(זהירות, מעט ארוך, שווה לעיין)

על קורונה ועבודת ד'.

בין פורים לפסח.

בהתחלה כל הסיפור הזה עם הנגיף היה נראה לי מגוחח להגחיח

ובכלל מתוך כך שאת רוב הדברים אני לוקחת בנחת יתירה הדבר לא הטריד את מנוחתי יותר מידי

עד שהדברים נעשו יותר ויותר חריפים, והבנתי שיש כאן מסר אלוקי מדהים לגמרי

וחייב לרומם את המבט מתוך התופעה הזאת. להבין איפה ד' נמצא בתוך המציאות הזאת ומה הוא רוצה להגיד לנו.

כמה נקודות ומסקנות שעלו לי על עבודת ד' בדור הגאולה בעקבות נגיף הקורונה.

אולי לנסות לעורר אותנו לחשוב ולהכנס פנימה.

מדהים שהנגיף הגיע בתקופת אדר, וגם עכשיו מתמשך במעבר הזה בין פורים לפסח.

שמעתי מרב ששמע ממור הרב אבינר שליט"א שאמר שקורונה זהו קור-נורא

קרירות לקודש המתפשטת בתוכנו.

נקודה שמתחברת לנו לפורים, לפרשת זכור ולמחיית עמלק.

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק , בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם . אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ , וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ --

וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ ; וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.

יש כאן ביטוי לעמלקיות שכל רצונה לקרר את האמבטיה הרותחת. "אשר קרך בדרך" ורשי מפרש על זה: ("לשון קור וחום צננך והפשירך מרתיחתך שהיו עובדי כוכבים יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים משל לאמבטיה רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה אע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים")

 יש כאן תרבות שלמה שרצונה להרחיק אותנו ממקור החיים, מעצמנו. לקרר את הרתיחה וההתלהבות בעבודת ד'.

עמלק יודע לתפוס אותנו דווקא ברגעי החולשה הכי כואבים שלנו- מתוך העייפות והיגיעה.

מתוך רגעי המשבר שבהם החוסן הנפשי מתפוגג מעט.

זה הדור שלנו. שמשתיק את הקול הפנימי שבועט בקרבו על ידי דברים חיצוניים שאינם קשורים לפנימיותו ולטבעו ואינם משביעים.

"וגם הנפש לא תמלא"

הדור שלנו שמתוך עייפותו ויגיעתו בורח לכל מיני דברים שמדמים לו תחושה של ביטחון ויציבות.

ידוע שרוב מוצרי העולם ותעשיית המסחר מגיעים מסין: מוצרי חשמל, בגדים, קוסמטיקה, ריהוט וכולי וכולי והרשימה עוד ארוכה.

מביטים בברור איך תרבות שלמה יוצאת ממקור אחד. מקור שמניע כ"כ הרבה מסחר בעולם. מקור שמניע כלכלה כל כך ענפה.

והנגיף הזה, התרבות הזאת, לא נשארת רק בסין, היא מועברת מאחד לשני, מעם לעם, מתרבות לתרבות. עד שהיא מגיעה לעם ישראל.

יצא לי לשמוע שהרבה דברים הושבתו בעקבות הנגיף, בעיקר המסחר בין הארצות, ההזמנות מאתרים וכדומיהם.

נדמה שלקראת פסח ד' יתברך גורם לעולם לפסוק לרגע מהרדיפה התמידית שיש לחלקנו.

תרבות הצריכה שברוב העולם, וגם בעמ"י יצאה משליטה לחלוטין

ד' כאילו אומר לנו: תעצרו רגע! תעצרו מהרדיפה אחרי עוד בגדים ועוד מוצרי חשמל יותר משוכללים מהקודמים שלכם, ועוד שטויות מהאיביי שאתם לא באמת צריכים.

כרגע נכנסים להשבתה אינטנסיבית, קניונים נסגרים, 80 אחוז מהמלונות באילת נסגרו, שדות תעופה בקושי מתפקדים, שלא נדבר על המסחר ועל מערכות החינוך וכו.

יש כאן קריאה גדולה הקוראת לצאת לחרות עמוקה.

קריאה האומרת: עצרו את המרוץ, כנסו לבית, כנסו פנימה. תבחינו שכל הטוב הטהור והיופי נמצא בבית. ברגעים הפשוטים. בילדים שלכם שאתם בקושי מכירים, באישה שלכם ובזוגיות שקצת נזנחה בעקבות הרדיפה. בעצמכם שאתם כבר לא מכירים, כבר לא שואלים: מה איתי? טוב לי? לאן אני רץ?

תשהו שניה בבידוד, בלי רעשים חיצוניים שמסיחים מהקול הפנימי.

מתוך תרבות ההחצנה, הפלסטיק והפוטושופ, העולם נכנס לרגיעה פנימית מיוחדת.

נכנסים לבית. לא רק הבית הפיזי

אלא גם לבית הפנימי של כל אחד, בתוך תוכו.

יוצאים לרגע מהחוץ שלנו, ממה חושבים עלינו, מאיך אנחנו נראים בעיני העולם, מכמה לייקים נקבל

מתעסקים בלהקשיב. לא לרוץ, לא לקנות, לא להרשים אף אחד

רק להקשיב.

וכבר ידוע שאת ד' שומעים מתוך דממה דקה. לא ברוח ד' ולא ברעש ד' ולא באש ד'.

וזה פסח ממש

היציאה מהעבדות לחרות

מהתרבות שמשעבדת אותנו

אל תוך עצמנו ואל עבודת ד' שגורמת לנו לחרות עולם. לעבדות האלוקית שהיא חרותנו העמוקה ביותר.

כותב מרן הרב זצ"ל ש: "יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו".

עם ישראל לא רק יצא לחרות פיזית

אלא בעיקר לחרות נפשית, רוחנית, נשמתית

ולא רק שעמי יצא בעצמו לחירות עולם, אלא שע"י עמ"י נוצרה הופעה חדשה במציאות כולה של חירות, לכלל העולם והאנשות.

ולכן זהו האביב של העולם כולו.

ונוסיף משהו קצת מדברי מו"ר הרב טאו שליט"א

מתוך לאמונת עתנו ד',  עמ ט"ז:

"קמים אנו לתחיה, ובמקום בו נעשית גאולתנו-שם מתרכזת הטומאה בשיאה.

לעכב ולהפריע את פריצת האור, את המהפך התרבותי לאנושות כולה.

תקומתנו אינה תקומת עם פרטי הקם לשפר את מצבו, כי אם עניין אלוקי, מרכזי כלל עולמי...

...מביאים אנו בגאולתנו רנסנס לתרבות העולמית, רעיון אמוני ומוסרי חדש מאיר ומתוקן

אשר יחדש את פני ההסטוריה ותרבותה ויתקן את הנפש הלאומית של אומות העולם"

זהו - עמי אור לגויים כפשוטו. הגאולה מטיבה לכלל האנושות, מרוממת את החיים של המציאות כולה.

יהי רצון שיגיעו ישועות ונחמות לעם ישראל ולעולם כולו

בריאות איתנה, בגוף ובנפש

וחרות עולם. אמן!

שבוע טוב.

שיר לסיום שלענ"ד קשור ומשתלב היטב:

"כשל כח הסבל
לא יכולתי לשאת
די זה די אמרתי
אני מוכרח לצאת
את העבד שבי
להשאיר מאחור."

הייתי איתה ביחד

מעניין אם זה עובד

חייב דחוף.