חלק ד']
ארי פוטער מישש עדיין את צלקת השופר שלו.
"ראית איזה שטריימל ענק חבש הרב קווירעל?" שאל רון בחיוך "מעניין אם הוא קנה את זה בFOX, חחחחחח, הבנת ארי?" הוא היה מבסוט על עצמו וארי תהה אם הוא תחת השפעה של קללת משחקי מילים או משהו כזה.
כל התלמידים של השנה הראשונה הלכו אחרי המדריך שלהם אל עבר מגדל גבוה, שהתברר בתור המגורים שלהם.
המדריך פתח דלת עץ עתיקה, וחשף בפניהם חלל ענק מלא בגרמי מדרגות. הם התקדמו לעברם, כשלפתע, נשמע קול חריקה וכל גרמי המדרגות החלו לנוע ממקומן לכיוונים שונים.
"המדרגות הנעות, היו רעיון של החסיד מהפלפאף" התפייט המדריך בידענות "להזכיר לנו שגם בחיים שלנו, המדרגות שאנחנו נמצאים בהם כל הזמן בתנועה. לפעמים אתה צדיק, לפעמים בינוני, ולפעמים, אפילו רשע" אחד התלמידים הפרענקים שאל אם צריך להגיד עכשיו ר' חנניא וקדיש יהא שלמא, אבל המדריך התעלם ממנו.
"איך אנחנו אמורים להגיע לאן שאנחנו רוצים?" תהה רון באוזני ארי, אבל ארי לא נבהל. שכן הוא גדל אצל מזרוחניקים והיה יותר מפעם אחת בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. מבוך עם מדרגות נעות לא היה זר לו.
הם עלו וחלפו על פני עשרות מסגרות ריקות.
"למה כל התמונות הללו ריקות?" שאל תלמיד שנה ראשונה את המדריך "בדרך כלל, יש כאן דיוקנאות של צדיקים לומדים תורה" הסביר המדריך "אבל עכשיו כולם במסגרת של האדמו"ר מקדוגן כי הוא עושה סיום מסכת ויש כיבוד"
אחרי טיפוס של כמה גרמי מדרגות, הם הגיעו לדיוקן של אישה מלאה במצוות. כולם נבהלו הורידו את הראש בבת אחת. תלמיד אחד התעלף.
"זה חלק מאמצעי ההגנה של המגורים" הסביר המדריך "אף אחד לא יכול להסתכל בפניה של אישה, ורוב התלמידים מהבתים האחרים בורחים בצרחות".
"שיקסע" צעק המדריך, והאישה פינתה את מקומה וחשפה מאחוריה מסדרון צר שהוביל אל המגורים.
התלמידים הזדרזו להיכנס, מהחשש שמא האישה תחזור.
ארי הניח את המזוודה על מיטה אקראית והתיישב. רון בחר במיטה ממול, התיישב גם הוא, והוציא מהכיס אוזניות. "מה אתה שומע?" שאל ארי, שלא הכיר מוזיקת עילויים. "זה הלהיט החדש של מקהלת פרחי הנגלטון. הוא נקרא 'ואפילו בהלטה שבתוך ההלטה' ". ארי לא הכיר את המקהלה ולא את השיר. רון קם מהמיטה שלו והתיישב ליד ארי. "אם אתה לומד כאן, אתה חייב להכיר לפחות את הלהיטים הגדולים של העילויים".
הוא שלף מהתיק מחברת.
"אני רושם לך כאן את השירים החשובים" הוא אמר ושלף את הפקק של העט "חשוב מאוד שתאזין להם ותכיר אותם. הראשון זה 'קה אכשוף', זה שיר שממש כיף לשמוע אבל בלתי אפשרי לשיר בעצמך. המבטא שלהם כל כך כבד שזה נשמע שהם שרים בלחשננית" ארי הנהן. "השיר הבא הוא 'עט רקוד', זה שיר על כישוף כלי כתיבה" ארי חייך ואז רון רשם מילה נוספת במחברת. ארי הציץ. "מה זה 'רפארו'?" ארי שאל. "זה התיקון הכללי" השיב רון והוסיף "זה יותר של פרענקים, אבל אומרים שיש לזה סגולות, אז כדאי להכיר" רון לקח נשימה "ואחרון לבינתיים, זה שיר שנקרא "אייכה". זה על מישהו שחבר שלו עוטה גלימת היעלמות" ארי חייך ואמר "את זה אני מכיר, גם מזרוחניקים שומעים אותו". "באמת?" אמר רון "חשבתי שהוא שולי" ואז נקרע מעצמו.
"אוי לא" ארי הציץ בשעון היד שלו "אנחנו מאחרים לשיעור הראשון!"
הוא זינק מהמיטה, כיתף את התיק שלו ואחריו גם רון. "איזה שיעור יש עכשיו?" שאל רון את ארי תוך כדי ריצה וארי השיב "כשרותן של חיות הפלא".
הם נכנסו לכיתה מתנשפים, בדיוק כשהאגרי"ד הקדוש ביקש מכולם לפתוח את הספר. "שבו פה אתם בכיסאות הפנויים" אמר האגרי"ד "אני מבקש פה לא לאחר יותר". רון הבחין בחיוך סלחני שהאגרי"ד הגניב לעבר ארי.
"איפה היינו?" אמר האגרי"ד ספק לעצמו ספק לכיתה "הו כן, האם היפוגריף כשר. כן, שמה אתה" הצביע על תלמיד עם פיאות חומות מסולסלות שישב בשורות האחרונות והצביע "היפוגריף כשר, אבל לא יודעים איפה שוחטים אותו ולכן לא אוכלים היפוגריף היום". "הבל" אמר תלמיד שישב בקצה השני של הכיתה "היפוגריף הוא אכן כשר, אבל לא אוכלים אותם היום כי אין לגביו מסורת". ופתאום ברגע אחד, כל הכיתה הצטרפה לויכוח. מישהו שישב ליד ארי אמר שאין לטענות הללו מקור ורון מיהר כמובן להגיד שלהיפוגריף, בניגוד לטענות דווקא יש מקור ושוב היה נראה מאוד מרוצה מעצמו.
אבל אז, דפיקה עזה בדלת הקפיצה את כולם והם השתתקו.
זה היה המרא דאתרא וכולם נעמדו מהר. "למה אנחנו צריך לעמוד, אם הרב הוא זה שנמצא בגיל העמידה?" לחש רון לארי באוזן, וארי תהה אם כדאי לו לעבור על שלושת הקללות של "יהרג ובל ייכשף" כדי להפסיק את הדבר הבלתי נסבל הזה.
"בוא איתי בבקשה ארי" אמר לפתע הרב דמבעלדור, וכל הכיתה הביטה בו ותהתה לאן הם הולכים
המשך יבוא...
