כ''כ חששתי מהחזרה לעבודה,
הארכתי קצת
ועוד קצת,
אבל די, היה צריך לחזור...
והתפללתי מלא שילך בקלות,
והתכוננתי,.וקיוויתי...
ובאמת ב'ה היה מעבר טוב וקל ממש!
ככ שמחתי והתרגשתי.
אבל עכשיו נהיה קשה הרבה יותר....
הילדים בכיתה ממש נהיים קשים מיום ליום,
התינוק בבית כבר בקושי ישן,
גם ביום וגם בלילה.
ונהיה חם... אני גרה ליד אילת.. זה אומר שכבר
חם מאוד.
וקשנ לי עם חום... זה מתיש אותי ממש...
והבית הפוך הפוך הפוך
אין לי כח לכלום.
לא לילדים שלי ולא לבלאגן ולא לעבודה
בא לי לצעוק לכולם-
תעזבו אותי בשקט
בשקט
ואני כ''כ גמורה שאין לי כח לצעוק
אני מותשת
ומאוכזבת ומתוסכלת מהעבודה .
פתאום נהיה קשה כ''כ...
אוספת את כל כוחותיי לילדים בכיתה, אבל מה עם ילדיי שצריכים אמא?
מי אמר פורים ולא קיבל? מרגישה שפורים בכיתה ה' זה עונש עבורי...
ולא נשארה לי טיפת כח לילדים בבית
אחרי יום עבודה כזה ..
ותכף שבת, לא הכנתי כלום...
בעלי יעזור אבל עדיין יש לי מלא מה לעשות
ולא הולך לי.
התינוק לא מפסיק לבכות
ונשפך לי ונופל.
אוף.
*בבקשה אל תתנו לי עצות, אני אלופה הפטנטים, זה היה רק לפרוק ולהזדהות עם מי שיש*
תודה למי שקראה את זה!

)