אולי זה מה שמפחיד אותך
כל כך אז
זוכרת?
אני הייתי בטירונות
ואת היית ילדה אבודה
זוכרת?
אולי גדלת
אבל כמוני
לא גדלת באמת
ילדה אבודה גדלה
לנערה אבודה
לא, אישה.
למדת להכיל את גופך
אבל לא את נפשך
המתענה בשתיקה
המחפדת נחמה
בין מילות צללים
ועיינים בוהות
בין אלפי שדים מכים
מסתירים צלקות
בין היום לאתמול
ומחר כה נורא
עד שאחרון משברי הלילה
ידום בחשיכה.
בגלל זה הכתיבה שלך
כה נוגעת
בגלל זאת כתיבך הנה רגש טהור
גולמי כמו שמש שחורה
שבוערת לאט ערב
מכרסמת בבשר חייך
ללא הרף
אנחנו יאנג ויינג
כמו רוח ואדמה
אוויר ושמים
שנינו
נוגעים- לא נוגעים
בתחתית המים.