בס"ד
הי כולם, אני חדש באתר ולא ידעתי איפה לכתוב את זה, אז כניראה שאכתוב כאן.
כפי שהבנתם יש לי תסבוכת עם ההורים, וזה די קלישאי ונדוש וחופר כבר, אבל זה לא ככה.
הקשר שלי עם ההורים מדהים, אנחנו מדברים אחלה, אנחנו מבינים בהרוב אחד את השני, ואנחנו ממש בשיתוף, התייעצויות ואחלה קשר...
עד לאחרונה, מתחילת השנה התחלתי יותר לגבש דרך משלי, והעולם הדתי שלי ניראה אחרת, זה לא אומר שאני חילוני, אני שומר על התורה קלה כבחמורה, אבל זה מתנהל באופן שונה, אני לא אפרט איך כי זה לא להודעה, זה מסובך.
אבל בגלל שזה באמת ממש מסובך והרבה אנשים באמת לא מבינים את הדרך הזאת כי היא כל כך מבט שונה על המציאות, גם ההורים שלי לא מבינים אותה, וכבר לא נעים לי לאחרונה לדבר איתם.
עד כה זה לא הפריע לי, הייתי בשנת שירות וההורים היו רואים אותי בשבתות, כך שהנושא לא היה צריך להיפתח, ערכים לא התנגשו, אבל עכשיו הייתי צריך לעזוב את השנת שירות (סיפור מכוער וביש מזל שקרה), ואני בבית, וכל הזמן ההורים שלי מגיבים לי על דברים שלא ניראים להם נכונים, אמירות, מעשים, כל מיני...
ואני אוהב אותם והם אותי ואחלה קשר והכל, ואני מנסה לדבר איתם, וכבר דיברתי איתם המון פעמים שזה מפריע לי, והם אמרו שאין להם כוונה לשפוט אותי, אבל הם לא שמים לב וזה פשוט קורה, זה ההרגל שלהם, ואין להם ממש שליטה עליו.
ואני לא יודע כבר מה לעשות, כאילו זה גורם לי לרצות לצאת מהבית ופשוט ללכת... (מה שבכללי יקרה עוד חצי שנה כי אני מתגייס), אבל עד אז אני לא יכול שזה ככה.
וגם אני לא רוצה שכל החיים אני אדע שההורים שלי ואני בכיוונים שונים ובגלל זה תמיד יהיה איזה הפרדה בינינו...
ואני די מבולבל עכשיו.
מה שגם אני לבד בבית וזה מוציא אותי מדעתי, כולם או בישיבות או בשנת שירות מכינות, שירות לאומי, כל מי שאני מכיר... אני סוג של מתחרפן מכל כיוון...
