געגוע.

תמונות של פעם.

אתה עם הכיפה הסרוגה היפה שהייתה לך

עם פאות קטנות ועדינות שהתחלת לגדל, איך היית מסדר אותן מאחורי האוזן

מצמיח אותן בדייקנות, מתרגש על כל סנטימטר שצמח

מחייך חיוך תמים וטהור.

געגוע לעדינות ולשקט הפנימי שהיה בך

לפשטות, לרגעים שהייתי יכולה להתגלגל מצחוק ממה שאתה אומר

לימים שלמים של ילדות שהעברנו.

ואתה. עכשיו. מה איתך.

איפה העדינות והקלילות הטבעית

איפה הנעימות הגדולה שהייתה חלק מרכזי ממך,

תוך כמה חודשים הפכת להיות  גבר בן 30, טרוד, מסובך, מורכב

לא מוצא שקט ומנוחה,

בריצה תמידית, כאילו מישהו רודף אחריך ואתה מנסה לחמוק

תדע שאתה פשוט בורח מעצמך, בורח ממקור החיים שלך

וזה שאתה לא בא 

וגם בבין הזמנים מעדיף להיות בישיבה.

כואב לי מאוד לראות את כאבך, את חוסר המנוחה שבה אתה שרוי.

רואים עלייך, אתה פשוט רוצה לצרוח ולהוציא את הכל החוצה

בטח יש עלייך שכבות שכבות שאתה אוגר

אני יודעת, זה מוכר לי כל כך, בכל זאת אנחנו חולקים את אותם גנים.

רואה אותנו, כל אחד מבוגר מעצמו באיזה עשור, כל אחד שעבר מסגרות על מסגרות ושינויים על שינויים.

רואה אותנו, את החומה הבצורה שנוצרה. איך למען ד' איך היא נוצרה

ולמה שנות אור מפרידות ביננו, 

מצרה על אותם הדברים היקרים שלא מוצאים בכל קשר

ואיך הכל חומק לנו מבין הידיים.

בבקשה, תפתח לב

אני את שלי פתחתי ממזמן, אני רק מחכה שתשב.

ואני מבטיחה שאני מוכנה לשמוע הכל, 

בעיקר סוגיות מהגמרא שאתה יודע להסביר אותם בצורה מהממת.

אני מוכנה גם לשמוע עלבונות, לא אכפת לי כבר מה. העיקר שתאמר

אני מבטיחה להקשיב,

רק תפתח .

כל כך קשה לרפא טראומות.
כל גל כעס מחודש אני חושבת שזז משהו ושהכיוון חיובי, אבל איך התהליך כזה ארוך.
אני כל כך כועסת וזה נראה שהכעס לעולם לא ייגמר וכמוהו הסליחות. 
חוזרת על אותם דברים בכל פעם רק בניתוח יותר עמוק.
ואיזה טראומה מוזרה. טראומה ייחודית מאד. מורכבת מאד. עדינה ועוצמתית. ממש תואמת אישיות.
זו דרך נחמדה לבחור להסתכל על טראומה, לא? חח. לפעמים כדי להיות שפוי צריך להיראות משוגע קצת.
מה עושים עם הכעס הזה. 
אני חושבת: 'לעזאזל איך נהייתי סמרטוט'... ועדיין אני מפחדת להרים את הראש.
אני רוצה ליישם את המסקנות והרצונות החדשים כבר היום אבל זה לגמרי חסר איזון. עוד לחכות. שתתפתח מוכנות.
גם זה, בינתיים, ניגון.

ניגון של לב שבור.

נשמע רומנטי. זה כל כך לא נראה כך במציאות. רק אני יודעת, ורק האמונה שלי בו מה שיהפוך אותו... לניגון שלם בסוף, ולניגון יפה בעודו שבור.

God I hate that I hate that so much

He told her. Like it couldn't get any worse

I should probably talk to them about it tomorrow

And I fucking don't want to

Tatte why are you giving me those things

I can't take it

I have no power for this

She told me today that I have a lot of mental strength

But after this I do not think I do

What am I supposed to do

I really don't know

How can I open up to him if the fear is too real

There's an outside world and an inside world and I need to know the difference between them

It's so harddddd I can't I just can't

And I'm about to finish the treatment there and it's just getting worse

Tatte help me

I don't know what to do

I'm lost

How can I heal if I can't even talk to him

Look him in the eyes

I'm tired. I'm fucking tired

I need to sleep forever

But even when I sleep I have nightmares

So even this can't help me

Aaaaaaaaaa

Tatte I need you

Please help me

Okay? 

המחשבות המחשבות המחשבות

שמישהו יעצור את המחשבות

שמישהו יעצור את זה

אי אפשר לנשום

הכל כבד

הכל מציף

כמה מחשבות

אין דקה של שקט

שמישהו יעצור

להקיא

למות

מה מאמי?

למה את ככה?

תדברי אהובה שלי

תדברי

מנסה להבין מה פשר הניסיון הזה?

אפשר הסבר, הוראות הפעלה, כיוון, יעד, משהו??

הו התסכול

אעאעאעאעעעעעע

טאטע תעזור

תהיה איתי

טוב?

את פשוט צריכה זמן

תני לעצמך לשהות

לנשום

להתרגל

תיכף זה כבר לא זר

עוד רגע מוכר

קצת לנשום וזה שלך

תיכף

קחי לך זמן

תיכף את בבית 

מה את עושה לעצמך אה

מטומטמת.