(היא עשתה טירונות (אמיתית, לא בכאילו) של חודש, וחודשיים בתפקיד)

כזה שלא יודעים מתי יגמר.
אבל עכשיו כולם איתי ביחד בזה, זה הרבה יותר נחמד ככה
אבל אוף עם זה. עד שהחיים שלי התחילו להתאפס על עצמם. (ונהיה בהם איזשהו הגיון)

אבל כשיורד הוא מטורף
וקר, ורוח, וריח של גשם 😍

(ושכחתי לכתוב קודם, אבל גם הרעש😍)

למעט באוטו. שם זה קצת פחות כיף (אבל יעיל לרכב עצמו)

הוא חמוד✨
בר מצווה אין כרגע , לא שאכפת לו, הוא גם ככה העדיף שלא יהיה כלום.
אבל ~
(הוא קורא יפה. ומנסה להגיד שהוא לא מתרגש, אבל בינתיים הוא היחיד כאן שקם בזמן לתפילה.)

והכל עולה, ממעמקי הארונות והמגירות.
תמונות ישנות, בכמויות. (ומה יעשו בעוד כמה שנים? מה ימצאו בערב פסח ואיך יעבירו שעות נמרחות של שבתות קיץ אם אין תמונות?)
והמון מכתבים ודפים ועיתונים. (מצאנו דף שכתבתי לסבתא פעם. לפי הכתב שלי, ( לא מוכיח כלום. הוא היה נוראי מאז ומעולם) זה בערך מגיל ארבע או חמש. זה ממש חמוד)
ומריבות. ערב פסח מעלה בעיקר ויכוחים, על כל דבר שרוצים לזרוק (לפעמים אני מקווה ש, אני לא אכתוב את זה כאן, ולא באמת רוצה שזה יקרה, אבל לפעמים. רק כדי שזה יעצור את הצורך הזה לאישור על כל דבר. שמשהו פה יתאפס) וההרגשה הזו שעוקבים אחריכם, בודקים כל דבר שאתם עושים, כל דבר שזז.

אבל פסח בבית. וואו ()

אבל כנראה שלעולם יש משהו נגד הרעיון הזה.
־־־־־־־־־־־־־־־
או כמו ש@ההוא גברא ענה לי על זה פעם "מה הם החיים אם לא רצף אירועים שמפריעים לך לישון?" ⁦🤦🏻‍♀️⁩
נו באמת...

כי ככה הם כאילו לא ברחוב
אבל זה לא עוזר, כי ככה פשוט יש שם מלא אנשים

וצילמתי אותו
אמא: "נראה לי יכולת גם להיכנס לעזרת גברים. אף אחד לא היה אומר לך כלום"
אני: "ברור שאף אחד לא היה אומר כלום זה ***** פה, ויש בנות שנכנסות תמיד, אבל אני לא אעשה את זה"

ואני הלא דוסית כאן 🙄