לכל החברות היקרות שלי!
כאב לי כ"כ. אתם יושבות צוחקות והמורה על סף דמעות מתחננת-תפסיקו! אבל אתם?! כאילו כלום. והמורה- 'אבל עוד מעט יום כיפור כולנו לעמוד לדין!' וכדרכן של אוזניים-האוזן שלכן באמת שומעת אבל האוזן השניה דואגת שזה לא ייקלט אצלכם. ואז כשהמורה כבר עם דמעות אתם שותקות אבל אחרי השיעור כאילו כלום! אתם רק צוחקות על איזה שיעור מצחיק היה...ואני יושבת בשקט לא יודעת מה להגיד. אני פשוט בשוק!
ושיעור אח"כ המנהלת נכנסת מדברת ונוזפת. ואתן-במקום לקבל את הנזיפה בשקט מדגימות גם לה מה עשיתם למורה הקודמת. ואני יושבת וכואבת וכמעט שבוכה... אחרי השיעור אני כבר לא עומדת בזה ובוכה בכי על בזיון כבוד בנות מלכים,בנות ישראל.לא רק כבודן של בנות ישראל ביזתן גם כבודו של המלך. שהרי אם בת מלך מתנהגת ככה המלך בעצמו מתבזה! ואתן! אתן ביזתן כבודו של מלך מלכי המלכים!! אני מכה על חטא-שיקרתי לכן כששאלתן אותי למה אני בוכה אמרתי לכן שכואבת לי הבטן זה לא היה נכון במיוחד-כאב לי הלב כאב על ביזוי כבוד בנות מלכים.
ועכשיו אני אומר את האמת תחליפו את כל ה-'אתן' ב-'אנחנו'. כן גם אני חטאתי בזה שלא צעקתי שלא מחיתי.