אני עצובה ופגועה מאד.הריון ולידה2

אח של בעלי ואשתו קראו לתינוקת שלהם בשם של התינוקת שלנו

זה שם יחודי

לא אחד מאלו שיש המון. בכל המשפחה המורחבת שלי ושל בעלי אין את השם הזה

ועכשיו יש עוד ילדה ממש קרובה אליה בגיל עם אותו שם!

ולא סתם, גם יהיו להן אותו שם משפחה!

ואנחנו גרים אמנם לא באותה שכונה אבל באותה עיר בשכונות סמוכות

והם ידעו שזה מפריע לנו! דיברנו על זה

ולא התקשרו לפני זה, ולא אחרי זה. אפילו להסביר.

שמענו את זה מחמותי

ואני כל כך כל כך פגועה. כל כך. לגיסה הזו יש כל מה שהיא רוצה (טוב , לא הכל , אבל בהשוואה אלינו, יולדת בקלות, בל"ע כמה וכמה ילדים כבר, ואני הכי לא .) והיא ידעה שזה אכפת לי כל כך 

 

מילא אם היה עוד כמה שנים, שיש הפרש גדול בין הילדים, אבל כשזה כזה קרוב ואותו שם משפחה, ולמה? למה??? ועוד כל שאר הילדים שלהם שמות בנאליים ורגילים כאלו, מה בער להם דווקא עכשיו ללכת על השם הייחודי הזה?

ממש בכיתי , ועכשיו תוך כדי כתיבה בא לי לבכות שוב

התווכחתי עם בעלי המון על השם, אני רציתי משהו יותר ייחודי, הוא רצה שגרתי, עד שהצלחנו למצוא שם גם ייחודי וגם שהוא אהב וגם אני. ועכשיו אני כועסת בתוכי עליו שלא נתן לי לבחור את השם שרציתי שאותו בטוח אף אחד לא היה נותן.

 

וזה משפחה שתמיד היינו בכאלו קשרים טוןבים, סוג עזרתי להם הרבה, שלחתי אוכל, אחרי הלידה הילדים שלה היו אצלי פעמיים לארוחה ומקלחות וכו. 

ממש לא מוכנה לעזור יותר. אתמול הם התקשרו לבקש עזרה. לא להתנצל, לא סתם לנסות לישר הדורים (והם יודעים שאנחנו פגועים מאד) לבקש עזרה. כל כך כעסתי.

יותר מהכל מבאס אותי כל כך עכשיו שכל החיים יהיו בנות דודות עם אותו שם בדיוק ואנשים יתבלבלו כי הצירוף של השם ושם משפחה ממש ממש ייחודי. בא לי לצעוק. בא לי לא לראות אותם לעולם

 

<בבקשה בבקשה אל תכתבו לי עכשיו הודעות על זה שככה זה בחיים ואין לנו בעלות על השם וכו. ושזה זכותם>

 

אני רק חיבוק גדול!מק"ר
זה באמת מעצבן ממש ממש!!
יש בעולם צרות אמיתיותדעה
הדבר הכי חשוב זה שתשחררי
הרצון שלבת שלך יהיה שם ייחודי לא הלך
כי כך בורא עולם רצה
להיות בריחוק מגיסתך? לאן הגענו
לא מצליחה להכיל שאנשים עצובים משטויות כאלה.
באמת שהחיים יותר קשים מזה.
מה זו צרה אמיתית לדעתך?תוהה לי
יש בכלל דבר כזה בעולם שמורכב מאנשים ייחודיים ושונים זה מזה, שלכל אחד תפיסות עולם ואמונות שונות?
האם צרה של מוות לדוגמה יותר אמיתית מצרה של אבדן רכוש? או פשוט שונה ממנה מהותית?
האם כאב קטן של מישהו מתגמד ונעלם לעומת כאב גדול יותר של מישהו אחר או אפילו אותו אדם עצמו?
האם ניתן לכמת כאב? האם יש אנשים מסויימים שעברו דברים מסויימים שלהם בלבד יש מונופול על עצב?
האם ניתן להביע אמפתיה לכאב של אדם אחר גם אם לך ספציפית המקרה והאופן המסויים בו התנהל המקרה לא היה גורם לכאב?
אבדן גורם לעצב. זה בריא לכאוב אבדן.
פה מדובר באבדן של חלום שלפיו לבת לה ציפו לא הכי בקלות היה אמור להיות שם ייחודי שחשבו עליו והגו בו רבות לפני הלידה. והמציאות באה והכתה. ונשאר להתמודד עם זה.
^^^ כתבת מקסים ונכוןמנסיון10


ממש מעצבן ומכעיסאורוש3
תשמרי מרחק קצת עד שהדברים ירגעו לך בלב. חיבוק
נשמה, מבינה אותך מאוד!משמעת עצמית
זו באמת חוסר רגישות במיוחד אם ידעו...
רק מניחה פה את העובדה שהבת שלך, המהממת תמיד תישאר ייחודית ומיוחדת ורק שלך, ואת זה אי אפשר לקחת...
ושהזמן יקהה את הכאב.
יקהה את הכאב?? לא הפותחתהריון ולידה2
את יודעת על מה ביטוי זה נאמר???
פרופורציות בנות

ידעתי שמישהי תגיב על המשפט הזהמשמעת עצמית
ובחרתי לכתוב אותו כדי להזכיר לכולנו, גם לעצמי שכאב זה משהו הכי סובייקטיבי בעולם. ומה שמכאיב לאחת, מצחיק או מתסכל אחרת. אין עליו מונופול.

נכון שלא מדובר כאן על חולי או מוות, אבל מותר לפותחת לכאוב גם משהו כזה. היא פתחה כאן ובקשה אמפתיה, ולא שיפוטיות. וכן, כואב לה.

מי אמר שמישהו צריך למות כדי שיכאב?
מגיע לה חיבוק, הכלה והבנה לכאב גם אם הוא טריוויאלי בעיני מישהו אחר.

ועוד משפט: אם יש הקטנה של כאב "קטן" של אחרים (יש דבר כזה כאב קטן?) , לא נהיה רגישים גם לכאב גדול.
מנסיון.
רק אמונה

 

ענית מעולה, מחזקת את ידייך.

רק 2 דבריםחולת שוקולד
כנראה ששמעתם את זה דרך חמותך בגלל שלא היה להם נעים מכם, הם ידעו שזה מפריע לכם ובכז החליטו לקרוא ככה והגיוני ולגיטימי שלא נעים להם לספר לכם את זה בעצמם

את לחלוטין לא יכולה לדעת מב עובר על גיסתך ואם יש לה את כל מה שהיא רוצה, וזה גם לא קשור לעניין

לא מוסיפה כלום כי ביקשת במפורש
יכלו להתקשר אחר כך ולנסות לפייסהריון ולידה2

אפילו לומר- חשבנו וניסינו להתחשב ולא הצלחנו למצוא שם אחר שמקובל על שתינו, מצטערים, ממש מתבאסים לצער אתכם. משהו.

ובנוגע לזה שאני לא יכולה לדעת מה עובר על גיסתי, אז קודם כל היא סיפרה לי הרבה. וחוץ מזה, גם אם אני לא יודעת מה עובר עליה את מה שעבר עלי עד שזכיתי לילדה הזו שלי היא כן יודעת. בפרטי פרטים. ואת הבחירה בשם הזה ומה שהוא מסמל עבורי ואת הקושי למצוא שם שמקובל על שנינו, ועוד. זה כן קשור.

אבל מי קבע שדווקא הם אלה שצריכים להתחשב ולא אתם?חולת שוקולד
את היית מתקשרת לפייס אותה אם היא היתה קוראת בשם אחר והיית יודעת שהיא רצתה את השם הזה?
אויש נו באמתשוקולד פרה.

ברור שהם צריכים להתחשב!

הגיסה ידעה את כל הרגישויות סביב הלידה הזו וסביב השם!

אפילו אם לא הייתה יודעת,

אפילו אם זו הייתה לידה "סתם",

ואפילו אם היה הפרש של כמה שנים בין הילדים-

עדיין יש מקום לשאול האם זה מפריע לה לקרוא באותו שם ממש!

במיוחד שגם שמות המשפחה דומים...

 

לא יעלה על דעתי לקרוא לילדה שלי בשם של האחיינים של בעלי בלי לשאול את האמא כלום.

ואם אחותי תקרא לבת שלה באותו שם של הבת שלי,

אפילו אם היא תלד שנתיים אחריי-

אני לא אוהב את זה!

 

כי ככה מקובל אצליכם כנראהיעל מהדרום
לק"י

אולי אצל הגיסה מקובל לקרוא באותו שם (לי בתור אחת שרגילה לכפילויות, זה נראה מוזר מהצד לשאול אם זה בסדר. ומבטיחה לך שאני לא בנאדם רע או חסר רגישות).
ממש גואל נפש מצידםסיה
אנחנו תכננו שם חודש קודם אחי ילד ונתן את השם הזה!! ועד שאני ובעלי מצאנו שם שאהבנו זה היה קשה וגם חלמנו על השם הזה.
אבל ברגע שאח שלי קרא אותו חודש קודם לא היה לי צד לקרוא למרות מה שחלמנו ותכננו
ואמרנו לאח שלי שתכננו את השם הזה והוא אמר תקראו גם וגם גיסתי אבל לא עשינו את זה בשבילם
כל הכבוד לכם. אנשים טובים ומתחשביםהריון ולידה2


מה כל הכבוד בלהפסיד סתם שם שהם חןלמים עליו?חולת שוקולד
זה לא סתםהריון ולידה2

ובואי נסכם שבאמת אם אין לך משהו נחמד לומר למישהי שפגועה כל כך אז פשוט אל תגידי.

את לא קוראת אותי נכון, זה לא בקטע שיפוטיחולת שוקולד
אני לגמרי מבינה שאת פגועה והכל
אני פשוט מנסה להציג את הצד השני כי אולי זה יעזור לך לצאת מזה, ממש לא בקטע שיפוטי
תביני שכמו שאת נפגעת שהם קראו ככה הם יכלו להפגע מזה שהם צריכים להצחשב ולא לקרוא. זה בדיוק אותו דבר
זה לא אותו דבר בכללהריון ולידה2

ואת ממש לא עוזרת לי לצאת מזה. להיפך

מעתיקנים בוז
אין. הם פשוט לא יכלו לסבול את זה שאתם הכי מקוריים בשכונה יהיו חייבים להרוס...
מחמאה ענקית!
וואי איזה מרגיז...Mamina

מנקודת מבט שלי-
גם לי אישית הדברים האלה מפריעים נורא.
שהייתי מתבגרת והיה לי חבר אחותי נתנה את השם של החבר.
ואני גם לקחתי קשה. זה הציק לי נורא.
היום לא אכפת לי כמובן.. עברו "עשרות" שנים.
אני יכולה בטיפונת להרגיש את העצבים.
ברור שאצלך זה שונה הרבה יותר, זה משגע.
זאת הבת שלך.
אבל זה אומר הרבה, אם הם דווקא בחרו את השם הזה.
האסוסיאציה הטבעית שעלתה להם בנתינת השם זו הבת המתוקה שלך...
למשל שנתתי לבנותי שמות נזכרתי בבנות מיוחדות מהעבר או מכל מיני מקומות שהשאירו בי רושם טוב עם השם שנתתי..
את צריכה להיות מוחמאית. יש בהם רצון שהבת שלהן תהיה דומה לבתכם באי אלו מובנים. זאת השערתי.
לא בטוח זה מנחם. אבל זה יכול להשאיר לך מקום של שמחה... שהבת שלך מיוחדת.
בינתיים הכאב טרי. כולך כעס. עצב.
תני לרגש להתבטא.. להתרחק? זכותך המלאה עד יעבור זעם מה שנקרא.
לאט לאט תתרגלי... כי החיים עושים את שלהם.
יכול להיות שיציק לך אבל תהי בטוחה שלא כמו עכשיו.
התחושה של עכשיו תדעך... בינתיים תנוחי.. תתני לעצמך זמן. הכל בסדר. הכל מובן.
באהבה והצלחה.
תודה רבההריון ולידה2

כבר כמה אמרו לי את זה, שזה מחמאה, סבבה אני מבינה אבל... זה לא יעבור זה שיש שתי בנות דודות כמעט באותו גיל עם אותו שם בדיוק. זה תמיד ילווה ויציק מאד. ממש מקווה שלא כמו עכשיו.

תמיד זה יהיה X עשתה ככה, לX יש מסיבה  - איזה X? X הזאתי או הזאתי? תמיד. זה תמיד ישאר ואי אפשר להבדיל בשם משפחה גם

ואז במקום שיקראו לילדה שלי נגיד, סיון החמודה, אז יקראו לה - סיון של משה. כאילו, זה השם שלה מעכשיו , במקום השם היפה שנתתי לה זה תמיד יהיה עם התוספת "של משה" זה משגע אותי . נוראיות.

😥😥 מתבאסת איתך ..Mamina

בינתיים אל תחשבי על העתיד.. תחי את עכשיו.
תני לזה זמן.
תפרקי תבכי תתעצבני...
ותנסי גם לשמוח שיש לך בת מתוקה כל כך..שרצו את השם שלה.
מאמינה שהיא תגדל הדברים ירגעו..
ואולי טוב יצמח מזה.. בואי נחכה ונראה.. בעזרת ה'
בטוח שלא כמו עכשיו...מסכימה עם דברי מאמינה..Eu
בסוף הם גם יהיו חברות טובות ויחשבו שזה מגניב שיש להן אותו שם לכי תדעי...
אגב גם אני גיליתי על קרוב משפחה שנתן אותו שם זה טיפה הפריע לי אבל לא מאוד כי אנחנו לא קרובים וגם אצלי זה בת ושלהם בן (מה שהופך את שלי ליותר מגניב (; חח)
תודה בנות.הריון ולידה2

באמת מקווה שהזמן יעזור

אם זה היה מישהו יותר רחוק מאח לא היה אכפת לי, אני לא עד כדי כך.... 

אבל בת דודה ממש באותו שם, ואותו שם משפחה, שנמצאים הרבה ביחד זה ממש קשה לי.

תודה על ההבנה והעידוד

האמת קצת מוזר לי איך להם זה גם לא מפריע לתת שם שכבר קיים במשEu
פחה...
הם לא הכי מקוריים כנראה
(;
יולדת בקלות והכל אבל..Eu
יצירתיות ממנה והלאה
(;

..חיבוק..
חחח. תודה יקרה 💕 חייכת אותיהריון ולידה2
מה זה "קרוב משפחה"?יעל מהדרום
לק"י

יש גבול לכמה אפשר לצמצם שמות.....
מילא שמות של אחיינים, אבל גם לא של בני דודים והילדים שלהם?!
שאלת אותי?Eu
זה בן של אח של גיסי..כלומר הם לא ידעו על זה וגם אנחנו

אבל לאחותי ובעלה יש שני אחיינים עכשיו עם אותו שם...
אני בסדר עם זה חחח
וכן מסכימה אתך בעיקר במשפחות גדולות קשה להיות ייחודיים...
שאלתי אותךיעל מהדרום
לק"י

בן של אח של הגיס?!
אין קשר בין הילדים בדרך כלל.....
נכוןEu
בגלל זה לא הפריע לי
וגם לא ידעתי על זה עד ששמעתי מאחותי ובעלה שיש להם עכשיו שני אחיינים עם אותו שם חחח
(וזה שם די ייחודי אז מודה שהופתעתי)
מבינה את תסכולךלראות את האור
ויחד עם זאת, מאחלת שבעז"ה באמת כל החיים תהיה את הבעיה הזאת עד החתונה, בעז"ה שתהינה בריאות ותארכנה חיים..שלא נדע מקרים אחרים
זה לא מדויק, כי זה בתוך המשפחהים...

אבל הן יהיו בבתי ספר שונים וחברויות שונות

לכל אחת עדין יהיה את המקום שלה

מה שנעשה כבר נעשה, אבל בני דודים יכולים להיות בקשר חברתי קרוב אבל בכל מקרה לכל אחת יהיה את החיים החברתיים שלה

אני מה זה מבינה אותךמנסיון10

לי למשל קוראים באותו שם כמו כמה בנות דודות בגילאים יחסית קרובים וזה דוקא לא הפריע לי בכלל בילדות, למרות שהיינו משפחה שנפגשת הרבה 

 

אבל "סיון של משה" זה יותר טוב מ"סיון הגדולה" ו"סיון הקטנה"

לבת של יש אותו שם כמו בת דודה שלה וסבתא אחת לא משתחררת מלקרוא (שם בדוי) "שרה הקטנה" ו"שרה הגדולה" הבת שלי במקרה היא הקטנה אז אני תמיד צריכה לתקן שהיא דוקא מאד גדולה ובואו נקרא לה מקסימום "שרה של חיים" וכו...

 

אבל סקרנת איזה שם!!!😆נביעה
מבאס ולא נעים בכללאני זה א
אפשר רק לשאול מה הסיבה שזה כל כך מפריע(לא שואלת חלילה ממקום שיפוטי) אולי אם תשבי עם עצמך ותביני לעומק את הסיבה זה יעזור לך להתגבר על תחושת הפגיעה..
את כותבת שיש לה הכלתוהה לי
אז לא, אין לה מספיק רגישות,טקט ויכולת להתחשב בזולת. זה המון. הם עשו משהו מאד מעצבן ומכעיס ולא דיברו אתכם עליו.
לאחותי יש בן עם שם שאני מאד אוהבת ובחיים לא אעיז לקרוא באותו שם בלי לשאול אותה.
תודה!! ❤️הריון ולידה2
כלכך מבינה אותךאהבתחינם
לאמא שלי יש 11 אחים, ובכל משםחה יש מישהי שהשם שלה הוא השם של הסבתא, ומישהו על שם הסבא
12 נכדות עם השם "רחל"(סתם דוגמא) ו12 נכדים עם השם מאיר.
מעצבן, לא כיף, אני אחת מהן
מאוד מבינה אותך!!!!!
גם לאמא שלי יש 11 אחים ואחיותמחי
ובכל משפחה יש מישהו עם שם של הסבא או הסבא רבא, הסבתא או הסבתא רבא. בנוסף בהרבה משפחות יש שמות שחוזרים על עצמם על שם גדולי ישראל.
לי יש שם שיש לעוד 9 בנות דודות, וזה דווקא כייף לי מאוד. אני גאה להיקרא בשם הזה.
לא משווה את זה למקרה של הפותחת, זה שונה מאוד ממה שקרה אצלך ואני מבינה את הכאב שלך.
מעירה לגבי מקרים שיש הרבה בני דודים עם אותו שם, שממש לא מחייב שהם ירגישו מסכנים וחסרי יחודיות
אז אגיב קצת אחרת מהתגובות המכילות פההריון ולידה2
אני נתתי שם שאחי קרא לבת שלו כמה שנים קודם..
אומנם שם נפוץ מאוד אבל זה לא משנה בעיני

הגיסה לא מדברת איתי מאז
יצאה עליי בצורה כל כך הזויה ולא מכבדת ומתנהגת בצורה גועל נפש


מה אכפת לך שקראו שבשם שנתת
על מה להיות כל כך עצובה ומיוסרת
יש לך בעלות על השם???

לא מצליחה להבין את התופעה הזאת
שם ניתן בנבואה איפה האמונה שלך שזה השם שניתן לה משמיים???
בחיים לא חשבתי שזה יצור התנגדות או בעיה למישהו

יש כל כך הרבה דברים מורכבים בחיים שזה שטויות בעיני וכל כך לא בוגר..
בכל אופן אני שמחה וגאה שקוראים בשמות של הילדים שלי..


...שוב באביב
עבר עריכה על ידי שוב באביב בתאריך ה' באדר תש"פ 16:21

..

לפי התגובות פה ניראה שזו דעת מיעוטהריון ולידה2
וזה בהחלט מפתיע אותי..
30 שנה לא שמעתי על תופעה כזאת עד שחטפתי בעצמי.
מחקתי את ההודעה שלי כי היא לא לרוח פותחת האשכולשוב באביב

אני חושבת שאמור להתקיים דיון כזה אולם אולי לא באשכול הזה.

 

אצלנו נהוג לקרוא בשמות של סבים וסבתות ולכן כמעט כל שם מופיע הרבה במשפחה ויש המון כפילויות.

 

יחד עם זאת , למרות שאני בדעת מיעוט, אני עדיין בדעה הזו , יכול להיות שהרוב חושב כמונו אבל הרוב הוא הרוב הדומם...

לקרא על שם סבא וסבתא זה ממש לא הסיפור של הפותחתאורוש3
תקראו את דבריה. באמת. לאף אחד אין מונופול על שום שם ושום דבר אבל פה הסיפור קצת שונה וקיצוני יותר. אז זה לא סוף העולם וכולם בריאים. אבל בסיטואציה והנסיבות שלה זה מכעיס ומעציב. עונה לכל מי שכתב לה לא נעים. היא בקשה תמיכה לגיטימית. בסוף ברור שדברים ישקעו ובעיני קשרי משפחה חשובים יותר. אבל זכותה להיפגע...
שוב, לא נעים לי לנהל את הדיון הזה פהשוב באביב

בגלל בקשתה המפורשת של הפותחת, ואכן, לכל בן אדם יש זכות להיפגע ממה שהוא רואה לנכון.

אבל זה לא אומר שהצד השני "פגע" 

אם אני אבחר להיפגע כי מישהי קנתה בגד כמו שקניתי לעצמי, או כי מישהי קנתה את אותה ספה כמו שאני בחרתי - זו בעיה שלי שבחרתי להיפגע.

זו לא בעיה של מי שקנתה/ קראה בשם כמו שאני בחרתי.

בדיוק בדיוק בדיוקחולת שוקולד
הצלחת למצוא אצ הנקודה
מותר להפגע מכזה דבר ואני יכולה להבין את זה אבל מכאן ועד לומר שהגיסה חסרת רגידוצ וטאקט.... נכון יש הרבה שמות אבל היא רוצה דווקא את השם הזה ולמה שכל החיים היא תתבאס שלא קראה בו?!
(הפותחת) גם אצלינו יש הרבה על שם סבא וסבתאהריון ולידה2
זה בכלל לא אותו דבר.
ברור שקוראים כמה ויש כפילויות
והאמת גם ברור לי שאם בוחרים שם נדוש יחסית אז יהין כפילויות
ואפילו שם יחודי- מקבלת שאחרי כמה שנים אולי עוד מישהו יקרא.
אני לא חושבת שאני כזאת קיצונית

פה זה הכל ביחד, שם מאד מאד ייחודי, אותי שם משפחה, ובטווח זמן קצר שהן כמעט אותו גיל.
כן, זה מאד מאד מפריע לי. באמת שאם זה היה עוד חמש פלוס שנים זה היה מפריע לי אבל הרבה הרבה פחות שהיא עשתה מהן כאילו זהות. ולקחה לי לגמרי את הייחודיות.
אולי ננסה ללמד עליה קצת זכות....קצת למתן את הכעס....אמהלה

אולי הגיסה חשבה ותכננה כל ההריון את השם הזה ופתאום אתם הגעתם כמה שבועות לפניה ו"תפסתם" להם השם...?!

ואלי מרוב הלם היא פשוט לא אמרה לכם שזה מה שהם תכננו... וכו' וכו' כן- זה בהחלט יכול לקרות....

ואולי אפילו הם חושבים שאתם אלו שצריכים להתנצל כי הם חשבו על זה קודם.....

 

ולשם הזדהות... אני מבינה את ההרגשה

למרות שבמשפחתי זה מקובל מאד,  יש כמה וכמה כפילויות ולאו דווקא על שמות סבים וסבתות...

3 שבועות אחרי שאני קראתי שם... אחותי קראה בול אותו שם...

לאחר כמה שבועות היא החליטה לייצר ממנו שם חיבה אז זה כן קצת השתנה.....

 

לקרוא על שם סבא וסבתא זה משהו אחרמק"ר
ממני שהבן שלה קרוי על שם הסבא האהוב ויש תו עוד כמה וכמה בני דודים ראשונים ושניים, בשמו
גם אני לא מצליחה בשום אופן להבין את התופעה הזו (הפותחת)הריון ולידה2
שבה מבקשים מאנשים לא להגיב תגובות מסוימות, ומבקשים תמיכה, ובכל זאת את לא מצליחה להתאפק. זה ממש לא בוגר.
כמו שאת לא הצלחת לכבד את בקשתי לא להגיב תגובה מהסוג הזה, אז גם אני לא הצלחתי לא להתעצב על גיסתי. ו- וואללה, לך אמור להיות הרבה יותר קל לשתוק ולא להגיב תגובה בפורום מאשר לי לחיות כל החיים עם השם שגיסתי נתנה. ובכל זאת לא הצלחת. היית חייבת לומר לי שזה שטויות ולא בוגר ואין לי בעלות על השם. פשוט חייבת. אפילו שביקשתי במפורש שלא . חבל . אז אל תטיפי לי כשאת בעצמך מתנהגת בצורה כל כל מעליבה ולא בוגרת
וואווווווו, מוזר שהגיסה ככה.. הזויוואוו
איזה מעתיקנים יואו אני בהלם!!מחכה להריון

בחיים לא הייתי קוראת לילדים שלי על שמות שיש כבר במשפחה אפילו המורחבת ..תמיד אני מחפשת משהו יחודי..מצב מאוד לא נעים ומבאס כאילו יש כלכך הרבה שמות בעולם מה הקטע שלהם? !!חיבוק ענקי

שימו לב בתגובות, שלא להעמיק את הפגיעה והכעס שכבר קייםים...

 שלא ליצור יותר מתח ושינאה בינהם

הבת שלך היא הגדולהאמאשוני
והיא תדע תמיד שהיא הראשונה עם השם הזה,
השניה תמיד תהיה הסגנית.
היא המקור. הבת דודה העתק.
זה כמו ילד בכור, לא משנה מה יקרה הוא זה שהפך אותנו לאבא ואמא.

אני מבינה את התסכול. אבל הם אלה שצריכים להתבאס לא את.
אל תצפי להתנצלות, זה יעמיד אותם במקום מנצח של "העתקנו ולא אכפת לנו".

תהיה שלמה וגאה עם השם שבחרת והכי טוב לבת שלך ❤️
^^^ בדיוק!!רק אמונה

 

שהיא תהיה  איקס הבת של יעקב

את המקורית!!!

למה הילדה אשמה שצריך להתייחס אליה כמו העתק?!יעל מהדרום
לק"י

או שלא התכוונת שיתייחסו אליה ככה?
היא לא אשמה אבל ככה זהאמאשוני
הראשון הוא המיוחד השני הוא, מה לעשות... שני.
אני מתכוונת שכשיש שניים
אז אולי הראשון מרגיש שתפסו לו חלק מהמקום, אבל השני מרגיש את זה הרבה יותר, תמיד הוא יהיה "לעומת" הראשון.
טוב, לא חושבת שאצלינו זה קרהיעל מהדרום
לק"י

ויש לנו כפילויות בשמות של בנות דודות.

ולא נראה לי ששם עד כדי כך משפיע על היחס לילד. או מקווה לפחות.
תלוי מה הקונוטציה שהשם מעלהאמאשוני
אם כשאומרים את השם לא מיד קופץ לראש הילדה השניה, אז בסדר,
אבל כשמדובר בשם ייחודי ומיד עולה ההקשר, אז לדעתי זה כן משמעותי מי הראשון.
זה לא דווקא השם, זה כל מאפיין אחר שמקשר בין שני אנשים.
המורות שלימדו את אחותי הגדולה היו קוראות לי לפעמים בשמה (למרות שהשמות שלנו לא דומים ואנחנו לא דומות באופי בכלל בכלל, אבל אנחנו אחיות אז זה מקשר)
לה אף פעם לא קראו בשמי.

במקום העבודה הייתה מישהי איתי במחלקה דתיה עם כיסוי ראש וגם צבע עור דומה.
היא התחילה לעבוד במקום העבודה לפני, לה תמיד קראו בשמה, אצלי היו לפעמים מתבלבלים (כולל הבוס שלי שלא היה הבוס גם שלה וכולל בנות מהחדר שלה, כלומר זה לא שלא זיהו, פשוט עשו את ההקשר בינינו)

אני מאוד מקווה בשביל שתי הבנות שיגדלו ללא השוואות וקישורים אסוציאטיביים ביניהן עם המון ייחודיות.
אבל אם כן זה יקרה, אז מן הסתם מי שתפסיד זאת השניה ולא הראשונה.
התכוונתי שלאמא של הילדה הראשונה אין מה לדאוג.
אהה...אז לא נשמע נורא כמו שחשבתי בהתחלהיעל מהדרום
נשמה, חיבוק גדול גדול גדול!שוקולד פרה.

 

ממש ממש מבינה אותך!

לא ברור לי בכלל מאיפה החוצפה לבקש ממך עזרה.

כאילו... בואו נתעלם מכל הפגיעה שפגענו בכם, ובבקשה תתייצבו לעזור.

 

את טעונה ברגשות כאובים ושליליים- בצדק!

ברור לי שכואב לך.

בשבילך זה שם שאת חשבת עליו,

התחברת אליו,

לקח לך זמן למצוא אותו,

שמחת בו בתוכך,

 

והנה מישהי באה וקוטפת אותו סתם כך.

כשהיא יודעת שזה יושב על מטען רגשי. 

 

כואב לי ביחד איתך.

באמת זה לא לראות אותך בכלל.

ועוד זה מתחדד עם הבקשה לעזרה- לא לראות את הכאב שלך, להתעלם ממנו.

 

את צריכה להוציא משהו מזה החוצה, יקירה.

אל תשנאי אותה בלב.

כי את כרגע עם רגשות כאובים ופגועים,

מתוסכלת,

מסתכלת על כל העניין מאלף זוויות,

משחזרת,

אוכלת את הלב,

 

ואת צריכה לתת לה את ההזדמנות לבקש סליחה.

אולי זה לא יפתור את הכל,

אבל זה ישים רטייה על הכאב.

שתוכלי קצת לפוגג את הרגשות הקשים.

 

את צריכה להוכיח אותה על מה שעשתה, נשמה.

כדי שתוכל לתקן, ולו בקצת, את מה שהיא פגעה בך.

 

ובינתיים- חיבוק גדול מאוד-מאוד.

מבינה לליבך.

תודה רבה רבה לך ולכולן. אבהיר כמה דבריםהריון ולידה2
קודם כל תגובות מכילות ומחבקות הם דווקא אלו שמורידים את רמת הכעס והפגיעה
כשמשתתפים איתך בכאב אז את חולקת אותו ויש פחות ממנו
תגובות שמנסות להסביר את הצד השני, ללמד זכות, להסביר לי למה זה לא נורא ושאין לי בעלות וכו, גם אם שכלית הן נכונות ויפות ובוגרות (נגיד) הן רק מעצבנות יותר וגורמות לפגיעה מזה שמטיפים לי להצטרף לפגיעה מגיסתי ולהעמיק אותה.
אני לא יודעת אם ככה זה אצל כולן אבל ככה זה אצלי.

דבר שני לגבי מריבה לא תכננתי ולא מתכננת לעשות מריבה
כואב לי. אולי יהיה לי קשה בזמן הקרוב לצחקק איתה או להחזיק את התינוקת שלה
לא מתכוננת לומר לה כלום. היא הרי יודעת לבד.
אם תרצה תגיד משהו ואם לא אז לא.
אני אשתדל כמיטב יכולתי שזה לא יהפוך למריבה
אבל כן זה בהחלט יצנן כרגע קשרים
וברור שלעבוד קשה ולארח ילדים קטנים לצהרים וערב זה מעל ומעבר ליכולתי כרגע. אני בן אדם רגיל עם רגשות פגועים. המירב שאני. יכולה לעשות הוא לא לומר כלום. לעזור לה אחרי שנפגעתי זה מעל ליכולתי. אני לא מלאך.

באמת תודה רבה לכל מי שהבינה.
ואגב, זה שם שאין לו שם חיבה...
את חייבת לשתף בשם סיקרנת את כולנו חחחחEu
רק הפרטי לא המשפחה...

לא נגנוב לך (;
מאוד מוזרחגהבגה
נראה לי טבעי ובוגר לבוא ולשתף אותך ברצון שלהם לקרוא בשם הזה.. אתם משפחה, בכל זאת לא חברות. ואת מתארת קשר מאוד קרוב...
אני חושבת שאם היה קורה לי הייתי יותר נפגעת מזה שלא שיתפה אותי, אמרה לי, סיפרה, לפני ועוד יותר אחרי! כאילו, היא יודעת שבסוף תדעי איך קוראים לבת שלה, בהתנהגות. שלה היאממוכיחה שעשתה דבר ש מרגישה לא שלמה איתו....
אני לא הייתי מסוגלת אבל יש אנשים שבאים ואומרים לאדם שנפגעו ממנו שהוא פגע בהם..
את מסוגלת? לפתוח את זה מולה. לומר לה שמאוד נפגעת . לא כדי שהיא תבקש סליחה. אבל אולי היא תבין קצת מהכאב שלך וזה יעזור...
אולי היא חששה מהתגובה שלה ולכן לא שיתפהיעל מהדרום
לק"י

אולי לא חשבה שזו בעיה (לא אצל כולם יש בעיה כזאת).
לקרוא בשם מיוחד עם אותו שם משפחה בזמן קצר?חגהבגה
זה מצחיק אפילו.. ברור שמדברים על זה
אם לא לפני אז אחרי. והם ידעו שהיא כועסת אז איך היה להם אומץ לבקש עזרה? אז היה צריך ליפול הסימון, ואם לא עשו ב"כוונה", ישר להתנצל ו להסביר עצמם...
עכשיו קראתי יותר בעיוןיעל מהדרום
לק"י

וראיתי שהם ידעו מראש שזה יפריע להם.
במקרה כזה כנראה שהייתי נמנעת מלקרוא בשם, גם אם הייתי מתבאסת מזה. כי חבל לי לפגוע בבני משפחה.

ועדיין הסיבות שנתתי נשמעות לי הגיוניות.
אצלינו במשפחה יש כפילויות וזה מקובל, והכל טוב.
לא אצל כולם זה "אסור" (אולי אצל המשפחה של הגיסה זה מקובל).
אם היא קראה ככה אז לדעתי רוב הסיכויים שהיאחולת שוקולד
לא תכיל את הפגיעה של הצד השני, אולי תבין אותה אבל בטוח לא תסכים איתה שהיא היתה צריכה להתחשב, ואז זה עוד יותר יעצבן
אני לא מצפה שהיא תסכים שהיתה צריכה להתחשבהריון ולידה2
אם היא היתה ככה אז לא היתה קוראת
אבל כן ממש הייתי מעריכה טלפון כנה לפני או אחרי של- אנחנו יודעים שזה מפריע לכם, חיפשנו שם אחר, אבל הרגשנו שזה ממש השם של הבת שלנו ולא הצלחנו למצוא שום דבר אחר ולכן בסוף נצנו אותו. אפילו אם זה לא נכון , אפילו אם היא לא חשבה עלי בכלל, שתעמיד פנים, שתגיד חשבנו ולא רצינו להכאיב לכם אבל לא הסתדר. שאדע שהיה אכפת לה קצת. שיהיה לי קצת יותר קל לסלוח.
זה שמתעלמים ומתנהגים כאילו זה לגמרי בסדר למרות שיודעים במאה אחוז שזה מפריע ופוגע בנו, אפילו אם הם לא מבינים למה, זה קשה מאד.
תכירו בזה שהכאבתם. תסבירו שזה היה מאד חשוב לכם גם, שנוכל להבין ולסלוח. הכאבתם לנו ביודעין, אפילו אם לדעתכם הסיבה לא מוצדקת, עדיין אתם יודעים שהכאבתם, אז לפחות תהיו גבר ותגידו מילה יפה.
זה מעצבןmiki052

ואין לי מושג מה לומר.

אבל לא כדאי לריב, כן לדבר על זה כדי לא לשמור כעס.

אחרי הכל זה משפחה.

ומשפחה זה לנצח.

 

חיבוק חיוך

 

באופן אישי לא הייתי כועסת או מתעצבנת. אלא מתגאה חיוך .

 

זה דוקא מחמיא...סימן שזה שם יפהיעל מהדרום
הבנתי שזה לא מעודד אותך...אז לא משנהיעל מהדרום
מסכימה איתך, לדעתי זו מחמאה, אבל היה מעניין לראותדעה נוספת

ולנסות להבין דעות שונות של אנשים אחרים, רק מראה לנו כמה אנשים מגוונים ושונים

תרשי לייי לפרוק גםבשורות משמחות
אני כ'כ מבינה אותך!!
כמעט קרה גם לי.. פחות כועסת אבל קשה לי לראות את הילדה הזו..
מאד מאד מבינה אותך, מאדרק אמונה


רק רוצה לומראמא ל6 מקסימים
שלא בטוח שזה יפריע לבנות הדודות שיש להן את אותו שם. הן יכולות להנות מזה מאוד. כמו תאומים שמתבלבלים ביניהם, יש שיגידו שזה מעצבן, ויש שיגידו שזה מגניב. ואני חושבת שזה מאוד תלוי גם באיך שאת תתייחסי לזה, אז מציעה לך להתאמץ לא להעביר לילדה את הבאסה והכעס שלך. יש מצב שתופתעי לטובה
רק אומרת שאצלנו גם יש את זה במשפחהמהמרחקים
ועם שני בנים, עם אותו שם משפחה (שלא ישתנה בחתונה..)
נולדו בהפרש של שבוע!
בהתחלה קצת הציק לאמא שקראה ראשונה, אבל אני יכולה לומר שהילדים עצמם וכל שאר המשפחה רואה את זה בקטע מגניב ממש!
היום הם בני 20 ותמיד בכל הגילאים יש להם תמונות ביחד וקשר מיוחד.
לטעמי זה מגניב. וגם מחמאה. לצורך העניין לאחד מהם יש שם שני, והשני קרוי על שם מקום מגוריו. בפן הטכני.

מהצד השני יש גם בני דודים עם אותו שם אבל בפער של כמה שנים. הם תמיד היו חברים טןבים ממש! וקוראים להם במשפחה **הקטן ו** הגדול
גם אצלינו יש הרבה כפילויותבת 30
מעצבן ביותרבריאות ונחת
אני בעד שתקראו לשניה בשם אחר
נגיד קוראים לה רקפת תקראו לה כלנית
קוראים לה שרה תקראו לה חוה
זה נקרא לדפוק את הראש בקירמשמעת עצמית
למה זה טוב?
זה לא יהפוך את השם שלה באמת.
זה כמו ללכת ביום ברחוב ולצעוק: עכשיו לילה עכשיו לילה
אני רוצה שוב להודות לכולן (הפותחת)הריון ולידה2
מתחילה לאט לאט להוריד את העצבים
היום הלכתי וקניתי מתנה לילדה ממש בכוח
מאד רוצה שלא יהרס לנו הקשר
ומאד מאד כואב לי עדיין
אבל יהיה בסדר בסוף
ותודה על התמיכה וההבנה, על כל הודעה והודעה. זה מאד עוזר לי
אתן מהממות ❤️
וואומשמעת עצמית
יש לך נפש חזקה עם נדיבות מיוחדת.
את מהממת ממש!
מרגש
שה' יתן לך אור וטוב ושלווה!
לדעתי חשוב מאודEu
לטפח קשר הין הצעירים כשיש סכסוכים בדור שמעל
כדי שלא יגיע אליהם ..
לצערי אצלנו קיים סכסוך כזה אבל לפחות מקפידים שהילדים יהיו בקשרים חזקים

הלוואי שגברים היו אחרת גם אצלנו הדור שמעליהם /:
*סכסוך מן הסתם של שנים שכמובן לא קשורEu
לשמות אבל העיקרון הוא אותו עיקרון הבנות לא אשמות על איזה שמות נתנו או לא נתנו להם
אין לי שום צד שבעולם שיהיה סכסוך בין הילדות עצמןהריון ולידה2
בעה גם לא ביננו
נעבור את זה
ברור שלא בינן
מעריכה אותך מאדרק אמונה


ואוו כל הכבוד לך!חולת שוקולד
אלופה!! כל הכבוד לךמק"ר
את אמיתית?ליאן
נבואה נזרקת בהורים בקריאת השם. הם כנראה מאוד רצו את השםאורין

והוא כנראה יפה ומיוחד. אז למה לא לשנות כיוון, להבין שלא יכלו לוותר על השם הזה, ולשמוח ביחד בשתי הדודניות שיהיו בעז"ה חברות טובות עם שם מיוחד. לתפארת המשפחה כולה. שיהיה מזל טוב לכולכם.

לא דומה אבל ...כתום כתום
יש לילדים שלי שמות ממש יחודיים, והנכד של השכנה שלנו קרה לכל הילדים שלו בשמות שלהם- רק בהפרש של יותר מ- 10 שנה- השמות עדיין נחשבים לחדשים.
לי ממש לא מפריע, אין קשר איתם רק שומעים אותם קוראים להם אז זה ממש לא אותו דבר אפילו שזה שמות כל הילדים , אבל זה בכלל לא מתקרב למה שאת מרגישה כי כאן זו משפחה וכן, היו יכולים להראות קצת רגישות זה אף פעם לא יכול להסיק יותר מידי...
משתפת מצד הילדה..מומיה
גם לי שם די יחודי. אבא שלי במשפחה הם 3 אחים בלבד . ושתי האחים קראו לבנות שלהן בשם שלי שנה אחרי שנה!! יצא שאנחנו 3 בנות דודות עם אותו השם ושם משפחה בהפרש של 3 שנים.אמא שלי אמרה לי שבראשונה היא לא הבינה מה הקטע שלהם אבל בשנייה ממש נפגעה מזה כבר. אבל לנו זה היה פשוט קטע מצחיק ונהנו מזה מאוד.עד היום אנחנו חבורה מגובשת עם קשר קרוב. היום שלושתנו נשואות ועם שמות משפחה שונים אבל החוויה של זה עברנו הייתה ממש טובה דווקא.
מקסים. ממש נחמד לקרוא את דברייך. מזכיר שתמיד כשאנו שקועים באורין

בבעיה או קושי, כדאי לדמיין איך זה יראה בעוד עשר שנים. לפעמים זה מרגיע.

לפותחת-*א*נ*י*
אין לי דעה על מה שקרה, ואני קצת מצליחה להבין את התסכול שלך..
אבל מוזר לי שבחורה בוגרת (יש לך לפחות ילדה, זה אומר שאת לא בת 15) מבקשת לקבל תגובות מסויימות בלבד..
נשמע שמסביב במשפחה ובבית את לא מקבלת את החיזוק לזעם שיש לך על הגיסה, ואת בעצם מחפשת פרטנרים חיצוניים לכעס שלך..
אולי שווה לך להשקיע את האנרגיה בלנסות לסלוח, או לפחות להרגע וליצור שלום?
משפחה לא בוחרים, זה מה יש
כדאי ושווה להשקיע בשביל שתוכלו לחיות ביחד לאורך שנים
דווקא אני חושבתרק אמונהאחרונה

 

שרק אישה בוגרת יכולה לדעת לבקש מה שיעשה לה טוב.

רואה בזה בגרות וכנות וישרות.

 

 

בשעה טובה קנינו נעליים לקטןשושנושי

נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם

בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).

אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם

בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.

 

תקין לדעתכן?

 

כן, לוקח זמן להתרגלאוזן הפיל
כמה זמן עבר מאז שלמד ללכת?שלומית2
חודש בדיוק.שושנושי

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

זה יחסית מעט זמןשלומית2

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה


בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

לוקח להם זמן להתרגל לנעליים. הילדון שלי הלך 4 חוד'אמהלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

זה נשמע הגיוניאמאשוני

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

בבית אני מתכננת בלי, רוצה שיתרגל כדי שיוכל לנעולשושנושי
בחוץ... 
גם אנחנו קנינו נעליים לקטנה (הולכת כבר חודשיים)מתואמת
והיא ממש לא מסתדרת איתן... ייקח לה זמן, וזה הגיוני. גם ככה כרגע לא יוצאים כמעט מהבית...
מרגיע לשמוע שזה קורה גם אחרי חודשייםשושנושי

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

האמת שאני קניתי לה אונליין בלידר🙈 60 ש"ח...מתואמת
אבל מתכננת לכשתסתיים המלחמה לקנותלה סנדלים ייעודיים לצעד ראשון בגלי. (מניחה שיעלה בסביבות 200 ש"ח)
תרגישי בנוחאפרסקה

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

ברור, גם אני עשיתי את זה לא מעט פעמיםמתואמת

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

חחחח יואווווושושנושי

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

בן כמה הוא, שזו המידה שלו?מתואמת
הוא נולד בכ''ג אב, בן שנה ושבע אם לא טועה בחישובשושנושי

הילד פשוט קטן

אה, אז הוא באמת "סתם" קטןמתואמת
הבת שלי בגיל הזהרקאני

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

אני פעםמקקה
קניתי לילדה בכוונה סנדלים של בנים כי לא נשארו של בנות בסוף העונה, ושלה נקרעו. אפשר לחשוב מה זה כבר משנה...
אני מסכימה איתך כמובן🤭מתואמת
חחחח בדיוק באתי לכתוב שגם ככה הגננות לא רואותאני=)אחרונה
אותנו בימים אלה, אז אפשר להתפרע עם אווירת השביזות וההזנחה. ואז ראיתי את התגובה שלך... אז בול!!
אני קניתי נעליים לקטנה שלי בשיין 🤭דיאן ד.

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

 

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

תשלחי קישור.שושנושי

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

כמה זמן כבר הולך?ים...

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

 

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

חודש בדיוק.שושנושי

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

תקין. אצלי גם כאלה שהלכו חודשיים בלי נעליים, ברגע,שגרה ברוכה
שהבאתי נעליים לקח להם כמה ימים להתרגל ולרוץ בהן. בדכ תוך כמה ימים זה הסתדר
רק מציעה להמשיך גם לפעמים הליכה בלי נעלייםאור10

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

נערה שהשמינהרוני 1234

הבת שלי (בת 15) הפסיקה לקחת ריטלין אחרי תקופה ארוכה ומסתבר שזה גורם לתאבון מוגבר. אחרי כמה חודשים ה"בולמוס" קצת נרגע אבל לא מספיק.

בקיצור היא השמינה מאד בלי לשים לב. נראה שאין לה שום מודעות לעניין ובעלי לוחץ עלי לדבר איתה. העניין הוא שאני לא בטוחה האם ומה להגיד לה ואיך בכלל לגשת לנושא באופן יעיל ובלי לפגוע בה/ בדימוי העצמי שלה.

אשמח לרעיונות ועצות…

נראה ליDevora

לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.

בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.

לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.

ממש ממש ממשאנונימית בהו"ל

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז


היא מדברת מדהים על עודף משקל


ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...


בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.

אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'

בעיני אין סיכוי שהיא לא שמה לב או תשים בקרוב ממשירושלמית במקור
אז אם רק זה השיקול, ממש חבל לפתוח
מסכימהאיזמרגד1

די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה

כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...

אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...

אבל זה לא התפקיד שלנו כהורים?רוני 1234
לדאוג לבריאות שלה ולאיכות חיים שלה באופן כללי… גם אם כרגע זה לא מפריע לה או אין לה כח?

תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען

בגדול אני חושבת שכןאיזמרגד1

אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה

ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.

אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.

אין מצבoo

שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה


יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב

1. אוכל בריא זמין בבית

2. דוגמא אישית

3. חוסר שיפוטיות

4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה


בכל גיל

ובפרט בגיל 15

אני כן הייתי מדברת איתה,אמאחת

כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.

כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.

הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?

מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה. 

מה המטרה לדבר איתה?עוד מעט פסח

סליחה על הנחרצות, אבל שבעלך ילך לעבוד על עצמו לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא היום.

בלי זה, כל דיבור וכל פעולה רק יעשו נזק.

לעורר מודעות ולעצור או למתן את העליה המהירה במשקלרוני 1234
אולי לעודד אותה לאכול יותר ירקות ופירות במקום פחמימות או לעשות ספורט למשל…

היום זה מאד אופנתי "לקבל את עצמי כמו שאני" אבל בואי לא ניתמם… גם אם נשתוק (כמו עד עכשיו) יש סיכוי גבוה שבשלב מסוים היא תבין שהיא שמנה מאד והיא כנראה לא תהיה מרוצה מזה.


אולי גם יש הבדל בין מישהי שמגיל צעיר היתה שמנמונת לבין מישהי שהשמינה מהר ובאופן פתאומי יחסית בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.

רוב האנשים המבוגריםoo

לא מצליחים לעצור עליה במשקל/ לעשות ספורט/ לאכול ירקות במקום פחמימות

כי זה קשה

מאד


לילדה בת 15 הקושי פי כמה וכמה


מודעות אפשר לעורר

בצורה נכונה

בעיקר מדוגמא אישית

רוב הסיכויים שניסיון לעורר מודעות ועידוד יפגע בה מאשר יעזור (כי זה עם פוטנציאל גבוה לשיפוטיות והתערבות)


זה לא מאד משנה מתי ולמה קרתה ההשמנה

אלא

ששליטה על אוכל זה דבר מאד קשה

ומעטים האנשים שמשיגים את זה


אדם שלא חווה את התהליך הפנימי

לא יכול להבין אותו

האדם היחיד שיכול לעזור בנושא הזה

זה האדם לעצמו

שאר האנשים בעיקר יפריעו

(עם פוטנציאל גבוה שההורים הם אלה שמפריעים)

תודה שכתבת, אני קוראת הכלרוני 1234
אני הייתי נערה שמנה. מאד.ניק חדש2

ומה ההורים שלי לא ניסו.

בסוף עד שזה לא הגיע מתוכי זה לא עזר.

אז ירדו 7 קילו והחזרתי 10.

מה לא ניסו איתי.

בסוף ברגע שהחלטתי, אי שם בגיל 17, הצלחתי להוריד 34 קילו ממשקלי.

אבל זה רק כשזה הגיע מתוכי.

לא הייתי מדברת איתה.

כן מכינה אוכל בריא יותר ומנגישה פירות וירקות.

כשהיא תרצה היא תיגש אלייך.

בגיל הזה אין סיכוי שהיא לא מודעת לעצמה.

העבודה שלהאיזמרגד1
זה לנסות לאכול יותר בריא ולעשות ספורט. העבודה שלכם זה לקבל אותה כמו שהיא. וכמו שכבר כמה כתבו לך פה- אין מצב שהיא לא יודעת שהיא השמינה...
ואת היית רוצהעוד מעט פסח

שאמא שלך תסב את תשומת לבך למשקל שלך ותעודד אותך לאכול יותר פירות וירקות?

סליחה, אבל זה נשמע לי נורא.


לקבל אותה כמו שהיא זה לא להיתמם.

זה להגיד שיש בה עוד המון המון דברים חוץ מהמשקל.

יש לה תכונות אופי. יש לה שיער יפה. או עיניים יפות. אולי היא חברותית, או מצחיקה, או חכמה, או אכפתית מאוד. את יודעת. אבל היא מיליון דברים חוץ מ'שמנה'.


אז כרגע היא בעודף משקל. ואולי יום אחד היא תרצה להרזות ואולי לא. זה לא משנה.

מבחינתכם היא מהממת כמו שהיא וזהו.

(שוב, תחשבי איך היית רוצה שההורים שלך יתייחסו אלייך בנושא כזה. תראי כמה שרשורים כואבים נפתחים פה בפורום סביב הנושא. תחסכי את זה ממנה. בבקשה).

מסכימההמקוריתאחרונה

רוב אחיי היו אוביס בגיל ההתבגרות והגיעו למצבשרוצים מעצמם בלי שהעירו להם וירדו עשרות קילוגרמים לבד

לא להתערב, לקבל כמו שהיא

רם מפריע לבעלך בעין שיעבוד על עצמו ואפשר לדאוג שיהיה אוכל יותר בריא בבית שאת מגישה אבל לא יותר

הייתי מציעה לה להרשם לחוג ספורט כיפיחילזון 123
משהו לנערות. זומבה, עיצוב, מה שהיא מתחברת אליו

לא הייתי אומרת לה לאכול פחות או משהו כזה

בנושא כזה רגיש, בגיל כזה רגישנעמי28

הייתי מתייעצת עם גורם מוסמך כמו פסיכולוגית ילדים (לא דיאטנית).


ושימו לב על מה זה יושב אצלכם, אני לא חושבת שמדובר רק בבריאות, אלא גם בתפיסה חברתית.


תשאלו את עצמכם, אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות, אם היא היתה אוכלת לא בריא ולא משמינה, אם הסכנה הבריאותית היתה בתחום אחר כמו חוסר שינה, עדיין הייתם נלחצים באותה מידה?


אני מניחה שיש כאן גם איזושהי תפיסה של דימוי גוף (לכולנו) ואתם דואגים לא רק בריאותית גם חברתית.

אני לא אומרת את זה כשפיטה, התפיסה הזאת נוגעת בכולנו, פשוט חשוב להיות מודעים לעצמנו ומה מניע אותנו.


ונכון בריאותית זה גם לא בריא, לכן כן הייתי מניעה אותה בדרך כלשהי, אולי שינוי כללי בריאותי של הבית, אולי ספורט משותף, הליכה של שתיכן, בלי קשר לשיח על נראות. ובעיקר מתייעצת עם גורם מוסמך.

זה קריטי במיוחד בגיל הזה.

הדבר היחיד שעולה ליבאתי מפעם

זה לדבר על עצמך.

תשתפי אותה כאילו דרך אגב שאת רוצה קצת להוריד במשקל, אז את אוכלת יותר ירקות, תכיני לך סלט גדול ותגידי איזה טעים אם בא לה קצת?

תכיני כאילו לך ירקות בתנור וכד' ...

את לא מדברת עליה בכלל, רק על עצמך ועל בריאות וזה נותן לך כח, הקמח הלבן מעייף אותך ואחרי ירקות יש לך יותר אנרגיה. להכין דברים בריאים מגניבים כמו כדורי תמרים, בשבילך ומי שרוצה גם מוזמן.

מאמינה שהיא שמה לב לגוף של עצמה, זה בדיוק בגיל שמתעסקים המון עם הגוף, אם היא באמת מעוניינת לרדת במשקל יהיה לה קצה חוט - איך מתחילים, ושזה לא כזה נורא, ושאמא שלי מכירה את זה יאפשר להתייעץ איתה. 

אז מה מכינות לשבת?פיצקית24
שבת בלילה מתארחתשושנושי

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

לליל שבת מרק עוף עם קניידלך. יותר מזה לא נאכל בכללואילו פינו
לבוקר בשר עם ערמונים, שניצלים, פירה וירקות בתנור 
סוף סוף בביתבוקר אור
פה פשוט ומצומצם

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך


בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי


סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס


מצות


עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית


סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור


עוגת בראוניז אגוזים, קוגל תפ"א, ביציםנפש חיה.

מרק עם קניידלך בלילה

וואיפצלשהריון

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.


הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות


לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.


וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים


בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

מה זה סוג נוסף של פירה?יעל מהדרום
סתם פירהפצלשהריון
משבבי תפוא לאוהבים (בעיני מגעיל)
😂יעל מהדרוםאחרונה
ממש וואו!! אלופהפיצקית24
אני הכנתי לזניית מצות, פשטידת בטטה ואורזמתואמת

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אפשר מתכון לפשטידת בטטה?פיצקית24
יש לי מלאאא בטטה
אין לי מתכון...מתואמת

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

תודה על הרעיונות!פיצקית24

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

מרק לערבעוד מעט פסח

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

אה,עוד מעט פסח
סוחטים ועוגות נשאר מליל הסדר
רגיל האמתהמקורית
דגים, מרק וסלטים
אצלנואבןישראל

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו 

איך היה ליל הסדר? גלויה

חשבתי שבטח כבר פתחו...


אז איך התחיל אצלכן החג?

איך היה ליל הסדר?


מוזמנות לכתוב

נקודות לשימור או לשיפור.


הממממגלויה

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...


החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")


עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...


מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

ולא הכרתי את הקושיה הזאת...יעל מהדרום

לק"י

 

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

שנזכה במהרה לשיר באמת!גלויה

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הכי חשוב שהילדים נהנו! הרי זו מהות ליל הסדרמתואמת
ליל הסדר היה ממש יפה ב"הבארץ אהבתי

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...


הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

תודה על ההתעניינותשושנושי
עבר עריכה על ידי שושנושי בתאריך ט"ז בניסן תשפ"ו 8:30

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

 

וואו, כל הכבוד לכם!מתואמת

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

היינו אמורים לעשות בביתשומשומונית

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

דייייי איזה מתסכל זה שינוי ברגע האחרוןשושנושי

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

היה מקסיםרוני 1234
היינו לבד בבית ונהננו מכל רגע. הילדים ממש שיתפו פעולה (קיבלו מרשמלו על כל שאלה יפה/ תשובה שענו) ולמרות שהיו להם ממש קוצים ונאלצנו לקצר מאד היה מקסים.

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

אני שותה מיץ ענבים של קדם, טעים לי ממששושנושי
מתחילת הסדר שותה בכוס שמכילה בדיוק את הכמות שצריך, טיפה לא יותר. 
גם אני וממליצה ממשראשונית

לקחתי את הסוג המופחת סוכר וזה היה מעולה

השנה קנינו מיץ ענבים מזן רוזה, והוא היה עדין וטעיםמתואמת

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

אני מערבבתהשם שלי

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

אני שותה יין לבן מוגז קלילדיאן ד.

מאוד מאוד מאתגר לי 4 כוסות.

כל שנה הייתי מסיימת את ליל הסדר עם בחילות והקאות.

השילוב של כ"כ הרבה מיץ ענבים ומצות הפך אותי לגמרי.

 

כבר שנה שניה שאני שותה יין לבן מוגז ספציפי שהוא נחשב מתוק אבל בקושי מרגישים

אני מרגישה שהוא כמו סודה בטעמים.

לפעמים מוסיפה טיפונת מיץ ענבים אדום בשביל הצבע.

בקיצור ממש קל לשתות ואני מסיימת את ליל הסדר כמו בן אדם.

איזה יין זה?רוני 1234
ברטנורא מוסקטודיאן ד.

ממש ממליצה לך לנסות.

תנסי פעם בלי קשר לליל הסדר ותראי אם את אוהבת.

אחלה ייןoo

גם אני שתיתי ממנו בסדר

והיה מעולה 

אפשר חלק כוסותרקאני

יין חלק מיץ ענבים

יש יינות קלילים כמו האלה המוגזים

היה ממש נחמדשמ"פ

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

ב"ה היה טובמתואמת

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

ב"ה היה ממש טובהשקט הזהאחרונה
היינו אצל חמי וחמותי והייתה אווירה טובה, השתתפות של כולם.. הילדים קצת דרשו תשומת לב אז לא הייתי כל הזמן לגמרי בתוך העניינים אבל בסדר..
בנות אתן חושבות שזה הריון?שלווה פנימית 34

עשיתי היום בדיקה בשעות הבוקר מאוחרות לא על השתן הראשון.

עיכוב כיומיים...

יש כאב בטן תחתונה וגב תחתון

הפס יצא אחרי כמה דק ולא נעלם

בבקשה תגידו שזה זה!

מחכה שניםםםםםםם לפס הזה

תמונה נוספתשלווה פנימית 34

אני רואה 2 פסים לגמרירקאני

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

 

בגדול נראה חיובי לגמרי

הפס יצא ממש אחרי כמה דק..לא יודעצ בדיוק..עד 10 דקשלווה פנימית 34

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

אז נראה חיובי רקאני

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

אמן ואמן!!!!!!שלווה פנימית 34
ממש פס!!!Pandi99
🥹אין לי מילים..מרוב ציפייה אני בחרדהשלווה פנימית 34
מבינה ממש..Pandi99

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

תודה אהובה!כיובן שאעשה בדיקת דםשלווה פנימית 34אחרונה
נכון שאני לא משוגעת?אנונימית בהו"ל
יש בבדיקה פס נכון?

אני לא רואהאחת פשוטה
אני רואה משהו ממש ממש עדין. תנסי עוד יום יומייםשושנושי
בשורות טובות 
אני לא רואההריון ולידה
אבל אם הבדיקה ישנה יכול להיות שהפס חלש בגלל זה.

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

הבדיקה חדשה.אנונימית בהו"ל

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

פס חיובי מובהק חחחחשושנושי

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

ואני גם מתלבטתאנונימית בהו"ל
כמה זה נורא ששתיתי יין מעורבב במיץ ענבים ב4 כוסות? במצטבר יצא כמות לא קטנה.
זה שתתחרטי לא ישנה את התמונה.שושנושי

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

עוד אין שיליה בכללמקקה

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

אני גם עשיתי את זה לפני 3 שנים לפני שגיליתי היריוןשיפור
ברוך ה' ילדה בריאה וחכמה
ממש ממש לא נורארקאני

אבל ממש

אל תקדישי לזה מחשבה

בשלב כל כך מוקדם שלא ברור אם יש הריון או אין

זה ממש לא קריטי

התאמצתי ולא רואה כלוםפה משתמש/ת
אני רואהשאלת היריון
אני רואהרקאניאחרונה

משהו מאודד חלשש

אבל כן קיים

ילדה מתוקה שהיא דבק דבק דבק!!shiran30005

מה עושים עם מתוקה, באמת.שהיא מתוקה ממש -בת שנתיים שממש דבק ברמות הזויות?? לרוב אני בבית אז היא נצמדת אלי, בשירותים, במיטה שאני זתם רוצה קצת שקט לעצמי, במטבח, בספה בהכל...מדדה אחרי לכל פינה לא משחררת לשנייה.

מקבלת מלא מלא נשיקות וחיבוקים אז לא חסר לה צומי, אבל כבר לא מסוגלת. שבעלי בבית אז היא נדבקת גם אליו אבל עדיין אני זאת שלרוב בבית וכבר לא מסוגלת עם זה

יש דרך לשחרר אותה קצת? אין לה משחק חופשי בבית לבד עם עצמה אולי אולי 2 דקות בלחץ 😅

מנסה לא להתעצבן עליה ולפעמים שמה אותה בספה ואומרת לה , די שבי פה ותשחררי אבל אז היא בוכה ואני מרגישה לא טוב עם זה.


עצות מהמנוסות? 

הגדולים לא יוכלו לתת לה קצת להדבק אליהם?יעל מהדרום

לק"י


לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.


ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

היא לא הולכת אליהם, שהם מנסיםshiran30005
לקחת אותה היא מתחילה לבכות ולצרוח שהיא רוצה רק אמא/אבא
קשוח...יעל מהדרום
לק"י

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.


אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

אין...בן ה 3 משחק לבדו ונהנה ממשחק חופשיshiran30005

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

את יושבת גם לשחק איתה?מקקה

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

גם לי נשמע הכיוון הזהשיפור

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

בטח שאני יושבת , אבל לא כל הזמן כמובןshiran30005

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

באמת מורכבמקקהאחרונה
הייתי ממשיכה לנסות כל הזמן, אפילו לדקה שתיים ולהרחיב בהדרגה
כל כך מזדההאוזן הפיל

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

תתחילי בהסברים הם מבינים המון בגיל הזהעל הנס

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מאוד מוכרDevora

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

האמת חשבתי שזה רק אצליאוזן הפיל

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

גם שלי ככהרקאני

בת שנה וחצי

הגבר של חיי השתנה כ"כאנונימית בהו"ל

חלמנו על משפחה גדולה יחסית 5-7 ילדים ככה, אחרי שני ילדים הוא החליט שזה מספיק לו.

התחתנתי עם בייניש שלמד לרבנות, 3 תפילות ביום במניין, רוצה בית תורני, שולחן שבת עם דברי תורה וזמירות...

היום לא הולך לתפילות, גם לא בשבת. לפעמים מתפלל יחיד, לא תמיד, כן מניח תפילין, שומרים שבת אבל אין אווירה של שולחן שבת בקטע הדתי כמו בבתים שגדלנו בהם.

שני הדברים האלו מפריעים לי מאוד, אני אוהבת אותו מאוד מאוד, יש בינינו כימיה ותקשורת מעולה והוא באמת הגבר של חיי, אבל אלו שני נושאים מאוד מהותיים בחיים שלי והפער מפריע, מאוד מאוד מפריע.

לאחרונה אני מבינה/ מרגישה שאני נשארת איתו כי בדמיון שלי הוא ישתנה. זה תקופה... זה המילואים, זה איזה משבר כלשהו, זה כאפה מהחיים שבחוץ... אבל זה מתארך וכאילו פתאום ירד לי האסימון שאולי זה לא ישתנה? ואז מה? אני אוותר על חלקים כ"כ גדולים מהאני שלי בשביל האהבה שלנו?

לא יהיו לי עוד ילדים (אולי וכן יהיו כי יבוא לקראתי באיזשהו שלב וגם זה לא בטוח. אז יהיו 3? גג 4? כשאני רוצה 6+ וגם זה ברווחים גדולים משאני רוצה וזה בוודאי ישפיע על אופי הקשר בין הילדים)

יהיה לי בית "לייטי" מבפנים כשכלפי חוץ אנחנו נראים דוסים? מה עם חינוך הילדים? מה עם הפער בינינו? מה עם זה שזה ויכוחים מהותיים שמשפיעים על צביון הבית והפער רק הולך ומעמיק?

ומצד שני - יש זוגות מוצלחים מעורבים דתיים חילונים, ויש לא מעט משפחות שיש בהם פערים בנושא הילודה. אז מה? בגלל זה תוותרי על אהבת חייך? מי אמר שתמצאי מישהו אחר? ולמה לעשות את זה לילדים הקיימים? הרי יש אהבה, ואהבה גדולה! אני לא באמת חושבת על להפרד. כאילו גירושין לא באמת אופציה. מצד שני מלחיץ אותי שאני נשארת מכוח האנרציה ומוותרת על חלקים כל כך מהותיים באני שלי.

אוף. אני מבולבלת.

עד עכשיו הנחתי שזה תקופה ויעבור, אבל זה כבר תקופה ארוכה מאוד וזה לא עובר.

אני לא יודעת מה אני שואלת או מבקשת פה. זה לא שהייתי רוצה להפרד, אבל גם לא הייתי רוצה להמשיך ככה עם שבר שילך ויעמיק, ואני מרגישה שזה כן כבר נהיה עננה שרובצת על הקשר ושיש נושאים שנהיו "טאבו" וזה מפריע לי מאוד.

אשמח לשמוע מחכמתכן.

מתייגת לךמכחול
את @נגמרו לי השמות האלופה, שתדע לענות לך בהרחבה.

בינתיים אני רק שולחת לך חיבוק, ואומרת שלדעתי האינטואיציה שלך צודקת, ובהחלט לא מפרקים בית שיש בו אהבה בגלל הסיבות האלה.

אני חושבתאיזמרגד1

שכדאי ללכת לטיפול זוגי, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהפערים ביניכם קיימים ולא ישתנו. ולנסות להכין לכם איזשהו מתווה שיתאים לכם ולנסות כמה שיותר לגשר בין הפערים, שבסוף תהיה דרך שתתאים לשניכם.

וכדאי גם להפריד בין דברים שזה שלו-כמו תפילות במניין, דברים שהם משותפים- כמו מספר ילדים ודברים שהן בידיים שלך כמו ליצור שולחן שבת דומה יותר למה שאת רוצה...

עונה לך בתור זאתנעמי28

שהשתנתה בתוך קשר דומה.

ובעלי הוא זה שסופג את השינוי וניפוץ החלום.

 

הדבר שעוזר לנו לצלוח את זה, ולא רק לצלוח, להעמיק יותר את הקשר מקודם, הוא - חוסר שפיטה, המון שיחות נפש וכבוד.
 

בסוף, אנשים לא סתם משתנים, לא סתם עוזבים אמונה, שהיא עוגן הרבה יותר משהיא עול.

 

תדברו על זה לעומק, ממה זה מגיע, מחשבות, רעיונות, תפיסות חיים, בלי שיפוטיות, עם סקרנות.

שנינו כבר שנים מטופלים וזה עוזר לנו להבין את עצמנו ואחד את השניה.

אצלנו זה העמיק מאוד את הקשר.

 

ונכון זה לא שינה את הנתונים, בסוף התמונה שלו התנפצה (וגם שלי, באיבוד אמונה יש אובדן ענק).

אבל אנחנו מציירים תמונה חדשה אוהבת ובריאה יותר, עמוקה יותר ויפה יותר.

 

ובתור מישהי שהגשימה ועמדה מול כמה "תמונות" שהגשמתי בחיים, אפשר להרגיש מאוד לא שמחים אל מול התמונה הסופית שמאוד חלמת עליה.

כי האושר והסיפוק הם לא בסיום התמונה הם בדרך שהציור צויר עם כל המחיקות והטעויות.
 

בסוף, כשאני מבינה את עצמי ומתקשרת לו בצורה נכונה איך להבין אותי, הוא מעריך אותי מאוד בדרך שבחרתי למרות שהיא לגמרי שונה ממנו.

 

צריך גם לשבת על הקטע הטכני - דברים שנוגעים בעיקר לו, כמו תפילות, שם תצטרכי לעשות עבודה של שחרור,  ודברים שנוגעים לכולם כמו סעודות שבת ששם הוא יצטרך לתת יותר מעצמו (אפשר לחיות עם החלק הזה בשלום רק כשקיבלת את מה שכתבתי למעלה)


 

 

ואיך הילדים יצאו? פרטים חיצונים אני לא יודעת

אני כן יודעת שהם יצאו בריאים וחזקים בנפש, שרואים שאפשר לחיות ולכבד גם בשוני, עם ביטחון שכל דרך שהם יבחרו אנחנו נמשיך לתמוך ולאהוב ולהיות מאחוריהם בלי שפיטה.

כמה דברים-עוד מעט פסח

קודם כל, לפני הכל, הקושי שלך מאוד מובן. יש כאן אֵבֵל על איזו משפחה שחלמת ורצית וכבר לא תהיה.

קחי לך את הזמן, תחבקי את עצמך על הכאב הזה. לגיטימי והגיוני כל כך!


אחר כך, יש כאן עניין לשמוע אותו.

הוא הרי לא עשה לך דווקא. זה לא משהו מולך, אלא בינו לבין עצמו, ושווה פשוט להקשיב מה עובר עליו ומה גרם לשינוי.

ולנסות לעשות את זה בלי שיקפוץ לך כל הזמן כמה זה לא הוגן וכמה זה פוגע בך (למרות שזה באמת לא הוגן ובאמת פוגע בך!!! פשוט אלו שני דברים שונים).


ובסוף, למצוא את הדרך לחיות יחד.

הקב''ה מוכן למחות את שמו בשביל אהבה של איש ואישה. אז הוא האיש שלך, ולכן נראה שמה שהקב''ה רוצה ממך הזה שתחיו יחד באהבה. גם אם הבית יהיה פחות 'דוסי' במובן הקלאסי. אבל אהבה בין איש לאישה זה הדבר הכי-הכי קדוש. עשרות מונים יותר מזמירות בשולחן שבת.


ספציפית לגבי עניינים פרקטיים, לא צריך לוותר על הכל. יש דברים שיכולים להיות באחריותך (למשל- ללכת לתפילות שבת כשהוא שומר על הילדים. או ללמוד איתם תורה).

כתבת יפהנעמי28אחרונה

אולי יעניין אותך