ישנה צהריים בערך שעה וחצי- שעתיים במעון.
מנסים ליצור לה שגרת ערב קבועה, באיזור 19 וחצי.
הילדה בסטרס מהרגע שהיא מבינה שהיא הולכת לישון...
בוכה, כועסת, לא רגועה.
היום התחלנו בנסיון להעביר אותה לחדר משלה במיטת מעבר.
כשהיתה אצלנו בחדר, היינו צריכים לשכב לידה באיזור השעה עד שהיתה נרדמת לגמרי.. אחרי סיפור וקריאת שמע וחיבוקים ונשיקות.
היום בצהרים הכרנו לה את מיטת המעבר. שמנו מצעים יפים וחדשים, היא נהנתה לרדת ולעלות ממנה לאורך היום...
ועכשיו הגיעה שעת השינה. התישבתי לידה לקרוא סיפורים שהיא מאד אוהבת, והיא פשוט לא מצליחה להרגע.. קמה, יוצאת, חוזרת, מתיישבת...
התיאשתי. היא יצאה מהחדר ואני בעקבותיה, היא משחקת ואני מנסה לחשוב איך אני מגיעה לכל הדברים שתכננתי לעשות.. (אבא יגיע מאוחר)
ראיתי בשרשור של המשפחות הרב-גילאיות שהרבה אמהות מאפשרות לקטנטנים בגיל הזה להסתובב עד שהם עייפים ונרדמים בקלות. אני נוטה להתחיל לשחרר...
אבל בפועל, איך עושים את זה?
או שהיא דורשת הרבה תשומת לב, או שהיא הופכת את הבית (ואז מתי משקמים פה?! אני עושה את זה בדכ כשהיא ישנה) בעלי כמעט כל יום מגיע נורא מאוחר ויש לי מלא עבודה ולימודים ודברים לעשות בבית ו...גם קצת עייפה אחרי כל היום וצריכה זמן לעצמי.
מה עושים?

)