ובגלל שהם ביינישים גם כסף אין להם

יש מצב.
למרות שלאח שלי לא היו את הבעיות הנ''ל ובכל זאת הוא בקושי אכל

או שהוא היה שקוע בלימוד

ולכן זו תופעה של ביינישים

הולכים בדרכי רבנו!

מלח זה דבר נהדר

מה כולם רוצים ממני השבוע

אסור לי להרביץ לעצמי?

ב. זה בא כתגובה למשהו מוזר שאנשים אומרים בדרך כלל.

ב.מלח אמנם זה דבר נהדר, אבל לא כשהוא בא רק עם לחם...

ב. מלח זה דבר נהדר גם כשהוא בא לבד.

ב. אבל זה מלוח!

ב. זה בדיוק מה שטעים.

ב.על טעם וריח...

ב. יש לי המשך אחר למשפט הזה

ב. מהו?

ב. יש המון מה להתווכח

ב. אבל זה לא יעזור

ב. לכן נמנעתי מראש

ב. זה אומר שניצחתי?

ב. נו, אם זה יעשה לך הרגשה טובה

ב. ישש

אני לא דוגלת בשיטת הצריך לסבול כדי להיות צדיק

פשוט "צדיק, צריך לסבול"

 

 

-----

*את ה'צדיק' צריך לקרוא במלעיל

עבדו את ה בשמחה

למה זה סותר?????

אצלי זה סותר

לכן זה פונה רק לצדיקים במילעיל. אפילו לא לצדיקים רגילים. (למעשה, רק לצדיקים בקדם-מלעיל, שזה מלעיל בצורת היחיד, כי גם למלרעיים יש שתי הופעות, אלו שנהיים מלעיליים בצורת הרבים, ואלו שלא. ומדובר בשלושה סוגים שונים לגמרי של צדקות כנודע ליודעי ח"ן).

נהנה מכל סבל!

(בייניש)

זה לא סוגייה לסדר צהריים, בטח לא ערב.

 

שבוע של סדרי בוקר כדי להתחיל להבין את המושגים.

זה שאנשים לקחו קצת קשה את פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה

האם יצאתי כפרנית ומזלזלת נורא?

|מושך בכתפיו באדישות|

אבל כשזה לא הלך, הרי פטור בלא כלום אי אפשר..

זה סתם אנשים מוזרים. והם באמת עושים את זה נראה לי, זה סתם פוזות

תורה מתשת וכו'.

כשאמרתי מרעיבים, התכוונתי ל-לא אוכלים כמעט.
עכשיו אתה יכול לומר שהכוונה היא שהתורה משביעה אותם והם לא צריכים אוכל!

רהי אמר שתורה מתשת זה רק בהתחלה, אחר כך נותנת כוחות,

(אבל כנית כן, לפעמים זה מעט מעייף ללמוד כל כך הרבה שעות ביממה)

לכן הם אוכלים חצץ וטחינה כל היום, 

 

יש לי חלום כזה להביא לחתן בשלבים מתקדמים, ארוחות לישיבה

לא יכולה לחשוב על זה שהם עמלים כל היום ואין להם אוכל נורמלי להשביע כרסם

האוכל בישיבה מצוין,
די לרחם על הביינישים, האוכל לא מענין, העבודה מעניינת.

אבל אנחנו נשים

ויש בנו צדדים אמהיים שרוצים שלאפרוחים שלנו יהיה אוכל טעים כשהם לומדים תורה

אשרייך

אבל נדמה לי שעדיף אולי שלא לומר את זה,
כי זאת המציאות,
וזה עלול לגרום להם לרחם על עצמם גם כן, דבר שלחלק מהאנשים, משום מה, עלול להפריע ללמוד.
ובסוף, האוכל בסדר גמור, ואפשר גם למצוא בו את הצדדים הטעימים שבהם,
ואולי יש צד שזה עדיף כי זה מזכיר לנו מה באמת העיקר,
ו (רהי ורמ מהישיבה הזכירו בשבת זכור איזה מקור שזה רע לאכול מעדנים, ומשמע שדיברו גם בארץ ישראל, ואמרו שאנחנו מהדרים בזה בישיבה)
  


 

ולא יוטרדו מהדברים האלה.

לכן יש להם נשים/אמהות שכן יוטרדו ממה הם אוכלים ושיהיה להם טוב

 

כמבן שצריך איזונים רבים בדבר הזה,

ועדיין חשוב גם לדאוג לצד החומרי-גופני במידת מה (בכ"ז בני אדם) עיין במשמיע ישועה במכתבים שכתב מרן הרב לרבנו בענייני אכילתו ובריאותו.

טעם זה כבר רובד אחר.

 

בקיצור, נכונים דברייך,

וכמו בכל דבר- איזונים.

בישיבות זה ממש לא פשיטא.

 

"בסדר גמור" "אפשר גם למצוא וכו" "ואולי יש צד וכו"
הממ

ומקורו בדברי נביאינו הקדושים "למען תמוצו והתענגתם", ודוק.

בשיעור בנתיב התורה..

לא הייתי בו אף פעם,
אבל נדמה לי שהוא הזכיר לנו את זה כמה פעמים אבל בטון הזה של החידוש בכאילו,
של,
הביינישים יכולים לאכול גם אוכל שהוא לא הכי טעים בעולם, כן כן, באמת, דרכה של תורה וכו, (הוא לא אמר, אני קצת משער גרוע מה יכל לומר)

{שומע? אני מה זה מתרגש יש לנו שיעור איתו בערך כל יום, יאיי, קורונה}

 

שפעם הוא אמר לרב זלמן שהילדים שלו חוזרים מבני צבי רעבים, אז הרב שאל אותו "מה, אין להם לחם?"

אשכרה.