שאני אשן
והכל יהיה אצלי ער
והאוזניים שלי
ימשיכו לחפש
מנגינות מנגינות
וימשכו אל כל פצע קטן
שיזעק
זה כאילו שאני אשכב במיטה
ואסתכל על התקרה
וירדו לי דמעות
אבל אני לא אבכה
כי ילדות גדולות
לא בוכות
אז אני אמשיך לשתוק
וכאילו אשמח
ואצחק
ואשחק אותה כמו תמיד
ואמשיך ליהיות קבורה
בתוך עצמי
זה כאילו שכולם יאחזו ידיים
וירקדו
ואני אשב בצד
כי כולם שייך לכולם
ואני אני
לבד
קטנה.
ויגמרו לי המחשבות
(אבל לא באמת)
אני צועקת ואפחד לא שומע.
זה מדהים
איך האוזניים מסננות היום
דברים
כמו לחישות של מישהו
שעומד ליפול
מדהים
מבחיל
מטמטם.
(אני לא אני
ואני בול אני
כי אני שרוטה
כמו דיסק פצוע
אז אני כן
די עם ההצגה
ילדה.)
לילה.