אני עצובה ופגועה מאד.הריון ולידה2

אח של בעלי ואשתו קראו לתינוקת שלהם בשם של התינוקת שלנו

זה שם יחודי

לא אחד מאלו שיש המון. בכל המשפחה המורחבת שלי ושל בעלי אין את השם הזה

ועכשיו יש עוד ילדה ממש קרובה אליה בגיל עם אותו שם!

ולא סתם, גם יהיו להן אותו שם משפחה!

ואנחנו גרים אמנם לא באותה שכונה אבל באותה עיר בשכונות סמוכות

והם ידעו שזה מפריע לנו! דיברנו על זה

ולא התקשרו לפני זה, ולא אחרי זה. אפילו להסביר.

שמענו את זה מחמותי

ואני כל כך כל כך פגועה. כל כך. לגיסה הזו יש כל מה שהיא רוצה (טוב , לא הכל , אבל בהשוואה אלינו, יולדת בקלות, בל"ע כמה וכמה ילדים כבר, ואני הכי לא .) והיא ידעה שזה אכפת לי כל כך 

 

מילא אם היה עוד כמה שנים, שיש הפרש גדול בין הילדים, אבל כשזה כזה קרוב ואותו שם משפחה, ולמה? למה??? ועוד כל שאר הילדים שלהם שמות בנאליים ורגילים כאלו, מה בער להם דווקא עכשיו ללכת על השם הייחודי הזה?

ממש בכיתי , ועכשיו תוך כדי כתיבה בא לי לבכות שוב

התווכחתי עם בעלי המון על השם, אני רציתי משהו יותר ייחודי, הוא רצה שגרתי, עד שהצלחנו למצוא שם גם ייחודי וגם שהוא אהב וגם אני. ועכשיו אני כועסת בתוכי עליו שלא נתן לי לבחור את השם שרציתי שאותו בטוח אף אחד לא היה נותן.

 

וזה משפחה שתמיד היינו בכאלו קשרים טוןבים, סוג עזרתי להם הרבה, שלחתי אוכל, אחרי הלידה הילדים שלה היו אצלי פעמיים לארוחה ומקלחות וכו. 

ממש לא מוכנה לעזור יותר. אתמול הם התקשרו לבקש עזרה. לא להתנצל, לא סתם לנסות לישר הדורים (והם יודעים שאנחנו פגועים מאד) לבקש עזרה. כל כך כעסתי.

יותר מהכל מבאס אותי כל כך עכשיו שכל החיים יהיו בנות דודות עם אותו שם בדיוק ואנשים יתבלבלו כי הצירוף של השם ושם משפחה ממש ממש ייחודי. בא לי לצעוק. בא לי לא לראות אותם לעולם

 

<בבקשה בבקשה אל תכתבו לי עכשיו הודעות על זה שככה זה בחיים ואין לנו בעלות על השם וכו. ושזה זכותם>

 

אני רק חיבוק גדול!מק"ר
זה באמת מעצבן ממש ממש!!
יש בעולם צרות אמיתיותדעה
הדבר הכי חשוב זה שתשחררי
הרצון שלבת שלך יהיה שם ייחודי לא הלך
כי כך בורא עולם רצה
להיות בריחוק מגיסתך? לאן הגענו
לא מצליחה להכיל שאנשים עצובים משטויות כאלה.
באמת שהחיים יותר קשים מזה.
מה זו צרה אמיתית לדעתך?תוהה לי
יש בכלל דבר כזה בעולם שמורכב מאנשים ייחודיים ושונים זה מזה, שלכל אחד תפיסות עולם ואמונות שונות?
האם צרה של מוות לדוגמה יותר אמיתית מצרה של אבדן רכוש? או פשוט שונה ממנה מהותית?
האם כאב קטן של מישהו מתגמד ונעלם לעומת כאב גדול יותר של מישהו אחר או אפילו אותו אדם עצמו?
האם ניתן לכמת כאב? האם יש אנשים מסויימים שעברו דברים מסויימים שלהם בלבד יש מונופול על עצב?
האם ניתן להביע אמפתיה לכאב של אדם אחר גם אם לך ספציפית המקרה והאופן המסויים בו התנהל המקרה לא היה גורם לכאב?
אבדן גורם לעצב. זה בריא לכאוב אבדן.
פה מדובר באבדן של חלום שלפיו לבת לה ציפו לא הכי בקלות היה אמור להיות שם ייחודי שחשבו עליו והגו בו רבות לפני הלידה. והמציאות באה והכתה. ונשאר להתמודד עם זה.
^^^ כתבת מקסים ונכוןמנסיון10


ממש מעצבן ומכעיסאורוש3
תשמרי מרחק קצת עד שהדברים ירגעו לך בלב. חיבוק
נשמה, מבינה אותך מאוד!משמעת עצמית
זו באמת חוסר רגישות במיוחד אם ידעו...
רק מניחה פה את העובדה שהבת שלך, המהממת תמיד תישאר ייחודית ומיוחדת ורק שלך, ואת זה אי אפשר לקחת...
ושהזמן יקהה את הכאב.
יקהה את הכאב?? לא הפותחתהריון ולידה2
את יודעת על מה ביטוי זה נאמר???
פרופורציות בנות

ידעתי שמישהי תגיב על המשפט הזהמשמעת עצמית
ובחרתי לכתוב אותו כדי להזכיר לכולנו, גם לעצמי שכאב זה משהו הכי סובייקטיבי בעולם. ומה שמכאיב לאחת, מצחיק או מתסכל אחרת. אין עליו מונופול.

נכון שלא מדובר כאן על חולי או מוות, אבל מותר לפותחת לכאוב גם משהו כזה. היא פתחה כאן ובקשה אמפתיה, ולא שיפוטיות. וכן, כואב לה.

מי אמר שמישהו צריך למות כדי שיכאב?
מגיע לה חיבוק, הכלה והבנה לכאב גם אם הוא טריוויאלי בעיני מישהו אחר.

ועוד משפט: אם יש הקטנה של כאב "קטן" של אחרים (יש דבר כזה כאב קטן?) , לא נהיה רגישים גם לכאב גדול.
מנסיון.
רק אמונה

 

ענית מעולה, מחזקת את ידייך.

רק 2 דבריםחולת שוקולד
כנראה ששמעתם את זה דרך חמותך בגלל שלא היה להם נעים מכם, הם ידעו שזה מפריע לכם ובכז החליטו לקרוא ככה והגיוני ולגיטימי שלא נעים להם לספר לכם את זה בעצמם

את לחלוטין לא יכולה לדעת מב עובר על גיסתך ואם יש לה את כל מה שהיא רוצה, וזה גם לא קשור לעניין

לא מוסיפה כלום כי ביקשת במפורש
יכלו להתקשר אחר כך ולנסות לפייסהריון ולידה2

אפילו לומר- חשבנו וניסינו להתחשב ולא הצלחנו למצוא שם אחר שמקובל על שתינו, מצטערים, ממש מתבאסים לצער אתכם. משהו.

ובנוגע לזה שאני לא יכולה לדעת מה עובר על גיסתי, אז קודם כל היא סיפרה לי הרבה. וחוץ מזה, גם אם אני לא יודעת מה עובר עליה את מה שעבר עלי עד שזכיתי לילדה הזו שלי היא כן יודעת. בפרטי פרטים. ואת הבחירה בשם הזה ומה שהוא מסמל עבורי ואת הקושי למצוא שם שמקובל על שנינו, ועוד. זה כן קשור.

אבל מי קבע שדווקא הם אלה שצריכים להתחשב ולא אתם?חולת שוקולד
את היית מתקשרת לפייס אותה אם היא היתה קוראת בשם אחר והיית יודעת שהיא רצתה את השם הזה?
אויש נו באמתשוקולד פרה.

ברור שהם צריכים להתחשב!

הגיסה ידעה את כל הרגישויות סביב הלידה הזו וסביב השם!

אפילו אם לא הייתה יודעת,

אפילו אם זו הייתה לידה "סתם",

ואפילו אם היה הפרש של כמה שנים בין הילדים-

עדיין יש מקום לשאול האם זה מפריע לה לקרוא באותו שם ממש!

במיוחד שגם שמות המשפחה דומים...

 

לא יעלה על דעתי לקרוא לילדה שלי בשם של האחיינים של בעלי בלי לשאול את האמא כלום.

ואם אחותי תקרא לבת שלה באותו שם של הבת שלי,

אפילו אם היא תלד שנתיים אחריי-

אני לא אוהב את זה!

 

כי ככה מקובל אצליכם כנראהיעל מהדרום
לק"י

אולי אצל הגיסה מקובל לקרוא באותו שם (לי בתור אחת שרגילה לכפילויות, זה נראה מוזר מהצד לשאול אם זה בסדר. ומבטיחה לך שאני לא בנאדם רע או חסר רגישות).
ממש גואל נפש מצידםסיה
אנחנו תכננו שם חודש קודם אחי ילד ונתן את השם הזה!! ועד שאני ובעלי מצאנו שם שאהבנו זה היה קשה וגם חלמנו על השם הזה.
אבל ברגע שאח שלי קרא אותו חודש קודם לא היה לי צד לקרוא למרות מה שחלמנו ותכננו
ואמרנו לאח שלי שתכננו את השם הזה והוא אמר תקראו גם וגם גיסתי אבל לא עשינו את זה בשבילם
כל הכבוד לכם. אנשים טובים ומתחשביםהריון ולידה2


מה כל הכבוד בלהפסיד סתם שם שהם חןלמים עליו?חולת שוקולד
זה לא סתםהריון ולידה2

ובואי נסכם שבאמת אם אין לך משהו נחמד לומר למישהי שפגועה כל כך אז פשוט אל תגידי.

את לא קוראת אותי נכון, זה לא בקטע שיפוטיחולת שוקולד
אני לגמרי מבינה שאת פגועה והכל
אני פשוט מנסה להציג את הצד השני כי אולי זה יעזור לך לצאת מזה, ממש לא בקטע שיפוטי
תביני שכמו שאת נפגעת שהם קראו ככה הם יכלו להפגע מזה שהם צריכים להצחשב ולא לקרוא. זה בדיוק אותו דבר
זה לא אותו דבר בכללהריון ולידה2

ואת ממש לא עוזרת לי לצאת מזה. להיפך

מעתיקנים בוז
אין. הם פשוט לא יכלו לסבול את זה שאתם הכי מקוריים בשכונה יהיו חייבים להרוס...
מחמאה ענקית!
וואי איזה מרגיז...Mamina

מנקודת מבט שלי-
גם לי אישית הדברים האלה מפריעים נורא.
שהייתי מתבגרת והיה לי חבר אחותי נתנה את השם של החבר.
ואני גם לקחתי קשה. זה הציק לי נורא.
היום לא אכפת לי כמובן.. עברו "עשרות" שנים.
אני יכולה בטיפונת להרגיש את העצבים.
ברור שאצלך זה שונה הרבה יותר, זה משגע.
זאת הבת שלך.
אבל זה אומר הרבה, אם הם דווקא בחרו את השם הזה.
האסוסיאציה הטבעית שעלתה להם בנתינת השם זו הבת המתוקה שלך...
למשל שנתתי לבנותי שמות נזכרתי בבנות מיוחדות מהעבר או מכל מיני מקומות שהשאירו בי רושם טוב עם השם שנתתי..
את צריכה להיות מוחמאית. יש בהם רצון שהבת שלהן תהיה דומה לבתכם באי אלו מובנים. זאת השערתי.
לא בטוח זה מנחם. אבל זה יכול להשאיר לך מקום של שמחה... שהבת שלך מיוחדת.
בינתיים הכאב טרי. כולך כעס. עצב.
תני לרגש להתבטא.. להתרחק? זכותך המלאה עד יעבור זעם מה שנקרא.
לאט לאט תתרגלי... כי החיים עושים את שלהם.
יכול להיות שיציק לך אבל תהי בטוחה שלא כמו עכשיו.
התחושה של עכשיו תדעך... בינתיים תנוחי.. תתני לעצמך זמן. הכל בסדר. הכל מובן.
באהבה והצלחה.
תודה רבההריון ולידה2

כבר כמה אמרו לי את זה, שזה מחמאה, סבבה אני מבינה אבל... זה לא יעבור זה שיש שתי בנות דודות כמעט באותו גיל עם אותו שם בדיוק. זה תמיד ילווה ויציק מאד. ממש מקווה שלא כמו עכשיו.

תמיד זה יהיה X עשתה ככה, לX יש מסיבה  - איזה X? X הזאתי או הזאתי? תמיד. זה תמיד ישאר ואי אפשר להבדיל בשם משפחה גם

ואז במקום שיקראו לילדה שלי נגיד, סיון החמודה, אז יקראו לה - סיון של משה. כאילו, זה השם שלה מעכשיו , במקום השם היפה שנתתי לה זה תמיד יהיה עם התוספת "של משה" זה משגע אותי . נוראיות.

😥😥 מתבאסת איתך ..Mamina

בינתיים אל תחשבי על העתיד.. תחי את עכשיו.
תני לזה זמן.
תפרקי תבכי תתעצבני...
ותנסי גם לשמוח שיש לך בת מתוקה כל כך..שרצו את השם שלה.
מאמינה שהיא תגדל הדברים ירגעו..
ואולי טוב יצמח מזה.. בואי נחכה ונראה.. בעזרת ה'
בטוח שלא כמו עכשיו...מסכימה עם דברי מאמינה..Eu
בסוף הם גם יהיו חברות טובות ויחשבו שזה מגניב שיש להן אותו שם לכי תדעי...
אגב גם אני גיליתי על קרוב משפחה שנתן אותו שם זה טיפה הפריע לי אבל לא מאוד כי אנחנו לא קרובים וגם אצלי זה בת ושלהם בן (מה שהופך את שלי ליותר מגניב (; חח)
תודה בנות.הריון ולידה2

באמת מקווה שהזמן יעזור

אם זה היה מישהו יותר רחוק מאח לא היה אכפת לי, אני לא עד כדי כך.... 

אבל בת דודה ממש באותו שם, ואותו שם משפחה, שנמצאים הרבה ביחד זה ממש קשה לי.

תודה על ההבנה והעידוד

האמת קצת מוזר לי איך להם זה גם לא מפריע לתת שם שכבר קיים במשEu
פחה...
הם לא הכי מקוריים כנראה
(;
יולדת בקלות והכל אבל..Eu
יצירתיות ממנה והלאה
(;

..חיבוק..
חחח. תודה יקרה 💕 חייכת אותיהריון ולידה2
מה זה "קרוב משפחה"?יעל מהדרום
לק"י

יש גבול לכמה אפשר לצמצם שמות.....
מילא שמות של אחיינים, אבל גם לא של בני דודים והילדים שלהם?!
שאלת אותי?Eu
זה בן של אח של גיסי..כלומר הם לא ידעו על זה וגם אנחנו

אבל לאחותי ובעלה יש שני אחיינים עכשיו עם אותו שם...
אני בסדר עם זה חחח
וכן מסכימה אתך בעיקר במשפחות גדולות קשה להיות ייחודיים...
שאלתי אותךיעל מהדרום
לק"י

בן של אח של הגיס?!
אין קשר בין הילדים בדרך כלל.....
נכוןEu
בגלל זה לא הפריע לי
וגם לא ידעתי על זה עד ששמעתי מאחותי ובעלה שיש להם עכשיו שני אחיינים עם אותו שם חחח
(וזה שם די ייחודי אז מודה שהופתעתי)
מבינה את תסכולךלראות את האור
ויחד עם זאת, מאחלת שבעז"ה באמת כל החיים תהיה את הבעיה הזאת עד החתונה, בעז"ה שתהינה בריאות ותארכנה חיים..שלא נדע מקרים אחרים
זה לא מדויק, כי זה בתוך המשפחהים...

אבל הן יהיו בבתי ספר שונים וחברויות שונות

לכל אחת עדין יהיה את המקום שלה

מה שנעשה כבר נעשה, אבל בני דודים יכולים להיות בקשר חברתי קרוב אבל בכל מקרה לכל אחת יהיה את החיים החברתיים שלה

אני מה זה מבינה אותךמנסיון10

לי למשל קוראים באותו שם כמו כמה בנות דודות בגילאים יחסית קרובים וזה דוקא לא הפריע לי בכלל בילדות, למרות שהיינו משפחה שנפגשת הרבה 

 

אבל "סיון של משה" זה יותר טוב מ"סיון הגדולה" ו"סיון הקטנה"

לבת של יש אותו שם כמו בת דודה שלה וסבתא אחת לא משתחררת מלקרוא (שם בדוי) "שרה הקטנה" ו"שרה הגדולה" הבת שלי במקרה היא הקטנה אז אני תמיד צריכה לתקן שהיא דוקא מאד גדולה ובואו נקרא לה מקסימום "שרה של חיים" וכו...

 

אבל סקרנת איזה שם!!!😆נביעה
מבאס ולא נעים בכללאני זה א
אפשר רק לשאול מה הסיבה שזה כל כך מפריע(לא שואלת חלילה ממקום שיפוטי) אולי אם תשבי עם עצמך ותביני לעומק את הסיבה זה יעזור לך להתגבר על תחושת הפגיעה..
את כותבת שיש לה הכלתוהה לי
אז לא, אין לה מספיק רגישות,טקט ויכולת להתחשב בזולת. זה המון. הם עשו משהו מאד מעצבן ומכעיס ולא דיברו אתכם עליו.
לאחותי יש בן עם שם שאני מאד אוהבת ובחיים לא אעיז לקרוא באותו שם בלי לשאול אותה.
תודה!! ❤️הריון ולידה2
כלכך מבינה אותךאהבתחינם
לאמא שלי יש 11 אחים, ובכל משםחה יש מישהי שהשם שלה הוא השם של הסבתא, ומישהו על שם הסבא
12 נכדות עם השם "רחל"(סתם דוגמא) ו12 נכדים עם השם מאיר.
מעצבן, לא כיף, אני אחת מהן
מאוד מבינה אותך!!!!!
גם לאמא שלי יש 11 אחים ואחיותמחי
ובכל משפחה יש מישהו עם שם של הסבא או הסבא רבא, הסבתא או הסבתא רבא. בנוסף בהרבה משפחות יש שמות שחוזרים על עצמם על שם גדולי ישראל.
לי יש שם שיש לעוד 9 בנות דודות, וזה דווקא כייף לי מאוד. אני גאה להיקרא בשם הזה.
לא משווה את זה למקרה של הפותחת, זה שונה מאוד ממה שקרה אצלך ואני מבינה את הכאב שלך.
מעירה לגבי מקרים שיש הרבה בני דודים עם אותו שם, שממש לא מחייב שהם ירגישו מסכנים וחסרי יחודיות
אז אגיב קצת אחרת מהתגובות המכילות פההריון ולידה2
אני נתתי שם שאחי קרא לבת שלו כמה שנים קודם..
אומנם שם נפוץ מאוד אבל זה לא משנה בעיני

הגיסה לא מדברת איתי מאז
יצאה עליי בצורה כל כך הזויה ולא מכבדת ומתנהגת בצורה גועל נפש


מה אכפת לך שקראו שבשם שנתת
על מה להיות כל כך עצובה ומיוסרת
יש לך בעלות על השם???

לא מצליחה להבין את התופעה הזאת
שם ניתן בנבואה איפה האמונה שלך שזה השם שניתן לה משמיים???
בחיים לא חשבתי שזה יצור התנגדות או בעיה למישהו

יש כל כך הרבה דברים מורכבים בחיים שזה שטויות בעיני וכל כך לא בוגר..
בכל אופן אני שמחה וגאה שקוראים בשמות של הילדים שלי..


...שוב באביב
עבר עריכה על ידי שוב באביב בתאריך ה' באדר תש"פ 16:21

..

לפי התגובות פה ניראה שזו דעת מיעוטהריון ולידה2
וזה בהחלט מפתיע אותי..
30 שנה לא שמעתי על תופעה כזאת עד שחטפתי בעצמי.
מחקתי את ההודעה שלי כי היא לא לרוח פותחת האשכולשוב באביב

אני חושבת שאמור להתקיים דיון כזה אולם אולי לא באשכול הזה.

 

אצלנו נהוג לקרוא בשמות של סבים וסבתות ולכן כמעט כל שם מופיע הרבה במשפחה ויש המון כפילויות.

 

יחד עם זאת , למרות שאני בדעת מיעוט, אני עדיין בדעה הזו , יכול להיות שהרוב חושב כמונו אבל הרוב הוא הרוב הדומם...

לקרא על שם סבא וסבתא זה ממש לא הסיפור של הפותחתאורוש3
תקראו את דבריה. באמת. לאף אחד אין מונופול על שום שם ושום דבר אבל פה הסיפור קצת שונה וקיצוני יותר. אז זה לא סוף העולם וכולם בריאים. אבל בסיטואציה והנסיבות שלה זה מכעיס ומעציב. עונה לכל מי שכתב לה לא נעים. היא בקשה תמיכה לגיטימית. בסוף ברור שדברים ישקעו ובעיני קשרי משפחה חשובים יותר. אבל זכותה להיפגע...
שוב, לא נעים לי לנהל את הדיון הזה פהשוב באביב

בגלל בקשתה המפורשת של הפותחת, ואכן, לכל בן אדם יש זכות להיפגע ממה שהוא רואה לנכון.

אבל זה לא אומר שהצד השני "פגע" 

אם אני אבחר להיפגע כי מישהי קנתה בגד כמו שקניתי לעצמי, או כי מישהי קנתה את אותה ספה כמו שאני בחרתי - זו בעיה שלי שבחרתי להיפגע.

זו לא בעיה של מי שקנתה/ קראה בשם כמו שאני בחרתי.

בדיוק בדיוק בדיוקחולת שוקולד
הצלחת למצוא אצ הנקודה
מותר להפגע מכזה דבר ואני יכולה להבין את זה אבל מכאן ועד לומר שהגיסה חסרת רגידוצ וטאקט.... נכון יש הרבה שמות אבל היא רוצה דווקא את השם הזה ולמה שכל החיים היא תתבאס שלא קראה בו?!
(הפותחת) גם אצלינו יש הרבה על שם סבא וסבתאהריון ולידה2
זה בכלל לא אותו דבר.
ברור שקוראים כמה ויש כפילויות
והאמת גם ברור לי שאם בוחרים שם נדוש יחסית אז יהין כפילויות
ואפילו שם יחודי- מקבלת שאחרי כמה שנים אולי עוד מישהו יקרא.
אני לא חושבת שאני כזאת קיצונית

פה זה הכל ביחד, שם מאד מאד ייחודי, אותי שם משפחה, ובטווח זמן קצר שהן כמעט אותו גיל.
כן, זה מאד מאד מפריע לי. באמת שאם זה היה עוד חמש פלוס שנים זה היה מפריע לי אבל הרבה הרבה פחות שהיא עשתה מהן כאילו זהות. ולקחה לי לגמרי את הייחודיות.
אולי ננסה ללמד עליה קצת זכות....קצת למתן את הכעס....אמהלה

אולי הגיסה חשבה ותכננה כל ההריון את השם הזה ופתאום אתם הגעתם כמה שבועות לפניה ו"תפסתם" להם השם...?!

ואלי מרוב הלם היא פשוט לא אמרה לכם שזה מה שהם תכננו... וכו' וכו' כן- זה בהחלט יכול לקרות....

ואולי אפילו הם חושבים שאתם אלו שצריכים להתנצל כי הם חשבו על זה קודם.....

 

ולשם הזדהות... אני מבינה את ההרגשה

למרות שבמשפחתי זה מקובל מאד,  יש כמה וכמה כפילויות ולאו דווקא על שמות סבים וסבתות...

3 שבועות אחרי שאני קראתי שם... אחותי קראה בול אותו שם...

לאחר כמה שבועות היא החליטה לייצר ממנו שם חיבה אז זה כן קצת השתנה.....

 

לקרוא על שם סבא וסבתא זה משהו אחרמק"ר
ממני שהבן שלה קרוי על שם הסבא האהוב ויש תו עוד כמה וכמה בני דודים ראשונים ושניים, בשמו
גם אני לא מצליחה בשום אופן להבין את התופעה הזו (הפותחת)הריון ולידה2
שבה מבקשים מאנשים לא להגיב תגובות מסוימות, ומבקשים תמיכה, ובכל זאת את לא מצליחה להתאפק. זה ממש לא בוגר.
כמו שאת לא הצלחת לכבד את בקשתי לא להגיב תגובה מהסוג הזה, אז גם אני לא הצלחתי לא להתעצב על גיסתי. ו- וואללה, לך אמור להיות הרבה יותר קל לשתוק ולא להגיב תגובה בפורום מאשר לי לחיות כל החיים עם השם שגיסתי נתנה. ובכל זאת לא הצלחת. היית חייבת לומר לי שזה שטויות ולא בוגר ואין לי בעלות על השם. פשוט חייבת. אפילו שביקשתי במפורש שלא . חבל . אז אל תטיפי לי כשאת בעצמך מתנהגת בצורה כל כל מעליבה ולא בוגרת
וואווווווו, מוזר שהגיסה ככה.. הזויוואוו
איזה מעתיקנים יואו אני בהלם!!מחכה להריון

בחיים לא הייתי קוראת לילדים שלי על שמות שיש כבר במשפחה אפילו המורחבת ..תמיד אני מחפשת משהו יחודי..מצב מאוד לא נעים ומבאס כאילו יש כלכך הרבה שמות בעולם מה הקטע שלהם? !!חיבוק ענקי

שימו לב בתגובות, שלא להעמיק את הפגיעה והכעס שכבר קייםים...

 שלא ליצור יותר מתח ושינאה בינהם

הבת שלך היא הגדולהאמאשוני
והיא תדע תמיד שהיא הראשונה עם השם הזה,
השניה תמיד תהיה הסגנית.
היא המקור. הבת דודה העתק.
זה כמו ילד בכור, לא משנה מה יקרה הוא זה שהפך אותנו לאבא ואמא.

אני מבינה את התסכול. אבל הם אלה שצריכים להתבאס לא את.
אל תצפי להתנצלות, זה יעמיד אותם במקום מנצח של "העתקנו ולא אכפת לנו".

תהיה שלמה וגאה עם השם שבחרת והכי טוב לבת שלך ❤️
^^^ בדיוק!!רק אמונה

 

שהיא תהיה  איקס הבת של יעקב

את המקורית!!!

למה הילדה אשמה שצריך להתייחס אליה כמו העתק?!יעל מהדרום
לק"י

או שלא התכוונת שיתייחסו אליה ככה?
היא לא אשמה אבל ככה זהאמאשוני
הראשון הוא המיוחד השני הוא, מה לעשות... שני.
אני מתכוונת שכשיש שניים
אז אולי הראשון מרגיש שתפסו לו חלק מהמקום, אבל השני מרגיש את זה הרבה יותר, תמיד הוא יהיה "לעומת" הראשון.
טוב, לא חושבת שאצלינו זה קרהיעל מהדרום
לק"י

ויש לנו כפילויות בשמות של בנות דודות.

ולא נראה לי ששם עד כדי כך משפיע על היחס לילד. או מקווה לפחות.
תלוי מה הקונוטציה שהשם מעלהאמאשוני
אם כשאומרים את השם לא מיד קופץ לראש הילדה השניה, אז בסדר,
אבל כשמדובר בשם ייחודי ומיד עולה ההקשר, אז לדעתי זה כן משמעותי מי הראשון.
זה לא דווקא השם, זה כל מאפיין אחר שמקשר בין שני אנשים.
המורות שלימדו את אחותי הגדולה היו קוראות לי לפעמים בשמה (למרות שהשמות שלנו לא דומים ואנחנו לא דומות באופי בכלל בכלל, אבל אנחנו אחיות אז זה מקשר)
לה אף פעם לא קראו בשמי.

במקום העבודה הייתה מישהי איתי במחלקה דתיה עם כיסוי ראש וגם צבע עור דומה.
היא התחילה לעבוד במקום העבודה לפני, לה תמיד קראו בשמה, אצלי היו לפעמים מתבלבלים (כולל הבוס שלי שלא היה הבוס גם שלה וכולל בנות מהחדר שלה, כלומר זה לא שלא זיהו, פשוט עשו את ההקשר בינינו)

אני מאוד מקווה בשביל שתי הבנות שיגדלו ללא השוואות וקישורים אסוציאטיביים ביניהן עם המון ייחודיות.
אבל אם כן זה יקרה, אז מן הסתם מי שתפסיד זאת השניה ולא הראשונה.
התכוונתי שלאמא של הילדה הראשונה אין מה לדאוג.
אהה...אז לא נשמע נורא כמו שחשבתי בהתחלהיעל מהדרום
נשמה, חיבוק גדול גדול גדול!שוקולד פרה.

 

ממש ממש מבינה אותך!

לא ברור לי בכלל מאיפה החוצפה לבקש ממך עזרה.

כאילו... בואו נתעלם מכל הפגיעה שפגענו בכם, ובבקשה תתייצבו לעזור.

 

את טעונה ברגשות כאובים ושליליים- בצדק!

ברור לי שכואב לך.

בשבילך זה שם שאת חשבת עליו,

התחברת אליו,

לקח לך זמן למצוא אותו,

שמחת בו בתוכך,

 

והנה מישהי באה וקוטפת אותו סתם כך.

כשהיא יודעת שזה יושב על מטען רגשי. 

 

כואב לי ביחד איתך.

באמת זה לא לראות אותך בכלל.

ועוד זה מתחדד עם הבקשה לעזרה- לא לראות את הכאב שלך, להתעלם ממנו.

 

את צריכה להוציא משהו מזה החוצה, יקירה.

אל תשנאי אותה בלב.

כי את כרגע עם רגשות כאובים ופגועים,

מתוסכלת,

מסתכלת על כל העניין מאלף זוויות,

משחזרת,

אוכלת את הלב,

 

ואת צריכה לתת לה את ההזדמנות לבקש סליחה.

אולי זה לא יפתור את הכל,

אבל זה ישים רטייה על הכאב.

שתוכלי קצת לפוגג את הרגשות הקשים.

 

את צריכה להוכיח אותה על מה שעשתה, נשמה.

כדי שתוכל לתקן, ולו בקצת, את מה שהיא פגעה בך.

 

ובינתיים- חיבוק גדול מאוד-מאוד.

מבינה לליבך.

תודה רבה רבה לך ולכולן. אבהיר כמה דבריםהריון ולידה2
קודם כל תגובות מכילות ומחבקות הם דווקא אלו שמורידים את רמת הכעס והפגיעה
כשמשתתפים איתך בכאב אז את חולקת אותו ויש פחות ממנו
תגובות שמנסות להסביר את הצד השני, ללמד זכות, להסביר לי למה זה לא נורא ושאין לי בעלות וכו, גם אם שכלית הן נכונות ויפות ובוגרות (נגיד) הן רק מעצבנות יותר וגורמות לפגיעה מזה שמטיפים לי להצטרף לפגיעה מגיסתי ולהעמיק אותה.
אני לא יודעת אם ככה זה אצל כולן אבל ככה זה אצלי.

דבר שני לגבי מריבה לא תכננתי ולא מתכננת לעשות מריבה
כואב לי. אולי יהיה לי קשה בזמן הקרוב לצחקק איתה או להחזיק את התינוקת שלה
לא מתכוננת לומר לה כלום. היא הרי יודעת לבד.
אם תרצה תגיד משהו ואם לא אז לא.
אני אשתדל כמיטב יכולתי שזה לא יהפוך למריבה
אבל כן זה בהחלט יצנן כרגע קשרים
וברור שלעבוד קשה ולארח ילדים קטנים לצהרים וערב זה מעל ומעבר ליכולתי כרגע. אני בן אדם רגיל עם רגשות פגועים. המירב שאני. יכולה לעשות הוא לא לומר כלום. לעזור לה אחרי שנפגעתי זה מעל ליכולתי. אני לא מלאך.

באמת תודה רבה לכל מי שהבינה.
ואגב, זה שם שאין לו שם חיבה...
את חייבת לשתף בשם סיקרנת את כולנו חחחחEu
רק הפרטי לא המשפחה...

לא נגנוב לך (;
מאוד מוזרחגהבגה
נראה לי טבעי ובוגר לבוא ולשתף אותך ברצון שלהם לקרוא בשם הזה.. אתם משפחה, בכל זאת לא חברות. ואת מתארת קשר מאוד קרוב...
אני חושבת שאם היה קורה לי הייתי יותר נפגעת מזה שלא שיתפה אותי, אמרה לי, סיפרה, לפני ועוד יותר אחרי! כאילו, היא יודעת שבסוף תדעי איך קוראים לבת שלה, בהתנהגות. שלה היאממוכיחה שעשתה דבר ש מרגישה לא שלמה איתו....
אני לא הייתי מסוגלת אבל יש אנשים שבאים ואומרים לאדם שנפגעו ממנו שהוא פגע בהם..
את מסוגלת? לפתוח את זה מולה. לומר לה שמאוד נפגעת . לא כדי שהיא תבקש סליחה. אבל אולי היא תבין קצת מהכאב שלך וזה יעזור...
אולי היא חששה מהתגובה שלה ולכן לא שיתפהיעל מהדרום
לק"י

אולי לא חשבה שזו בעיה (לא אצל כולם יש בעיה כזאת).
לקרוא בשם מיוחד עם אותו שם משפחה בזמן קצר?חגהבגה
זה מצחיק אפילו.. ברור שמדברים על זה
אם לא לפני אז אחרי. והם ידעו שהיא כועסת אז איך היה להם אומץ לבקש עזרה? אז היה צריך ליפול הסימון, ואם לא עשו ב"כוונה", ישר להתנצל ו להסביר עצמם...
עכשיו קראתי יותר בעיוןיעל מהדרום
לק"י

וראיתי שהם ידעו מראש שזה יפריע להם.
במקרה כזה כנראה שהייתי נמנעת מלקרוא בשם, גם אם הייתי מתבאסת מזה. כי חבל לי לפגוע בבני משפחה.

ועדיין הסיבות שנתתי נשמעות לי הגיוניות.
אצלינו במשפחה יש כפילויות וזה מקובל, והכל טוב.
לא אצל כולם זה "אסור" (אולי אצל המשפחה של הגיסה זה מקובל).
אם היא קראה ככה אז לדעתי רוב הסיכויים שהיאחולת שוקולד
לא תכיל את הפגיעה של הצד השני, אולי תבין אותה אבל בטוח לא תסכים איתה שהיא היתה צריכה להתחשב, ואז זה עוד יותר יעצבן
אני לא מצפה שהיא תסכים שהיתה צריכה להתחשבהריון ולידה2
אם היא היתה ככה אז לא היתה קוראת
אבל כן ממש הייתי מעריכה טלפון כנה לפני או אחרי של- אנחנו יודעים שזה מפריע לכם, חיפשנו שם אחר, אבל הרגשנו שזה ממש השם של הבת שלנו ולא הצלחנו למצוא שום דבר אחר ולכן בסוף נצנו אותו. אפילו אם זה לא נכון , אפילו אם היא לא חשבה עלי בכלל, שתעמיד פנים, שתגיד חשבנו ולא רצינו להכאיב לכם אבל לא הסתדר. שאדע שהיה אכפת לה קצת. שיהיה לי קצת יותר קל לסלוח.
זה שמתעלמים ומתנהגים כאילו זה לגמרי בסדר למרות שיודעים במאה אחוז שזה מפריע ופוגע בנו, אפילו אם הם לא מבינים למה, זה קשה מאד.
תכירו בזה שהכאבתם. תסבירו שזה היה מאד חשוב לכם גם, שנוכל להבין ולסלוח. הכאבתם לנו ביודעין, אפילו אם לדעתכם הסיבה לא מוצדקת, עדיין אתם יודעים שהכאבתם, אז לפחות תהיו גבר ותגידו מילה יפה.
זה מעצבןmiki052

ואין לי מושג מה לומר.

אבל לא כדאי לריב, כן לדבר על זה כדי לא לשמור כעס.

אחרי הכל זה משפחה.

ומשפחה זה לנצח.

 

חיבוק חיוך

 

באופן אישי לא הייתי כועסת או מתעצבנת. אלא מתגאה חיוך .

 

זה דוקא מחמיא...סימן שזה שם יפהיעל מהדרום
הבנתי שזה לא מעודד אותך...אז לא משנהיעל מהדרום
מסכימה איתך, לדעתי זו מחמאה, אבל היה מעניין לראותדעה נוספת

ולנסות להבין דעות שונות של אנשים אחרים, רק מראה לנו כמה אנשים מגוונים ושונים

תרשי לייי לפרוק גםבשורות משמחות
אני כ'כ מבינה אותך!!
כמעט קרה גם לי.. פחות כועסת אבל קשה לי לראות את הילדה הזו..
מאד מאד מבינה אותך, מאדרק אמונה


רק רוצה לומראמא ל6 מקסימים
שלא בטוח שזה יפריע לבנות הדודות שיש להן את אותו שם. הן יכולות להנות מזה מאוד. כמו תאומים שמתבלבלים ביניהם, יש שיגידו שזה מעצבן, ויש שיגידו שזה מגניב. ואני חושבת שזה מאוד תלוי גם באיך שאת תתייחסי לזה, אז מציעה לך להתאמץ לא להעביר לילדה את הבאסה והכעס שלך. יש מצב שתופתעי לטובה
רק אומרת שאצלנו גם יש את זה במשפחהמהמרחקים
ועם שני בנים, עם אותו שם משפחה (שלא ישתנה בחתונה..)
נולדו בהפרש של שבוע!
בהתחלה קצת הציק לאמא שקראה ראשונה, אבל אני יכולה לומר שהילדים עצמם וכל שאר המשפחה רואה את זה בקטע מגניב ממש!
היום הם בני 20 ותמיד בכל הגילאים יש להם תמונות ביחד וקשר מיוחד.
לטעמי זה מגניב. וגם מחמאה. לצורך העניין לאחד מהם יש שם שני, והשני קרוי על שם מקום מגוריו. בפן הטכני.

מהצד השני יש גם בני דודים עם אותו שם אבל בפער של כמה שנים. הם תמיד היו חברים טןבים ממש! וקוראים להם במשפחה **הקטן ו** הגדול
גם אצלינו יש הרבה כפילויותבת 30
מעצבן ביותרבריאות ונחת
אני בעד שתקראו לשניה בשם אחר
נגיד קוראים לה רקפת תקראו לה כלנית
קוראים לה שרה תקראו לה חוה
זה נקרא לדפוק את הראש בקירמשמעת עצמית
למה זה טוב?
זה לא יהפוך את השם שלה באמת.
זה כמו ללכת ביום ברחוב ולצעוק: עכשיו לילה עכשיו לילה
אני רוצה שוב להודות לכולן (הפותחת)הריון ולידה2
מתחילה לאט לאט להוריד את העצבים
היום הלכתי וקניתי מתנה לילדה ממש בכוח
מאד רוצה שלא יהרס לנו הקשר
ומאד מאד כואב לי עדיין
אבל יהיה בסדר בסוף
ותודה על התמיכה וההבנה, על כל הודעה והודעה. זה מאד עוזר לי
אתן מהממות ❤️
וואומשמעת עצמית
יש לך נפש חזקה עם נדיבות מיוחדת.
את מהממת ממש!
מרגש
שה' יתן לך אור וטוב ושלווה!
לדעתי חשוב מאודEu
לטפח קשר הין הצעירים כשיש סכסוכים בדור שמעל
כדי שלא יגיע אליהם ..
לצערי אצלנו קיים סכסוך כזה אבל לפחות מקפידים שהילדים יהיו בקשרים חזקים

הלוואי שגברים היו אחרת גם אצלנו הדור שמעליהם /:
*סכסוך מן הסתם של שנים שכמובן לא קשורEu
לשמות אבל העיקרון הוא אותו עיקרון הבנות לא אשמות על איזה שמות נתנו או לא נתנו להם
אין לי שום צד שבעולם שיהיה סכסוך בין הילדות עצמןהריון ולידה2
בעה גם לא ביננו
נעבור את זה
ברור שלא בינן
מעריכה אותך מאדרק אמונה


ואוו כל הכבוד לך!חולת שוקולד
אלופה!! כל הכבוד לךמק"ר
את אמיתית?ליאן
נבואה נזרקת בהורים בקריאת השם. הם כנראה מאוד רצו את השםאורין

והוא כנראה יפה ומיוחד. אז למה לא לשנות כיוון, להבין שלא יכלו לוותר על השם הזה, ולשמוח ביחד בשתי הדודניות שיהיו בעז"ה חברות טובות עם שם מיוחד. לתפארת המשפחה כולה. שיהיה מזל טוב לכולכם.

לא דומה אבל ...כתום כתום
יש לילדים שלי שמות ממש יחודיים, והנכד של השכנה שלנו קרה לכל הילדים שלו בשמות שלהם- רק בהפרש של יותר מ- 10 שנה- השמות עדיין נחשבים לחדשים.
לי ממש לא מפריע, אין קשר איתם רק שומעים אותם קוראים להם אז זה ממש לא אותו דבר אפילו שזה שמות כל הילדים , אבל זה בכלל לא מתקרב למה שאת מרגישה כי כאן זו משפחה וכן, היו יכולים להראות קצת רגישות זה אף פעם לא יכול להסיק יותר מידי...
משתפת מצד הילדה..מומיה
גם לי שם די יחודי. אבא שלי במשפחה הם 3 אחים בלבד . ושתי האחים קראו לבנות שלהן בשם שלי שנה אחרי שנה!! יצא שאנחנו 3 בנות דודות עם אותו השם ושם משפחה בהפרש של 3 שנים.אמא שלי אמרה לי שבראשונה היא לא הבינה מה הקטע שלהם אבל בשנייה ממש נפגעה מזה כבר. אבל לנו זה היה פשוט קטע מצחיק ונהנו מזה מאוד.עד היום אנחנו חבורה מגובשת עם קשר קרוב. היום שלושתנו נשואות ועם שמות משפחה שונים אבל החוויה של זה עברנו הייתה ממש טובה דווקא.
מקסים. ממש נחמד לקרוא את דברייך. מזכיר שתמיד כשאנו שקועים באורין

בבעיה או קושי, כדאי לדמיין איך זה יראה בעוד עשר שנים. לפעמים זה מרגיע.

לפותחת-*א*נ*י*
אין לי דעה על מה שקרה, ואני קצת מצליחה להבין את התסכול שלך..
אבל מוזר לי שבחורה בוגרת (יש לך לפחות ילדה, זה אומר שאת לא בת 15) מבקשת לקבל תגובות מסויימות בלבד..
נשמע שמסביב במשפחה ובבית את לא מקבלת את החיזוק לזעם שיש לך על הגיסה, ואת בעצם מחפשת פרטנרים חיצוניים לכעס שלך..
אולי שווה לך להשקיע את האנרגיה בלנסות לסלוח, או לפחות להרגע וליצור שלום?
משפחה לא בוחרים, זה מה יש
כדאי ושווה להשקיע בשביל שתוכלו לחיות ביחד לאורך שנים
דווקא אני חושבתרק אמונהאחרונה

 

שרק אישה בוגרת יכולה לדעת לבקש מה שיעשה לה טוב.

רואה בזה בגרות וכנות וישרות.

 

 

אפשר לפרוק? בתקווה שלא יהיה אווטינגאנונימית בהו"ל

יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.

אנחנו דוסים מתנחלים.

היא טבעונית.

הם פציפסטים.


עד כאן רקע.

הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו

מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו


אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז

אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.


נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.

רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.

מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.

מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.


נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...


בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...


וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים

אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.

וואי חיבוקשירה_11

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

מכירה את זה ככ. הרגשה מגעילה!Pandi99
ממש קשוחתהילנה
אני למדתי מראש לא להתבייש לשאול: מה יהיה לאכול? באיזה כשרות? מבחינתי זה הבייסיק של ההתארחות
לגמריאיזמרגד1

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

דיברתי עם חמותיאנונימית בהו"ל

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

ציפיתי שכמישהו שגדל כדתי תיהיה התחשבותאנונימית בהו"ל

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

לא ציפית יותר מידיממשיכה לחלום

לדעתי לא יפה לעשות אירוע בבית, להזמין אנשים, ךהכין כיבוד ולא לדאוג שהם יוכלו לאכול.

זה חוסר התחשבות

כמו שתיארת איך התאמצת שיהיה משהו טבעוני מכל דבר

ממש ככהיעל מהדרום

לק"י


בטח כשלא מדובר בחילוני גמור שמנותק לגמרי מאנשים דתיים.

הוא לא יודע שדתיים צריכים אוכל כשר?... ולא אוכלים בכל מקום?

איזה מתסכלללצוצקהלה

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

רעיון טוב להבא!אנונימית בהו"ל
למרות שהודעתי לבעלי שאני לא חושבת שאגיע לאירוע שלהם, ואם כן זה יהיה אחרי הרבה מחשבה
איזה מבאס!!שלומית.

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

לא תארתי לעצמי שאדם כזה יהיה חסר מחשבהאנונימית בהו"ל

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.


ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

אז כנראה באמת פשוט להעלות למודעותשלומית.

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

אתם ממש בסדרזווית אחרת

אתם אלופים שהלכתם, ונתתם הרגשה טובה.

חושבת שאת צודקת שלא עשו לכם דווקא, יש לך הסתכלות של עין טובה וזה מקסים בעיני.

בפעם הבאה כדאי לתאם איתם מראש איך מתנהלים עם האוכל.מניחה שבאמת אם הוא דתלש הרבה זמן הוא שכח כבר את ענין התנור.גם לי יש דתלשים במשפחה שממש מתחשבים, אבל חושבת שגם הם לא היו שמים לב לענין החימום בתנור.

וואי...איזה לא נעיםיעל מהדרום

לק"י


למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

האמת שבסוף היה אירוע לא גדולאנונימית בהו"ל
אבל היינו חצי דתיים, מספיק חשוב להתאים משהו אלינו
לגמרי....יעל מהדרום

לק"י


לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

מוכר מאוד!זמינה

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.


משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.


מציעה לפתוחהמקורית

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם


אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים


אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

רק לי מוזר ממש הבקשה על האקדח???אונמר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

אני כן מצפה שיבואו בצניעות בסיסיתיעל מהדרום

לק"י


(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

טכנית לא הבנתי את הענין. מה המטרה שלה בבקשה הזו?אונמר
פציפיזם יכול להיות גם החשש מעצם הימצאות הנשקירושלמית במקור
כלומר חשש פרקטי של תאונה שעלולה לקרות,


אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.


(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)


(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)


מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

תודה. ווא קשה לכבד במציאות חיים שלנו.. מבינה אבל.אונמר
פציפזם זה עניין מצפוני. לא?יעל מהדרום

לק"י


לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

ככה הסבירה לי פציפיסטית בעבר. לא התווכחתיירושלמית במקור
חחח...נשמע לי כמו תירוץ שלהיעל מהדרום
היא בסך הכל אמרה שזה יכול לכלול גם את זהירושלמית במקוראחרונה
היא לא אמרה שזו הסיבה של עצמה... דיוני מטבחון כאלה בעבודה אם את מכירה. התעניינתי באופן כללי והיא ענתה על מה שמכירה.
תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה

חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק

אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים

ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם

שיבוא

הקטע הוא שעלינו מקשים

אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!

אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון

בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..

אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?

זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.

אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)

מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????

אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים

ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו

לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל

הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם

קחי בחשבון שהיא אולי התמסכנה גם לאחריםחילזון 123

הם רק לא לקחו קשה את ההתמסכנות הזאת והרגישו בנח להגיד שזה מה שמתאפשר להם.

או שאולי היא יותר "מפחדת" מהתגובה שלהם ולא מרגישה בנח להגיד להם 'לא' ...

(אגב גם לך היא אמרה שתשארו)


נכון שיכול להיות שמלכתחילא ההתנהגות שלך יותר מכבדת ונכונה.



אני בהלם. לא יודעת איך להגיבמחי

שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!

כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.

מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון 

אני פחות מופתעתoo

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס


הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

הבעיה שזה לא עוזר כשרק אומרים לו שאסורמחי
הוא ממשיך לעשות דברים שאמרנו לו מלא פעמים שאסור
צריךoo

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל


ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

כמובןמחי
אבל אפילו אמהות צריכות להתפנות לפעמים
הגיוני 😂oo
אם הוא היה ככה רק קצת זמן זה לא נעים אבל לא נורא
וואו באמת מלחיץכורסא ירוקה

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.


סליחה אם אני מלחיצה


ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ההצקות בדרך כלל לא ברמה כזאתמחי

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

לא ישיםחנוקהאחרונה

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

לדעתי (הלא מקצועית) זה תקין לגילדיאט ספרייט

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

אני מטאטאת ערימה ענקית של בלגן לכיוון הכניסה לביתתודה לה''
מכל הסלון והחדרים,


בעלי פותח את הדלת ומסמן לי להמשיך עם הטאטוא- קדימה, החוצה לחדר מדרגות🤣🤣🤣


מי זורמת על שרשור יציאות של הבעל (על משקל פניני ילדים)?

מציעה לך פיתרון לסוףתוהה לעצמי
חלוק מגבת שברור מאוד שהוא שלך וחיים ישתנו לנצח. אם תצליחי לגרום לבעלך לקנות לך מתנה חלוק מגבת מפנק במיוחד זה בכלל יתן לו מוטיבציה לשמור אותו רק שלך.
הסרת משקפיים- שואלת בשביל אחותיהשם גדולל

עם משקפים מהיסודי

מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר

רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?

תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר

עשיתי לפני ההריונותאחת כמוני

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

איזה סוג עשית?השם גדולל
איך הייתה ההחלמה שלו?השם גדולל
היא ממש חוששת לעשות אותו עם מספר ילדים בבית
מהניסיון שליואני שר

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.


ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

תודה רבההשם גדולל
ככהאחת כמוני

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

אני עשיתימחכה להריון
היו לי שני ילדים שעשיתי.. היום אני עם ארבעה ולא חזר רואה מצוין ברוך השם
איזה סוג עשית?השם גדולל
מכירה מישהיניגון של הלב

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

מעניין למה זה חוזר.. מבאס לשמועהשם גדולל
אצלה עברו יותר שנים ממה שאמרו להניגון של הלב

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

עשיתי בתור רווקהשומשומ

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

איזה כיף, ב"ההשם גדולל
ליאיזמרגד1

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

איזה מספר, אם אפשר לשאול...השם גדולל
היה לי מעל 10איזמרגד1

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

מעולה,תודההשם גדולל
עשיתי וחזרכובע שמש

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

וואו, יש אפשרות לעשות ניתוח נוסף?השם גדולל
לי כחודשיים אחרי כל לידהואילו פינו

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

והיה לך מספר משמעותי?השם גדולל
סתם מעניין לדעת.. ברור לי שאצל כל אחת זה שונה
לא עשיתי לייזרואילו פינו
התחתנתי עם 2.. עכשיו יש לי 5 אחרי 3 לידות..


שאלה נוספת: מה הטווח מחיריםהשם גדולל

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

תלוי בסוג הניתוחואני שר

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום


הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

יודעת על גיסתיבשורות משמחות

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

וואי איזה באסה ואיך היא עכשיו?השם גדולל
רפואה שלמה!
הייתה תקופהבשורות משמחות

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

דוד שלי עשה ועלה לו אחרי 10 שנים בערךזוית חדשה
ובלי לידה מן הסתם 🙃
משהו שצריך לדעת- אחרי לייזר, סביב גיל 40+ יש צורךואילו פינו

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

דווקא הרופא אמר לי הפוךשומשומ
שזה מעכב את הזוקן הראיה. 
מכירה כמה שעשו והתחיל להם ממש מוקדם🤷‍♀️ואילו פינואחרונה
עקירת שן בינה - איך מרגישים אחרי?מחי
קבעתי מזמן לעקור שן בינה ביום חמישי, וגם קבעתי יום הולדת לבן שלי עם כמה חברים ביום ראשון, ולא שמתי לב שזה יוצא 3 ימים אחרי העקירה. אני לא רוצה לבטל, אבל חוששת מאוד... מישהי יכולה לשתף מניסיונה אם אחרי 3 ימים כבר אמורים לחזור לתפקוד? יש כאבים עדיין?
אחרי שלשה ימים זה עדיין לא קלEliana a

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אם זו עקירה רגילה ולא כירורגיתנשימה עמוקה
יום יומיים גג להתאושש.. לפחות כך היה אצלי ועקרתי את כולן. חלק היה יותר קשה והייתי צריכה משככי כאבים יום יומיים חלק היה קליל וכבר באותו יום הרגשתי יותר טוב.
מאד אינדיבידואלי.. איך את בדכ כשכואב לך?כורסא ירוקה

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

אני עקרתי לא מזמןחנוקה

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.


הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

זה ממש תלוי מיקום ומיומנות של רופא וכו'אמהלה

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

 

מאוד משתנה. תלוי איך השן יושבת בתוך הפהואילו פינו

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

תלוי מאוד באופי העקירהכבת שבעים

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

וואי שרשור בול בשבילימאמינה-בטוב
תכף יש לי תור לעקירה שן תחתונה כירורגית, מקווה ממש שיהיה סביל
מנצלשתשמעונה
אשמח להמלצה על רופא מומחה או פרטי לעקירת שיני בינה (שגדלה לרוחב)
פרופסור שלמה קלדרון. מצויןאנונימית בהו"ל
איזה אזור?מאמינה-בטוב
תודה בנותמחי

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

אותה שאלה-על טיפול שורש? איך ההתאוששות אחרי?בורות המים

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

לי כאב מאוד ביום הראשוןמחיאחרונה
בימים הבאים תפקדתי כרגיל, עם משכך כאבים 
שאלה- טלויזיה בבוקר לילדאובדת חצות

יש לי נטיה לשים להם טלויזיה בבוקר

עוזר לי להתארגנות

והם כבר מבקשים באופן קבוע

זה נורא? שעה בבוקר?

איך אתן מתארגנות בבוקר בלי זה?אובדת חצות
הם קוראים ספרים או משחקים במשהו אצליכורסא ירוקה
אבל אם באופן כללי אין לך בעיה עם טלוויזיה, ואין לך קושי להרים אותם משם כשצריך לצאת אז לכי על זה 
אני בד"כ מארגנת ומיד יוצאיםשלומית.

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

את ממש פריוילגיתחנוקהאחרונה

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

לנו אין מסכים אז זה לא אופציה והילדים לא מכיריםהמקורית

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

מבחינות מסוימות זה פחות טובחנוקה

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

האמת ששעה זה הרבהמחי

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

שעה זה הרבה...מתואמת

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

מה את חושבת על זה?המקורית
אני גם חושבת ששעה זה הרבה במיוחד בבוקראנונימיות

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

בעיקרוןהשם גדולל

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

האמת שלא הבנצי מתי יש זמן 😅בוקר אור
קמים מתארגנים יוצאים.. בדרך כלל הפוך, אין לנו זמן מיותר בבןקר
אין לנו טלויזיהפה לקצת
אצלי הם משחקים עד שאני מתאפסת בבוקר ואז שותים ומתלבשים ובזמן שנשארים חוזרים לשחק
איך אנשים עם המון לחץ בעבודה רזים ואני לא?אובדת חצות

כשיש עליי סטרס או עומס או תחושת רחמים עצמיים על עומס, אני אוכלת לא מסודר, הרבה ומשמין כדי לפצות.

אכילה רגשית. אבל - איך יש מנהלות רזות, רכזות רזות, והרבה נשים במשרות בכירות שעדיין רזות? הרי עליהן מן הסתם יש יותר לחץ ועומס ואחריות- להן בטח יש פחות זמן להתמיד באוכל בריא או פילאטיס, אז איך זה הגיוני?

לפעמים זה גניםואני שר

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס


מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

אני כמוך124816
אבל רואה סביבי גם נשים שהטבע שלהן שונה ודוקא כשהן עמוסות ולחוצות הן לא מוצאות זמן לאכול/ אין להן תאבון וכדו'... גם שם זה לא אידיאלי וגם אם לא גורם להשמנה יכול לגרום לבעיות אחרות...


ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

לאנשיםoo

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית


בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

איך לומדים את זה?..שוקולד פרה
ע"יoo

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

הבעיה שלישוקולד פרה

שאני לא מחשבת נכון זמנים

כמו באג כזה חח

ובכלל אני לא זריזה

זה קשהooאחרונה

לחשב זמנים באופן מדויק

אני תמיד מוסיפה זמן נוסף מעבר למה שחשבתי

נניח משימה שלוקחת שעה אני נותנת לה שעתיים

כי כמעט תמיד יש בלתמים

וחוסר דיוק בתכנון


על זריזות אפשר להתאמן

לא לעשות יותר מהר

אלא יותר יעיל

אני תמיד מחפשת את הדרך הקצרה ביותר שנותנת את התוצאה הטובה ביותר 

חחח שאלת חייאפרסקה
עם כמות הזמן שאני מבלה בעבודה בלהתרוצץ ממקום למקום, הייתי צריכה להיות כבר מקל 😂
לפעמים זה הנס קפההשם גדולל

שסוגר את התאבון..

תכנון זמן נכוןהמקורית
כשאת מפנה זמן לעצמך, יהיה לך זמן. זה מגיע גם עם תחושה שאת חשובה וראויה ודברים אחרים פחות חשובים יחכו או יעברו למיקור חוץ


וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

זה לא קשור בכללניגון של הלב

כשלך יש עומס את אוכלת לא מסודר. לא לכל הנשים זה ככה. כשלי יש עומס אני בקושי אוכלת, יכולה לעבור גם ימים שלמים בלי אוכל או עם ארוחה אחת ביום. זה משתנה בין כל אדם, ולכן זה שהן במשרה בכירה או שיש להן הרבה עומס לא משפיע על הרצון שלהן.

גם זה שהן במשרה בכירה לא אומר שהן עמוסות יותר. יכול להיות שכמו שכתבו פה הן יודעות לתכנן זמנים נכון, או שלהן יש פחות דברים בחיים האישיים שמעמיסים עליהן או שיש להן יותר עזרה
וזה גם אופי של אנשים כמה הם מרגישים עומס וסטרס או שהם נהנים ופורחים מזה

אולי יעניין אותך