לא 'מקום פשוט' במובן של לזרוק את השכל, זה עיוות של מושג התמימות, אלא בדיוק להפך - עמקות בכל ההיבטים, ברגש ובשכל.

כמובן שהכל צריך להיות במידה המתאימה לכל אחד בשלב שבו הוא נמצא.

הדוגמה הקלאסית היא ביחס לאמונה:

האם האמונה צריכה להיות ב'תמימות ופשיטות' במובן של בצורתה הטבעית-ילדותית אליה התחנכת (כל אחד כפי שהתחנך), או מתוך חקירה העמקה וניסיון להבין ולבסס במה בדיוק מאמינים ולמה.

(דוגמה נוספת היא ביחס לתופעות מיסטיות, בהקשר הזה מסביר הרמב"ם את מושג התמימות: כָּל הַמַּאֲמִין בִּדְבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וּמְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהֵן אֱמֶת וְדִבְרֵי חָכְמָה אֲבָל הַתּוֹרָה אָסְרָה אוֹתָן - אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַסְּכָלִים וּמֵחֲסֵרֵי הַדַּעַת, וּבִכְלַל הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁאֵין דַּעְתָּן שְׁלֵמָה. אֲבָל בַּעֲלֵי הַחָכְמָה וּתְמִימֵי הַדַּעַת יֵדְעוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה אֵינָם דִּבְרֵי חָכְמָה אֶלָּא תֹּהוּ וָהֶבֶל שֶׁנִּמְשְׁכוּ בָּהֶן חֲסֵרֵי הַדַּעַת וְנָטְשׁוּ כָּל דַּרְכֵי הָאֱמֶת בִּגְלָלָן. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרָה תּוֹרָה כְּשֶׁהִזְהִירָה עַל כָּל אֵלּוּ הַהֲבָלִים: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יי אֱלֹהֶיךָ")

וזה פוגש בכל נקודה בחיים כי זו גישה - האם הגישה של האדם היא מעמיקה וריאלית, או רוחנית ופשטנית. 

השאלה היא אם אדם עושה את הדברים מתוך חשיבה ועמקות, או שהוא עושה אותם מתוך השלכת אחריות.

למשל אדם שרוצה לחזור בתשובה אבל יש לו ספקות: יש לו אפשרות להעמיק ולבסס את האמונה ולפי זה להחליט באופן מושכל לחזור בתשובה כי ברור לו שה' הוא האלוהים וזו הדרך האמיתית, ויש לו אפשרות לחזור בתשובה כאן ועכשיו כי באופן כללי זה מרגיש לו נכון וכי הוא חווה חוויה רוחנית כזו או אחרת - אני אעדיף את הדרך הראשונה, הדרך השנייה היא לא דרגה גבוהה יותר אלא פחות (הרבה הרבה פחות).

אותו דבר לגבי בחירת בן זוג: אפשר להתחתן כי באופן כללי זה מרגיש נכון, והקשר זורם ו"בתכל'ס ה' קובע אז 'השלך על ה'' ''. אבל אפשר לנסות לבחון מה בדיוק מרגיש נכון, ומה עלול שלא, ומה הרצונות והשאיפות, ותכונות האופי וכו'.

יש שיטות שונות בעבודת ה' (שיטות שונות אלו לא דרכים שונות, מדובר במחלוקות מה רצון ה' - אבל אחת מהדרכים היא הרצויה), אבל כולם דוגלים בתמימות - פשוט מגדירים אותה אחרת.

לא כל הגישות מציבות את התמימות כנגד החכמה, כאמור יש גישות שאומרות שהחכמה היא היא התמימות.

רבי נחמן התנגד לחקירה ואפילו אמר ש"טוֹב יוֹתֵר לִהְיוֹת פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, דְּהַיְנוּ לְהַאֲמִין אֲפִילּוּ בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים, כְּדֵי לְהַאֲמִין גַּם בְּהָאֱמֶת. מִלִּהְיוֹת חָכָם וְלִכְפּר בַּכּל חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ לִכְפּר בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים, וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַכּל לֵיצָנוּת אֶצְלוֹ וְכוֹפֵר גַּם בְּהָאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם" [במאמר מוסגר: לפי הגישה הנ''ל מי שנולד נוצרי אמור להישאר נוצרי. ומה זה אומר על מי שבמקרה כן נולד "להאמין גם בהאמת" - האם האמונה צריכה להיות ברירת מחדל כי כך נולדת? האם לא צריך לשאוף לברר את האמונה מ'השטותים והשקרים' כדי שלא תהיה אמונה מעוותת שמכילה בתוכה שקר?].

ואילו הראשונים כדוגמת רס''ג באמונות ודעות, רבנו בחיי בחובות הלבבות, הרמב''ם במורה הנבוכים ועוד סברו שחובה להעמיק ולחקור.

יש דרך שהיא האידיאלית, שהיא רצון ה'.

כמובן שזה תלוי בכל אחד והכלים שלו ובשלב שבו הוא נמצא, לא כל אחד יכול ולא לכל אחד טוב להיות בשלב הזה וזה גם עלול להזיק לו (הרמב''ם כותב בכמה מקומות שזה חייב לבוא בהדרגה, אחרת זה כמו שנותנים תרופה חזקה למישהו חולה מדי מה שעלול להרוג אותו) - אבל בשאלה העקרונית מה הצורה האידיאלית של האמונה התשובה היא אחת.

זה פשוט מאוד: אם אסור לחקור ולהרהר מה האמת אלא לדבוק במה שאומרים לך (ע''מ לא לכפור), אזי אם נולדת נוצרי וזה מה שאמרו לך אז בזה אתה צריך לדבוק ולא לכפור.

למדתי את ליקוטי מוהר''ן (ושאר כתבי ר' נחמן) לא מעט פעמים. השכל שהוא מדבר עליו שם זה לא שכל של חשיבה אלא כוח רוחני "חיות הדברים", "השכל שבכל דבר". זה משהו אחר (בכלל הרבה פעמים המושגים אצל ר' נחמן שונים מהמובן הרגיל שלהם).

יש אצלו הרבה התבטאויות נגד החכמות "כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה עַל יְדֵי וְלָא חַכִּימוּ, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁהִשְׁלִיכוּ מֵאִתָּם כָּל הַחָכְמוֹת כַּנַּ"ל".

אגב, גם רבי נחמן לא היה מסכים איתך.

אם תסתכל בחיי מוהר''ן מה שאמר נגד גישת הרמב''ם (ונגד הרמב''ם עצמו וכנגד כמה וכמה ראשונים כמו חובות הלבבות והאבן עזרא בחריפות קשה "עיוות וקלקל רבות שה' ימחל לו" ועוד התבטאויות קשות, ואפילו אסר ללמוד חלק מה'משנה תורה' בנוסף למורה הנבוכים ופירושי הראשונים לתורה ומספריהם) תראה שגם לדעתו זוהי דרך שאינה לגיטימית וזה לא תלוי בנטייה אישית.

שכשאתה לכאורה מכיל ומקבל מכולם, שעל פניו זה נשמע נורא נחמד ורומנטי, למעשה נוצרות אצלך סתירות פנימיות (ו/או שאתה סתם לא מבורר) - כי בסופו של דבר האמת היא אחת.

נכון שיש נושאים שבהם יש ניואנסים ומספר תשובות נכונות, אבל לא תמיד ולא לרוב.

 אבל זה לא ראיה לדבריו שהוא חושב שהאמת היא אינה אחת.

מדובר פה על אמת נורמטיבית (כיצד ראוי לנהוג), והדבר הנורמטיבי הזה תלוי במצב עניינים אובייקטיבי.

למשל גם אם קיימת אמירה של "לא תרצח" זה יתממש בכל עולם בצורה שונה (למשל אנחנו לא חושבים שחיות הם בפרשה הזאת אולי מדין צע"ח, אבל בנ"א כן).

אז הוא יטען שהאמת הנורמטיבית הזה תלויה במהי שורש נשמתך (מצב עניינים אובייקטיבי).

ולדעתי לא מדובר בשאלה של אמת נורמטיבית (כלומר סובייקטיבית ומשתנה), אלא באמת אובייקטיבית.

יכול להיות שיש אמת כל אחד לפי נפשו... האמת האובייקטיבית זהו רצון ה'.

זה מאוד נחמד להציג את זה ככה, זה הרמוני ומאחד וזה כיף.

אבל יש כאן מחלוקת נוקבת וזה למסמס אותה ולברוח ממנה וזו לא אמת.

ואני לא אומר שבהכרח צד אחד צודק ב100% והשני טועה לגמרי, אבל:

א. יש את הגישה הכללית.

ב. הצד שצודק ב70% הוא טועה בשאר. זה לא שכולם צודקים ואלו רק דגשים שונים.

וזה לא נכון להיתלות ברב קוק כשאתה לא יודע מה הוא אומר בנושא.

תן ציון מקום ונראה למה הוא התכוון, לא ככה 'הרב קוק' באוויר, זה לא רציני.

הכוונה היא, אחרי שהבנת שהקב"ה רוצה שתעבוד אותו, תשתמש בשכל לחשוב לאן המציאות מכוונת אותך, ואיך אתה יכול לעשות את המצוות הכי טוב שיש...

כמו שחכמינו אמרו "לעולם יהיה אדם ערום יראה" וכן "הן יראת ה' היא חכמה"

מה שהוא התנגד זה לנסות להמציא את הגלגל מחדש

לחקור על מה שכבר נאמר שזה רצון ה' - הן בענייני אמונה והן בענייני מעשים כמובן

עריכה: אני כאילו מתכוון כאלו שהם גם דתיות חזק.

אספר לך משהו,

פעם חבר שלי שהיה לקראת חתונה, התלבט אם לחכות שיהיה לו כסף לחתונה יפה כמו שהוא חלם, או להשתמש במה שיש ולהתחתן חתונה רגילה ונחמדה.

פתחתי ליקוטי עצות וזה מה שיצא לנו. מדהים

כז. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם הִסְתַּפְּקוּת לְהִסְתַּפֵּק רַק בַּמֶּה שֶׁצָּרִיךְ לוֹ בְּהֶכְרֵחַ מִזֶּה הָעוֹלָם, וְלֹא לִנְהֹג אֶת בֵּיתוֹ כִּגְדוֹלִים דַּוְקָא כַּנָּהוּג עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בְּהַרְבֵּה אֲנָשִׁים. כִּי אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם מִדַּת הִסְתַּפְּקוּת, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר, כִּי לְעוֹלָם חָסֵר לָהֶם הַרְבֵּה. עַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הִסְתַּפְּקוּת לְהִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁחֲנָנוֹ ה', וַאֲפִלּוּ מִזֶּה הַהִסְתַּפְּקוּת גּוּפֵיהּ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ לִצְדָקָה, וְעַל־יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה יִחוּד גָּדוֹל לְמַעְלָה וְנִמְשָׁכִין כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת (נד, ב)   

זה נראה לי אחלה דוגמא לעניין.

כמובן, להגיד זה קל, אבל זה כנראה הכיוון...

כי אדם ריאלי לא היה חושב להסתמך על 'סימן' כזה משמים (או מרבי נחמן?).

הוא היה אומר: מי אמר לי שה' שולח לי סימן? למה שזה יהיה סימן?

אלא היה חושב מה נכון לו (ומה רצון ה') בהתחשב בנתונים.

אגב,

זה בדיוק איסור 'לא תנחשו', ולא סתם התורה אסרה את זה (רמז: ציטטתי את הרמב"ם שמסביר למה בתגובה כאן למעלה).

התכוונתי להביא דוגמא מהמאמר עצמו שהוא נכון בכל מקרה, בין אם הוא יצא במקרה ובין אם לא...   

רק שפה זה יצא ככה בבום -זה פשוט נחמד שזה קרה, זה הכל

הייתה לי הרגשה שאני צריך לסייג את העניין בסוגריים, אבל התעצלתי

אלו לא עקרונות החסידות (זו לא חסידות בכלל, בטח שלא מהעקרונות שלה).

רבי נחמן הוא לא 'החסידות', זו גישה שונה מאוד. הוא היחיד שהתבטא ככה.

הנטייה להיות 'פתי מאמין לכל דבר' היא לא מעקרונות ומדרך החסידות (רק בדברי ר''נ כנ''ל), מה שכתבתי מתייחס ל'תמימות' (במובן של רדידות מחשבתית ונאיביות) בכל הזרמים.

אמרתי שזו לא 'החסידות' - זה זרם מאוד מסוים ושונה בחסידות.

והוא כן אמר להיות פתי מאמין לכל דבר, כולל ל'שטותים ושקרים', כי זה עדיף מאשר לחקור ולהטיל ספק.

זו קליפה של תמימות לא נכונה.

כשמבינים את התמימות כפשטות (בהנגדה להעמקה ובירור בין אמת לשקר), בהכרח הקליפה שלה תהיה רדידות ונאיביות.

חשוב לדייק - לקראת נישואין וזוגיות

זה בהנגדה לחקירה, שזה בירור האמת מהשקר. וככה הוא גם הנחה בהרבה מקומות אחרים.

יש לך שתי אפשרויות:

להיות מברר, או להיות מאמין בפשטות.

הוא מתנגד לבירור מכל וכל.

אין אפשרות של לא זה ולא זה (זו סתירה מובנית - איך לא תקבלי את 'השטותים והשקרים' אם מלכתחילה אסור להטיל ספק, איך תבדילי מה שטותים ושקרים ומה אמת?).

אז ההדרכה היא לכתחילה להאמין לכל דבר 'בפשיטות ותמימות'.

אבל רק צריך לדייק

שר' נחמן אומר להאמין בפשטות ולהתרחק מחקירות זה בכדי שבסופו של דבר האמונה תתחזק 

ע"י תורה ומצוות ותפילה, ואז אין צורך בעצם בחקירות שיכולות להזיק

כלומר אם לאדם באמת יש קשיים באמונה, וספקות ושאלות.

אז לכאורה העצה שיילך ויחקור

אז ר' נחמן אומר שזה מסוכן, אבל לא שתתעלם מהספקות שלך, אלא תשקיע בתפילה ותורה ותראה שלבד הם ייעלמו

יש כאלה שחושבים שאם לא תחקור לעולם לא תגיע לשלמות באמונה... 

ויש כאלה שחוקרים בלי שבכלל יהיו להם ספקות. אלא רק מעצם הלימוד שבזה. 

דבר ראשון, אני מאוד מבין את ר' נחמן, בתקופה שלו תנועת ההשכלה הייתה כמו מגפה.

יש בחקירות סכנות והיא לא מתאימה לכל אחד בכל שלב, גם הרמב''ם כתב את זה.

אבל הוא לקח לקיצוניות הפוכה, עד כדי תקיפה אישית בוטה נגד גדולי הראשונים בנוסף לאיסור לימוד ספריהם.

לגבי הספקות - אולי אפשר להדחיק אותן, בין אם זה נכון או לא. אבל לא זו השאלה אלא שאלה עקרונית יותר כמו שכתבת, האם נכון לכתחילה לחקור ולהעמיק ולשאת ולתת באמונה (גם בשאלה למה להאמין - לבסס את האמונה, אבל בעיקר בשאלה מה היא האמונה - מה זה אומר להאמין בה', מה הוא ה' וכו').

הייתה לו חשיבה ממש לדורות הבאים ורוח הקודש לעניין... 

ואני גם לא יודעת אם זה נחשב לתקיפה.. אולי בעיניים רגילות כן... בכל אופן לא נכנסים בין גדולי ישראל.

אם הוא אמר, והוא ידע מה הולך לקרות בדורות שלפני המשיח אז, אז כנראה שיש סיבה לעניין.

לגבי העניין האחרון אישית מכירה שניים שהיו מאוד כאלה שבודקים וחוקרים אפילו דתות אחרות.

שניהם חזרו בשאלה. אני ממש רואה את הדברים של ר' נחמן מול העיניים. זה לא סתם...

אני חושבת שאם יש סכנה לאמונה שלך, לא להתקרב, במיוחד שיש דרכים אחרות... 

אבל אולי הבעיה היא שהולכים לחקירות שמתעוררות ספקות. ואולי אם זה רק לצורך הלימוד והכיף שבזה (כי בעיניי זה באמת כיף ללמוד אמונה...) אז אולי זה לא נורא....

לא אמרתי ללכת ללמוד חכמות שלא קשורות ליהדות (זו שאלה נוספת), יש מספיק חקירות בתוך היהדות.

נכון שהוא מדבר על התוצאה, זה מה שטענתי - אין את הברירה האולטימטיבית ולכן הוא חינך לכתחילה לקיצוניות של להיות תמים ופתי.

ועוד חיבורים של הראשונים, לא על כתבי אריסטו. 

נכון שהוא דיבר על העדפה מתוך שתי אופציות, והדריך לכתחילה לאחת מהן.

פשוט יש אנשים שהם סקפטים מתוך חשש לצאת טיפשים בעיני עצמם

עד כדי כך שזה יכול לגרום להם אפילו לזלזל בדברי חכמים ולהמנע מדברי אמונה שכתובים בבירור. 

להם ר' נחמן אומר את דברי הגמרא "עדיף להחשב שוטה כל ימיו ולא יהיה רשע וכו'"

שקודם כל שידעו שעדיף לצאת טיפש פה ושם מאשר להגיע לכפירה - אח"כ שיבררו את האמונה. 

זה רק עדיפות במצב הקיים, לא דרך חיים.

הוא לא קיבל את תורתו מהבע''שט שנפטר יותר מעשור לפני שנולד. ונכון שהיו לו גם תומכים ולא רק מתנגדים, אבל זה לא קשור לעניין כי לא כתבתי נגד ר' נחמן או נגד התורה שלו, כתבתי ביחס לנקודה מסוימת (שבעיקרה לא מופיעה בליקוטי מוהר''ן אלא בחיבורים אחרים ככה שההסכמה לא רלוונטית, למרות שממילא היא כללית ולא ביחס לנקודה כזו או אחרת).

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥