שמחה בהיריון מאוד אבל קשה לי
המצברוח שלי ברצפה, אני לא עובדת וכל היום לבד בבית, אני מקיאה הרבה, רעבה תמיד, עייפה מהרגע שמתעוררת
אני רוצה לעבוד אבל אין לי כח, לא מוצאת חצי משרה ולא מוצאת כח למשרה מלאה
ותכלס, לא באמת רוצה לעבוד. אין לי כח. באלי לישון כל היום.
אולי אני בדיכאון.
ומרגישה נטושה ושלא מעניינת אף אחד
בעלי עובד כל יום, יוצא ב5 וחצי בבוקר מהבית וחוזר ב5, מתקלח, אוכל ורץ למנחה וערבית, חוזר עייף ונח ואיכשהוא נגמר לו היום
אני רוצה צומי. אני רוצה שמישהו יתעניין בי. אני רוצה מישהו לשתף אותו. ואין לי.
כאילו יש, אבל לא רוצה ליזום. רוצה להיות בטוחה שמתעניינים בי ולא ששומעים מה שלומי כי אני מדברת אז אין ברירה
נמאס לי.
והכי מטריד אותי, החשש שהמצברוח הזה משפיע על העובר ועל המשך החיים שלו. לא רוצה לפגוע בו.

)