שצפה למרחקים
הוא היה נביא לבן
אבוד
בחזיון תעתועים
בין צלילי שיגעון
וקדרות מחשבה
בין היום לאתמול
ומנגינות חשיכה
הוא נשא מבטו
צפון הליכות
אל עבר שקיעה זוהרת
בוערת בלהבות
כמו מחול שדים קודח
כמו אופק ממריא
את ליבו הגס לא ההין לשכוח
לו יהי, לו יהי
הוא היה נביא לבן
שהתחפש לשחור
הוא היה ילד
שחיפש מפלט מהקור
הוא דחה אהבה
וספג צלקות
והכאב היה חברו היחיד
רדוף אכזבות
הוא נדד בין צללים
עמקים וגאיות
ובכל מקום שר
את שירתו החרישית
עטוית התהילות
עד היום בו צנח
על מפתן דלתי החיוור
חרישי ונמוג
כמו קבצן
עייף ועיוור
הוא נדד בעולם
מלא אנשים חירשים
סיפר ודיברר ללא הרף
את אחרון השדים
בין ידים מלטפות
וסיוטיי חשכה
הוא עודנו פוסע
עטוי מחצלת חשיכה
ואולי עוד תראו
אם תביטו לאחור
איש יחף
לבן
עתה
איש שחור.