לא 'מקום פשוט' במובן של לזרוק את השכל, זה עיוות של מושג התמימות, אלא בדיוק להפך - עמקות בכל ההיבטים, ברגש ובשכל.

כמובן שהכל צריך להיות במידה המתאימה לכל אחד בשלב שבו הוא נמצא.

הדוגמה הקלאסית היא ביחס לאמונה:

האם האמונה צריכה להיות ב'תמימות ופשיטות' במובן של בצורתה הטבעית-ילדותית אליה התחנכת (כל אחד כפי שהתחנך), או מתוך חקירה העמקה וניסיון להבין ולבסס במה בדיוק מאמינים ולמה.

(דוגמה נוספת היא ביחס לתופעות מיסטיות, בהקשר הזה מסביר הרמב"ם את מושג התמימות: כָּל הַמַּאֲמִין בִּדְבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וּמְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהֵן אֱמֶת וְדִבְרֵי חָכְמָה אֲבָל הַתּוֹרָה אָסְרָה אוֹתָן - אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַסְּכָלִים וּמֵחֲסֵרֵי הַדַּעַת, וּבִכְלַל הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁאֵין דַּעְתָּן שְׁלֵמָה. אֲבָל בַּעֲלֵי הַחָכְמָה וּתְמִימֵי הַדַּעַת יֵדְעוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה אֵינָם דִּבְרֵי חָכְמָה אֶלָּא תֹּהוּ וָהֶבֶל שֶׁנִּמְשְׁכוּ בָּהֶן חֲסֵרֵי הַדַּעַת וְנָטְשׁוּ כָּל דַּרְכֵי הָאֱמֶת בִּגְלָלָן. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרָה תּוֹרָה כְּשֶׁהִזְהִירָה עַל כָּל אֵלּוּ הַהֲבָלִים: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יי אֱלֹהֶיךָ")

וזה פוגש בכל נקודה בחיים כי זו גישה - האם הגישה של האדם היא מעמיקה וריאלית, או רוחנית ופשטנית. 

השאלה היא אם אדם עושה את הדברים מתוך חשיבה ועמקות, או שהוא עושה אותם מתוך השלכת אחריות.

למשל אדם שרוצה לחזור בתשובה אבל יש לו ספקות: יש לו אפשרות להעמיק ולבסס את האמונה ולפי זה להחליט באופן מושכל לחזור בתשובה כי ברור לו שה' הוא האלוהים וזו הדרך האמיתית, ויש לו אפשרות לחזור בתשובה כאן ועכשיו כי באופן כללי זה מרגיש לו נכון וכי הוא חווה חוויה רוחנית כזו או אחרת - אני אעדיף את הדרך הראשונה, הדרך השנייה היא לא דרגה גבוהה יותר אלא פחות (הרבה הרבה פחות).

אותו דבר לגבי בחירת בן זוג: אפשר להתחתן כי באופן כללי זה מרגיש נכון, והקשר זורם ו"בתכל'ס ה' קובע אז 'השלך על ה'' ''. אבל אפשר לנסות לבחון מה בדיוק מרגיש נכון, ומה עלול שלא, ומה הרצונות והשאיפות, ותכונות האופי וכו'.

יש שיטות שונות בעבודת ה' (שיטות שונות אלו לא דרכים שונות, מדובר במחלוקות מה רצון ה' - אבל אחת מהדרכים היא הרצויה), אבל כולם דוגלים בתמימות - פשוט מגדירים אותה אחרת.

לא כל הגישות מציבות את התמימות כנגד החכמה, כאמור יש גישות שאומרות שהחכמה היא היא התמימות.

רבי נחמן התנגד לחקירה ואפילו אמר ש"טוֹב יוֹתֵר לִהְיוֹת פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, דְּהַיְנוּ לְהַאֲמִין אֲפִילּוּ בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים, כְּדֵי לְהַאֲמִין גַּם בְּהָאֱמֶת. מִלִּהְיוֹת חָכָם וְלִכְפּר בַּכּל חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ לִכְפּר בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים, וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַכּל לֵיצָנוּת אֶצְלוֹ וְכוֹפֵר גַּם בְּהָאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם" [במאמר מוסגר: לפי הגישה הנ''ל מי שנולד נוצרי אמור להישאר נוצרי. ומה זה אומר על מי שבמקרה כן נולד "להאמין גם בהאמת" - האם האמונה צריכה להיות ברירת מחדל כי כך נולדת? האם לא צריך לשאוף לברר את האמונה מ'השטותים והשקרים' כדי שלא תהיה אמונה מעוותת שמכילה בתוכה שקר?].

ואילו הראשונים כדוגמת רס''ג באמונות ודעות, רבנו בחיי בחובות הלבבות, הרמב''ם במורה הנבוכים ועוד סברו שחובה להעמיק ולחקור.

יש דרך שהיא האידיאלית, שהיא רצון ה'.

כמובן שזה תלוי בכל אחד והכלים שלו ובשלב שבו הוא נמצא, לא כל אחד יכול ולא לכל אחד טוב להיות בשלב הזה וזה גם עלול להזיק לו (הרמב''ם כותב בכמה מקומות שזה חייב לבוא בהדרגה, אחרת זה כמו שנותנים תרופה חזקה למישהו חולה מדי מה שעלול להרוג אותו) - אבל בשאלה העקרונית מה הצורה האידיאלית של האמונה התשובה היא אחת.

זה פשוט מאוד: אם אסור לחקור ולהרהר מה האמת אלא לדבוק במה שאומרים לך (ע''מ לא לכפור), אזי אם נולדת נוצרי וזה מה שאמרו לך אז בזה אתה צריך לדבוק ולא לכפור.

למדתי את ליקוטי מוהר''ן (ושאר כתבי ר' נחמן) לא מעט פעמים. השכל שהוא מדבר עליו שם זה לא שכל של חשיבה אלא כוח רוחני "חיות הדברים", "השכל שבכל דבר". זה משהו אחר (בכלל הרבה פעמים המושגים אצל ר' נחמן שונים מהמובן הרגיל שלהם).

יש אצלו הרבה התבטאויות נגד החכמות "כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה עַל יְדֵי וְלָא חַכִּימוּ, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁהִשְׁלִיכוּ מֵאִתָּם כָּל הַחָכְמוֹת כַּנַּ"ל".

אגב, גם רבי נחמן לא היה מסכים איתך.

אם תסתכל בחיי מוהר''ן מה שאמר נגד גישת הרמב''ם (ונגד הרמב''ם עצמו וכנגד כמה וכמה ראשונים כמו חובות הלבבות והאבן עזרא בחריפות קשה "עיוות וקלקל רבות שה' ימחל לו" ועוד התבטאויות קשות, ואפילו אסר ללמוד חלק מה'משנה תורה' בנוסף למורה הנבוכים ופירושי הראשונים לתורה ומספריהם) תראה שגם לדעתו זוהי דרך שאינה לגיטימית וזה לא תלוי בנטייה אישית.

שכשאתה לכאורה מכיל ומקבל מכולם, שעל פניו זה נשמע נורא נחמד ורומנטי, למעשה נוצרות אצלך סתירות פנימיות (ו/או שאתה סתם לא מבורר) - כי בסופו של דבר האמת היא אחת.

נכון שיש נושאים שבהם יש ניואנסים ומספר תשובות נכונות, אבל לא תמיד ולא לרוב.

 אבל זה לא ראיה לדבריו שהוא חושב שהאמת היא אינה אחת.

מדובר פה על אמת נורמטיבית (כיצד ראוי לנהוג), והדבר הנורמטיבי הזה תלוי במצב עניינים אובייקטיבי.

למשל גם אם קיימת אמירה של "לא תרצח" זה יתממש בכל עולם בצורה שונה (למשל אנחנו לא חושבים שחיות הם בפרשה הזאת אולי מדין צע"ח, אבל בנ"א כן).

אז הוא יטען שהאמת הנורמטיבית הזה תלויה במהי שורש נשמתך (מצב עניינים אובייקטיבי).

ולדעתי לא מדובר בשאלה של אמת נורמטיבית (כלומר סובייקטיבית ומשתנה), אלא באמת אובייקטיבית.

יכול להיות שיש אמת כל אחד לפי נפשו... האמת האובייקטיבית זהו רצון ה'.

זה מאוד נחמד להציג את זה ככה, זה הרמוני ומאחד וזה כיף.

אבל יש כאן מחלוקת נוקבת וזה למסמס אותה ולברוח ממנה וזו לא אמת.

ואני לא אומר שבהכרח צד אחד צודק ב100% והשני טועה לגמרי, אבל:

א. יש את הגישה הכללית.

ב. הצד שצודק ב70% הוא טועה בשאר. זה לא שכולם צודקים ואלו רק דגשים שונים.

וזה לא נכון להיתלות ברב קוק כשאתה לא יודע מה הוא אומר בנושא.

תן ציון מקום ונראה למה הוא התכוון, לא ככה 'הרב קוק' באוויר, זה לא רציני.

הכוונה היא, אחרי שהבנת שהקב"ה רוצה שתעבוד אותו, תשתמש בשכל לחשוב לאן המציאות מכוונת אותך, ואיך אתה יכול לעשות את המצוות הכי טוב שיש...

כמו שחכמינו אמרו "לעולם יהיה אדם ערום יראה" וכן "הן יראת ה' היא חכמה"

מה שהוא התנגד זה לנסות להמציא את הגלגל מחדש

לחקור על מה שכבר נאמר שזה רצון ה' - הן בענייני אמונה והן בענייני מעשים כמובן

עריכה: אני כאילו מתכוון כאלו שהם גם דתיות חזק.

אספר לך משהו,

פעם חבר שלי שהיה לקראת חתונה, התלבט אם לחכות שיהיה לו כסף לחתונה יפה כמו שהוא חלם, או להשתמש במה שיש ולהתחתן חתונה רגילה ונחמדה.

פתחתי ליקוטי עצות וזה מה שיצא לנו. מדהים

כז. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם הִסְתַּפְּקוּת לְהִסְתַּפֵּק רַק בַּמֶּה שֶׁצָּרִיךְ לוֹ בְּהֶכְרֵחַ מִזֶּה הָעוֹלָם, וְלֹא לִנְהֹג אֶת בֵּיתוֹ כִּגְדוֹלִים דַּוְקָא כַּנָּהוּג עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בְּהַרְבֵּה אֲנָשִׁים. כִּי אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם מִדַּת הִסְתַּפְּקוּת, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר, כִּי לְעוֹלָם חָסֵר לָהֶם הַרְבֵּה. עַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הִסְתַּפְּקוּת לְהִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁחֲנָנוֹ ה', וַאֲפִלּוּ מִזֶּה הַהִסְתַּפְּקוּת גּוּפֵיהּ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ לִצְדָקָה, וְעַל־יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה יִחוּד גָּדוֹל לְמַעְלָה וְנִמְשָׁכִין כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת (נד, ב)   

זה נראה לי אחלה דוגמא לעניין.

כמובן, להגיד זה קל, אבל זה כנראה הכיוון...

כי אדם ריאלי לא היה חושב להסתמך על 'סימן' כזה משמים (או מרבי נחמן?).

הוא היה אומר: מי אמר לי שה' שולח לי סימן? למה שזה יהיה סימן?

אלא היה חושב מה נכון לו (ומה רצון ה') בהתחשב בנתונים.

אגב,

זה בדיוק איסור 'לא תנחשו', ולא סתם התורה אסרה את זה (רמז: ציטטתי את הרמב"ם שמסביר למה בתגובה כאן למעלה).

התכוונתי להביא דוגמא מהמאמר עצמו שהוא נכון בכל מקרה, בין אם הוא יצא במקרה ובין אם לא...   

רק שפה זה יצא ככה בבום -זה פשוט נחמד שזה קרה, זה הכל

הייתה לי הרגשה שאני צריך לסייג את העניין בסוגריים, אבל התעצלתי

אלו לא עקרונות החסידות (זו לא חסידות בכלל, בטח שלא מהעקרונות שלה).

רבי נחמן הוא לא 'החסידות', זו גישה שונה מאוד. הוא היחיד שהתבטא ככה.

הנטייה להיות 'פתי מאמין לכל דבר' היא לא מעקרונות ומדרך החסידות (רק בדברי ר''נ כנ''ל), מה שכתבתי מתייחס ל'תמימות' (במובן של רדידות מחשבתית ונאיביות) בכל הזרמים.

אמרתי שזו לא 'החסידות' - זה זרם מאוד מסוים ושונה בחסידות.

והוא כן אמר להיות פתי מאמין לכל דבר, כולל ל'שטותים ושקרים', כי זה עדיף מאשר לחקור ולהטיל ספק.

זו קליפה של תמימות לא נכונה.

כשמבינים את התמימות כפשטות (בהנגדה להעמקה ובירור בין אמת לשקר), בהכרח הקליפה שלה תהיה רדידות ונאיביות.

חשוב לדייק - לקראת נישואין וזוגיות

זה בהנגדה לחקירה, שזה בירור האמת מהשקר. וככה הוא גם הנחה בהרבה מקומות אחרים.

יש לך שתי אפשרויות:

להיות מברר, או להיות מאמין בפשטות.

הוא מתנגד לבירור מכל וכל.

אין אפשרות של לא זה ולא זה (זו סתירה מובנית - איך לא תקבלי את 'השטותים והשקרים' אם מלכתחילה אסור להטיל ספק, איך תבדילי מה שטותים ושקרים ומה אמת?).

אז ההדרכה היא לכתחילה להאמין לכל דבר 'בפשיטות ותמימות'.

אבל רק צריך לדייק

שר' נחמן אומר להאמין בפשטות ולהתרחק מחקירות זה בכדי שבסופו של דבר האמונה תתחזק 

ע"י תורה ומצוות ותפילה, ואז אין צורך בעצם בחקירות שיכולות להזיק

כלומר אם לאדם באמת יש קשיים באמונה, וספקות ושאלות.

אז לכאורה העצה שיילך ויחקור

אז ר' נחמן אומר שזה מסוכן, אבל לא שתתעלם מהספקות שלך, אלא תשקיע בתפילה ותורה ותראה שלבד הם ייעלמו

יש כאלה שחושבים שאם לא תחקור לעולם לא תגיע לשלמות באמונה... 

ויש כאלה שחוקרים בלי שבכלל יהיו להם ספקות. אלא רק מעצם הלימוד שבזה. 

דבר ראשון, אני מאוד מבין את ר' נחמן, בתקופה שלו תנועת ההשכלה הייתה כמו מגפה.

יש בחקירות סכנות והיא לא מתאימה לכל אחד בכל שלב, גם הרמב''ם כתב את זה.

אבל הוא לקח לקיצוניות הפוכה, עד כדי תקיפה אישית בוטה נגד גדולי הראשונים בנוסף לאיסור לימוד ספריהם.

לגבי הספקות - אולי אפשר להדחיק אותן, בין אם זה נכון או לא. אבל לא זו השאלה אלא שאלה עקרונית יותר כמו שכתבת, האם נכון לכתחילה לחקור ולהעמיק ולשאת ולתת באמונה (גם בשאלה למה להאמין - לבסס את האמונה, אבל בעיקר בשאלה מה היא האמונה - מה זה אומר להאמין בה', מה הוא ה' וכו').

הייתה לו חשיבה ממש לדורות הבאים ורוח הקודש לעניין... 

ואני גם לא יודעת אם זה נחשב לתקיפה.. אולי בעיניים רגילות כן... בכל אופן לא נכנסים בין גדולי ישראל.

אם הוא אמר, והוא ידע מה הולך לקרות בדורות שלפני המשיח אז, אז כנראה שיש סיבה לעניין.

לגבי העניין האחרון אישית מכירה שניים שהיו מאוד כאלה שבודקים וחוקרים אפילו דתות אחרות.

שניהם חזרו בשאלה. אני ממש רואה את הדברים של ר' נחמן מול העיניים. זה לא סתם...

אני חושבת שאם יש סכנה לאמונה שלך, לא להתקרב, במיוחד שיש דרכים אחרות... 

אבל אולי הבעיה היא שהולכים לחקירות שמתעוררות ספקות. ואולי אם זה רק לצורך הלימוד והכיף שבזה (כי בעיניי זה באמת כיף ללמוד אמונה...) אז אולי זה לא נורא....

לא אמרתי ללכת ללמוד חכמות שלא קשורות ליהדות (זו שאלה נוספת), יש מספיק חקירות בתוך היהדות.

נכון שהוא מדבר על התוצאה, זה מה שטענתי - אין את הברירה האולטימטיבית ולכן הוא חינך לכתחילה לקיצוניות של להיות תמים ופתי.

ועוד חיבורים של הראשונים, לא על כתבי אריסטו. 

נכון שהוא דיבר על העדפה מתוך שתי אופציות, והדריך לכתחילה לאחת מהן.

פשוט יש אנשים שהם סקפטים מתוך חשש לצאת טיפשים בעיני עצמם

עד כדי כך שזה יכול לגרום להם אפילו לזלזל בדברי חכמים ולהמנע מדברי אמונה שכתובים בבירור. 

להם ר' נחמן אומר את דברי הגמרא "עדיף להחשב שוטה כל ימיו ולא יהיה רשע וכו'"

שקודם כל שידעו שעדיף לצאת טיפש פה ושם מאשר להגיע לכפירה - אח"כ שיבררו את האמונה. 

זה רק עדיפות במצב הקיים, לא דרך חיים.

הוא לא קיבל את תורתו מהבע''שט שנפטר יותר מעשור לפני שנולד. ונכון שהיו לו גם תומכים ולא רק מתנגדים, אבל זה לא קשור לעניין כי לא כתבתי נגד ר' נחמן או נגד התורה שלו, כתבתי ביחס לנקודה מסוימת (שבעיקרה לא מופיעה בליקוטי מוהר''ן אלא בחיבורים אחרים ככה שההסכמה לא רלוונטית, למרות שממילא היא כללית ולא ביחס לנקודה כזו או אחרת).

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים