זה קודם כל.
כי מאוד מבאס להרגיש ככה,
ובאסה כפולה ומכופלת שמורה למצב שבו את השתדלת וממש יצאת מגדרך כדי כן להקשיב,
ושנוספה הציפ]ייה הזו והיציאה המיוחדת.
אז מותר גם להתבאס.
ולהרגיש מעפן לעפמים. זה חלק מהחיים... :חיבוק:
ונכון שהרבה פעמים אנחנו עדיים לא מבינים למה???
אבל למה לא יכול להיות הכל פשוט וקל וכיף וזורם ושמח?
ובשביל מה זה טוב כל הכאבי לב האלה
וכל הרוע והגועל שיש בעולם
וכל הקושי הזה
ריבונו של עולם, בשביל מה זה טוב???
אז קודם כל באמת מותר לפעמים לא להבין.
פשוט להיות במקום ועמדה של "אני לא יודע" ולהרפות. לגמרי.
ולפעמים, כשקצת יותר חזקים ומחוזקים בעצמנו,
אפשר להבין - שלעיתים דוןוקא מהמשבר ומהקושי הכי גדול - מביעה גם ההבנה היותר גדולה ומכאן הדרך לפתרון הכי שורשי שיכול להיות,
ושלפעמים רק כאשר יודעים את הרע - אפשר להעריך את הטוב, ופי כמה וכמה להתנעג על הטוב הזה.
ושלפעמים הרע הזה שאנחנו ועבירם מגדל אותנו וגורם לנו לצמוח ולהצמיח כוחות ומידות נהדרות בנפש, שאפילו לא ידענו שקיימים בנו,
ולפעמים הרע הזה שאנחנו עוברים גורם לנו להיות *בעלי ניסיון* - ואח"כ לחלוק את אותו הניסיוןם הזה ב ד י ו ק עם אנשים אחריםפ שגם עוברים או יעברו אותו - ולהקל טיפה טיפה מהסבל שלהם, ולפעמים אפילו לרפא אותם ממש ולתת להם בוסט ענק שמרים אותם! וכל זה רק כי גם אנחנו היינו שם!
ובאמת באמת אין חכם כבעל הניסיון. ואדם שמרגיש שהשני גם היה שם, ממש ממש שם - מבין אותו יותר ויותר קל לצאת משם.
הנה, אני כותבת לך למשל ונזכרת תוך כדי שבדיוק בערב שבת האחרון, הבן הקטן שלנו נפל שעתיים לפני כניסת שבת וקיבל מכה רצינית במצח וממש חששנו שהוא פתח את המצב.
היה המון דם ובכי וצרחות והיסטריה של שאר האחים וכו'...
בקיצור היינו איתו עד שזה עבר ב"ה. שמנו קרח שעתיים שלמות וטחיבקנו והרגענו וכו'.
ואת יודעת מה קרה בשנייה אחרי?
כשהוא כבר הרגיש טוב וירדה לנו האבן הזו מהלב?
המשפט הראשון שבעלי היקר אמר לי היה "אני חייב להיות עם עצמי".
אני לא כ"כ הקשבתי באמת למה שהוא אמר והמשכנו הלאה...
ואז לקראת סעודת שבת ציפינו כמובן שאבא יבוא לשבת,
והוא אמר: "ואי ממש אני רוצה להיות עם עצמי"
אבל בא בכל זאת.
ואז אחרי האחרוה ואחרי שהבית נרגע ניסיתי לדבר איתו - והוא ענה ב: "אני לא רוצה לדבר איתך עכשיו".
והאמת? ממש ממש נפגעתיח,
ויותר מזה,\ לא הבנתי מאיפה זה בא?!
מה עשיתי?! לא עשיתי כלום. להיפך, הכל סבבה ביננו והכל זורם, אז מה נסגר עם המשפט הזה עכשיו ועם כל הרוצה להיות לבד הזה באמצע החיים???
ואז הקב"ה נתן לי רגע של חוכמה,
ובמקום להתחפר בעלבון שלי ישבתי על הספה בסלון.
ושפוט חשבתי.
חשבתי מההתחלה מה קרה היום.
ואז נפל לי האסימון!
הבנתי שבעלי כל כך כל כך דאג לילד,
וכל כך היה במצב של הישרדות
שאחרי שהכל נרגע - ירידת המתח המטורפת הזו - הוא פשוט רצה *לעכל* ו*לעבד* ו*להתמודד* עםפ כל מה שעבר עליו - אז ***הדרך שלו*** להתמודד - זה להיות לבד (!!!)
זה להתנתק רגע מההמולה וכולם - ופשוט כמו "לברוח" או "להיות לבד עם עצמו!!!
וזה בדיוק מה שהוא אמר במילים האלה!!!!
רק שבמקום לשמוע את המילים עצמן, ישר פירשתי שאולי זה בא נגדי או לא לדבר *איתי* ספציפית או לא להיות *איתי ספציפית* ואז העלבון חוגג...
אז לא!
אמרתי לעצמי "זה לא קשור אלייך יקרה!
את מאה אחוז
והיית מאה אחוז
והוא אוהב אותך והכל טוטב.
זה שלו.
שלו שלו שלו.
*הוא* צריך עכשיו את הלבד שלו.
זו הדרך *שלו* להתמודד.
ואז נזכרתי איך בכל ה18 וחצי שנים שאני מכירה אותו, וכל ה13 שנים שנשואים - איך באמת זה מנגנון שחוזר על עצמו אצלו -0 שכאשר הוא בפחד או חרדה או לחץ - הוא פשוט מעדיף להיות לבד.
וזה שאני בדיוק ההיפך - וצורחת החוצה את הכאב, ורוצה לדבר, בעצם לחפור, ודווקא להיות עם כולם - זה כי אני אני והוא והוא.
וצריך להבין שאנחנו שונים.
ולכבד את זה.
ומה אני אגיד לך, בשנייה שעשיתי לעצמי את הסימולציה הזו בראש כבר הרגשתי הרבה הרבה יותר טוב.
הלכתי לישון, עם לב הרבה יותר רגוע (לא מאה אחוז, כי עדיין היה חצי עלבונון, כי בכל זאת, אני בן אדם...)
ואז בבוקר - באמת אמרתי לו את כל זה והוא אמר ואי את ממש ממש צודקת! ככה הרגשתי!
ואז כל האנרגיה הייתה כבר יותר טובה והכל זרם.
אחרי שהוא נרגע
ואחרי שהרגיש שהבנתי אותו ולא רק תקפתי,
היה הרב יותר קל "להשלים" 
ולמה חרפתי לך את כל זה?
כי אם *לא* הייתי בבאסה הזו בשבת -
לא הייתי יכולה לכתוב את התובנות שלי כאן -
ואז לא לעזור לך אול אולי לעוד מישהו/י שיקרא כאן, אפילו רק אחד, אפילו רק טיפה.
ועכשיו יש לי זכות שאני יכולה לחלוק את זה!
או כשהייתי אנורקסית ויצאתי מזה ב"ה -
אז את כל הרע והגועל הזה - אני ב"ה יכולה להשתמש דווקא בו כדי לעזור לנשים אחרות ששם (וב"ה עזרתי לכמה וכמה).
וככך בכל איכסה שיש בחיים.
את יכולה לעזור לאחרים
לבנות שלך
לבנים שלך
לעצמך,
להבין את עצמך יותר, ומהם הקווים האדומים שלך, ומה משמעותי וחשוב לך (בדוגמא הזו" השיתוף, ההכלה וההקשבה)
להבין את בעלך, את גבולות היכולת שלו, למה הוא מתנהג כך, מה חשוב לו וכו' (אולי לא יכול ללהכיל כרגע קושי שלך או כי הוא מרגיש שהוא אשם איפשהו או כי כואב לו לראות את אשתו החזקה והעמוד של הבית בקושי אז הוא בורח מזה בתת מודע שלו? אולי להעביר נושא זו הבריחה שלו, הוא יש בו מקופ בנפש שקשה לו מדי להכיל את זה אז הוא בורח? או כל דבר אחר. זה בא ממקום כלשהו. זה אף פעם לא סתם. צריך לברר מה יש שם לעומק.
ואז אחרי שהבנתם = לנסות לדבר על זה לעומק.
להסביר לו את הצורך שחלךל בהקשבה, כמה זה חשוב לך, כמה *הוא* משמעותי עבורך עד כדי שאת רוצה ובוחרת רק בו לשתף את כל עולמך הפנימי, רק כי הוא כזה מדהים וכזה החצי השני שלך...
ואם הוא לא פנוי רגשית כרגע - שישר תמצאו זמן *יזום* מתי כן - ותקבעו לדבר.
אם לא יצא אתמול?
מתי כן אפשר?
והוא ואת תציעו. ואז את תדברי והוא יקשיב.
בהצלחה יקרה :לב:
), פשוט אומרת לו "דעתי שונה... אם תרצה לשמוע אותה, אני אומר לך..." אין מצב שאני אומרת לו את זה והוא לא מת לשמוע את דעתי 
)