעמים שהתינוק בוכה ואיןז פניות לטפל בו אבל אני יודעת לאן אני נכנסת..
לא רלוונטי אליפעם שנייה2
ואני לא מבינה למה להכנס עכשיו לפינה של מתי אמהות מכניסות למעון..

היא שאלה על איזה מחלקה עדיפה אחרי לידה.
מבחינתי איזה מחלקה עדיפה לילד שלי.
כי יש נשים שמצקצקות על נשים אחרותלמה לא123

כאילו הן אמהות טובות יותר כי לא שמות בתינוקיה,אבל הן שמות במעון להמון שעות,כשהוא בן 3 חודשים,מה ההבדל?

אני לא שופטת אף אמא,כ לא הייתי במצבן,וכנראה הייתי עושה כמותן

לפעמים אין ברירה

את לא רק כתבת מה נכון לך ולתינוקיעל מהדרום
לק"י

את גם כתבת למה נשים אחרות שבוחרות אחרת הן לא בסדר.
(לפחות ככה היה נשמע מדברייך).
מאחלת לך שתמיד תוכלי להמשיך לקבל את החלטתך בנחרצות הזואמא יקרה לי*

ושלא תתנסי במצבים שלא מאפשרים ביות.

שלא תדעי איזה לידות גיסתי עוברתאהבתחינם
ולא יכולה פיזית לקום מהמיטה לטפל בתינוק, ובעלה לא יכול להישאר איתה כי יש כמה וכמה ילדים בבית שצריכים דמות של הורה אחד לפחות, כי איאפשר כל לידה ששתי ההורים יעלמו והם יהיו אצל בייבסטר, מטפלת, סבא סבתא וכו...
אז כן, לא לכולן זה בא בקלות לקום אחרי הלידה
ומה לעשות? פיזית איאפשר!
אני גם שמה לידי, אבל לא כולן יכולות
לא לשפוט, לא לשפוט!!!!!!!!!
וואי וואי וואי,שגרה ברוכה
מה זו שליחת החיצים הזאת?? אפילו לא קראתי את כללל השרשור . איכשהו נעצרתי כל ההודעה שלך ופשוט נדהמתי מהנחרצות. זה שזה התאים לך יופי. לא אומר ששאר האמהות שלא עושות אפס הפרדה הן הזויות ואיך עושות את זה וזה מזעזע וכו'. ממני,אמא שאוהבת את הילדים שלה עד מאוד וביומיים שלושה הראשונים אחרי הלידה עם סחרחורות מטורפות לחץ דם ברצפה וכן הלאה.. אני מסוגלת לטפל בתינוק רק אחרי כמה שעות טובות מהלידה. ולא אסנגר את אמא שלי שתהיה שם . ובעלי עם שאר הילדים. אבל לא אכתוב בנחרצות על האופציות האחרות שעושות הנשים שזה בלתי נתפס או בלי הגיוני וכו'
גם אני עושה אפס הפרדה אבלמטילדה

מבינה מאד את מי שמשאירה בתינוקיה...

חושבת שטוב מאד שיש את שתי האפשרויות וכל אחת עושה מה שמתאים לה...

חבל לשפוט...

חוץ מזה שאני מזועזעת מהביקורת שלא במקומה, זה לא תמיד נכוןירושלמית טרייה
אני כנראה הייתי כשהיה ריק במחלקה, ופשוט לא היו בכיות בתינוקיה. היה שם נפלא.
מכל הסיפורים של כולן אני מבינה שזה תרחיש פחות מצוי, אבל זה הניסיון שלי.

ולגמרי הזוי להגיד שאת לא מבינה איך אפשר.. אבל את באמת פשוט לא מבינה, לפעמים צריך להשכיל ולשמוע מחיים של אחרים, או להשכיל מהעניינים של עצמך במקרה הפחות טוב, כדי ללמוד שלא לדון את חברך עד שתגיע למקומו..

לי למשל אין משפחה להביא שיהיו איתי, כולם מבוגרים מדי או עסוקים מדי, ואפילו למצוא בתשלום זה לא טריוויאלי. ואחרי הלידה לא יכולתי לקום יום שלם.

אני דווקא לא מבינה איך אמא חצי מעולפת מעזה לקחת אחריות על תינוק לבד..
אבל האמת היא שזה אף פעם לא לבד, זה תמיד עם מישהו מהמשפחה שנשאר, אז זה רק מראה כמה הביקורת מגוחכת. בוודאי שעדיף "תינוקיה פרטית" כזאת, אבל לא כל אחד יכול..

האמת שיש לי ביקורת על בתי החולים שעוברים כולם למודל של ביות חלקי במקרה הטוב. כי זה מחייב תמיכה אישית פרטית לכל יולדת. הם חוסכים ככה סכומים ניכרים, ומטילים על המאושפזות להסתדר לבד.
מצד שני, אם היולדות היו מתעקשות יותר על הצורך בשירות אחיות, גם אם לא ברצף אז לפחות שיהיה גיבוי נוח כדי להתקלח ולאכול, אולי המצב היה שונה. אבל כשהציבור חושב שתינוקיה זה מוסד מזעזע שעבר זמנו, אז למה להם לתקצב את זה. הם גם יכולים לחסוך וגם להיות אופנתיים.
רק לגבי הפסקה האחרונהרק טוב!
זוכרת לטובה את עין כרם עם ביות חלקי ואת אסותא עם אפס הפרדה, בשתיהן האחיות היו מתוקות ועזרו בכל מה שצריך.
בלידה האחרונה באסותא ביקשתי מהאחיות לשמור על התינוקת כדי שאוכל להתקלח והן הסכימו בשמחה.

אני חושבת שבי"ח צריכים לזכור שלא כל יולדת מסוגלת אחרי לידה לקחת אחריות מלאה על התינוק, וכן לאפשר חה את האופציה לתינוקיה.
ומצד שני למי שכן יכולה, לתת יותר נוכחות, תמיכה והסתובבות של האחיות לכל צורך שמתעורר.
היולדת באמת צריכה לדעת לבקש,לא תמיד אנחנו מעיזות לעשות את זהאם ל3+
הייתי בלידה האחרונה בביות מלא, הילד צרח המון בלילה, כבר לא יכולתי לשמוע אותו, אז יצאתי לסיבוב קטן שאולי יעזור לו להרגע... האחיות שמעו אותו וישר הגיע אחות לעזור.
הרימה אותו ושלחה אותי לשתות רגע כוס מים להרגע.
עזבה אותי רק אחרי שראתה שהוא נרגע
להיות עם הילד שלך זה אופנה?פעם שנייה2
מעניין מאוד.
ולא..לא עדיף תינוקיה פרטית גם עם אחות אחת לא הייתי משאירה.
לדעתי זה אחריות שלי כאמא להיות איתם.
כמובן שאם האמא במצב רפואי שלא מאפשר לה לטפל בו אז שלא תעשה את זה.
לא לזה התכוונתי.
כן.זה אופנהלמה לא123

אם היית יולדת לפני 20 שנה,זה לא היה עולה בדעתך

אמא שלי ילדה גם לפני 40נשימה ארוכה
ולגמרי זוכרת את הסיוט לרוץ כל רגע שהתינוק בןכהלתינוקיה,להפסיד את הארוחות ורק לחכות להגיע לנוח בבית...
ב''ה שזו האופנה היוםחילזון 123
בעבר גם חשבו שלילד ממש טוב לישון בבית ילדים בנפרד מההורים. והתברר בדיעבד שזה לא היתה גישה בריאה ככ...
מה את אומרת?למה לא123

אולי 0.05% מהאוכלחוסיה השתמשו בבית ילדים.

ב"ה שזו הגישה היום.אבל קיצוניות לא מועילה לאף אחד. גם בבית את כל היום ליד הילד? ואם את לא יכולה אז בעלך שם?או אמא שלך? נו באמת...

מבחינתי כל אישה אחרי לידה היא במצב רפואי מיוחד.

מי שיכולה,זה מבורך,אבל שאף אחת לא תרגיש אמא לא מספיק טובה כשהיא לא מסוגלת.

 

ולגבי טרנדים,לדעתי הגישה הזו התחילה מאמהות מתוסכלות שמגיל 3חודשים-במקרה הטוב,חזרו לעבודה מטורפת עם שעות מטורפות ובקושי ראו את התינוק,והרגישו אמהות הכי טובות בעולם,עם 0 הפרדה.

זה השקיט להן את המצפון.

לא שזה רע.זה מבורך ומעולה,כשהאמא מסוגלת.

ומה לגבי מעון,עוד מעט יתחיל טרנד של אמהות שנשארות עם הילד עד גיל 3 ומי שלא תוכל תהיה האמא הכי מזניחה בעולם. מה שנראה לנו היום נורמלי יראה בעתיד הזנחה. שכל אחת תקשיב לעצמה.

מצוין שאת יכולה,כל אחת מכירה את התנאים שלה

מסכימה איתך.מנסה לעזור

גם לגבי תינוקיה או ביות

וגם לגבי חזרה לעבודה בגיל כמה חודשים ולהשאיר את הילד אצל מטפלת.

 

 

מה קיצוני בלהיול צמודה לתינוק שלך?פעם שנייה2
הוא הרגע יצא לעולם..מהמקום החמים והנעים שלו..
מהריחות שהוא מכיר מקולות הלב שלך שהוא שמע..
למה שיהיה בחדר אחר ממני? בטיפול של מישהו זר?
באמת לא מבינה..
ואין שום קשר למעון או לא מעון..
לא שאני מכניסה בגיל הזה אבל שוב זה לא הדיון.
שוב, את מדברת במושגים של טרנדים וזה מאוד מנמיך את זהבאורות
ברור שיש גם עניין של נורמות, אבל יש גם עניין של מחקרים והעלאת מודעות.
המחקרים מראים שלאמא טוב יותר פיזיולוגית ונפשית להיות עם התינוק שלה אחרי הלידה, גם עבורה ובטח שעבורו. זה משמעותית טוב יותר להנקה. המודעות לזה עולה ולכן נשים בוחרות בזה על אף הקושי. פעם לא היה כל-כך הרבה ידע, נשים פשוט עשו מה שבית החולים אפשר.
ברור שכל אחת צריכה להיות קשובה לעצמה! בסוף אם היא לא מסוגלת לזוז ובוחרת שהתינוק יהיה איתה, זה פשוט לא ריאלי! אני בחרתי בזה מתוך ידיעה שיש לי אפשרות למלווה צמוד איתי. בלי זה ברור לי שזה לא היה אפשרי עבורי.
נכון,זה לא טרנדלמה לא123

מסכימה איתך,וגם אמרתי שזה מבורך,אבל השיפוטיות של זו שלפני מציק לי. ברור שזה טוב,אבל כשאמא לא מסוגלת ,זה לא יהיה טוב לא לה ולא לתינוק,והיא לא חייבת הסבר לאף אחד

כבר כתבתי שגם התינוקות שלי לידי,כי ככה בחרתי.אבל יש כאלה שקשה להן

לקיצוני התכוונתי שיש או להיות ליד או להיות אמא שלא אכפת לה,וזה ממש לא ככה. גם ככה כולנו עם יסורי מצפון,לא יתן כלום אם נוסיף על זה

עניין קטן לגבי מחקריםחגהבגה
מטרת המחקרים היא לא לטובת הציבור, שלא תטעו. מטרת המחקרים היא להרוויח כסף. לא מדברת ספציפית על הנושא אלא על מחקרים באופן כללי. רק כך יש להסתכל עליהם ולקחת את תוצאות המחקרים בעירבון מוגבל. היום יש ממצא אחד, מחר ממצא אחר. אם תעקבו תשימו לב שהדעות משתנות מקצה לקצה במהירות האור.
ולכן כל אמא תקשיב לעצמה. יכול להיות,שיש מישהי שקראה מחקר כמה ביות מלא ואפס הפרדה מדהימים והיא כל כך רוצה הכי טוב לילד שלה! אז היא תילחם בעצמה, בעייפות ותספר לעצמה שזה חשוב מאוד. ותבוא הביתה ותניק לפי דרישה, ותעשה מקלחת כל יום וגם טיול בחוץ כי זה חשוב לעור, ויוגה תינוקות ועיסויים וכל מה שצריך, ולא תיתן לילד לציית כי מסכן, רגיל לרחם, ולא תוריד מ הידיים כי הוא רגיל לריח ולפעימות הלב. לא תיתן בקבוק אף פעם בגלל מיליון סיבות. .. ואחרי כמה חודשים לא תזכור איך קוראים לה. ומישהי אחרת זה מתאים לה בול.
ולכן, כל אחת תעשה מה שהכי טוב לה, זה אוטומטית הכי טוב לתינוק. בלידה האחרונה הייתי ללא אפידורל כי לא הספקתי ולא הייתי מוכנה נפשית. זה היה סיוט הזוי שלא מהעולם הזה. הייתי מעולפת עם גז צחוק ולא הצלחתי להחזיק אותה אחרי שיצאה מהבטן. מי מדבר על הנקה , ועור לעור בכלל? רציתי רק שייקחו ממני את הכאב והסבל כמה שיותר מהר. פחדתי שלא אצא מזה. הרגשתי שלא אצליח לדבר עלהלידה הזו לעולם וברור שאין מה לדבר על עוד ילדים.
התחברתי לילדה הזו הכי מהר מכולן ואני אוהבת אותה ברמה אחרת היא יונקת מקסים ומתפתחת מצויין ברוך ה'. אבל מחקרים מראים! עור לעור! הנקה בחדר לידה! ביות!!!!!!!!
היא ישנה מעולה בתינוקיה, וקיבלתי אותה מקולחת, ריחנית ורגועה. וגם אכלתי בשקט. והתקלחתי. ונחתי. כדי שאוכל לשרוד. כן כן, לשרוד אח"כ בבית ולא לאבד את עצמי.
רק בקשר למחקריםבאורות
בתור מבצעת מחקרים בעצמי, את ממש מכלילה וטועה בהכללה שלך.
בקשר לכל השאר, שוב, צריך להיות קשובים לעצמנו ולגוף שלנו ולעשות את הטוב ביותר, במסגרת המגבלות. להיות הורה זה דבר קשה, ככה שאם נעשה את הטוב ביותר בשבילנו בלי קושי זה לבחור לא ללדת בכלל כנראה. יש גם מעבר לזה, מותר שיהיה קשה, הכל במסגרת גבולות ההגיון
ממש לא מסכימה איתך בנוגע למחקריםליד ה'
נכון שיש אינטרסים כלכליים שאולי משפיעים על מחקרים מסוימים, אבל ההכללה ממש לא נכונה.
מסכימה שצריך להיות מודעת למה נכון ועדיף לילד שלך, ואז להפעיל שיקול דעת, האם את יכולה להעניק לו את זה או לא, אבל לא לבחור לטמון את הראש בקיר ולהגיד שזה טרנד, כמו שאמרו כאן למעלה...
אף אחת לא טמנה ראש בחול ואמרה שזה רק טרנדלמה לא123

באמת קראת מה שכתבו? איזה הוצאה מהקשר....

להיפך,תקראי שוב טענתי שזה מבורך ואני עושה זאת בעצמי,היה לי חשוב שלא ישפטו נשים אחרות ויבינו שלא לכולן זה מתאים.

כל אחת עושה מה שנראה לה הכי טוב לה ולתינוק.וזה מה שחשוב.

מסכימה כל כך!!,שגרה ברוכה
מה שאני אומרת זה שלא חייב להגיב בתוקפנות....חילזון 123
להשאר עם ילד קטן בבית זה טרנד? מצחיק שאת קוראת לזה ככה

ועם תינוק בחודשים הראשונים? כן רוב הזמן אני לידו, מניקה כמה שיותר
גם אם אני בחדר אחר אני שומעת מה קורה איתו.ואם לא אני אז בעלי או אחד מהילדים הגדולים יכול להחזיק אותו
לפעמים הוא בוכה כמובן ,זה יכול לקרות ועדיין הוא נמצא בחיק המשפחה שלו ולא בין 20 תינוקות זרים
זה יותר מודעות עולה מאשר אופנהבאורות
אני גם חושבתיעל מהדרום
לגמרי....44444
אמא שלי וחמותי התפלאו לשמוע מהבנות הראשונות שלהן שילדו כמה "אחריות" נופלת על האמא שלפעמים פשוט לא יכולה לתפקד.
יש בזה המון דברים טובים לעומת העבר אבל צריכים לזכור שבעבר הרחוק שבכלל לא ילדו בבתי חולים הנורמה היתה אישה צמודה ליולדת- תינוקיה פרטית שבטוח טובה יותר.
היום זה לא המצב וצריכים למצוא את האיזון שטוב ביותר.
ובלי תינוקיה בכלל (מה שהיה פעם בסורוקה) זה זוועה. שמעתי על מישהי שילדה בלידה קשה ביותר שהסבתות והאחיות פשוט לקחו ימי חופש מהעבודה וטיפלו לה בילדה. בגלל אופי הלידה היא היתה צריכה להיות בביה"ח יותר זמן מהרגיל. זו בעיני גם קיצוניות.
לא כולן חצי מעולפות אחרי לידה...שירה515אחרונה
אני ב"ה מתפקדת טוב אחרי לידות, ואפילו שבלידה האחרונה באמת הייתי על סף עילפון (2 מנות דם פתרו את הבעיה), לא חשבתי לוותר על הנוכחות של התינוקת איתי. רוב הזמן הייתי לבד.

כשהשארתי תינוקות בתינוקיה, זה פשוט כי לא חשבתי על אפשרות אחרת... היום ברור לי שאני בוחרת אחרת. הולכת על 0 הפרדה, בעיקר כדי לקחת אחריות מלאה על התינוק שלי. כולל בחירה בחיסון ובמקלחת.

ממש יכולה להבין את מי שלא יכולה או מעדיפה לנוח.
אבל גם ממש מבינה את הזעזוע מהתינוקיה...
לא פשוט העולם שלנו!
הגזמתים...
התינוקייה היתה הצלה בשבילי
ועדין אנחנו מתגעגעים לתינוקייה בלילה
בלת'ק: את לא חייבת להחליט מראשrivki
אצלי ברירת המחדל זה ביות מלא (ילדתי בתל השומר, קפלן ואסף הרופא). אבל ידעתי שאם יהיה לי קשה מדי- תמיד אוכל להתחרט ולשים בתינוקיה.

אני מעריכה מאוד את האחיות בתינוקיה, אבל מתכווצת כל פעם שנכנסת לשם. אין לי לב לראות עשרות תינוקות צורחים עם 3 אחיות שמאכילות ומחליפות לפי שעות.
גם אין לי כוח ללכת לתינוקיה כל פעם שקוראים לי להניק.
אז מהלידה הראשונה השארתי את הקטנים איתי. האמת שככה הרבה יותר קל לי ואני רגועה יותר.

יש לי נטיה ללדת לפני שבת או חג. אז בשתי לידות בעלי 'נתקע' איתי בשבת ועזר לי. בשתי הלידות האחרות הוא לא היה קבוע במחלקה, רק ביקר. עדיין הסתדרתי מצוין. אם את רוצה להתקלח או לאכול בחדר אוכל - אפשר להחזיר לתינוקיה רק לזמן הזה.
אני מאוד אהבתי אפס הפרדה ועשיתי את זה בלי ליווי בכללרעותוש10
בעלי שעה אחרי הלידה הלך לילדה הגדולה (שלא הפסיקה לבכות ולצרוח כי השארנו אותה אצל דודים)

אבל הרגשתי טוב ועשיתי את זה בכיף- לרוב אחרי הלידה התינוק די רגוע וישן, הקושי מתחיל ביום השני, הייתי גם שבת לבד והיה מעולה. אבל שוב- הרגשתי טוב.

כשלא הרגשתי טוב אחרי ניתוח- כמעט כל היום התינוק היה איתי, אבל לא הייתי בביות. בלילה היה רישמית בתינוקיה אבל בפועל חצי לילה הייתי בחדר הנקה,
גם אז לא היה לי עזרה אבל לא עשיתי כלום חוץ מלטפל בתינוק לטפל בעצמי לאכול ולישון...

ממליצה מאוד על אפס הפרדה- בהדסה עין כרם, בעבר לא היה בשערי צדק, אבל גם על שם שמעתי דברים טובים.

זוכרת סיטואציה מאחד הלילות שהייתי עם ברזל ברצפה, אנטיביוקה בוריד ובכללי חלשה אחרי ניתוח- האחות באה לקרוא לי להנקה, בקושי התעוררתי, ראיתי אותה כפול 4 או 5 מרוב עייפות...
מלמלתי לה בחולשתי שאני לא מסוגלת לקום שיביאו לתינוקת מטרנה.
אחרי דקה לא נרדמתי חזרה, התאפסתי על עצמי וקמתי בשארית כוחותי להניק, מה פתאום שאוותר ?
רצתי (צלעתי בקושי יותר נכון) לתינוקיה ושאלתי אם כבר נתנו לה תמ"ל, כמובן שטרם הספיקו, לקחתי אותה ואת המדבקה שהסירו כבר הנקה בלבד, ביקשתי חדשה והדבקתי...
הרגשתי אמא לביאה...
יפה מאודלמה לא123

רק שתדעי שזה לא תמיד חכמה ללכת בכזה מצב

הייתי פעם בתינוקיה ,אמא עמדה ליד העריסה של התינוק והתעלפה,פשוט נפלה על הריצפה. נס שהתינוק לא היה בידיים שלה

ואו ה' ישמור...אהבתחינם
באמת מפחיד- אני באמת נמנעתי מלהחזיק את התינוקת בעמידהרעותוש10
בגלל שהייתי עם ברזל נמוך בערך 7
)במיוחד שהוא ירד במהירות שזה עושה הכי סחרחורת יותר מאשר יורד לאט לאט

אז הרמתי אותה רק כשישבתי, גם להנקה- מסיעים עם העגלה ורק כשיושבים אז מרימים...

הערה חשובה ביותר ! אצלי אחות במחלקה הזהירה אותי על כך, וגם הגעתי לחדר הנקה להדרכה קבוצתית שאמורים להשאיר את העריסה בחוץ,
נכנסתי איתה כדי לא להרים את התינוקת ואז היועצת שמעה את המצב ואמרה שתבוא להדריך אותי אישית בחדר
באמת בבי"ח אמרו לי לא להסתובב עם התינוק בידייםיעל מהדרום
לק"י

לקחת רק בעריסה.
לדעתי רק ביות מלא (והכי טוב אפס הפרדה)חילזון 123
שני הראשונים שלי היו בפגיה אז לא יצא לי להיות איתם הרבה וזה היה קשה מאד לטייל בין הפגיה למחלקה ולשאיבות
אחכ אצל אחד לקחתי ביות מלא, למרות שהייתי אחרי ניתוח. ההתחלה היתה מקסימה אבל ממש מהר הוא פיתח צהבת ושוב הייתי צריכה לטייל בין המחלקה לפגיה או לתינוקיה ולנסות להניק במהירות כדי שלא יפסיד שעות של פוטו. סיוט ממש. (+אחיות תינוקיה לא רגישות בעליל)
שניים נוספים היו בביות מלא וזה היה נהדר ממש
(חוץ מהקטע שצריך לחכות עד שאפשר יהיה לקום אחרי האםידורל ורק אז ללכת לתינוק, ועד שמשחררים אותו מהבדיקות... סתם זמן מלחיץ)
האחרון לקחתי אפס הפרדה וזה היה ככ ככ נח.
וממש מזל שלקחתי אפס הפרדה כי שוב היינו עם צהבת אז שמו לי את הפוטו ממש ליד המיטה שלי, יכולתי להניק זריז לעיתים קרובות ולהחזיר לפוטו בקלות בלי בעיות ובלי להלביש כל פעם וכו. ב''ה גם באמת הוא ינק בגלל זההרבה והצהבת ירדה ממש מהר.

האמת היא שברור שזה לא לגמרי קל והטיפול בתינוק וההנקה דורשים כמובן
אבללדעתי זה חלק מהלידה ואני לא רואה איך הייתי רגועה יותר בדרך אחרת

ילדתי בלניאדו אגב
עונהאורוש3
ילדתי בעין כרם. שני ניתוחי חירום. לקחו לתינוקיה, נתנו בהתחלה מטרנה. אף אחד לא ממש שאל אותי. תינוקיה שם זה רק בלילה. ביום היו איתי עם ליווי של בני משפחה. השלישי- ניתוח מתוכנן. כתבתי אפס הפרדה והנקה בלבד מראש. בעלי עלה איתו לטיפול כשהייתי בהתאוששות ואח''כ היה רק איתי. הכי טוב ורגוע. אבל היו איתי אנשים (משפחה ובתשלום) לאורך כל הזמן. לא לכל אחת יכולים להתגייס כך ולא כל אחת במצב שמאפשר את זה לבד. לכן עדיף לכבד כל אחת ולא לשפוט. מי שיכולה זה הכי הכי טוב לתינוקי ולאמא...
למה יש את הרושם שמישהו שופט?באורות
מעולם לא עלה בדעתי בכלל לשפוט מישהי ששמה בתינוקיה.
*עורכת*
רק עכשיו קראתי את התגובות הקודמות ואני מזועזעת מזה שבנות מגיבות בשיפוטיות כזו, אבל בחיי שלצערי אני כבר לא מופתעת.
רק מקווה שאף אחת לא תקח את זה באופן אישי ולא תרגיש רע עם עצמה לרגע
אני רק שאלהטל..
ילדתי בשע"צ, קיסרי, הייתי ביולדות א.
בעיקרון נתנו לי שהתינוקת תהיי איתי כל הזמן, ביום ובלילה,למעט בדיקות רופא, ובין 3 ל5 בלילה.
זה חריג? בדרך כלל אי אפשר שהתינוק יהיה איתי בלילה? כל השישה ימים שהייתי שם לא הנקתי בתינוקיה, וגם בלילה כשהשארתי בתינוקיה הביאו לי אותה כשרצתה לאכול.
מנסה להבין אם זה הרגיל שם או שרק חי היתה כזו חויה טובה..

)לא מדברת על הטיפול מבחינת מקלחות טיטולים ובגדים, הייתי אחרי ניתוח ולידה ראשונה ושמחתי שיש מי שלוקח את האחריות על זה במקום אמא רועדת שכמוני)
זה סוג של ביות חלקירעותוש10
כל בית חולים מגדיר אחרת מה זה חלקי מה זה מלא,
ואפס הפרדה זה אומר שאין הפרדה כלל בין התינוק לאמא- לא יודעת אם זה קיים אחרי קיסרי כי לרוב חדר התאוששות משותף לכלל חדרי הניתוח (לא דווקא יולדות)

נגיד בעבר בשערי צדק לפני עשור כשאני ילדתי שם בקיסרי לא מתוכנן, בלילה תינוקות רק בתינוקיה ובמשך היום היה שעה בבוקר שעה בצהריים שעה בערב שהיה צריך להחזיר לתינוקיה,
שנאתי את זה ובלידה הבאה הלכתי לעין כרם...

אבל זה שוק כזה כלכלי ומשתלם שהיום מציעים לך את כל האופציות שתרצי - רק תבואי ללדת אצלנו !!
זה ברכה גדולה ליולדות ויש הרבה יותר חופש בחירה- מקסים בעיני
לפי מה שאני יודעתליד ה'
באפס הפרדה אחרי קיסרי - התינוק נמצא עם המלווה שהודעת להם מראש. ויש בתי חולים שחדר ההתאוששות הוא רק ליולדות ולא לכלל המנותחים.
זה טוב ויפה שהקיסרי מתוכנןרעותוש10
בחירום- לא הגדרת מראש,
המלווים גם דואגים לך ומלווים אותך בהתאוששות,
הכל בלאגן

לגבי ההתאוששות המשותפת יכול באמת להיות, זה נפוץ ברוב בתי החולים,
שמעתי שבאיכילוב זה הולך להיות מופרד משאר הניתוחים כדי לאפשר באמת אפס הפרדה
בקיצור לכן הרוב לא מאפשרים אפס הפרדה שהתינוק ליד האם בקיסרירעותוש10
כן שאחד המלווים יכול ללות את התינוק למשל בתינוקיה אבל לא ליד האם
יש אפס הפרדה לאחרי קיסריעדיין טרייה
שהתינוק נמצא עם האם ולא רק עם מלווה אבל זה רק בקיסרי מתוכנן בחלק מבתי החולים ובימים מסויימים
לי היה אפס הפרדה אחרי קיסרי לא מתוכנןאורי8
בהתחלה לקחו את התינוק לתינוקיה, ואני הייתי בהתאוששות. ביקשתי אפס הפרדה, ומייד כשעליתי למחלקה בעלי הביא את התינוק, ומאז הוא נשאר איתי עד השחרור.
חייבת לומר שביממה הראשונה , לא היתי מסתדרת לבד אחרי הניתוח, זו היתה שבת ובעלי נשאר כל השבת. וגם היתי מאוד מנוסה בהנקה ובטיפול בתינוק, מניחה שאחרי קיסרי בלידה ראשונה , חייבים מלוה כל הזמן אם רוצים אפס הפרדה.
מעולה ! רק לפרוטוקול זה נקרא ביות מלא, לא אפס הפרדהרעותוש10
אפס הפרדה זה כשמו כן הוא ללא הפרדה בכלל היילוד צמוד לאם מרגע שנולד
זה היה אפס הפרדה מרגע שהוא הגיע אליאורי8
ושם קראו לזה אפס הפרדה, ילדתי באסותא באשדוד, ובגלל שהיתי באפס הפרדה, לא יכולתי להשאיר אפילו שניה בתינוקיה( בביות מלא , אפשר). באו לעשות את כל הבדיקות והשחרור לידי.
התינוק היה בתינוקיה רק בתפר שבין סיום הניתוח לעליה למחלקה, כי היתי בהתאוששות והיה ממש כניסת שבת ובעלי היה צריך להתארגן לשבת.
אז כל מקום קורא לזה אחרתיעל מהדרום
לק"י

בסורוקה יש ביות מלא, והתינוק איתך מאז שמביאים אותו. הבדיקות הראשונות הן לא עם האמא, אבל השאר הן בחדר של האמא.
ואין שם תינוקיה, אבל אם יש צוות פנוי אפשר להשאיר את התינוק איתם וללכת להתקלח למשל.
ואין אמבטיה לתינוק בחדר, אבל האמא מקלחת אותו.
ענין של מינוחים כל בית חולים קורא לזה אחרתרעותוש10
עקרונית:
אפס הפרדה- כשמו כן הוא, הכל ליד האם, אני הייתי ככה לפני 7 שנים בהדסה עין כרם הם די החלוצים
ביות מלא- התינוק איתך כל הזמן מלבד זמן התארגנות מסוים שהאם בהתאוששות (מלווה יכול ללות את התינוק)
כל מקום נותן או לא נותן להשאיר לכמה דקות או יותר בהשגחת אחות.
ביות חלקי- ביות של רוב הזמן חוץ ממתי שהחליטו שלא (נגיד לילה כדי לא להפריע לשינה של כולן)
אם ככה היום "ביות חלקי" זה הרגיל בתכל'ס.44444
אפס הפרדה=צמוד לאם או אב/מלווה אחרליד ה'
אני עברתי ל0 הפרדהשירה515
בלידות הראשונות הילדים שלי היו בתינוקיה, כי ככה זה היה, וזהו. לקראת הלידה החמישית כבר היו לי תובנות אחרות על האמהות שלי, וגם על האחריות שלי (גם בנושא החיסונים), והיה ברור לי שהתינוק שלי נמצא איתי, ואני מחליטה ואחראית על כל מה שקורה איתו.


אז בלידות האחרונות התינוק היה איתי. למעט זמנים קצרים שהשארתי להשגחה. היה בסדר. לפעמים קשה שהתינוק צורח ומפריע לשכנה לישון, או שהתינוק של השכנה צרחן...
זו עניין אישי לכל אחתהשב שכינתך

אני, באופן אישי, לא יכולתי להירדם כשהתינוק שלי לא היה לידי כי דאגתי כל הזמן שהתינוק אולי בוכה ולא מתייחסים אליו או שמביאים לו איזה בקבוק מטרנה  - וביקשתי הנקה בלבד.  הרגיע אותי להיות ליד התינוק בכל רגע ולדעת שהוא רגוע (או שלא - ואז שאני אטפל ולא אדם זר). 

 

ביות גם היה לי יותר קל פיזית כי בד"כ הייתי אחרי ניתוח (ילדתי ב2 לידות רגילות ו5 נתוחים) וציפו ממני לבוא לקחת ולהחזיר מהתינוקיה ופשוט לא היה לי כח ללכת כל כך הרבה אחרי הניתוח.  

 

מצד שני אני פגשתי בהרבה אמהות שהרגישו אחרת ממני.  כל אחת צריכה לעשות מה שטוב לה.

 

בהצלחה

ללא מחקרים ובלי חרטותהמקורית

לידה ראשונה ושנייה באפס הפרדה

זה היה לי ממש משמועתי כאמא ועזר לי, לא הרגשתי קושי מיוחד להפך זה עשה לי רק טוב

גם אפשר לי להיכנס לאמהות בצורה חלקה ועם קצת עזרה מהאחיות אז לא הייתי בשוק לגמרי

וגם לא רציתי משו אחר

הרגשתי שאם התינוק/ת לא יהיה לידי לא אוכל להיות רגועה

 

(אנונימית חדשה) מבחינתי רק אפס הפרדההריון ולידה
בלידה הראשונה לתינוק היה בעיה לנשום אז הוא היה בהשגחה צמודה בפגיה, ואני הייתי צריכה להיטרטר בין קומות אליו. סיוט.
והלידה עצמה גם לא הייתה משהו, עם מיילדות שלא הרגשתי שמאמינות בכוחות שלי ורק דוחפות אפידורל.

החלטתי לפני הלידה השניה שני דברים-
1. התינוק לא זז ממני.
2. אני מחליפה בית חולים למקום ידידותי ומאמין יותר.
לשמחתי הלידה השניה הייתה חוויה מתקנת ללידה הראשונה, והלכתי למחלקה של אפס הפרדה.
וכשהרופא רצה להוריד את התינוק לתינוקיה בגלל משהו, התעקשתי, חתמתי על סירוב, ונשארתי באפס הפרדה.

לידה שלישית הייתה אפילו עוד יותר מדהימה, ותיקון לכמה דברים קטנים שהיו בלידה השניה.
אפס הפרדה ממש, לא זזתי ממנו לרגע.
אחרי השחרור הוא פיתח צהבת וחזרנו לאשפוז של יממה בתינוקיה, מה שחידד לי לגמרי שעבורי התינוקיה היא לא אופציה.
ישנתי לילה שלם על כיסא צמודה אליו, ולא היה שום סיכוי בעולם שיגעו בו בלי רשות שלי.

אני יודעת שאני נשמעת אולי קצת מפלצת, אבל אחרי חווית הפגיה בלידה הראשונה אין סיכוי בעולם שיפרידו ממני תינוק.
מבינה לגמרי מה שכתבת,שגרה ברוכה
חוץ ממשו אחד. כתבת בלידה השניה שהרופא רצה להוריד כדי לבדוק משהו וחתמת סירוב. איך לוקחים אחריות על כזה דבר ? אני מבחינתי תינוק פיצי כל חשש שהוא בריאותי שיקחו ויבדקו..
עונה לךהריון ולידה
לקחתי תרופה שיכולה להשפיע על התינוק, ולכן הרופא רצה שהתינוק יהיה כל הזמן בתינוקיה (עם מד דופק).
וסירבתי (והסברתי לו למה).
אז סיכמנו שיבדקו את התינוק במהלך היום כמה פעמים.
אה אוקי,שגרה ברוכה
תודה על ההסבר!
תחשיבי אם מתאים לך לטפל בתינוק מיד אחרי לידהים...

זה בעיקר תלוי בך ובלידה שלך

^^^^ (ובהאם יש לך עזרה)יעל מהדרום
לק"י

ות'כלס, זה מסוג הדברים שקשה לדעת מראש.
לדעתי עניין העזרה הכי משמעותי.44444
אם אין עזרה בכלל לפחות לרוב מוחלט של היום לדעתי זה לא רלוונטי.
לא נכון לגבי כל אחתיעל מהדרום
לק"י

אני הסתדרתי טוב לבד רוב הזמן בלידה השניה.
וגם בלידה הראשונה שהיתה בניתוח, רוב היום התינוק היה איתי מבחירה (ובלידות בתינוקיה, והביאו לי אותו להנקות בלילות ואני החזרתי).

הבעיה היא באמת שאין לדעת מה יהיה מצב האמא אחרי הלידה.
דווקא לא תמידלמה לא123

לי אין עזרה והתינוק היה לידי רוב הזמן, כי אני לא מצליחה להירדם בבי"ח (סיוט)

והתינוקות בכיינים,אז במקום לרוץלתיינוקיה כל הזמן,מעדיפה שיהיו לידי כל הזמן, ואני מסתדרת עם זה מצוין

לדעתי להפךחילזון 123
הרבה יותר קשה להיות כשהתינוק רחוק וצריך להתרוצץ וללכת אליו ואין מי שיביא אותו אליך כל פעם
מאשר פשוט להיות לידו
הבעיה שצריך לקלח אותו ולטפל בו.44444
עם תפרים וסחרחורות זה מאד קשה.
לקלח אפשר כבר בביתחילזון 123
בסדר אם יש סחרחורות חזקות זה כבר מצב מיוחד. זה לא משהו שקורה לכל אחת.
מן הסתם זה די אינדבידואלי
אם מניקים בלעדית,לי, יותר קל שהתינוק לידי מאשר כל פעם לדאוג מה איתו וכו
נכון (לכן זה תלוי במצב האישי של אשה)יעל מהדרום
אני הסתדרתי בלי עזרה, אבל לא באחת הלידות כשהרגשתי נורארעותוש10
זה באמת ענין מאוד אישי ולא ידוע מראש...

אני באתי מגישה מאוד טבעית באידיאל, אבל לפעמים המציאות לא כך ואחרי הרדמה כללית ואיבוד דם לא היה לי רלוונטי לטפל בתינוק מיד, לא ידעתי מימיני ומשמאלי

מה שאני חושבת שמי שחי "רק" לפי האידיאלים הנשגבים צפוי לפעמים להתרסק במבחן המציאות...

באידיאל שלי דגלתי וזה היה מקסים, כשלא התאפשר התגמשתי ופעלתי לפי מה שהיה לי, ללא הצהרות וללא משפטים מטיפים כמו איך אפשר בכלל...
הערה כללית.44444
מנסיוני ב-3 לידות.
היום, ההבדל בין כל האופציות בפועל לא כ"כ גדול.
בעבר (לפני 40 שנה) היו שעות הנקה ואמהות הורשו להוציא את ילדיהם מהתינוקיה בשעות מסויימות (היום זה נחשב הזוי לחלוטין).
בפועל, אני לא רשמתי בשום ביות וילדתי ב-3 בתי חולים שונים והייתי עם התינוק מתי שאני רוצה. רק בשינה ביקשו שאחזיר אותו לתינוקיה.
רק במעייני הישועה היה כלל שאפשר להניק בלילה כמובן אבל בחדר הנקה ולא בחדר הרגיל (לפני מעל 5שנים).

אני תמיד ילדתי בלילה- לפנות בוקר.
מהלידה הראשונה למדתי שבלילה הראשון חייבים לישון נורמאלי וביקשתי שיתנו לילד בקבוק.
זו הצלה.
ואם זה משנה אני מהמניקות לטווח רחוק מאד.
בתכל'ס זה לא באמת משנה מה בוחרים לטווח רחוק מאד.
מטו של מה מתאים עכשיו.
אני אישית מעדיפה בזמן שינה שישמרו על התינוק ולנוח נורמאלי ולא כל רגע לקום מתינוק של מישהי אחרת.
זה שפיות לכל הילדים לטווח הקצר.
לטווח הארוך- בעיני, זה חסר משמעות.
גם מקלחות עדיף שמישהו אחר יעשה.
אני לא מקלחת תינוק לבד עד שבועיים אחרי לידה בגלל שאני סובלת מסחרחורות וזה פשוט מסוכן....
איך אהבתי את מה שכתבת.ירושלמית טרייה
קצת שפיות, לא לקחת הכל בקיצוניות. תודה.
מסכימה לחלוטין,שגרה ברוכה
אני שמה בתינוקיה בפועל במהלך הימים עצמם יכלו להיות איתי הרבה שעות. או של הנקה או שסתם יצא.. בלילות אני שמה שם אחרת חוזרת זומבי לילדים שבבית. אבל בפועל.. מה מגדיר אם ביות או לא או חלקי אם בפועל מתי שרציתי שם שם מתי שרציתי היה איתי
באיכילוב היה מושלם!חדשה2

אני ילדתי באיכילוב,

לא יודעת אם רלוונטי במרחק, אבל היה מקסים!
לא היו כללים ברורים, היו לי תנאים של ביות מלא (הכל בחדר) אבל גם יכולתי לשים את התינוק בתינוקיה מתי וכמה שרציתי.

באיכילוב (במחלקה הרגילה) יש חדר אישי לכל אחת אז גם לא מתעוררים מתינוקות של אחרים...

בנוסף, יש בחדר מיטה נפתחת נוספת לבן הזוג (או כל מלווה) ככה שבעלך  יכול אפילו לישון איתך...

(בלידה הראשונה שלי בעלי ישן לילה אחד ואמא שלי בשני...)

אפס הפרדהמהי אמת
היי,
4 לידות..
3 ביות מלא וה4 אפס הפרדה..
לי היה מושלםם..כמובן לא תמיד קל, אבל שווה..
בתינוקיה לא פעם התינוקות בוכים ואיח אפשרות לגשת אליהם..ואמי אומרת זאת מהניסיון שלי האישי וגם ממישהמ שבצוות התינוקיה והיא חברה של המשפחה שלי..
תינוק צריך את אמא שלו במיוחד רגע אחרי שיצא מהרחם שלה.. צריך להריח ולהרגיש את החום שלה שזה מה שמביא לו ביטחון ורוגע..
אם את מסוגלת-אל תוותרי על זה!
בהצלחה ובידיים מלאות..אמן!!
לי ביות מלא היה סיוטחניתה

וכן רציתי אותו לידי כל הזמן את התינוק הבכור שלי

 

אבל היה לי ממש ממש ממש קשה

 

לא ישנתי בלילות

 

פתאום אני מגלה שהוא שלשל על כל הבגדים מתחת לשמיכה ואני בכלל לט שמתי לה מרוב שרק רציתי לישון

 

הייתי עייפה ועצובה וחלשה וחסרת ניסיון

 

 

בגלל שזה ביות מלא הצוות לא ממש עזר לי. הייתי צריכה להתחנן לשים אותו בתינוקיה כדי להתקלח ולאכול כמו שצריך כי הוא כל הזמן היה רעב. בקושי לימדו אותי אחרי שבכיתי איך להחליף טיטול. לא ידעתי. ממש עשו לי טובה על כל עזרה כי היה להם עומס והם ראו אותי כאחראית ולא הם לפי הביטוח.

 

 

בלידה השניה עשיתי ביות חלקי והיה נהדר

 

היתה לי חויה דומה בשע"צש.י.ש

בלידה הרביעית עשיתי ביות מלא.

בגדול היה מעולה להיות ליד התינוק כל הזמן אך היה הזוי מבחינתי שרוב הזמן  לא הסכימו שאשים את התינוק בתינוקיה בזמן שרציתי לאכול. לגב מקלחת- אמרו לי להכניס אותו איתי בזמן שאני מתקלחת. בעיני זה פשוט טיפשי. וכי אני יכולה באמת לטפל בו אם אני באמצע להתקלח והוא מתחיל לבכות??  אגב התלוננתי ביום השחרור כשביקשו שאכתוב משוב אם נהניתי מהאישפוז. כתבתי שהרגשתי שלא נותנים לי את האופציה להתחזק בצורה המינימלית. לאכול בלי תינוק 15 דק' ,3 פעמים ביום  ולהתקלח 10 דק' בלי תינוק פעם ביום.... תכלס אמא טרייה חייבת לטפל  בעצמה ע"מ לתפקד, וטוב שתתחיל בהרגל הזה מהיום הראשון אחרי לידה. זה הרגל שישרת אותה טוב במשך כל שנות גידול הילדים.

הכלל בעיני הוא שרק אם האמא שמחה ומכבדת את צרכיה- תוכל לגדל את ילדיה בשמחה.

מומלץ בחוםאורית ב
בעבר 2 לידות שמתי בתינוקיה, הייתי ילדה, לא הבנתי הרבה.... בלידה האחרונה לפני 2.5 שנים החלטתי עוד בהיותי בהריון שהילד הזה לא יתנתק ממני לרגע! אני רוצה להיות כל רגע לידו וכך היה! הילד לא הופרד ממני אף לא לרגע אחד ונהניתי מכל שניה איתו! לא קל מבחינת מנוחה אבל לא בשביל זה אנחנו מביאים ילדים לעולם! אנחנו כאן כדי לדאוג להם ככל יכולתנו ובי נשבעתי שכך יהיה!!!
ילדתי 3 פעמיםבלדרית
בפעם הראשונה התינוקת הייתה בפגיה ככה שלא היה מצב לביות, אפילו חלקי, 5 שנים.
בפעם השניה הייתי אחרי קיסרי, ביקשתי כשעוד לא ידעתי שיהיה ניתוח ביות מלא, לפני שנתיים.
בלידה שלישית אפס הפרדה, לפני 3 חודשים.
יכולה להגיד שאם מדובר בלידה רגילה, אפס הפרדה מקל עליך מאוד. את בעצם לא צריכה לזוז אם לא בא לך. ביות מלא צריך לזוז מעט ובביות חלקי את מתוזזת נון סטופ לתינוקיה/פגיה.
השאלה העיקרית היא- האם את רוצה להניק מלא או לתת תמ''ל.
אחרי קיסרי- כל קימה לתינוקיה היא סיוט. עדיף ביות מלא אבל- קשה להרים את התינוק אז כדאי מאוד שיהיה איתך מישהו בחדר לעזרה. מצד שני עדיף להיות פעילים אחרי קיסרי אז ההליכה הלוך חזור לתינוקיה יכולה לתת פעילות יזומה...
אין לי כותרת אבל זוגיותלשיתוף

לא יודעת לצורך מה הכתיבה נראה לי שרק לפריקה

נשואים כמעט עשור ויש לנו כמה ילדים

היום שלנו נראה בערך ככה:

בעלי קם ב4 לתפילה ולעבודה

אני קמה ב6 בערך עם הילדים, מפזרת למסגרות

אוספת מהמסגרות

בעלי חוזר ב5 אחר הצהריים

אוכל

נמצא קצת עם הילדים

הןלך לתפילה

אני מרדימה אותם

חוזר מהתפילה

אם נשאר כלים (שלא שטפתי כשהיה בתפילה) אז דןאגים לארגן את המטבח ומכינים משהו אם צריך

שותים יחד קפה ומתארגנים לשינה

ככה כל יום (עובד גם בשישי)

כבר שנים

בלי שום שינוי

לטענתו, לא חסר לו כלום וטוב לו בזוגיות ובחיים (היה רוצה לעבוד קצת פחות אבל זה לא אפשרי)

ולי? אוהו חסר הרבה חסר

חסר לי זמן עם בעלי וחסר לי להרגיש שאני נשואה ולא רק מגדלת ילדים ומקיימים יחסים כשאפשר (ולגמרי בכייף ומרצון)

חסרות לי מחוות קטנות במהלך החיים והרגשה שמישהו חשב עליי כשהיה בקניות וקנה לי משהו קטן ושזכר שיש לי משהו שדורש היום והשאיר לי פתק קטן עם שוקולד

כולן כאן נשים אז נראה לי שברור לגמרי מה החוסר שלי בלי שאסביר יותר מידי

ואין לי עוד מה לומר רק רציתי להניח את זה איפה שהוא בעולם כי אין לי שום מקום אחר

ובבקשה לא לדבר עליו בצורה תקופנית ורעה

רק רוצה להגיד שממש ממש מבינה אותך ומזדההאנונימית בהו"ל

אין לי משהו להציע, אבל אשמח לשמוע אם לנשים אחרות כן יש, כי מרגישה כמוך...

וחיבוק...

מצטערת בשבילך לשיתוף

ותרגישי ממש בנוח לנצלש אשמח שזה יהיה עם תועלת גםלךלשיתוף

למה לדבר עליו בתוקפנות חלילה?ריבוזום

הוא נשמע אדם טוב ואבא טוב!

מצד שני הצורך שלך מאוד מובן

סיפרת לו מה חסר לך?

את מנסה לעשות עבורו מחוות שישמחו אותו?

ועוד דבר - מה עם יציאה קבועה בתדירות שתתאים לכם? זה קצת קשה כשצריך לקום מאוד מוקדם אבל נניח שתזמינו מישהי לשמור על הילדים מחמש-שש ותצאו קצת? זה משהו שניסיתם / דיברתם עליו?

תודה!לשיתוף

הוא אבא טוב ובעל טוב

סיפרתי לו והוא לא מבין מה הבעיה

לו פשוט לא חסר כלום

המחוות שאני עושה מיותרות לו, לפחות זה מה שהוא משדר

ואפשר לצאת רק שזה מרגיש שרק אני רוצה לצאת אז לא באלי ככה

וגם בגלל שהוא קם מאוד מוקדם אז אין לו כח בערב לצאת ואם יוצאים אז זה יהיה בלחץ של לחזור כי מאוחר

זה ממש בסדר ואפילו מקדם להנכיח את מה שאת מרגישהנגמרו לי השמות

וצריכה ורוצה.

ממש כך, כמו שכתבת, לדבר את הלב שלך לאישך היקר.

לספר לו מה ישמח אותך, מה יעשה לך טוב, איך זה גורם לך להרגיש וכן הלאה.

גם אם הוא שונה ממך ואדם נפרד ממך - הכל בסדר!

"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהן שונות"

אז יכול להיות שלו זה לא חסר

אבל לך כן

ואותך זה יכול לשמח

אז אפשר בהחלט דווקא לקחת זאת כהזדמנות לגדילה זוגית נוספת

להנכיח אותך.

בשפת הלב, בשפת האני, בשפת הצרכים.

וליצוק לתוך הביחד שלכם גם את המרחב החדש הזה, בקשיבות אלייך, בקשיבות אליו ובקשיבות לקשר ❤

ניסיתי לשתף אותו שמשהו חסר לי ולדבר על זה במפורשלשיתוף

אבל הוא לא מבין מה אני רוצה ומה הבעיה

אז פשוט הפסקתי לשתף אותו

עכשיו אנחנו בזמן שאסורים וזה הזמן שזה כל פעם מחדש צף אצלי בעוצמה גדולה יותר כי אז אין לו את האפשרות להסיח את דעתי במגע שיכפר על זה

אני ממש מבינה אותך- רעיון ושיתוףפרח חדש

התחלנו לאחרונה תהליך זוגי

והבנו שנינו שאנחנו חייבים לעשות שינוי.

בייעוץ קיבלנו כל מיני רעיונות

הנה כמה לדוגמא

לצאת פעם בשבוע, לא דווקא בילוי יקר

אפילו לשבת בגינה או מול הים (אנחנו קרוב לים) ואז היא הביאה לנו תסריט לדייט מוצלח

וככה אנחנו עושים

יש שם זמן לדבר אחד טוב על השני

אחכ לתכנן משהו זוגי למהלך השבוע

קניתי כרטיסים של שיח ופעם ביומיים לפני השינה אנחנו מוציאים 2 כרטיסים ומדברים על זה

בהתחלה זה היה מאוד מאולץ וקצת קשה

אבל אין לתאר כמה זה פותח ומקרב ופתאום אנחנו מדברים על עצמינו, ואחד על השני

ולא רק דברים טכניים וילדים.

אני רוצה ללכת לייעוץ זוגילשיתוף

והוא מסכים להיגרר אחריי כדי שאהיה מרוצה

אבל בינתיים עוד לא מצאתי משהו שיתאים לנו מבחינת שעות ותקציב

לא חסר לו כלום אז אין נכונות ממנו לצאת

אם אבקש ממנו הוא ייצא איתי אבל לא כייף לצאת ככה בהרגשה שהוא עושה לי טובה

זה בדיוק הנקודה שהוא מבחינתו הכל בסדרפרח חדש

ואת מרגישה שחסר לך

מעודדת אותך להמשיך לחפש יועצת כי דרכה אני מאמינה שהוא ייחשף לעולם ולמימד בזוגיות שהוא בכלל לא מכיר.

מעניין אותי להביןאני נשארת אני..

סה''כ בעל חשוזר ב5 הז ממש מוקדם..

משהו לא מסתדר לי למה החוויה היא כל כך דזיפית

כי מרגיש לי שהקושי הוא לא הסדר יום

אלא משהו בינכן לשא מצליח לקרות

חיצונית זה נראה שאתם אכן קמים מוקדם.. ובטח גם עייפים בהתאם

אבל מצד אחה''צ אין פה משהו חריג.. לפי מה 'אני מכירה ורואה סביבי 5 זה שעה אפילו מוקדמת יחסית לגברים.. והוא נמצא עם הילדים .. תפילה הז ב7ועשר'ים בערך..

ונכון זמני תפילות מאתגרים את כולנו

אפשר אולי לנסות להקדים ושירדמו יותר לקראת 7 ואז יוכל לעזור גם בזה

לא שמעתי פה בעל לא מתחשב או לא טוב

משעתי קצת חוסר מקום לכיף בחיים ליחד לשכם

נגיד בערב- י שלכם איהז ערב זוגי?

וגם בלי ערב זוגי.. כשהוא חוזר בערב- אתם יושבים לאכול יחד ארוחת ערב ולשתף מה שלומכם היום ומה אתם מרגישים וכו..?

כי בעיני שם נכנס הפן הזוגי..לא חייב שיהיה ארוך.. אבל כן להפגש דרך שיחה ולא רק דרך משימתיות

בעיני זה כבר משנה את התחושה

וכמובן אפשר להוסיף מעבר..למה בעצם את זקוקה?

וכן גם אם לא משקיעים זמן בלנקות ולסדר ערב אחד.

תספרי את השעות מהקימה עד החזרה הביתהאמאשוני

לקום ב4 ולחזור ב5 אחרצ

זה כמו לקום ב7 ולחזור הביתה ב8 ואז לצאת גם למנחה וגם לערבית.

זה אכן מתיש ובקלות אפשר להישאב אם לא עוצרים את המרתון באופן יזום.

נכון אני שמתי לב ואמרתי שבטח הוא ממש עייףאני נשארת אני..

אבל אם אין ברירה אלא לקום ב4

וכשהוא חוזר הוא מגיע ונמצא אפילו קצת עם הילדים..

אז לא הבנתי מה לא בסדר

לי היה נשמע שחסר מימד של יחד, וזוגיות וגם קצת הרפיה או כיף לעצמם בתוך המשימתות

אבל אולי טעיתי.. לא ראיתי משהו מאוד חריג בלו''ז חוץ מקימה המוקדמת וזה באמת מאתגר מממש

בתור אחת שהיתה שםפרח חדש

אז זה בדיוק זה

חוסר באינטימיות ריגשית, לעשות ולדבר על דברים שלא קשורים ליום יום הרגיל שלנו.

ואני מרגישה שלנו הנשים זה משהו יותר חיוני מאשר לגברים.. לא יודעת למה

אבל כשהתחלתי ליזום את זה ולטפל בעזרת יועצת זוגית (כי זה חוסר של שניייים וכבר נהיה קשה להתחיל ליצור את זה לבד) אז הוא פתאום גילה עולם שלם שלא ידע שקיים

לכן אני חושבת שצעד ראשון צריך לבוא מהאישה

נכון זה בדיוק מה שהתכוונתיאני נשארת אני..

פשוט הרגתשי שהתאו4 היה כאילו הבעיה היא רק הסדר יום העמוס והמישמות

ובאמת מרגישה שהאי טימיות הרגשית זה הנק'

זה נותן חוויה אחרת ליחד גם בתוך המשימות

חזה לימוד..לבנות אותו..

מכירה גם מעצמינו

כשעייפים אין כוח לעשות שום מחווהאמאשוני

וגם לא מרגישים את הצורך וגם יש קהות רגשית.

אין לי שום תלונות על בעלי הוא באמת מקסיםלשיתוף

כתבתי את סדר היום *שלנו *

ובסוף כתבתי בדיוק מה חסר לי

לא עזרה שלו בבית ולא שיהיה יותר עם הילדים אלא שפשוט יהיה לנו יותר זוגי מאשר טכני

יש שתי דרכים למלא את הצורך הזהאמאשוני

או לצפות ממנו

או לעשות בעצמך.

נראה לי הכי טוב לשלב.

ניסיתי ולא קורה כלוםלשיתוף

אז אמרתי לו שאני רוצה לחג צמיד ולא קיבלתי

אמרתי לו שאני רוצה שוקולד עם פתק ולא קרה כלום

והשבוע שוב ביקשתי שלמקווה יקנה ונראה אם שבוע זה מספיק זמן כדי שיספיק לקפוץ לחנות קרובה לקנות שוקולד מסכן לאשתו

ואני קונה לעצמי שוקולדים וגם תכשיטים זה לא חסר לי טכנית אלא חסרה לי ההרגשה שמישהו קנה לי וחשב עליי ואולי אפילו קצת התאמץ בשבילי

אני מתכוונת ליזום בעצמך את היציאותאמאשוני

להזמין אותו לצאת ביחד לדייט. ללכת לקנות מתנה יחד. לכתוב לו מכתבים, הודעות ווטספ של בוקר טוב.

לא להשקיע את כולך בזה, אבל כן לנסות להרגיל אותו.

במקביל להסביר לו מה חסר לך.

כמו שכתבת, חסר לך שהוא יקנה לך.

תוסיפי לרשימת קניות למשל: "פינוק לאשתי"

ולתת דוגמאות ספציפיות.

אינטנסיבינעומית

הוא 13 שעות לא בבית ברצף+מנחה וערבית

קשוח ממש.

בעשר בערב הוא במרחק של 6 שעות מקימה.

איתי אין אפשרות לדבר במצב הזה.

קראתי שאתם שותים קפה ביחד בערב. אולי כדאי להוסיף לזה משהו נחמד?

סדרה חביבה, אוכל טעים (סלט/ ופל בלגי קנוי וכו')

זמן איכות של 20 דקות בכל יום, שחושבים עליו עוד ארבע דקות. לדעתי במצטבר שווה המון.

ואגב, לדעתי צורת המחשבה שלנו. אני רוצה שוקולד, פתק של בוקר טוב וכו' והבעל צריך לממש את זה לא נכון בעיני.

זה דומה לגבר שיצפה שאשתו תכין עוגיות, ויהיה מאוכזב מאוד אם לא. יקירי, לך למכולת.

הנאה אידיאלית בעיני, היא כזו ששני בני הזוג נהנים יחד ממשהו. (אם אישה נהנית להכין עוגיות, וגבר נהנה לקנות שוקולד, סבבה)

אבל לא רק כדי למלא צורך של בן הזוג.

מקווה שאני מובנת.

ויכול להיות שאת משווה לנשים אחרות שהבעל שלהן חוזר בשבע, ושלך חוזר יחסית מוקדם.

אבל אני חושבת שלא שכיח בכלל שגבר יצא בשעה 4 בבוקר.

בהצלחה

נשמע שבעלך עובד המוווןהמקוריתאחרונה

קם מאוד מוקדם, ישן מעט, זה כשלעצמו - אימאלה, בא לי לישון רק מלקרוא את העומס

לדעתי זה מסביר הרבה ממה שכתבת

אני חושבת שכדאי לדבר על זמן זוגי ואיכות חיים/ איזון בית עבודה במקביל לחוסר שלך. שהוא מאוד מובן

♥️

איך יודעים להיות אמאראשונית

זה הולך להיות ארוך

הגבר הקטן שלי כבר תכף בן שנה ואני מרגישה כל כך לא יודעת במלא תחומים

למה אני לא יודעת לשלב לו ארוחות נורמליות, הוא בהנקה מלאה ובקושי נותנת לו לטעום מעצלנות (והוא ממש לא בררן, אוכל הכל), בקושי נותנת לו יוגורט וביסקוויט, מעדיפה להניק (גם לא כ''כ מבשלת ארוחות בבית, כי הולכים הרבה לאכול אצל אמא שלי בערב)

ואני הרבה בפלאפון במקום לבלות איתו, פשוט זה כל כך מושך והבייבי שואב כל כך הרבה אנרגיות אז לא כל הזמן שאני איתו אני לגמרי איתו (הוא איתי בבית כרגע)

ואין לי מושג איך להעסיק אותו, הוא מפותח מאוד ומשועמם בבית (אחרי שמשחק במשחקים ובספרי תינוקות שלו ומתעסק בכל מוצר בבית אז הוא ממצה את הבית) ברמה שלפעמים אני פותחת לו את המקרר כי הוא אוהב לדעת בדברים במדף התחתון אז שמתי לו כמה שקיות תבלינים סגורות שמרשרשות לו, וגם חם אימים בחוץ, במיוחד כשאני מניקה ובעלי מתאושש ממשהו רפואי אז פחות מתאים שיצא איתו בחום.

קיצר מרגיש לי שלא יודעת איך להאכיל אותו נכון ולפתח אותו, מרגישה אמא חסרת ניסיון ואינסטיקטים. אוףףףף

תבחרי צעדים קטניםשמשית123

לא צריך להתחיל לבשל ארוחות 3 מנות, אבל תחליטי שפעם פעמיים בשבוע מכינה סיר מרק שיאכל כמה ימים. או אם יותר קל ארוחה אחת ביום שהיא חביתה מקושקשת עם גבינה.

בקשר פלאפון, גם להציב לעצמך את הגבולות גזרה, כשאת איתו על השטיח הטלפון על שקט במשך, אבל כשאת נחה והוא משחק ברצפה תשחררו.

בקיצור, לא ללכת בכל או כלום אלא צעדים קטנים.

בהצלחה רבה

קודם כל זה מאד קשהכורסא ירוקה.

נשמע שאת דוקא אמא מעולה. את יודעת למה? כי את איתו בבית ימים שלמים ומה שקשה לך זה שאת לא יודעת איך לקדם אותו יותר מזה. אם אני הייתי במצבך השרשור שהייתי פותחת היה - אני עם תינוק בבית ויוצאות לי קרניים, מה עושים?

אז נשמע שיש לך סבלנות וכוח להראות אהבה וזה המון!!!

ובטח שאת בפלאפון. בניגוד למה שהרגילו את הדור שלנו לחשוב, מעולם נשים לא היו בבית לבד עם הילדים בצורה טבעית. כשחיו בחברה שבטית תמיד היו שם עוד מבוגרים שעזרו בתפעול, היו ברי שיח שפויים ובאופן כללי נתנו עוד תחושת עולם-חיצון שלא משאירה אותך לבד לטבוע בין חיתולים, בכי כי קילפת את הבננה בדיוק כמו שהם רצו ועכשיו התחרטו, והשמדה מוחלטת של כל נסיון להשליט סדר בבית. אז זה הגיוני שאת מרגישה שאת צריכה עוד משהו לברוח אליו.

ממליצה לך לבחור זמן מסויים שבו את בהגדרה בלי פלאפון. לא 3 שעות - רבע שעה, אפילו חצי שעה במקסימום. בשבילו זה עולם ומלואו של תשומת לב. אל תקפצי מעל היכולת שלך כי זה לא יתן לך להתמיד.

מצד שני אם את ערה כשהוא ישן תני לעצמך בזמן הזה לגלול במסך כמה שבא לך.

בשאר הזמן תזרמי עם מה שקורה ואל תלקי את עצמך..

לגבי האוכל הייתי מחלקת את זה לשני נושאים - את לא רגילה להכין אוכל והוא לא מצליח לטעום הרבה. את החלק השני קל יותר לפתור - אם אתם הרבה אצל אמא שלך, תקפידי שיאכל שם מהאוכל שלה. החלק הראשון זה הרגל ויותר קשה לשינוי, אבל תנסי כל יום להכין משהו קטן. לא ארוחה שלמה ולא מאכל מורכב. משהו בקטנה.

מבחינת תעסוקה בגיל הזה במעון הם משחקים עם

חבילות מגבונים ריקות

קופסות מסטיקים/תבלינים ריקות

השחלות - קופסת סימילאק שעושים בה חור למעלה למקלות ארטיק או פונפונים גדולים (אפשר לקנות בחנות חומרי יצירה)

קצת לתת לו ללעוס ספרי אמבטיה או ספרים מקרטון

מגדל קוביות

בריכת כדורים

כדור - אני אוהבת את כדור הבד של איקאה. נותן תחושה של כדור אבל לא בורח להם כל הזמן

משחקי מים אם יש לך מרפסת וכוח

בימבה קטנה זה מעולה

מתקני פעוטות בגן שעשועים

עכשיו עוד גדול עליו אבל בהמשך הוא יגיע לגיל של מטבח

זהו בערך וקחי בחשבון שרבע שעה של התעסקות זה המון בשבילו, והתעסוקה הכי כיפית היא להסתובב לך בין הרגליים 🧡

הייתי מוסיפהעל הנס

מגנטים על המקרר

ולפתוח מגירות ולרוקן את התכולה שבהן.

בגיל הזה התחלתי ללמד אותם לשחק בלוטו

ופאזלים של 2 חלקים של חיות.

אבל את באמת נשמעת אמא מהממת,זה דורש המון להיות יום שלם עם תינוק לבד בבית,זה באמת קשוח במיוחד שאין לו שום חברה אחרת חוץ ממך.

מקפיצה לישמעונהאחרונה

לגבי האוכל- אני כמעט ולא מתאמצת על זהיעל מהדרום

לק"י

שלי בן 9 חודשים, ויש דברים שקל לי לתת לו לאכול:

*חתיכת בננה שלמה, שופכים עליה טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה, ומאכילים עם כפית ביסים קטנים.

*פירות רכים שלמים או חתוכים לרצועות- הוא מחזיק ביד ואוכל (לא תפוחים. הם קשים מידי).

*פירות רכים חתוכים לקוביות (אפשר עם טחינה וכדו').

*כשאני מבשלת מרק לשבת, אז יש לו לתחילת שבוע. אפשר להרים לו מראש כמה מנות.

*חתיכות לחם עם מה שיש (טחינה, חמאת בוטנים, גבינה).

נראה לי שכל עוד יונקים/ שותים תמ"ל זה משלים את מה שצריך.

אבל אני לא בקיאה בנושא.

טעימות זה כזה שלב מעצבן..לפניו ברננה!

אני משתדלת לדלג עליו.

כמה שיותר לתת לו עצמאות מגיל צעיר...

אם הילד מסתדר עם אוכל - שמה לו על המגש מהאוכל של כל המשפחה.

לפעמים אוכל טוב יותר ולפעמים פחות, סומכת על ההנקה שתשלים..

בן 11 חודשים

בגדול הארוחות שלו בשגרה (מאוד משתנה ואני זורמת... אם נגיד הכנו פסטה לארוחת ערב הוא יקבל ממנה גם)

בוקר - כריך וחביתה וירקות/פרי ולחם (היום נגיד בוא אכל רק פרי)

צהריים - כמו כל המשפחה פשוט חותכת לו לחתיכות קטנות. הוא אוהב לאכול לבד. מעדיף את זה על פני כפית..

ערב - דייסה עם פרי מרוסק לתוכה.

אם צריך בין הארוחות פרי או בייגלה או פריכית...

בנסיעות קונה לו גרבר הרבה פעמים.

מעדיפה את הלכלוך שנוצר על פני לרסק ולהאכיל כפית כפית.

לגבי הלכלוך: אם יש שואב שוטף - זה קל 🙂

אם לא, אפשר לשים ניילון שולחן מתחת לכסא אוכל ובסוף הארוחה להרים וזהו..

אם בכל זאת צריך לטאטא אורז נגיד אז אפשר לפזר מלח וזה ממש עוזר לייבש את האוכל הרטוב ולהפוך אותו לקל לטאטוא. מבחינת הילד סוף ארוחה ישר לכיור.

לגבי תעסוקה - בעיני חשוב לתת לו לצאת קצת החוצה.. אפילו 10 דקות פעמיים ביום. ושיהיה פעיל.. לא בעגלה. חשוב גם לשינה איכותית יותר שלו

אצלנו ארון חדפ זו האטרקציה בה' הידיעה..

הוא נרדם אז אולי אמשיך לך בהמשך.. יש לי עוד מה להגיד.. בהצלחה 🩷🩷

רעיונות נוספים לתעסוקה.. כותבת קצת מבולגן.. סליחהלפניו ברננה!

להקריא לו סיפור או אפילו רק סםר תמונות שמראים לו ואומרים איך זה נקרא

ללמד אותו למחוא כפיים, משחקי אצבעות..

להביא משהו שמתפזר כמו קוביות, מכוניות, לשחק בלהכניס ולהוציא מהקופסה לפזר, להתעסק.. ובשלב מתקדם יותר לשחק בהשחלות.

סדר יום כללי עוזר לי מאוד. גם אם לא משהו מדי מדוייק אלא גמיש..

אם את בונה את זה נכון זה גם נותן לך.זמני התאווררות בתוך היום.

לבשל איתו ביחד ארוחות (את מבשלת והוא מתעסק בתפוחי אדמה שלמים/בחבילות תבלינים ששמת לו במקרר/קערה גדולה וכף - ללמד אותו לדפוק..

לקבוע עם עוד חברה שיש לה ילד איתה. או אחהצ לצאת לחברות ולמתקנים. סביבה חדשה ועוד ילדים - התינוק עסוק ושמח..

לא צריך להילחץ מאוד מהתפקיד ולהרגיש שאת חוטאת לו.. אמא לא יכולה כל כל היום להיות פנויה לילד. עוד יותר כשיהיו עוד ילדים... ולתת לו קצת להשתעמם זה גם חשוב ובריא;)

כשאני הייתי עם הילדה בביתאיזמרגד1

גם ממש הרגשתי ככה, שאני לא מפתחת אותה וכו'... ואז הבנתי שעצם זה שאני איתה בבית, עוד לפני שאני משחקת איתה מטפלת בה והכל זה כבר מפתח אותה ובריא לה...

לגבי אוכל- פשוט תני לו ממה שאת אוכלת כל פעם. את אוכלת לחם תביאי לו טעימה, מבושל תביאי לו טעימה... ואגב גם לתעסוקה אפשר להביא לו פרי חתוך או בטעימון וזה תעסוקה נהדרת להרבה זמן...

קודם כול חיבוקמתואמת

שתדעי שגם אחרי הרבה שנות הורות אפשר להרגיש ככה לפעמים, ושזה נורמלי ולא אומר עלייך כלום

בכל אופן, נסי להפוך את החשיבה  להסתכל על הדברים החיוביים שאת נותנת לו:

* את מיניקה אותו הרבה אפילו בגיל שנה! הנקה זה דבר חשוב מאוד לילד וגם לקשר ביניכם.

* את נמצאת איתו בבית, ולא "זורקת" אותו אצל מטפלת זרה!

* את נותנת לו להשתעשע בדברים לא רגילים, שאימהות בדרך כלל לא מסכימות כי זה עושה להן בלגן, ובכך את מפתחת את הסקרנות ואת ההתנסות שלו! (בסוף הוא ידע לעזור לך להוציא דברים מהמקרר כשאת מבשלת)

* את שומרת עליו (וגם על בעלך) ולא נגררת איתו החוצה בחום הזה שעלול להיות מסוכן!

את רואה איזו אמא טובה את?😘


ופרקטית:

טעימות זה השלב הכי מעצבן בערך בגידול ילד. (טוב, גם גמילה מחיתולים עלולה להיות מעצבנת נורא...) אני גם תמיד הסתבכתי בזה, במיוחד שהיו לי גם בררניים.

הפתרון שמצאתי: לתת אוכל אצבעות. רק אוכל שהילד יכול להחזיק ביד ולאכול בעצמו. ככה מושיבים אותו בכיסא, שמים לו על השולחן מגוון של אוכל, והוא אוכל לבד. מרוויחים מכך גם חוסר התעסקות, גם זמן שקט מצידו וגם התנסות שלו באחיזה ובמרקמים.

משחקים: אפשר לנסות לקנות משחקים שמתאימים לגיל גדול יותר. אבל בכל אופן בגיל הזה זמן הקשב שלהם קצר והם לא מתעסקים במשחק אחד הרבה זמן. בכל אופן, אני באמת חושבת שטוב שהוא דווקא ישחק בכל מיני דברים שהם לא משחקים - זו התנסות בחיים עצמם...

טלפון - זו מכת הדור... אני מודה לה' שכשאני הייתי אמא צעירה לא היו סמרטפונים (אבל אני משלימה הכול היום🙈) זו עבודה עצמית גדולה... 

מתואמת את מהממת!כורסא ירוקה.

ומסכימה ממש עם המון ממש שכתבת.

אם זכור לי נכון גם את שולחת למטפלת וברור לי שלא כתבת מזלזול. אבל יש אמהות לילד ראשון ששולחות למטפלת גם ככה בכאב, חוסר ביטחון ותחושת אשמה, ואני לא בטוחה שיעשה להן טוב לראות שכותבים שלעשות את זה זה "זריקה" של הילד אצל אישה זרה

את צודקת, באמת התלבטתי אם לכתוב הסתייגותמתואמת

שהניסוח הזה מיועד לפותחת בלבד ולא לאחרות...

ברור לי שיש מצבים שאין ברירה ואולי אפילו טוב לשלוח למטפלת בגיל שנה (אני עצמי מצטערת שלא עשיתי את זה אצל ילדים מסוימים), ובאמתאני לא רוצה שאף אחת תצא בתחושה רעה ממה שכתבתי...

פשוט רציתי להראות לפותחת את נקודות החיוב באימהות שלה ספציפית...

ברור לי ובאמת זה נכון שזו השקעה גדולהכורסא ירוקה.

מאד מצידה כאמא להיות עם הילד בבית וזה דבר מדהים!

מסכימה מאוד לגבי הטלפוןלפניו ברננה!

וזה בעייתי לנו כשלעצמנו גם אם הילדים לא היו באזור 😏

שלום אמא יקרהאחת מאיתנו🌹

לפני כ--ל העצות הפרקטיות וה'מושלמות' לכאורה שתקבלי, אני שומעת ממך הרבה רגשות אשם, ורציתי שנייה שתשימי לב לזה, שהבן שלך צריך אמא שמחה, אמא שאוהבת את עצמה ומקבלת את עצמה כי ככה היא תאהב ותקבל אותו, אמא שיודעת שהיא עושה מה שהיא יכולה למענו וזה בסדררר!!!!!! זה בסדררר!!! אמא טובה ככל שהיא יכולה עם האופי שלה המגבלות שלה והכלים שלה, ככה את פותחת לו את הנתיב להיות כשיגדל אוהב את עצמו, שמח, מסופק, ומקבל את עצמו שזה סופר סופר חשוב להתפתחות הרגשית שלו, לקשר הזוגי בעתיד ולכל תחומי החיים.

לגבי הארוחות

אז תמיד יש לנו את הבינה המלאכותית, יוטיוב, או סתם חברות שאינן ביקורתיות מידי, כדי להתרענן ולקבל רעיונות. בא לי לספר לך שעם הקטנה שלי הייתי באותו מצב כמוך ואף קיבלתי הערות ממי שאינם מספיק אמפתיים ולא מבינים שכל אמא עושה כמיטב יכולתה. הייתי פשוט מוצפת בהמון תחומים וזה מה שהצלחתי לעשות, ולילדה שלום. היום היא בת שנתיים כבר והתפתחה יפה גם פיזית וגם קוגניטיבית. לפעמים יש הרבה חומרים בחלב אם. אבל בכל זאת תוכלי לנסות לראות מה הוא אוהב לאכול. אולי פסטרמה הודו - זה קל ולא דורש הכנה. אולי שניצלים, עוף, דג. מבחינת פחמימות יש לך את החטיף צ'יפס קידס שהוא יחסית מחומרים בריאים, פריכיות עם משהו שמורחים, או אפילו לחמנייה לתת לו לכרסם. תפוח או בננה אם אין זמן לקלף ולחתוך תפוח.

מבחינת השעמום שלו - זה באמת מאוד מתיש להיות עם תינוק בבית!! בקושי עושות את זה בדורנו. בעיני המפתח הוא עיסוקים שיעניינו גם אותו וגם אותך. אולי מפגש של אימהות בחינוך ביתי, ג'ימבורי ממוזג שהוא מתרוצץ ואת יכולה לפגוש גם אימהות אחרות שהן בשלב שלך (אפשר לקנות כרטיסייה זה חוסך). אולי לצאת איתו בלילה, כשנעים, לאיזה פארק - הרבה פעמים אני מגלה עוד משפחות כמונו שנהנים לצאת אחרי החום. אולי סידורים בקניון הממוזג אם הוא לא ילד שצורח בקלות וסתם יכביד. אולי לקנות כמה יצירות כאלה בכמה שקלים שיש בסטוקים. להתנדנד יחד איתו בערסל או נדנדה גדולה. אמבטיית קצף- משחקים ארוכה כמה שבא לו ואז את יכולה להיות לסירוגין בפלאפון ולא להשתעמם ואני יודעת שהנושא של מסכים שנוי במחלוקת אבל ככל שהגיל עולה זה פחות מזיק, אם זה נותן לך אוויר שאת זקוקה לו שהוא יראה ערוץ לולי או בייבי אז הייתי מנסה ורואה אם זה מועיל לי לשמחת החיים שמשפיע באופן ישיר עליו. זהו לבינתיים מקווה שעזרתי!

נתק מאחות בגלל דעות קיצוניות. שיתוף ופריקהמעיין34

יש לי אחות גדולה

שהתרחקה מהדת ככל הנראה מתוך כפייה בילדות

משם היא התרחקה יותר, עזבה את הבית, עובדת עכשיו בתל אביב, ובקיצור כל סביבתה זה שמאל

היא מושפעת מאוד מהסביבה, תמיד.

יגידו לה שיש לה קמטים- תעשה הזרקה

יגידו לה שיש לה שיניים לא ישרות- תעשה גשר למרות שהיא בת 40

ובקיצור לא מעריכה את עצמה וחיה על דעות של אחרים בלי עמוד שדרה.

פה זו רק הקדמה

לאחרונה היא ואני עם המון חילוקי דעות ולאחרונה אפילו יש נתק.

היא אומרת לי שאני בתוך כלוב ומנסה לעשות עלי פסיכולוגיה הפוכה שלא טוב לי כדתיה ושאני רק חושבת שכן.

כל דיון שצץ במשפחה היא מראה בקיצוניות כמה היא נגד הדתיים

לא משנה כמה אני מראה לה שחילונים פועלים אותו דבר רק בדרכים שונות- היא ישר תחפש בכוח שהם לא למרות שהעובדות יעידו אחרת

לדוגמה לאחרונה דיברנו על גיוס חרדים והיא התעקשה שהם צריכים להיות בכלא אם הם לא מתגייסים בדיוק כמו שחילונים. אמרתי לה שגם חילונים מוציאים פטור אבל היא מתעקשת שהם מוציאים דרך ועדה אז זה בסדר ולא כמו חרדים שהם מוציאים פטור בגלל ישיבות.

ובקיצור הדיון נגמר רע

הרגשתי שהיא ממש אנטי ומחפשת את החרדים ושהיא לא אובייקטיבית ולקחתי את זה אישית למרות שאני לא חרדית אלא דתיה.

אוף זהו

נשמע שעדיף בלי דיונים כאלה, ולה עוד יותר עדיףירושלמית במקור

כי לפי דברייך היא במיעוט בתוך המשפחה שלך...

אולי תשקפי לה את זה שחבל שהקשר יינתק מדיונים כאלה שנראה שאין להם משמעות פרקטית עבור אף אחת מכן. בעיני, אין עניין להיות אוביקטיבית כמו שציינת, יש עניין להתקרב או לשמר קשר.

אגב לא הבנתי למה הנתק כמו שקראת לו קשור לזה שבעינייך היא רק מושפעת מאחרים (עניין של אופי הרי), אבל אם היא מכניסה את עצמה לדיון כזה במפגש משפחתי כמו שתיארת, כנראה יש לה מספיק עמוד שדרה לעימות שבו היא היחידה חושבת שונה, ואז יעזור לך אולי להביט עליה בעין טובה יותר... שדעותיה לא עד כדי כך מושפעות מהסביבה (ומי לא בעצם?), ובטח אם בחרה בגיל צעיר לצאת מכל מה שהכירה ולחיות חיים אחרים, בחירה שנמשכת עד גיל 40.

ואם זה מנחם, מכירה דתיות בתחילת ה-30 שמזריקות, בטח ב-40.

עונהמעיין34

ציינתי בהתחלה שהיא מושפעת כי ברור לי שהעקשנות שלה זה בגלל כל השטויות שמטפטפים לה בעבודה והיא עם ביטחון מביאה את זה עלינו ומנסה לשכנע שחרדים לא טובים בזמן שיש לנו המון חרדים במשפחה והיא יודעת שהם מהממים וזה לא משנה אם זה הרוב או לא .

ובגלל שהיא הגדולה אז היא מרגישה מעלינו שאנחנו לא מבינים ולכן הביטחון.

ולא אכפת לי ההזרקות. הוספתי את זה כי הכל עושה לי רע. שהיא לא שלמה עם עצמה וקל להשפיע עליה. ובגדול שעכשיו זה בא עלינו

תשאלי את עצמך מה את מעדיפהמקרמה

להיות צודקת ולהראות לה את האור

או להיות בקשר איתה.

תקבעי את את אופי הקשר שלכם

אפס שיפוטיות

לא שלך כלפיה ולא שלה כלפיך

לכו לעשות דברים שכיף לכן ביחד

אני מאמינה שאחרי שיקום הקשר גם תוכלו לחזור לשתף אחת את השניה בדעות שלכן

מתוך מקום שאת רוצה לשמוע את דעתה... לא לשנות אותה

זה לא כזה פשוטמעיין34

כל מפגש אפילו רק שלי ושלה נגרר למשהו רע

היא מאוד מרשה לעצמה ואין לה עצם בלשון. לא שמה לב שפוגעת.

היא ניסתה לשכנע אותי שמספיק ילד אחד ולא צריך יותר. בזמן שהיא בעצמה הביאה 4 כשבעלה לא רצה. מרגיש שתמיד יש לה עצות אחיתופל.

כל מפגש מעירה לי על משהו "יא יש לך קמטים ליד העין" ו"יא השיניים שלך כבר לא ישרות כמו פעם" תמיד מעבירה אלי את החוסר ביטחון והביקורות שהיא מקבלת. לא כיף איתה

אפשר להגיד בהכי פשןטהמקורית

אחותי היקרה, אנחנו שונות אבל עדיין אחיות. אני אוהבת אותך והקשר איתך חשוב לי מאוד, אבל אני מרגישה שזה הולך לכיוון לא טוב ומרגישה ממך המון ביקורת

גם לך חשוב הקשר איתי? אז בואי נעשה תיאום ציפיות..

אפשר גם להתעלם מהביקורת ולהגיד - בסדר, זה לא מעניין אותי/ מעסיק אותי

ואפשר גם להרים לה ולהגיד - תמיד אהבת אסתטיקה, חשוב לך שהכל יהיה fine. אני לא כזו🤷

נורא תלוי גם במקום האישי שלך מול עצמך בדברים שהיא מדברת עליהם

את יכולה גם להשאיר את זה ככה. תלוי בך

אני חוזרת בתשובה למשפחה לא דתית, לא נכנסים יותר מדי לעניינים מפלגים ואם גלש מעבירים נושא. המשפחתיות יותר חשובה

עשיתי שיחה כזו איתה לפני שנה בערךמעיין34

כי מאז ומתמיד לא היה לי נעים עם הביקורות שהיא מביאה עלי ועל ההורים.

אחרי השיחה הרגיש שהיא מבינה ואמרה שתדע מעכשיו איך לדבר איתי ושהיא לא ידעה שאני לוקחת את זה כל כך קשה . הרגשתי ממש הקלה .

בפועל כלום לא השתנה והבנתי שאולי סתם רצתה לסיים את השיחה המעיקה הזו.

והאמת קשה להיות בסביבה של מישהי שמורידה אחרים גם אם זו אחותי

לגבי החוויה שלה מול ההורים אין לךהמקורית

הרבה מה לעשות. זו החוויה שלה🤷

יכול להיות שכל השיח וההתנהלות שלה באמת נובעים מקושי אמיתי שהיא חוותה והיא מרגישה שעם היציאה מהדת היא נהייתה חופשייה ומאושרת ורוצה "להציל" גם אתכם ולעורר אתכם

את לא חייבת לקבל את זה כמובן. אם כבר שוחחתן על זה ואין שינוי מודה שאני כנראה הייתי מרימה ידיים ומשאירה את זה ככה אבל לא יענה לה גם

ברגע שאת עונה לה את מתדלקת את הנפיצות לדעתי. צניחי לה שתגיד מה שהיא רוצה ותתעלמי לדעתי

וואי לא נעים😒 נשמעת די מסכנה...שיפור

בשיחות עם אנשים שאני לא אוהבת להתווכח איתם אני משתדלת למצוא את המשותף ולא לדבר על המפריד. זה גם תלוי בה, כמה היא מאפשרת, אבל אולי אפשר לדבר על מה הולך בעבודה, עם הילדים, ספר או סרט מעניין נטרלי שקראת. להתעניין בה מה היא עושה בחיים ואיך הולך לה. להזכר בחוויות ילדות ניטרליות, לתת מקום ולהקשיב בלי ביקורת אם היא מרגישה צורך לפרוק לגבי הקשיים שהיא חוותה בילדות. ולנסות להמנע ממאבקים. אם היא דוחפת לשם בכוח, אפשר לנסות לומר לה שזה לא נעים לך ולראות אם זה עוזר. ואפשר גם לומר לה- יש לנו דעות שונות, נסכים לא להסכים.

תמיד עולה דיון ומעולם לא אני העלתי אותומעיין34

הגעתי למצב שאמרתי לה שלא אגיב יותר למה שהיא שולחת. אבל אז אח שלח משהו וזה שוב נגרר לזה. גם אם אני רוצה לסכם ולסיים דיון היא אוהבת למתוח קווים וקשה לי לשתוק.

ואין לי יותר מדי חוויות איתה, הפער גילאים בנינו מאוד גדול והיא עזבה את הבית שהייתי קטנה.

וקשה לי איתה לא רק בדעות, היא תמיד מאשימה את ההורים שלנו בהכל ומנסה להגיד לי "את רואה את אמא? בגלל זה אנחנו ככה" ומדברת עליה לא יפה ומנסה להסית את האחים שאנחנו מתנהגים בצורה מסוימת בגלל ההורים. במקום שתקח אחריות על עצמה ותשתנה.

בגדול לא כיף לי בחברתה וזה מה שעצוב שאני אפילו לא ממהרת למנוע נתק אולי אפילו טוב לי ככה

רגע אז יש במשפחה שלכם חרדים, דתיים וחילונייםירושלמית במקור

בהנחה שגם 4 הילדים שלה חילוניים (ואולי גם האבא)...

אם ככה אז סביר שהמאמץ יהיה משותף ושגם שהאח ששלח יימנע מלשלוח משהו בנושאים שידוע שמפלגים. מנסיוני האישי.

אנחנו דתייםמעיין34

היא היחידה שחילונית, היא יחד עם בעלה וילדיה

אבל במשפחה המורחבת יש לנו הרבה דודים ובני דודים חרדים ואנחנו בקשר טוב

אם ככה, זה שיקול של האח כמה דחוף לו נושא נפיץירושלמית במקור

בעיני לא כדאי בכלל בוואצאפ דברים כאלה. בטח לא וואצאפ משפחתי.

כשאצלנו בוואצפ חמותי שולחת דברים שעלולים לפלג כי חלקנו איקס וחלקנו וואי (נניח בנושא חיסונים) אז מכבוד לא מגיבים לה למרות שמטרתה להטיף, אבל בהחלט מתרחקים נפשית... ממש ממש חבל. על כלום.

באמת נשמע לא כיף להיות עם מישהי ככה😣שיפור

זה בהחלט עצוב. כנראה לא הייתי משקיעה בקשר בשלב הזה במקומך. והגיוני מאוד ומבאס מאוד שזה מעורר אי נעימות במפגשים משפחתיים

עצוב לי אבל מחזק אותי שזה כנראה הדבר הנכוןמעיין34

ממליצה לך ללמוד תקשורת מקרבתאמאשוני

אפשר להתחיל מהפודקאסט של דני מקורי ואז לחקור עוד.

אחרי שהעקרונות יושבים לך טוב, אפשר לנתח סיטואציה עם כלי בינה מלאכותית לפי עקרונות תקשורת מקרבת, וככה ללמוד איך לייצר דינמיקה חיובית בקשר מבלי שזה יבוא על חשבון אף אחד.

בעיני נתק רלוונטי רק במקרה של מישהו שבהגדרה מנסה להרע, ולא בגלל תקשורת ודינמיקה לקויה שהרבה פעמים נובע מלא מחוסר מודעות וזה בר שינוי.

אמנם חלק מהדברים שכתבת קשה לשנות, אבל חלק אחר אפשר ולכן כדאי לתת לזה צאנס.

למשל אם גם ככה הקשר האישי בעייתי, להיכנס לפוליטיקה וערכים זה לשפוך שמן על המדורה.

בנוסף יש דעות שונות לגבי התנהלות מול ההורים שצריך ללמוד איך לדון על זה.

בנוסף נראה שהיא שופטת אותך כדתיה שעשו לה שטיפת מוח ולכן מחזיקה באמונה הדתית שלה, אבל גם נראה שאת שופטת אותה שהסביבה החילונית שלה עושה לה שטיפת מוח..

עם כל הרעשים האלו קשה לדעת כמה הגרעין עצמו קשה לפיצוח וכמה כל המסביב משפיע ולכן לפני שהולכים על אופציה של ניתוק קשר כדאי לוודא שהעבודה על הדינמיקה נעשתה ללא הסחות של פוליטיקה ושיפוטיות.

לי יש גם כל מי י במשפחה- לא מדברים על פוליטיקהאני נשארת אני..

ולא אידאולוגיות וכל נואש נפיץ

פשוט לא מדברים על זה כשנפגשים זה רק מדגיש את הפירוד והשוני ויוצר מחלו3ות

למה צריך

אפשר לדבר על החיים הפשוטים על רגשות על חלומות וכו

צודקתמעיין34

אצלינו גם יש מגוון, ויש כאלה שדווקא רוצים להתווכחשיפור

משתדלת להתרחק מזה, ולא מגיבה כששולחים דברים נפיצים בוואטסאפ, אבל לפעמים במפגשים משפחתיים מכניסים אותך בכוח וקשה לצאת מזה...

מדויק זה בדיוק מה שקורהמעיין34

אני עכשיו נפלתי בזה וזה ממש יכול לתסכלנפש חיה.

ובאמת עדיף למצוא את המאחד ולא המפריד. בסוף זה משפחה, האנשים הכי קרובים לנו...

צודקת אבל מה אעשהמעיין34

מרגיש שהכי 'שלום' יהיה דווקא בנתק מאשר כל הזמן ביקורת ומחלוקות שעושות אש

רחוק- מתוקנפש חיה.

אנחנו נפגשות פעם באף פעםמעיין34

אבל בקבוצות של המשפחה הכל מתחולל

מה זה אומר קבוצות של המשפחה?אמאשוני

אני פעם אחת יצאתי מהקבוצה המשפחתית בגלל זהמתואמת

אבל חזרתי אחר כך, כי בסופו של דבר אני רוצה להיות בקשר עם המשפחה שלי...

ב"ה הוויכוחים בקבוצה התמתנו ואף נעלמו.

לך אני מציעה פשוט להתעלם כשבקבוצה מגיעים לוויכוחים... לא להגיב בכלל. ואם יש מישהו אחר שנוהג להלהיט את הרוחות מולה - אולי לנסות לדבר איתו באופן אישי ולבקש ממנו לא לעורר ויכוחים ולא להגיב לטריגרים שהחא מעלה...

נכון בקבוצת וואטסאפ לרוב אפשר לא להצטרףשיפור

אז למה להגיב?איזמרגד1

אם היא כותבת משהו פרובוקטיבי אפשר להתעלם ולא ללבות את האש...

אם היא רוצה קשרפילה

אז היא תדע לעדן את השיח . אם לא, את לא אשמה.

כמה שנים לא דיברתי עם חמותי ובעלי דיבר פעם בחודש וחצי כי היא לא רצתה לדבר נורמלי. כל שיחה - למה אתם דתיים , למה יש לכם יותר מדי ילדים , למה לא שתפתם שירותים . ולא עזר כלום, סרטים היא לא צופה, ספרים היא לא קוראת , מזג האוויר משעמם.

אחרי כמה שנים היא התחילה יותר להשקיע בעצמה, נרגעה , נהיה שיח נורמלי.

ואי תודה לה' שזה הסתדרמעיין34

וחמות זה יותר מורכב איזה קשה זה שלא מכילים ותומכים בחיים שבחרנו ..

וב"ה שהדעות שלה לא השפיעו על בעלך.

הדעות של ההורים יותר חשובים משל האחים.

באמת ב"ה שהסתדר

הלוואי שגם עם אחותי יסתדר מעצמו

האמת שהפתרון זה פשוט לא להעלות נושאים נפיציםאורוש3

זה פשוט חסר טעם...

היא לא תשכנע אותך ואת לא אותה.

גם לי יש מגוון דעות אצל חלק מהמשפחה. ולא רואה תועלת בוויכוח. לפעמים מעלימה עין אם יש איזו הערה לא במקום. בגדול מדברות על ילדים, על מראה, על ספורט, על בגדים. וככה יש קשר נעים.

שווה להעלות מולה. שאת יודעת שיש ביניכן חילוקי דעות אבל חבל שזה ישפיע על הקשר ואם אפשר פחות לדבר על נושאים כאלה.

אני מכירה גם באופן אישי את המקום הזהמתואמת

(אפילו מכמה כיוונים)

הפתרון מבחינתי הוא מינון של המפגשים (לא יותר מפעם בשנה, כן, גם כשמדובר באחות), ובזמן המפגש לדבר על הדברים המשותפים המעטים וזהו זה. לשמור על חיוך ועל מצב רוח טוב, ובעיקר לזכור שאמנם משפחה היא לא מעל התורה - אבל היא כן משהו שצריך לשמור עליו בטוב בכל הכוח.

אני חושבת שזה קשר חשוב ומשמעותיממשיכה לחלום

מכדי לוותר עליו.

והפיתרון די פשוט

לא להיכנס לפינות האלה

להכיד לה אחותי, אני אוהבת אותך, בואי לא נדבר על זה, זה סתם מרחיק...

האמת ממש עצוב לי השרשור הזהלא מחוברת

משפחה לא חייבת להיות מעל הכל אבל בעיני פשוט חבל

אני חווה את זה משני הצדדים

אצל בעלי אנחנו ב"חילונים" ואצלי אנחנו יחסית מהדוסים יש לי אח דתל"ש שמאוודדדד מתריס

ברמה שהוא עשה קעקוע בתשעה באב

אבל אנחנו בקשר הכי טוב בעולם

אני מתעלמת רוב הזמן ויש לנו כל כךךךל הרבה דברים נוספים לדבר עליהם

אנחנו יוצרים קירוב וחוויות חדשות כל הזמן

שלפעמים אני שוכחת

מצד שני אצל בעלי יש מורכבת כל הזמן

כל הזמן נושאים נפיצים עולים

כל הזמן יש מריבות

וממש עצוב לי להגיד אבל אנחנו מגיעים פעמיים בשנה

ואני ממש חושבת בשביל מה?

תלחמי על הקשר (כולכם כן?)

היא אחות שלכם ועזבי הכל היא חלק מעם ישראל

אם אנחנו לא מצליחים לחיות בשלום עם פיזית האחים שלנו

אז איך נצליח להיות בשלום עם כל עם ישראל גם החלק שהכי רחוק מאיתנו.

אני במקומך הייתי לוקחת הפסקה רגע ומנסה להבין איך אני כן חוזרת איתה לקשר טוב

ועושה הכל

אגב בעיני זה הכי חינוכי בעולם

להראות לילדים שלנו גם אנשים שאנחנו לא מסכימים איתם אנחנו יכולים לשבת איתם

מתחברת ממשאמאשוני

חוץ מעניין ההתרסה של הקעקוע, בעיני מה שבן אדם עושה בגופו בזמן שנראה לו לא מהווה התרסה כלפי אף אחד כל עוד הוא לא נכנס לכם למרחב.

זה לא שהוא שם לכם מוזיקה או בישל משהו עם ריח חזק בבית שאתם צמים בו, שזו זכותו אבל שפוגעת באחרים.

פה זה ממש ממש שלו ולא אמור לפגוע באף אחד.

אבל כל מה שכתבת על הקשרי משפחה לגמרי מסכימה וממש חשוב שכתבת.

אם הוא לא רוצה להתריספילה

הוא לא חייב לספר מתי בדיוק הוא עשה קעקוע וגם לא חייב לספר על כל הקעקועים.

זה לא מעיד על קשר טוב עם מלא שיתופים, זו בדיקה עד כמה הוא יכול לעבור את הגבול שלה.

יש מצב שברגע שהיא כן תשים גבול , פתאום יתברר שהקשר לא כזה מושלם.

התרסה לא חייבת לפגוע באחרלא מחוברתאחרונה

אבל אולי זו הייתה דוגמא פחות טובה

נגיד כולם בנופש והוא מגיע הביתה (כאילו לבית של ההורים שלי) לבשל סטייק עם חמאה ומצלם לנו

בסוף ברור שהוא יכול לעשות מה שרוצה וזה שלו

אבל זה הלספר והצורה שבא הוא מספר לי זה מרגיש התרסה

וזה בכלל לא באופי שלו אז זה עוד יותר מרגיש

אני חושבת שהוא עוד צעיר ובאמת בודק אם נאהב אותו בכל מקרה ולדעתי יעבור לו

אבל אולי אני טועה

עונה לכולןמעיין34

העלתי את הפוסט מראש בגלל שקשה לי המצב הזה.

כי היא אחותי ובכללי אני באמת רודפת שלום. וזה עושה לי רע.

אבל אני באמת לא מוצאת פיתרון.

עכשיו גיליתי שהיא משתפת בני דודים על המריבה שלנו, לא יודעת מה אמרה אבל בטוח לא שיתפה את הכל אחרת הם לא היו נפגעים בשבילה.

זה באמת מורכב מאוד. יש לה בעיה איתי מאז ומתמיד זה באמת לא על רגל אחת

וכמה שניסיתי להתקרב היא לא בקטע של לאהוב אותי.

וההתנהגות שלה בהתאם היא עושה הרבה מהלכים פוגעיפ

אם היא משתפת מעגלים נוספיםהמקורית

הייתי בוחרת לשתוק ולא לנהל את הוויכוח הזה בחוץ / לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ

כן הייתי רושמת לה אבל הודעה אבל וכותבת שזה ממש לא לעניין לערב משפחה מורחבת לדעתך ושזנ מיותר ומלב את האש ושהיית מעדיפה שתסגרו את זה ביניכן ואם היא בוחרת שלא - זה שלה ושיהיה לה בהצלחה

הבן דוד שיתף אותי. היא לא יודעת על זהמעיין34

אז מעדיפה לא להרוס את האמון בניהם

ובאמת אין ברירה ועם כל הצער כנראה הברירה זה לשמור מרחק וזהו

🌷שרשור פעילויות חינמיות לחופש הגדול!!!🌷אין לי הסבר

מחר מסתיימות הקייטנות באופן סופי, וכמובן חלקן כבר הסתיימו בשבוע שעבר, וגם בציבור החרדי כבר סיימו.

לטובת כולנו, שלא נמצאנו את עצמנו עם ילדים מטפסים על הקירות, מוזמנות לשתף בפעילויות מגוונות וחינמיות (או בתשלום סמלי), שיצא לכן להיות בהן בחופש הזה או החופשיים הקודמים🤩

על מנת שיהיה קל למצוא, אני מחלקת את השרשרת לתת-קטגוריות, לפי אזורים בארץ.

בכותרת כתבו את שם הפעילות והמקום (לדוג'- גן סאקר- ירושלים)

בגוף ההודעה כתבו פירוט קצר מה יש באותו המקום. מוזמנות להוסיף שעות פתיחה, גיל מתאים, וטיפים.

אם מדובר בתשלום סמלי, ציינו בבקשה את המחיר.

תודה רבה לכולן,

וקיץ בריא ונעים😊☀️🍉

יש גם מזרקותחנוקה

ובבין הזמנים בדרכ יש רק חרדים רז אין בנות בבגדי ים..

הריון רביעי רצוף עם המטומה. מה נסגר😭😭מעיין34

וואיתלמים

ליבי איתך!!

גם לי היו חלק הריונות עם חלק הריונות בלי

מתסכל שגם הרופאים לא יודעים לומר ממה זה נהיה ואיך להמנע 😪

קשוחח

שני הריונות שלי לא שרדו בגלל זה כ"כ קשה לימעיין34

והפעם שמרתי על ההתחלה ולא הרמתי כבד

כנראה זה לא קשור כמו שחשבתי

שה' יתן לי כוחות וביטחון שיהיה בסדר

ניסיון לא פשוט אבל חייב אופטימיות

גם לי היו 3 כאלהאני נשארת אני..

זה באמת סרט כי זה מלא מתח..

אני כן שמרתי מאה אחוז.. לא עשיתי כלום חוץ מלשכב ..

אבל איך מסינה אתהתסכול ובאמת מוזר למה בכל זה קורה

הריון קודם זה מה שעשיתי וזכיתי ללדת ב"ה בשעה טובהמעיין34אחרונה

עכשיו זה יותר מאתגר כי יש את הקטן שצריך להיות איתו והפעם גם הבעל במילואים

הניסיון גדל מהריון להריון

האם הבקשה שלי לגיטימית?השם גדולל

שני ההורים גרים באותה עיר. בדר"כ ישנים בצד השני, אך עם הזמן נהיה ממש צפוף והם התרגלו שאנחנו באים רק אליהם ומתחלקים בסעודות. הפעם בגלל הגעה עם תינוק נוסף והריון אמרתי לבעלי שאני מעדיפה שנישן בצד שלי ואת שאר הסעודות נעשה שם (מן הסתם שנאכל גם בצד שלי) ובעלי חושש מהתגובה של האמא כי קשה לה כשאנחנו הולכים לסעודות שם או סתם הולכים לבקר, היא לא אומרת את זה אבל רואים שהיא מחמיצה פנים והאווירה נהיית מתוחה.

ניביתי להסביר לו שהשבת הזו כל הצד שלו מגיע ואצלי אף אחד וזה הכי הגיוני כי אני סובלת שם מחוסר שינה בגלל שינה על מזרונים והוא לא מסוגל לעדכן את אמא שלו שנגיע רק לסעודות אז הוא החליט שהוא מוותר על ביקור ומעדיף להישאר בבית בטענה ששינה אצל הצד שלי תיצור אמירה מסויימת מול ההורים שלו...

ואני לא הבנתי מה הבעיה ולמה קשה להם לקבל את זה?

אני חושבת שזה באמת הגיוני שתישנו אצלהמקורית

ההורים שלך אם החלופה היא מזרנים

ושחמתך ובעלך יצטרכו להתמודד ושיהיה להם בהצלחה

למה חייבים לספר?כל היופי

אם אתם שם כל השבת האם הם צריכים לדעת?

נפגשים בבית כנסת או משהו?

הכי הגיוני שתשנו אצל ההורים שלךסטודנטית אלופה

באופן כללי אני לא חושבת שזוג צריך לדפוק חשבון לאף אחד אלא לעשות מה שטוב לו, בטח כשלאף אחד אין מטרה לפגוע.

למה אתם אף פעם לא ישנים אצל ההורים שלך?אר

כי בדר"כ מגיעים האחיםהשם גדולל

שהם חילונים והפעם הם לא באים אז חשבתי לנצל את ההזדמנות

אני לא מצליחה להביןרקאני

מה הבעיה של חמותך

הם ההורים שלך זכותך לרצות להתארח אצלם

זה לא אמור לפגוע בה

זה מה שאני חושבתהשם גדולל

היא פשוט רוצה את כל הילדים שלה סביבה יותר מידי

בהרגשה שלי עם אנשים כאלה צריך לדבר מפורש ומסודרשמשית123

שבעלך ידבר איתה ויגיד לה שעד עכשיו נהנתם אצלה אבל השבת קצת יותר חשוב לכם להיות אצל ההורים שלה, שיפרגן הרבה ויסביר שלא רוצים לפגוע.

אם מדובר באישה נורמטיבית ובלי בעיות אישיותית כאלה ואחרות מאמינה שהיא תבין.

נשמע שכל דבר שתעשו היא תחמיץ פניםמרגול

אז יאללה כברתעשו מה שנוח ותישנו אצל ההורים שלך

להחמיץ פנים כשאתם הולכים לארוחה אצל ההורים שלך זה לא סבבה. אחלה שהיארוצה שהילדים יהיו לידה, אבל בדיוק בגלל זה היא צריכה להבין שגם ההורים שלך רוצים לראותכם

אבל מבחינת שיח איתה- שבעלך יעשה את זה, לא כדאי שאת

הבקשה שלך לגיטימיתכורסא ירוקה.

מותר לה שזה יעציב אותה, בין אם זה הגיוני או לא.

אבל זה שהיא מתבאסת לא אומר שאתם לא יכולים ללכת להורים שלך, לאוכל שינה או גם וגם.

אפשר לתת מקום לתחושה שלה גם אם היא לא הגיונית ובו זמנית לא לתת לזה לנהל אתכם.

אם זה היה תלוי רק בי מההתחלההשם גדולל

הייתי באה בלי התיקים שתבין לבד ושתיקח את זה לאן שהיא רוצה.. אבל בעלי מרגיש חוסר נוחות כי היא פשוט לא יודעת לשמור את התחושות שלה לעצמה.. היא יכולה להעביר לנו את התחושה הזו כל השבת.. אני מרגישה שהיא מתנהגת כמו ילדה קטנה.. בסוף סיכמנו שבאים לצד שלי, אמרתי לבעלי שהכל טוב והיא תתמודד יש לה את שאר הילדים שנמצאים איתה...

זה פשוט מחרפן אותי שכל הילדים שלה מחזקים את התחושות שלה 🙄

היה סיפורים דומים אצל גיסתיבאתי מפעם

ששני ההורים שלהם גרים באותה העיר.

היה להם בלי סוף מריבות על לאיזה צד ללכת,

(תביני שאם אני קצת קצת בעניינים המריבות יצאו החוצה)

וזה לא היה באשמת גיסתי, היא מהממת וניסתה לרצות את כולם, אבל אמא שלה היתה מנסה 'לנכס' אליה כל פעם שהם מגיעים לעיר שיהיו אצלה רוב הזמן, וישנו אצלה, ולצד השני מגיעים כיום אורחים לסעודה וזהו.

תביני שהיא אישה מקסימה , אני מכירה אותה, אבל בקטע הזה, השתלטות. לא מבינה שיש עוד צד.

היה פעם פיצוץ מביך ממש מול כולנו.

בסוף הם החליטו כשהם מגיעים לעיר הם אך ורק אצל צד אחד. הכי הרבה זה ביקור בצד השני לפני או אחרי שבת.

היא מאוד שתלטניתהשם גדולל

אבל גם תמיד מנסה לשדר שפע ולבביות..

אני פחות מתייחסת לזה, כי באמת חשוב לי לכבד את שני הצדדים במיוחד שהצד שלי מאוד מאופק בקטע הזה מולה..

למה אישה בהריון צריכהרק טוב!

לישון בשבת עם מזרון על הרצפה?? ועוד כשההורים שלה גרים ליד! איפה ההגיון??

שלב ראשון, צריך שבעלך יבין שהבעיה אצל אמא שלו, ושאם לאמא שלו לא היתה בעיה עם העניין, גם הוא היה לגרי חושב שנכי נכון במציאות הנוכחית שתיהיו אצל אמא שלך.

אחרי שהוא מבין את זה, הוא צריך להבין שככל שתתנו לאמא לכופף את הרצונות הזוגיים שלכם, ככה גם אתם וגם היא תיהיו פחות מרוצים. דווקא כשתיהיו בעמדה בטוחה, לא בהתרסה, אבל כן בשיקוף ודיבור אסרטיבי של מה נכון לכם כזוג (שינה נוחה, על מיטה, לא בצפיפות, יותר שקט, רצון מצידך יותר לראות את המשפחה שלך וכו), ככה היא פחות תנסה לכופף אתכם ובסופו של דבר תרגיש גם פחות מסכנה שלא עשו מה שרצתה כי מבינה שיש עוד רצונות וצרכים שצריך לשים לב אליהם.

ואוסיף עוד משהו, לפעמים במשפחות כאלה התרגלו לא לדבר אחד עם השני ולהביע דעות צרכים או רצונות. לכן לפעמים לבן הזוג יותר קל לדבר בלי להתברבר, ככה ישר וברור, אנחנו עושים כך וכך זה יהיה לנו יותר נכון. מקווה שאת לא נפגעת. כמובן נבוא ב.. שלום.

חייבת להוסיף שלפעמים מבחינתם תנאי השינהשמעונה

שהם נותנים מבחינתם זה בסדר גמור, ולא נעים לומר שזה לא מתאים או צפוף או לא נוח...

מציגים את הקושי מהצד של הזוגרק טוב!

ולא מהצד של המארח.

קשה לי בהריון לישון על מזרון... אח"כ זה יהיה- קשה לי אחרי לידה/בהנקה/ עם תינוק קטן בחורף...

וכו

ברור שלגיטימיתכחל

יכול להיות שעד עכשיו היה את ההרגל הזה וזה היה בסדר, מותר שזה ישתנה..

חושבת שכדאי להתחיל להרגיל שיש לכם צרכים ורצונות משלכם, מותר לכם גם להיות שבת שלימה אצל צד אחד- כולל אוכל ושינה

גם אם היה מקום נוח אצל ההורים שלו

להבין שזה לא קשור רק לנוח או לא

מותר לגוון, להחליט לשנות בלי צורך לפרט

וזה לא צריך להוות אמירה מול ההורים, מותר שתהיה לכם יכולת בחירה

אולי בהתחלה יהיה קשה לאמא שלו לקבל את זה, אבל אם תעמדו על זה, מאמינה שבסוף היא תבין שזה בסדר שתבחרו מה אתם רוצים ומתאים לכם

לדעתי, גם אם גרים באותה עיר זה לא מחייב להתחלק כל פעם

אפשר שבת אחת שלימה אצל צד אחד, שבת אחרת אצל השני, לישון במקום אחד ולאכול באחר

(כמובן בהנחה שזה מתאים להורים לארח ככה, אבל קודם כל, אתם בוחרים מה רוצים ובודקים עם ההורים אם מתאים להם האירוח)

מה הייתם עושים אם הם היו גרים בשתי ערים שונות?ניגון של הלבאחרונה

אני דווקא מכירה הרבה משפחות ששני ההורים גרים באותה עיר ומסתדרים יפה עם הפעם פה ופעם שם, אבל במקרה כזה הייתי פשוט מתחילה להתנהג כאילו הם גרים בשתי ערים שונות. מגיעים כל פעם לצד אחד, ישנים ואוכלים אצלו כאילו הצד השני לא קרוב. מקסימום קופצים לבקר בשישי או במוצ"ש (לא בשבת עצמה). בפעם אחרת מגיעים לצד השני.

כמו שהיא הייתה יכולה להתמודד שהייתם ישניםאצל הצד שלך בעיר אחרת, או שהיא מתמודדת עם זה שאתם גם שבתות בבית אז גם ככה. אתם הרי לא ישנים אצלה כל שבת (אני מקווה)

סנדלי שורש בזולהבוקר יעלה

איפה הכי זול לרכוש? מידות נשים

יש מכירת עודפים במפעל בסוכותעל הנס

בדרך כלל יש פרסומים לפני צריך לעקוב

לפעמים יש מבצעים טובים באתראוהבת את השבת

יש להם קטגוריית עודפים באתר(אהבת עולם)

לא מצאתי בזול יותר

(מסייגת שלא חיפשתי המון)

^^^ ובאזור סוכות יש מבצעים על אלה שלא בעודפיםיעל מהדרוםאחרונה

הייגאיה25

אני בשבוע 37 והרקטום שלי כל הזמן יוצא וכעת ממש שורף יש לכם עצה מה לעשות? אני חוששת שהמצב יורע בלידה אשמח לעצות?

טחורX באתר של "שמן טוב". עושה פלאיםהדרים

גם אם אין לי טחורים?גאיה25

אבל זה נשמע ממש טחורים!שמעונה

תודהגאיה25

את יכולהבשורות משמחות

להספיג צמר גפן בסולה (מי-מלח( ולהניח על פי הטבעת בהתחלה זה לא נעים אבל מאוד עוזר

את יכולה לעשות קומפרסים קרים, לקחת תחבושת נובה להרטיב במים קרים ולהניח על התחתון זה מאוד עוזר לעור של פי הטבעת להירגע ולהתחדש

וכדי להקטין את הטחורים אפשר להקפיא קרחונים ארוכים בצורה של גיר ארוך ודק להוציא מהקפאה לכסות עם עד בדיקה חובה! כדי שלא לגרום לכווית קור והידבקות ולהכניס לפי הטבעת לכנה דקות זה מצמק את כלי הדם

תודה לכולן עזרתם ליגאיה25אחרונה

אולי יעניין אותך